ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רוני שאער נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן

התובע
1. רוני שאער
ע"י ב"כ: עו"ד פינקלמן
-
הנתבע
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילין

פסק דין

התובע, מר רוני שעאר הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 9.7.15. הנתבע דחה את תביעת התובע לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). מכאן תביעה זו.
רקע עובדתי כעולה מהראיות שהוצגו בתיק זה וטענות התובע התובע, מר רוני שעאר (להלן: "התובע") יליד 1961, עבד כנהג משאית ומפעיל מנוף בחברת שלג מחסן ברזל (להלן:"המעסיק") וזאת החל מחודש 4/12. התובע פוטר מעבודתו במהלך חודש 7/15. המעסיק הגיש תביעה כנגד התובע.
לטענת התובע ארעה לו תאונת עבודה במקום העבודה ביום 9.7.15.
התובע פנה לנתבע בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה. חוקר הנתבע חקר את התובע, את בנו של המעסיק מר גור אסף ואת ד"ר מחג'נה רפא.
נוכח העובדה כי נמסר לתובע כי התיק שלו מועבר לגניזה בשל חוסר התאמה במסמכים הרפואיים, פנה התובע לגורם האחראי בבית החולים וביקש לשנות את הרישום הרפואי כי לטענתו נפלה טעות ברישום. משכך בוצעו שינויים בחלק מהמסמכים הרפואיים (ר' ת/6 ות/7).
הנתבע דחה את תביעתו של התובע במכתב מיום 3.3.16 בו נכתב כי : "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. הממצאים בברך ימין הינם תוצאה של מצב תחלואתי... ".
התובע ביקש לערער על החלטה זו אולם במכתב מיום 20.4.16 עמד הנתבע על דחיית התביעה ולכן הוגשה התביעה.
ביום 16.11.16 התקיים דיון מקדמי בפני חברתי כבוד השופטת עידית איצקוביץ ונקבע כי הפלוגתאות בתיק: א. האם ארעה לתובע תאונת עבודה ביום 9.7.15?ב. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע בברך ימין לבין התאונה הנטענת ומאזן ההשפעות.
התקיימו 2 דיוני הוכחות במהלכם נשמעה עדות התובע ועדות אשתו, עדות בנו של המעסיק מר אסף גור (להלן:" אסף") ושל הרופא שנחקר בפני חוקר הנתבע, ד"ר מחג'נה.

טענות הצדדים
לטענת התובע אירעה לו תאונת עבודה ביום 9.7.15. באותו יום התחיל התובע את יום עבודתו במחסן שבבית עוזיאל ויצא לחלק סחורה שהועמסה על המשאית מראש. לאחר שסיים את החלוקה חזר למחסן בשעות הצהריים. כשחזר למחסן התחיל להעמיס סחורה נוספת אותה היה צריך לפזר ביום ראשון עם המנהל הישיר שלו מר אסף גור. במסגרת עבודה זו התובע היה צריך לקשור את הסחורה בעודה על המלגזה כדי שכל חבילה תהא מהודקת עם רצועה כדי שתהיה יציבה במהלך הנסיעה וניתן יהיה להורידה עם מנוף בבית הלקוח. אסף העביר אל התובע את החבילות, התובע קשר אותם לפני העלתן על משטח המשאית ולאחר מכן אסף היה מעלה את הסחורה על ארגז המשאית עם המלגזה. באחת החבילות, הקשירה שהתובע קשר את הסחורה השתחררה ת וך כדי שאסף טען אותה על משטח המשאית באמצעת המלגזה. משכך התובע על ה על ארגז המשאית כדי ל"אבטח" את ה'קשר שהשתחרר. בזמן זה אסף היה בדרכו למחס ן על מנת להביא סחורה נוספת. לטענת התובע התח יל הוא לעלות על ארגז המשאית ובעודו עולה עליו, ברך ימין שלו התנגשה בתחתית הארגז (להלן:"התאונה").
עוד טוען התובע כי ביום התאונה היה קבוור אצל ד"ר יניב והתובע ביקש ממנו גם לבדוק את הברך. לאחר שיחת טלפון שביצע ד"ר יניב עם אורתופד שהיה בחדר הסמוך, הגיע ד"ר אורן אמיר, אורטופד שהיה באותו יום, שהחל לבדוק את התובע ובגלל שיצא מהברך שלו דם הוא הפנה אותו למיון טראומה לבצע בדיקות מעמיקות יותר. על הטופס של ד"ר אמיר צויין כי מדובר על תאונת עבודה. לאחר מכן התובע הגיע לבית חולים ואחד האחים פנה אל התובע והתובע סיפר לו כי נפגע במהלך העבודה, היה יום עמוס בבית החולים והצוות הרפואי היה עמוס ולטענת התובע לא היה קשובים אליו. התובע נשאר בהשגחה במיון עד הבוקר. למחרת שוחרר התובע והופנה להמשך מעקב בקהילה.
מכיוון שהנתבע לא קיבל את תביעתו ולטענת התובע הבין הוא כי הדבר נובע נוכח העובדה כי התיק שלו מועבר לגניזה בשל חוסר התאמה במסמכים הרפואיים למה שנאמר לטענתו כי סיכום הביקור במיון לא תאם את מה שנאמר לצוות הרפואי, פנה התובע לגורם האחראי בבית החולים וביקש לשנות את הרישום הרפואי כי נפלה טעות ברישום. ובית החולים נענה לבקשת התובע.
לאחר התאונה וכתוצאה ממנה נאלץ התובע לעבור 2 ניתוחים בברך ימין.
מנגד לטענת הנתבע התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו וכי לא ארעה לתובע תאונה עבודה במשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. הנתבע טוען כי לא ניתן לייחס את המחלה בברך ימין בה לקה וכי באותו יום עסק התובע בעבודה רגילה. עוד טוען הנתבע כי עבודת התובע לא השפיעה על הופעת המחלה וגם אם כן, ההשפעה שלה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לטענת הנתבע, הופעת המחלה אצל התובע הופיעה על רקע מצב תחלואתי טבעי או מצב קודם ולא כתוצאה מעבודתו.

המצב המשפטי
הוראת סעיף 79 ל חוק קובעת:
"'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".
הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל [פורסם בנבו] פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע ל"א 241).
בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) נקבע –
"בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. ...".
בנוסף קובע סעיף 83 לחוק את חזקת הסיבתיות כך: " תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
בכדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה (ר' דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל [פורסם בנבו] פד"ע יב 225; ד ב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע ל"א 241).
נטל הראיה מוטל על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן אירע אירוע תאונתי בעבודה, שקושר את הפגיעה לעבודה. ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גירסתו של התובע.ראו: דב"ע (ארצי) נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה סעיד, פד"ע כד 222.דב"ע (ארצי) נא/218-0 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545.

מן הכלל אל הפרט –
לאחר ששמענו את העדים והתרשמנו מהם ומעדותם, ולאחר שעיינו בכלל חומר הראיות שהוצג בפני בית הדין לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי ארעה לו תאונת עבודה, זאת מהנימוקים המפורטים.
ראשית, עיון בתצהירו של התובע מעלה כי בקופת החולים פגש התובע את ד"ר אמיר:"לאחר מס' דקות נכנס ד"ר אורון אמיר, אורתופד וספרתי לו על תאונה העבודה שהיתה באותו יום והוא החל לבדוק אותי" (ר' סעיף 11 לתצהירו). בשונה מהמצב בבית החולים שלטענת התובע היה עמוס, התובע לא מציין כי היה עומס כלשהו שעה שד"ר אמיר בדק אותו במרפאה. עיון במסמך הרפואי המקורי שהוציא ד"ר אמיר מעלה כי אין בו כל אזכור על פגיעה או חבלה בעבודה בברך ימין ועל כך שהדבר ארע שעה שקיבל מכה בעבודתה כפי שפרט התובע בתצהירו. ערים אנו לכך כי במסמך זה מופיע למעלה אזכור של גורם משלם, תאונת עבודה, אולם אין אנו סבורים כי רישום זה מעלה או מוריד כאשר גרסת התובע הראשונה, במרפאה כשלא היה לחץ של חולים אחרים, שונה מגרסתו כפי שפרט בתצהירו או מאוחר יותר.
יש לציין כי עיון במסמך זה מעלה כי יש כיתוב בכתב יד של הרופא בדבר ביצוע ניקור של ברך ימין, אולם גם בכיתוב בכתב יד אין כל אזכור לכך שמדובר באירוע שקרה בעבודה או תיאור כלשהו של המקרה . יש לציין כי ערים אנו לכך כי גם מסמך זה שונה והוספו לו המילים הבאות: " להערכתי זקוק לניתוח להערכתי נובע מחבלתו ביולי שנה זאת" תוספת זו לא קיימת בנספח א'.
יש לציין כי לא ברור מתי ומדוע הוספה תוספת זו וד"ר אמיר אורון לא מסר הסבר לאמור. יש לתמוה מדוע דברים אלו לא נמצאים במסמך המקורי. מעבר לאמור, לא מדובר על תוספת הקשורה לדברים שמסר התובע, משכך לטעמינו אין בכך כדי לשנות את המסקנה לפיה במועד הראשון בו הגיע התובע לרופא בביקור בקופת חולים לא מסר את גרסתו כי מדובר בתאונת עבודה כפי שפרט בתצהירו. זה המקום לציין כי עיון במסמכים הרפואים שצרף התובע לתצהירו מעלה כי רק ביום 13.6.16 עת פנה התובע לד"ר אורון אמיר צויין במסמך הרפואי: "ממצא זה של נוזל דמי בברך הנו ממצא פוסט טראומתי ומצביע כנראה על פגיעה מניסיאלית קשה וחריפה שארעה לעת ההיא. אינני סבור כי ההסבר שניתן במיון שיבא- קרי קרע של בייקר ציסט מניח את הדעת או מסביר את התמונה הקלינית והדם הטרי בברך. לאור זאת יש מקום להכיר במקרה כמאורע חריג הקשור בחבלה בו ביום ". יש רק לתמוה מדוע אמירות נוקבות אלו של הרופא לא נמצאות במסמך המקורי מיום 9.7.15.
יצויין כי שינוי במסמכים רפואיים הינו דבר חריג כעולה גם מעדות ד"ר מחנג'ה בפני חוקר הנתבע (ר' עמ' 2 לת/5).משכך העובדה שהתובע לא נתן הסבר לשינוי בעמדתו של ד"ר אמיר או זימן אותו לעדות כדי שיבהיר את השינויים המשמעותיים במסמכים הרפואים שלא מוצאים את ביטויים במסמך המקורי, תפעל לחובת התובע.
שנית, גם עיון בת/6, סיכום ביקור מיון מיום 9.7.15, מעלה כי ד"ר הרשקוביץ עודד רשם את הפירוט שנמסר לו על ידי התובע כמצוטט: "בן 54 נפיחות ורגישות של הרגל מימין, ברקע סכרת, שולל חבלה, ללא חום.... אינני רואה מקום לניקור.. משוחרר אורטופדית".
ערים אנו לכך כי התובע הציג בתצהירו את נספח ב', ת/7 שזה מסמך שנחזה להיות אותו מסמך אולם נספח ב' ת/7 זה מסמך שעבר תיקון ולא המסמך המקורי.
עיון במסמך המתוקן מעלה כי נעשו בו שני שינויים האחד הורדו המילים "לדבריו מזה שלושה ימים" ל-"לדבריו ביום קבלתו נפיחות בברך ימין" וכן במסמך המתוקן רשום "לא שולל חבלה" בעוד שבמסמך המקורי נרשם "שולל חבלה".
עם זאת, עיון במסמך המתוקן ת/7 ועיון בחקירתו הראשית של ד"ר מחג'נה מעלה כי הוא לא מאשר כי ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואים, גם מהמסמך המתוקן, שהתובע נפגע בתאונת עבודה (ר' עמ' 17 שורות 20-22).
יצויין כי עיון בחקירתו הנגדית של ד"ר מחג'נה מעלה כי גם לאחר השינוי אין בכך כדי לה עיד על כך שאכן היתה טעות אלא הדבר נעשה באופן חריג לבקשת התובע, מטוב ליבו של הרופא ומבלי שהדבר משקף נכונות כי זה מה שהיה באמת: " ש: למה שינית את זה? ת אנו רופאים, כולנו בני אדם, פנה אליי מטופל בבקשה שטעו ונענתי, פשוט כך. ש: לא על פי הממצאים, אתה לא יודע אם באמת הוא קיבל מכה? ת: אנו לא יודעים מה באמת, אנו כותבים מה שמדווח החולה. ש. כששינית , אתה שינית על סמך מה שהמטופל אמר לך? ת:שיניתי לפי בקשתו של המטופל. ש: מתי? ת: לא זוכר, לא נראה לי שזה היה בסמוך.. לא זוכר את המקרה כדי לומר אם השתכנעתי או לא " (ר' עמ 18 שורות18-33).
ובהמשך:
" כי זה לא קורה בד"כ. אנו רושמים את מה שהמטופל אומר. זש: זאת אומרת שלא יכול להיות שכולם מתבלבלים ומתקנים? ת: נכון.... ש:כלומר שנפלה טעות בברישום הרפואי? ת: ממש לא. .." (ר' עמ' 19 שורות 1-3 ו24-27).
שלישית, גם לאחר התיקון של ת/6, אין כל אזכור לטענת התובע כפי שמופיע בתצהירו כי נפל בעבודתו . גם במסמך השחרור מבית החולים שיבא נ/2, אין כל אזכור של תאונת עבודה כלשהי בעבודה או תיאור כלשהו הדומה למפורט בתצהירו. זה המקום לציין כי ערים אנו לעדות אשתו של התובע. אולם גם עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי הטעות במסמך הרפואי נוגעת לדבר אחד ואינה מתייחסת לטעות בנושא שלילת חבלה: " ...האח הזה לא היה במיטבו. היה יותר מידי עומס. הוא לא כתב מה שהוא שמע במקום 3 שעות הוא כתב 3 ימים" (ר' עמ 11 שורות 1-3).
רביעית, הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." (ר' עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002) [פורסם בנבו]). כמו כן, בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה (ר' עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008 [פורסם בנבו]; עב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007.)[פורסם בנבו]).
משכך בבבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו.
במקרה דנן, עיון בשני המסמכים הרפואיים שהציג התובע, כמפורט לעיל, אין כל אזכור על פגיעה בעבודה ועל תיאור המקרה בצורה דומה למפורט בתצהיר. כמו כן אין במסמכים אלו התייחסות כלשהי לפיה מדובר היה על אירוע חריג כלשהו אותו ביצע במסגרת העבודה, ששונה מביצוע עבודתו היומיומית של התובע. המסמך הרפואי הראשון בו יש פירוט בו צוין כי התובע נפגע בברכו מארגז המשאית היה ביום 7.4.16 וגם במסמך רפואי זה לא צוין כי זה היה בעבודה.
חמישית, עיון בחקירת התובע בפני חוקר הנתבע מיום 24.12.15 מסביר התובע מדוע לא ציין חבלה במסמך המקורי: "ש: מדוע במיון מ9.7.15 מבי"ח שיבא, נרשם באבחנות "נפיחות ורגישות של הרגל מימין, שולל חבלה? ת: מכיוון שהוא בדק בדיקה שטחית, הרופא במיון ורק אח"כ כשהייתי בבדיקה באולטרסאונד גילו את האבחנה היותר מעמיקה וב MRI גילו הכל " (ר' שורות 5-9 לנ/5). משכך לא ברור מדוע בכלל פנה התובע לשינוי המסמכים המקוריים ותשובה זו של התובע עולה בקנה אחד עם המפורט במסמכים הרפואים המקוריים גם לפי גישתו שלו בנ/5.
שישית, גם בפני חוקר הנתבע נשאל התובע: "אז למעשה מצטיירת פה תמונה כזו לפי דברייך שכל מי שדיברת איתו טעה, אבל רק אתה צודק, אתה רוצה להגיד לי שגם ד"ר יניב וגם ד"ר אורון וגם ד"ר מחג'נה וגם האח בבית החולים במיון לא רשמו דבר על התאונה שלך, אך אחד מהם לא רשם כלום, וגם המעסיק שלך מתנער מהתאונה, אז איך אתה מסביר את כל זה? ת: אין לי מה להסביר לך. ש. תסביר לי איך 3 רופאים שרואים אותך באותו יום לא רושמים דבר ואפילו אחד מהם רושם שולל חבלה וגם אצל האח נרשם שנפגעת 3 ימים קודם וכולם אנשים משכילים .. לכולם אמרת את זה אף אחד לא רשם, תסביר לי בבקשה? ת: בסדר, תעשה עם זה מה שאתה רוצה" (ר' עמ' 6 לחקירת התובע בפני חוקרת הנתבע מיום 18.4.16).
שביעית, עיון בנ/1 כרטיס הנוכחות של התובע מעלה כי ביום הפגיעה המשיך לעבוד עד לסיום יום העבודה וכן ביום ראשון וגם ב ימים לאחר מכן הגיע התובע לעבודתו כרגיל. לעומת זאת עיון בנ/1 תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על הפגיעה מעלה כי התובע הצהיר שם בסעיף 7 כי לא עבד מ10.7.15 עד 9.8.15. גם עיון בחקירתו של הנתבע בפני חוקר הנתבע מעלה כי העיד שם כי מאז 9.7.15 הוא לא עובד (ר' שורות 16-17 בנ/4). עם זאת עיון בנ/5 בעמ' 2 שורות 16-20 ציין התובע כי "ש. כמה זמן שהית במחלה? ת: לאחר האירוע, חזרתי לעבוד עוד יומיים, זה היה יום ראשון ושני ואז כבר יצאתי לחופשת מחלה עד היום.." גם עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי זו גרסתו (ר' עמ' 8 שורות 14-18). אולם עיון בנ/1 מעלה כי התובע עבד יותר מיומיים לאחר תאונת העבודה הנדונה.
עיון בחקירתו של אסף, בנו של המעסיק, בפני חוקר הנתבע מיום 21.1.16 – נ/5 מעלה כי הצהיר שם: "ש: האם ידוע לך על איזשהי תאונת עבודה שקרתה לרוני במהלך עבודתו? ת: לא הייתה שום תאונת עבודה, באותו 9/7/15 רוני הגיע לעבודה ועבד כרגיל ביחד איתי. גם בימים ראשון ושני שלאחר "התאונה" כביכול. ביום שלישי היה בחופש ליום מבחינתו, שנקבע שבועיים מראש. ביום רביעי שב לעבודה ובאותו יום שוחרר לחופש עקב פגיעה באושיות העסק... רוני המשיך בעבודתו גם יום אחרי שנודע לי על מעשיו באותו יום הוצא רוני מ10 בבוקר לחופשה בתשלום עקב מעשיו... " (ר' עמ' 1-2 לנ/5).
יצויין כי עדתו של גור אסף בנקודה זו עולה בקנה אחד עם כרטיס הנוכחות, נ/1. ואילו מאידך התובע לא הציג אישור בדבר ימי מחלה לימים אלו.
שמינית, עיון בתביעה לתשלום דמי פגיעה מעלה כי התובע חתם עליה רק ביום 11.9.15 ואילו המעסיק לא חתם עליה. עיון בעדותו של ר אסף בעמ' 2 לנ/5 מעלה כי גם לפי עדותו: "בתאריך 3.9.15 קיבלתי פקס מרוני, טופס 250 בו הוא מבקש שאחתום על המסמך והמסמך היה ריק ללא פרטים, רוני התקשר אליי ואמר לי יש לי תאונת עבודה, תמלא לי את הטופס. אני כמובן לא הסכמתי כיוון שלא ידעתי במה מדובר, שהרי לא עבר שום תאונת עבודה והיה מפורט כבר חודש ביום ששלח לי את הטופס". התובע לא נתן כל הסבר מדוע רק בספטמבר העביר למעסיק את טופס התביעה כעולה מהתאריך המופיע על הטופס ולא בסמוך לאירוע . יש לציין כי גם כאשר נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית לא נתן מענה על כך (ר' עמ' 5 שורות 25-30 לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.17).
נוכח כל האמור, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע הנטען.
משכך התביעה נדחית. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

נציג ציבור עובדים, גב' חנה קפלניקוב

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר מאיר ליברמן

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ח, (29 אוגוסט 2018), במעמד הנוכחים/ בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: רוני שאער
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: