ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מסגנאו וורקו נגד מדינת ישראל :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר עזריאל קופלר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' הילנה ערד שטיינבך

התובע
מסגנאו וורקו
ע"י ב"כ: עו"ד ש. קושניר
-
הנתבעים

  1. מדינת ישראל - המרכז הרפואי ע"ש א.וולפסון
  2. מדינת ישראל - המחלקה הרפואית לעובדי המדינה

ע"י ב"כ: עו"ד א. סמואל

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום פיצויים והפרשי שכר בגין פיטוריו של התובע מעבודתו ביום 30.4.11, באשר לטענת התובע פיטוריו היו נגועים באפליה, ונפלו בהם פגמים רבים.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובע יליד 1961 עבד במרכז הרפואי וולפסון בתפקיד עובד מטבח החל מיום 4/6/00.
ביום 3/8/09 התובע נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.
לאחר התאונה התובע לא התייצב לעבודה במשך חודשים ארוכים, (אישורים רפאוים נ/5 ) . נציין כי מהמסמכים שבפנינו עולה כי לאחר התאונה התובע סבל מכאבי גב וממיחושים שונים, ואולם לא הובהר האם נדרש לטיפולים רפואיים לאורך התקופה ומה היה מצבו הרפואי לאשורו.
בחלוף למעלה משנה במהלכה לא התייצב התובע לעבודה, עניינו הובא לדיון בפני ועדה רפואית מחוזית ביום 4/10/10 וביום 14/2/11.
ועדה רפואית אשר דנה בעניינו של התובע התקשתה ליישב בין תלונותיו הסובייקטיביות לבין העדרם של ממצאים פתולוגיים משמעותיים בבדיקות הדמיה שנערכות לתובע. בפרוטוקול הדיון מיום 14/2/11 ציינה כך:

על רקע האמור לעיל, ביום 23/2/11 נמסרה לבי"ח וולפסון הודעה לפיה ועדה רפואית קבעה כי ישנן סיבות רפואיות להפסקת עבודתו של התובע בתפקידו ובשירות המדינה בכלל.
למחרת, ביום 24/2/11, נשלח לתובע מכתב מטעם מנהל אדמיניסטר טיבי במרכז הרפואי וולפסון, המודיע לו על זכותו להגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית בתוך 60 יום.
דא עקא, שעוד בטרם חלוף המועד להגשת ערר על החלטת הועדה הרפואית, ביום 8/3/11 התקיימה לתובע שיחת שימוע (פרוטוקול השימוע נספח 3 לכתב ההגנה).
ביום 24/3/11 (אף זאת בטרם חלף המועד להגשת ערר על החלטת הועדה הרפואית) נמסרה לתובע הודעה על הפסקת העסקתו.
ביום 30/4/11 פוטר התובע מעבודתו בבית החולים וולפסון.
בחלוף כשנתיים וחצי ממועד הפיטורים, ביום 31/12/13 פנה ב"כ התובע למנהל בית חולים וולפסון בטענות כנגד הליך הפיטורים, ומשלא נענה, ביום 17/3/14 הגיש התובע את תביעתו הראשונה לבית הדין תיק סע"ש 32378-03-14. בתביע ה הראשונה טען כי פיטוריו נגועים באפליה, על רקע מוצאו האתיופי, ומהווים הפרה של הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בישיבת קד"מ שהתקיימה בתביעה הראשונה ביום 18/2/15 משהוברר כי התובע לא הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית אשר פסלה אותו משירות, נעתר התובע להמלצת בית הדין ומחק את התביעה תוך ששמר על זכותו לפנות לוועדת הערר וכן לבקש את קליטתו של התובע מחדש לעבודה בשירות המדינה. בפרוטוקול הדיון שם נכתבו הדברים הבאים:

ביום 9/4/15 הגיש ב"כ התובע הודעת ערר על החלטת הועדה הרפואית בדבר פסילתו של התובע מעבודה בשירות המדינה.
ממסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי הגורמים השונים במדינה קיימו התייעצות בדבר האופן בו יטופל הערר, בשים לב לשיהוי הרב שבו הוגש, ובסופו של דבר רק ביום 25/3/16 נמסר לב"כ התובע כי בשל השיהוי בהגשת הערר, לא ניתן יהיה להעמיד את התובע בפני ועדת ערר אלא לאחר שימצא תקן פנוי.
ביני לביני, התובע התקבל לעבודה בבית חולים אסף הרופא באמצעות חברת כ"א , וב תחילת חודש פברואר 2017 הוא נקלט להעסקה ישירה על ידי המדינה. במועד הדיון הוברר כי התובע הוא כיום עובד המדינה, לנוכח האמור, והגם שמלכתחילה נתבע סעד של השבה לעבודה, הרי שהדיון בעניין זה התייתר.

טענות התובע
לטענת התובע, לא היה כל בסיס רפואי להחלטה בדבר אי התאמתו לעבודה בשירות המדינה. ו הוא חש פגוע מכך שלמרות תקופת עבודתו הארוכה, שבה שירת את מעסיקתו בנאמנות ואף נפגע בעבודה , הנתבעת לא עשתה מאמץ למצוא לו מקום עבודה חלופי, עד אשר ישוב לאיתנו.
לטענת התובע , הוא רצה לחזור לעבודה אולם לא אפשרו לו זאת , לטענתו הנתבעת ניצלה את היותו עולה מאתיופיה, אי ידיעתו את השפה העברית, את חוסר ההבנה שלו בדבר האפשרות להגיש ערר, ופיטרה אותו מעבודתו בניגוד לרצונו , כאשר אין מי שייצג את עניינו כראוי בשימוע.
לטענת התובע לא נמסרה לו הזמנה מסודרת עובר לראיון השימוע, באופן שיפרט את הטעמים להפסקת עבודתו, לא ניתנה לו שהות לה יערך לראיון השימוע ולא ניתנה לו הזדמנות להתייעץ עם עו"ד. ראיה לכך, לדידו, היא בהתנגדותו לחתום על פרוטוקול השימוע.
לטענת התובע, גם לאחר הדיון בתביעה הראשונה, עת הגיש את הודעת הערר, הנתבעת דחתה אותו בלך ושוב במשך שנה שלמה עד שהודיע לו כי לא ניתן לדון בערר אלא לכשיתפנה תקן.
לנוכח האמור, לטענת התובע פיטוריו נגועים באפליה. והוא תובע פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וכן פיצוי בגין פגמים בשימוע ובגין עגמת הנפש שנגרמה לו.
בנוסף טוען התובע כי הוא זכאי לסעד כספי בגובה אבדן ההשתכרות בתקופה שבמהלכה לא עבד בשירות המדינה, בגובה 34 משכורות.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

טענות המדינה
לטענת המדינה עניינו של התובע נבחן כדין על ידי הועדה הרפואית, בהתאם להוראות התקשי"ר, לאחר שהתובע נעדר מעבודתו מסיבה רפואית למשך תקופה העולה על שנה.
לטענת המדינה, בהתאם להוראות התקש"יר, ולאור קביעת הועדה הרפואית אשר פסלה את התובע לשירות, ומאחר שהתובע לא הגיש ערר על ההחלטה, הרי שלא הייתה כל אפשרות לשקול את המשך העסקתו בבית החולים, והיה הכרח לפטרו. לדידה על אף האמור, לפנים משורת הדין הוא זומן לראיון "שימוע", במהלכו אף הוסבר לו כי ביכולתו להגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית.
לטענת המדינה, בזמן אמת התובע הבין את משמעות החלטת הועדה הרפואית ואת הזכאות להגיש ערר , אלא שבחר לה ימנע מכך. לטענת המדינה, התובע במשך כל שנות עבודתו תקשר עם הממונים עליו בעברית, הוא מבין את השפה ולמען הסר ספק אף זומנה לישיבת השימוע נציגת ועד העובדים ואף עורך השימוע העיד בבית הדין על כי התרשם כי התובע הבין את המצב והזכויות שעומדות לו .
המדינה מזכירה כי באותם זמנים (במקביל להליך הפיטורים) התובע היה מיוצג על ידי עו"ד בהליכים מול המל"ל וכן בתביעה הנזיקית שהגיש בגין תאונת הדרכים , וחזקה עליו כי יכול היה להתייעץ עם ב"כ גם בעניינים הקש ורים לערר על החלטת הועדה הרפואית ככל שרצה לעשות כן.
לטענת המדינה טענותיו של התובע נגועות בשיהוי ניכר, ותביעתו לתשלום שכר בגין תקופה שבה היה באי כושר מנוגדת לדין ואין לה כל יסוד .

הכרעה

הכללים הנוגעים לפיטורי עובד מדינה מטעמים רפואיים, לאחר היעדרות ממושכת מעבודה קבועים בנסמן 3.2 לתקשי"ר אשר מכוחו מוסמכת ועדה רפואית של משרד הבריאות לבחון את כושרו הרפואי של עובד מדינה (כשירות להמשיך בתפקיד אותו הוא ממלא בפועל וכשירות להמשיך בשירות המדינה בכלל ).
נסמן 3.243 לתקשי"ר קובע , כי מסקנות ועדה רפואית מחייבות את גורמי כ"א במדינה, ועם זאת הוא קובע כי הליכים בעניינו של העובד (פיטורים / העברה מתפקיד) ינקטו רק לאחר חלוף המועד להגשת ערר על החלטת הועדה הרפואית, אלא אם העובד הודיע כי אין בדעתו להגיש ערר ( ראה להלן סעיף ו (6) בנסמן 3.243).
עוד קובעות הוראות התקשי"ר כי החלטת הועדה הרפואית איננה מיתרת הליך של "שימוע" עובר לפיטורים מהשירות (הליך השימוע נקבע בנסמן נפרד הנוגע לפיטורים של עובד מדינה מהשירות – ראה סעיף ו(2) להלן המפנה לנסמן 82לתקשי"ר ):

ו. 1. מסקנות ראש היחידה הרפואית יובאו מיד לידיעת העובד והאחראי;

2. עובד אשר נקבע לגביו כי הוא פסול לשירות או מלמלא את תפקידו מטעמים בריאותיים, תיפסק עבודתו במשרד לאלתר. ממועד הפסקת עבודתו במשרד ועד לסיום הליכי הפיטורים (פרקי משנה 82.2 ו-82.3) או העברתו למשרה אחרת, ישהה העובד בחופשת מחלה צבורה; ואם אין לו חופשת מחלה צבורה, ישהה העובד בחופשת מחלה ללא משכורת;
3. הליך חיפוש תפקיד חלופי לעובד יימשך פרק זמן סביר, אולם לא יותר משלושה חודשים. לא נמצא תפקיד חלופי במהלך שלושה חודשים, רשאית נציבות שירות המדינה להאריך את משך הזמן עד שלושה חודשים נוספים בלבד;
4. עובד אשר מסקנות הוועדה הרפואית קבעו כי הוא פסול לתפקיד ולא לשירות ולא נמצא לו תפקיד חלופי, ישהה בחופשה המחלה הצבורה שלו או בחופשת מחלה ללא משכורת וזאת עד לסיום הליכי הפיטורים;
5. עובד אשר הגיש ערר על מסקנות הוועדה הרפואית בהתאם לאמור בסעיף 85.84, ישהה בחופשת המחלה הצבורה שלו; ואם אין לו חופשת מחלה צבורה, ישהה בחופשת מחלה ללא משכורת עד מתן החלטה בערר;
6. לא הוגש ערר על החלטת הוועדה הרפואית תוך שישים יום כקבוע בתקנות שירות המדינה (גמלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית), התשכ"ט-1968, ניתן לפתוח בהליכי הפיטורים או ההעברה למשרה אחרת. הודיע העובד בכתב כי אין בכוונתו להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית וזאת בטרם חלפו שישים יום, ניתן לפתוח בהליכי פיטורים או העברה למשרה אחרת החל ממועד מתן הודעתו של העובד.

נקיטת הליך פיטורים בטרם חלוף המועד להגשת ערר בענייננו, הועדה הרפואית שדנה בעניינו של התובע קבעה ביום 23/2/11 כי בשל מצבו הרפואי הוא פסול לכל תפקיד בשירות המדינה.
יובהר מיד, כי בית דין זה איננו יושב כערכאת ביקורת על החלטת הועדה הרפואית ולפיכך אין בדעתנו לדון בהחלטה בדבר פסילתו של התובע לשירות לגופה. עוד יש להבהיר, כי החלטת הועדה הרפואית מחייבת את גורמי כ"א ולפיכך מקום שוועדה רפואית קובעת כי אדם איננו כשיר לכל תפקיד בשירות המדינה, גורמי כ"א מנועים מלשבצו בכל תפקיד. הדרך להשיג על החלטת הועדה הרפואית היא באמצעות הגשת ערר.
מכאן החשיבות של הכלל שנקבע בתקשי"ר לפיו לא ינקטו הליכים בעניינו של עובד אלא בחלוף המועד להגשת ערר וזאת על מנת לאפשר לעובד שהות (60 ימים) על מנת לשקול את צעדיו ולבחון האם הוא מבקש לערור על החלטת הועדה הרפואית.
בענייננו הגם שמעיון במסמכים הנוגעים להחלטת הועדה הרפואית עולה כי נכתב בהם כי עומדת לתובע הזכות להגיש ערר, בנסיבות דנן לא שוכנענו כי המדינה פעלה באופן סביר , על מנת לאפשר לתובע מצוי של זכות זו.
ראשית יש להבהיר כי השימוע התקיים בחלוף כשבועיים (!) מיום החלטת הועדה הרפואית, ובחלוף שבועיים נוספים נמסרה לתובע הודעת הפיטורים. כל זאת בעת שטרם חלף המועד להגשת הערר על החלטת הועדה הרפואית.
נציין כי הוראות התקשי"ר מאפשרות סיום העסקה בטרם חלף המועד להגשת ערר ואולם זאת בהתקיים התנאי הקבוע בסעיף ו (6) לתקשי"ר ( ראה דלעיל) דהיינו מקום שעובד הודיע בכתב כי אין בכוונתו להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית. דרישת הכתב נועדה למנוע מצב כמו זה שמתרחש בענייננו כאשר קיימת מחלוקת לעניין ויתור על הגשת ערר.
בענייננו לא שוכנענו כי התובע הודיע בדרך כלשהי על ויתור על הגשת הערר, ועל אף האמור הוא זומן לשיחת שימוע, ואף פוטר מעבודתו בטרם חלף המועד להגשת ערר על החלטת הועדה הרפואית. בכך נפל פגם בהליך הפיטורים של התובע, ונמנעה ממנו האפשרות לשכנע את ועדת הערר בדבר כשירותו לתפקידו /לתפקיד אחר.

זכות השימוע
אין בידינו לקבל את טענת המדינה לפיה מקום שוועדה רפואית מחליטה על פסילתו של עובד משירות המדינה מטעמים רפואיים אין צורך לקיים לעובד שימוע, וכי בנסיבות דנן, הזימון לשימוע של התובע היה "לפנים משורת הדין".
ראשית יש להבהיר כי נסמן 3.243 ו(2) אשר עניינו בקביעה של ועדה רפואית בדבר פסילה משירות המדינה, קובע במפורש כי לאחר קביעה כאמור של ועדה רפואית יש לנקוט הליך פיטורים כקבוע בנסמן 82.2 לתקשי"ר. הליך הפיטורים המעוגן בתקשי"ר קובע במפורש את זכותו של עובד להשמיע את טענותיו בפני הגורם המוסמך בטרם תתקבל החלטה לעניין סיום עבודתו (ר' סעיף 82.234). אשר על כן, אין כל יסוד לטענת המדינה לפיה השימוע מיום 8/3/11 נעשה לפנים משורת הדין.
אמנם לכאורה, כאשר ועדה רפואית קובעת את אי כשירותו של העובד לכל תפקיד בשירות המדינה הרי שהשימוע מיותר (שהרי גורמי כ"א ממילא כפופים להחלטת הועדה הרפואית ולא יוכלו לשבץ את העובד בכל תפקיד) אלא ש בדין קובע התקשי"ר כי גם במקרה כזה, עומדת לעובד זכות השימוע.
לדידנו, תכלית השימוע איננה רק לאפשר לעובד לטעון כנגד ההחלטה על פיטוריו, (שהרי לעיתים מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע - ר' לדוגמא ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' תורג'מן –פורסם בנבו), אלא שהיא חלק מהכללים המבטיחים צדק פרוצדורלי על מנת (בין היתר) לאפשר לעובד לפנות למעביד בבקשה ביחס למועד הפיטורים, לתקופת ההודעה המוקדמת, לשאת ולתת עימו על התנאים לסיום העבודה ועוד כיוצא באלה עניינים שמן הראוי שהכרעה ביחס אליהם תתקבל לאחר שתשמע עמדתו של העובד, מתוך נסיון להתחשב בצרכים של שני הצדדים, ובפרט בנסיבות בהן תקופת העבודה של העובד ממושכת, וכאשר עובר לפיטוריו העובד קיים את חיוביו כלפי המעביד בתום לב ובשקידה.
להשלמת התמונה נציין כי זכות השימוע היא בעלת ערך גם כאשר לדעת המעביד אין בפי העובד טענה טובה שראוי לשמעה, שכן לעולם אין לדעת. יתרה מזאת, גם אם כך הדבר, ואין לעובד טענה של ממש, עדיין ראוי לאפשר שימוע, ולו רק למען מראית פני הצדק, וכחלק מהיחסים הראויים בין צדדים ליחסי עבודה, ובפרט כאשר מדובר ביחסי עבודה ממושכים (השווה, בשינויים המחוייבים לבג"צ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים פ"ד מ"ח (5) 291,303).
על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כדי לקיים את זכות השימוע במלואה, על המעביד להודיע לעובד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לפיטורים וליתן לעובד פרק זמן מתאים על מנת להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניו כנגד הפיטורים (ע"ע 627/06 אורלי מורי נ' מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.08).
בענייננו, משלא הוצגה ההזמנה לשימוע אשר נשלחה (ככל שנשלחה) לתובע, כלל לא ברור האם נמסרה לתובע הודעה מראש זמן סביר בטרם התכנסה ועדת השימוע בעניינו. אנו סבורים כי בנסיבות העניין ובשים לב לנתוניו של התובע היה מקום לאפשר לו פרק זמן משמעותי על מנת ל שקול את צעדיו ואף להיוועץ בעו"ד בטרם ידרש להתייצב לשימוע ולהשמיע את עמדתו לעניין הפיטורים . עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי בזמן השימוע לא נוצלה ההזדמנות כדי לבדוק עם התובע האם הוא ער לזכותו להגיש ערר על החלטת הו עדה הרפואית והאם הוא מעוניין להשיג עליה. עוד יובהר , כי מהפרוטוקול לא ניתן להבין כלל מה היה אומד דעתו של התובע ביחס לפיטוריו ( נציין כי מחד התובע לא העלה טענה עניינית וביקש שישלמו לו את כל זכויותיו ומאידך - סירב לחתום על הפרוטוקול ).
לנוכח האמור לעיל, בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל, לא שוכנענו כי ניתנה לתובע הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו בשימוע כדין בטרם התקבלה החלטה בדבר סיום העסקתו. פגם זה מצטרף לפגם שבעצם קיום הליך הפיטורים בטרם חלף המועד להגשת ערר.

הסעדים בשל הפגמים בהליך הפיטורים
ראשית יש להבהיר כי מהראויות שהובאו לפנינו אין לנו כל יסוד להניח, כי הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים קשורים למוצאו של התובע או כי הליך פיטוריו היה נגוע בדרך כלשהי באפליה. לנוכח האמור לעיל, התביעה לפי חוק שוויון הז דמנויות בעבודה נדחית.
בבואנו לקבוע את גובה הפיצוי שיש לפסוק לזכות התובע בשל הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים מצאנו ליחס משקל לשיהוי הכבד שבו נגועה התביעה.
מעדותו של התובע בפנינו עולה כי התובע היה מיוצג על ידי עו"ד במועדים הסמוכים לפיטוריו שכן ניהל הליכים מול המל"ל ומול חברת ביטוח לצורך מיצוי זכויותיו הנובעות מהתאונה (תאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה- בעניין יצוג משפטי ראה עמ' 7 לפרוטוקול עדות התובע שורות 23-31). לא מן הנמנע כי במועד הפיטורים לתובע לא היה עניין של ממש לשוב לעבודה סדירה בנתבעת שכן ביקש למקסם את הזכויות הנובעות מנכותו (נציין כי מלכתחילה לא ברור למה התובע נמנע במשך למעלה משנה מלהתייצב לעבודה על מנת לנסות להשתלב במגבלות המתאימות , כאשר באותה תקופה נקבעו לו על ידי המל"ל נכויות זמניות בשיעור נמוך (מיום 30/6/10 לתובע נכויות זמניות בשיעורים שבין 0-10%)
הפניה בבקשה לשוב לעבודה הוגשה על ידי התובע רק שנתיים וחצי לאחר פיטוריו, ולאחר שנקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 5%.
הדעת נותנת כי אילו היו הטענות מועלות בזמן אמת היה בידי המדינה לתקן את הליקויים שנפלו בהליך ולהגיע לתוצאה מושכלת בעניינו של התובע. עוד יש להבהיר, כי לאחר פיטוריו מהנתבעת התובע השתלב בעבודה אצל מעבידים אחרים, וכי בחלק מהתקופה, לטענתו כלל לא היה כשיר לעבודה.
אשר על כן, איננו רואים כל מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין אבדן השתכרות.
לנוכח האמור, אנו קובעים כי בשל הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים ובשל עגמת הנפש שנגרמה לתובע על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום פיצוי בסך 34,000 ₪. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ח, (28 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר עזריאל קופלר
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

גב' הילנה ערד שטיינבך
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: מסגנאו וורקו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: