ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורד בר נגד עיריית תל אביב יפו :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

התובעת
ורד בר- סלע
ע"י ב"כ עו"ד זוהר גיפס
-
הנתבעת
עיריית תל אביב יפו
ע"י ב"כ עו"ד דפני פרי - שרון

פסק דין

1. לפניי תביעת התובעת, לתשלום זכויות שונות הנובע ות לטענתה מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.

רקע עובדתי
2. התובעת הועסקה כמורה לפסיכולוגיה בבית ספר תיכון עירוני י"ד בתל אביב ( להלן: בית הספר). הנתבעת הינה רשות מקומית המהווה גוף מתוקצב כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 ומפעילה תחת אחריותה, בשיתוף עם משרד החינוך, בתי ספר רשמיים ובין היתר את בית הספר בו עבדה התובעת .
3. בין השנים 1992 - 1995 עבדה התובעת בחטיבת הביניים של תיכון עירוני ד', חטיבה אשר הינה בבעלות עיריית תל אביב. בשנים אלו לימדה התובעת את מקצוע הלשון. כעבור 3 שנים, ביום 31.8.95 התפטרה התובעת מעבודתה.
4. בשנת 1998, לאחר שלא הועסקה על ידי הנתבעת במשך 3 שנים, התקבלה התובעת לעבודה בבית הספר כמורה לעברית, לשון וספרות. ביום 6.2.02 קיבלה התובעת כתב מינוי, בו צוין כי הנתבעת החליטה למנות את התובעת לעובדת קבועה החל מיום 1.9.01.
5. בשנת 2002 החלה התובעת ללמד פסיכולוגיה. משנת הלימודים תשס"ט (2008/2009) ועד לשנת הלימודים תשע"ג (2012/2013) עמד היקף משרתה של התובעת על 11.5 שעות שבועיות. החל משנת הלימודים תשע"ד (2013/2014) עמד היקף משרת התובעת על 9.5 שעות שבועיות.
6. יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי במקביל לעבודתה בבית הספר, עבדה התובעת כמורה לפסיכולוגיה בתיכון "אליאנס" בתל אביב ( להלן: אליאנס).
7. במהלך חודש מאי 2013 נפגש מנהל בית הספר, מר הראל גוטשטיין ( להלן: מר גוטשטיין), עם התובעת. במהלך הפגישה הודיע מר גוטשטיין לתובעת כי בשנת הלימודים הקרובה תשע"ד, לא תיפתח קבוצת לימוד במגמת הפסיכולוגיה לכיתות יא' ולכן לא תוכל ללמד באותן שעות. בהמשך לפגישה זו, הגישה התובעת בקשה לחל"ת חלקי, בגין שעתיים שבועיות. בקשה זו אושרה על ידי הנתבעת.
8. ביום 15.5.14 נפגש שנית מר גוטשטיין עם התובעת. במהלך פגישה זו הבהיר מר גוטשטיין לתובעת, כי לא תוכל ללמד פסיכולוגיה בבית הספר, מאחר והמגמה לא תפעל. בהמשך הציע מר גוטשטיין לתובעת לעבור ללמד את מקצוע הלשון וכן לחנך כיתה. התובעת השיבה למר גוטשטיין כי היא מעוניינת להישאר בתחום הפסיכולוגיה ואינה מעוניינת ללמד לימודי לשון. במהלך הפגישה, הועלתה אפשרות כי התובעת תצא לשבתון או לחל"ת, כאשר הצדדים חלוקים ביוזמת מי הועלתה אפשרות זה.
9. ביום 17.8.14 התקיימה פגישה בעירייה בה השתתפו התובעת, נציג ארגון המורים, מר שרון גול, מנהל בית הספר ונציגי מנהל החינוך בעירייה. בפגישה זו סוכם כי הנתבעת תעשה מאמץ לשבץ את התובעת בבית ספר אחר, כמורה לפסיכולוגיה.
10. ביום 26.8.14, הודיעה הנתבעת לתובעת כי מאחר ולא נמצא מקום חילופי לשיבוצה כמורה לפסיכולוגיה בשנת הלימודים תשע"ה, תשובץ התובעת לעבוד כמורה ללשון בבית הספר, ללא שינוי בהיקף משרתה.
11. ביום 31.8.18 הודיעה התובעת למנהל בית הספר, במסרון, כי היא חולה ולא תגיע ללמד בתחילת שנת הלימודים. בהמשך נערכה בין הצדדים התכתבות נוספת, באמצעות דוא"ל, במסגרתה הועלו טענות הדדיות בנוגע לשיבוץ התובעת לעבודה.
12. ביום 4.9.14 הודיעה התובעת לעירייה, באמצעות דוא"ל, כי אין בכוונתה להתייצב לעבודה בבית הספר וללמד את מקצוע הלשון. התובעת דרשה כי תשובץ לעבודה במקצוע הפסיכולוגיה לפי מערכת השעות אותה העבירה לנתבעת, אשר מתאימה לשעות עבודתה בבית הספר אליאנס.
13. בתחילת חודש 9/14 התבקשה התובעת ליצור קשר עם מנהל בית הספר התיכון עירוני י"ב, כדי לשבצה להוראת פסיכולוגיה. יצוין כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה האם יצרה התובעת קשר עם מנהל בית הספר והאם ניתן להתייחס להצעת הנתבעת כהצעה ממשית.
14. ביום 8.9.14 שלחה התובעת מכתב לנתבעת בו טענה כי פוטרה מעבודתה. התובעת חזרה על דרישתה לשבצה לעבודה בשנת הלימודים כמורה לפסיכולוגיה, בהתאם להיקף משרתה. התובעת טענה כי שיבוצה לעבודה כמורה נעשה שלא בהתאם לרישיון ההוראה שלה ובימים בהם עובדת היא בבית ספר אליאנס.
15. ביום 11.9.14 השיבה הנתבעת, למכתבה של התובעת ו טענה כי התובעת היא שסיכלה את אפשרות העסקתה בבית ספר אחר כמורה לפסיכולוגיה. עוד טענה הנתבעת במכתבה, כי לתובעת יש רישיון להוראת עברית לכן השיבוץ הוא בהתאם לרישיון התובעת. הנתבעת הודיעה כי תיקנה את הצעתה ובהתאם לכך, תשובץ התובעת ללימוד לשון בכיתות ז'-ט' בבית הספר, בהתאם לרישיון ההוראה של התובעת, אשר הינו כאמור לתלמידי חטיבת הביניים בלבד. כן ציינה הנתבעת, כי שיבוץ התובעת יהיה תוך התחשבות במגבלות מערכת השעות של התובעת.
16. ביום 21.9.14 נפגשו באי כוח התובעת עם נציגי הנתבעת, על מנת לדון בהמשך העסקת התובעת. ביום 29.10.14 הודיעה התובעת לנתבעת, באמצעות באת כוחה, כי היא חוזרת על דרישתה להיות משובצת להוראת פסיכולוגיה בבית ספר עירוני.
17. ביום 30.10.14 הודיע מר אבינועם מצובע, מנהל משאבי האנוש של מנהל החינוך בנתבעת, במכתב לתובעת והבהיר כי לא נמצאה לה עבודה כמורה לפסיכולוגיה, לפיכך התבקשה התובעת לפנות למר גוטשטיין עד ליום 2.11.14, כדי לקבל את מערכת שעות ללימוד מקצוע הלשון. התובעת לא התייצבה לעבודתה ולא יצרה קשר עם בית הספר.
18. ביום 4.11.14 הודיעה הנתבעת לתובעת בכתב כי הואיל ולא התייצבה לעבודתה, לא תהיה זכאית לשכר. עוד הודיעה הנתבעת לתובעת, כי ככל שהתובעת לא תתייצב לעבודה כנדרש עד ליום 11.11.14, תיחשב כמי שהתפטרה ושמה יוסר מרשימת עובדי הנתבעת.
19. ביום 25.11.14 שלח ב"כ התובעת מכתב נוסף לנתבעת בו טען כי הודעת הנתבעת לתובעת כי עליה ללמד את מקצוע הלשון הינה הודעת פיטורים. התובעת חזרה על דרישתה להיות משובצת לעבודה כמורה לפסיכולוגיה בבית ספר.
20. ביום 18.12.14 השיבה הנתבעת, באמצעות בא כוחה, למכתבה של התובעת והבהירה כי לא מדובר בפיטורים אלא בהתפטרות הואיל והתובעת נעדרה מעבודתה מספר חודשים ללא הצדקה ובחרה שלא לשוב לעבודתה על כן, יש לראותה כמי שהתפטרה ממקום עבודתה וזנחה את עבודתה.
21. ביום 17.12.14 הודיעה מנהל משאבי האנוש של הנתבעת, מר מצובע, לתובעת כי לאור סירובה להתייצב לעבודה ובהתאם לסעיף 25 לתקנון הכללי של עובדי העירייה נחשבת היא כעובדת אשר זנחה עבודתה והתפטרה לפיכך, הוסר שמה מרשימת עובדי העירייה מיום 11.11.14.

השאלות השנויות במחלוקת
22. במסגרת פסק דין זה, הכרעתי דרושה בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
האם נסיבות סיום יחסי העבודה עם התובעת עולות כדי הרעת תנאים מוחשית או שמא התובעת היא שהתפטרה וזנחה את עבודתה?
האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים?
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין היעדר שימוע ופיטורים שלא כדין?
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסד השתכרות לאור פיטוריה לאחר המועד הקבוע לפיטורי עובד הוראה?
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין הפחתת 2 ששות שבועיות בשנה"ל תשע"ד מהיקף משרתה?
האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש?

העדים
23. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה וכן מר שרון גול, מזכיר סניף תל אביב של ארגון המורים.
מטעם הנתבעת העידו מר הראל גוטשטיין, אשר שימש כמנהל בית הספר בתקופה הרלבנטית לתביעה, החל מחודש 9/12 ועד ליום 31/8/17. כן העיד מר אבינועם מצובע, מנהל משאבי אנוש וארגון במנהל החינוך של הנתבעת.

דיון והכרעה
נסיבות סיום יחסי העבודה
24. לטענת התובעת, מעולם לא זנחה את עבודתה, אלא יש להכיר בנסיבות סיום יחסי העבודה בינה לבין הנתבעת כהתפטרות מחמת הרעה מוחשית וכפיטורים. התובעת טענה כי סירבה לקבל את שינוי ההסכם החד צדדי אותו ביצעה הנתבעת, מאחר והנתבעת כפתה עליה הרעת תנאים, אשר טמנה בחובה הקטנת היקף משרתה וכן ואת שינוי סוג העבודה ממקצוע הפסיכולוגיה למקצוע הלשון.
25. עוד טענה התובעת, כי תכנית הלימודים של מקצוע הלשון שונתה ללא היכר במהלך השנים ומשלא השתתפה בהשתלמויות במקצוע הלשון ,הנתבעת אינה יכולה לדרוש כי תלמד מקצוע זה. לטענת התובעת, החלטת הנתבעת לשבצה כמורה ללשון, טומנת בחובה גם משמעות כלכלית, בשל אובדן גמולי הכנה לבגרות ומענקי הצטיינות להם הייתה זכאית התובעת כחלק מעבודתה בחטיבה העליונה במסגרת הכנה לבגרות.
26. לאור כל האמור, טענה התובעת כי ההחלטה על שינוי חוזה העבודה בין הצדדים, חוזה שהתובעת כלל אינה יכולה לעמוד בדרישותיו, מהווה הלכה למעשה, החלטה על פיטוריה.
27. הנתבעת טענה מנגד כי בידיה הסמכות הניהולית לנהל את עסקיה בהתאם לצרכיה. התובעת לימדה לשון בעבר בבית הספר לכן שיבוצה כמורה לשון אינו בגדר הרעה בתנאי עבודתה. עוד טענה הנתבעת, כי בכתב המינוי של התובעת נכתב מפורשות כי הנתבעת רשאית להעבירה מבית ספר על יסודי אחד למשנהו לפי ראות עיניה.
28. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לתובעת הוצעו שתי הצעות להמשך העסקתה בעירייה, בכלל זאת לימוד לשון וחינוך כיתה בבית הספר או לימוד פסיכולוגיה בבית ספר עירוני י"ב. הנתבעת אף הציעה לתובעת עזרה בהוראת הלשון והפנתה אותה למנהלת הפדגוגית של ביה"ס, אשר הינה מורה ללשון, כדי שתסייע לתובעת בלימוד מקצוע הלשון. התובעת סירבה לשתי ההצעות אשר נמסרו לה.
29. לטענת הנתבעת, מאחר והתובעת סירבה לקבל את השינוי בשיבוצה, הפסיקה להתייצב לעבודה וסירבה להעמיד עצמה לרשות מקום העבודה, יש לראותה כעובדת שזנחה את עבודתה והתפטרה. עוד נטען כי סעיף 25 לתקנון הכללי לעובדי עירייה, קובע כי ככל שעובד לא שב לעבודתו בתוך שבועיים מיום שניתנה לו התראה בכתב ייחשב כאילו התפטר מרצונו.
המסגרת הנורמטיבית
30. בפרשת יהודית חנן, עמד בית הדין הארצי על המגבלות המוטלות על המעסיק ועל הפרורגטיבה הניהולית של המעסיק, בכל הקשור לעריכת שינוי בתפקיד העובד:
"למעביד הזכות להעביר עובד לתפקיד אחר. למעביד אין הזכות להעביר עובד מתפקיד לתפקיד בצורה שרירותית ולא סבירה. סמכותו של מעביד להעביר עובד, לסגור מחלקות ולשנות אחרות, אך אין הוא רשאי לשנות את מעמדו ותפקידו של העובד בחוסר תום-לב ובצורה לא סבירה. תום-הלב נמדד בקנה-מידה אובייקטיבי. לכן הוא נמדד בקנה-מידה של סבירות. כך לא ייתכן להפוך רופא מנתח לחובש גם אם משכורתו בתפקידו החדש תישאר כפי שהייתה כשהיא כוללת את כל התוספות שהעובד קיבל בהיותו בתפקיד של רופא וגם אם העבודה כחובש קלה יותר. שינויים בתפקידו ומעמדו של עובד צריכים להיעשות בצורה סבירה התואמת את מיומנותו של העובד. שימוש לא סביר בזכות הניהולית יש בו משום חוסר תום-לב" (ע"ע ( ארצי) 14039-07-11 חנה סולטני נ' מדינת ישראל, משרד החינוך , פורסם בנבו, 19.11.13).
31. עוד נפסק, כי ככלל, עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים כמתפטר בדין מפוטר, מכוח סעיף 11( א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 ( להלן: חוק פיצויי פיטורים), צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה " הרעה מוחשית" או " נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות, ככל שהן ניתנות לתיקון ( דב"ע ( ארצי) שנ/3-10 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238).

מן הכלל אל הפרט
32. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, העדויות והראיות, שוכנעתי כי הדין עם התובעת ונסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים מלמדות על הרעת מוחשית בתנאי עבודתה, מהטעמים הבאים -

33. ראשית, התובעת הוכיחה כי לימדה לימודי פסיכולוגיה בבית הספר במשך כ- 13 שנים באופן רצוף החל משנת 2002 ( ס' 11 לתצהיר התובעת, אשר לא הופרך). התובעת הינה בעלת תוארBA בהצטיינות בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר אילן ( תעודת BA של התובעת צורפה כנספח 1 לתצהירה). שוכנעתי בגרסת התובעת, כי בחרה לעזוב באופן יזום ומרצון את לימודי הלשון, אותם לימדה שנים רבות קודם לכן - עד שנת 2002, זאת לאור רצונה הברור להתמקד בלימודי הפסיכולוגיה, תחום התמחותה ( ס' 7 לתצהירה של התובעת, אשר לא הופרך).

34. הוכח בפניי, כי התובעת קיבלה תשבחות רבות על תפקודה כמורה לפסיכולוגיה והייתה מורה מוערכת ביותר בתחום זה, הן בבית הספר והן על ידי משרד החינוך ( מכתבי ההערכה אשר ניתנו לתובעת צורפו כנספח 4 לתצהירה, ס' 4 לתצהיר התובעת). מטעמים אלו, מקובלת עליי טענת התובעת כי לימוד מקצוע הפסיכולוגיה הפך להיות חלק אינטגרלי מהסכם עבודתה. הצעת הנתבעת כי התובעת תעבור ללמד מקצוע אחר, מקצוע הלשון, מקצוע אותו זנחה התובעת באופן יזום לפני שנים רבות , עומדת בניגוד להסכם עבודתה ומהווה שינוי ההסכם.

35. שנית, המסקנה כי הצעת הנתבעת על פיה התובעת תעבוד כמורה ללשון, מהווה הפרה של הסכם עבודתה מקבלת משנה תוקף, נוכח העובדה כי התובעת לא עסקה ואף לא השתלמה מקצועית במקצוע הלשון, משך שנים ארוכות. התובעת הוכיחה כי במהלך כל שנות עבודתה כמורה לפסיכולוגיה לא יצאה להשתלמויות או לכל ריענון אחר בתחום הוראת הלשון והעברית וזנחה לגמרי הוראת מקצוע זה, אשר חלו בו שינויים רבים ( ס' 20, 45 לתצהיר התובעת, אשר לא הופרכו על ידי הנתבעת). נציג הנתבעת, מר גוטשטיין, אישר את טענת התובעת כי תכנית הלשון שונתה באופן ניכר במהלך השנים שחלפו ועברה שינויים תכופים ( עמ' 28 לפ', ש' 18).

36. דברים אלו, בדבר הבעייתיות הטמונה בשינוי המקצוע אותו לימדה התובעת, יפים מקל וחומר, נוכח העובדה כי הצעת הנתבעת לתובעת, הייתה לשיבוצה כמורה ללשון, בחטיבה העליונה , דהיינו בכיתות י' – יא. זאת, אף כי בפועל לתובעת כלל אין רישיון הוראה ללימוד כיתות אלו, אשר מוגשות לבחינת בגרות בלשון. רישיון ההוראה של התובעת ניתן ללימוד מקצוע הלשון בכיתות חטיבת הביניים בלבד ( רישיון ההוראה צורף כנספח 1 לתצהירה, ס' 43 לתצהיר התובעת, אשר לא הופרך). עובדה זו מחזקת את המסקנה כי הצעת הנתבעת לתובעת לעבור לעבוד כמורה ללשון, עלתה כדי שינוי הסכם העסקתה ומהווה הרעת תנאים מוחשית.

37. עדותו של מר גול, נציג ארגון המורים, חיזקה את המסקנה כי הצעת הנתבעת לתובעת חרגה מתנאי עבודתה והייתה בגדר הרעה מוחשית:
" ש. והשעות הפרונטליות נמוכות יותר?
ת. כן. במערכת החינוך יש מס' מקצועות , אנגלית , מתמטיקה לשון שמערכת החינוך הרגה אותם, לאורך השנים האחרונות מורים ברחו מהמקצועות האלה, וגם התובעת ברחה מהמקצוע לשון כי קשה מאוד ללמד את המקצוע , יש מחסור בתחום. עובדים שם הרבה יותר קשה בתחומים אחרים ומרווחים אותו דבר. התובעת רצתה ללמד פסיכולוגיה כפי שעשתה 14 שנים אחרונות, היא עזבה את הלשון וזכותה, ואי אפשר להגיד לה לחזור למקצוע הזה אחרי 14 שנה, אין לה הכשרה ללשון , יש לה רישיון הוראה למקצוע לשון לכיתות ז-ט עד לפני שנתיים היו 2 בגויות ללשון , גם המורים שהוכשרו לא לכולם , יש הכשרה להגיש לבגרויות האלה ובוודאי לא לתובעת שזה גם היה חוסר רצינות מבחינתה, לחשוב ללמד מקצוע ככה אמרתי לה, כי אני סבור שהיא לא הייתה יכולה ללמד , ובחטיבה העליונה בכלל אסור לה, בחטיבת הבינים עשו שינוים וזה לא היה רציני לשבץ אותה שם, וזה היה בניגוד לרצונה. אי אפשר להכריח אותה ללמד משהו שהיא ברחה ממנו.
ש. תאשר לי שאם יש מורה שיש לה רישיון למתמטיקה מלפני 800 שנה, זה זכותה ללמד מתמטיקה בחטיבת בינים בלי קשר לשינוים שחלו במקצוע הזה, אי אפשר לחייב אותה?
ת. אם זו מורה שעובדת 800 שנה בוודאי שנגן על זכותה, אם תגיע מורה ש 5-7 שנים לא לימדה ולא עשתה השתלמות אני לא אורה לקבל אותה ואם יקבלו אותה זה יהיה אחרי הרבה מאוד תנאים , ואחרי חודשיים יגידו לי שבסוף השנה אינה נשארת כי אינה יודעת ללמד" (עמ' 14 לפ', ש' 1 – 18).

38. שלישית, שקלתי את טענת הנתבעת כי הציעה לתובעת לעבוד גם כמחנכת כיתה. מצאתי כי לא מדובר בהצעה סבירה. התובעת הסבירה מדוע לא יכולה להסכים להצעה זו: "למרות שמר גוטשטיין ידע היטב שאינני מוכשרת, אינני מוסמכת ואינני יכולה ללמד את מקצוע הלשון ו/או לשמש כמחנכת כיתה, הציע לי מר גוטשטיין ללמד את מקצוע הלשון ולחנך כיתה בהיקף של חצי משרה, וזאת על מנת לצאת ידי חובה וכאמור, מתוך ידיעה, כי אינני יכולה לעסוק בכך. אבהיר. מחנך כיתה נדרש להימצא בביה"ס 4 ימים בשבוע, לפחות. כמו כן, עליו להיות זמין ולהצטרף גם לפעילויות חברתיות הנערכות בימים ובשעות שמעבר לשעות המערכת. מחנכים בדר"כ עובדים במשרה מלאה ו/או ביה"ס אחד, ואינם מורים " מפוצלים", כמוני, העובדים בשני בתי ספר..." (ס' 32 - 33 לתצהיר התובעת).שוכנעתי בנכונות דברי התובעת, כי לאור היקף משרתה המצומצם, אשר עמד לכל היותר על 12.5 שעות שבועיות, לא ניתן היה לשבצה כמחנכת כיתה.
39. הנתבעת טענה כי אין לקבל את גרסת התובעת בעניין אי התאמתה לתפקיד מחנכת, מאחר ועדותו של מר גול הפריכה את טענת התובעת ( ס' 21 לסיכומי הנתבעת)אולם, בניגוד לטענת הנתבעת, המסקנה אשר עלתה משמיעת עדותו של מר גול הייתה הפוכה - מר גול העיד כי התובעת לא אינה יכולה לשמש כמחנכת כיתה, נוכח היקף משרתה המצומצם:
" ש. תאשר לי שכדי להיות מחנך נדרשת מינימום שליש משרה בבית הספר לפי הנהלים?
ת. אני לא מכיר הגדרה באיזה שהוא חוזר שאומר מה צריך להיות מינימום אבל אני לא מכיר מחנך שלא עובד משרה מלאה, אפילו המנהלים לא מסכימים לכך. יכול להיות שיש אני לא מכיר.
ש. תאשר לי שיש מחנכים שנמצאים בבית הספר רק 3 ימים, אין מינימום ל 4 ימים לפחות?
ת. לא יודע, יכול להיות שיש , אני לא מכיר. כשיש אלי פניות כלאה זה שמחנכים רוצים לעבוד 4 ימים ושהמנהלים לא מסכימים ואז פונים אלי שאני אשכנע את המנהל שמורה יעבוד פחות, אבל המנהלים לא מסכימים לזה, גם לא ל 4 ימים.
...
ש. ותאשר לי שאין צורך בהכשרה מיוחדת להיות מחנך כיתה?
ת. מבחינה פורמלית , לא . אבל לא הייתי רוצה שמישהו יחנך את ילדיי כברירת מחדל" (עמ' 13 לפ', ש' 1-8, ש' 21-22).

40. רביעית, עוד שקלתי בהקשר זה, את סוגיית הפגיעה הכלכלית בתובעת. הנתבעת לא הכחישה את טענת התובעת, לפיה הפסקת עבודתה כמורה לפסיכולוגיה פגעה בה כלכלית, בשל אובדן גמולי הכנה לבגרות ומענקי הצטיינות להם הייתה זכאית כחלק מעבודתה בחטיבה העליונה כמכינה לבגרות. על כן משמעות הדבר הוא שלילת האפשרות להגדלת שכר התובעת באמצעות בדיקת בחינות בגרות ועבודות גמר בפסיכולוגיה ( ס' 26 לתצהיר התובעת אשר לא הופרך) .
41. הנתבעת טענה כי אילו הייתה התובעת מסכימה לעבוד כמחנכת כיתה, היה משולם לה גמול מיוחד - גמול חינוך פנסיוני וכן 3 שעות גמול בגין כל שעת חינוך פרונטלי ( ס' 16 לתצהיר גוטשטיין). סבורה אני כי לאור אי התאמת התובעת לתפקיד מחנכת בשל היקף משרתה הנמוך, , הטענה כי הייתה ממשיכה לקבל גמולים, נותרה בגדר טענה תאורטית.
42. זאת ועוד. משמיעת עדותו של מר גול, עולה כי ההשוואה אותה ערכה הנתבעת בין התגמולים להם הייתה זכאית התובעת כמורה לפסיכולוגיה לבין התגמולים להם הייתה זכאית כמורה ללשון, מבוססת על היקף משרה של 12 ששות שבועיות של מורה לפסיכולוגיה ( עמ' 13 לפ', ש' 31-32). אולם, מר גוטשטיין העיד כי הצעת הנתבעת לתובעת לעבוד כמורה לפסיכולוגיה נגעה להיקף משרה של 9 שעות שבועיות בלבד:
" ש. אמרו לך לשבץ אותה לחטיבה עליונה או בינים?
ת. אמרו שרישיון ההוראה אינו מאפשר שיבוץ בחטיבה עליונה ולכן זה השתנה לחטיבת בינים ל 9 שעות , ההצעה הראשונית של ללמד לשון בי יא נבעה עם הכרות של התובעת עם ילדים בגיל הזה וגם בגלל הגמול , שזה גמולי בגרות תוספת אחוזית לשכר"
...
ש. למה בסופו של דבר שיבצת אותה רק ל 9 שעות ולא להיקף משרתה 12.5 שעות?
ת. כשעירית ת"א פנתה אלי ואמרה לי לשבץ אותה בחטיבת בינים ולא בעליונה מה שיכולתי להציע זה 9 שעות . זה מה שהיה ברשותי. וזה היה בספטמבר" (עמ' 27 לפ', ש' 4 – 7, עמ' 28 לפ', ש' 9-11 ).

43. הנה כי כן, מהאמור לעיל מצטיירת תמונה ברורה על פיה התובעת הוכיחה כי הצעת הנתבעת לעבוד כמורה ללשון, טמנה בחובה פגיעה בתגמולים אשר שולמו לה במסגרת עבודתה כמורה לפסיכולוגיה.

44. חמישית, עוד הוכיחה התובעת, כי ההצעה אשר ניתנה לה טמנה בחובה גם פגיעה בהיקף משרתה. היקף משרת התובעת משנת הלימודים תשס"ט (2008/2009) ועד לשנת הלימודים תשע"ג (2012/2013), עמד על 11.5 שעות שבועיות ( ס' 4 לתצהירו של מר גוטשטיין). אין מחלוקת בין הצדדים כי בשנת תשע"ד (2013/2014) הוקטנה משרת התובעת ל – 9.5 שעות שבועיות. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת על פיה הקטנת המשרה בוצעה בשל בקשת התובעת.

45. הוכח בפניי כי הסיבה בגינה הגישה התובעת בקשה להקטנת היקף משרתה, הייתה הודעת הנתבעת לתובעת, כי לא תיפתח מגמת פסיכולוגיה לתלמידי כיתה י'. בהתאם לכך, ביקשה הנתבעת אישור לשתי שעות חל"ת ( ס' 11 לתצהירו של מר גוטשטיין, ס' 23 לתצהיר התובעת, העתק מסמכי החל"ת צורפו כנספח 5 לתצהיר התובעת) עם זאת, הנתבעת לא הסתפקה בצמצום משרת התובעת בשתי שעות שבועיות אלא המשיכה וצמצמה את היקף משרתה באופן חד צדדי, כאשר הבהירה לתובעת כי עבודתה כמורה ללשון מוגבלת להיקף של 9 שעות שבועיות בלבד (עמ' 28 לפ', ש' 9-11). הצמצום בהיקף משרת התובעת מחזק את המסקנה ומעיד כי ההצעה אותה מסרה הנתבעת לתובעת, הייתה בגדר הרעה מוחשית בתנאי עבודת התובעת.

46. שישית, טרם קבלת הכרעתי, שקלתי את הטענות הנוספות אותן העלתה הנתבעת. בכלל זאת, שקלתי את טענת הנתבעת כי הציעה לתובעת לפנות בשאלות לרכזת הפדגוגית בביה"ס , על מנת שתסייע לה להשלים את הפערים בלימודי מקצוע הלשון ( ס' 28 לתצהירו של מר מצובע). לאור משך הזמן הרב שחלף מהמועד בו עבדה התובעת כמורה ללשון ומאחר ש מדובר בלימודי לשון לכיתות מתקדמות, לא מצאתי כי יש בהפניית התובעת לרכזת הפדגוגית, כדי לרפא את הפגם אשר דבק בהצעה מלכתחילה.
47. באשר לטענת הנתבעת, לפיה בכתב המינוי של התובעת נכתב מפורשות כי הנתבעת רשאית להעבירה מבית ספר על יסודי אחד למשנהו- אציין כי אומנם תנאי זה נכלל בכתב המינוי ( ס' 4 לכתב המינוי, צורף כנספח 3 לתצהיר התובעת) אולם, הצעת הנתבעת לתובעת נגעה בשינוי מכלול תנאי עבודתה ואין מדובר בשינוי בית הספר בלבד על כן, לא מצאתי ממש בטענה זו.
48. עוד שקלתי את טענת הנתבעת, לפיה הציעה לתובעת הצעה נוספת, לעבור לעבוד כמורה בבית הספר עירוני י"ב. לא שוכנעתי כי מדובר בהצעת עבודה אותנטית וקונקרטית, אשר יש בה כדי לרפא את הפגם אשר נפל בהחלטת הנתבעת. הנתבעת הודתה כי הצעה זו נמסרה לתובעת רק בחודש 9/14, דהיינו, במועד מאוחר, לאחר פתיחת שנת הלימודים ( ס' 20 לתצהירו של מר מצובע).
49. הנתבעת אף לא הציגה מסמך בכתב המפרט את פרטי ההצעה אשר נמסרה לתובעת, ולא הוכיחה כי מדובר בהצעה רלבנטית. התובעת הוכיחה כי דובר בהצעה כללית ביותר, לפיה התובעת: "תוכל להתחיל את צעדיה בבית הספר באותה שנה, ואם הדבר יצלח תוכל אולי בשנה שלאחר מכן..." (ס' 20 לתצהירו של מר מצובע).
50. שוכנעתי כי התובעת לא פסלה את הצעת הנתבעת על הסף ואף פנתה למנהל בית הספר עירוני י"ב לשם קבלת פרטים נוספים והשאירה הודעה מפורטת במשיבון. עם זאת, ניסיונות התובעת לשוחח עם המנהל, לא צלחו ( ס' 54 – 55 לתצהיר התובעת, אשר לא הופרכו על ידי הנתבעת).
51. גרסת התובעת קיבלה חיזוק מעדותו של מר גול, נציג ארגון המורים, אשר אישר בחקירתו כי ידוע לו כי התובעת ערכה ניסיונות לשוחח עם מנהל בית הספר עירוני י"ב ( עמ' 11 לפ', ש' 29-31, עמ' 12 לפ', 1 - 3). מכלול טעמים אלו מובילים למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה כי ההצעה לעבוד בבית הספר עירוני י"ב, רפאה את הפגם אשר דבק בהתנהלותה.
52. אוסיף כי בנסיבות מקרה זה, אין כל מקום לקבוע כי אי התייצבות התובעת לעבודתה, עולה בגדר התפטרות. התובעת הבהירה בכתב, כי היא מעוניינת לשוב לעבודתה ( ר' מכתבי התובעת אשר צורפו כנספחים 7, 9, 12, 16 לתצהירה) לפיכך, לא ניתן לראות בתובעת כעובדת אשר ביקשה לזנוח את עבודתה והתפטרה מרצונה.
53. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התנהלות הנתבעת כלפי התובעת, עלתה כדי הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודת התובעת בנסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה. התובעת הוכיחה כי התפטרותה נבעה מנסיבות אלו וכי נתנה לנתבעת מספר רב של הזדמנויות לתיקון ההרעה. בהתאם לכך, הנני קובעת כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

שיעור פיצויי הפיטורים
54. התובעת טענה כי היא זכאית לסך של 80,606.88 ₪ בגין פיצויי פיטורים בהתאם להיקף משרה מלאה של 11.5 שעות שבועיות , טרם הפחתת משרתה. לחילופין, טענה התובעת כי הינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים על פי חוק בסך של 79,840 ₪, בהתאם להיקף משרתה נכון למועד סיום יחסי העבודה (9.5 ש"ש).
55. הנתבעת טענה מנגד כי במהלך עבודת התובעת הופרשו עבורה כספים לקרן הפנסיה. עד לחודש 10/02 הפרישה הנתבעת לקרן הפנסיה " מבטחים" הוותיקה ומחודש 11/02 לקרן הפנסיה " מבטחים" החדשה. לגרסת התובעת, היה וייקבע בניגוד לעמדתה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים הנתבעת אינה נדרשת להשלים כספים כלשהם עבור התקופה עד חודש 10/02 אלא להשלים 28% מכספי הפיצויים עבור התקופה השנייה בלבד.
56. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, בהתאם להיקף משרתה נכון למועד סיום יחסי העבודה, אשר עמדה על 9.5 שעות שבועיות ( ס' 7 לתצהירו של מר גוטשטיין, אשר לא הופרך). טענת התובעת לפיה יש לחשב את פיצוייה על בסיס היקף משרה גבוה יותר, נדחית. התובעת לא הוכיחה כי הפחתת משרתה בעבר הייתה שלא כדין לפיכך, התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לתשלום פיצויים על בסיס היקף משרת ה עבר.
57. הנתבעת הוכיחה כי כספי הפנסיה הופרשו לזכות התובעת במהלך שתי תקופות: עד לחודש 10/02 הופרשו כספים לקרן הפנסיה הוותיקה ומחודש 11/02 לקרן הפנסיה החדשה ( ס' 34 לתצהיר מר מצובע, עדות התובעת עמ' 21 לפ', ש' 17 – 25).
58. הנתבעת לא הפריכה את טענת התובעת בדבר זכאותה לפיצויי פיטורים בסך של 79,840 ₪ ( תחשיב התובעת אשר פירט את עקרונות אופן חישוב פיצויי הפיטורים, צורף כנספח 17 לכתב התביעה). הנתבעת לא הציגה אישור רשמי של קרן הפנסיה בדבר הסכומים אשר נצברו לזכות התובעת. הנתבעת אף לא פירטה מה היו לשיטתה שיעורי ההפרשות אותן הפרישה לזכות התובעת במהלך השנים ומהו הסכום לו זכאית התובעת, בגין פיצויי פיטורים.
59. ניתוח הנתונים הנזכרים לעיל מוביל למסקנה כי יש לקבל את תחשיב התובעת. בהתאם לכך הנני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 79,840 ₪ בגין פיצויי פיטורים. הנתבעת רשאית לנכות מסכום זה, את הסכומים אשר הופרשו לקרנות הפנסיה במהלך השנים בגין רכיב ה"פיצויים" אשר הופרש לזכות התובעת, בכפוף לשחרור סכומים אלה.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והעדר שימוע
60. התובעת טענה כי ההחלטה בעניינה התקבלה באופן חד צדדי וללא כל הכנה מוקדמת. לטענתה פוטרה מבלי שנערך שימוע בעניינה וללא כל הזדמנות להעלות טענותיה כנגד הפיטורים. עוד טענה כי לא ניתנה לה אפשרות לנצל את מכסת ימי המחלה הצבורים לזכותה לפיכך, זכאית היא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 12 משכורות, בסך של 60,455.16 ₪.
61. הנתבעת טענה מנגד כי התנהלותה כלפי התובעת הייתה בהתאם לדין ולפררוגטיבה הניהולית. לתובעת ניתנה זכות טיעון בשיחות ובפגישות אשר קוימו עמה והנתבעת פעלה כלפיה בשקיפות מלאה. התובעת היא שפעלה בחוסר תום לב והוליכה שולל את הנתבעת, על מנת לקבל כספים שלא כדין. התובעת סירבה לכל הצעה שהוצעה לה, "משכה" זמן אל תוך שנת הלימודים, והכל בחוסר תום לב. הוסיפה וטענה הנתבעת כי טענת התובעת לפיה נמנע ממנה לנצל ימי מחלה, מהווה הרחבת חזית על כן יש לדחות תביעתה בגין רכיב זה.
62. בהתייחס לחובת השימוע כבר נפסק כי ( ע"ע ( ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ – שמיר, פורסם בנבו, 13.1.2011): "... השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל ' פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו".
63. על השיקולים אותם יש לשקול בעת פסיקת סעד בגין פיצויים שלא כדין, עמד בית הדין הארצי בעניין מנורה: " בענין ברד מנינו– מבלי להתיימר למצות - מספר שיקולים ... אשר כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי ...; אופיו של ההליך שקוים - ככל שקוים - והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן);האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, ...; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד .. ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד ... ועוד" ( ע"ע 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' יונתן רון, פורסם בנבו, ניתן ביום 6.9.18).
מן הכלל אל הפרט
64. בנסיבות מקרה זה, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 25,000 ש"ח, בגין פגמים בהליך השימוע, מהטעמים הבאים -
65. ראשית, הוכח בפניי כי הנתבעת לא זימנה את התובעת לשימוע ולא נתנה לתובעת את זכות הטיעון, בכל הקשור לסגירת מגמת הפסיכולוגיה בשנה"ל תשע"ה. התובעת הוכיחה כי הנתבעת מסרה לה את ההודעה על סגירת המגמה באופן חד צדדי ומפתיע, במהלך פגישתה עם מר רוטשטיין ביום 15.5.14 ( ס' 31 לתצהירה של התובעת, אשר לא הופרך).
66. התובעת הגיעה אל הפגישה מבלי שידעה מהו נושא הפגישה ומבלי שנשלח אליה זימון מסודר. משמעות ההודעה על סגירת המגמה היא למעשה הפסקת עבודת התובעת כמורה לפסיכולוגיה לפיכך, היה על הנתבעת להודיע לתובעת מבעוד מועד על תוכן השיחה ולאפשר לתובעת להתכונן לפגישה זו, על מנת שתוכל לממש את זכות המוקנית לה, טרם קבלת החלטה בעניינה.
67. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי התובעת הסכימה להחלטה ואף ביקשה לצאת לחל"ת. התובעת הצהירה כי ההצעה לצאת לחל"ת הייתה של הנתבעת, בעוד התובעת מעולם לא יצאה לשנת שבתון או חל"ת ואף לא היה בכוונתה לעשות כן ( ס' 35 לתצהיר התובעת).
68. בהמשך לכך, אף נשלח לתובעת מכתב מבית הספר, בו הובהר כי עליה לבחור אחת מבין שתי אפשרויות - להמשיך כמחנכת וכמורה ללשון או לצאת לחל"ת. במכתב זה אף הודתה הנתבעת לתובעת על עבודתה בבית הספר במהלך השנים ואיחלה לתובעת הצלחה רבה, באופן אשר מבהיר כי ההחלטה בעניינה כבר התקבלה ( המכתב צורף כנספח 5 לתצהיר התובעת).
69. אציין כי עדות התובעת בסוגיה זו עלתה בקנה אחד עם תצהירה וכך העידה:
" ש. אני מפנה לסעיף 36 לתצהירך, ביקשת שהמנהל יתחייב לפתוח את המגמה?
ת. לא. זה לא מה שביקשתי.
מדובר על השיחה שהתקיימה ב-15/5/14 שבה זומנתי לשיחה אצל המנהל. אני זומנתי לשיחה ע"י המזכירה וביקשתי לדעת מה מטרת השיחה, היא אמרה לי שזה לא דחוף והראל לא מסר את נושא השיחה. בפתח השיחה הוא אמר לי שהוא מצטער להגיד לי שהוא החליט שגם השנה באופן זמני הוא לא פותח את המגמה ולא מעמיד לבחירת התלמידים. אני נדהמתי. היה לנו סיכום משנה קודמת, שהוא לא עמד בו. אמרתי לו אתה מבין את ההשלכות של מה שאתה אומר לי, הוא אמר לי כן. אמרתי לו ואיפה מה שהבטחת בעבר. אז אמרתי למנהל אתה משארי אותי בלי עבודה, אני מודיע לי בהפתעה, לא אפשרת לי להיערך, להגיע עם מישהו לשיחה, איך נאמרים משפטים בצורה כזו, אני לא מאמינה לך ואני מבקשת לקבל אישור בכתב אחרי כל מה שקרה שאתה מבטיח לי שההחלטה שלך לא לפתוח באופן זמני מגמה לשנה, היא לשנה אחת אחרונה ואני מבקשת שיהיה כתוב שהסיבה היא שזו החלטה שלך לא כי לא בחרו בי, לא כי אין לי תלמידים, כי היה ביקוש בבי"ס, שיהיה ברור שזה החלטה שלך ואני אפילו לא יודעת מה הסיבה.
ש. את רצית לכפות עליו להציע לתלמידים בשנה לאחר מכן ללמוד פסיכולוגיה ובין אם ירצו ובין אם לא לפתוח את המגמה?
ת. לא. ואסביר. היו תלמידים שרצו ללמוד פסיכולוגיה, היו 20 חתימות של תלמידים ורצו ללמוד את המקצוע. היה ביקוש למגמה. המנהל לא רצה לפתוח. מכיוון שהוא שה לי את זה פעם שניה, ביקשתי נורא פשוט שבשנה הבאה תשע"ו הכול יחזור לקדמותו . הוא אמר לי את זה כי כהה הוא הציג לי את זה.
בתשע"ה אפשר היה למצוא פתרונות למשל נכנסה יחידת השכלה בפסיכולוגיה ואפשר היה לתת לי ללמד את זה. אפשר היה למצוא לי בי"ס אחר, המנהל לא הציג את זה בכלל ואני רוצה להפנות אותך למכתבים שהוא כתב. זאת הייתה המחשבה. אורית אלרר שאיתה דיברתי ב- 20/5 אמרה לי בטלפון לא יעלה על הדעת לשבץ אותך בלשון והיא תטפל בזה. ואמרה שתחפש לי בי"ס. 20 דקות לאחר מכן היא התקשרה אלי הביתה, השיחה הקודמת הייתה בבי"ס. היא התקשה אלי הביתה והשאירה לי הודעה שכרגע בתי ספר מאוישים ואין לה משרה. מאז נעלמו עקבותיה והיא פנתה אלי שוב ב-19/6 ורצתה להחתים אותי על חל"ת. בשיחה באוגוסט ואורית השתתפה בה היא רצה לטעון שהשיחה הראשונה התקיימה רק ב-19/6 וכשאמרתי לה שאני אפנה לבזק ואבקש פרטי שיחות, היא נזכרה שהיא התקשרה אלי פעמיים קודם לכן.
ש. את כותבת בסעיף 35 לתצהירך שמעולם לא יצאת לשנת שבתון או לחל"ת?
ת. נכון.
ש. אבל אני מסתכלת על סעיף 18 לתצהיר שלך ואח"כ בסעיף 20.7 את כותבת שוב חל"ת. אז יצאת לחל"ת רק לא ביוזמתך אלא ביוזמת מישהו אחר.?
ת. על שעה בודדת ועל שעתיים. סעיף 35 מתייחס להצעות על חל"ת מלא שהמנהל רצה לתת לי" (עמ' 18 לפ', ש' 21-32, עמ' 19 לפ', ש' 1-18).

70. בהמשך לפגישה בין הצדדים אשר נערכה ביום 9.7.14, הודיע בית הספר לתובעת באופן חד צדדי, באמצעות הודעת דוא"ל, כי התובעת משובצת להוראת לשון לכיתות י או יא' (הודעת הדוא"ל צורפה כנספח 7 לתצהיר התובעת, ס' 43 לתצהיר התובעת אשר לא הופרך) חרף העובדה כי רישיון ההוראה של התובעת ניתן להוראת לשון בכיתות חטיבת הביניים בלבד, כיתות ז'- ט' (רישיון ההוראה צורף כנספח 2 לתצהיר התובעת). יתרה מכך, הנתבעת שיבצה את התובעת לעבודה בימים בהם לימדה התובעת בבית הספר " אליאנס", עובדה אשר הייתה ידועה זה מכבר לנתבעת ( ס' 48-50 לתצהיר התובעת, אשר לא הופרכו).
71. מטעמים אלו, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעת התנהלה שלא כדין תוך התעלמות מוחלטת מזכות הטיעון של התובעת , עת קיבלה החלטה אשר משמעותה בפועל הינה סיום עבודתה, באופן חד צדדי וללא מתן אפשרות לתובעת להתגונן כדבעי בפני החלטה זו. עם זאת, מצאתי כי יש מקום להפחית את גובה הפיצוי לתובעת בגין היעדר הליך שימוע, מאחר והנתבעת הוכיחה כי בהמשך השתלשלות האירועים בין הצדדים, פעלה כדי לרפא את הפגם אשר נפל בהליכים בהם נקטה כלפי התובעת.
72. במסגרת זאת, ערכה הנתבעת פגישה ביום 17.8.14 בהשתתפות הגורמים המוסמכים בנתבעת, התובעת וכן נציג ארגון המורים. במהלך הפגישה ניתנה לתובעת זכות טיעון כנגד החלטת הנתבעת ואף נערך פרוטוקול מסודר אשר נשלח לתובעת ( ס' 44 - 47 לתצהיר התובעת, הפרוטוקול צורף כנספח 8 לתצהיר התובעת).
73. בהתאם לכך, אף תיקנה הנתבעת את הצעתה כך שתכלול את לימודי מקצוע הלשון בכיתות חטיבת הביניים. כמו כן, מערכת השעות של התובעת הותאמה לשעות עבודתה בבית הספר " אליאנס" (ס' 24 לתצהירו של מר גוטשטיין, מכתב הנתבעת לתובעת צורף כנספח 13 לתצהיר התובעת).לאחר מכן נערכו שיחות, פגישות ומגעים נוספים בין הצדדים ובאי כוחם ( ס' 59 – 61 לתצהיר התובעת, מכתבי ב"כ הצדדים צורפו כנספחים 12 – 13 לתצהיר התובעת). נוסף על כך, הוכח בפניי כי הנתבעת אף מסרה לתובעת, בשלב מאוחר יותר, הצעה לפיה תפוטר מהנתבעת עקב צמצומים/סגירת מגמה בבית הספר, תוך תשלום פיצויים מוגדלים אולם התובעת סירבה להצעה זו מטעמיה ( ס' 32 לתצהירו של מר מצובע, ס' 62 לתצהיר התובעת).
74. אבהיר, כי לא מצאתי כי התנהלות הנתבעת תיקנה באופן מלא את הפגם אשר נפל בהליך סיום עבודתה של התובעת הואיל והנתבעת לא מסרה לתובעת הצעת עבודה קונקרטית אשר עלתה בקנה אחד עם תנאי עבודתה. עם זאת, מצאתי כי יש בצעדים הנוספים בהם נקטה הנתבעת, כדי להפחית את גובה הפיצוי לו זכאית התובעת.
75. נוכח האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, לרבות התנהלות הצדדים והוותק של התובעת בעבודתה, שוכנעתי כי התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסך של 2 5,000 ש"ח.

פיצוי בגין הפסד השתכרות
76. התובעת טענה כי פוטרה לאחר ה – 31 במאי, בניגוד לדין על כן בהתאם להלכה הפסוקה יש לשלם את שכרה עד תום שנת הלימודים תשע"ה.
77. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת התפטרה מעבודתה ואף ניהלה משא ומתן בחוסר תום לב. כמו כן, חלה על התובעת חובת הקטנת הנזק לכן יכולה הייתה הנתבעת לקבל את הצעות הנתבעת אשר הוצעו לה, ללמד לשון או לעבוד בתיכון עירוני י"ב. עוד טענה הנתבעת כי נדרש מהתובעת לחפש עבודה מתאימה בבית ספר אחר באופן אקטיבי אולם ,התובעת לא עשתה כן.
78. בעניין מייזליק, קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים אשר יפים בהתאמה לעניינינו:
"בית הדין הארצי לעבודה מתחילת דרכו עמד על כך שכשמדובר בסיום עבודתו של מורה יש להודיע לו על כך לפני יום 31 למאי, של שנת הלימודים האחרונה שלו. הרציונל הוא שעל מורה מפוטר למצוא לו עבודת הוראה אחרת. בתי הספר מכינים את מערכת השעות ומערך המורים בדרך כלל במחצית שנת הלימודים שקודמת לשנה בגינה נערכת מערכת השעות. על מנת לאפשר למורה מפוטר לחפש עבודה אחרת יש להודיע לו על סיום העסקתו עד סוף חודש מאי. לא נעשה הדבר, מחויב המוסד המפטר לשלם למורה שכר עבודה לשנה נוספת. הכלל שנקבע בפסיקה ... הוא כי הודעה על הפסקת העסקתו של מורה במשרת הוראה, תוגש לו עד לסוף חודש מאי של שנת העסקתו האחרונה, ואם לא ניתנה הודעה כזו במועד האמור - יש לשלם לעובד את שכרו עבור שנת לימודים נוספת. נקבע, כי משלא ניתנה הודעה במועד המחייב -" כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת החוזה וזיכוי בפיצויים..." (ע"ע ( ארצי) 1475/02 אריאל מייזליק נ' מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות, פורסם בנבו, ניתן ביום 6.8.03).
79. עוד פסק בית הדין הארצי, כי: "כאמור, הפסקת העסקתו של מורה לאחר 31 במאי, בהתייחס לשנת הלימודים שלאחר אותו מועד, משמעה כהפרת הסכם עבודה לתקופה קצובה. כאשר מופר הסכם עבודה לתקופה קצובה, נזקו של העובד, כשהוא הצד הנפגע מן ההפרה, שווה בדרך כלל להפסד " ההכנסה" שלו עד לתום התקופה הקצובה, לרבות של התנאים הנלווים... זאת, "בניכוי הסכום ( לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה..." (ע"ע ( ארצי) 1889-05-16 מועצה מקומית מג'אר נ' חסן גאנם, פורסם בנבו, ניתן ביום 19.12.17).
מן הכלל אל הפרט
80. בענייננו, הוכח בפניי כי ההליכים בעניינה של התובעת התנהלו באיחור הואיל ו בחודש אוגוסט קיבלה התובעת את השיבוץ לעבודתה בבית הספר, במועד בו השיבוצים לבתי ספר אחרים כבר הסתיימו ( עדותו של מר מצובע, עמ' 33 לפ', ש' 1 - 2). בחודש ספטמבר 2014 העלתה הנתבעת את האפשרות לשבץ את התובעת בבית הספר עירוני י"ב ( ס' 33 לתצהיר התובעת). כמו כן התובעת העידה כי לא מצאה עבודה בשנת תשע"ה אלא רק בשנת תשע"ו, השנה בה מצאה התובעת עבודה בבית הספר " בן צבי" (עמ' 17 לפ', ש' 20-23).
81. אל מול שיקולים אלו נצבת העובדה כי הנתבעת הוכיחה כי הפגישה הראשונה אשר נערכה בין מר גוטשטיין לתובעת התקיימה במחצית חודש מאי 2014. כמו כן, אין חולק כי התובעת ניהלה משא ומתן ממושך עם הנתבעת, במסגרתו בחנה התובעת ואף דחתה הצעות שונות אשר הוצעו על ידי הנתבעת.
82. נוסף על כך, התובעת הודתה כי במהלך כל השנים המשיכה לעבוד בבית הספר " אליאנס", כאשר היקף משרתה שם הגיע עד ל – 70%, ובשנת 2014 אף העלתה התובעת את אחוז משרתה בבית הספר " אליאנס":
"ש. ב 2012 את כותבת בתצהיר שהגיע מנהל חדש בעירוני י"ד , סעיף 21 לתצהירך, באותה עת היו לך בין 17-20 שעות באליאנס ?
ת. יכול להיות שהיו לי 17 שעות.
ש. אז בעצם בכל התקופה 5-6 שנים אחרונות לעבודתך בעירוני י"ד משרתך באליאנס היו גבוהות יותר?
ת. אני עובדת 13 שנים באליאנס , ובשנים אחרונות משהו כמו , יש לי טבלה שבית ספר הנפיק לי לפי בקשתי הוא הוציא לי נתונים, פירוט היקפי משרה, השנים שהם עבדתי יותר מתחילות ב 2010 עד 2014 היו לי 70% משרה באליאנס.
ש. ואחר כך ב 09/14?
ת. עדיין נשאר, אותו דבר, שנה אחר כך מאחר ובעלי היה זעום שנשארתי בלי עבודה העלו לי לך 83% משרה ואחר כך זה ירד שוב" ( עמ' 17 לפ', ש' 1 – 8).

83. נוכח מכלול שיקולים אלו, מצאתי לנכון לקבוע כי הפיצוי לו זכאית התובעת בגין רכיב זה יעמוד על כ - 4 משכורות ב סך של 20,000 ₪.

פיצוי בגין הפחתת 2 שעות שבועיות בשנת תשע"ד 84. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי בגין הפחתת 2 שעות שבועיות בשנה"ל תשע"ד מהיקף משרתה. לטענתה ההפחתה בוצעה באופן בלתי חוקי ובאמצעות מצג שווא על כן זכאית היא לפיצוי בסך של 10,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת אינה זכאית לסעד כספי כלשהו בגין רכיב זה.
85. לאחר ששקלתי את מכלול העדויות והראיות, מצאתי כי דין תביעת התובעת בגין רכיב זה, להידחות. התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לפיצוי ייחודי בגין הפחתת היקף משרתה בשנה"ל תשע"ד. מר גוטשטיין נפגש עם התובעת עוד במהלך חודש מאי 2013. הפחתת משרת התובעת הייתה חלקית ובפועל התובעת המשיכה ללמד בבית הספר, במקביל לעבודתה בבית הספר " אליאנס".
86. התובעת אף צירפה לתצהיריה בקשה לחל"ת אותה הגישה לנתבעת ( בקשת החל"ת של התובעת צורפה כנספח 5 לתצהיר התובעת). הנתבעת הוכיחה כי פעלה באופן דומה ביחס למורים אחרים בבית הספר אשר המגמות בהן למדו צומצמו באותה השנה ( ס' 5 לתצהירו של מר גוטשטיין). לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי הנתבעת לא פעלה בחוסר תום לב או שלא כדין ובאופן המקנה לתובעת פיצוי כלשהו בגין רכיב זה לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות והתנהגות הצדדים ביחס לאירוע זה, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות המצדיקות פיצוי ייחודי ונפרד בגין הפחתת משרת התובעת בשנת הלימודים תשע"ד.

פיצוי בגין עוגמת נפש
87. לטענת התובעת, זכאית היא לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪, בשל המתח והחרדה אשר הסבה לה הנתבעת. התובעת טענה כי התנהלותם ויחסם המזלזל, המאיים והפוגעני של הנתבעת ומנהלה, הסבו לה נזק רב.

88. הנתבעת טענה מנגד כי התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין עוגמת נפש. עוד טענה הנתבעת כי כל פעולותיה בוצעו כדין ובתום לב לכן יש לדחות את תביעת התובעת בגין רכיב זה.

89. הלכה פסוקה היא כי פיצוי בגין עוגמת נפש ייפסק בנסיבות חריגות ( ר' למשל ע"ע 480/05 ליאור בן שטרית נ' פלונית, פורסם בנבו, 8.7.2008). שוכנעתי כי מקרה זה אינו בגדר נסיבות חריגות בגינן זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש. התובעת לא הוכיחה כי הינה זכאית לפיצוי כאמור ובכלל זאת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק נפשי כלשהו.

90. אוסיף כי טענת התובעת על פיה מנהלי הנתבעת התייחסו אליה באופן פוגעני, מאיים או מזלזל, לא הוכחה. מהראיות אשר הוצגו בפניי התברר כי מנהל בית הספר, מר גוטשטיין, העלה על הכתב את הערכתו לתובעת על עבודתה המסורה והמקצועית ועל הישגי התלמידים לאורך השנים ( הערכותיו של מר רוטשטיין צורפו כנספח 4 לתצהיר התובעת). בדומה, גם הטענות הנוספות אותן העלתה התובעת על פיהן נמנע ממנה להיפרד כראוי מחבריה לעבודה ונאלצה לדחות בדיקות רפואיות בשל אובדן הכנסתה מהנתבעת, אינן מהוות עילה לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, כאשר טענות אלו אף לא הוכחו על ידי התובעת.

91. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בהתנהלות הנתבעת בהקשר זה אשר יש בו כדי להצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש על כן, תביעת התובעת בגין רכיב זה נדחית.

92. טרם סיום ולמען הסדר הטוב, אציין כי בכתב התביעה דרשה התובעת סעד כספי נוסף. התובעת טענה כי הינה זכאית לתשלום עבור גמולי הכנה לבגרות שלא שולמו לתובעת במהלך השנים 2012-2013 ( תשס"ג – תשע"ג) בסך של 1,635 ₪ ותשלום עבור שנה"ל תשע"ד בסך של 3,264 ₪ ובסך כולל של 4,899 ₪. עיון בתצהיריה ובסיכומי התובעת העלה כי התובעת זנחה סעד זה. לפיכך, איני נדרשת להכריע בטענות התובעת לעניין זה.

פיצוי הלנה
93. לאור המחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים באשר לסיום יחסי העבודה, לא מצאתי מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

סוף דבר
94. הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:

בגין פיצויי פיטורים, סך של 79,840 ₪. הנתבעת תהא רשאית לנכות מסכום זה, את הסכומים אשר הופרשו לקרנות הפנסיה במהלך השנים בגין רכיב ה"פיצויים" אשר הופרש לזכות התובעת, בכפוף לשחרור הכספים.

בגין פיצויי פיטורים שלא כדין, סך של 25,000 ₪.

בגין פיטורים לאחר המועד הקבוע לפיטורי עובד הוראה, סך של 20,000 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

95. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 18,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ט, (05 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ורד בר
נתבע: עיריית תל אביב יפו
שופט :
עורכי דין: