ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זאב אמיתי נגד מסלולים אלון לאופר בע"מ :

התובעים:
1. זאב אמיתי
ע"י בא כוחו עו"ד י. סמוגורה
2. המוסד לביטוח לאומי
ע"י באת כוחו עו"ד מ. אופק

נגד

הנתבעות:
1.מסלולים אלון לאופר בע"מ
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ
נתבעות 1-2 ע"י בא כוחן עו"ד יוניק
3.הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים
4.הראל חברה לביטוח בע"מ
נתבעות 3-4 ע"י בא כוחן עו"ד חיות
5.החברה להגנת הטבע
נתבעת 5 ע"י באת כוחה עו"ד פגורה
6.שרותי הדסה לנוער
נתבעת 6 ע"י בא כוחן עו"ד י. מנדה

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 [להלן: "אמיתי"] עקב נפילה במהלך עבודתו כחובש ומאבטח מלווה בטיול.

הצדדים והרקע לתובענה:

1. אמיתי, יליד 14.2.1985, שימש ביום 27.11.06 כחובש ומאבטח מלווה מטעם הנתבעת 1 [להלן: " מסלולים"] וזאת במסגרת טיול שהתקיים בנחל אשלים באזור ים המלח ובו השתתפו כ - 300 נערים ונערות שהגיעו מחו"ל לישראל במסגרת התנדבותית.
הטיול הוזמן ואורגן על ידי הנתבעת 6 [להלן: "הדסה"].
התובע 2 [להלן:"המל"ל"] פיצה את אמיתי בגין התאונה נשוא התביעה וזאת בהיות התאונה תאונת עבודה.
הנתבעת 2 [להלן: "מגדל"] הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה המבטחת של 'מסלולים'.
הנתבע 3 והנתבעת 5 [להלן ובהתאמה: "הרשות לשמירת הטבע"; "החברה להגנת הטבע"] סייעו להדסה בארגון הטיול.
הנתבעת 4 [להלן: "הראל"] הייתה בכל הזמנים הרלוונטיים המבטחת של הרשות לשמירת הטבע.
2. נחל אשלים מוגדר על ידי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים כמסלול ל'מיטיבי לכת' [להלן: "המסלול"].
3. כעולה מכתב התביעה, בסביבות השעה 12:00 בצהריים במהלך ירידה מצוק, אמיתי שהיה המאסף של אחת מהקבוצות בטיול, נפל מגובה של 10-15 מטר עד אשר נתקל בסלע שעצר את המשך הידרדרותו לתהום [להלן: " התאונה"]. אמיתי פונה מהמקום במסוק חילוץ.
4. התאונה הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה. אמיתי עמד בפני ועדות רפואיות של המל"ל ונקבעו לו 55% נכות לצמיתות, על כך בהמשך. לנוכח האמור הצטרף המל"ל (על פי החלטה מיום 28.10.13) כתובע נוסף לתביעה.
5. לנוכח הפערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם הצדדים, מונה האורטופד, פרופסור משה סודרי, כמומחה מטעם בית משפט. פרופסור סודרי בדק את אמיתי וקבע כי נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 35%.
הראיות:
6. מטעם אמיתי העידו:
אמיתי בעצמו. תצהירו הוגש על כל נספחיו וסומן ת/1.
גב' אנסטסיה מוקון - חובשת ומאבטחת בטיול [להלן: " אנסטסיה"] תצהירה הוגש וסומן ת/2.
גב' מור אבוטבול - בת זוגתו של אמיתי [להלן: "מור"] תצהירה הוגש וסומן ת/3.
מר דניאל שליו חברו של אמיתי [להלן: "דניאל"] תצהירו הוגש וסומן ת/4.
מר פנחס אמיתי, אביו של אמיתי [להלן: "פנחס"] תצהירו הוגש וסומן ת/5.
מר עופר אטינגר - חובש ומאבטח בטיול [להלן: "עופר"] תצהירו, הוגש וסומן ת/6.
מר שאול גיל, סגן מנהל אגף הביטחון והממונה על הביטחון והבטיחות במשרד החינוך [להלן: "שאול"]. שאול העיד מבלי שהוגש על ידו תצהיר [ראה החלטה מיום 9.2.16].

7. מטעם הנתבעות העידו:
מר אלון לאופר [להלן: "אלון"] הבעלים של חברת מסלולים. תצהירו מסומן כעת נ/4.
מר הראל בן שחר [להלן: "הראל"] פקח אזורי ברשות הטבע והגנים, תצהירו מסומן כעת נ/5.
מר יואב יעקובי, [להלן: "יואב"] קצין הביטחון בחברה להגנת הטבע, תצהירו מסומן כעת נ/6.
מר רפי וייס [להלן: "רפי"] מנהל מחלקת החוויה הישראלית ב"תכנית השנתית בהדסה", תצהירו מסומן כעת נ/7.
מר אלעד מישל שכטר [להלן: "אלעד"] מדריך טיולים בהדסה, תצהירו מסומן כעת נ/8.
גב' רוני כפיר [להלן: "רוני"] רכזת טיולים בהדסה, תצהירה מסומן כעת נ/9.

8. כמו כן הוגשו מטעם הנתבעות:
- סימון מקום העמידה של עופר, סומן נ/1.
- תיק מוצגים על נספחיו מטעם מסלולים ומגדל, מסומן נ/2.
- תיק מוצגים על נספחיו מטעם הרשות לשמירת הטבע והראל, מסומן נ/3.

המחלוקות:
9. אפתח ואומר כי אין כל מחלוקת באשר לעובדה כי בעת ירידתו מצוק אמיתי נפל מגובה וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקי גוף. יחד עם זאת הנסיבות שהובילו לנפילה וכפועל יוצא זהות האחראים לנפילה אם בכלל שנויות במחלוקת.
בכדי שניתן יהא לקבוע את נסיבות נפילתו של אמיתי לרבות הכרעה בשאלת האחריות יש להשיב על ארבע השאלות הבאות:
א. האם התאונה התרחשה עקב חוסר ביתדות ו/או יתדות רופפות?
ב. האם התאונה התרחשה עקב נשיאת הנשק?
ג. האם התאונה התרחשה עקב העדר הדרכה מתאימה?
ד. נטלי הוכחה - סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

ככל שבסופו של יום אקבע כי הנסיבות שהביאו לנפילת אמיתי מקימות אחריות כנגד הנתבעות או מיהן, כי אז אפנה ואדון ב שלוש שאלות נוספות:
האחת - עניינה האשם התורם אם בכלל;
השנייה - עניינה הנכות ונזקים שנגרמו בעקבותיה;
השלישית - ענ יינה תביעת השיבוב שהגיש המל"ל;

אדון להלן בשאלות אלה לפי סדרן.

הנסיבות -דיון :
האם התאונה התרחשה עקב חוסר ביתדות או עקב קיומן של יתדות רופפות?
10. טענתו הראשונה של אמיתי באשר לנסיבות נפילתו מהצוק היא כי הוא נפל עקב שילוב של חוסר ביתדות מצד אחד ,והיות היתדות הקיימות רופפות מצד שני.
מאידך הנתבעות טוענות כי אמיתי נפל מהצוק אך ורק עקב חוסר תשומת לב מצדו וללא כל רשלנות מצדן.
11. לאחר שעיינתי בכל העדויות שנשמעו לפני ושקלתי טענות הצדדים, ובבואי לשקול איזה מהעדויות בעניין זה מקובלות עלי, ראיתי להעדיף בעניין זה את עדות אמיתי ועדיו על פני עדויות הנתבעות ואסביר.
גרסת אמיתי ועדיו:
12. א. כך מתוארת התאונה בכתב התביעה המתוקן (סעיף 6.1):
"בשעות הצהריים (12:00 לערך) תוך כדי ירידה מהצוק, התובע שהיה אחרון, ירד בשביל הצר, תוך שהוא נעזר ביתדות, לפתע נשמעה צעקה והקבוצה שצעדה לפניו הסתובבה וראתה את התובע צונח מגובה של 10-15 מטר, וממשיך להידרדר עוד כ-15 מ' עד שנתקל בסלע שעצר את המשך ההידרדרות לתהום (להלן: "האירוע").
ב. כך מתוארת התאונה בתצהיר עדותו הראשית של אמיתי:
"ביום 27.11.06, בשעות הצהריים (12:00) לערך, תוך כדי ירידה מהצוק, צעדתי אחרון כמאסף. אני זוכר שלאחר עלייה היינו אמורים לרדת בירידה תלולה שבה היו יתדות מברזל מקובעות בתוך הסלעים כאשר לפתע צנחתי מגובה רב והדבר הבא שאני זוכר זה את בי"ח זמן רב לאחר האירוע. עופר אטינגר שעבד עמי בחברה והשתתף בטיול, סיפר לי אח"כ כי בירידה מהצוק כמעט ולא היו ידיות אחיזה ואלה שהיו, היו רופפות ובלתי בטוחות לאחיזה ושאני נפלתי מגובה רב בירידה הנ"ל ונמצאתי על סלע במצב קשה. מדובר בבעיה שבדיעבד הייתה כנראה ידועה לכל הגורמים המקצועיים וגם באתר משרד החינוך נרשם ביחס לסיכוני מסלול הטיול הנדון, כי קיימים מפגעים בטיחותיים לאורך המסלול בדמות ידיות עזר לא תקינות...". (סעיפים 7.1-7.4)
ג. וכך העיד אמיתי במשטרה (9.5.07):
"...ביום 27.11.06 יצאנו להמשך הטיול לנחל אשלים באזור ים המלח, עשינו הליכה בהרים ובוואדיות בסמוך לשעת הצהריים כאשר היינו על פסגת ההר והתחלנו לרדת אני הייתי המאסף והקבוצה התחילה לרדת בשביל שבסלע עצמו. צמוד לשביל יש יתדות מברזל על מנת לעזור ליורד בשביל. הירידה הייתה מאד איטית ואני ועוד מטיילים חיכינו שהקבוצה תרד ושאנחנו גם נוכל לרדת אחריהם זה מה שאני זוכר, לא זוכר איך התחלתי לרדת בהכל [כך במקור- מ.ס.ש] ומה קרה איתי, אחרי שבוע התעוררתי בבית החולים בסורוקה...עד היום אני לא זוכר כיצד קרה שנפלתי מהצוק ולא סיפרו לי כיצד זה קרה שנפלתי מהצוק ונפצעתי. אלה שהיו אחרונים איתי, שאיתם עשו תחקיר גם הם לא ידעו להגיב כיצד קרה שנפלתי מהצוק. בעל החברה, אלון לאופר, שביקר אותי בבית החולים וגם בבית אמר לי שעשו תחקיר בשטח ביום המקרה, מטעם החברה להגנת הטבע ואף אחד לא ידע להגיד כיצד נפלתי ונפצעתי".
ד. בחקירתו הנגדית לפניי (10.2.16) העיד אמיתי לגבי התרחשות התאונה:
"כי כמו שאמרתי בתצהיר, אינני זוכר מה היה בירידה. אני זוכר שהייתי למעלה והתחלתי לרדת, כבר לא היינו בטיפוס והתחילה שעת הירידה. אני לא זוכר אם הייתי כבר בירידה עצמה, אבל אני זוכר שהייתי במהלך הירידה ושבוע אחרי זה התעוררתי בבית החולים" (פרו' 10.2.16, עמ' 26 שורות 12-15).
ה. בהמשך, כאשר נשאל מה הסיבה בגינה נפל הוא השיב:
"...אני לא יודע למה נפלתי, אבל יש מגוון רחב של סיבות שיכולות להיות שבגללן נפלתי. אין מצב שאתה מאבד חוסר ריכוז כי אתה לבד עם עצמך תלוי מלמעלה כשאתה לא יודע מה יש לך למטה. אתה תלוי באוויר, יורד לאט לאט וכל תנועה שאתה עושה, מסכנת אותך ואתה נזהר.... אתה נמצא בירידה מצוק עם נשק וכל תזוזה שלך יכולה להפריע לך בירידה". (פרו' 10.2.16, עמ' 36 שורות 1-11). (הדגשה שלי - מ.ס.ש)

ו. עוד העיד אמיתי במהלך עדותו הנגדית כי:
- ברגעי הנפילה לא אחז בדבר, ידיו היו פנויות, על גבו נשא תיק חובש והוא אחז נשק בזמן הנפילה (פרו' 10.2.16, עמ' 29 שורות 4-17).
- לא חזר למקום לצלם את מקום התאונה (פרו' 10.2.16, עמ' 34 שורות 27-28).
ז. כך מתארת אנטסיה בתצהירה את יתדות האחיזה לאורך מסלול הירידה:
"11. המסלול התבצע בשביל עזים על שפת הצוקים במהלך המסלול נאלצנו לרדת בידיות ברזל לא בטיחותיות (לא מחוזקות כהלכה) ושחלקן היו חסרות".
ובעדותה לפני: "ש. בית המשפט אם אומרים "אתגרי" הכוונה לקשה?
ת. כן, אבל במקרה הזה הסולמות שירדנו בהם היו נורא חלקות.
דבר שני אני החלקתי לא פעם...". (עמ' 14 שורות 14-23)....
"ש. אפשר היה לרדת גם בלי שימוש בידיות?
ת. ממש לא. מי שליווה אותנו ומי שידע מה המסלול עצמו הוא רק המדריך. אנחנו הלכנו אחריו. איפה שאנחנו ירדנו לא הייתה אפשרות בשום אופן לרדת בלי הידיות, אלא אם אתה עושה קפיצת בנג'י." (עמ' 19 שורות 22-25).
ח. עופר העיד במשטרה כי (25.9.07 עמ' 4 שורות 25-27):
"שאלה: האם אתה חושב שעובדת נפילת החובש הייתה כתוצאה מרשלנות כל שהיא או מעשה פלילי אחר?
תשובה: פלילי לא, אבל רשלנות של המסלול עצמו, הברזלים והידיות לא היו כמעט ידיות, ואם כבר היו הם היו רופפות אני כמעט החלקתי גם, הירידה הייתה קשה".
ובעדותו לפני: "...התחלתי לרדת עם תיק החובש שלי. היה לי חוסר בידיות. בידיות שכן אחזתי בהן, הן היו קצת רופפות, אז שחררתי אותן, ואז היה עיקול קל וזאב היה שם. היו ידיות במרחק 3 מ' מידית לידית". (פרוטוקול 24.2.16 עמ' 58 שורות 23-26).
13. אל מול גרסת אמיתי ועדיו בכל הקשור ליתדות, קיימת גרסת הנתבעות. כל העדים מטעמן העידו כי לא ראו במסלול מפגעים. יחד עם זאת , גם עדי הנתבעות הסכימו כי עלולים להיווצר כשלים או חסרים ביתדות האחיזה בשל תנאי השטח והמסלול.
כך למשל ראו האמור בתצהירו של הראל אל מול עדותו לפניי:
בעוד שבתצהירו הוא מסביר כי רשות הטבע מבצעת בדיקות תקופתיות של ידיות אלו על ידי גורם מקצועי והן אינן רופפות, ובכל מקרה כאשר הלך במסלול זה, לאחר הדיווח אודות התאונה, הוא לא נתקל בידיות רופפות (תצהיר עדותו הראשית, סעיף ג), הרי שבחקירתו הנגדית העיד כי רוב הידיות נמצאות בערוצי זרימת נחלים ועל כן לעתים בעקבות שיטפונות הן נפגעות (ראה פרוטוקול 2.11.16 עמוד 82 שורות 18-20).
הראל גם העיד שנזק ליתדות האחיזה יכול להיגרם גם כתוצאה מסלעים שנופלים מצוקים ומקרים של ונדליזם (פרוטוקול 2.11.16 עמוד 85 שורות 9-10).
וגם:
"...אני מבקש לציין שאני לא יודע איפה זה קרה. אם זה קרה במקום שיש ידיות סימן שהיו צריכות להיות ידיות ואם לא היו ידיות לא היה צריך להיות. כך לפי ניסיוני המקצועי. במקרה הזה אני לא יודע איפה קרה המקרה". (פרוטוקול 2.11.16 עמוד 86 שורות 7-13).
משעה שעל פי עדותו הראל כלל אינו יודע היכן התרחשה התאונה שוב אינני יכולה לקבל את עדותו בכל הקשור ליתדות ומצבן .
14. בהינתן כל האמור ולנוכח מכלול העדויות כמפורט לעיל, אני קובעת כי אמיתי הרים את הנטל והוכיח שבחלק מהמסלול היה חוסר ביתדות וכי חלק מהיתדות שהיו מותקנות היו רופפות.
15. אולם בכך לא סגי. הגם שקבעתי, כגרסת אמיתי, שהיה חוסר ביתדות ושחלק מאלו שכן הותקנו לאורך מסלול הירידה היו רופפות, עדיין יש להכריע בשאלה האם החוסר ביתדות או היותן רופפות הן אלו שגרמו לנפילת אמיתי. אקדים ואומר כי לאחר שקלתי, אני סבורה שהתשובה לשאלה זו היא שלילית ואסביר:
א. נדמה כי אין חולק שהייתה רק דרך אחת לרדת מהצוק. מעדותם של אנסטסיה ועופר עולה כי לא ניתן היה לרדת מבלי לאחוז ביתדות.
ב. לפני אמיתי ירדו מטיילים ולאחריו ירדו מטיילים [בעניין זה ראו עדותו של עופר פרוטוקול 24.2.16 עמ' 61- 53].
ג. משלא צורפה חוות דעת בטיחותית ממנה ניתן היה ללמוד אודות כמות היתדות שהיו צריכות להיות כדי לאפשר ירידה בטיחותית /או כי קיימות במקום יתדות רופפות, הרי שלא הוכח, כנדרש במשפט האזרחי , שלא די היה ביתדות שכן היו במקום [ראה בעניין זה עדותו של אלעד, עמ' 108 שורה 29 פרוטוקול מיום 18.12.16]. ועוד בעניין זה - מעדותו של אלעד עולה כי רק בחלק משביל הירידה היה צורך להיעזר ביתדות כדי לרדת ושם אכן היו יתדות.
ד. לא זו אף זו - לו רצה אמיתי להוכיח טענותיו מבלי לצרף חוות דעת, הוא יכול היה לעשות זאת לו היה מצרף תמונות של מסלול ירידה והיתדות.
האמור מקבל משנה תוקף וזאת לנוכח עדותו של פנחס לפיה, מיד לאחר קרות התאונה ובשעה שאמיתי היה עדיין מאושפז וחסר הכרה, הוא דאג לשלוח למקום הנפילה מכר כדי שיבדוק את המקום וינסה להתחקות אחר סיבת הנפילה.
לדברי פנחס, המכר הגיע למסלול אך לנוכח הימצאותו של פקח שמנע ממנו ללכת לאורך המסלול הוא הספיק לבדוק רק שתי יתדות ושתיהן נמצאו רופפות (פרוטוקול 24.2.16 עמוד 49 שורות 8-11).
לא רק שגרסה זו באשר לקיומו של פלוני שביקר בשביל מיד בסמוך לתאונה הועלתה לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית של פנחס, הרי שאותו מכר פלוני גם לא זומן לבית המשפט בכדי שיעיד על מצב המסלול מיד בסמוך לקרות התאונה.
בנסיבות יש להחיל את הכלל ולפיו לא ימנע בעל דין מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה שכזו ניתן להניח שלו הובאה הייתה פועלת לרעתו. [בעניין זה ראו ע.א 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736,730; מצוטט בהסכמה בע.א. 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פד"י מד (4) 595, 602] .
ה. בכל מקרה - גם אנסטסיה וגם עופר ירדו באותו המסלול - אנסטסיה לפני אמיתי ועופר אחרי אמיתי -והשתמשו באותן היתדות ולא רק זאת אלא שמעדותם עולה כי הם כלל לא ראו כיצד התרחשה הנפילה או מה גרם לה, שכן הם היו רחוקים ממנו. משכך לא מצאתי שיש בעדותם כדי לתמוך או לסייע לגרסת אמיתי.
16. סיכום ביניים: לנוכח כל האמור לא מצאתי כי אני יכולה להעדיף איזו מהגרסאות: את זו של אמיתי לפיה נפל עקב חוסר יתדות או יתדות רופפות או את זו של הנתבעות לפיה אמיתי נפל עקב חוסר תשומת לב. רוצה לומר הטענה לפיה אמיתי נפל עקב חוסר יתדות או יתדות רופפות דינה להידחות.
17. משלא עלה בידי אמיתי כאמור להוכיח כי נפל עקב כשל ביתדות האחיזה, הרי ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה האם הנתבעות 3 ו - 5 הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליהם מכח היותן מחזיקת מקרקעין ומנפיקת האישור לטיול נשוא התביעה בהתאמה (ועוד על משמעות האישור לטיול בהמשך).
18. כעת נעבור ונדון בנסיבות אפשריות נוספות שהעלה אמיתי לנפילתו: נשיאת נשק ארוך והעדר הדרכה.
האם יש קשר בין נשיאת הנשק לבין קרות התאונה?
19. בהיות הדסה מארגנת הטיול הרי שחלה עליה חובת זהירות מושגית כלפי אמיתי כמלווה בטיול מטעמה. חברת מסלולים חייבת אף היא חובת זהירות מושגית מעצם היותה מעבידתו. כדי לקבוע האם חלה גם חובת זהירות קונקרטית יש לבדוק האם התנהלותן של הדסה ושל מסלולים יצרה סיכון בלתי סביר אשר היה ניתן לצפות ו.
ובמילים אחרות על פי ההלכה שנקבעה יש לבדוק האם סיכון של נפילה בטיול הנו סיכון סביר, שכיח וטבעי לפעילות בטבע, שאז לא קיימת חובת זהירות קונקרטית ולהיפך האם נפילה זו הנה תוצאה של סיכון בלתי סביר אותן יצרו הנתבעות כלפי התובע באופן שבו יש להטיל אחריות לפתחן.
20. לאחר ששקלתי הגעתי לכלל מסקנה כי בעוד שהנתבעות חייבות כלפי התובע בחובת זהירות מושגית הרי לא כך הם פני הדברים ביחס להפרת חובת הזהירות הקונקרטית. התובע לא הוכיח כי הנתבעות יצרו סיכון צפוי כלפיו, ועל כן יש לדחות את התביעה הן כנגד מסלולים והן כנגד הדסה. ואסביר.
21. כאמור לטענת אמיתי משעה שסופק לו נשק ארוך יכול והוא אשר הכשיל את רגליו וגרם ל התרחשות התאונה. לטענתו, הדבר מקבל משמעות יתירה שעה שהנ שק סופק לו שלא עפ"י אישור הטיול ועל כן יש מקום לקבוע כי הנתבעות התרשלו ו הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית כלפיו . עמדתו זו נתמכת, לטענתו ,בעדותם של אנסטסיה ועופר, שהעידו כי הנשק שאותו נשאו אכן היה ארוך ואף פגע ברגליהם במהלך הטיול וכן בעובדה כי היה אמור לשאת אקדח ולא רובה.
22. הדסה ומסלולים מכחישות כי התרשלו בעניין זה ולדידן יש לדחות את טענותיו של אמיתי כדלקמן :
א. לשיטת מסלולים :

  1. היא סיפקה מאבטחים וחובשים נושאי נשק בהתאם לדרישת הדסה. לטענת מסלולים לא חלה עליהם חובה לעיין באישור המשטרתי עצמו.
  2. היא הדריכ ה את העובדים מבחינה רפואית ומבחינה אבטחתית לרבות הדרכה בדבר אופן התנהגות בשטח ואופן הליכה [ראו עדותו של אלון בעמ' 62-3 שורות 3-5].

ב. לשיטת הדסה :

  1. העובדה כי בפועל הזמינה רובה מסוג קראבין ולא אקדח אין בה כדי להטיל עליה חובה.
  2. בכל מקרה ניתן להחליף אקדח ברובה ולא להפך ומשכך וגם מטעם זה אין להטיל עליה אחריות.

עד כאן הטענות.
23. אין מחלוקת כי, רובי הקראבין שסופקו בפועל, סופקו בניגוד לאמור באישור הטיול. כך גם העידה העידה מפורשות רוני (ראו עמוד 111 שורות 8-9). יחד עם זאת, ולטעמי, עצם הזמנת נשק מסוג קרבין ולא אקדחים, בניגוד לאמור באישור הטיול, אינה מעידה על רשלנות של הנתבעות כלפי התובע.
24. מכח הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע הנטל להוכיח טענותיו. רוצה לומר על התובע להוכיח כי אכן אסור היה להמיר אקדח ברובה וכי משעה שבכל זאת בוצעה המרה כאמור יש בכך כדי להקים עילת רשלנות כלפיו. אני סבורה כי התובע לא הרים נטל זה.
א. לא הובאה בפניי כל ראיה לפיה נאסר על הדסה "להמיר" את האקדחים בנשקים מסוג קראבין מבחינתם של מאשרי הטיול (משטרת ישראל, מוקד טבע). וגם אם היה מוצג אישור כזה, הרי שחיובה של הדסה במישור האזרחי ו/או הפלילי לא הייתה כלפי התובע אלא אך כלפי הגוף שאישר את הטיול.
לא זאת אף זאת, כנגד טענות התובע , אלון וגם רוני העידו כי ניתן להחליף אקדח ברובה אבל לא להיפך [ראו עדותה של רוני עמ' 111 וכן עדותו של אלון בעמ' 68]. על כן למעשה עומדות לפניי שתי גרסאות, גרסת התובע מחד וגרסת אלון ורוני מאידך, כאשר אין הכף נוטה לגרסתו של התובע שעה שלא נמצא תימוכין לעדותו היחידה בעניין זה -דינה להידחות.
ב. הדסה שהזמינה מלווה עם נשק ציפתה לקבל איש מקצוע שיודע להשתמש בנשק ואיך לשאת אותו בבטחה במסלול. בהקשר זה אין זה משנה אם מדובר בנשק קצר או נשק ארוך.
ועוד בעניין זה - מצד אחד לא היה זה הטיול הראשון בו השתתף התובע כעובד מסלולים ומצד שני כי במועד הרלוונטי מסלולים סיפקה למאבטחיה רק רובים מסוג קראבין.
ודוק, התובע לא העיד כי בטיול ים הקוד מים ב הם השתתף כשהוא נושא נשק מסוג קראבין היה לו קשה ללכת עם הנשק או כי הנשק הפריע לו או לחלופין כי מדובר היה בטיול בשטח מישורי.
העדר הדרכה:
25. אמיתי טוען כי לא ניתנה לו הדרכה כיצד להשתמש בנשק מסוג קראבין, בין השאר, בעת ירידה מ צוקים. מנגד טענו מסלולים והדסה כי, במועד התאונה היה אמיתי חייל קרבי משוחרר וחזקה עליו שידע להתנהל עם נשק וציוד על הגב בתנאי שטח.
26. ככלל, אי מתן הוראות בטיחות מקים אחריות ברשלנות [לעניין זה ראה: ע"א 541/88 החברה להגנת הטבע נ' עיזבון המנוחה פורמן ז"ל, פ"ד מו' (1) 133]. יחד עם זאת בחינת העדויות מלמדת כי במקרה שלנו האחריות הקונקרטית לא הופרה על ידי הנתבעות:
א. אין מחלוקת כי הדסה הזמינה לטיול מדריך טיולים , אלעד, אשר העיד כי אף ביצע טיול מקדים כמה ימים קודם למועד הטיול (עמ' 106 שורות 27-31). כמו כן העיד אלעד כי נתן תדריך למטיילים לפני הירידה בה נפל התובע (עמ' 107 שורות 20-21). אלעד הדגיש כי נתן תדריך למטיילים ובכללם למאבטחים :
"...אני זוכר שנעצרנו, ישבנו, אמרתי להם שאנחנו לפני ירידה שבחלק מהירידה יש יתדות צריך לרדת בזהירות. אני נתתי בוודאות תדריך לפני הירידה שכלל תנאי זהירות במהלך הירידה". (עמ' 108 שורות 28-30).
ב. אלון העיד כי מטעם מסלולים ניתנו הוראות כלליות בענייני אבטחה וכן בענייני רפואה, לרבות צורת התנהגות והליכה בשטח [ראו עדותו בעמ' 63 שורות 3-5 פרוטוקול מיום 2.11.16].
ג. אנסטסיה אישרה כי ניתנה הדרכה בטיול (עמוד 14 שורות 19-20) :
"...כשקיבלנו תדריך נאמר לנו שזה הולך להיות אתגרי, הליכה בשטח וירידה בסולמות...".
ד. אמיתי עצמו העיד (עמוד 37 שורות 7-10):
"ש. במהלך המסלול ולפני הקטע הספציפי, אתה זוכר, המדריך עצר את הקבוצה בקטע שבו נפלת ונתן דגש מיוחד על בטיחות כי מדובר בקטע קצת מסוכן?
ת. אני לא זוכר דבר כזה. יכול להיות שהייתי מאסף, הייתי מאחורה, אני משער שהוא נתן הדרכה, אני הגעתי כמאסף, אני לא זוכר את ההדרכה הזו. אני לא שמעתי הדרכה כזו ולא זוכר אותה".
27. בהינתן כל האמור אני סבורה כי לא עלה בידי אמיתי להוכיח שלא ניתנה לו הדרכה בכלל באשר לאופן ההתנהלות בשטח וביחס לתוואי המסלול נשוא התביעה בפרט.
במועד התאונה היה אמיתי חייל משוחרר , יוצא יחידה קרבית. עפ"י עדותו הוא עבר במסגרת שירותו הצבאי מסלולי הליכה קשים יותר וכך העיד במשטרה מיום 8.5.07:
"...אני רוצה לציין כי אני יוצא יחידה קרבית בצה"ל, לוחם בגולני שלוש שנים ואני מורגל לתנאי שטח קשים כך שבמסלול שבו טיילנו באותו טיול לא היה לי קשה במיוחד, כבר עברתי מסלולים הרבה יותר קשים בשירותי בצה"ל".
עדותו זו במשטרה שניתנה מיד בסמוך לאחר התאונה עדיפה בעיני על עדותו לפני לפיה הוא לא עבר הדרכה כיצד לרדת מצוקים , שכן עדותו זו ניתנה כעשר שנים לאחר התאונה.
נטלי הוכחה:
28. לנוכח כל האמור עד כאן, הרי שלכאורה על פי הדברים ועל פי ההלכה הנוהגת דין התביעה להידחות. ואמרתי לכאורה שכן לפני קביעה שכזו יש לבדוק תחילה האם בנסיבות המקרה חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין באופן שהנטל להוכיח שהתאונה לא קרתה כטענת התובע עובר אל כתפי הנתבעות .
29. אמיתי טוען כי הנסיבות בהן נפל אינן ידועות/זכורות לו שכן הוא איבד את הכרתו מיד עם הנפילה. על כן יש לטענתו להעביר את הנטל לכתפי הנתבעות מכח הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שעניינו "הדבר מדבר בעד עצמו"
מנגד טוענות הנתבעות כי אין להעביר את נטל הראיה במקרה דנן וכתמיכה לטענתן ומפנים אל רע"א 7002/17 פלוני נ' פלוני [החלטה מיום 21.5.18 (להלן: " הלכת פלוני")] שם נקבע כי:
"סיכום ביניים: סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע שלושה תנאים הכרחיים ומצטברים לצורך תחולתו של כלל "הדבר מעיד על עצמו". התנאי הראשון עוסק באי-ידיעה וחוסר יכולת של התובע לדעת את הנסיבות העובדתיות של התרחשות התאונה, והדיון הנוכחי מתמקד בשאלה אם אי-הידיעה הרלוונטית היא של הניזוק או של התובע. בית המשפט העליון נדרש לכך בשנת 1953, אז נקבע בעניין פריצקר כי אי-הידיעה נבחנת ביחס לניזוק עצמו, ואם הוא ידע או יכול לדעת את נסיבות התאונה – לא ניתן לעשות שימוש בכלל הקבוע בסעיף 41. בעשרות השנים שחלפו, קביעה משפטית זו לא זכתה לחיזוק, לרענון או לדיון מעמיק בבית משפט זה. מנגד, ניתן להצביע על שינויים לא מבוטלים באופן שבו פורש והופעל הכלל המשפטי. בפרט הדגשנו את ההלכה שלפיה המועד הרלוונטי לבחינת אי-הידיעה הוא מועד הדיון המשפטי ולא מועד התרחשות התאונה. הלכה זו מלמדת כי מבחינה מהותית, הכלל הקבוע בסעיף 41 נועד להפעלה במקרים של עמימות ראייתית אובייקטיבית שלא תלויה בהכרח בידיעותיו של הניזוק במועד התאונה. זאת ועוד, ראינו כי הפסיקה החילה את הכלל גם במקרים שבהם הניזוקים עצמם יכלו לדעת את ההתרחשות, אך אינם יכולים למסור את גרסתם בבית המשפט משום שנפגעו בתאונה. גם מתוך לשון החוק ניתן למצוא תימוכין לעמדה שלפיה אי הידיעה אינה מיוחסת באופן אישי לניזוק. עיון בהצעת חוק דיני ממונות, מחזק את המסקנה כי התנאי הראשון להחלת הכלל מתמקד בעמימות האובייקטיבית ולא בשאלה אם הניזוק ידע "בזמן אמת" מה פגע בו. עם זאת, הדגשנו כי כאשר התובע יכול להביא ראיות והוא אינו עושה כן, לא יחול התנאי הראשון, וממילא לא יחול הכלל "הדבר מעיד על עצמו". (הדגשה אינה במקור: מ.ס.ש).
30. לאחר ששקלתי אני סבורה כי יש להעדיף בעניין זה את טענת הנתבעות. דהיינו כי בנסיבות אין להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שכן לא עלה בידי אמיתי להוכיח "אי ידיעה" ביחס לנסיבות התרחשות התאונה בכל הקשור ליתדות ואסביר:
31. א. טענת אמיתי לפיה נפילתו התרחשה עקב יתדות אחיזה חסרות ו/או רופפות נדחתה על ידי. וכך גם נדחו טענותיו לעניין העדר הדרכה או היות הנשק נשק ארוך.
ב. זאת ועוד, גם אם אני מקבלת שמיד בסמוך לתאונה ו/או לשחרורו מבית החולים אמיתי לא יכול היה או לא צריך היה להתעסק עם נסיבות התרחשות התאונה עדיין לא ברור - (ואמיתי גם לא סיפק הסבר מניח את הדעת) -מה מנע ממנו להמציא ראיות שכאלה לרבות תמונות של מקום הנפילה , או תמונות של הנשק עובר להגשת כתב התביעה המתוקן, שהוגש למעלה מחמש שנים ממועד התאונה.
האמור מקבל משנה תוקף לנוכח עדותו של פנחס בדבר אותו מכר, כפי שפורט לעיל.
32. בהינתן האמור ומשעה שהתנאי סעיף 41 הינם מצטברים, משאמיתי לא עמד בתנאי הראשון שוב לא ניתן להחיל את סעיף 41. רוצה לומר - לא ניתן להעביר את נטל הראיה אל כתפי הנתבעות ומשכך דין טענתו של אמיתי ולפיה נפילתו נגרמה כתוצאה מהעדר יתדות ולחילופין מהיות היתדות הקיימות רופפות, לחלופין כתוצאה משימוש בנשק ארוך שלא בהתאם לאישור הטיול ו/או טוואי הטיול ולחלופין כתוצאה מהעדר הדרכה כיצד לרדת במסלול הררי להידחות .
33. בהינתן כל האמור עד כאן - דין התביעה להידחות.
34. על אף האמור ולמעלה מן הצורך אוסיף כי גם לו עמד אמיתי בנטל ההוכחה שאכן התאונה התרחשה כנטען על ידו, עדיין אני סבורה כי התנהלותו עולה כדי רשלנות המאיינת את חבות הנתבעות כלפיו ואסביר:
א. אין חולק כי אמיתי נבחר לתפקיד על ידי חברת מסלולים לנוכח עברו וניסיונו הצבאי, ובין השאר השתתפות במסעות קשים יותר כשהוא נושא עליו ציוד רב יותר במסגרת השירות הצבאי. משכך, חזקה עליו שידע כיצד עליו להתנהל בשטח לרבות בשטח הררי כשהוא נושא נשק בכלל ונשק ארוך בפרט. ודוק , בעניין אחרון זה יוער כי לא הוכח לי כלל כי נשק הקראבין אותו נשא במועד התאונה היה ארוך יותר מהנשק אותו הוא נשא במהלך שירותו הצבאי או שאופן הנשיאה שלו היה שונה .
ב. אמיתי העיד כי הטיול נשוא התביעה היה הטיול הרביעי שלו במסגרת עבודתו במסלולים (עמ' 25 שורה 25) . משעה שקיבלתי את עדותו של אלון כי במועד הרלוונטי מסלולים סיפקה רק נשקים מסוג קרבין הרי שגם בשאר הטיולים בו שימש אמיתי כחובש הוא נשא את נשק הקרבין.
ג. אמיתי לא העיד ולא הוכיח כי בטיולים אלו מסלול ההליכה היה שונה . דהיינו, לא הוכ ח כי המסלול לא היה הררי כמו בנחל אשלים.
במצב דברים זה היינו מצפים כי אמיתי יפנה למעבידיו ויתריע בדבר הקושי בשימוש בנשק כבר לאחר הטיול הראשון ולא כך היה.
אמיתי גם לא התריע בפתח הטיול נשוא התביעה בדבר קשיים בשימוש בנשק או בדבר כשלים וקשיים בנשיאתו בכלל וכנובעים מהמצב בשטח בפרט.
ג. זאת ועוד, אמיתי גם לא הסביר מדוע בעליות הוא מסר את הנשק לאחד מהמטיילים כדי שיוכל לעלות בבטחה ואילו בירידות לא. מה ההבדל בין ירידה לעליה ? ודוק , שאר המאבטחים העידו כי מסרו את נישקם כדי שיוכלו לרדת בבטחה.
סוף דבר :
35. א. התביעה כנגד כל הנתבעים נדחית.
ב. משזוהי התוצאה אליה הגעתי, הרי שלא ראיתי לדון בשאלת נכותו הרפואית והתפקודית של אמיתי ונזקיו הנובעים ממנה ו/או בתביעת המל"ל אשר נדחית אף היא כפועל יוצא.
ג. אמיתי יישא בשכ"ט פרקליטי הנתבעות, בסך כולל של 8,000 ₪ עפ"י החלוקה כדלקמן: 2,000 ₪ ל טובת הנתבעות 1-2 ; 2,000 ₪ לטובת הנתבעות 3-4; 2,000 ₪ לטובת הנתבעת 5 ו - 2,000 ₪ לטובת ה נתבעת 6.
ד הסך הנ"ל ישולם בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
ה. כמו כן יישא אמיתי בהוצאות הנתבעות, לרבות בעלויות חוות מומחה מטעמן, הכל כנגד הצגת קבלות. הסכומים הנ"ל ישולמו אף הם בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל.
ו. המל"ל ישא במחצית שכר טירחת עורכי דין וההוצאות שנפסקו לעיל לטובת הנתבעות 3-6.
36. זכות ערעור לבהמ"ש המחוזי - כחוק.

37. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים כמקובל.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זאב אמיתי
נתבע: מסלולים אלון לאופר בע"מ
שופט :
עורכי דין: