ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כוכבה קוטלר נגד קיבוץ דפנה :

בפני כבוד ה שופטת מיכל ברלינר לוי

תובעת/נתבעת שכנגד

כוכבה קוטלר

נגד

נתבע/תובע שכנגד

קיבוץ דפנה

פסק דין

בפני תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע, קיבוץ דפנה, לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים. הקיבוץ מצדו הגיש נגד התובעת תביעה שכנגד לתשלום סך של 26,320 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה) .
טענות הצדדים בתמצית
טענות התובעת
התובעת, אשר גרה בשכירות בקיבוץ במשך כ- 15 שנים במעמד של תושבת, פנתה בשנת 2010, יחד עם בן זוגה דאז, לקיבוץ בבקשה להצטרף לשורותיו במעמד של חברים בעצמאות כלכלית, השתתפה וזכתה בהגרלת מגרש לבניה בשטח ההרחבה שבקיבוץ.

לאחר שבחרה שלא לממש זכיה זו, הציע הקיבוץ לתובעת את המגרש והבית, נושא התביעה.

בין התובעת לקיבוץ נחתם בשנת 2011 הסכם הצטרפות, מכוחו הצטרפה התובעת כחברה חדשה בעצמאות כלכלית לשורות הקיבוץ.

בהתאם לסעיף 8 להסכם ההצטרפות נקבע כי לתובעת ישויך מגרש 174, עליו בית מגורים מס' 17, הידועים ברשות מקרקעי ישראל כתת חלקה 174 חלקה 5 גוש 13247 ( להלן: "הבית").

במסגרת סעיף 10 להסכם ההצטרפות נקבע כי התובעת תשלם לקיבוץ 278,455 ₪ עבור ערך המחוברים במגרש מבונה וכן 30,000 ₪. עוד נקבע בסעיף זה כי ישולם סך של 50,000 ₪ לקיבוץ עבור תשתיות.
נטען כי באותם זמנים נסיבות חייה של התובעת שונו בשל פרידתה מבן הזוג, תושב הקיבוץ, כשבהמשך נגרע שמו מהסכם ההצטרפות אשר נחתם על ידי התובעת בלבד.

לטענת התובעת, בצמוד לביתה ובשטח מגרשה עובר כביש אשר בהתאם להצהרת הקיבוץ כלפיה תוכנן להתבטל ותחתיו עתיד היה להיסלל כביש בתוואי אחר. לטענתה, הקיבוץ הציג בפניה מצג לפיו לכאורה תוואי הכביש ישונה ויבוא על פתרונו בזמן קצר וסביר, אך הלכה למעשה הקיבוץ לא פעל לשינוי תוואי הכביש, תוך פגיעה גסה בה ובילדיה והתעלמות גסה מן ההבנות אליהן הגיעו.

לטענת התובעת, היא חתמה על הסכם ההצטרפות מבלי שהייתה מיוצגת על ידי עורך דין, ואף נדרשה לשלם בגין שירותי עורך דין מטעם הקיבוץ סך של 3,596 ₪ בצירוף מע"מ.

נטען כי התובעת נדרשה להרוס את הבית הישן אשר ניצב על המגרש ולבנות תחתיו בית חדש תוך שהיא משקיעה בכך את מיטב כספה.

נטען עוד כי התובעת חזרה ופנתה לקיבוץ ונציגיו בדרישה כי יפנו את הכביש העובר בתוך שטח מגרשה ואשר אינו מופיע בתב"ע; וכי לאחר שהתחוור לתובעת כי מצבו הפיזי של הבית רעוע, וכך גם מצב התשתיות, הודע לתובעת כי הכביש יישאר במתכונתו הנוכחית לפי הפרצלציה, תוך פגיעה לכאורה בה ובזכויותיה הקנייניות.

נטען כי משהבינה התובעת כי הקיבוץ מתנער מהבטחתו להסיר את הכביש המצוי במגרשה, הותירה בידה סכום של 25,000 ₪ המגיעים לקיבוץ בגין תשתיות.

בין הצדדים התקיימו מספר פגישות בניסיון להגיע להסכמה בעניין זה, וביניהן פגישה מיום 14/4/16 במסגרתה הציעה התובעת לטענתה להשתתף במימון שינוי תוואי הדרך, כאשר חלק מן המימון יהיה הסך של 25,000 ₪ אשר הותירה בידה. ואולם הקיבוץ דרש את הסכום הנותר המגיע לו וסרב לשנות את תוואי הכביש.

התובעת מבקשת כי הקיבוץ יסלק ידו משטחה, לרבות את הכביש העובר בתוך מגרשה וכי ישולמו לה פיצויים בגין דמי שימוש ראויים, הוצאות ועוגמת נפש בסכום אשר הועמד על ידה על סך של 150,000 ₪, לכאורה לצרכי אגרה.

טענות הנתבע

הקיבוץ הינו אגודה שיתופית המסווגת כ"קיבוץ מתחדש", אשר בין יתר עיסוקיו מחזיק במקרקעין על פי הסכם חכירה עם רמ"י אשר נרשם אצל רשם המקרקעין ( להלן: " מקרקעי הקיבוץ").

ביום 16/5/10 החליטה האסיפה הכללית של הקיבוץ לקלוט חברים חדשים לקיבוץ אשר יוכלו לשייך מגרש או בית, כאשר משמעות הליך השיוך הוא מתן הזכות לחבר קיבוץ להיות מופנה לרמ"י לשם חתימה על הסכם לחכירת מגרש, כאשר ככל שחבר משייך בית מבונה, עליו לשלם תמורה לקיבוץ בהתאם לשוויו השמאי.

בשנת 2011 חתמו התובעת ובן זוגה בעבר על הסכם ההצטרפות הראשון לחברות בקיבוץ במסגרתו ביקשו לשייך מגרש ריק שמספרו 3201. לקראת חתימתו של הסכם זה, התארגנה קבוצת חברים חדשים ובכללם התובעת ובן זוגה אשר פנו לעורך דין הראל טיקטין לשם קבלת ייצוג ויעוץ משפטי בנוגע להסכם ההצטרפות. עורך הדין ניהל מו"מ עם ב"כ הקיבוץ ונחתם הסכם בנוסח מוסכם, הכולל התייחסות אף לנושא התשתיות.

לאחר שהתובעת נפרדה מבן זוגה ומשבן הזוג ויתר על זכותו לשיוך, חתמה התובעת לבדה ביום 9.1.12 על בקשה לשיוך בית מספר 17, חלף המגרש הריק, מושא הסכם ההצטרפות הראשון.

בקשת התובעת הוגשה לקיבוץ לאחר שנמסר לה המידע אודות הבית והתשתיות שבו.

ביום 25.6.12 הובהר לתובעת מפורשות במכתב מטעם וועדת התכנון בקיבוץ כי הכביש העובר במגרשה יישאר במתכונתו הנוכחית עד לביצוע תכנית הדרכים לפי הפרצלציה.

בהתאם לסיכום עם התובעת, נחתם ביום 14.3.13 הסכם הצטרפות חדש כאשר במעמד חתימתו, היו בידי התובעת כל הפרטים והמידע באשר לבית, לרבות לעניין התשתיות העוברות במגרש. כן היה ידוע לתובעת ולב"כ כי שינוי תוואי הכביש והקמת כביש חלופי יתבצעו במועד לא ידוע.

התובעת הרסה הבית אשר היה קיים במגרש, בנתה בית חדש תחתיו והחלה להתגורר בו- אולם לא שילמה את מלוא התמורה בהתאם להסכם ההצטרפות.

במסגרת מכתבים שנשלחו לתובעת הובהר לה באופן מפורש כי הכביש יוזז כאשר הקיבוץ יסיים לתכנן ויתחיל בביצוע תשתיות על פי התב"ע החדשה, כפי שהובהר לה במכתב וועדת התכנון מיום 25.6.12.
במסגרת התכתבויות נוספות מן השנים 2016 ו– 2017, שב הקיבוץ ודרש מן התובעת תשלום החוב בסך 25,000 ₪, וכן חזר והבהיר לה כי לא ניתן להזיז את הכביש בשלב זה.

נטען כי הליכי השיוך בקיבוץ טרם הושלמו וכי התובעת, כמו יתר חברי הקיבוץ, טרם חתמה על הסכם חכירה מול רמ"י בנוגע למגרשים.

נטען כי מעמדה של התובעת בנכס פורט בהסכם ההצטרפות כשלתובעת זכויות חוזיות בלבד בבית ובמגרש.

נטען, כי הנזק לו טוענת התובעת לא הוכח וכי התובעת בחרה ביודעין לשייך מגרש ומבנה בו מצויות תשתיות כאשר מצבם היה ידוע לה. נטען עוד כי הדרך בה כימתה התובעת את דמי השימוש החודשיים אינה ברורה, ובכל מקרה לא הוכחה.

בכתב התביעה שכנגד עותר הקיבוץ לחייב את התובעת לשלם את חובה בגין יתרת התמורה אשר הותירה בידה בסך של 25,000 ₪, העומדים נכון ליום הגשת התביעה על סך של 26,320 ₪.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בחומר שלפני ושמעתי עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין תביעת התובעת – להידחות, ודין התביעה שכנגד – להתקבל, כמפורט להלן.

השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בגדרי התביעה העיקרית היא האם הקיבוץ התחייב או הציג מצג כלפי התובעת כטענתה, כי הכביש שבשטח מגרשה יבוטל תוך זמן קצר וסביר.

עיון בבקשת התובעת לשיוך המגרש מיום 9/1/12 ( נספח ד' לתצהיר מר ברגמן) מעלה, כי בסעיף 3 על סעיפי המשנה שבו, הצהירה התובעת כי ידוע לה שמדובר בבית רעוע ולקוי, הן לגבי המבנה והן לגבי המגרש ותשתיותיו. בנוסף הצהירה התובעת בסעיף זה, כי ראתה את הבית, המגרש וסביבתם, בדקה אותם ואת התוכניות הנוגעות להם, כי ניתנה לה האפשרות לבדוק במנהל ובוועדה לתכנון ובניה את מלוא המסמכים וההוראות המתייחסים לבית ולמגרש וכי היא מצאה את הכל ראוי ומתאים למטרותיה ולצרכיה במצבם AS IS וכי לא תהיה לה כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה בקשר לכך.

נפסק זה מכבר כי הרעיון בבסיס השימוש בסעיף רכישת ממכר במצבו " כפי שהוא", AS IS, הוא כי חרף אי הוודאות המודעת של הקונה, הרי שהוא מקבל על עצמו את קניית הממכר במצבו כפי שהוא – על כל מעלותיו ומגרעותיו הנסתרות ( ע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן ( הולילנד) בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר (7/3/13) עמ' 20, סעיף 21 לפסק הדין).

בסעיף 4 לבקשת השיוך הצהירה והתחייבה התובעת, בין היתר, כי אין ולא תהיה לה כל טענה, דרישה או תביעה בקשר לתוכנית, למגרש ולתשתיות ולעבודות הפיתוח בישוב, לעבודות הפיתוח והתשתיות במגרש, בקשר לבית ו/או למגרש ולכל אשר בו או המחובר אליו, על כל המשתמע מכך.

עיון בנספח ה' לתצהיר מר ברגמן מעלה כי בטרם חתמה התובעת על בקשתה לשיוך כאמור, מסרה לה ועדת התכנון של הקיבוץ דף מידע מיום 29/12/2011 שכותרתו " מידע על בית 17 והתשתיות בסביבתו".

בגדרי דף מידע זה הובהר לתובעת כי במגרש קיימות תשתיות ציבוריות שבעתיד יפורקו, כאשר לוח הזמנים לא ידוע ותלוי בהתקדמות החלפת התשתיות והתאמה לתוכנית החלוקה בכל הקיבוץ.

בדף המידע צוין עוד, כי בתחומי המגרש עובר כביש ( לאורך הנחל) ממערב לבית ומתחבר לכביש הבא מצד מזרח וכי 2 הכבישים יבוטלו בעתיד, ייסלל כביש ( מספר 8) בין בית 17 לבית 18.

כן צוין בדף המידע לגבי הבית, כי אין בידי הקיבוץ תוכניות בניה של הבית, כי הבית נבנה בשנת 1946, כי בהמשך נוספה מרפסת, בשנות ה- 70 של המאה הקודמת נוספו חדרי ביטחון, כי גודל הבית 144 מ"ר, גודל המגרש 760 מ"ר וכן מידע נוסף לגבי קווי החשמל, הביוב והעצים שבסביבת הבית.

התובעת נשאלה בחקירתה לגבי העובדה כי בסעיף 3 לבקשה לשיוך כתוב כי מדובר בבית רעוע ולקוי גם לעניין המבנה והתשתיות וכי היא הצהירה שראתה ובדקה את הבית, התוכניות, התשתיות ואפשרויות הבניה והצהירה כי הכל מתאים למטרותיה ולמצב AS IS והשיבה: "האם זה אומר שאני מסכימה?" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 1-4).

אני סבורה כי על שאלה זו יש להשיב בחיוב, ויש לראות את התובעת כמי שהסכימה לשיוך המגרש והבית במצבם כפי שהם, למרות שידעה כי במגרש עובר כביש אשר יבוטל בעתיד במועד לא ידוע.

תימוכין לכך מצאתי בעדות התובעת בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 9-14 בהתייחס לדף המידע:

"ש. כשקיבלת אותו בסוף שנת 2011 כשאת רואה שאין התחייבות מה גורם לך להניח שזה יקרה תוך חודשים?
ת. זה לא זה. בהחלט ההבנה שזה הליך של שיוך והליכים שבאותו זמן נמכר לי ביותר מבתים אחרים אז הבנתי שזה משהו שיעשה ובקרוב.
ש. על סמך מה הבנת?
ת. התמימות והשכל הישר." (ההדגשות אינן במקור)

ראו גם עדות התובעת בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 21-26.

עיון בהסכם ההצטרפות ( נספח ח' לתצהיר מר ברגמן) מעלה כי בסעיף 8 על סעיפי המשנה שבו עוגנו התחייבויותיה והצהרותיה של התובעת לגבי הבית, המגרש והתשתיות העוברות בו וכי לתובעת ניתנה ההזדמנות לבדוק את הבית, המגרש וסביבתם וכי לאחר שעשתה כן מצאה אותם מתאימים למטרותיה וויתרה על כל טענה בעניין זה.

זאת ועוד, בסיכום השיחה שנערכה בין התובעת לנציגי הקיבוץ מיום 25/6/12 ( נספח ו' לתצהיר מר ברגמן) צוין בסעיף 5 כדלקמן: "כוכי פנתה לקיבוץ בבקשה לעזרה בטיפול בתשתיות והוסכם כי הקיבוץ יתחשב בבקשה." היינו: הקיבוץ הסכים להתחשב בבקשתה לעניין התשתיות, במובחן מהתחייבות המיוחסת לו לעניין זה.

הדברים אמורים ביתר שאת בראי מכתבה של ועדת התכנון לתובעת מאותו היום ( נספח ז' לתצהיר ברגמן) בו צוין, כי ועדת התכנון החליטה לאשר את תוכנית הבניה שהגישה, אך לא מאושרת שורת הסלעים לאורך הכביש, וכי " הכביש יישאר במתכונת הנוכחית עד ביצוע תוכנית הדרכים לפי הפרצלציה. אמצעי הסתרה/ הפרדה בין הבית לכביש יידונו עם הוועדה לקראת אכלוס הבית.". במכתב זה התבקשה התובעת להגיש תוכנית חדשה, ללא שורת הסלעים.

גם בסעיף 2 לסיכום הפגישה בנושא החוב הכספי מיום 29/6/15 ( נספח י' לתצהיר מר ברגמן) חזר הקיבוץ על עמדתו האמורה באשר להזזת הכביש, תוך שהוא מפנה לסעיף 6.11.1 לתקנון התכנית האוסר על הזזת כבישים בטרם הסדרת דרך חלופית. וראה לעניין זה סעיף 6.16 בעמ' 23 לנ/1.

ראו עוד לעניין זה: ס' 4 למכתבו של יו"ר הקיבוץ לתובעת מיום 20/4/17 בעניין הכביש ( נספח יז' לתצהיר מר ברגמן); עדות מר ברגמן בעמ' 34 – 35 לפרוטוקול לעניין משמעות ביטול הכביש העלולה להביא לביטול גישה ישירה למקומות מסוימים בקיבוץ באופן ש"אנשים יצטרכו ללכת בצורה של ח'" (עמ' 35, שורות 1-3).

יוסף, כי עלה עוד מעדותו של מר ברגמן כי הקיבוץ קיים התייעצות עם מומחים בעניין זה ( האחראי הקודם על התשתיות, מר אבי גור התייעץ עם סבאג, כעולה מעמ' 35, שורות 26-27) באופן שלא ניתן לומר כי ביטל את פניות התובעת מבלי לבחון את האפשרויות לגופן.

בראי כל אלה, אני קובעת כי מצבם של המגרש והבית, לרבות באשר לכביש העובר במגרש, הובהרו לתובעת והיו ידועים לה בטרם חתמה על הבקשה לשיוך. ראו לסיכום, עדות התובעת בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 5-28:

"ש. המסמך הזה מינואר 2012. כשאת באה לשייך את המגרש – את מבינה שיש בו כביש?
ת. שיבוטל בקרוב.
ש. בדקת את התוכניות כמו שהצהרת? בדקת מה כרוך בביטול הכביש הזה?
ת. לא. לא יכולתי-כל התהליך הזה לא יוצגתי על ידי עורך דין.
ש. למה?
ת. כי לא יוצגתי על ידי עורך דין אולי הייתי צריכה להעמיק פה יותר. מבחינתי הבנתי שמוכרים לי משהו שמתכוונים לתת לי אותו.
ש. למה לא בדקת? מכרו לך בית עם כביש
ת. ועדיין בהבטחות בע"פ מנהל הקהילה אשר ובשיחות איתו נאמר שזה עניין של חודשים ברגע שאנחנו הולכים לקראת העניין הזה וזה יקרה בקרוב. לא חשבתי לנהל מלחמות בעניין זה.
ש. את מבינה שזה המפתח של התיק הזה?
ת. זה לא המפתח. זה לא רק אשר.
ש. מי עוד?
ת. שוחחתי עם לא מעט אנשים בתוך הקיבוץ?
ש. יהודה בן יהודה אמר שיבוטל תוך כמה חודשים?
ת. לא דיברתי איתו.
ש. תמר שאקי?
ת. לא.
ש. מי עוד?
ת. אשר היה באותה תקופה מנהל הקהילה.
ש. מי עוד?
ת. לא בעלי תפקידים בהכרח.
ש. מי בעלי התפקידים שהבטיחו לך כמו שטענת בתצהיר שלך בסעיף 28?
ת. אני יכולה כרגע להעיד על אשר." (ההדגשה אינה במקור)

אלא שהתובעת נמנעה מלזמן את אותו מר אשר לעדות לתמיכה בטענתה להתחייבות או מצג מצד הקיבוץ בעניין הכביש - וזאת יש לזקוף לחובתה, בראי ההלכה הידועה בדבר הימנעות מהבאת ראיה ( ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 660 (1991). לא מצאתי ממש בטענות התובעת בסעיף 60 לסיכומיה, לפיהן לכאורה, היה על הנתבע להביא את הגורמים שהיו בקשר עם התובעת לעדות, משהתובעת עצמה העידה כי לא נקבה בשמו של מר אשר בתצהירה, וכי אף אינה מאמינה שהיה מוכן לאשר שאמר את הדברים הנטענים ( עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 30-31).

בנוסף, בהמשך עדותה נשאלה התובעת תוך כמה חודשים אמר לה מר אשר כי הכביש יפונה, והיא השיבה כי הוא לא נקב במספר, אלא אמר שהולך להיבנות כביש אחר וכי הראה לה את זה במשרד, וכי נאמר לה שזה יקרה ב"טווח קרוב" וכי "... אוטוטו מקבלים כסף מהמועצה" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 9-14).

מתשובותיה האמורות של התובעת ניתן להסיק, כי ככל שהדברים אכן נאמרו על ידי מר אשר, הם נאמרו באופן כללי, ולא ניתן על יסודם בלבד לייחס לקיבוץ התחייבות מסוימת לפינוי הכביש מן המגרש תוך זמן נקוב.

בראי כל האמור לעיל, טענותיה של התובעת כיום הן טענות בעל פה העומדות בסתירה למסמכים בכתב שנחתמו בחתימת ידה, ולא נמצא להם תימוכין של ממש בחומר הראיות.

ידיעתה של התובעת עולה גם מעדותה של התובעת בעמ' 14 לפרוטוקול בהתייחס לנספח יז' לתצהיר מר ברגמן, וכן מעדותה בעמ' 15 לפרוטוקול שורות 1-7, לפיה כבר בשנת 2013 הבינה כי הקיבוץ לא מתכוון להזיז תשתיות ומשכך החזיקה בסך של 25,000 ₪ כ"קלף מול הקיבוץ כדי שיעשו את זה...".

באשר למצבו של הבית, הרי שמעבר להצהרות והתחייבויות התובעת על פי ההסכמים כמפורט לעיל, ראו גם חוות דעת מיום 21/3/12 ( נספח ב' לכתב התביעה) בגדרה פורט מצב הבית לאשורו. לאחר קבלת חוות הדעת, התובעת פעלה להריסת הבית הקיים ולבניית בית חדש במגרש, מבלי שהעלתה כל טענה נגד הקיבוץ בעניין זה משך שנים.

לסיכום, ראיתי להפנות למכתב התובעת מיום 3/3/16 למנהל הקהילה דאז ( נספח יד' לתצהיר מר ברגמן) בו ביקשה התובעת שוב פינוי הכביש ממגרשה ובו כותבת התובעת כדלקמן:

"... לצערי בכל ההתנהלות הכספית מולי לא הייתה כל התחשבות בכך שחלק גדול מהקרקע אינו ברשותי ושאצטרך להוציא עוד כסף רב על התשתיות.
אינני מבקשת החזרים או פיצויים אך חשוב שתהיה הגינות ורצון אמתי למצוא פתרון.
לאור העובדה שהכסף הנוסף מיועד לתשתיות, מבקשת שהכסף שאעביר לקיבוץ יושקע בהזזת הכביש."

הדברים מדברים בעד עצמם ויש בהם כדי לאשש את גרסת הקיבוץ לעניין היעדרם של מצגים או התחייבויות מצד הקיבוץ כלפי התובעת בעניין זה.

עוד יש לתת את הדעת לכך שהליך השיוך על שם התובעת טרם הסתיים וטרם נכרת הסכם חכירה בינה ובין רמ"י, על כל המשתמע מכך ביחס למעמד הקיבוץ וזכויותיו במקרקעין.

לא מצאתי ממש בטענות התובעת הנוגעות להעדר ייצוג משפטי עובר לחתימתה על הסכם ההצטרפות. זאת לאור סעיף 19.1 להסכם ההצטרפות שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, בו צוין כי הנקלט הסתייע בעורך דין מטעמו ( עורך דין טיקטין) וכי ב"כ הקיבוץ מייצג את הקיבוץ; בראי עדות התובעת כי הסכמי ההצטרפות שנחתמו על ידה הם בנוסח זהה; וכי מן ההסכם המאוחר פשוט הושמט שמו של בן הזוג ( עמ' 8 לפרוטוקול שורות 28-32 ובעמ' 9 שורה 17 – 26); וכן לאורו של נספח ג' לתצהיר מר ברגמן.

לנוכח כל האמור לעיל, דין טענת התובעת להתחייבות או מצג מצד הקיבוץ לגבי ביטול הכביש העובר במגרשה תוך זמן מסוים - להידחות. אשר על כן, דין תביעת התובעת לסילוק ידו של הקיבוץ מן המגרש – להידחות.

באשר לדמי השימוש הנתבעים - הרי שאלה נטענו בעלמא ובהיעדר תשתית עובדתית מספקת לביסוסם ומשכך דין התביעה לגביהם- להידחות.

ראו לעניין זה עדות התובעת בעמ' 12 לפרוטוקול, שורות 15- 20:

"ש. כמה דמי שימוש את דורשת למ"ר?
ת. אנחנו נכנסים לחשבונאות שאני לא מבינה. זה שנדרש בכתב התביעה יש לי עורך דין שמייצג אותי ולא נכנסתי לחישובים.
ש. הבאת מומחה שיגיד לך מה דמי שימוש סבירים לשטח זה?
ת. לא." (ההדגשה אינה במקור)

לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה לדמי שימוש - להידחות אף היא.

התביעה שכנגד
בגדרי התביעה שכנגד טוען הקיבוץ ליתרת חוב של התובעת לקיבוץ בסך של 25,000 ₪ מתוך התמורה, העומדים נכון ליום הגשת התביעה על סך 26,320 ₪.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני ושמעתי עדויות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה שכנגד – להתקבל, כמפורט להלן.

בסעיף 33 לכתב התביעה אשרה התובעת כדלקמן:

"התובעת ומשראתה את כיוונה של הרוח המנשבת מצד הקיבוץ ומשנוכחה לראות כיצד זה מתנער מהבטחותיו השאירה בידה סך של 25,000 ₪ המגיעים לקיבוץ בגין תשתיות עד אשר האחרון יחל בעבודתו כמובטח." (ההדגשה אינה במקור)

ראו גם סעיף 40 לתצהיר עדות ראשית התובעת, וכן עדותה בעמ' 14 – 15 לפרוטוקול:

"ש. העברת את כל התמורה לקיבוץ?
ת. כן.
ש. למה בסעיף 40 את אומרת שהשארת 25,000 ₪?
ת. העברתי הכל. בשלב יותר מאוחר הוחזר לי שיק כדי שאתן שיק אחר. המועד שלו פג.
ש. זה קשור לכספים ששילמת עם גיא?
ת. לא קשור. אז החלטתי שאני מחכה עם התשלום הזה.
ש. את זוכרת מתי זה היה?
ת. משהו לקראת סוף הבניה החזירו לי את השיק. הוא הופקד.
....
ש. במהלך 2013 את מחליטה לא לשלם לקיבוץ 25,000 ₪ כבר אז את מבינה שהקיבוץ לא מתכוון להזיז תשתיות?
ת. מבינה אבל אני רוצה שהכסף הזה יהיה לצורך העניין הזה. זה יכול להיות מבחינתי קלף מול הקיבוץ כדי שיעשו את זה. אני היום שמחה על זה אלמלא הסכום הזה לא היו מדברים אתי בכלל."

בסעיף 20 לסיכומיה תארה התובעת את השתלשלות העניינים לפיה, בשנת 2013 החזיר הקיבוץ לידי התובעת שיק על סך של 25,000 ₪ שמועד פירעונו עבר, וביקש כי תעביר לו שיק חלופי. בשלב זה הודיעה התובעת לקיבוץ כי תעביר לו באופן מידי את הסכום, אם הקיבוץ יחל בביצוע העבודות בכביש, כאשר כל דרישתה היא כי הסכום יושקע בהזזת הכביש.

לעניין עצם קיומו של החוב כמו גם לעניין שיעורו הנטען ראו בנוסף: סעיף 2 לנספח ט' לתצהיר מר ברגמן; סיכום הפגישה בנושא החוב הכספי - נספח י' לתצהיר ברגמן; סיכום פגישה נוספת בעניין החוב הכספי - נספח יא' לתצהיר מר ברגמן; מכתב התובעת לנציג הקיבוץ מיום 3/3/16 בו היא מבקשת כי הכסף אשר תעביר לקיבוץ יושקע בהזזת הכביש - נספח יד' לתצהיר מר ברגמן; תשובת הקיבוץ למכתב התובעת בו עמד הקיבוץ על הסדרת החוב עד סוף החודש - נספח טו' לתצהיר מר ברגמן; וכן נספחים טז' – יז' לתצהיר מר ברגמן.

בראי כל האמור, אני קובעת כי התובעת לא שילמה לקיבוץ את מלוא התמורה עת השאירה בידה סך של 25,000 ₪, את תשלומו התנתה בביטול הכביש כדרישתה.

בהינתן קביעותיי דלעיל, לפיהן לא הוכחה התחייבות מצד הקיבוץ לביטול הכביש - דין טענות התובעת לזכותה לקיזוז הסכום או להחזקת הסכום בידה– להידחות.

אשר על כן, דין התביעה שכנגד – להתקבל, באופן שעל התובעת לשלם לקיבוץ יתרת החוב הנתבע על ידי הקיבוץ.

סוף דבר
דין תביעת התובעת נגד הקיבוץ לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש - להידחות.

דין התביעה שכנגד מטעם הקיבוץ נגד התובעת לתשלום סך של 26,320 ₪ - להתקבל.

התובעת תשלם לקיבוץ סך של 26,320 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. בנוסף תשלם התובעת לקיבוץ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1 2,000 ₪.

הסכומים המצוינים לעיל ישולמו על ידי התובעת לקיבוץ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: כוכבה קוטלר
נתבע: קיבוץ דפנה
שופט :
עורכי דין: