ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דמיטרי גרסימוב נגד משרד הפנים-רשות האוכלוסין וההגירה :

לפני כבוד ה שופטת עמיתה יהודית שטופמן

המערער:

דמיטרי גרסימוב
ע"י ב"כ עו"ד מתן חודורוב ואח'

נגד

המשיבה:

משרד הפנים-רשות האוכלוסין וההגירה
באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)

פסק דין

נושא העתירה:
ערעור על פסק-דינו מיום 5.11.17 של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שבמסגרתו מבוקש לבטל את פסק-הדין, להורות למשיב להסדיר את מעמדו של המערער מכוח נוהל מעמד לנין של יהודי, או מכוח נוהל טעמים הומניטריים ולהעניק למערער מעמד של תושבות קבע.

העובדות העיקריות הרלוונטיים לעתירה:
המערער הוא אזרח אוקראינה, יליד 27.10.1992, רווק והוא נין של יהודי.

במהלך השנים 2009 – 2010 התעניינה משפחתו של העותר בעלייה לישראל. במסגרת זו, ערכה אם המשפחה בדיקה עם הקונסול הישראלי בקייב שבאוקראינה לגבי אפשרות עלייתם של כל בני המשפחה. הקונסול הישראלי אישר לאם, לבעלה ולבתם הקטנה לעלות לישראל ולקבל מעמד קבע, אך מסר לאם-כך לגירסתה- כי שני בניה הגדולים וביניהם המערער, לא זכאים לקבלת מעמד בישראל, שכן הם בגירים, ולכן אינם זכאים למעמד בישראל בהתאם לנוהל מעמד לנין של יהודי.

למרות זאת נכנסו המערער ואחיו לישראל, ביום 10.1.2011 , באשרת תייר ( מסוג ב/2), אשר ניתנה לכל אחד מהם, לתקופה של שלושה חודשים.
לטענת המערער פנה למשיבה ביום 10.4.2011, בבקשה להסדרת מעמדו בישראל, אולם המשיבה השתהתה במתן החלטתה, חרף פניות רבות של המערער, לבירור סטטוס הטיפול בבקשה.

מנגד, טוענת המשיבה כי המערער פנה אליה בבקשה להסדרת מעמדו רק בחודש אוקטובר 2014. אין חולק כי המערער ואמו זומנו לראיון בלשכת המשיבה ליום 22.5.2014 , אך לא התייצבו.

ביום 3.4.2016 נערך למערער ראיון במשרדי המשיבה, וביום 21.4.2016 נערך ראיון לאמו. ביום 15.5.2016, דחתה המשיבה את בקשת המערער להסדרת מעמדו בישראל, בקובעה, בין היתר, כי המערער ואחיו הם נינים של יהודי, אשר היו בגירים במועדים הרלוונטיים, ולכן לא ניתן להחיל עליהם את נוהל מתן מעמד לנין של יהודי ( נוהל מספר 5.2.0027). בנוסף, נקבע כי לא הוצגו טעמים הומניטאריים המצדיקים הענקת מעמד תושב למערער, או העלאת הבקשה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית.

ביום 16.5.2016 הגיש המערער ערר פנימי למשרד המשיבה בירושלים. ערר פנימי זה נדחה ביום 6.7.2016 בשל כך שנמצא שהמערער אינו זכאי למעמד מכוח נוהל מעמד לנין של יהודי, לא נמצאו טעמים הומניטאריים אשר מצדיקים מתן מעמד למערער בישראל, וכן נמצא כי זיקתו של המערער למדינת מוצאו חזקה וממשית יותר מזיקתו לישראל.
במסגרת ההחלטה צוין כי רשאי המערער להגיש ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים בירושלים. המערער לא עשה כן.

למרות זאת, לאחר כשנה ביום 20.6.2017, פנה המערער, באמצעות ב"כ הנוכחי, למשיבה בבקשה נוספת להסדרת מעמדו מטעמים המונטאריים, ולחלופין מכוח היותו נין של יהודי.

ביום 3.7.2017 בקשה זו נדחתה תוך הפנייה להחלטות הקודמות בעניינו של המערער (החלטה מיום 15.5.2016 ומיום 6.7.2016) ולכך שהיה עליו לנקוט בהליך של ערר לבית הדין לעררים. לאחר חליפת מכתבים ניתנה, ביום 25.7.17, החלטה נוספת על-ידי המשיבה, הדוחה את בקשת המערער להכרה במעמד מתוקף נוהל מתן מעמד לנין של יהודי, ונקבע כי עליו לצאת מן הארץ תוך 30 יום.

המערער לא עשה כן. ביום 24.8.2017 הגיש ערר לבית הדין לעררים בתל-אביב.

ביום 5.11.2017 ניתן דינו של בית הדין לעררים. במסגרת פסק-הדין נעתר בית הדין לבקשת המשיבה לסילוק הערר על הסף, וזאת מן הטעם שהיה על המערער להגיש ערר על ההחלטה מיום ,6.7.2016 ולא להגיש בקשה חדשה בחלוף כמעט שנה ממועד ההחלטה בעניינו. יחד עם זאת, בית הדין התיר למערער להגיש, תוך 14 לבית הדין המוסמך, ערר על החלטת המשיבה מיום 6.7.16, בצירוף בקשה להארכת המועד.

ביום 19.11.2017 הגיש המערער את הערעור דנן, בצירוף בקשה לסעד זמני, בה עתר כי ייאסר על המשיבה לנקוט בהליכים כלשהם כנגדו, עד למתן החלטה בערעור.

ביום 19.12.2017 דחה סגן הנשיא, כבוד השופט קובי ורדי, את הבקשה לסעד זמני ואת הבקשה לסילוק הערעור על הסף שהגישה המשיבה. במסגרת החלטתו ציין כבוד השופט ורדי כי :

"עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, מעלה כי הוא מפורט ומנומק ולכאורה, אין עילה להתערב בו. לא זו אף זו, הרי שפסק הדין לא העמיד מחסום בפניי המבקש, והתיר לו להגיש ערר על החלטת המשיבה מיום 6.7.2016, כאשר היה על המבקש לעשות כן בתוך 14 ימים, בצירוף בקשה להארכת מועד לבית הדין המוסמך ( בירושלים), דבר שהיה יכול לעשות זה מכבר... באשר למאזן הנוחות, דעתי היא כי הוא אינו נוטה לטובת המבקש [ המערער י.ש.] בהתחשב בדין העצמי שעשה המבקש במשך תקופה ארוכה.. זאת ועוד, המבקש לא הצביע על נזק ממשי שייגרם לו ככל שתידחה הבקשה...."

טענות הצדדים:
המערער:
המערער טוען כי שגה בית הדין משדחה את בקשתו על הסף מן הטעם, שלטענת המערער, ההחלטות בעניינו, משנת 2016 , התייחסו רק להיבט ההומניטרי של הבקשה ולא " נבחנה והוכרעה" הבקשה להכרה מתוקף נוהל נין של יהודי ( סעיף 2 לסיכומי המערער). עוד טוען המערער, כי הטענה לפיה נפל פגם מהותי בהחלטת הקונסול משנת 2009 היא טענה חדשה שלא עלתה בפני המשיבה, ומשכך יש לדון בה. לפיכך, טוען המערער, היה על בית הדין להתייחס להחלטת המשיבה מיום 25.7.2017 אשר הכריעה בבקשת המערער למעמד מתוקף נוהל נין של יהודי ( סעיף 3 לסיכומי המערער). יתרה מכך, לטענת המערער השתנו נסיבות חייו, ולכן קיימת תשתית עובדתית חדשה המחייבת בחינה מחדש של בקשתו מטעמים הומניטאריים ( סעיף 4 לסיכומי המערער).

כמו כן, טוען המערער, כי שגה בית הדין משלא התייחס בפסק-דינו לבקשותיו של המערער ולסעדים שביקש ( סעיף 11 לסיכומי המערער). המערער טוען, כי בית הדין התעלם מהעובדה כי כאשר הגיש את בקשתו הראשונית לקונסול מדינת ישראל באוקראינה בקשתו סורבה על-אף שבאותו עת היה המערער קטין , ולכן המדובר בטעות מהותית המחייבת את המשיבה לבחון את בקשתו כאילו הוגשה בשנת 2009 ( סעיפים 13–14 לסיכומי המערער).

המערער טוען כי יש להביא את בקשתו בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים על אף על פי שעניינו איננו נמנה על מסגרת הנהלים הקיימים, זאת מאחר שהמדובר במקרה גבולי המחייב בחינת הבקשה בהתאם לפסיקה ( סעיף 17 לסיכומי המערער). לטענת המערער הוא שוהה כבר שנים רבות בישראל, ובמריבתן שוהה על-פי חוק, מכוח אשרות כדין ומכוח מיצוי הליכים מול המשיבה. המערער מעורה בחברה הישראלית וכאן נמצאת משפחתו.
לטענת המערער, איבד כל זיקה למדינת מוצאו, ואין לו או למשפחתו כל רכוש באוקראינה או קרובי משפחה, למעט סבה מצד אביו, שאין לו קשר איתה.

המשיבה:
המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות על הסף בשל חוסר תום לב מצד המערער ועשיית דין עצמי, בכך שלמעלה משש שנים נשאר בישראל ללא אשרה ( סעיף 11–12 לסיכומי המשיבה). לטענת המשיבה הלכה ידועה היא שלא יתן בית המשפט סעד למי שלא הקפיד על ניקיון כפיים ובכלל זה מי שהתיר לעצמו עשיית דין עצמי.

לשיטת המשיבה היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט על החלטות בית הדין לעררים הוא מצומצם, בשל מקצועיותו של בית הדין לעררים ומומחיותו בנושאי הגירה, גישה שעוגנה בפסיקה עניפה ( סעיף 25 לסיכומי המשיבה). בעניין זה טוענת המשיבה כי החלטת בית הדין סבירה היא, ואין מקום להתערב בה.

המשיבה סבורה כי דין העתירה להידחות גם לגופה. לטענת המשיבה, מדובר בערעור התוקף למעשה החלטה בעניינו של העותר שניתנה עוד ביום 6.7.2016 . משלא הגיש המערער ערר על החלטה זו, ההחלטה חלוטה ( סעיף 28 לסיכומי המשיבה). לא ניתן לקבל כי המערער אינו מבצע את ההחלטות בעניינו, ולאחר כשנה מגיש למעשה את אותה הבקשה שוב. (סעיף 30 לסיכומי המשיבה). כמו כן, טוענת המשיבה, כי בניגוד לנטען על-ידי המערער, בהחלטות בעניינו של המערער ביום 15.5.2016 וביום 6.7.2016 נמצאה התייחסות לבקשת המערער להכרה מתוקף נוהל נין של יהודי וכן מתוקף טעמים הומניטריים, ולכן אין לקבל את הטענה שלא ניתנה החלטה בבקשה להכרה מתוקף נוהל נין של יהודי (סעיף 32–33 לסיכומי המשיבה).

דיון והכרעה:

בפני ערעור על פסק-הדין של בית הדין לעררים מיום 5.11.17 ( כבוד הדיין דותן ברגמן) שדחה את הערר של המערער וקיבל את בקשת הדחייה על הסף של המשיבה, בשל השיהוי בהגשת הערר. יחד עם זאת ניתנה למערער אפשרות במסגרת פסק הדין להגיש ערר " לבית הדין המוסמך" על החלטת המשיבה מיום 6.7.2016. במקום זאת בחר המערער להגיש ערעור זה על פסק-דינו של בית הדין.

המערער טוען, בתמצית, כי הן המשיבה והן בית הדין לא בחנו את הטענה לפיה נפל פגם מהותי בהחלטת הקונסול בשנת 2009 , ולכן אין מקום לדעת המערער לדחות את הערעור על הסף. כמו כן, טוען העותר כי בשלל החלטות המשיבה לא הוחלט על מעמדו של המערער לפי נוהל נין של יהודי, אלא רק בהחלטה מיום 25.7.2017. לבסוף, טוען המערער כי קיימים טעמים הומניטריים מובהקים אשר מצדיקים בחינת בקשתו מטעמים אלו בלבד.

בטרם אדון בטענות אלה, מן הראוי להזכיר כי בהליך המנהלי אין בית המשפט שם עצמו בנעליה של הרשות המנהלית, שלה סמכות ההחלטה, ואינו מעמיד את שיקול דעתו שלו במקום שיקול דעתה. בית המשפט רשאי להתערב בהחלטת הרשות המנהלית רק אם נפל בה פגם מתחום המשפט המנהלי, או אם המדובר בהחלטה בלתי סבירה בעליל. (בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים, מה(3) 678; בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' שולמית עין דור, נח(4) 754). הדבר נכון במיוחד כאשר עסקינן בערעור על החלטת בית הדין לעררים "המתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחומי עיסוקו" (בר"מ 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה ( פורסם בנבו, 27.08.2015); בר"מ 5893/15 BRHANE KESTA נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה (פורסם בנבו, 1.9.2015)), משכך, יש לבחון האם החלטת בית הדין נמצאת במתחם הסבירות המתאים לנסיבות הערעור.

אין בידי לקבל את טענת המערער כי נפל פגם מהותי בהחלטת הקונסול משנת 2009 המצדיקה התערבות בהחלטה. מלבד העובדה כי משפחתו של המערער פנתה לקונסול בשלהי שנת 2009 , לא הוצגה בפני כול ראיה התומכת בטענת המערער. כך, לא ידוע מה היה תוכן הפנייה, מה הייתה תשובתו הרשמית של הקונסול ומה היו תוכניותיה של המשפחה. לצד זאת, אין, ולא יכול להיות, חולק כי במועד כניסת המערער לישראל, ביום 10.1.2011, היה המערער בגיר ולפיכך לא זכאי להכרה מתוקף נוהל נין של יהודי. טענת המערער כי נציגי המדינה הטעו אותו ולכן לא הצטרף אל שאר המשפחה בעת עלייתם למדינת ישראל אין לה בסיס, וזאת גם מן הטעם שיתר בני משפחתו של העותר עלו לישראל בתחילת שנת 2011 , ואף במועד מאוחר יותר ממועד עלייתו שלו לישראל.

מקובלת עלי לחלוטין עמדת ביה"ד לעררים אשר סילק על הסף את בקשת המערער, לאחר שהמשיבה דנה בעניינו של המערער, ובקשתו למעמד נדחתה ביום .6.7.16 ביה"ד לעררים (כבוד השופט ברגמן) גילה התחשבות במערער , וה אריך את המועד להגשת ערר על החלטת המשיבה מיום 6.7.16. אולם, כאמור, המערער בחר שלא להגיש ערר על ההחלטה.

משסבורה אני כי לא נפל " פגם מהותי" בעבודת הקונסול ואיני מוצאת כול פגם בהחלטת בית הדין לעררים המחייב התערבות בית-משפט זה, דין הערעור להידחות.

יחד עם זאת, לאור הנסיבות המשתנות בחיי המערער עם הימשכות ההליכים, למרות שלפחות חלק מהימשכות זו היא בשל התנהלות המערער, סבורה אני כי יש מקום לבחון את עניינו של המערער בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים. אכן, אין לוועדה חובה לשמוע כל בקשה המגיעה אליה, אך בעניין זה סבורה אני כי משהראה המערער, שהוא איש צעיר כבן 26, כי אין לו זיקה למדינת מוצאו, ובשים לב לכך שכל משפחתו מתגוררת בישראל, מדובר במצב בו "יש סיכוי מסוים" שיתקבלו טענות המערער. בעניין זה ראו את דברי כבוד השופטת ברק-ארז:

"לא כל בקשה המונחת על שולחנה של הוועדה הבינמשרדית צריכה להיות נדונה על-ידי הוועדה עצמה. כאמור, הנוהל מכוחו פועלת הוועדה הבינמשרדית נותן לראשת הדסק סמכות לדחות את הבקשה על הסף אם על פניו היא לא מעלה טעמים הומניטריים. מטעמים של יעילות מינהלית, יש היגיון בכך שבקשות אשר על פניהן אינן מגלות טעם הומניטרי יוכלו להידחות על הסף, ובית משפט זה כבר נדרש למקרים בהם בקשות נדחו על הסף מטעמים אלו ( ראו למשל עניין אורלה). אולם, על ראשת הדסק לוודא כי בקשות המעלות על פניהן טעמים הומניטריים יגיעו אל שולחנה של הוועדה הבינמשרדית. הנוהל לא קובע מהם הקריטריונים על-פיהם תכריע ראשת הדסק האם בקשה אינה מגלה " על פניה" טעם הומניטארי. אם כן, מונח זה נדרש לפרשנותו של בית המשפט. לשיטתנו, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה. היינו, די בכך שאין מדובר בבקשה שמראש ברור כי הדיון בה יהווה בזבוז לא מוצדק של משאבי ציבור. אין מקום לדרוש מן המבקש להראות כי קיים סיכוי סביר שבקשתו תתקבל, שכן אין להציב משוכה כה גבוהה בטרם תינתן למבקש האפשרות לפרוש את טענותיו בפני הוועדה" (עע"מ 2357/14 ‏ אברה שפראוי אסברוק נ' משרד הפנים ( פורסם בנבו, 19.3.2015)).

(ראו גם: עע"מ 1983/11 פלוני ואח' נ' משרד הפנים ( פורסם בנבו, 7.2.2012)).
ובהמשך ראו דבריה של הנשיאה נאור " דווקא בגלל שלעניינים הומניטריים אין שיעור, ראוי לגלות יותר רוחב לב בגישה אל הוועדה." מבלי לקבוע מסמרות באשר להחלטת הוועדה, סבורה אני כי נסיבות המקרה מצדיקות רוחב לב לבחינת עניינו של המערער בפני הוועדה.

סוף דבר:

הערעור נדחה.

פסק דינו של בית הדין לעררים עומד בעינו.

עניינו של המערער יופנה שוב לוועדה הבינמשרדית, כמובן באמצעות ראשת הדסק של הוועדה, על מנת שתישקל בקשת המערער למתן מעמד בשל שיקולים הומניטריים.

אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דמיטרי גרסימוב
נתבע: משרד הפנים-רשות האוכלוסין וההגירה
שופט :
עורכי דין: