ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירה כרסנטי נגד חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) מר אהרון אזו ן

התובעת
מירה כרסנטי
ע"י ב"כ: עו"ד דוד סער
-
הנתבעת
חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד דרור גל ועו"ד רעות שגיב - גרטלר

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי בהתאם לסעיף 4 לחוק שירות המדינה ( גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות), הקובע זכאותה לקבלת גמלת שארים מהנתבעת .

רקע עובדתי ודיוני
2. התובעת ילידת 1967 , היא בתו של המנוח , מר יוסף כרסנטי ז"ל, אשר עבד בנמל חיפה החל משנת 1997 ועד למועד פטירתו ביום 27.9.15 (להלן: המנוח).

3. הנתבעת הינה חברה ממשלתית אשר משלמת גמלאות לגמלאים אשר פרשו מעבודתם ברשות הנמלים וברכבות או שפרשו מעבודתם בחברות הנמל. הוראות חוק שירות המדינה גמלאות חלות על עובדי הנתבעת, המקבלים פנסיה תקציבית.

4. בשנת 2013 פנה המנוח לנתבעת וביקש כי הפנסיה התקציבית לה הוא זכאי תועבר לבתו לאחר פטירתו . הנתבעת השיבה למנוח כי בשלב זה טרם ניתן לקבוע כי התובעת זכאית להימנות על שאריו, מאחר וטרם הגיע המועד הקובע הזכאות.

5. לאחר פטירת המנוח, פנתה התובעת ביום 15.2.16 באמצעות בא כוחה, אל אגף הגמלאות בנציבות שירות המדינה בדרישה כי יכיר בה כשאירה של המנוח. תשובת הנציבות הייתה כי ענייני הנתבעת אינם מטופלים על ידי נציבות שירות המדינה. לפיכך, פנתה התובעת לנתבעת באמצעות בא כוחה, בבקשה להכיר בה כשאירה של המנוח וכזכאית לגמלת שארים.

6. הנתבעת השיבה לתובעת בכתב באמצעות בא כוחה, וביקשה כי התובעת תמסור לידיה מסמכים שונים הנחוצים לשם שקילת בקשתה. בהמשך לכך, הוחלפה בין באי כוח הצדדים תכתובת בחודשים 4-7/16.
ביום 12.7.16 הודיעה הנתבעת לתובעת כי החליטה לדחות את בקשתה.

העדים
7. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה וכן ד"ר דניאל כרסנטי, אחיה של התובעת. כמו כן העיד מר רן גולן, אשר הצהיר כי הוא חבר המשפחה, הגב' יפה נפתלי, חברת המשפחה, הגב' ענבל אלזם שי, חברת המשפחה.
מטעם הנתבעת העידה גב' אידה שפירא, מנהלת תחום כוח אדם ופנסיה בנתבעת לתקופה הרלבנטית לתביעה.

דיון והכרעה
טענות הצדדים
8. לטענת התובעת, על מנת שילדו של המנוח יוכר כשאירו עליו להוכיח כי אינו עומד ברשות עצמו. בהתאם לחוק, מי שאין לו הכנסה כדי מחייתו ואינו מסוגל לכלכל עצמו, עומד בדרישת התנאי "אינו עומד ברשות עצמו". לגרסת התובעת אינה עומדת ברשות עצמה, אין לה הכנסה מספקת כדי מחייתה ואינה מסוגלת לכלכל את עצמה.

9. הוסיפה וטענה התובעת כי אינה כשירה לעסוק בע יסוק כלשהו, שכן מצב בריאותה אינו מאפשר זאת. לטענתה, בעקבות לחץ חריג שחוותה במסגרת עבודתה כשוטרת, הידרדר מצבה הנפשי בתחילת שנת 2014 ונוכח זאת החלה ליטול תרופות פסיכיאטריות אשר לא שיפרו את מצבה ו אף נאלצה לצאת לגמלאות מוקדמת ממשטרת ישראל.

10. התובעת פירטה כי החל ממועד יציאתה לחופשת מחלה, השתכרה סכומים זעומים כמו כן, משולמת לה פנסיה חודשית ממשטרת ישראל בסך של 650 ₪ ברוטו.

11. התובעת הוסיפה וציינה כי הינה סועדת את בנה הנכה המצוי במצב סיעודי קשה ו סובל ממחלה חמורה, אשר מונעת את התפתחותו השכלית והמוטורית. לטענת התובעת, ההוצאות הכרוכות בגידול בנה גדולות מנשוא.

12. התובעת הוסיפה וטענה כי המנוח כלכל אותה ואת בנה הסיעודי משך שנים רבות. לגרסתה, המנוח נהג להעביר לה מדי חודש סך של כ – 15,000 ₪ שיועדו לצורך מחייתה ומחיית בנה. מאז פטירת אביה המנוח, השתמשה היא בסך של כ - 20 אלף ₪ , אשר השאיר עבורה אביה המנוח וכשהסתיים מקור כספי זה נטלה הלוואות שונות מהבנקים בסך כולל של 45,000 ₪ . נכון להיום לטענתה מצויה היא על סף קריסה כלכלית על כן, יש להכיר בה כשאירה של אביה המנוח ולאשר את זכאותה לקבל את גמלת שארים באופן רטרואקטיבי ממועד פטירת המנוח ועד למועד מתן פסק הדין. עוד טענה התובעת כי יש להתעלם מטענות הנתבע ת בדבר כתב האישום אשר הוגש כנגדה ונעדר כל משמעות להליך זה.

13. לטענת הנתבעת , האופן בו מפרשת התובעת את החוק שגוי ועלול להביא לתוצאה לפיה כל יתום בגיר אשר נתמך בצורה כלשהי על ידי הוריו, יימצא זכאי לקצבת תלויים בשל פטירת הוריו, בניגוד לתכלית חקיקת הפנסיה.

14. לגרסת הנתבעת חזקה היא כי ילד בגיר עומד ברשות עצמו והנטל על התובעת להוכיח כי אינה עומדת ברשות עצמה, באופן המזכה אותה בקצבת שאירים. התובעת ועדיה הציגו גרסה בלתי סדורה ולא אמינה, אשר לא ניתן ללמוד ממנה על מקורות הכנסתה או מסוגלות התובעת לעבוד בזמן נתון.

15. עוד טענה הנתבעת כי עלויות המחיה הגבוהות של התובעת, אשר נובעות מרמת חיים גבוהה אותה ניהלה מעבר ליכולותיה, אינן עלויות אותן יש לקחת בחשבון לטובת בחינת זכאותה לקצבת שארים, ואין להטיל על ה קופה הציבורית הוצאות אלה. כן טענה הנתבעת, כי התובעת הסתירה מסמכים ונתונים רבים מהם עולה כי לתובעת הכנסות רבות ומסוגלות לכלכל עצמה.

16. לטענת הנתבעת, בהתאם להגדרת החוק, על התובעת להוכיח כי מי "שאינו עומד ברשות עצמו" הינו מי "שאין לו הכנסה כדי מחייתו ואינו מסוגל לכלכל עצמו", כאשר מדובר בתנאים מצטברים. התובעת לא הוכיחה כי עמדה בתנאים אלו לפיכך, יש לדחות תביעתה.

המסגרת הנורמטיבית
17. סעיף 4 לחוק הגמלאות קובע כדלקמן:
"4. (א) אלה הם שאיריו של נפטר, לענין חוק זה:
....
(3) ילדו, ילדו החורג וילדו המאומץ שאינם עומדים ברשות עצמם, וכן נכדו שאינו עומד ברשות עצמו, ושכל פרנסתו עליו ( להלן – יתום);
..." (ההדגשות אינן במקור – ר.צ.)

18. סעיף 1 לחוק הגמלאות קובע מהי ההגדרה של "אינו עומד ברשות עצמו" :
"עומד ברשות עצמו" – מי שהגיע לגיל 18, ובילדו ובנכדו של נפטר, לרבות ילדו החורג או המאומץ – מי שהגיע לגיל 20, ואם הוא בשירות סדיר לפי חוק שירות בטחון, תשי"ט-1959 [נוסח משולב] או בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית לפי חוק שירות אזרחי, התשע"ז-2017 – מי שהגיע לגיל 21, והכל פרט למי שאין לו הכנסה כדי מחייתו ואינו מסוגל לכלכל עצמו" (ההדגשות אינן במקור – ר.צ.)

19. בעניין וינטר, עמד בית הדין הארצי על ההבדל בין "אפשרות לעבוד" לבין "מסוגלות לעבוד", והבהיר כי אמת המידה אליה מתייחס חוק הגמלאות היא "מסוגלות לעבוד":
" .5נראה לבית-הדין שהמחוקק משתמש בחוק הגמלאות בדיבור " מסוגל" במשמעות של בעל סגולות - בעל כישורים ונתונים שבאיש עצמו, להבדיל מנתונים סביבתיים או מנתונים פרי רצונו, הקובעים את ה"יכולת" או ה"אפשרות" למעשה להשתכר מעבודה או להרוויח מעסק או מרכוש.
פירוש זה מונע את התוצאה הבלתי-סבירה ש"יתום" - ו"יתום" הוא אדם בכל גיל שהוא - יהיה זכאי לקצבה מהמדינה, כמעבידה של ההורה שממנו הוא התייתם, כאשר יחליט בגיל כלשהו ללמוד, בנסיבות המונעות בעדו אפשרות לעבוד ולכלכל עצמו.
משמעותית, לענייננו, ההבחנה אשר מבחין המחוקק בסעיף 5שבחוק הביטוח הלאומי, שצוטט לעיל, בין מי שטרם מלאו לו עשרים שנה ועיקר זמנו מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי ( וזה, כמובן, כולל גם לימודים באוניברסיטה), לבין מי שאינו מסוגל לכלכל עצמו, יהא גילו אשר יהא.
.6יצויין, כי בהקשר לפיצויים לנפגעי עבודה נאמר, כי " אפשרות" להשתכר, והיותו של אדם " מסוגל" להשתכר אינם היינו הך - abillty to earn and ( 57.20, capacity to earn larson's workmen's compensation [1]). הבחנה זאת יפה גם לענייננו" (דיון לד/2-7 (ארצי) מדינת ישראל, הממונה על תשלום הגמלאות נ' חנה גינטר פד"ע ה 258 (פורסם בנבו, ניתן ביום 21.3.74, פסקאות 5-6 לפסק הדין).

מן הכלל אל הפרט
20. נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר ששקלנו את מכלול הטענות, העדויות והראיות, מצאנו כי התובעת לא הוכיחה כי מתקיימים בעניינה התנאים הנדרשים בחוק הגמלאות, לקבלת קצבת שארים. כפי שהתברר במהלך הליך זה, מצבה הכספי של התובעת, מקורות הכנסותיה ומסוגלותה אינם מתיישבים עם הכרה בתובעת כ"שאיר".

21. נוסיף, כי התובעת לא הוכיחה כי נפל פגם בהחלטת הנתבעת שלא להכיר בה כשאירה לעניין חוק הגמלאות. לאור האמור, מצאנו כי דין תביעתה להידחות, מהטעמים הבאים -

22. ראשית, התובעת לא הוכיחה כי מתקיים בעניינה התנאי בדבר היעדר מסוגלות לכלכל את עצמה, כנדרש בהוראות חוק הגמלאות. התובעת לא הציגה חוות דעת או אישור רופא תעסוקתי המוכ יחים את טענתה בדבר היעדר מסוגלות להתפרנס ולכלכל עצמה.

23. לאחר ששמענו את עדותה של התובעת ועדויות העדים מטעמה וכן בחנו את מכלול הראיות אשר הוגשו על ידי התובעת וצורפו לתצהירה, לא מצאנו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי אינה מסוגלת לעבוד. נציין, כי מצאנו כי גרסת התובעת בסוגיה זו וכן עדותה, לא היו עקביות.

24. אומנם, התובעת הציגה אישור לפיו יצאה לגמלאות מעבודתה במשטרה בשל בעיה רפואית (נספח ד' לתצהירה) וכן סמכה את טענותיה בדבר אי מסוגלותה לעבוד על אישור המוסד לביטוח לאומי מהם עולה כי לתובעת 40% נכות (צורף כנספח ב' לתצהירה). עם זאת, אין באישור זה כדי להוכיח את טענתה כי אינה כשירה לעבודה. התובעת העידה כי הסיבה לנכותה היא פסיכאטרית וכן מחלה ראומטית, כאשר מדובר בנכות זמנית:
"ש. את מקבלת קצבה מהמל"ל?
ת. כן, אני מקבלת נכות זמנית שכל שנתיים הם מזמנים אותי לוועדות , הוועדה האחרונה הייתה לי 40% נכות וגילו לי ניוון עצמות והוסיפו לי ל 64% וזה זמני, לשנתיים .
ש. התביעה שלך נגד המשטרה בגין איזה נכות זו?
ת. פסיכיאטרית , בביטוח לאומי הנכות היא פסיכיאטרית וגם בגלל הניוון שלי , מחלה שקשורה לחוסר חמצן מחלה ראומטית.
ש. מי זה דר' מנוחי?
ת. הפסיכיאטר שלי, אני לא יודעת לשאלתך למה הוא כותב מסמכים על גבי נייר מזכר, הוא היה מנהל בית חולים טירת הכרמל" (עמ' 10 לפ', ש' 32, עמ' 11 לפ', ש' 1 – 11).

25. עיון באישור המוסד לביטוח לאומי, מעלה כי באישור מצוין כי ככל שהתובעת אינה יכולה למצוא עבודה מתאימה, עליה לפנות ליחידת השיקום של הביטוח הלאומי כדי לבדוק זכאותה לשיקום מקצועי. התובעת לא טענה ואף לא הוכיחה כי עשתה כן ולא הוכ ח כי יש באחוזי הנכות אשר נקבעו לה, כדי למנוע ממנה לעבוד בכל עבודה אחרת.

26. בדומה, לא מצאנו כי די במזכרים אותם צירפה התובעת לתצהירה (נספח ב'), אשר נכתבו על ידי הפסיכאטר שטיפל בה, כדי להוכיח היעדר מסוגלות לעבוד. גרסת התובעת בחקירתה לא הייתה עקבי ת בכל הקשור לעבודות הנוספות בהן עבדה. במהלך חקירתה התברר כי התובעת עבדה בע בודה נוספת, עוד בזמן עבודתה במשטרה. בהמשך לכך, טענה התובעת כי יכולה הייתה לעבוד בעבודה אחרת, חרף מצבה הנפשי:
"ש. גם אחרי שהפסקת לעבוד במשטרה עבדת כמרצה במכללה?
ת. לא. תוך כדי עבדתי 3 חודשים ואז קיבלתי התמוטטות עצבים. פרשתי מהמשטרה.
ש. מתי פרשת מהמשטרה?
ת. ב 10/2015 פרשתי מהמשטרה, ועזבתי פיזית ב 28/5/14 בעקבות התמוטטות עצבים.
ש. ומ 05/14 עד 10/15 קיבלת תשלום ימי מחלה?
ת. לא עדין לא הכירו לי בזה, אני בתביעת נכות מהמשטרה משרד הביטחון , אבל זה הליך מאוד ארוך ולא קורה עם זה כלום.
ש. בכתב התביעה לא ציינת שעבדת במכללה רשמת שאין לך שום מקורות?
ת. עבדתי בדיוק חודשיים , פעמים בשבוע וזה היה תוך כדי שהייתי מאוד חולה, קיבלתי פוסט טראומה, זה מצב של הנפש יש לה כל כך הרבה סיבות למה שהיא עושה, ובאותו רגע הייתי צריכה להאכיל את הילדים שלי מצאתי משהו וזה לא צלח חליתי יותר.
....
ש. גם נטען באותו כתב אישום שבתקופה רלוונטית שבה מילאת טופס 101 עבור אותה מכללה?
ת. זה לא אותה מכללה.
ש. זה עבור מכללת אינטלקט אקדמון, הצהרת שאין לך הכנסה למרותש הייתה לך הכנסה מהמשטרה ואני שואלת האם ב 2015 הייתה לך הכנסה?
ת. הייתה לי הכנסה מהמשטרה בגובה 1,100-1,300 ₪. כל הנושא של כתב האישום אני מזכירה שאומרים מצד אחד לא לדון בכתב אישום שהוא לא רלוונטי ומצד שני שואלים אותי שאלות, אני קיבלתי דו"ח מרו"ח, היה משפט בעניין הזה וזיכנו בו, בעניין האישומים השניים , היו שני משפטים שאמרו שהצהרתי שעבדתי והרווחתי 5,000-,6,000 ₪. זה ישייך להליך הפלילי הם טוענים שעבדתי בד בבד והם טוענים שאמרתי שלא עבדתי והם הפסידו. היה לי אישור עבודה.

ש. נטעם בכתב אישום כלפיך שהתחלת לעבוד ב 04/15 במכללה ?
ת. כן עבדתי חודשיים. וקבילתי שכר 5,000-6,000 ₪ .
ש. איך זה מתיישב עם כל אותם אישורים פסיכיאטרים שבהם היית בחופשת מחלה באותה תקופה?
ת. אם נקרא את התצהיר הפסיכיאטרי , הפסיכיאטר החליט לא לעבוד במשטרת ישראל ואפשר לעבוד בכל מקום עבודה אחר. זה ב 07/2014 ש. ב 07/14 אמר הפסיכיאטר שאת יכולה לעבוד במקום אחר?
ת. אני טופלתי עד נדמה לי בתחילת 2015 שאני יכולה לעבוד בכל מקום רק לא במשטרה. ואז חליתי יותר לאחר שניסיתי את מזלי. בכתב האישום כתוב שנעלמתי ואני התמוטטתי.
ש. אישור מ 2014 , 2015,2016 כתוב שאת לא כשירה לעבודה ובחלק יש חופשת מחלה, תפני אותי לאותו אישור שבו הוא אישר לך לעבוד בכל מקום אחר ולא במשטרה?
ת. אני ניסיתי לא להיות תלות על מדינת ישראל. (אני מחפשת את זה) .
ב"כ התובעת: אני מפנה למסמך מ 5/10/14 .
המשך ח.נ
ש. ואחד אחריו באותו תאריך כעבור 6 ימים כתוב אישור מחלה ב 10/9/14 ?
ת. נכון
ש. ב 2015 חופשת מחלה?
ת. נכון.
ש. את נתת פרשנות שאת יכולה לעבוד במקום אחד ולא באחר בזמן שאת חולה?
ת. יש מחלה שקוראים לה פיטיאסדי שמתייחסת וניסיתי נורא לעזור לעצמי, הלכתי לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית ורציתי להתחיל טיפול בנפש שלי, אני עד היום מטופלת אצלה פעמיים בשבוע.
ש. אז למה בחרת להגיש אישורים של דר' מנוחי ולא שלה?
ת. כי השיחות איתה הן שיחות אישיות ושל שיקום".

27. הנה כי כן, גרסת התובעת בעניין מסו גלותה לעבוד לא הייתה עקבית. כמו כן, במהלך דיון ההוכחות התברר כי התובעת עבדה בחלק מן הזמן כמנכלי"ת בחברה אותה הקים אחיה. כאשר נשאלה על כך בחקירתה, הודתה בדבר אך טענה כי שימשה כמנכלי"ת ללא שכר (עמ' 12 לפ ', ש' 24-31). התובעת לא הוכיחה טענתה זו, אשר כלל לא נזכרה בתצהירה.

28. שנית, נבהיר, כי גם אם היינו מקבלים את טענת התובעת כי אינה מסוגלת לעבוד , התובעת לא הוכיחה כי אין בידיה הכנסה המאפשרת את מחייתה. טענתה זו של התובעת הופרכה על ידי הנתבעת, אשר הוכיחה כי התובעת קיבלה והעבירה מחשבונה כספים בסכומים ניכרים .

29. הנתבעת הוכיחה כי התובעת מעורבת בהליך משפטי בבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר עניינו רישו ם התובעת יחד עם אחיה, מר דניאל כרסנטי, כיורשי הגב' אידית איתן ז"ל (להלן- המנוחה), על דירה או דירות אשר היו בבעלות המנוחה, במבנה ברחוב התשבי 88 בחיפה. התובעת העידה בעניין זה כי:

"ש. יש לך להגיד לגבי הדירה בתשבי?
ת. זו דירה שאני ואחי קיבלנו בירושה , היא נמצא במחלוקת בבית משפט בהליך אזרחי. לי אין דירה משלי למעט דירה שקיבלתי בירושה ברחוב התשבי דירה משותפת שלי ושל אחי אין לי דירה בבעלותי והדירה במחלוקת בבית משפט. הדירה הזו היא דירה של אחי ושלי יש החלטה של שופט רוזן שכמו שגילתם זה נמצא בהליך של עלילה , אני גיליתי את כתב האישום כמו שאתם גיליתם ויש שם שיבוש הליכי משפט על פי החלטתו , הכתב אישום נועד לעזור לעו"ד בהליך האזרחי שנמשך 4 שנים. התלונה הוגשה במשטרה פעמיים ונסגרה מחוסר אשם פלילי.
...
ש. למה שום דבר לגבי הדירה לא צוין בכתב התביעה ובתצהירך?
ת. הוא מעולם לא היה הכנסה פוטנציאלית , גם היינו בדיון קודם וזה הוזכר, הסברתי את זה לשופטת, לא קיבלתי על זה שקל לא הזכרתי אותה, לשאלתך בדירה 3.5 חדרים.
ש. רחוב תשבי בכרמל המערבי חיפה?
ת. נכון" (עמ' 11 לפ', ש' 26-31, עמ' 12 לפ', ש' 19-23).

30. אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי מדובר במידע לא רלבנטי ולכן לא היה מקום ל כלול אותו בתצהירה. מדובר בעובדות רלבנטיות לקביעת זכאות התובעת לגמלת שארים, מאחר ועסקינן ברכוש משמעותי לו זכאית התובעת לטענתה. בהתאם לכך, היה על התובעת לגלות עובדות אלו לנתבעת בעת הגשת הבקשה וכן ב מסגרת הליך זה.

31. יתרה מכך, במהלך חקירתה הנגדית התברר כי התובעת בעלת חשבון בנק נוסף (עדותה של התובעת בעמ' 16 לפ', ש' 14-17). עוד התברר מעיון בתדפיסי חשבון הבנק שצורפו לגילוי המסמכים, כי לחשבון הבנק של התובעת הועברו סכומי כסף גבוהים מחשבו ן המנוחה, בעלת הדירות ברחוב התשבי. אף עובדות אלו לא נזכרו בתצהיר התובעת.

32. לצורך הבהרת התמונה הכוללת נציין כי בתדפיס הבנק נרשם כי ביום 11.6.14 הועבר לחשבונה של התובעת מחשבון המנוחה סך של 209,000 ₪ (עמ' 26 לתצהיר גילוי המסמכים). עוד עולה מתדפיס הבניום 12.6.14 הועבר לחשבון התובעת מחשבון המנוחה סך של 191,278.90 ₪ (עמ' 26 לתצהיר גילוי המסמכים). ביום 10.3.15 הועבר סך של 166,782.89 ₪ וביום 13.4.15 סך של 26,971.80 ₪ (עמ' 35,41 לתצהיר הגמ"ס).

33. כמו כן, עיון בתדפיסי חשבון הבנק אותם צירפה התובעת לתצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש מטעמה, העלה כי בחשבונה בוצעו העברות נוספות בסכומי כסף ניכרים לעורכי דין שונים. גם עובדות אלו לא באו לידי ביטוי בתצהיר התובעת.

34. במסגרת זאת, התברר כי התובעת העבירה ביום 11.3.15 סך של 100,000 ₪ לחשבון אחר על שמה וכן לעו"ד אליהו סך של 36,000 ₪. עוד התברר כי ביום 26.3.15 קיבלה התובעת לחשבונה סך של 365,000 ₪ מבנק לאומי למשכנתאות, וביום 30.3.15 הועברו לחשבון נאמנות על שם התובעת סך של 100,000 ₪ נוספים והתובעת אף העבירה סך של 200,000 ₪ לנאמנות עו"ד בשם אמיר ברבי (ההעברות פורטו בעמ' 40 לתדפיס חשבון הבנק). לא מצאנו בפי התובעת הסבר אשר יש בו כדי לה בהיר את ביצוען של העברות אלו:
"ש. תסבירי לי , מופיע לך בדף חשבון שגילית בגילוי מסמכים כנסיה של כסף ב 25.3.15 העברה מלאומי משכנתאות 365,000 ש"ח?
ת. נכון ,הייתה לי דירה בכספי מכרתי אותה לפני כ 13 שנה וממה שנותר ממנה קניתי דירה ברחוב קראודרס 17 ולא עמדתי בתשלומי המשכנתא, ולכן מכרתי אותה. עו"ד תבע אותי ונאלצתי למכור אותה, את הדירה בקראודרס אמי המנוחה שילמה עבורי שם 30% וזה עילה 350,000 ₪.
ש. ב 25.3.15 את מקבלת לחשבונך בדיסקונט לא בבינלאומי סכום של 365,000 ש"ח?
ת. כן , זה בעקבות מכירת הדירה.
ש. מי זה נאמנות מירה כרסנטי שמופיע ב 30.3 מיד אחר כך ?
ת. זה נאמנות של עו"ד שניסה לעזור לי בכסף שנותר לי , רציתי לרכוש קורת גג באזור שהוא לא מי יודע מה ולא רכשתי .
ש. איפה מופיע החזרת הכסף ?
ת. ההליך התחיל והפסיק באמצע, עו"ד צריך להחזיר לי 200,000 ₪. אני לא עשיתי את ההליך הזה , הוא צריך להחזיר לי את הכסף. הוא כעו"ד ביקש ממני והאני העברתי לו כי רציתי לרכוש דירה, זה לא התחיל יש תסבוכת שלמה, ואת הכסף לא קיבלתי אני במו"מ איתו.
ש. את במו"מ מ 2015?
ת. כן, גם ביום חמישי דיברתי איתו .
ש. למה לא גילית את זה בתצהירך אף אחד מהדברים האלה?
ת. אני הונחיתי על ידי עו"ד לשלוח את כל המסמכים" (עמ' 17 לפ', ש' 3 – 21).

35. זאת ועוד. מחקירת התובעת התברר כי לתובעת הייתה בעבר דירה בבעלותה בכתובת המופיעה בטפסי בנק דיסקונט. כן התברר מחקירת התובעת כי פעלה לרכישת דירה , ולטענתה עורך הדין לא החזיר לה את הכספים אותם שילמה. כלל העובדות אשר התבררו בחקירת התובעת וטענותיה לא גובו בתצהירה כנדרש.

36. כך, גם מעיון בתדפיס חשבון הבנק של התובעת בבנק הבינלאומי התברר כי התובעת העבירה מחשבונה סכומים לגב' בשם ענבל שי. במהלך חקירתה טענה התובעת כי מדובר ב חברתה הטובה וכי העבירה לה סכומים אלו, מאחר ועזרה לה. בהמשך, טענה התובעת כי גב' שי הלוותה לה כספים לכן מדובר בהחזר הלוואה:
"ש. מי זה עו"ד טל שהעברת לו ב 29.10.14 17,000 ₪ מהחשבון שלך בבנק הבינלאומי (עמוד 10 מתוך 14 לתדפיס)?
ת. מהחשבון נאמנות? תראה לי . היו לי כל כך הרה עיקולים בסכומי עתק ואני לא זוכרת את השם של העו"ד העברתי כספים כדי לשלם חובות , אני לא מכירה עו"ד טל.
ש. לא מופיע אף עיקול על אף אחד מהחשבונות האלה?
ת. אני יכולה להראות לך. היו לי עיקולים , ויכול להיות שבזמן שהוצאתי את התדפיס הזה לא היה.
ש. מי זה עו"ד ורשה אסף שהעברת לו בנאמנות כסף?
ת. אני לא יועדת מי זה. זה רק חוב.
ש. מי זאת ענבל שי?
ת. זאת חברה מאוד טובה שלי שעוזרת לי רוב הזמן.
ש. ואת משלמת לה עבור העזרה?
ת. שילמתי לה כמה פעמים וכמה פעמים עזרתי לה עם הילדים שלי . היא הלוואתה לי כסף והחזרתי לה פשוט מאוד" (עמ' 17 לפ', ש' 22-32, עמ' 18 לפ', ש' 1-3).

אף עובדות אלו לא באו לידי ביטוי בתצהירה של התובעת ואף לא בתצהיר חברתה , גב' שי, אשר הוגש בהליך זה.

37. עוד התברר מתדפיסי חשבון הבנק של התובעת, כי התובעת קיבלה סכומי כסף נוספים מאחיה, מר כרסנטי באמצעות העברה בנקאית. מר כרסנטי טען כי מדובר בהחזר חובות אשר היה חייב לאחותו, אולם בהמשך חקירתו שינה את גרסתו:
"ש. אחותך צרפה טופס בנק לתצהיר גילוי מסמכים, בנק דיסקונט, ח-ן 48015310 ע"ש כרסנטי מירה מופיע בתאריך 7.11.16 העברה ל כרסנטי דניאל 4,000 ₪ וכתוב החזר חוב יכול להיות שהיית חייב לה כסף?
ת. אני העברתי לה או היא לי?
ש. אתה העברת?
ת. זה העברה בנקאית צריך לרשום סיבה ורשמתי החזר חוב.
ש. ויום אחרי זה יש החזר חוב שוב 6,000 ש"ח?
ת. אני העברתי לה , זה לא על בסיס חוב כי זה אומר שהיא הייתה צריכה לתת לי ואני צריך להחזיר לה. כתבתי החזר חוב אז זה אומר שהיא צריכה לתת לי כסף וזה לא קרה מעולם" (עמ' 8 לפ', ש' 21 -29).

38. הנה כי כן, מהעדויות ומהראיות אשר הובאו בפנינו, התברר כי התובעת קיבלה והעבירה סכומי כסף ניכרים. התנהלותה הכלכלית של התובעת כפי שנפרשה בפנינו במהלך הליך ההוכחות, אינה עולה בקנה אחד עם טענתה כי אין בידיה הכנסה כדי מחייתה.

39. שלישית, מצאנו כי גרסת התובעת לא הייתה מלאה ועקבית, גם בכל הנ וגע לדירות אשר היו בבעלותה וכן באשר לדירת מגוריה. כאמור לעיל, במהלך חקיר ת התובעת, התברר כי לתובעת הייתה דירה בבעלותה , אותה מכרה ורכשה דירה אחרת במקומה (עמ' 17 לפ', ש' 3 – 8).

40. בתצהירה, טענה התובעת כי נאלצה לשכור דירה בת חמישה חדרים בשל צרכי בנה הנכה, בגינה נדרשת היא לשלם שכירות בסך של 5,500 ₪ בחודש, החל משנת 2009 (ס' 8 לתצהיר התובעת). בחקירתה, בחרה התובעת להציג נתונים שונים, וטענה כי היא זקוקה לדירה בת 4 חדרים וכי היא משלמת סך של 4,500 ₪ לחודש בגין שכר דירה (עמ' 11 לפ', ש' 15 – 18).

41. נוסיף, כי הנתבעת הוכיחה כי משרד השיכון ושירותי הרווחה הקצו לבנה דירה בת 2.5 חדרים (נספח יד' לתצהיר גילוי המסמכים של התובעת). התובעת לא הוכיחה כי צרכי בנה חייבו דירה בת חמישה חדרים, כפי שבחרה לשכור (הסכם השכירות צורף כנספח ו' לתצהירה).

42. זאת ועוד. התובעת טענה בחקירתה כי הדירה שאמורה הייתה להינתן לבנה ממשרד השיכון מצויה בהליכי פינוי בינוי אולם, לא צ ורף מסמך כלשהו מתי החלו הליכי הפינוי ובינוי או מסמך אחר המוכיח את טענתה זו:
"ש. לפי מסמך שצרפת בגילוי מסמכים שלך מחברת עמידר , החוזה לגבי הדירה בעמידר נחתם ב 08/16 ?
ת. כן.
ש. ברחוב המלך שלמה?
ת. נכון.
ש. את משלמת בגינה כל חודש 160?
ת. לא, הבן שלי משלם כל חודש 160 ₪ , הדירה היום נמצאת לפני פינוי בינוי וביקשו לפנות אותה. מה גם שלא סידרו את הדלתות לבן שלי אז הוא לא יכל לגור שם" (עמ' 14 לפ', ש' 12 – 19).

43. כאשר נשאלה התובעת לגבי השתתפות משרד השיכון בשכירות הדירה טענה כי לא קיבלה תשלום ממשרד השיכון אולם, לתצהיר התובעת צורף מסמך המלמד כי אושר לתובעת סכום כספי בגין תוספת שכר דירה העולה על שכירות בעמידר (נספח 16 לתצהיר גילוי מסמכים של התובעת). גם ל עניין זה לא היה מענה בחקירת התובעת:
"ש. יש לי אישורים שהוגשו במסגרת גילוי מסמכים שלך שתאשרי לי שאישרו לבנך שכירות לדירה ברחוב המלך שלמה 36 ?
ת. כן. זאת דירת עמידר שקיבלתי.
ש. אני מראה לך שבאותו אישור אישרו לבן שלך תוספת שכר דירה עד 1,640 ש"ח?
ת. אישרו אבל לא שילמו לי כי נתנו לי דירה . הקטינים תבל ותהרה היו אצלי עוד לפני החלטת בית המשפט ואז נתנו לזה תוקף משפטי שאוכל להגיע לאספות הורים שלהם וכל מיני דברים כאלה" (עמ' 19 לפ', ש' 5-11).

44. לאור האמור לעיל, מצאנו כי התובעת לא הוכיחה את טענתה כי מצבה הכלכלי עולה בקנה אחד עם דרישות חוק הגמלאות. כמו כן התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הוצאות מחייתה הינם בגדר הכרח ופועל יוצא של מצבו של בנה.

45. רביעית, על האמור נוסיף, כי התובעת לא הוכיחה כי נסמכה על שולחנו של אביה באופן אשר יש בו כדי להצדיק מתן קצבת שאירים. כפי שקבענו לעיל, התובעת לא הוכיחה כי אינה מסוגלת לעמוד ברשות עצמה וכי אין היא מסוגלת לכלכל עצמה ולהשתכר כדי מחייתה. לטעמנו, די בכך כדי לדחות את תביעת התובעת. מעבר לדרוש, בחנו גם את המחלוקת בין הצדדים, באשר לסיוע אותו קיבלה התובעת מאביה המנוח. מצאנו כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי נסמכה על שולחן אביה המנוח באופן המזכה בקצבת שארים ונפרט .

46. בהקשר זה, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי לא כל סיוע כלכלי של הורים לילדיהם משמעותו כי הילדים הבגירים עונים להגדרת "שאיר" הזכאי לקצבת שאירים בחוק. במסגרת זאת, התברר לנו כי הורי התובעת העבירו כספים לאחיה של התובעת, מר דניאל כרסנטי לצורך רכישת דירה לו ולגרושתו (עדותו של מר כרסנטי בעמ' 6 לפ', ש' 18-21, עדותה של התובעת בעמ' 14 לפ', ש' 22-30). עוד התברר כי המנוח רכש דירה גם לאחיה של התובעת ולילדים הנוספים (עדותו של מר כרסנטי, עמ' 4 לפ', ש' 19-20).

47. נוסף על האמור לעיל, התובעת לא הצליחה להוכיח ביצוע העברות סדירות מחשבונות הבנק של אביה המנוח, לחשבונה. כל שהוכח היה משיכות מזומן אשר לא ברור טיבן. התובעת הציגה פלטי תדפיס חשבון אותם צירפה לתצהירה (נספח ט') עליהם נחתם בכתב יד כי מדובר בסכומי מזומן אשר נמשכו על מנת להעבירם לתובעת. אולם, בחקירת התובעת התברר כי כתב היד על גבי התדפיסים שייך למר גולן, המצהיר מטע ם התובעת, אשר לטענתה היה חבר של אביה המנוח:
"ש. יש המון משיכות?
ת. אני הקראתי למישהו שיכתוב על זה. זה רן גולן חבר של אבי" (עמ' 15 לפ', ש' 14 – 15).

כאשר נשאל מר גולן מה הקשר שלו לתובעת, הבהיר כי הוא חבר של המשפחה:
"ש. מה הקשר שלך לתובעת?
ת. חבר משפחה" (עמ' 19 לפ', ש' 18 - 19).

עם זאת, בחקירתו של מר קרסנטי, העיד מר קרסנטי כי מר גולן הינו בן זוגה של התובעת מזה שנים רבות:
"ש. מי זה רן גולן?
ת. בן זוגה של אחותי מזה 30 שנה" (עמ' 8 לפ', ש' 30-31).

48. לטעמנו, יש בסתירה זו בין העדים אשר העידו מטעם התובעת, ביחס לקשר בין מר גולן לבין התובעת, כדי להפחית ממשקל עדותו. מכל מקום, מעדותו של מר גולן התברר כי ממילא אין למר גולן ידיעה אישית מה נעשה עם כספים אלו (עדותו של מר גולן בעמ' 20-21 לפ').

49. יתרה מכך, כאשר התבקשה התובעת בחקירתה להציג אסמכתא כי כספים אלו אכן הועבר לחשבונה, הודתה כי אין בידיה אסמכתא של ממש (עמ' 15 לפ', ש' 17), למעט העדים אשר העידו מטעמה. בנוסף, לאחר ששקלנו את עדויות העדים מטעם התובעת, מצאנו כי אף עדי התובעת לא העידו את הדברים מידי עה אישית, אלא העידו באופן כללי על מתן עזרה אשר ניתנה לתובעת על ידי הוריה עם זאת, אין די בכך כדי לזכות את התובעת בקצבת שארים.

50. לאמור לעיל מתווספת העובדה כי אחיה של התובעת, מר כרסנט י, לא ידע לתת פרטים בדבר הסיוע אשר ניתן לתובעת:
"ש. אחותך מקבלת גמלה מהמשטרה?
ת. לא יודע שהיא מקבלת גמלה מהמשטרה .
ש. כי בתצהירך הצהרת שהיא הייתה סמוכה על שולחנו של אביך?
ת. זה בוודאות אני יודע. לשאלתך אני לא חי איתה בבית ואני לא מנהל איתה חשבונות , אני בן של אבא שלי ויודע למי הוא מוציא, ומי צריך יותר או פחות כמו כל אב" (עדותו של מר כרסנטי בעמ' 5 לפ', ש' 3 - 7).

51. חמישית, שקלנו את הטענות הנוספות אותן העלתה התובעת בסיכומיה. בהקשר זה נציין כי לא מצאנו לקבל את טענת התובעת לפיה יש בעדות נציגת הנתבעת, כדי לפגום בהחלטת הנתבעת. נבהיר כי התובעת לא הוכיחה כי כתב האישום אשר הוגש כנגדה היה הנימוק לדחיית בקשתה לקצבת שארים.

52. לסיכום, המסקנה העולה מהטעמים אותם פירטנו לעיל הינה כי התובעת לא הוכיחה כי עומדת היא בתנאי החוק, ובהתאם לכך אנו קובעים כי אינה זכאית לקבלת קצבת שארים מהנתבעת.

סוף דבר
53. התביעה נדחית במלואה .

54. התובעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ט, (05 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק, שופטת
סגנית נשיאה

נציג מעסיקים מר אהרון אזון


מעורבים
תובע: מירה כרסנטי
נתבע: חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ
שופט :
עורכי דין: