ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה רחמים טיוטו נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת סיגל אלבו

מבקש

שלמה רחמים טיוטו

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

רכב מ.ר. 5771951 (להלן: "הרכב"), נתפס בידי המשיבה ביום 18.10.18, בעקבות צו תפיסה לפי סעיף 23 -24 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט -1969.
בדו"ח התפיסה נרשם כי מר גבאי יצחק נתפס מבצע הדבקת מודעה על גבי מתקן מחזור בקבוקים.

טענות המבקש
המבקש טוען כי מדובר בתליית מודעה אחת, וכי יש לערוך איזון בין העבירה המיוחסת למבקש לבין התפיסה. העונש המוטל על עבירה מסוג זה הוא קנס בסך 475 ₪. הואיל ומדובר בעבירה שאינה מן החמורות בספר החוקים והיא אף גבולית מבחינת חופש הביטוי, יש מקום לשחרר את הרכב ללא תנאי.
עוד טוען המבקש, כי כוונתו היתה להדביק מודעות בתוך בתי כנסת, וכי מודעה אחת בלבד הודבקה על גבי מחזורית.
לטענת המבקש, הפגיעה בקניינו אינה מידתית ויש להורות על שחרור הרכב ללא תנאי.

טענות המשיבה
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש להתנות את שחרור הרכב בהפקדת סכום של 10,000 ₪. נטען, כי ישנן ראיות לכך כי הרכב שימש לביצוע עבירה של הדבקת מודעה על מתקן מחזור, וכי ברכב נתפסו מודעות נוספות.. עוד טענה המשיבה, כי מדובר בעבירה הגורמת לפגיעה חמורה בחזות העיר ואף מביאה לפגיעה קשה בצדק החברתי.

דיון והכרעה

תנאי לתפיסתו של חפץ לפי פקודת סדר הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט-1969 הוא קיומו של יסוד סביר להניח כי בחפץ נעברה עבירה או שמתכוונים לעבור בו עבירה.
מן התמונות שהציגה המשיבה בדיון עולה כי אדם מטעם המבקש נתפס כשהוא מדביק מודעה אחת על מחזורית, וכי ברכבו נמצאו מודעות נוספות.
די באמור על מנת לקבוע קיומו של יסוד סביר להניח כי הרכב שימש לביצוע עבירה של הדבקת מודעה.
יובהר, כי לעניין זה, אין נפקא מינה האם המבקש הוא שהדביק את המודעה בעצמו ודי בכך שקיימות ראיות המקימות יסוד סביר להניח כי רכבו של המבקש שימש אדם אחר ככלי עזר להדבקת המודע ה.
מכאן שהתפיסה בוצעה כדין, שכן יש יסוד סביר להניח כי בחפץ נעברה עבירה.
כעת, יש להוסיף ולבחון האם המשך החזקת התפוס משרת תכלית המשתלבת עם מקור סמכות לתפיסה, כשהתכליות האפשריות הן תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות; תפיסה למטרת חילוט; ותפיסה לצורך הצגת החפץ כראייה בבית המשפט (בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל עמ' 9-10 (פורסם בנבו, 12.3.06).
כאמור, קיים יסוד סביר לחשש כי הרכב שימש לתליית מודעה על מתקן מחזורית וזאת, ועל כן חששה של המשיבה כי המבקש ימשיך וישתמש ברכב לצורך הדבקת מודעות הינו מבוסס.
המבקש טוען כי תפיסת הרכב אינה מידתית, שכ מדובר בעבירה קלה, אשר הקנס המוטל בגין ביצועה עומד על 475 ₪.
איני סבורה כי גובה הקנס המוטל בגין ביצוע עבירה של הדבקת מודעות שולל את סמכות המשיבה לתפוס את הרכב. תכלית התפיסה היא מניעת ביצוע עבירות עתידיות באמצעות הרכב, וגובה הקנס וחומרת העבירה אינם השיקול היחיד על מנת להשיג את המטרה של מניעת עבירות עתידיות. עם זאת, כפי שיובהר להלן, לחומרת העבירה וגובה הקנס צריכה להיות השפעה על קביעת תנאי שחרור הרכב .
משמצאתי כי תכלית התפיסה מתקיימת, "יש לבחון האם ניתן באיזון ראוי להשיג את מטרת התפיסה תוך פגיעה פחותה בבעל הקנין בנכס" (עניין לרגו הנ"ל, עמ' 11-12).
הואיל והרכב משמש למבקש כאמצעי ניידות ופרנסה , הרי שהמשך החזקת הרכב תפגע באופן בלתי מידתי בקניינו של המבקש, וכי ניתן לאתר "חלופת תפיסה" בדמות הפקדה כספית.
ככלל, פסיקת בית המשפט העליון מצאה כי הפקדות הנעות בין 25-30% משווי התפוס, כאשר דובר בכלי רכב, היא סבירה (בש"פ 6529/10 מגידיש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.09.2010) ; בשפ 5769/12 מזרחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.08.2012) ).
עם זאת, במקרה זה, איני מוצאת מקום לקבוע את סכום ההפקדה בהתאם לשווי הרכב, זאת הן בשל חומרת העבירה והן בשל העובדה שמדובר במי שנתפס פעם ראשונה כשהוא מבצע עבירה מסוג זה ואין אינדיקציה כי ביצע עבירות דומות בעבר.
כך, בקביעת סכום ההפקדה יש ליתן משקל לכך שמדובר בעבירה ש אינה מן החמורות בספר החוקים, וכי העונש המוטל בגין ביצועה הוא קנס. משקל רב יותר יש ליתן לעובדה שמדובר במי שנתפס בפעם הראשונה כשהוא מבצע עבירה זו, וכן לעובדה שהוא נתפס מדביק מודעה אחת בלבד. אמנם ברכב היו מודעות אחרות, אך לא הובאו ראיות לך שבכוונת המבקש היה להדביקן במקומות אסורים, והמבקש טען כי כוונתו היתה להדביקן בבתי כנסת.
במכלול הנסיבות, ובהתחשב בשיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי הרכב ישוחרר לידי המבקש כנגד הפקדת סך של 950 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בתוקף ל-180 יום.
הסכום ישמש כערובה לכך שהמבקש יימנע מביצוע עבירות של הדבקת מודעות ללא היתר.
אם תבוצע עבירה כאמור תהא המשיבה רשאית לעתור לחילוט ההפקדה, וזאת בנוסף לכל הליך.

ניתנה היום, ט"ז חשוון תשע"ט, 25 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה רחמים טיוטו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: