ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רינה אלון נגד רונן חמו :

בפני כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשת

רינה אלון

נגד

משיב
רונן חמו

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה:

פסק דין

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 19.04.18 (כבוד הרשם הבכיר א' רגב) אשר קיבל בחלקה את תביעת המבקשת וחייב את המשיב לשלם לה 1,000 ₪.

רקע ופסק הדין קמא-

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה:
בית המשפט לא מצא כי האיחור בתשלום דמי השכירות מצדיק פיצוי בגין הפרה יסודית, שכן התשלום ששולם "כיסה" את דמי השכירות עד למועד התשלום שלאחריו.
בית המשפט מצא כי נפלו טעויות אריתמטיות בהסכם.
שיק הביטחון שנמסר למבקשת הופקד בחשבונה של המבקשת, ויש לקזז את סכומו, בסך 5,600 ₪, מכל סכום שימצא המשיב חייב למבקשת.
ביהמ"ש חייב את המשיב בתשלום סך 1,006 ₪ בגין נזקי הפיצוץ בצינור המים.
ביהמ"ש חייב את המשיב בתשלום נזקים לדירה- ע"פ חוות דעת שמאי, לרבות עלות שכ"ט השמאי, בסך 4,600 ₪.
נקבע כי יתר ראשי הנזק לא הוכחו: שכר הדירה שולם עד למועד הגשת התביעה; לא הוצגו ראיות באשר לבזבוז זמן נטען ואין מקום להחזר הוצאות משפטיות בגין הגשת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות.
לפיכך, ובקיזוז הסכומים שיש להשיב למשיב, חוייב המשיב בתשלום סך 1 ,000 ₪ לידי המבקשת.

תמצית טענות הצדדים-

3. לטענת המבקשת שגה בית משפט בפסק דינו: היה מקום לחייב את המשיב בפיצוי המוסכם נוכח האיחור בתשלום שכה"ד במלואו. במקום יומיים שולם הסכום לאחר שלושה וחצי חודשים (בכתב התביעה נטען כי האיחור היה בן חודשיים וחצי); הגשת התביעה גרמה למבקשת עוגמת נפש, בזבוז זמן ובזבוז ימי עבודה בגינן היא זכאית לפיצוי נוסף על הפיצוי שנפסק לזכותה.

4. לטענת המשיב פסק הדין נכון. המבקשת אינה מדייקת בטענותיה: כך, האיחור בתשלום היה חודשיים וחצי ולא שלושה וחצי חודשים, הסכום שנפסק בגין נזקי פיצוץ צינור המים היה 1 ,006 ₪ בדיוק כפי שנתבע; אין מדובר בהפרות יסודיות ואין עילה לפסיקת פיצוי מוסכם בסך 15,000 ₪.

דיון והכרעה-

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי נפלה טעות מסויימת בפסק הדין כפי שיפורט להלן, ועל כן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

כידוע, ככלל, לא תינתן רשות ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות, אלא כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר נפלה טעות על פניו של פסק הדין (ראה: רע"א 5788/18 קיי 1914 (1997) בע"מ נ' עופרה שלי מיום 9/8/2018; רע"א 6006/14 מ.ל.ב.ס טכנולוגיות בע"מ נ' רחל שחור מיום 8/12/12).

בענייננו, אינני סבורה כי מדובר בעניין עקרוני, אך מצאתי, כאמור, כי נפלה טעות מסויימת בפסק הדין, אשר יש מקום לתקנה.

6. אני סבורה כי איחור בתשלום המגיע כדי חודשיים וחצי, אינו דבר של מה בכך, והמבקשת זכאית לפיצוי בגין איחור זה, גם אם אין מדובר בהפרה יסודית ואין מקום לפסיקת מלוא הפיצוי המוסכם.

הסכמים יש לכבד. המשיב התחייב לשלם סכום משמעותי בתוך יומיים, יש להניח כי המבקשת נערכה לקבל סכום זה במועד והנה המשיב מצא חירות לעצמו ל פגר בתשלום הסך הנ"ל משך תקופה לא קצרה.

7. על כן, אני סבורה, כי על דרך האומדן, זכאית המבקשת לפיצוי נוסף בגין רכיב זה בסך 1,000 ₪. הסך הנ"ל יתווסף לחוב שבפסק הדין.

לא מצאתי להתערב ברכיבים האחרים שבפסק הדין.

נוכח קבלת חלק קטן מהערעור בלבד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ט, 11 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רינה אלון
נתבע: רונן חמו
שופט :
עורכי דין: