ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איברהים סמארה נגד יאיר לביא :

בפני כבוד השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון

תובעים

  1. איברהים סמארה
  2. יוסרא קלב חליל

ע"י ב"כ עוה"ד ז. כמאל ואח'

נגד

נתבעים

  1. יאיר לביא, עו"ד
  2. אהוד לביא , עו"ד

ע"י עוה"ד י. לביא ואח'

פסק דין

האם הוראה שיפוטית אשר תחמה את שיעור ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שישולמו לצד שזכה בדין, מאיינת או גוברת על הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצד הזוכה לבין בא כוחו?

זוהי השאלה העומדת לדיון במסגרת הליך זה.

1. בפניי שתי תביעות הדדיות שמקורן בשירות משפטי שניתן על ידי הנתבעים, שה ינם עורכי דין במקצועם, לתובעים כפי שיפורט להלן.

2. תובעת מס' 2 (להלן "התובעת") הינה אמו ואפוטרופסתו של תובע מס' 1 אשר נולד בשנת 1993 עם תסמונת דאון (להלן "הקטין").

3. בשנת 2005 פנתה התובעת אל הנתבעים בבקשה לייצגה ואת בנה בתביעת "חיים בעוולה". לטענת הנתבעים, במסגרת הפנייה הנ"ל , נחתם ביום 11.4.05, בין נתבע מס' 2 עו"ד אהוד לביא (להלן "עו"ד לביא") לבין התובעת, הסכם שכר טרחה (להלן "הסכם שכר טרחה"), לפיו התחייבה האחרונה, בין היתר, לשלם שכר טרחה בשיעור של 23% מכל סכום שיתקבל במסגרת התביעה הנ"ל, וכן לשאת באגרות והוצאות הקשורות בטיפול המשפטי בגין התביעה הנ"ל. עוד נקבע כי שכר הטרחה המוסכם וההוצאות ישולמו מן הסכומים הראשונים שיתקבלו.

4. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א 9358/07), ובמהלך ניהולה, הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה לסילוק התביעה תמורת תשלום פיצוי כולל בסך של 800,000 ₪. בהסכם זה נקבע, בין היתר , כי סכום של 100,000 ₪ מתוך כספי הפיצוי , יועבר לתובעת בגין הוצאות וטיפולים שנשאה בהם עבור הקטין.

5. הסכם הפשרה שאליו צורף כתב קבלה ושחרור חתום על ידי התובעת, הוגש לאישורו של בית המשפט, ו ביום 9.6.10, ולאחר ששוכנע כי ההסכם הינו לטובת הקטין, אישר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט רביד) את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין חלקי. בפסק הדין נקבע , בין היתר , כי חלקו של הקטין בסך של 700,000 ₪ יושק ע בתנאים שנקבעו בהסכם (נספח ד' לכתב ההגנה).

6. ביום 20.6.10 הגישו הנתבעים בקשה לתיקון טעות סופר בחלוקת כספי הפיצויים, במסגרתה טענו כי לאחר ניכוי שכ"ט עו"ד בשיעור של 25% ומע"מ (232,000 ₪), הוצאות משפט בסך של 35,881 ₪, והסכום המגיע לתובעת בסך של 100,000 ₪, יש להורות כי בידי הקטין יוותר סך של 432,119 ₪.

7. ביום 30.8.10 נתן בית המשפט החלטה מפורטת שבה קבע כי שכ"ט עו"ד שינוכה מהפיצוי יעמוד על שיעור של 20% בתוספת מע"מ (185,600 ₪), וכי ההוצאות שינוכו יעמדו על סך של 18,663 ₪. עוד קבע כי מיתרת הסכום (595,737 ₪) יועבר סך של 100,000 ₪ לתובעת (נספח ז' לכתב ההגנה) .

8. אין חולק כי הנתבעים העבירו לתובעת ולבנה סכום כולל של 552,500 ₪, והמחלוקת בתביעה העיקרית מתמקדת ביתרה המסתכמת בסך של 43,237 ₪ (להלן "היתרה").

9. לטענת התובעים, הנתבעים מחזיקים ומעכבים בידיהם את היתרה שלא כדין ותוך הפרת פסק דין חלוט שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. לטענתם, משפסק בית המשפט המחוזי את שיעור שכר הטרחה וההוצאות שישולמו לנתבעים מתוך סכום הפיצוי הכולל, אין האחרונים יכולים לסטות מהוראות אלה ולגבות מהתובעים סכומים העולים על השיעורים הנ"ל. על כן הם עתרו לחייבם להשיב להם את היתרה אשר שוערכה על ידם נכון למועד הגשת התביעה בסך של 70,441 ₪.

10. הנתבעים דחו את טענות התובעים, וטענו כי הם זכאים לקבל את היתרה מכח הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים (ראה סעיף 3 לעיל) , וכי הניכוי שנעשה על ידם, מתוך הסכום המגיע לתובעת על פי הסכם הפשרה , היה כדין.

לשיטתם, על פי הסכם שכר הטרחה, מגיע להם שכר טרחה בשיעור של 23% מסכום הפיצוי הכולל (800,000 ₪), היינו סך של 213,440 ₪, בעוד שבית המשפט המחוזי פסק להם סך של 185,600 ₪ (ראה סעיף 6 לעיל). על כן מגיעה להם יתרה בגין שכר טרחת עורך דין בסך של 27,840 ₪, נכון ליום 30.8.10. עוד טענו כי בית המשפט המחוזי פסק להם הוצאות בסך של 18,663 ₪ במקום סך של 35,881 ₪, והיתרה המגיעה להם בגין הוצאות אלה הינה בסך של 17,218 ₪. בכך מסתכמים ההפרשים המגיעים להם לטענתם בגין שכ"ט והוצאות בהתאם להסכם שכר הטרחה, בסכום כולל של 45,058 ₪. על כן לטענתם , הם פעלו כדין עת קיזזו את היתרה מהסכום המגיע לתובעת על פי הסכם הפשרה כמצוין לעיל .

התובעת הכחישה כי היא חתמה על הסכם שכר טרחה עם מי מהנתבעים.

11. יחד עם כתב ההגנה, הגיש עו"ד יאיר לביא תביעה נגדית שבה עתר לחייב את התובעים (הנתבעים שכנגד) בתשלום סך של 29,641 ₪, בגין הוצאות נוספות שהן הוצאות נסיעה והוצאות צילום מסמכים, שנשא בהם משרדו על פי הנטען, במסגרת הטיפול המשפטי.

12. במהלך המשפט ניתנה הסכמת הצדדים להעברת התובענות להליך של גישור בפני מגשר שימונה על ידי לשכת עורכי הדין, אולם הליך זה לא יצא אל הפועל עקב הודעת התובעים על אי יכולתם הכלכלית לשאת בשכר המגשר.

13. התובעים עמדו על שמיעת העדויות, ומשכך, מטעם התובעים העידה התובעת ומטעם הנתבעים העיד עו"ד לביא. לאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים.

14. דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ושקלתי את טיעוני הצדדים כפי שעלו מסיכומיהם, הגעתי למסקנה כדלקמן:

התביעה העיקרית

מטעם הנתבעים הוצג הסכם שטר טרחה שעליו מתנוססת חתימתה של התובעת על פי הנטען, ושלפיו היא התחייבה לשלם שכר טרחה בשיעור של 23% מכל סכום שיגיע במסגרת התביעה הנזיקית, ולשאת באגרות וההוצאות שיחולו על התביעה הנ"ל (נ/6).

התובעת הכחישה את חתימתה על ההסכם הנ"ל, וטענה כאמור כי היא מעולם לא חתמה על הסכם שכר טרחה עם מי מהנתבעים.

15. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן, לא יכולתי לקבל את טענתה הנ"ל של התובעת מהטעמים שלהלן :

א. עדותה של התובעת היתה מגמתית וניכר היה שהיא מנסה להתכחש לחתימתה על הסכם שכר הטרחה משיקולי תועלת. כך למשל, התובעת התכחשה ל חתימות שהוצגו בפניה על ידי הנתבעים, לרבות החתימה המתנוססת על תצהיר עדות ראשית שלה שהוגש במסגרת ההליך דנן!!

ב. חתימתה של התובעת על הסכם שכר הטרחה דומה לחתימותיה על מסמכים אחרים, וביניהם, יפוי כח, כתב ויתור על סודיות רפואיות ואישורים על קבלת צ'יקים שנחתמו בפני עו"ד לביא (נ/1 ו-נ/2), דבר המחזק את טענת הנתבעים בדבר אותנטיות החתימה שלה על הסכם שכר הטרחה .

ג. לא הוצגה על ידי התובעת כל חוות דעת מקצועית התומכת בטענתה בדבר זיוף החתימה שלה על הסכם שכר הטרחה.

ד. בניסיון להתנער מהסכם שכר הטרחה, טענה התובעת כי היא אינה בקיאה בשפה העברית וכי ההסכם לא תורגם לה לשפה הערבית. אולם מהעדויות התברר כי במהלך ביקוריה אצל עו"ד לביא, לרבות במעמד החתימה על הסכם שכר טרחה, נכח אדם בשם רביע שהיה אחראי על התרגום לשפה הערבית, ועובדה זו לא הוכחשה על ידה. בהקשר זה כבר נפסק כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם לאות הסכמתו, וכי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה ( ע"א 6799/02 משולם יולזרי ואח' בנק המזרחי המאוחד ואח', נח (2), 145).

בענייננו, התובעת לא הציגה ראיות כאמור.

16. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי החתימה המופיעה על הסכם שכר הטרחה הינה חתימתה של התובעת, וכי הוראותיו של הסכם זה מחייבות אותה לכל דבר ועניין.

17. משהוכח קיומו של הסכם שכר טרחה בין הצדדים, נשאלת השאלה, האם בכוחו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ואשר תחם את שיעור שכר הטרחה וההוצאות שישולמו לנתבעים מתוך סכום הפיצוי הכולל, כדי לאיין או לגבור או לשנות מההסכמות החוזיות שנכרתו בין הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם שכר הטרחה הנ"ל?

18. לדעתי, התשובה לכך הינה שלילית. עסקינן בשתי זירות נפרדות, בעלות קיום עצמאי, היונקות את סמכותן ל קביעת הוצאות ממקורות שונים. כך בזירה השיפוטית, הסמכות לפסיקת הוצאות מקורה בהוראות הדין (תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), כאשר שיעור ההוצאות נקבע על ידי השופט היושב בדין, בהתחשב בשיקולים שונים כגון, סוג הסעד, מהות הצדדים (בגיר/קטין), דרך ניהול ההליך ועוד, ועל פי מבחנים של סבירות, מידתיות והכרחיות (ראה פסק דינו של כבוד ה שופט מרזל ב בג"ץ 891/05 וע"א 2617/00 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, ו-מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הרשות ה מוסמכת למתן רישיונות יבוא- משרד התעשייה והמסחר ואח' ו-הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית ואח', ס (1), 600).

לעומת זאת, הסכם שכר טרחה הוא הסכם המתגבש מחוץ לזירה השיפוטית, ונשען על שיקולים רציונאליים של שני צדדים מתקשרים, שיתכן שהם חופפים, אך לא בהכרח זהים לשיקולים המנחים בזירה השיפוטית. להסכם זה קיום עצמאי ומרחב מחיה עצמאי משלו, הלא הוא הזירה החוזית, שבה הצדדים יכולים לפעול לאכיפתו.

אמנם יש לחתור לזהות בקביעת ההוצאות בשתי הזירות הנ"ל, אולם, אין הדבר פוגע בעצמאות הקיום והפעולה בכל אחת מהן, וכבר נפסק כי בבואו לפסוק הוצאות, רשאי בית המשפט להתחשב בהסכם שכר טרחה שנחתם בין בעלי הדין לבין עורכי הדין המייצגים אותם, אולם אין הוא כבול להסכם הנ"ל (ראה פסק דינו של כבוד השופט דרורי בת.א 6541/04 בש"א 1692/05 עובד מזרחי ואח' נ' אליהו חסיד ואח' (פורסם בנבו, 02.05.2006) .

על עצמאותן של שתי הזירות הנ"ל ניתן ללמוד מפסק דין נוסף של כבוד השופט דרורי שבו נאמרו הדברים הבאים:

"לדעתי הדבר אמור, בין היתר, מפני שעורכי הדין אינם יושבים וממתינים, לפי רוב, לפסיקתו של בית המשפט בעניין שכר טרחתם, וחותמים את הסכם שכר הטרחה עוד טרם מתן השירותים המשפטיים. בנסיבות אלו, הלקוח מחויב בשכר טרחה קבוע ומסוים מכח החוזה שבינו ובין עורך דינו (כפי שאירע אף בעניין שלפניי), וקביעת שכר הטרחה בפסק הדין, לכשעצמה, אינה מעלה ואינה מורידה מהסכומים שעליו לשלם בהתאם להסכם שבינו ובין עורך דינו" (ת.א (י-ם) 5412/03 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, (פורסם בנבו, 10.10.2011)

19. המסקנה היא אפוא, שהתובעת מחויב ת לשלם לנתבעים שכר טרחה לפי השיעור שהתחייב ה לשלמו על פי הסכם שכר הטרחה, וככל שנותר הפרש בין שיעור זה לבין השיעור שנפסק לנתבעים בהליך המשפטי, עליה לשלם לנתבעים את ההפרש.

20. על כן הנני קובעת כי בדין פעלו הנתבעים עת ניכו את יתרת שכר הטרחה המגיעה להם על פי הסכם שכר הטרחה בסך של 27,840 ₪ , מהסכומים שהגיעו לתובעת על פי הסכם הפשרה.

21. שונה מסקנתי בנוגע לניכוי יתרת הוצאות בסך של 17,218 ₪.

מחומר הראיות עולה כי הנתבעים הגישו לבית המשפט המחוזי, על פי הוראת בית המשפט, פירוט ההוצאות שנשאו בהן לטענתם במהלך הטיפול המשפטי. לאחר בחינה מדוקדקת של ההוצאות הנ"ל, קבע כבוד השופט רביד כי חלק מההוצאות הנטענות עבור מתן חוות דעת רפואית ומתן עדות בבית המשפט והמסתכמות בסך של 21,250 ש"ח, לא הוכחו, ואף הוסיף כי הוצאות אלה אינן עומדות במבחן הסבירות (נספח ז' לכתב ההגנה).

למרות הקביעה הנ"ל, הנתבעים לא הוכיחו, במסגרת ההליך דנן , כי ההוצאות הנ"ל הוצאו על ידם ולא הוכיחו את סבירותן, ומשכך, הם לא עמדו בנטל המוטל עליהם, על פי ההלכה הפסוקה, בהוכחת טענת הקיזוז.

22. אי לכך הנני קובעת כי הנתבעים לא הוכיחו את זכותם לקיזוז יתרת ההוצאות בסך של 17,218 (נכון ליום 30.8.10) מסכום הפיצוי שהגיע לתובעים, ומשכך דין התביעה העיקרית לגבי סכום זה, להתקבל.

23. התביעה הנגדית

תובע מס' 1 עו"ד יאיר לביא הגיש כאמור תביעה נגדית נגד התובעים, בסכום של 29,641 ₪, בגין הוצאות נסיעה והוצאות עבור צילום מסמכים, שמשרדו נשא בהם על פי הנטען במהלך הטיפול המשפטי. לטענתו, ההוצאות הנ"ל נשמטו בעת הגשת דו"ח ההוצאות בפני בית המשפט המחוזי, ונודע לו על קיומן במהלך הכנת ההגנה בתביעה העיקרית.

יוזכר כי על פי הסכם שכר הטרחה, התחייבה התובעת לשאת בהוצאות הקשורות לטיפול המשפטי בגין התביעה הנזיקית.

24. לאחר עיון בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כדלקמן:

א. דו"ח ההוצאות שהוגש בפני בית המשפט המחוזי לא הוצג כראיה בתיק זה, ולכן, לא היה נהיר אם ההוצאות הנטענות הנ"ל, לא נ לקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות משפט על ידי בית המשפט המחוזי. יצוין כי התובעים שעליהם היה רובץ הנטל להוכיח כי עסקינן בכפל חיוב, לא הציגו את הדו"ח הנ"ל לבית המשפט.

ב. התובע שכנגד עתר לחיוב הנתבעים שכנגד בתשלום הוצאות נסיעה בסך של 24,038 ₪ בגין 12 ישיבות שהתקיימו בבית המשפט המחוזי. להוכחת ההוצאות הנ"ל, הוא צירף טבלת מרחקים וטבלת היוון, וכן רישיון רכב (נספחים ו'1,ו'2 ו-ז' לכתב התביעה הנגדית). אולם מעיון בטבלאות הנ"ל, לא היה ברור מהי שיטת החישוב והכיצד הגיע התובע שכנגד לתוצאה שלפיה עלות כל נסיעה הינה בסביבות סך של 2000 ₪!!

בהעדר הצגת ראיות ממשיות ומשכנעות להוצאות הנטענות הנ"ל, הנני מעמידה את עלות ההוצאה בגין כל נסיעה על סך של 500 ₪, ובסך הכל, 6,000 ₪.

25. התובע שכנגד עתר לחייב את הנתבעים שכנגד בתשלום הוצאות בגין צילום מסמכים, בסך של 1,000 ₪.

דומה כי סכום זה אינו חורג מתחום הסביר בהתחשב במהות התביעה הנזיקית והיקפה , ומשכך, הנני מאשרת אותו.

26. לסיכום

א. התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, והנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 17,218 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.10 ועד התשלום המלא בפועל, וכן מחצית מאגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל , וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב. התביעה הנגדית מתקבלת באופן חלקי, והנני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 7,000 ₪, וכן מחצית מאגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל , וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ג. החיובים שנפסקו לעיל ניתנים לקיזוז בהיותם נובעים מעסקה אחת.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איברהים סמארה
נתבע: יאיר לביא
שופט :
עורכי דין: