ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמנון גרוסברגר נגד איל דורון :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

אמנון גרוסברגר

נגד

נתבע

איל דורון

פסק דין

רקע

1. בתאריך 31.10.16 נחתם בין הצדדים לתביעה זו הסכם שכירות שמכוחו השכיר הנתבע ל תובע דירה בבניין שבבעלותו, ברח' המייסדים 42 בזכרון יעקב (להלן: "הבניין" ו - "הדירה"), לתקופה של שנה החל מיום 22.11.16 ועד ליום 21.11.17. דמי השכירות החודשיים של הדירה הועמדו על סך של 2,800 ₪ (להלן: "הסכם השכירות").

2. אין חולק על כך שבמהלך תקופת השכירות, ביום 14.6.17, פרצה שריפה במסעדה הממוקמת בקומת הקרקע של הבניין. כתוצאה מהשריפה נגרם נזק לבניין כולו והתובע לא יכול היה להמשיך ולהתגורר בדירה עוד.

טענות התובע

3. בעתירתו לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 21,479 ₪, טוען התובע כי זה הפר את התחייבותו על פי סעיף 9 להסכם השכירות, "לערוך ולקיים למשך תוקפו של ההסכם, על אחריותו הבלעדית ועל חשבונו, ביטוח מבנה למושכר", וכי בעשותו כן גרם לכך שהפיצוי שאמור היה ל הינתן לו מחברת הביטוח בגין הנזקים השונים שהוא ספג (נזקים לרכוש, הפסד ימי עבודה, דמי שכירות בדירה חלופית, עגמת נפש והוצאות נוספות) נמנע ממנו.

4. בעדותו בבית המשפט חזר התובע על טענותיו ואמר: "... לי אין שום ענין משפטי עם המסעדה למטה שנשרפה. למעשה הוא (הנתבע – ר.ס.מ) הבעלים של הבנין כולו. לי יש הסכם משפטי מולו וזה ההסכם שלי איתו. ב"ביטוח מבנה" (ר' לדוגמא ת/1) רשום שאובדן שכר דירה למשל הוא משהו שהוא חלק מובנה מביטוח מבנה. המבנה לא ראוי למגורים... נגרם לי כל כך הרבה נזק... לטענתי לו הוא היה עושה ביטוח למבנה, זה היה מכסה את נזקיי".

טענות הנתבע

5. טענת ההגנה העיקרית של הנתבע היא כי גם לו הוא היה עומד בהתחייבותו על פי סעיף 9 להסכם ורוכש פוליסת ביטוח למבנה, אזי לא היה בכך כדי לשנות את מצב התובע שכן פוליסה כזו היתה מכסה את הנזקים שנגרמו למבנה בלבד ולא את הנזקים שנגרמו – אם בכלל נגרמו - לתכולת הדירה.

6. בנוסף לכך טוען הנתבע כי על פי ממצאי חקירת המשטרה מדובר בשריפה שנגרמה בעקבות הצתה מכוונת ולא כתוצאה מאיזו שהיא רשלנות שלו, וכן כי חפציו של התובע כלל לא ניזוקו, אלא לכל היותר התלכלכו. לצד טענות אלה מאשר הנתבע כי בעקבות השריפה ותוצאותיה, אכן לא ניתן היה להתגורר בדירה עוד.

7. בעדותו בפני הוסיף הנתבע וטען לראשונה כי בנוסח הסכם השכירות נפלה טעות ולמעשה היה זה התובע מי שחייב ברכישת פוליסת ביטוח למבנה ולא הוא , וכדבריו: "...הנושא של הביטוח שמופיע בהסכם, אפשר להאמין לי או לא אבל בעיקרון זו טעות כתיב בסעיף הזה. העורך דין שכתב לי את ההסכם לא הבחין ועשה טעות בין המילה משכיר לשוכר... הטעות שהוא כתב שהאחריות היא על המשכיר ולא על השוכר. היה צריך לכתוב שהאחריות היא על השוכר לעשות ביטוח למבנה ולכל שאר הדברים ... בעל המסעדה עשה ביטוח למבנה וגם ביטוח לתכולה שלו. המסעדה היא חלק מהמבנה. בגלל שהוא זה ששרף את המסעדה וזה במשטרה כרגע וזה כנראה מה שקרה, אז אין ביטוח. אני לא רואה בעצמי אחראי עם הסעיף הזה או בלי הסעיף הזה. אני לא רואה שאני אשם. נגרם לי נזק אדיר... הדירות למעלה לא נשרפו בכלל.".

דיון והכרעה

8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה ל הידחות .

ואלה הם נימוקי:

א. סעיף 25ט. לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 קובע באילו תשלומים על שוכר דירה לשאת ובאילו לא:
(א)....
(ב) השוכר לא יישא במישרין בתשלומים שאינם מפורטים בסעיף קטן (א) ובכלל זה בתשלומים אלה:
(1) ...
(2) דמי ביטוח בעד ביטוח הדירה המושכרת בביטוח מבנה (3) ..."

לנוכח הוראה ברורה זו, אין בידי לקבל את טענת התובע (שלא הוכחה) לטעות שכביכול חלה בניסוח הסכם השכירות, ובהתאם לכך אני קובעת כי מכח הוראת סעיף 9 להסכם היה על הנתבע לרכוש פוליסת ביטוח מבנה לדירה שהושכרה על ידו לתובע ולכן, משלא עשה זאת, הוא כשל בהפאת סעיף זה של ההסכם.

ב. עם זאת, "ביטוח מבנה" (להבדיל מ"ביטוח מיטלטלין") כשמו כן הוא, ומטרתו ליתן מענה למצבים בהם נגרם נזק למבנה ולא לתכולת הדירה שהושכרה – ר' ת/1 סעיף 1.1. הקובע: "לעניין פוליסה זו "הדירה" משמעה – המבנה של הדירה או הבית... וכל החלקים הקבועים של הדירה או המחוברים אליה חיבור של קבע...". לכן, גם לו היה הנתבע עומד בהתחייבותו הנ"ל, לא היה בכך כדי לכסות את סוגי הנזקים להם טוען התובע, ככל שהם נוגעים לפריטי רכושו (ספה, כורסא, מזרון...).

ג. אשר לדמי השכירות אותם נאלץ התובע לשלם במהלך תקופת הביניים עד שמצא דירה שכורה אחרת – פוליסת "ביטוח מבנה" אכן כוללת בדרך כלל סעיף פיצוי למבוטח בגין אובדן שכר דירה - ר' סעיף 1.7. ב- ת/1: "... אובדן שכר דירה של הדירה או ההוצאות בשל שכר דירה לצורך מגורים למבוטח ולבני משפחתו, כל עוד מבוצעות בדירה פעולות לתיקונה, שיפוצה ובנייתה מחדש, וכל עוד אין הדירה מתאימה למגורים... תשלום לפי סעיף זה מותנה בהוכחה ששכר הדירה למקום מגורים חליפי אכן מוצא בפועל... המבוטח לא יהיה זכאי לתגמולי ביטוח לפי סעיף זה אם אי אפשר יהיה לקומם את הדירה מסיבה כלשהי...".

בכתב הגנתו טען הנתבע, בין השאר , כי מאז השריפה עומד הבניין כאבן שאין לה הופכין וכי בהיותו מיועד לשימור, מתקשות הרשויות לקבל החלטה בדבר הדרך שבה הוא ייהרס וייבנה מחדש כשהוא עצמו - הנתבע, הינו הסובל היחידי.

במצב דברים זה ומשהתובע לא הוכיח אחרת, אין בידי לקבל את תביעתו בהקשר זה גם כן.

9. סוף דבר, בהעדר מחלוקת על כך שלא הנתבע היה זה שגרם לשריפה שפרצה, ולנוכח כל האמור לעיל, לא אוכל לחייבו בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לחפציו ולמטלטליו ו/או אלה שנגרמו לו בגין הפסד ימי עבודה, תשלומי שכר דירה ועוגמת נפש.

התוצאה היא אם כן, שהתביעה נדחית.

לאור טענת התובע לפיה הנתבע לא השיב לידיו את 4 המחאות הבטחון שנמסרו לו על ידו במעמד חתימת ההסכם, הנני מורה לנתבע להשיבן לו באופן מיידי.

בנסיבות המקרה החלטתי שלא לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ט, 22 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמנון גרוסברגר
נתבע: איל דורון
שופט :
עורכי דין: