ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אל רחמן למסחר אלומיניום בע"מ נגד קמזון ביטון יזמות בניה בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

תובעים

אל רחמן למסחר אלומיניום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ס. דאקה

נגד

נתבעים

1.קמזון ביטון יזמות בניה בע"מ
2.תומר קמזון
3.עולם הצבע והגבס בע"מ
4.יצחק קמזון (בעיכוב הליכים)
ע"י ב"כ עו"ד ש. סיני
5.שמעון בטון (התביעה נמחקה מחוסר מעש)

פסק דין

תובענה כספית בגין סחורה שלטענת התובעת סופקה לנתבעת 1 (להלן קמזון) ותמורתה לא שולמה.
התובעת עותרת לחייב את הנתבעים 4-2 בחובות קמזון מכוח התחייבות אישית נטענת לשאת בחובה של קמזון. לחילופין, מבקשת התובעת להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין קמזון לנתבעים הנוספים ולחייבם בחובותיה.
ההליכים כנגד הנתבע 4 עוכבו מכוח צו כינוס נכסים שניתן בתיק פשט"ר 8317-08-14 והתובענה נגד הנתבע 5 נמחקה מחוסר מעש.
תמצית טענות התובעת
התובעת טוענת כי סיפקה לקמזון אלומיניום בתקופה שבין דצמבר 2008 לדצמבר 2010 וכי נותר חוב פתוח של קמזון לתובעת בסכום כולל של 275,295 ₪. לטענתה המחאות שניתנו לכיסוי החוב הוחלפו באחרות, ולמעט המחאה אחת בסכום של 20,000 ₪ שנפרעה מתוך אותן המחאות, חזרו ההמחאות בהיעדר כיסוי.
בגין ההמחאות נפתח תיק הוצל"פ כנגד קמזון (תיק הוצל"פ 03-XX000-10-7- מוצג ז' לתיק המוצגים מטעם התובעת), כשסכום הקרן של 12 ההמחאות הוא 246,590 ₪.
התנגדות שהוגשה בתיק ההוצל"פ נדחתה. בהקשר זה יצוין, כי בהחלטת כבוד השופט פלקס בהתנגדות (מוצג י"ג למוצגי התובעת), נקבע כי אין לקמזון הגנה כנגד סכום השיקים למעט כנגד סך של 112,000 ₪ בגינו קיימת לה הגנה קלושה, וכי כנגד הפקדת סך של 60,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך 5,000 ₪ תינתן לה רשות להתגונן כנגד סכום זה של 112,000 ₪ בלבד. סכום זה לא הופקד וניתן פסק דין על מלוא סכום השטרות.
לטענת התובעת סכום תיק ההוצל"פ בעת הגשת התביעה עמד על 330,000 ₪ והתובעת העמידה את סכום התביעה שבפני על סך של 300,000 ₪.
לטענתה, לאחר שנוצרה יתרת החוב בגין הסחורה שלא שולמה, נערכה פגישה בין הנתבע 2 (להלן: תומר), הנתבע 4, אביו של תומר (להלן: יצחק), ובין שמעון ביטון הנתבע 5, במהלכה התחייבו תומר יצחק וביטון לשאת באופן אישי בחובה של קמזון. לטענתה בפגישה נוספת הם שבו על התחייבות זו.
לחילופין טוענת התובעת, כי ככל שלא תתקבל טענתה להתחייבות האישית האמורה של הנתבעים, יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין קמזון לבין יצחק, תומר והנתבעת 3, (להלן עולם הצבע).
לטענתה, עולם הצבע הוקמה ע"י יצחק ביום 31.8.2010, בסמוך לאחר קריסת קמזון, במטרה לחמוק מנושי קמזון, ולהעביר אליה את פעילות קמזון ואת הכספים המגיעים לה במרמה. לטענתה עולם הצבע מכרה ציוד שהיה שייך לקמזון, העבירה חשבונות גביה של קמזון על שמה והמשיכה לרכוש סחורה.
נספח א' לתיק המוצגים מטעמה הוא דו"ח רשם החברות של קמזון לפיה קמזון הוקמה ביום 6.11.2008 ומנהלה ובעל מניותיה היחיד הוא תומר, ונספח ב' הוא דו"ח רשם החברות הנוגע לעולם הצבע ואשר על פיו הוקמה עולם הצבע ביום 31.8.2010 ובעל מניותיה ומנהלה היחיד הוא יצחק, אביו של תומר.
התובעת מוסיפה כי יצחק ותומר הפרו את החוזה עמה וכן את חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, ערבבו נכסים, גרמו לה לשנות את מצבה לרעה, התרשלו כלפיה והתעשרו שלא במשפט על חשבונה.
לאור האמור, טוענת התובעת, יש לחייב כל אחד ואחד מהנתבעים, ולעניין התביעה שלפני, את אלו שנותרו היום, תומר ועולם הצבע, בחובות קמזון.
תמצית טענות הנתבעים
הנתבעים כופרים בגובה החוב וטוענים כי קמזון חייבת לתובעת 120,000 ₪ בלבד, שכן 46,000 ₪ מתוך החוב הנטען, הם חוב של גדעון יעל שהיה עובד של קמזון והחוב נוצר על ידו באופן אישי טרם עבודתו בה וצורף ע"י התובעת בספריה לחובה של קמזון. הנתבעים מוסיפים כי 58,000 ₪ נוספים אינם משקפים סחורה שסופקה. בנוסף טוענים הנתבעים, כי מעולם לא התחייבו אישית כלפי התובעת לשאת בחובות קמזון, וכי מעולם לא נערכה כל פגישה של יצחק או תומר עם מנהל התובעת.
הנתבעים אינם מכחישים את העובדה כי תומר היה בעל מניות ומנהל בקמזון, אלא שלטענתם, הוא מעולם לא התחייב באופן אישי לתובעת או למי מטעמה, ויצחק ועולם הצבע בוודאי אינם קשורים לחובות התובעת שנצברו לפני הקמתה של עולם הצבע, וכי גם מצדם לא הייתה התחייבות מכל מין וסוג כלפי התובעת.
לטענתם, קמזון ביצעה עבודות אלומיניום ובשלב מסוים גם פתחה חנות בתלפיות בשם "עולם הצבע מקבוצת קמזון", בה מכרה חומרי בניין וצבע לפרטיים כנגד חשבוניות. הנתבעים אינם מכחישים כי באוגוסט 2010 הוקמה ע"י יצחק חברת עולם הצבע וזאת לצורך מכירת חומרי בנין וביצוע עבודות גבס לקבלנים, ולטענתם, מדובר בפעילות שונה לחלוטין, ואין לה קשר לפעילותה של קמזון.
הנתבעים גם אינם מכחישים את העובדה שקמזון הפסיקה את פעילותה בחודש מאי 2010 וביולי 2010 הפכה למוגבלת.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי לא רק שלא הבריחו סחורה ורכוש מקמזון, אלא שיצחק ועולם הצבע הלוו כספים לקמזון בתקופה שבין 9/11/2008 ל-31/12/2009 בסכום של 3,850,000 ₪, בנסיון, שלמרבה הצער לא צלח, לשקמה. לטענתם עולם הצבע, אשר הוקמה כמחסן, הלוותה גם היא כספים לקמזון ופרעה חובות שלה בסכום העולה על מליון וחצי ₪ ואת ההחזר הייתה אמורה לקבל באמצעות תשלומים שיתקבלו מעבודות אלומיניום שביצעה קמזון לסאדר.
בסופו של יום, סאדר לא שילמה לקמזון או לעולם הצבע תמורת העבודות, דבר שהביא לקריסה כלכלית של קמזון, של עולם הצבע, ולהתמוטטות כלכלית של תומר ויצחק.
לטענתם החנות בתלפיות, שנוהלה על ידי קמזון, ומכרה כאמור, חומרי בניין וצבע לפרטיים, נסגרה משיקולים עסקיים בלבד, ובכל מקרה תמורת הסחורה והציוד של קמזון, לגביהם נערך הסכם מכר בינה לאבי יעל, בנו של העובד גדעון יעל , לצורך תשלום לנושי קמזון, לא שולמה מעולם ע"י אבי יעל, ומאחר שלא נתקבלה תמורה, לא ניתן לומר כי זו הוברחה מנושי קמזון.
לטענתם, על אף האמור, החזירה קמזון את כל חובותיה לנושיה ככל שהתאפשר לה, בזכות ההלוואה שקיבלה מיצחק ומעולם הצבע, והנושים היחידים שנותרו לקמזון הם התובעת, עולם הצבע ויצחק. הנתבעים מדגישים כי לא רק שמי מהם לא התעשר על חשבון התובעת, אלא שבנסיון כן ואמיתי של יצחק להציל את קמזון ולפרוע את חובותיה, קרסה המשפחה כלכלית וכך גם קמזון ועולם הצבע.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי הנתבע 5 (להלן שמעון) אשר גם הגיש את ההתנגדות בשם קמזון והופיע בשמה לדיון, הונה אותם יחד עם גדעון יעל, שהיה עובד קמזון במשך מס' חודשים, ואלו עשו יד אחת וגבו את הכספים שהגיעו לקמזון מסאדר ישירות ממנה, מאחורי גבם, עובדה שהתבררה להם בדיעבד.
לטענתם, הכישלון העסקי נגרם כתוצאה מעוקץ, ואין ולא היתה להם כל כוונה לחמוק מחובות, או להתעשר על חשבון איזו מהחברות או נושיה.
הנתבעים מדגישים כי כישלון עסקי אינו גורר הרמת מסך, שהיא החריג לכלל הנותן תוקף מלא לאישיות המשפטית הנפרדת של החברה מבעלי מניותיה ומנהליה, אלא אם הוכחו תום לב, תרמית או מעשה פסול, שלא התקיימו בנסיבות דנא.
לאור האמור, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה נגדם.

הראיות
3. מטעם התובעת הוגשו תצהירים של מנהלה, מר מוחמד אבו דיאב (להלן מוחמד), ושל מר גדעון יעל (להלן יעל) שהיה עובד של קמזון. התובעת ביקשה לזמן לעדות את רו"ח אבי כהן, רואה החשבון של קמזון, אך כפי הנראה ויתרה בהמשך על עדותו. התובעת צינה במהלך ניהול ההליך, ולא פעם אחת, כי ברשותה הקלטה של שיחה או שיחות בינה לנתבעים אך הקלטה כזו לא הוצגה ולא הוגשה.
מטעם הנתבעים העידו יצחק, תומר ורו"ח אביטל, רואה החשבון של עולם הצבע במשך כל שנות פעילותה.
דיון והכרעה
4. אשר לקמזון, מוחמד אישר כי חוץ מסכום תיק ההוצל"פ שנפתח בשנת 2010, אין לקמזון חובות נוספים לתובעת (עמ' 15 ש' 10-17 לפרוטוקול). כאמור, תיק ההוצל"פ שריר וקיים ומשלא הופקדו הסכומים שנקבעו כתנאי למתן רשות להגן, ניתן פסק דין על מלוא הסכום.
עילת היסוד נבלעה אפוא בעילה השיטרית. משניתן פסק דין, אין מקום לדון בתביעה כנגד קמזון הנובעת מעילת היסוד וזאת מבלי לגרוע מפסק הדין הקיים נגדה ושבגינו מתנהל התיק בהוצאה לפועל.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי בכל מקרה, לטענת התובעת, סכום תיק ההוצל"פ עולה על סכום התביעה, וממילא אין לתביעה כנגד קמזון משמעות אופרטיבית.
אשר לחיוב הנתבעים הנוספים, תומר ועולם הצבע, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח התחייבות אישית, או חוסר תום לב של מי מהם, ולא הניחה את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך עילת הרמת המסך, או ייחוס חובה של קמזון למי מהנתבעים.
להלן אנמק את מסקנתי האמורה.
התחייבות אישית
5. התובעת טוענת לעניין ההתחייבות האישית בסעיפים 15-17 לתצהיר העדות הראשית מטעם מוחמד:
"נוכח יתרת החוב הגבוהה וההמחאות שחזרו ולא כובדו נפגשתי יחד עם הנתבעים 2, 4 ו-5 פעמים רבות וכדי להסדיר את תשלום יתרת החוב. בפגישות אלה נכח אף מר גדעון יעל שעבד באותה עת עם הנתבעים. בפגישות אלה התחייבו הנתבעים 2, 4 ו-5 בפניי ובצורה מפורשת וחד משמעית שהם יישאו אישית בתשלום יתרת החוב במידה והנתבעת לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובעת, לדבריהם הם לא יקבלו מצב שאני אצא בחיסרון כיס.
משנוכחתי ללמוד כי הנתבעת 1 הפסיקה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי החברה והנתבעים 2, 4 ו-5 אינם נושאים בתשלום יתרת החוב אישית, שבתי ונפגשתי איתם והתרעתי בפניהם על דחיפות העניין. הנתבעים 2, 4 ו-5 שבו והתחייבו בפני בנוכחות אותו מר גדעון יעל כי הם לא יעמידו אותי בפני שוקת שבורה, לא ירשו לעצמם להכניס לכיסם סכום כסף בצורה לא כשרה והבטיחו שוב לשאת אישית בכל יתרת חוב שתעמוד לזכות התובעת. על סמך התחייבותם האישית המפורשת של הנתבעים 2, 4 ו-5 כמובהר דלעיל, מתבקש בית המשפט לחייב אותם בסכום התביעה במלואו".

בחקירתו, אישר מוחמד כי אין לו התחייבות בכתב, לא של יצחק ולא של תומר ואישר גם כי בתצהיר גילוי המסמכים הצהיר שיש לו הקלטה המתעדת התחייבות אישית כזו (עמ' 15 ש' 35-20 לפרוטוקול).
הטענה כי קיימות הקלטות המתעדות את ההתחייבות האישית שבה ועלתה גם בעמ' 17 ש'9-11, ובעמ' 35 ש' 14 לפרוטוקול.
אלא שכאמור, הקלטות כאלו לא צורפו בשום שלב.
בהמשך חקירתו טען מוחמד, כי הפגישה שנערכה עם הנתבעים, התקיימה בחודשים נובמבר דצמבר 2009 במשרד במושב אורה. לטענתו, לאחר שהפסיק לספק לקמזון סחורה, הם התחייבו אישית שישלמו את הכספים. מוחמד הוסיף כי באותה פגישה, תמורת שיקים שהחזיר להם, שרשימה שלהם צורפה ת/1 ניתנו לו בתמורה שיקים אחרים, המופיעים ברשימה ת/2, ואלו השיקים בגינם נפתח נגדם תיק ההוצל"פ.
וראו עדות מוחמד בעמ' 16 ש' 7-16 לפרוטוקול:
"ש:זו הפגישה באיזו שנה ?
ת: בסוף שנת 2009.
ש: מי היה בפגישה?
ת: תומר, איציק, גדעון, שמעון ואני.
ש: ואתה אומר שהשיקים שלהם חזרו.
ת: החזרתי את השיקים האלה שאני מציג של שנת 2009-הוגש וסומן ת/1 ובתמורה הם נתנו לי את השיקים שברשימה, נרשמה הוגשה וסומנה ת/2.
ש: תאשר לי שהשיקים האלה שמסרת עכשיו נפתח בגינם תיק הוצל"פ.
ת: אני מאשר שעל השיקים ברשימה ת/2 נפתח תיק הוצל"פ נגד ביטון והאנשים שהתחייבו לי לכבד את השיקים".

יצויין, כי בעדותו הראשית שניתנה בתצהירו לא נקב מוחמד במועד הפגישות, אלא הסתפק באמירה כללית לפיה ההתחייבות ניתנה ב-2 פגישות לאחר שנוצרה יתרת חוב גבוהה.
מוחמד עמד על כך שהוא מכיר היטב את תומר, שנכח באולם בעת עדותו, שלדבריו "היה שמן פעם" וישב איתו לפגישות. (עמ' 16 ש' 35-11 לפרוטוקול).
לטענתו, לא צירף לתצהירו את תעודות המשלוח החתומות בגין הסחורה שסיפק, מאחר שהעותק החתום של אותן תעודות נותר בידי הנתבעים ויש להם העתק מהתעודות (עמ' 17 ש' 23-12).
לדבריו, קמזון נהגה לתת לתובעת שיקים, רק לאחר ששמעון ביטון, הנתבע 5, שנמחק מכתב התביעה, היה בודק את תעודות המשלוח ומאשר אותן.
מוחמד אישר גם כי אין תעודת משלוח של החשבוניות מאוגוסט 2010 והסכום הנתבע לגבי תקופה זו הוא "ריכוז של תעודות אחרות" (עמ' 21 ש' 16-1).
6.. אשר לעדותו של גדעון יעל (להלן יעל), שבאה כדי לתמוך בטענה לעניין החבות האישית, ראו בתצהירו של יעל בסעיף 8:
"אני נכחתי בחלק מהפגישות שהתקיימו אצלנו. בפגישות אלה שמעתי לא אחת כי ה"ה איציק קמזון, תומר קמזון ושמעון ביטון מרגיעים את מר מוחמד אבו דיאב ומבטיחים לו לשלם את החוב עד האגורה האחרונה והם התחייבו אישית בפני לשלם את החוב במידה והחברה עצמה לא תשלם את החוב. זכור לי כי הם אמרו בפירוש "אנחנו אחראיים אישית על השיקים".

לטענתו, בסוף שנת 2009 מוחמד הפסיק לספק לקמזון סחורה, ואז נערכה פגישה במשרד בה נכחו איציק ותומר שמעון ומוחמד, ואחד מהם, אין הוא זוכר מי מהם, קרא לו במהלך עבודתו.
בפגישה סוכם לטענתו, שיפרסו לתובעת את החוב בשיקים והיא מצידה תמשיך לספק סחורה.
"אמרו לו אל תדאג. אנחנו אחראים על הכסף, אל תדאג כולם אמרו לו" (עמ' 24 ש' 35-28).
עד כאן ראיות התובעת ביחס להתחייבות האישית.
7. מכאן אבחן את ראיות הנתבעים, אשר ישמשו לבחינת הטענה להתחייבות אישית ולזו הנוגעת להרמת מסך, שתידון בהמשך.
יצחק סיפר בעדותו את הרקע להקמת קמזון. לטענתו, הוא עצמו היה עובד בנק במשך 19 שנה עד לפרישתו בשנת 2000. החל מאותו מועד בו חדל לעבוד, ניסה לסייע לבנו תומר, הסובל ממחלה גנטית למצוא תעסוקה. לדבריו, אשתו, דליה, רתוקה בשל אותה מחלה לכיסא גלגלים עוד משנת 91, ובן נוסף, ליאור, מתנייד בקלנועית והליכון ואינו עובד, ומתקיים מקצבת נכות מזה כעשר שנים. לדבריו, בשנת 2007 החל גם מצבו של תומר להתדרדר, ומאחר והוא חשש כי בתומר תדבק תווית של נכה, חיפש פתרון. את שמעון ביטון, פגש באקראי, כמי שבצע עבודות אלומיניום בפרויקט בנייה, אגב רכישת דירה לו ולבנו מכספי ירושה שקבלה רעייתו, והוא סיפר לביטון כי הוא מחפש תעסוקה לבנו. לדבריו, ביטון הציע להעסיק את תומר בהרכבת דלתות וחלונות והודיע לו כי הוא ימצא לתומר תעסוקה. משם לדבריו, התגלגלו הדברים להקמת עסק משותף, היות ושמעון הוא בעל מקצוע וכך הוקמה קמזון ביטון, בשלב ראשון עם גיסו של שמעון, ולאחר מכן, הפך תומר לבעלים של 100% עם פרישת הגיס, ובכל אותה עת עבד עם שמעון. יצחק העיד כי שמעון דאג שקמזון תקבל לביצוע פרויקט בשם "סאדר בענתות", קמזון העסיקה עובדים לצורך יצור האלומיניום וגדעון יעל היה אמור להרכיב את מה שיוצר באתר (עמ' 31 לפרוטוקול).
יצחק אישר שלו או לבנו לא היה כל ניסיון בתחום האלומיניום, אך הוא סמך על שמעון, נתן בו אמון כבעל מקצוע שרוצה את רווחת החברה והאמין שהוא יודע שהם משקיעים כסף והוא ישמור על החברה (עמ' 32 ש' לפרוטוקול).
לטענתו הוא רק רצה לראות "שיש לבן תעסוקה וטוב לו והוא ראה שהסחורה יוצאת ומרכיבים אותה ויש חשבוניות שיוצאות" (עמ' 32 ש'21 לפרוטוקול).
ובעמ' 33 ש' 4-13 לפרוטוקול:
"ש: בשנת 2007 אתה מגלה את המחלה של הבן שלך ובשנת 2008 אתה מקים לו חברה ו"זורק אותו לים" בלי בקרה ופיקוח?
אם יש פה טעות אני לוקח אותה על עצמי. רציתי להקנות לו קצת ביטחון ושירגיש טוב עם עצמו. כך היה נראה לי אז. היום בדיעבד שאני יודע שהצמדתי לו גנב ודרכו הרבה גנבים ששמעון נצמד אליהם, אני פושע, אני מיצר ומכה על עצמי, אני בוכה מבפנים. אבל כך ראיתי רציתי להעלות לו את הביטחון, לא ידעתי שהוא גנב.
ש: אתה אומר ששמעון גנב אותך ויש לך טענות מאד קשות כנגדו?
ת: כן. בכל מקום שהוא ידע שלמשפחה הזו יש רכוש, הוא התלבש על זה. הוא לא עושה את זה לבד, תמיד יש מישהו שעוזר לו, חבר לעת צרה של שמעון. למשל בענתות זו חברה שעבדנו והשקענו גם בציוד וגם בשכר עבודה להשכיר מקום, לייצר חשבוניות, וגונבים את התמורה." (עמ' 33 ש' 6-13).

גם תומר אישר בעדותו שלא הייתה לו הבנה בעסקי כספים או אלומיניום, כי אבא שלו הקים את החברה עבורו, והוא היה מסתכל על העובדים ומנסה ללמוד את העבודה.
תומר ישב במהלך עדותו והעיד באיטיות, והשיב לשאלת בית המשפט בעניין זה כי הוא סובל ממחלה נוירולוגית פרוגרסיבית וכי תפקודו מתדרדר והולך ב-7 השנים האחרונות. (עמ' 28 ש' 24-28).
אשר להתחייבות האישית, התייחס תומר בסעיפים 4 ו-5 לתצהירו:
"ראשית, אציין כי מעולם לא התחייבתי באופן אישי, לא בכתב ולא בע"פ לאיזו מהתחייבויות החברה כלפי התובעת בתיק.
יתרה מכך, מעולם לא דיברתי באופן ישיר עם מי מחברת התובעת כך שלא יכולה אף להישמע טענה שאני התחייבתי כלפיה לאיזה מהתשלומים באופן אישי."

בחקירתו, עמד תומר על כך שלא השתתף מעולם בישיבה עם מוחמד ולא הבטיח מאום וטען ש"יכול להיות שסתם המציאו" (עמ' 30 ש' 10-1) .
יצחק הצהיר בהקשר זה בסעיפים 13 -17 לתצהירו:
"מעולם, אבל מעולם, לא התחייבתי באופן אישי כלפי התובעת לא בכתב ולא בעל פה, לפרוע איזה מהתחייבויות החברות הנתבעות.
מעולם גם לא התחייבנו אני או בני לשאת באופן אישי בחובות הנתבעת 1.
יתרה מכך, התובעת לא הצביעה על כל התחייבות שלי או של הבן שלי לפרוע באופן אישי חובותיה של הנתבעת 1 בתיק. אמירות אלה של התובעת, נאמרות בעלמא ואין בהם כדי להחזיק מים, וכל מטרתן ליצור רושם מטעה על בית המשפט הנכבד. גם הנתבעת 3 מעולם לא התחייבה לשאת בכל חוב של התובעת, באשר בינה לבין התובעת לא היתה כל זיקה עסקית או אחרת ועל אחת כמה וכמה לא זיקה שעניינה התחייבות לשאת בחוב כלשהו. הייתי מנהל יחיד אצל הנתבע 3 וככל שהדברים נוגעים אלי גם בכובעי כמנהל, אדגיש שוב כי לא קיימת כל התחייבות מצידי לפרוע את חובה של החברה לתובעת".

גם יצחק התייחס בחקירתו לאותה ישיבה נטענת, ושלל את קיומה מכל וכל:
"ש: כשזימנתם את התובעת כדי לפרוס לה את החוב בשיקים חדשים היית שם?
ת: לא יודע על זה. לא הייתי בפגישה בנושא התביעה מעולם ולא בנושא אחר ולא נפגשתי עם מוחמד לבד, ולא עם גדעון לבד ולא עם שניהם ביחד בכל נושא שהוא מעולם.
מעולם לא דיברו איתי. לא הייתי בפגישה שבה נמסרו לתובעת שיקים חלופיים." (עמ' 35 ש' 9-6 לפרוטוקול).

ובהמשך:
"ש: אשמיע לך הקלטה עכשיו שהייתי בישיבה עם גדעון.
ת: מעולם לא הייתי בישיבה כזאת. לא הייתי בפגישה של אדון מוחמד של גדעון ושל שמעון ביחד.
ש: ישבת עם מוחמד לבד?
ת: לא ישבתי איתו. את מוחמד ראיתי בחדר נשען ואני ושמעון דיברנו בחצר וראיתי אותו ויותר מזה לא דיברתי איתו. אני אומר לך מוחמד, שמעולם לא ישבתי איתך ועם גדעון בישיבה" (עמ' 35 ש' 18-14).

כאמור, הקלטה כזו מעולם לא הושמעה ולא הוגשה.
ממכלול הראיות שלעיל, אני קובעת כי הטענה להתחייבות אישית של תומר או של יצחק לא הוכחה. גרסת מוחמד מטעם התובעת נדחית על ידי, ואיני מקבלת את טענתו כי ניתנה לו התחייבות אישית על ידי תומר או יצחק.
גם הטענה שעלתה בדיון לגבי מועד מתן ההתחייבות, בשנת 2009, כשנטען כי במהלך פגישה הוחלפו שיקים בשיקים אחרים של קמזון תמורת הספקת סחורה נוספת, ואז ניתנה ההתחייבות לראשונה, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת מוחמד, לפיה תמורת תעודות משלוח שולמה בשיקים לאחר ששמעון היה בודק את תעודות המשלוח.
אוסיף, כי דווקא גרסת התובעת, כי השיקים תמיד ניתנו רק לאחר שהוברר כי הסחורה סופקה ורק לאחר שעברו על כל תעודות המשלוח, תומכת בכך שההתחייבות האישית הנטענת היא בגין סחורה שסופקה בעבר ונטען להתחייבות שניתנה בדיעבד.
מאחר שהטענה היא כי מדובר בשיקים שהוחלפו, באותה ישיבה בה ניתנה ההתחייבות האישית הנטענת, הרי לפי גרסה זו, השיקים הראשונים ניתנו לאחר אספקת סחורה, ולאחר ששמעון אישר תשלומם, ולפיכך גם השיקים המוחלפים הם בגין אותה סחורה שסופקה במועד החלפת השיקים, הוא המועד שבו נטען להתחייבות.
לא מסתבר כי הנתבעים, אשר אפילו לטענת התובעת, לא נתנו התחייבות אישית מראש, כדי לקבל סחורה עתידית, יתנו התחייבות כזו בדיעבד, לאחר שהסחורה ממילא כבר סופקה לקמזון. התובעת לא הוכיחה כי סיפקה סחורה נוספת לאחר ההתחייבות. מקום שקיים ספק עליו לפעול כנגד התובעת, אשר עליה הנטל להוכיח את ההתחייבות האישית שכן מדוע שתינתן התחייבות אישית ובדיעבד, בגין סחורה שכבר סופקה?
לא נטען להתחייבות כתובה וסביר להניח כי בפרט במקום שכבר נוצר חוב, לו אכן ניתנה הייתה התחייבות אישית, היה מוחמד עומד על כך כי זו תינתן בכתב, ולו אכן היו הנתבעים מתחייבים אישית לתובעת לשאת בחובות קיימים בדיעבד, לא הייתה מניעה מצד מי מהנתבעים לחתום על כך.
יתרה מזו, התובעת שטענה לכל אורך הדרך כי יש בידה הקלטה, אפילו במהלך חקירתו הנגדית של יצחק לא הציגה הקלטה כזו, ומצופה היה כי הקלטה המתעדת או אפילו תומכת בהתחייבות אישית תוצג בשלב מסוים. נראה היה כי התובעת רצתה לקנות יתרון טקטי ביצירת אווירה שעשויה לערער את ביטחונם של הנתבעים, תוך יצירת מצג לפיו קיימת באמתחתה הקלטה וכאילו זיכרונם מתעתע בהם. בפועל משלא הוצגה הקלטה כזו, המסקנה היא אחת משנים: או שאין ומעולם לא הייתה הקלטה כזו, או שהתובעת נמנעה, מסיבותיה היא, להציג ראיה רלבנטית שקיימת לה, באופן שקמה החזקה כי ההקלטה פועלת לרעתה. כך או כך, הדבר עומד לה לרועץ בהוכחת טענתה להתחייבות אישית.
אשר לעדותו של יעל, יעל אישר שלא ראה כל התחייבות כתובה של מי מהנתבעים.
בעדותו, טען יעל שהוא היה עצמאי עד שנת 2007, והתובעת נהגה לספק לו אלומיניום (עמ' 22 ש' 12). יעל גם אישר, שלפחות עד למועד של 4 חודשים שקדמו לעדותו, עבד כשכיר בעסק "תריסי יעל", השייך לטענתו לבנו בן ה-28, ושהוא עצמו עבד בענף 30 שנה. לטענתו, הוא אינו חייב לתובעת מאום ויתכן שהבן שלו חייב (עמ' 22 ש' 34-16). יעל לא הכחיש כי הוא זה שקישר בין התובעת לקמזון (עמ' 23 ש' 14-13).
יעל הוסיף כי טרם לעבודתו בקמזון ביצע עבודות אלומיניום לחברת "סאדר" וכי בהמשך התקבלו שיקים של חברת סאדר שלטענתו, שמעון ביקש ממנו לפדות אותם בשביל החברה והוא פדה והעביר את הכסף (עמ' 25 ש' 34 – עמ' 26 ש' 7). יעל לא טען כי העביר את הכסף לתומר או ליצחק.
יעל אישר שהוא היה בהליכי פשט"ר והגיש פעמים בקשה לכינוס נכסים ב-2009 וב-2013 אשר בוטלו מסיבת "ניצול לרעה", אף כי לטענתו, הטעם האמיתי לביטול הוא היעדר יכולת מצידו לעמוד בתשלומים שנקבעו לו. תדפיסים של פרטי התיק בכנ"ר, בהם מופיע כי סיבת ביטול שני צוי הכינוס היא "ניצול לרעה", הוגשו נ/2, נ/3.
עוד אישר יעל, כי הכנ"ר קבע בהליך הפשט"ר שהוא הבעלים של העסק של בנו שהיה באותו זמן בן 18 (מן הסתם במסגרת ההליך הראשון משנת 2009 א.א.) (עמ' 26 ש' 35-16).
בהקשר זה יצויין, שיעל לא הכחיש את טענת יצחק בסעיף 37 לתצהירו לפיה הוא הוכרז חייב מוגבל באמצעים וכי תלויים ועומדים נגדו 78 תיקי הוצל"פ בסכום של כ-5 מיליון שקלים, על פי תדפיס הוצל"פ שצורף נספח ה' לתצהיר (עמ' 24 ש'12-17 לפרוטוקול)
כאשר נשאל מוחמד לקשרי עבודתו עם יעל, אישר שהוא עובד עם בנו של יעל, אך טען כי אינו יודע אם האב והבן עובדים יחד (עמ' 17 ש' 33-28). מוחמד גם אישר שלבנו של יעל היה חוב של 46,000 ₪ כלפי התובעת, מן התקופה שלפני שנת 2007, טרם לעבודתו של יעל בקמזון, אך לטענתו, הסיבה שהחוב מיוחס על ידי התובעת לקמזון נעוצה בכך ששמעון ביטון אמר לו בשעתו "להכניס זאת כחוב החברה", וכי הוא, שמעון, יתקזז איתו. (עמ' 17 ש' 34 – עמ' 18 ש' 8).
מוחמד אישר כי בנו של יעל קונה ממנו עד היום סחורות לעבודה ב"גוש הגדול" וכי האב או הבן חייבים לו מעל 100,000 ₪. כמו כן אישר מוחמד, כי בהליך אחר, הוא עצמו טען שיעל זייף חתימה שלו וזאת במהלך דיון מיום 30/01/17 בתא"מ 34562-02-15 בפני הרשם הבכיר יחזקאל, (הפרוטוקול סומן נ/1 ). לדבריו, הוא עצמו אמר באותו הליך כי ליעל "אין מילה" (עמ' 18 ש'6 ) וכי הוא " לא מאמין לגדעון יעל" (עמ' 18 ש' 14).
לאור האמור, מסקנתי היא כי עדות זו של יעל אינה מוסיפה כל משקל לעדותו היחידה של מוחמד בדבר ההתחייבות האישית, הערטילאית לכשעצמה, מן הטעמים הבאים:

ראשית -הוכח כי עד לאחרונה לפחות, התקיימו קשרי עבודה ישירים או עקיפים, באמצעות הבן, בין התובעת למשפחת יעל, בעוד שמעדות הנתבעים עולה, כי יש להם טענות קשות כלפי יעל, ובאופן זה אין מדובר בעדות עניינית וניטרלית.
שנית- אפילו מוחמד העיד בהליך אחר "כי לגדעון אין מילה" והוא אינו מאמין לו, כיצד ניתן לבסס עדות על עד שמנהל התובעת, אשר הביאו לעדות, אף הוא אינו מאמין לו?
שלישית- מוחמד עצמו הודה כי חלק מן החוב המיוחס לקמזון, בסך 46,000 ₪ הוא חוב שנוצר על ידי יעל טרם לעבודתו בקמזון, ובאופן זה ליעל אינטרס ישיר כי חוב זה ייוחס לנתבעים, שאם לא כן קיים חשש כי התובעת תגבה או תנסה לגבות חוב זה ממנו.
עדותם של הנתבעים לעומת זאת, עשתה עלי רושם מהימן, בהיותה עקבית, תואמת, ומתיישבת עם הראיות בתיק, ואפילו כאשר נטען בפני יצחק כי קיימת הקלטה כביכול, בדבר התחייבות אישית, עמד על טענתו כי הוא מעולם לא התחייב בהתחייבות אישית כלפי התובעת.
כך גם, כאשר הוצג מצג בפני יצחק לפיו טען כביכול כי הוא אמר שיזמין את רו"ח אבי כהן לעדות וכי אמר שרו"ח כהן היה גם רואה החשבון של עולם הצבע, לא רק שעמד על כך כי מעולם לא הצהיר כך, אלא הוסיף: "אם אני אמרתי זאת אתה מקבל פסק דין בלנקו" (עמ' 36 ש' 15 לפרוטוקול).
ואכן, מי שביקשה לזמן את רו"ח אבי כהן היא התובעת עצמה שכאמור, ויתרה מן הסתם על עדותו, באופן זה לא רק שאין לזקוף לחובת הנתבעים את אי הבאתו של רו"ח כהן, אלא שאסור היה להם ליצור קשר עם עד שהוזמן ע"י הצד שכנגד מחשש לשיבוש הליכים, ובכל מקרה בשאלון ובתצהיר התשובות לשאלון, ת/3 ו-ת/4 אין כל שאלה או תשובה הנוגעת לרואה החשבון של עולם הצבע, אלא לרואה החשבון של קמזון בלבד.
אשר לתומר, התרשמתי כי אין מדובר בנתבע מתוחכם, ותשובותיו היו כנות וישירות ועדותו בכללותה הייתה מהימנה עלי. נתתי אמון מלא בטענתו כי מעולם לא ישב לפגישה כלשהי עם מוחמד, וטענה זו משתלבת עם עדותו ואפילו עם עדות יעל, כי לא נטל כל חלק בניהול המעשי של קמזון.
אשר על כן אני מקבלת את עדות הנתבעים וקובעת כי לא הוכחה כל התחייבות אישית של מי מהם או של עולם הצבע לחוב של קמזון בשום שלב.
הרמת מסך
8. אשר לעתירה לחייב את הנתבעים בחובות קמזון מכוח הרמת מסך, כאמור, כנגד יצחק עוכבו ההליכים, ונותר לדון בטענה ככל שהיא נוגעת לעולם הצבע ולתומר בלבד.
סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע:
"6 (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון עשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו."

כלומר, כאשר משתכנע בית המשפט כי בעל המניות עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של חברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או שהוא נטל סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, רק אז, ובמקרים חריגים רשאי הוא, אם מצא כי צודק ונכון לעשות כן, לייחס את חוב החברה לבעל המניות בה בתנאים מסוימים.
כידוע, עיקרון יסוד של דיני התאגידים הוא עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. עיקרון זה נתפס כחיוני לשם עידוד פעילותן של חברות. עיקרון זה מקים "מסך" המפריד בין החברה לבין בעלי מניותיה. הרמת המסך פירושה התעלמות מאותה הפרדה, תוך יצירת יריבות ישירה בין נושי החברה לבין בעלי מניותיה, בדרך כלל על מנת להטיל על בעלי המניות אחריות אישית לחובותיה של החברה. הרמת מסך מהווה סעד חריג, שניתן להיזקק לו בהתקיים תנאים מסוימים וכאשר הדבר נחוץ לעשיית צדק ולשמירה על טובת הציבור ועל מנת למנוע מבעלי המניות לנצל לרעה את ההפרדה בינם לבין החברה לשם השגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בצדדים שלישיים (ראו, ע"א 313/08 נשאשיבי נ. רינראוי (מיום 1.8.2010 בפסקאות 74-84).
כאמור, נתתי אמון מלא בעדות תומר ויצחק ואני מקבלת את טענתם כי קמזון הוקמה במטרה לבצע עבודות אלומיניום, על מנת למצוא תעסוקה לתומר, עם שותף שהתמחה בענף, וכי בצעה עבודות עד לכישלון העסקי. אותו כישלון עסקי, בין אם הוא נגרם כתוצאה מניהול כושל, ובין אם כתוצאה מכך שתומר ויצחק נפלו קרבן לשותף שגבה כספים מאחורי גבם, בסיועו של יעל, עובד קמזון באותה עת, אינו מצביע, בהתאם לראיות שהוצגו, על התנהגות פסולה.
אני מקבלת את טענת יצחק כפי שעלתה בתצהירו, כי כאשר נמסרו ההמחאות של קמזון לתובעת, הסתמכה קמזון על כך כי כספים רבים ובהיקפים גדולים עתידים להתקבל מחברת סאדר, עבורה בצעה קמזון את עבודות האלומיניום, ושלצורך ביצוען רכשה את חומרי הגלם, ואי תשלום התמורה לקמזון, בין אם בשל תרמית, או מכל סיבה אחרת, הוא שגרר את התמוטטותה של קמזון.
מסעיפים 47-49 לתצהירו של יצחק שלא נסתרו, מנספח ז' לו, המהוה כרטסת של סאדר בקמזון, מהסכם ההלוואה, נספח א' לתצהיר, לפיו הלווה יצחק לקמזון בין התקופה שמיום 9.11.08 ועד 31.12.09 סך של 3,850,000 ₪, ובהסתמך על טענתו של יצחק כי נוסף על כך פרעו הוא ואשתו, שדפים מחשבונותיהם הפרטיים צורפו כנספח ז' 1 לתצהירו, חובות של קמזון בסכום 579,924 ₪ ( נספח ד' לתצהירו) בתקופה שמיום 2.10.2010 ועד 2.9.2014, עולה כי לא רק שיצחק ובני ביתו לא נטלו כספים מקמזון, וכי לא נטלו סיכונים לא סבירים, אלא כי ניסו למנוע את ההתדרדרות בכל דרך אפשרית, על חשבון הונם האישי.
אני ערה לעובדה כי הסכם ההלוואה בין קמזון ליצחק נערך בדיעבד ביום 1.1.2010, אך העובדה כי להסכם צורף פירוט מדויק בן 6 עמודים המתייחס במדויק לכספי ההלוואה, תומכת במסקנה הנדרשת לצורך ההליך, כי אין כל ראיה כי יצחק או תומר נטלו מכספי החברה, ואיני נדרשת להכריע בשאלה, אם ומתי הלוו יצחק או רעיתו כספים לקמזון.
גם נספחים ח',ט' וי' מהוים ראיה לכך כי יצחק פרע חובות לנושים של קמזון.
זאת ועוד, רואה החשבון של עולם הצבע, רו"ח אביטל, הגיש תצהיר במסגרתו הצהיר כי בהתאם לספרי שתי החברות, עולם הצבע ביצעה תשלומים עבור התחיבויות של קמזון, ונותרה התחייבות של קמזון לטובת עולם הצבע על סך 192,329.56 ₪ ליום 31.12.11, וכי גם בהתאם לדו"חות השנתיים של קמזון קיימת השקעת בעלים של 1,679,405 ₪, המוכיחה שתומר השקיע בקמזון סכום זה.
גם בחקירתו אישר רואה החשבון את האמור בתצהירו, ואישר גם כי רוב התחייבויות קמזון לעולם הצבע הינם משנת 2011 (עמ' 14 ש' 6-7 לפרוטוקול), מה שמחזק את טענת הנתבעים כי לא רק שעולם הצבע לא נהנתה מכספים של קמזון, אלא שהיא אף פרעה התחיבויות שלה, במועד בו לא היתה קמזון פעילה יותר.
לא הוכח כי תומר או יצחק נטלו רכוש מן החברה, או התעשרו על חשבונה. ההיפך הגמור, מעדותו האמורה של רו"ח אביטל, עולה כי יצחק ועולם הצבע השקיעו סכומים ניכרים בניסיון לשקם את קמזון, ולפרוע את חובותיה, נסיון שכשל. אפילו אקבל את טענת מוחמד כי הכספים הם של אם המשפחה, דליה, גם אז אין מקום לשנות ממסקנתי האמורה, שכן עולה כי המשפחה השקיעה את הונה ומרצה להצלת העסק באופן חד כיווני, ולא הוכחה הזרמת כספים מצד קמזון לכיוון הנתבעים או מי מבני משפחתם.
אמנם, הניסיון לשקם את קמזון לא צלח, אך אין לזקוף לחובת הנתבעים, את הניסיון שלא צלח, באופן של הרמת מסך ההתאגדות.
העובדה שהנתבעים הביאו לעדות מטעמם את רואה החשבון של עולם הצבע, העמידו אותו לחקירה נגדית, וחשפו את ספריה, גם היא מהווה משקל התומך ומסייע לגרסתם.
לעומת זאת, רואה החשבון של קמזון זומן כעד מטעם התובעת, שמסיבותיה שלה נמנעה מלהביאו, אך בנסיבות אלו, אין לבוא בטרוניה לנתבעים, אשר מטעמים ברורים, לא יכולים היו לפנות לעד שהתובעת הודיעה על כוונה להביאו ואף הגישה בקשה לזימונו באמצעות בית המשפט, קודם להגשת ראיותיהם.
אני ערה לעובדה שמדובר בחברה משפחתית, וכי יצחק היה זה שהיה פעיל בצד הניהולי גם בחברת קמזון אשר נרשמה על שם תומר, אך לא מצאתי חוסר תום לב בהתנהלותו.
וראו רע"א 3031/09 קט קול בע"מ נ. עמי בני יעקב (מיום 2.8.09) פסקה 9:
"למעלה מן הצורך אוסיף כי עקרון הרמת המסך נועד למנוע מבעלי המניות או מהחברה עצמה את ניצול ההפרדה ביניהם להשגת מטרה בלתי כשרה הכרוכה בפגיעה בזולת; הוא נועד לעשיית צדק ושמירה על טובת הציבור [רע"א 6039/04 פלזנשטיין נ' עובדיה ([פורסם בנבו], 6.6.2005)]. כאשר מדובר בחברה משפחתית קטנה, אשר מעבר למעטה המשפטי המכסה אותה ניתן לראות שהיא מנוהלת כעסק פרטי הדומה לשותפות, יגלה בית המשפט פתיחות וגישה ליברלית בהרמת המסך [ ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ פ"ד מו(5) 353, 366 (1992)]. על חברה מסוג זה חלה חובה לשמור על יחס ראוי בין הונה העצמי לבין התחייבויותיה, וזאת, בין היתר, מכוח עקרונות כלליים של הגינות ותום לב במשפט [ר' פסקה 34 לפסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד טומי מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ ([פורסם בנבו], 21.1.2009)]. בענייננו, אכן מדובר בחברה קטנה, משפחתית, בשליטת המשיבים שהינם בני זוג. חברה זו חבה למבקשת חוב כספי אשר נקבע בפסק דין חלוט. אולם אין בראיות שהציגה המבקשת די בכדי להגיע למסקנה כי התנהלות המשיבים מחייבת הרמת מסך והטלת אחריות אישית עליהם. המבקשת לא הוכיחה כי המשיבים סטו מעקרונות של הגינות ותום לב [על היעדר תום לב כשיקול להרמת מסך ראו ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 16.10.05) (פסקה י"ג ואילך לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין)]; היא לא הוכיחה כי החברה פעלה במצב של מימון דק בתקופה הרלוונטית ולא הוכחו טענות של מרמה והונאה. כלומר, המבקשת לא הצביעה על זיקה בין החוב לבין פעולות המשיבים מהן ניתן להסיק כי המשיבים עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות".

אשר על כן אני קובעת כי אין כל עילה כל עילה להרמת מסך בין קמזון לתומר או ליצחק, שבנסיבות מסוימות, עלול היה להביא להרמת המסך גם בין קמזון לתומר.
עולם הצבע
מאחר והתובעת מבקשת לחייב את עולם הצבע בחובה של קמזון, אבחן את המסגרת הנורמטיבית המאפשרת חיוב כזה, אף שיוער כי ספק אם תצמח תועלת לתובעת מהרמת המסך המבוקשת, אפילו אקבל את טענותיה, שכן מהראיות, מתצהיר התשובות לשאלון ת/4 ומעדות רואה החשבון של עולם הצבע, נראה כי גם עולם הצבע חדלה לפעול זה מכבר.
כאמור, סעיף 6 לחוק החברות דן בהרמת מסך בין חברה לבעלי מניותיה.
השאלה הנשאלת היא, אם ניתן להרים מסך גם בין שתי חברות, וזאת כאשר מוכח כי החברה השנייה עוסקת באותו עיסוק, בו עסקה החברה הראשונה, והיא למעשה המשכה של החברה הראשונה, ונטען כי היא הוקמה על מנת לחמוק מחובותיה של הראשונה?
בתי המשפט דנו לא פעם בהרמת מסך בין חברות, למרות שהחוק עוסק בהרמת מסך בין חברה לבעלי מניותיה. נקבע כי כאשר מוכח שהחברה השניה היא "חברת קש", שנועדה לחמוק מנושים, ניתן במקרים מסוימים להרים את מסך ההתאגדות. ראו למשל פר"ק (מחוזי נצ') 41967-08-14 חוות הטלאים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (01.12.2014) :

"אמנם נכון כי המובן הפשוט של המונח "הרמת מסך" מתייחס למקרה שבו מרימים את מסך ההתאגדות ומחייבים בעל מניות בחובות החברה, אך דומני כי בנסיבות מיוחדות, דוגמת המקרה שלפנינו, ניתן להורות על הרמת מסך בין חברה אחת לחברה אחרת, שאינה אלא חברת "קש" הממשיכה את פעילות החברה המקורית כדי למלט את נכסי החברה המקורית מנושיה. בהקשר זה, מקובלת עלי, בכל הכבוד, פסיקתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפר"ק (חי') 793/06 ס.מ. אלכס בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 14/7/09), שם הובהר כי מקום בו חברת "קש" ממשיכה את כל פעילות החברה המקורית, כדי להקים מחסום מלאכותי בפני נושי החברה המקורית, כי אז ניתן להרים את המסך בין שתי החברות ולראות בהן כחייבות בגין חובות שתיהן, תוך שנכסי שתיהן משמשות לחלוקה בין כלל הנושים. דומני כי תוצאה זו גם עושה צדק עם כלל נושי הפעילות (נושי שתי החברות), וזאת משום שביטול העיסקה והשבת הזכויות והנכסים שניתן עוד להשיב לחוות הטלאים, עלולה להותיר את נושי חברת מסחר והשקעות "ללא כתובת", אף שמדובר בנושים של אותה פעילות."

יחד עם זאת, לצורך הרמת מסך בין חברות, יש צורך בנטל מוגבר המוטל על התובע ולשם כך, יש לבחון האם החברות מתנהלות כגוף אחד, והאם אין רציונל כלכלי אמתי להקמת חברה חדשה מלבד הרצון להשתמט מחובות לנושים. וראו ברע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, נד(2) 712. וכן ראו רע"א 3542/10 מדינת ישראל - אגף מכס ומע"מ נ' זיתון תעשיות שמנים בע"מ (מיום 18.5.2014) , שם עמד בית המשפט על הסימנים המצביעים על "חברה ממשיכה":

"אציין כי במקרים נושאי הערעורים דכאן, נראה כי החברה התאומה היא אכן ממשיכה לכל דבר ועניין של החברה הקודמת. כך, בעניין זייתון, הזהות בין החברות באה לידי ביטוי במכלול של פרמטרים ובהם: אופי הפעילות, שם המותג, ניהולה המעשי של החברה, מלאי וציוד טכני, עובדי החברה, מיקומה הפיזי של החברה ואף זהות הלקוחות."
ומן הכלל אל הפרט. בחינת הפרמטרים שנקבעו בפסיקה, מובילה למסקנה כי אין די בעובדות שהוכחו, כדי לקבוע כי עולם הצבע מהווה המשך ישיר של קמזון, באופן שיצדיק התעלמות ממסך ההתאגדות של כל אחת מהן. למעשה, טענת התובעת נסמכת על כך שכלי רכב שנתפסו על ידה, במסגרת תיק ההוצל"פ שהיא מנהלת כנגד קמזון, ושהיו בבעלות קמזון, נשאו מיתוג של עולם הצבע. מכאן היא מבקשת להסיק שקמזון העבירה את נכסיה, ואת המכוניות לעולם הצבע, וכי עולם הצבע אינה אלא המשך ישיר לקמזון. יצחק טען לעומת זאת, כי כלי הרכב נשארו בבעלות קמזון וכי הם מותגו מיום רכישתם בשם עולם הצבע, שהוא שם החנות שניהלה קמזון בתלפיות, ולא נעשה שימוש או העברה לעולם הצבע. יתר על כן, המכוניות היו ממושכנות לבנק ולאחר מכירתם באמצעות כונס נכים, תמורתם שמשה לפירעון חובות קמזון לבנק הממשכן. יצחק ותומר אף הוסיפו, כי הם הציעו לתובעת כי המכוניות ימכרו, בהסכמת הבנק, שלא באמצעות כינוס הנכסים וכך תיוותר מן התמורה יתרה לכיסוי חלק מחוב קמזון לתובעת, אלא שלטענתם התובעת סירבה לכל הבנה.
וראו בעמ' 36 ש' 28 לפרוטוקול:
"ש: איך אתה מסביר שהרכבים שנתפסו היו עם לוגו " עולם הגבס והצבע" כאשר אתה אומר שלא הברחת נכסים? ת: לא הגבס. עולם הצבע. קמזון ביטון הוקמה ביום 6.11.08 לצורך ייצור מוצרי אלומיניום והרכבתם. ביום 15.3.09 פתחנו חנות לצבע בתלפיות, פריטים של צבע ואיטום לפרטיים בעיקר, וקראנו לחנות הזו בשם " עולם הצבע", עולם הצבע מקבוצת קמזון ביטון עם אותו ח.פ. וכך היה כתוב גם בחשבוניות. רכשנו 3 רכבים. שניים מהם טנדרים, ומיתגנו אותם בשם " עולם הצבע". וכך זה הסתובב. את המיתוג הוספנו אחרי שקנינו את המכוניות. כשנפתח תיק בהוצל"פ הוא נפתח על שם קמזון ביטון, וגם המכוניות היו שייכות לקמזון ביטון ולא העברנו שום העברה גם היו שיעבודים. השימוש ברכב עבר לשימוש של עולם הצבע. אני מסביר לך שלא שינינו את המיתוג מבחוץ. זה מיתוג שהיה מהתחלה, רק השימוש בפעל עבר. נראה שעולם הצבע עשו שימוש רק בשלושת הרכבים שבבעלות חברת קמזון, ואלו שימשו לתשלום חובות קמזון לבנק הממשכן".
העובדה שאלו נשארו בבעלות קמזון וגם שימשו לפירעון חובותיה, מלמדת כי הציוד לא הועבר לחברת עולם הצבע ובהקשר זה, אין ראיה סותרת לטענת תומר כי על המכוניות הוטבע לוגו של עולם הצבע עוד במהלך פעילות החנות של קמזון בתלפיות שנקראה גם היא עולם הצבע. אשר לציוד שנטען שמכרה קמזון, טענת הנתבעים שהציוד כולו עבר לאבי יעל, והתמורה בגינה לא שולמה עד היום, לא נסתרה. בהקשר זה, אין בכך שבדפי הבנק של קמזון, נספח י' לתצהיר יצחק, הופיע לצד השם קמזון, גם השם עולם הצבע, כדי להוות כשלעצמו ראיה על העירוב אותו מבקשת התובעת להוכיח, שכן לא נסתרה הטענה כי השם המסחר י של החנות לממכר מוצרי צבע לפרטיים, שהפעילה קמזון בשנות פעילותה נקראה עולם הצבע , עוד זמן רב לפני הקמת החברה עולם הצבע.
אשר לאופי פעילות החברות, הוכח כי קמזון עסקה בייצור מוצרי אלומיניום לקבלנים ומכירת חומרי צבע לפרטיים, ואילו עולם הצבע עסקה רק במכירת מוצרי צבע ועבודות גבס לקבלנים. טענתם של תומר ויצחק בעניין זה לא נסתרה. תומר אישר שקמזון שיווקה, בנוסף לאלומיניום, גם חומרי צבע ( פר' עמ' 29 ש' 24), כפי שעושה חברת עולם הצבע. יחד עם זאת, עולם הצבע לא עסקה בביצוע עבודות אלומיניום וגם לא נטען אחרת. יעל, העד מטעם הנתבעת, אישר במפורש בחקירתו כי קמזון לא יכולה הייתה להעביר את פעילות האלומיניום לעולם הצבע שכלל לא עסקה בתחום האלומיניום ושהוא אינו יכול להעיד על העברת הפעילות כלל ( עמ' 23 ש' 24- עמ' 24 ש' 11, ועמ' 25 ש' 19-ש' 28 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, אף שמדובר בפעילות דומה, לא ניתן לקבוע כי עולם הצבע מהווה המשך לקמזון.
מבחינת מצבת עובדי החברה, בשתי החברות, עולה שעולם הצבע אינה מהווה המשך ישיר של קמזון. הן מר ביטון והן מר יעל, שהיו פעילים בחברת קמזון, לא הועסקו בחברת עולם הצבע ולא נטען אחרת. מבחינת מיקומן הפיזי של החברות, החברות לא פעלו מאותן כתובות, קמזון פעלה מבית מלאכה במושב אורה ומחנות בתלפיות, ועולם הצבע פעלה ממחסן כתובת אחרת בתלפיות. לא מצאתי כי יש ממש בטענה להעברת לקוחות, היות ומדובר בפעילות שונה. אוסיף, כי ייתכן ולו היה עולה מספרי החברה כי עולם הצבע קיבלה כספים כלשהם בגין עבודות שבצעה קמזון, מסקנתי הייתה שונה, אפילו בהינתן העובדה שעולם הצבע פרעה התחייבויות של קמזון בסכום העולה על מיליון וחצי ₪, אלא שכאמור, מהמסמכים שבפני, ולא הוכח אחרת, כספים ששלמה סאדר מעולם לא הגיעו לקמזון או לעולם הצבע.
אשר לזהות בעלי המניות בשתי החברות, אמנם קמזון נוהלה בעיקר על ידי ביטון ועל ידי יצחק ( עמ' 32 ש' 21-26 לפרוטוקול), ועולם הצבע הוקמה ונוהלה על ידי יצחק בלבד באופן המצביע לכאורה, שאין זהות בין מנהלי שתי החברות. על אף האמור, ומכיוון שבכל הנוגע לבעלי המניות בשתי החברות, אף שאין זהות ביניהם, אין חולק שיצחק, בעל המניות בעולם הצבע, היה גם הרוח החיה בחברת קמזון, שבעל מניותיה הוא תומר ( יצחק בעמ' 32 לפר' ש' 12-26, ועדות תומר בעמ' 28 ש' 12-16), בהתקיים הפרמטרים הנוספים שהיו תומכים במסקנה כי עולם הצבע היא המשך ישיר לקמזון, יתכן שהיה מקום לקבוע כי קיימת קרבה מספקת, אם לא זהות, בין בעלי המניות.
אני ערה לכך, שעיתוי הקמת עולם הצבע, ביום 31.8.2010, בה בשעה חברת שקמזון הפסיקה את פעילותה ביולי 2010 ( יצחק, עמ' 32 ש'28 לפרוטוקול), עשויה לתמוך בהיות עולם הצבע המשך של קמזון. העובדה שגם ניהולה המעשי של קמזון היה נתון בידי יצחק, אשר במאי 2010 אף מונה מורשה חתימה שלה, עשוי להוביל למסקנת ההמשכיות, אך כאמור לעיל, עובדה זו לכשעצמה והדמיון בין בעלי המניות, אינו מספיק לקביעת עולם הצבע כחברה ממשיכה לקמזון.
ממכלול המבחנים שלעיל, עולה שאין מקום לראות את עולם הצבע כחברה ממשיכה של חברת קמזון.
למעלה מן הצורך, ואפילו הייתי מגיעה למסקנה כי מדובר בחברת " המשך", היה עלי לקבוע בדומה לסעיף 6 לחוק החברות שהוחל במקרים כאלו, כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
יצחק אמנם אישר שעולם הצבע קנתה סחורה של קמזון, אך באותה נשימה הוא טען ששילמה התחייבויות שלה בסך 950,000 ₪, על כן לא היה בכך להוכיח את הנדרש על פי סעיף 6 האמור.
לסיכום פרק זה, לא הוכח בפני כי חברת עולם הצבע היא חברת המשך לקמזון. לא הוכח גם כי היא הוקמה במטרה לחמוק מנושים או על מנת להונות אדם, או באופן הפוגע בתכלית קמזון או תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. ממסכת הראיות עולה שמר יצחק קמזון פעל בתום לב, ולפי טענתו אף השקיע סכומים רבים בחברת קמזון. לא הוכח שסכומי כסף או ציוד עברו מחברת קמזון לעולם הצבע. לכל היותר, עברה רשימה של לקוחות. אין די בעצם הקמת חברה חדשה, אף אם היא עוסקת בחלק מתחומי הפעילות הקודמת, כדי להרים מסך בהתעלם מעיקרון האישיות הנפרדת של החברה.
אשר כל כן, אני קובעת כי אין מקום להרמת מסך ההתאגדות בין קמזון לעולם הצבע, באופן שיטיל על עולם הצבע לפרוע את חובה של קמזון לתובעת.
הטענה לעשיית עושר ולא במשפט נדחית מן הטעם הפשוט, שלא הוכח כי מי מהנתבעים התעשר על חשבון התובעת. ההיפך הגמור, הוכח כי תומר, עולם הצבע ויצחק, לא רק שלא התעשרו מאי פירעון החוב לתובעת, אלא שהניסיון הנואש שעשו לבלום את הסכר, גרם להם לחסרון כיס ניכר, וליצחק עד כדי פשיטת רגל.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה.

אין בדחיית התובענה כדי לגרוע מזכותה של התובעת להמשיך ולנקוט הליכי הוצל"פ כנגד קמזון בתיק ההוצל"פ, שמספרו 03-XX000-10-7.

התובעת תישא שכר טרחת ב"כ הנתבעים בסך 20,000 ₪ ובשכר עדות רו"ח אביטל בסך 1,000.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ט, 04 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אל רחמן למסחר אלומיניום בע"מ
נתבע: קמזון ביטון יזמות בניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: