ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לורנס ג'בר נגד המוסד לביטוח לאומי :

13 אוקטובר 2018
לפני: כבוד השופטת כרמית פלד
נציגת ציבור (עובדים) גב' חבצלת קרפ

התובע:
לורנס ג'בר
ע"י ב"כ עו"ד אלינור לוי מאיר
מטעם הלשכה לסיוע משפטי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

החלטה

מבוא
לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בצווארו שארעה לטענתו ביום 29.6.2016 (להלן – האירוע) כנובעת מתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 (להלן – החוק).
התובע, יליד 1952 ד"ר לגיאולוגיה שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כגיאולוג בכיר בחברת "איזוטופ". במסגרת עבודתו עסק בפיקוח על ביצוע קידוחים ברמת בית שמש. לטענת התובע עיקר עבודתו בשטח הייתה לעקוב אחר ביצוע הקידוח, קבלת כל דוגמאות הסלע, עטיפת הסלע במספר עטיפות, ביצוע מדידות לחומר, רישום לוג עם פרטים והכנסת הסלעים העטופים לארגזים מיוחדים. עוד נטען ע"י התובע כי ארגז הסלעים נמצא על הקרקע על מנת שלא יתהפך וכי העבודה כולה מבוצעת בעומדו על הברכיים תוך שהוא כפוף מעל הארגז. לטענתו העטיפה של הסלעים הרכים דורשת מאמץ פיזי קשה, שכן היא מחייבת עבודה באמצעות שתי הידיים, תוך הרמת הסלעים שהינם בעלי משקל ניכר.
ביום 29.6.2016 במהלך העברת הסלעים לארגזים, אירע האירוע, עת התובע איבד את שיווי משקלו ועל מנת שלא למעוד ולהפיל את הסלע שאחז בידיו, ביצע תנועה חדה עם גופו וצווארו וחש כאב חזק מאוד בצוואר אשר שיתק אותו למשך כעשר דקות. התובע המשיך בעבודתו, תוך שהוא סובל כאבים עזים ונאלץ להתפשר על איכות עטיפת הסלעים שבוצעה על ידו בהמשך היום.
לאחר התאונה ובעקבותיה, סבל התובע מכאבים מחמירים ומהגבלה בגב. בשל מחוייבות לסיום העבודה במועד נאלץ התובע לטענתו להמשיך לבצע עבודה משרדית ולאחר כשבועיים של עבודה משרדית, מאחר וצרכי העבודה חייבו אותו, שכן היה הכרח לסיים את הקידוחים בשטח במועד מסויים, חזר לעבודה לפרוייקט באיזור לכיש, אולם לא הצליח להרים דוגמאות סלע, ביצע את העבודה כשהוא ישוב על שרפוף ועסק ברישומים בלבד.
בתאריך 28.7.2016 פנה התובע לאורטופד והחל בבירור רפואי, תוך שהוא נוטל משככי כאבים על מנת להמשיך ולתפקד בעבודה בעל כורחו. הבירור הרפואי הצביע על מספר פריצות דיסק בצווארו ומאז יום 14.8.2016 לא שב לעבודתו.
תביעת התובע להכרה באירוע כתאונת עבודה נדחתה על ידי הנתבע בהחלטה מיום 27.10.16.
הוכחות התקיימו ביום 28.11.2017 ובמהלכן נחקר התובע על תצהירו. הצדדים הגישו סיכומים כתובים.
טענות הצדדים
עיקר טענות התובע
התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קרות אירוע תאונתי, חרף העובדה שלא היו לתאונה עדים. ניתן להתרשם ממהימנותו של התובע.
התובע הציג גרסה אחידה בנוגע לקרות ומועד האירוע התאונתי. התובע צירף לתצהירו מכתבים המעידים כי אכן עבד במועד הרלוונטי בחפירה באתר בית שמש.
התובע הסביר במהלך החקירה הנגדית את כי המכתב שכתב לנתבע [נ/1] וצורף לטופס תביעה לקבלת דמי פגיעה אינו סותר את גרסתובהליך זה, גם אם התיאור אינו זהה, התיאורים דומים, רוח הדברים דומה ומדובר הלכה למעשה באותה גרסה.
התובע צירף לתצהירו מכתבים מאת מנהלי פרוייקטים עימם עבד, אשר אמנם לא היו עדים לאירוע אולם מחזקים את גרסתו, שכן מהמכתבים עולה כי היה הבדל ביכולות העבודות שלו בתקופה שלפני האירוע ולאחריו. התובע לא נחקר על מסמכים אלו ולכן יש לקבלם ולהעניק להם משקל מתאים.
התובע סיפק הסבר המתקבל על הדעת מדוע השתהה בפנייתו לטיפול רפואי. התובע הסביר כי חרף הכאבים הקשים שחש נאלץ לחזור לעבודתו – גם אם זו לא בוצעה במלואה – מתוך תחושת אחריות, בהתחשב בבכירותו והתחייבויותיו לפרוייקטים, עקב העומס הרב בעבודה והעובדה שהיה הכרח לסיים את הקידוחים שבוצעו בשטח במסגרת הפרוייקט ולפנות את השטח. מטעם זה לא פנה התובע לטיפול רפואי והמשיך לבצע את העבודה כשהוא כאוב ונוטל משככי כאבים. עוד הסביר התובע מדוע בפנייתו הראשונה לטיפול רפואי לא הזכיר כאבי צוואר. התובע הסביר כי במהלך האירוע אמנם חש כאב חד בצווארו אולם בהמשך ובסמוך לאירוע חש בעיקר כאבי גב חזקים. רק בעיצומו של הבירור הרפואי התגלתה פגיעתו של התובע בצוואר שנגרמה בתאונה כמקור לאותם הכאבים מהם סבל התובע בגבו. כאשר הבירור הרפואי מצא כי מקור הבעיה בצוואר, קישר התובע מייד בין האירוע מיום 29.6.2016 לפגיעה בצווארו. אין בעובדה כי התובע התלונן תחילה על כאבי גב לשנות מהעובדה שהתובע נפגע בצווארו באירוע התאונתי.
עיקר טענות הנתבע
התובע לא הרים את נטל ההוכחה לכך שאכן התרחשה תאונה כהגדרתה בחוק ולא המציא ראשית ראיה לאף אחד מהיסודות להכרה בתביעה.
התובע לא המציא ולו ראשית ראיה לפעולות אותן טען כי ביצע באותו היום. התובע לא המציא ראשית ראיה לקיומו של אירוע, לסוג ולמשקל החומר אותו עטף עת איבד את שיווי משקלו.התובע העיד כי לאחר האירוע היה מוגבל בעבודתו וכי דיווח למנהלו על מצבו אולם אותו מנהל לא הוזמן לעדות לתמוך בגרסת התובע. הימנעותו של התובע מהצגת כל ראיה לתמיכה בטענתו פועלת לחובתו.
התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי כחודש לאחר האירוע והתלונן על כאבי גב תחתון בלבד. העובדה שהתובע המשיך בעבודתו כחודש לאחר האירוע אינה מתיישבת עם טענותיו בדבר כאבים עזים באותה תקופה. אין כל קשר סיבתי בין הליקוי בצוואר לבין האירוע הנטען (ר' מכתב הדחיה של הנתבע מיום 27.10.16). טענות התובע אינן מתיישבות עם התיעוד הרפואי. אם התובע חש כאבים כה חזקים בצוואר, אשר מנעו ממנו לתפקד, להרים משקל ואף הקשו עליו לשבת על שרפרף, כאבים שכולם נגרמו לטענתו לאחר האירוע הנטען לא ברור מדוע לא התלונן על כאבים בצוואר במועד פנייתו הראשונה לטיפול רפואי, מדוע שלל קיומה של חבלה ומדוע לא אזכר בפנייתו לטיפול רפואי את האירוע.
במכתבו לנתבע [נ/1] התובע לא ציין אירוע של איבוד שיווי משקל או תנועה חדה.
טענת התובע לפיה לא קישר בין כאבי הגב לבין האירוע אינה מתיישבת עם טענתו כי ממועד האירוע לא היה מסוגל לבצע עבודה פיזית פרט לרישום. דבריו של התובע עומדים בסתירה לתצהירו כי כאבי הגב התפתחו על רקע האירוע. עוד לא ברור כיצד לאחר שקישר התובע בין הדברים, לטענתו, ידע לשחזר את המועד המדוייק בו אירוע האירוע.
דיון והכרעה
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא עצם קיומה של תאונה. הנטל להוכחת התאונה מוטל על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104).
תאונת עבודה הינה אירוע "פתאומי" שניתן לאתרו במישור הזמן והמקום (עב"ל (ארצי) 6981-11-13 שלמה דרעי נגד המוסד לביטוח לאומי; דב"ע לא/5-0 עפרה ושדי נגד המוסד לביטוח לאומי, כפי שמאוזכר בדב"ע לג/0-157 כרמלה רביע נגד המוסד לביטוח לאומי (4/2/74) ובג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה (25/3/99)).
"הגדרת המושג "אירוע תאונתי" הקשור למחלות גב נדונה רבות בפסיקה, אולם, הן על פי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן על פי הגישה של צמצומה, חייב המבוטח להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה. השלב הראשון של הדיון במקרים הללו הינו הקביעה המשפטית, אם קיימת ראשית ראיה לאירוע תאונתי, שעל פיה ניתן לשאול מומחה רפואי אם קיים קשר בין אותו האירוע לבין הופעת או החמרת מחלת הגב ממנה סובל המבוטח" (דב"ע (ארצי) נה/0-181 המוסד לביטוח לאומי נגד נפתלי לפידות (14/12/95) ור' עוד דב"ע (ארצי) נו/0-288 אורי עמר נגד המוסד לביטוח לאומי (2/6/97)). התובע טוען לליקוי ולפגיעה בצווארו, אולם עקרונות הדין בהקשר זה ישימים גם בעניינו.
לאחר ששקלנו את עדות התובע כפי שנשמעה לפנינו סבורות אנו כי התובע הרים את הנטל הראשוני שמוטל עליו והוכיח עצם קיומו של אירוע. התרשמנו ממהימנות עדותו של התובע. עדותו של התובע עלתה בקנה אחד עם טענותיו בפני הנתבע ועם הנטען בכתב התביעה ובתצהירו. עדותו הייתה סדורה והגיונית, הוא השיב על כל השאלות שנשאל בספונטניות, ללא היסוס וברהיטות ושוכנענו כי עדותו כנה .
אין בידינו לקבל את טענות הנתבע בדבר סתירות לכאורה בגרסת התובע. גרסת התובע כפי שמתוארת בנ/1 אינה סותרת את גרסתו בתצהיר. העובדה שמצוין במסמך נ/1, בין היתר "לא ניתן לבצע את כל זה ביד אחת ולכן לא נשארת יד שתתמוך בגוף" מתיישבת עם גרסתו בנוגע לאובדן שיווי המשקל. לא ניתן לצפות מתובע, שלא היה מיוצג בעת כתיבת נ/1, לעשות שימוש במילים זהות בכל המסמכים אותם מגיש. על פניו נראה כי כוונתו של התובע בעת תיאורו את האירוע היא דומה ומכל מקום תיאוריו במסמכים השונים אינם סותרים.
העובדה שהתובע לא זימן עדים מטעמו אינה שומטת את הקרקע תחת גרסתו, בהתחשב בעדותו לפיה "שאלתי אותם בזמנו אם הם זוכרים את האירוע, ולא זכרו בכלל, אז לא ראיתי שום טעם להזמין אותם לפה. אני רגיל לעבוד עם הקודחים של חב' איזוטופ, הקודחים האלה לא היו הקודחים הרגילים של איזוטופ, זה היה פרויקט קטן עם קודחים אחרים. אופי האתר, יש מרחב קטן, היו תקלות במכונת הקידוח והם היו עסוקים בתפעול של זה ולכן הם בכלל לא ראו אותי" [עמ' 4 ש' 10-14].
באשר לטענה לפיה התובע לא המציא פרטים אודות סוג החומר בו אחז בעת המעידה, משקלו וכיוצ"ב הרי שאין בכך לטעמנו כדי לעלות או להוריד, שכן לא נטען כי האירוע אירע דווקא על רקע משקל יוצא דופן של הסלע שאחז, אלא על רקע התנוחה בה עבד ובהתחשב בכלל הגורמים, לרבות הסלע אותו אחז.
אנו סבורות כי התובע סיפק הסבר מניח את הדעת לעובדה שפנה לקבלת טיפול רפואי רק כחודש לאחר האירוע וכי תלונותיו לרופאים תועדו באופן שתועדו.
מקובלת עלינו גרסתו של התובע בתצהירו לפיה נאלץ להמשיך בעבודתו מפאת לחץ עבודה ממשי, תפקידו החיוני והעובדה שהפרוייקטים אשר בהם עבד נדרשו לפנות את שטחי קידוח הסלעים בלוחות זמנים צפופים שנקבעו מראש. התובע הצהיר, והצהרתו לא נסתרה, כי לאחר האירוע לא ביצע את עבודתו באופן שגרתי, אלא באופן חלקי בלבד – בתחילה עבודה משרדית ובהמשך עבודה חלקית בלבד בשטח, שכללה רישומים ותיעוד אולם לא כללה הרמת סלעים ועטיפתם.
עוד מצאנו לקבל את נימוקו של התובע לכך שבעת הפניה הראשונה לטיפול רפואי לא אזכר את כאבי הצוואר, אלא את כאבי הגב ומשכך לא קשר בין הכאבים לבין האירוע. התובע העיד בענין זה בעדות אשר אותה מצאנו מהימנה וכנה את הדברים הבאים [עמ' 5 ש' 24-33, עמ' 6 ש' 1-2, עמ' 6 ש' 11-18]:
"ש. מה סיפרת לרופא בפעם הראשונה שפנית?
ת. הפגיעה היתה בצוואר, ומיום ליום מצבי התדרדר, אבל אם הגוף נפגע, אז החוליה באמצע הגב נפגעת, והכאבים היו בגב התחתון. אז אחרי חודש הגעתי סוף סוף לאורתופד, ואמרתי לו שכואב לי הגב ולא אמרתי לו על הצוואר.
ש. כל החודש הזה לא הרגשת כאבים בצוואר?
ת. הרגשתי את הצריבה, אבל לא עשיתי חיבור בין האירוע לכאבי הגב. אמרתי לו שקרה לי בעבודה, הוא שאל אם היה אירוע ועניתי שאני לא זוכר אירוע בגב. אז התחילו לחפש, וחיפשו בגב התחתון ובגב האמצעי, והאורתופד אמר לי – יש לך תגובה נוירולוגית לא תקינה ושלח אותי לנוירולוג. הלכתי למחרת לנוירולוג והוא אמר לי – הם לא ימצאו לך בגב ואני אשלח אותך לבדיקה של צוואר על בסיס נוירולוגי.
ש. לרופאים אמרת שלא קרה לך כלום.
ת. אני לא יכולתי לחבר את כאב הגב לאירוע גב.
....
ת. חודש שהלכתי לאורתופד ורק אחרי שעשינו MRI וראו 3 פריצות דיסק בצוואר, ברגע שהבנתי שהנזק הוא בצוואר, ידעתי בדיוק מתי זה קרה. זה היה ב- 29.6.16.
ש. אז למה כשהבנת מה קרה לא סיפרת בדיוק מה קרה לך?
ת. כל זמן שהכאב היה בגב, התלוננתי על הגב, ואני לא זכרתי אירוע גב.
אני כן אמרתי שזה עבודה, בגלל שהעבודה מאומצת, אבל לא אמרתי שהיה אירוע.
ברגע שמצאו את הנזק בצוואר, ידעתי לחבר בדיוק שהיום שמעדתי עם החומר, וחטפתי את הזץ האיום הזה, שזה הרגע של הפגיעה בצוואר"
במסמך רפואי מיום 18.9.16, אשר הונפק טרם ניתן מכתב הדחיה של הנתבע, מצוין כי "ב 29.6.16 בעת שעבד כגאולוג הרגיש כאב צוואר חד עם תחושת נימול בכפות הידיים"
נזכיר בהקשר זה כי "... אין לראות במסמכים הרפואיים חזות הכל, אלא יש לפנות לראיות נוספות כפי שאלה הובאו לבית הדין" (ר' עב"ל37/03 משה פרומברג נ' המוסד לביטוח לאומי, (20.7.04)) וכן כי "ההלכה בעניין משקלה של האנמנזה אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין, אלא משמשת כאחת העדויות והראיות, מתוך המכלול הכולל של הראיות שבפני בית הדין. הנובע מכך שאין, ובכל תנאי, ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית תביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח – תובע במפורט ובמדויק, בהיותו בבית החולים, את אירוע העבודה" (ר' עב"ל 176/99 דניאל גרץ נ' המוסד לביטוח לאומי (16.6.02).
מהטעמים המפורטים לעיל מצאנו כי יש מקום למנות מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע בצווארו לבין האירוע, על יסוד העובדות הבאות:
התובע, יליד 1952 ד"ר לגיאולוגיה.
ביום 29.6.2016 עבד התובע בפיקוח על ביצוע קידוחים באתר רמת בית שמש. התובע עסק בעטיפת סלעים רכים כשהוא נשען על הקרקע על ברכיו ושתי ידיו אוחזות בסלע. במהלך ביצוע עטיפת הסלעים, בעת שהתובע החזיק בשתי ידיו את הסלע והעטיפות, איבד התובע את שיווי משקלו ועל מנת לא להפיל את הסלע שאחז בידו, ביצע תנועה חדה עם גופו וצווארו, שלאחריה חש כאב חזק מאוד בצוואר אשר שיתק אותו לכעשר דקות (להלן – האירוע).
לאחר האירוע המשיך התובע בקושי ותוך כאבים עזים לבצע את עבודתו.
ממועד האירוע סבל התובע כאבים עזים בגב והגבלת תנועה. התובע המשיך לבצע את עבודתו באופן חלקי ועבד בעיקר בעבודה משרדית. החל מיום 14.8.2014 הפסיק התובע את עבודתו.
מצבו של התובע כמפורט בתיעוד הרפואי.
הצדדים רשאים להגיש תיעוד רפואי נוסף עד יום 1.11.18. לאחר מועד זה יישלח התיק הרפואי למומחה, על יסוד המסמכים המצויים במערכת הממוחשבת בבית הדין.
לאחר קבלת מלוא החומר הרפואי לתיק תינתן החלטה נפרדת על מינוי מומחה.
התיק יובא לעיון ביום2.11.18

ניתנה היום, ד' חשוון תשע"ט, (13 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' חבצלת קרפ
נציגת ציבור עובדים

כרמית פלד, שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: לורנס ג'בר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: