ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נירה מגידיש נגד רינה טויל :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה עדי בר-טל

תובעת / נתבעת

נירה מגידיש

נגד

נתבעת/ תובעת

רינה טויל

פסק דין

בפניי שתי תביעות כספיות העוסקות בנזקי רטיבות, עוגמת נפש והשבת תשלום ששולם למומחה. התביעות אוחדו בפניי, באשר הן עוסקות באותו עניין.

טענות התובעת

הגב' מגדיש (להלן: התובעת") טוענת כי בדירת הפנטהאוז הנמצאת מעל דירתה, קיימת רטיבות ונזילת מים אשר פוגעת בדירתה. בדירת הפנטהאוז מתגוררת הנתבעת, הגב' טוויל (להלן: "הנתבעת"). לטענת התובעת הרטיבות קיימת מזה כ – 7 שנים.
הצדדים פנו בעבר להליכים משפטיים ובמסגרת גישור הגיעו להסכמה, ולפיה על הנתבעת היה לאחר ביצוע בדיקת הצפה, לבצע איטום. כמו כן נדרשה הנתבעת לשלם בגין מחצית שכרו של המומחה שמונה באותו הליך. ההסדר נחתם בין הצדדים ביום 5.12.16 וניתן לו תוקף של פסק דין. ביום 16.1.17 חתמו הצדדים על הסכם נוסף ולפיו לא נמצאו סימני נזילה ורטיבות באיזור בדירה נשוא התביעה , ולכן בוטלה התביעה.
כיום טוענת התובעת, כי הנתבעת לא ביצעה את שהוסכם עליו בהסכם הגישור, לרבות לא שילמה את מחצית שכר המומחה ולכן הוגשה התביעה הנדונה בשנית. התובעת מבקשת פיצוי כולל בסך 5,000 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת מנגד, כי בשנת 2014 התגלתה רטיבות בדירה של התובעת. הצדדים פנו לבית דין צדק והוסכם על קבלת חוות דעת מומחה. חברת "אלטום" נתנה הצעת מחיר לתיקון הנזילות בסך של 7,200 ₪ (הצעת המחיר צורפה לכתב ההגנה). בית דין צדק קבע, כי הצדדים ישאו באופן שווה בעלות התיקון (החלטת בית הדין צורפה כנספח לכתב ההגנה).
לטענת הנתבעת, מר מגידיש, הבהיר כי הוא קבלן ולכן יכול לבצע את האיטום הנדרש. ביום 19.9.14 ביצע מר מגידיש את האיטום והנתבעת שילמה לו סך של 3,300 ₪ בגין ביצוע העבודה. כמו כן נתן מר מגידיש אחריות של 3 שנים לביצוע העבודה.
מספר חודשים לאחר מכן, ביום 17.12.14 טענה התובעת לנזילה נוספת וזאת לאחר הגשם. התובעת הזמינה חברה שתבדוק את מקור הנזילה (חברת דן שיפוצים) וזו קבעה כי המקור הינו בדירת הנתבעת (צורף לכתב ההגנה).
הנתבעת טוענת, כי עבודתו של מר מגידיש לא בוצעה כהלכה והתברר כי הוא אינו בעל מקצוע. עוד נטען כי הרטיבות הינה מקירות הבית, וכי הדבר קשור לועד הבית . אולם ועד הבית הזמין קבלן מטעמו שביצע בדיקה ומצא כי מקור הנזילה הינו מדירת הנתבעת.
בחורף 2015 טענה התובעת שוב כי קיימת נזילה ממכונת הכביסה של הנתבעת. בקיץ 2015 פעלה הנתבעת לתיקון הנזילה ובעל מקצוע פתח את הריצוף והעביר את הצנרת למקום אחר בדירה (אישור בדבר תשלום לבעל המקצוע צורף לכתב ההגנה).
בחורף 2016 פנתה התובעת שוב לנתבעת בטענה לקיומה של נזילה מדירתה והתובעת פנתה לבית דין צדק. הצדדים פנו לגישור וזימנו אינסטלטור בשם יוסף חיים שלה לבדיקת מקור הנזילה. האינסטלטור זימן בעל מקצוע נוסף לצורך בדיקת מקור הנזילה. בבדיקה נקבע כי לאחר הצפת המרפסת של הנתבעת, ישנם 3 מוקדי נזילת מים וזאת באיזורים שמתחת לניקוז המרפסת של דירת הנתבעת. הבדיקה בוצעה בחודש מאי 2017, כאשר הנתבעת שילמה סך של 887.5 ₪ בגין חוות הדעת (מחצית מהסכום שילמה התובעת) וכן שילמה סך של 1,404 ₪ בגין ביצוע ההצפה (המסמכים צורפו לכתב ההגנה).
הנתבעת הגישה אף היא תביעה כנגד התובעת ובמסגרתה גוללה את הסיפור שלעיל, כאשר לטענתה, מר מגידיש ביצע איטום כושל ולכן עליו לשלם לה את הוצאותיה, התשלום למומחה וכן התשלום בגין ההצפה ועוגמת נפש בסך 2,000 ₪. כמו כן מבקשת הנתבעת כי תובא חברת איטום אשר תתקן את האיטום בפנטהאוז.

מהלך הדיון

בדיון שנערך בתאריך 29.01.18 הצדדים טענו, כי הגיעו ביניהם להסכמה שבעלה של ה תובעת, מר מגידיש יבצע את העבודות וזאת באשר היותו קבלן, התובעת טענה כי לאחר ביצוע האיטום הנתבעת בנתה על המרפסת בדירתה יחידות דיור נוספות והרסה את האיטום שביצע מר מגידיש. הנתבעת מנגד טענה כי הבניה בוצעה לפני כ – 5.5 שנים ובטרם ביצע מר מגידיש את האיטום במרפסת דירתה.
במהלך הדיון הצדדים הסכימו למנות מומחה מכריע מטעם בית המשפט, אשר יבחן את מקור הנזילה ואף ישום את עלויות התיקון.
בתאריך 29.01.18 מונה מומחה לרטיבות בתיק זה בשם לוזון המרכז הישראלי לנזקי מים, לצורך מתן חוות דעת סופית ומכרעת במחלוקת נשוא התביעה.
ביום 28.5.18 הוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט, אשר מצא כי מקור הרטיבות בדירת התובעת הינה במרפסת דירת הנתבעת.
ביום 14.10.18 התקיים דיון נוסף וזאת לאחר הגשת חוות דעת המומחה.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולנוכח חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מצאתי כין דין שתי התביעות להתקבל בחלקן.
מומחה בית המשפט מציין בחוות דעתו, כי הבניין נשוא התביעה הינו בניין בן כ- 30 שנים לערך. בנוסף מציין, כי לפני כ- 3 שנים לערך בוצע שיפוץ במרפסת הנתבעת שבמסגרתו נבנתה יחידת דיור על חלק מדירת הנתבעת.
ממצאי הבדיקה הראו באופן וודאי כי מקור בעיית הרטיבות הינה באיזור המרפסת של דירת הנתבעת. עוד הוסיף המומחה כי בניית התוספת בדירת הנתבעת, החמירה את המצב. בשים לב כי המומחה לא מצא שהבנייה הינה הגורם לנזילת המ ים אלא גורם מחמיר בלבד.
המומחה מצא להתייחס אף לעובדה כי מר מגידיש, בעלה של התובעת, ביצע איטום במרפסת, אולם איטום זה לא הוכיח את עצמו ולכן על התובעת להשיב להתבעת את התמורה שהתקבלה בגין האיטום שביצע בעלה. נוכח האמור, קבע המומחה כנתבעת לבצע עבודת איטום יסודית במרפסת דירתה וזאת לפי המלצות לטיפול כפי שמופיעות בעמ' 8 לדו"ח המומחה. האיטום כולל אף בדיקת הצפה ואישור מומחה לאחריה, כי אכן המרפסת נאטמה.
הנתבעת לא חלקה על כך שאכן קיימת נזילה מביתה וכי יש לתקנה, אלא טענה כנגד התנהלות מר מגידיש, אשר לטענתה הציג עצמו כבעל מקצוע, קיבל תשלום בגין עבודת האיטום ואף סיפק אחריות, אך התברר שעבודתו לא בוצעה באופן מקצועי והוא אינו מסוגל לתקן את הנזילות. התובעת טענה שלא כך הדבר, שכן בעלה ביצע את האיטום, הואיל והנתבעת טענה שאין בידה את הסכומים הנדרשים לצורך ביצוע התיקון (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון שורות 21-25).
בעניין זה מצאתי כי הנתבעת צודקת. בהתאם להחלטת בית דין צדק, על שני הצדדים היה לשאת באופן שווה בעלות התיקון, על פי הצעת המחיר של חברת אלטום. הצעת המחיר עמדה על סך 7,200 ₪ וניתנה בחודש יוני 2014. בחודש ספטמבר 2014 ביצע מר מגידיש את עבודת האיטום בתמורה לתשלום סך של 3,300 ₪, אותו שילמה הנתבעת. מדובר בסכום דומה לסכום אותו היה על הנתבעת לשלם בכל מקרה לבעל מקצוע, וזאת בהתאם להצעת המחיר של חברת אלטום. נוכח האמור, איני מקבלת את הטענה כי מר מגידיש נאלץ לבצע את העבודה מקום בו הנתבעת סירבה להעסיק בעל מקצוע אחר.
לפיכך, ובהינתן כי מר מגידיש לא ביצע איטום מקצועי (כעולה אף מחוות דעת מומחה בית המשפט אשר בעמ' 5 לחוות דעתו ציין מפורשות "עוד ניתן להבין כי מאז שנבנה הבניין לא נעשת עבודת איטום משמעותית מלבד הניסיונות מריחה של חומרים שנעשו ע"י הקבלן מר' יוסי מגידיש שמיד לאחר מכן התבררו כלא יעילים וחדירות מי נגשמים נמשכו... וזאת למרות שנתן 3 שנים אחריות ולא עמד בהם"), הרי שעל התובעת להשיב לנתבעת את הסכום ששולם על ידה למר מגידיש, סך של 3,300 ₪.
טענות נוספות של הנתבעת בדבר השבת עלויות ההצפה שביצעה בשנת 2017, וכן עלויות בדיקת הצנרת בשנת 2017 (סך של 887 ש"ח) , דינן להידחות, שכן על הנתבעת חלה החובה לפעול לתיקון הנזילות מדירתה ולכן חלה עליה החובה לפעול מול בעלי מקצוע לצורך תיקון הנזילה. זאת ועוד, החלטת בית דין צדק מיום ח' תמוז תשע"ד, אינה חלה על פעולות אלו. בהתאם להחלטה מאוחרת של בית דין לצדק, החלטה מיום ט"ז כסלו תשע"ה, הרי שעל הנתבעת, אשר מקור הרטיבות בדירתה, לשלם את עלויות המומחים, ולכן לתקן את הרטיבות. וכהחלטת בית הדין: "..מי שאדם ברטיבות ישלם את הוצאות המומחה, באם יש ספק אין הנתבעים צריכים לשלם. באם הרטיבות היא באשמת הנתבעים ישלמו הנתבעים את התיקון". אין ספק כי מקור הרטיבות הינו בדירת הנתבעים, ולכן עליהם היה לשלם לבעלי המקצוע. אף העובדה שמר מגידיש לא ביצע עבודתו נאמנה בשנת 2014 אינה משנה מהחלטתי, באשר הנתבעת לא הציגה ראיות למועד בו בוצעה הבניה על המרפסת בביתה.
לא נעלמה מעיני טענת התובעת ולפיה, בשל הבניה שבוצעה במרפסת, נפגם האיטום שביצע מר מגידיש. התובעת, הטוענת טענה זו, לא הוכיחה מתי בוצעה הבניה והאם בוצעה אכן אחרי ביצוע האיטום. הנתבעת טענה כי הבניה בוצעה לפני האיטום. סוגיה זו פחות רלוונטית, מקום בו מומחה בית המשפט, אשר בחן את הדברים לא קבע כי כשל האיטום נובע מהבניה, אלא הבהיר, כי האיטום מלכתחילה לא בוצע כיאות, וכי אין במקרה הנדון למרוח חומרים שונים ובלתי יעילים. האיטום צריך להתבצע באופן מקצועי.
אשר על כן, ולנוכח חוות דעת המומחה, אשר מקובלת עלי, אני מוצאת כי על התובעת לשלם לנתבעת סך של 3,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.9.14 ועד ליום התשלום.
בנוסף, ולנוכח העובדה כי הרטיבות הינה מדירת הנתבעת, על הנתבעת לשאת בשכר מומחה בית המשפט במלואו, ולכן עליה לשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ (2,925 ₪). כמו כן על הנתבעת, בהתאם להתחייבותה בתביעה אותה הגישה, לתקן את האטימות אשר במרפסת דירתה. לצורך כך, עליה לפנות לבעל מקצוע, אשר יבצע את העבודות בהתאם להנחיות מומחה בית המשפט. הנתבעת רשאית לפנות למומחה בית המשפט לצורך קבלת המלצות על קבלנים מקצועיים המסוגלים לבצע את העבודה הנדרשת. התיקון יבוצע בתוך 45 יום מהיום.
בנוסף, אני פוסקת, כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהנזילות, סך כולל של 3,000 ₪. כאשר קבעתי סכום זה לקחתי בחשבון את העובדה כי מר מגידיש ביצע עבודת איטום בשנת 2014 וכי עבודה זו לא בוצעה באופן מלא ומקצועי.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ההליך הנדון בסך 500 ₪. בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 6,425 ₪.
לא מצאתי לקבל את דרישת התובעת לקבלת החזר בגין סך של 878 ₪ ששולמו למומחה, באשר מומחה זה מונה בתחילת שנת 2017, עת היתה קיימת אחריות אותה נתן מר מגידיש. נוכח האמור, ראוי כי הצדדים ישאו באופן שווה בעלויות חוות דעת זו.
כלל הסכומים המנויים לעיל ישולמו בתוך 30 יום והצדדים רשאים לבצע ביניהם קיזוזים בהתאם לפסיקתי.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ט, 22 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נירה מגידיש
נתבע: רינה טויל
שופט :
עורכי דין: