ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורית קקון נגד ש.ל.ח שירות להובלת כימיקלים בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר אלי עשור שעבין
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובעת
1. אורית קקון ת.ז. XXXXX189
ע"י ב"כ: עו"ד ד. כסלו-ספקטור
-
הנתבעת
1. ש.ל.ח שירות להובלת כימיקלים בע"מ ח.פ. 510693245
ע"י ב"כ: עו"ד א. קורדובה

פסק דין

כללי

1. התובעת עבדה בשירות הנתבעת משך כ - 10 שנים , מיום 7.9.2003 ועד לפיטוריה ביום 31.08.2013.

2. הנתבעת היא חברה בע"מ שתחום עיסוקה העיקרי הינו שינוע והובלת דלקים, שמנים וחומרים מסוכנים. הנתבעת מפעילה צי נהגים ומשאיות שבבעלותה, ו כן קבלני משנה בהתאם לצורך.

3. התובעת הועסקה כסדרנית עבודה ו הייתה אמונה על סידור העבודה של נהגי החברה ושל קבלני המשנה. במשך השנים התווספו לתובעת תחומי אחריות נוספים, כמנהלת שירות לקוחות.

4. בתביעתה שבפנינו תובעת התובעת הפרשי שעות נוספות שלטענתה ביצעה ולא שולמו לה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 5 משכורות (87,500 ₪) , השלמת פיצויי פיטורים (31,866 ₪) ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרשות באיחור לקרן השתלמות (5,000 ₪) , והפרש 4 ימי הבראה (1,122 ₪) .
כן תובעת היא פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפצת לשון הרע כנגדה.

בכתב התביעה העמידה התובעת את תביעתה להפרשי שעות נוספות על סך של 1,000,000 ₪ . בתצהיר הועמד הסכום על כ- 970,000 ₪ ו בסיכומים העמידה התובעת את הסכום הנתבע ברכיב השעות הנוספות על 654,866 ₪.

הסעדים בתביעה נתבעים ביחס לתקופה שמחודש ינואר 2007 ועד לפיטוריה של התובעת בחודש אוגוסט 2013, לאור מגבלת התיישנות .

5. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בו עתרה להחזר שכר בסך 167,623 ₪ ששולם לתובעת ביתר.
לטענת הנתבעת, התברר כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה וכי הדיווחים שהגישה לא תאמו את השעות בהן עבדה בפועל ועל כן זכאית הנתבעת להחזר התשלום ששולם ביתר.

6. נדון תחילה בתביעת התובעת להפרשי תשלום שעות נוספות ובתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת, המחייבות, שתיהן, בחינת היקף עבודתה של התובעת והשכר המגיע לה בגינה.
בהמשך נדון בשאלה האם היו פיטורי התובעת כדין או שזכאית היא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולאחר מכן נעסוק ביתר הסעדים הנתבעים על ידה.

היקף עבודתה של התובעת
עיקר טענות הצדדים

7. לטענת התובעת, בחודש ממוצע עבדה כ - 350 שעות. התובעת טוענת כי עבודתה כללה עבודה מהבית וכן עבודה בשבתות וחגים, ועבור עבודה זו לא קיבלה שכר. לטענת התובעת, תוספות ששולמו לה במשכורתה, לרבות תוספת שכונתה "תוס' ש' נ' גלובלי" הינן חלק משכר היסוד שלה . לטענתה, מדובר בפיצול פיקטיבי של שכר היסוד שלה וזאת על מנת להימנע מתשלום זכויות סוציאליות כחוק.

8. בכתב התביעה, חישבה התובעת את ההפרש החודשי המגיע לה באופן הבא:

כ- 65 שעות נוספות של 125% [שעתיים מדי יום ושעות נוספות שבועיות] ועוד 65 שעות נוספות בשיעור של 150% [כנ"ל] ובנוסף, 10 שעות שבת וחג מדי חודש.
התובעת חישבה את ההפרשים החודשיים כאמור בסך של 17,160 ₪ (על בסיס ערך שעה רגילה בסך 91 ₪ לפי השכר , כולל התוספת הגלובלית , מחולק ב - 186 ) והעמידה את הסכום הנתבע ברכיב זה על סך של 1,000 ,000 ₪ .

9. בתצהיר עדותה הראשית, לאחר שהומצאו לתובעת דוחות נוכחות לחלק מן התקופה , טענה התובעת, כי בהתבסס על הדוחות ומתוך ה שלכת הנתונים שבדוחות על כלל התקופה, זכאית היא להפרשים בסך של 628,722 ₪ לפחות ובנוסף, זכאית היא לתמורה עבור שעות עבודתה מהבית, שעות הכוננות, והעבודה בשבתות וחגים לפי 2 שעות נוספות ביום ו-2 שעות נוספות מידי שבת, סה"כ עוד 341,628 ₪ ( 4,067 ₪ לחודשX 84 חודשים).

10. לטענת הנתבעת, שילמה לתובעת מלוא שכרה מדי חודש לרבות שכר בגין שעות נוספות.
בשנת 2011 חתמו התובעת והנתבעת על הסכם העסקה (להלן: "ההסכם" - נספח 2 לכתב ההגנה). בהסכם צוין כי מדי חודש יתווסף למשכורתה סך של 2,500 ₪ וזאת כתמורה גלובלית לשעות הנוספות הנדרשות מתוקף תפקידה , לרבות שעות עבודה בשבת.
הסכם ההעסקה נחתם לאחר תהליך ארוך של משא ומתן ומרצונה החופשי של התובעת. בנוסף, ומבלי להודות בדבר, הנתבעת סוברת כי התובעת מחשבת את שכרה ואת שעות עבודתה באופן מוגזם, מנופח וחסר אחיזה במציאות.

11. עוד טוענת הנתבעת, כי חישובי השכר של התובעת אינם נכונים, וזאת, בין היתר, מפני ששכר הבסיס של התובעת (ערך השעה) השתנה מתקופה לתקופה במהלך עבודתה ובהתאם לכך גם ערך השעה הנוספת המגיעה לה, ולכן אין זה נכון לבצע את המכפלות כפי שחישבה התובעת.

בנוסף לזאת, בהסכם שנערך עם התובעת בשנת 2011, היא הסכימה במפורש ששעות נוספות הן רכיב משכורת נפרד אשר בא לשקף את עבודתה בשעות נוספות וכן את עבודתה מהבית ובימי שבת, לפיכך היא מנועה מלטעון כעת כי לא קיבלה כל שכר בעבור עבודה בשעות נוספות ובכל מקרה, יש לקזז את הסכומים שקיבלה עבור שעות נוספות מכל סכום שייפסק לטובתה, אם ייפסק.

12. באשר לתקופה שקדמה להסכם, הנתבעת סבורה כי התובעת לא הוכיחה כי עבדה בשעות נוספות, וכי גם אם כן – בוודאי אין מדובר על כמות השעות לה טענה התובעת בתביעתה.

13. לטענת הנתבעת, יש לחלק את תקופת עבודתה של התובעת לשתי תקופות:
"התקופה המוקדמת" - התקופה שקודמת לחתימת הסכם ההעסקה בשנת 2011 ו "התקופה המאוחרת" - התקופה שמיום 1.1.2011, עת נכנס לתקפו הסכם ההעסקה, והלאה.
בתקופה המוקדמת יש לבחון זכאות התובעת בהתאם לגובה השכר בכל שנה.
לגבי התקופה המאוחרת יש לקבוע, לדעת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לתשלום, שכן קיבלה תשלום חודשי עבור שעות נוספות גלובליות בהתאם להסכם.

14. הוסיפה הנתבעת וטענה כי ביחס לתקופה המוקדמת – התובעת לא הוכיחה כי עבדה בשעות נוספות ולכן אין הסכמה מצד הנתבעת לגבי רכיב תביעה זה. בסיכומיה ציינה הנתבעת, כי ככל שייקבע שהתובעת אכן עבדה בשעות נוספות בתקופה המוקדמת, הרי שיש לחשב את כמות השעות שעבדה התובעת בהתאם לתפקיד אותו מילאה: יש להפריד בין התקופה שקיבלה את תפקיד הסדרנית הראשית (שנת 2008 עד שנת 2010) לבין התקופה שלפניה (שנת 2007). בתקופה שלפני קבלת התפקיד, אין לראות בתובעת כמי שביצעה שעות נוספות. בתקופה שלאחר קבלת התפקיד, ניתן ללמוד מכמות השעות שעבדה במהלך התקופה שלאחר ההסכם (כ-27 שעות נוספות בחודש בהתאם לחישוב הנתבעת), להקיש ממנה לתקופה הקודמת להסכם – ולגזור את גובה התשלום עבור שעות נוספות בהתאם לגובה השכר באותה תקופה נבחנת.
לפיכך, ככל שייקבע כי התובעת עבדה בשעות נוספות, יש לחשב, לפי הנתבעת, את השכר בעבורן באופן הבא:

עבור התקופה משנת 2007 ועד שנת 2008 – אין זכאות כלל.
משנת 2008 ועד שנת 2011 – 2500 ₪ לכל חודש – ש.נ. גלובליות.
מ - 2011 והלאה - אין זכאות - נוכח הסכם ההעסקה.

תקופת העבודה קודם להסכם ינואר 2011 - האם התובעת עבדה בשעות נוספות ?

15. עד לחודש אפריל 2010 לא קיימים רישומי שעון נוכחות.
תקופה זו, עד 4/10, יש ל חלק לשתי תקופות : התקופה שקדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, והתקופה שלאחריו. ובמה הדברים אמורים?

תיקון 24 לחוק הגנת השכר נכנס לתוקף ביום 1.2.09.
קודם לתיקון זה, נטל השכנוע להוכיח עבודה בשעות נוספות הוטל על שכם העובד. אמנם, הפסיקה עוד טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר הגמישה את נטל הראיה המוטל על עובד במקרים בהם הפר המעסיק את חובותיו הרישומיות לפי הדין אולם, הגמשה זו הותנתה בכך שהעובד יוכיח, לכל הפחות, מתכונת עבודה (גם אם לא קבועה) הכוללת עבודה בשעות נוספות. מקום בו לא הוכחה מתכונת עבודה כזו אזי דין תביעת העובד להידחות.

לאחר יום 1.2.2009, עת נכנס תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתקפו, חל היפוך בנטלי השכנוע ונטל ההוכחה על העבודה בשעות נוספות (או על אי העבודה כאמור) הועבר לכתפי המעביד כ כל שהמעסיק לא ערך פנקס שעות עבודה כנדרש בחוק הגנת השכר.

התקופה שעד 1.2.09

16. האם עלה בידי התובעת להוכיח כי בתקופה שעד 1.2.09 היא עבדה בשעות נוספות , אם ממשרדי הנתבעת ואם מהבית ובשבתות וחגים?

17. התובעת לא הציגה בפנינו ראיות המעידות על עבודה בשעות נוספות במשרדי הנתבעת.
התובעת לא ציינה כלל מהן שעות העבודה הרגילות שלה, לא ציינה מהי השעה בבוקר בה היה עליה להתייצב במשרד ומהי שעת הסיום ה"רשמית" של יום העבודה. התובעת ציינה שוב ושוב , בכלליות , "עבדתי 12-14 שעות ביום", "עבדתי 350 שעות בחודש" ללא תימוכין של ממש לכך.

18. לא הובא עד מעובדי הנתבעת שיעיד מה היו שעות עבודתה של התובעת במשרד או כי התובעת עובדת בשעות נוספות במשרד על בסיס יומי.

עדותו של מר יהודה עמאר, מנהלה של התובעת במשך כ – 9 שנים מתקופת העבודה אצל הנתבעת, לא פירטה שעות עבודה מוגדרות שהיה על התובעת לעבוד במשרדי החברה.

19. גם העדים הנוספים שאינם עובדי הנתבעת שהביאה התובעת על מנת לחזק את גרסתה ביחס לשעות העבודה המרובות הנטענות, העידו בכלליות על זמינותה של התובעת ולא פירטו מהי מסגרת השעות בהן עבדה התובעת.

מר גבי מלול – מנהל בחברת חיפה כימיקלים, כלל לא ציין (לא בתצהיר וגם לא בעדות בפנינו) דבר לגבי שעות עבודה מסוימות אלא התייחס לזמינות התובעת כשציין כי "אורית הייתה זמינה 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע".

גם מר אדי אבשלום – מנהל עבודה בגדות, לא פירט שעות עבודה בהן הייתה נוכחת התובעת במשרדים.

20. יחד עם זאת, מהראיות עולה כי מאמצע שנת 2007 החליפה התובעת את הסדרן הראשי ועבדה גם בימי ו' לסירוגין, ומראשית שנת 2008 שימשה כסדרנית ראשית ואף החלה לקבל בשכרה "תוספת סידור".

לא מצאנו כי היה שינוי של ממש בצורת ההעסקה כסדרנית בין שנת 2007 לשנת 2008 או שנת 2011.
הוכח בפנינו, כי תפקיד הסדרנית כלל בחובו צורך לעבוד בשעות נוספות וכי מתכונת עבודתה של התובעת כללה עבודה בשעות נוספות – כך בתקופה שלגביה קיימים דוחו"ת נוכחות, וכך גם בתקופה שקדמה לה.

תימוכין לכך ניתן למצוא בדוחו"ת הנוכחות הקיימים (עבור התקופה המאוחרת יותר) מהם עולה כי התובעת ביצעה שעות נוספות מדי חודש.
תוספת הסידור שקיבלה התובעת כסדרנית ראשית החל משנת 2008, למרות שאין בה כדי לענות על דרישות החוק בנוגע לתשלום תמורת שעות נוספות, יכולה אף היא ללמד על כך.
גם ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, אמנם רק בשנת 2011, בדבר תשלום שעות נוספות, כאשר על יסוד נתוני העבר גיבשו הצדדים את התמורה הראויה בעיניהם לכמות השעות הממוצעת הנדרשת, מעידה על כך. לעניין ההסכמה עוד נחזור בהמשך.
העדויות שבאו בפנינו, אף שלא ניתן להסיק מהן מתכונת מדוייקת, מלמדות על זמינות ועבודה בשעות נוספות לכל אורך התקופה.

21. הנתבעת לא מילאה את החובה המוטלת עליה לתעד ולשמור את התיעוד של שעות הנוכחות של עובדיה, ובכללם התובעת. לא הומצאו דוחו"ת נוכחות כלל לתקופה זו על ידי הנתבעת.
הלכה היא כי מקום בו מעסיק לא מילא את חובתו על פי דין לנהל פנקסי נוכחות ו/או לשמור את פנקסי הנוכחות בתקופה שעליו לשמרם, רמת ההוכחה הנדרשת "תוגמש" ודי בכך שהעובד יצביע על מתכונת עבודה (ואפילו לא קבועה) שבה ניתן להניח כי העובד עבד בשעות נוספות (ר' ע"ע) 46288-10-15 בוריס סירקוביץ נ' שיא י.א. להנדסה ובניין בע"מ מיום 26.10.2017, סעיף 9 לפסק הדין).

22. לנוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי עבודתה של התובעת בתקופה בה נטל ההוכחה עליה (עד לחודש 02.2009) כללה עבודה בשעות נוספות.
מכאן, יש לבחון ולקבוע כמה שעות נוספות ביצעה התובעת בתקופה זו.

23. בסיכומיה, הסכימה הנתבעת, כי ככל שייקבע על ידי בית הדין כי התובעת זכאית לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, יש לחשב את שכר ה בהתאם להסכם ההעסקה משנת 2011, המשקף 27 שעות נוספות חודשיות בשיעור 125%.

24. נקדים ונציין, כי ככלל, כמות השעות הנוספות הנתבעת ע"י התובעת מופרזת , מוגזמת ואינה מהימנה עלינו.

באשר לשעות העבודה במשרד, וכפי שיובא להלן, הדוחות הקיימים לחלק מן התקופה אינם תומכים בטענת התובעת כי עבדה באופן קבוע בימי ו' וכן אינם תומכים בטענתה באשר למספר השעות בהן לטענתה עבדה במשרד מידי יום.

באשר לשעות הנוספות שלטענתה עבדה מהבית ובשבתות, העדים מטעם התובעת אמנם העידו כי התובעת הייתה זמינה, אולם אין בכך בכדי להביא למסקנה כי התובעת עבדה מידי יום שעתיים נוספות מהבית.

כך לדוגמא עדותו של מר גבי מלול (עמ' 7, שורות 3-8):

"ש. כל לילה התקשרת לאורית ?
ת. לא כל לילה יש תקלה
ש. בכל שבת יש תקלה?
ת. לא כל שבת יש תקלה".

כך גם עדותו של מר ליאור זלינגר (עמ' 10 שורות 19-20):

"לשאלתך האם הפריקות היו בשבתות, אני משיב שהיו גם בשבתות. אני לא זוכר, אולי 2. כמחצית או פחות. אירוע עד 2 בשבת בשנה".
גם מר יהודה עמר העיד (עמ' 13 שורות 17-21):

"בימי שבת, חג וערבי חג יש לשלח מספר לקוחות במקרים מסוימים שדורשים שניתן להן שירות בשישי שבת. זה לא דבר מוחלט, יכול להיות שירות ברצף של שישי שבת במשך שישה חודשים, ויכול להיות רצף של ארבעה חודשים ויכול להיות ששנה שלימה לא יהיה."

כאשר נדרשה התובעת לעבודה חריגה בשבת או חג, פנתה למנהליה ותוגמלה, וכך עולה מהתכתבויות מייל שצירפה לתביעתה. גם התכתבויות אלו אינן מלמדות על הכלל אלא על היוצא מן הכלל.

מכלל הראיות התרשמנו , כי התובעת הייתה עובדת מסורה (וגם הנתבעת לא טענה אחרת) שנדרשה מתוקף תפקידה להיות זמינה ונדרשה מעת לעת לעבוד מהבית ובשבתות, אולם לא מדובר באופן קבוע ובהיקף הנטען ע"י התובעת - שעתיים בכל יום ושעתיים בכל שבת, וזאת נוסף על 12-14 שעות עבודה נטענות במשרד.

25. מקבלים אנו את טענת הנתבעת כי ההסכם משקף באופן ריאלי יותר את כמות השעות הנוספות הממוצעת שעבדה התובעת בתקופה שקדמה להסכם, עליה הסכימו הצדדים.
יצוין, כי לאחר החתימה על ההסכם, התובעת כבר לא פנתה למנהליה בתלונות על השכר ובדרישה לתשלום שעות נוספות.

משכך אנו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום 27 שעות נוספות מידי חודש בתקופ ת היותה סדרנית מחודש יוני 2007 ועד חודש אפריל 2010 .

26. קביעתנו זו כוללת גם את השעות שהתובעת עבדה לטענתה מהבית ו/או בשבת וחג בתקופה לעיל ולמעשה, מיטיבה עם התובעת, שכן, בתקופה זו כשעבדה התובעת בשבתות או חגים נהגה לפנות ולקבל על כך תוספת או הטבה בדמות ימי חופשה על חשבון העבודה הנוספת , כעולה מנספחי התביעה.

התקופה מיום 1.2.2009 ועד חודש 4/2010

27. כאמור, בתקופה זו, עת נכנס תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתקפו, משאין בנמצא דוחו"ת נוכחות של התובעת, נטל ההוכחה לעניין העבודה בשעות נוספות (או אי העבודה כאמור) הועבר לכתפי המעביד.

28. יחד עם זאת, כבר נקבע, כי המעסיק יכול להרים את הנטל המוטל על שכמו באמצעות דו"חות מעין אלה, אם וככל שייקבע שניתן לתת בהם אמון (ר ' ע "ע 56816-05-16‏ ‏ HAMED EZZEIN‏ - חדד טאס עבודות עפר ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (5.7.17), ובמיוחד פיסקה 6).

29. לתקופה שמיום 1.1.2009 הגישה הנתבעת דוחות כניסה ויציאה של התובעת למתקן "דשנים", המתחם בו היו משרדיה של הנתבעת (להלן: "דו"ח/דוחו"ת דשנים"). דוחו"ת אלו מופקים על ידי שירותי הביטחון במטרה לדעת מי נוכח במתקן בכל רגע נתון כך , שבמקרה אירוע חירום ניתן יהיה לאתר באמצעות הדוחו"ת את הנוכחים במתקן במהירות.
אין למעשה חולק כי דוחו"ת אלו אמינים ומשקפים בפועל את שעות הנוכחות של התובעת במשרדי החברה.

30. מהדוחו"ת אשר סיכומם צורף לתצהירו של מר אליק רום, עולה לכאורה, כי בחלק מהחודשים, התובעת כלל לא השלימה שעות נוכחות בהיקף של משרה מלאה.

הנתבעת טענה, כי גם אם נחשב את השעות הנוספות שעשתה התובעת בחודשים בהם השלימה את שעות המשרה, עדיין ייוותרו לזכות החברה כ – 1,300 שעות ששולמו לתובעת, על אף שהתובעת לא הייתה נוכחת במשרד.
בגין כך הגישה הנתבעת את התביעה שכנגד נגד התובעת.

31. מנגד טענה התובעת , כי חלק מעבודתה כללה נסיעות ללקוחות, ימי עיון והשתלמויות, עבודה ופגישות במשרדי החברה בהרצליה ובנתניה ועוד עניינים מחוץ למשרדי החברה ב מתחם דשנים.
לפיכך, טענה התובעת, כי דו"ח הכניסה והיציאה מדשנים אינו משקף את השעות אותן עבדה בפועל אלא את שעות הנוכחות בדשנים בלבד.

32. טענת התובעת נתמכה בחלקה ב עדותו של מר יהודה עמאר (עמ' 22 ש' 31 עד עמ' 23 ש' 4):

"לשאלת בית הדין – כמה פעמים בשבוע הייתה אורית יוצאת מחוץ למתחם החברה, אני משיב שמתוקף תפקידה כסדרנית הייתה יוצאת בין 3-4 פעמים בחודש לעבודה מחוץ למתחמי שלח. הממשק בנתניה הצריך יותר פגישות ולשם היא נסעה קצת יותר, בערך פעם בשבוע. לא זוכר בדיוק, אבל היא יצאה מחוץ למשרד. היא התלוותה אלי הרבה פעמים ללקוחות. 4 פעמים בחודש בממוצע סה"כ."

ואולם, שעות החסר שבדו"ח דשנים עולות על היקף העבודה המוערך ע"י מר עמאר לו נדרשה התובעת מחוץ למשרד.

33. לנוכח האמור לעיל , ועל יסוד העדויות שבפנינו, אין בדו"ח דשנים כדי לשמש כרישום המשקף את שעות עבודתה המלאות, האמיתיות והמדויקות של התובעת, ולא ניתן להתבסס עליו להוכחה מלאה של שעות עבודתה.
נוכח מסקנה זו, דין התביעה שכנגד המבוססת על דו"ח זה לבדו, להידחות.

34. בעניין דוחו"ת דשנים נוסיף ונציין, כי איננו מקבלים את גרסת התובעת והסבריה גם בכל הנוגע לפערים (של חלקי שעה) המופיעים פעמים רבות בין דו"ח דשנים לדוחו"ת הנתבעת בין שעות הכניסה של התובעת למתקן לבין דיווח, ידני משום מה, של שעת תחילת עבודתה של התובעת בדוחו"ת הנתבעת .
במקרים רבים מאד "מעוגלת" שעת תחילת העבודה שדווחה ידנית לשעה מוקדמת משעת הכניסה למתקן כמופיע בדו"ח דשנים. לשם הדוגמה:

ב-1/12/11 על פי דו"ח דשנים נכנסה התובעת ב-9:22 למתחם, בדו"ח הנוכחות נרשם ידנית 9:00.
ב-2/12/11 על פי דו"ח דשנים נכנסה התובעת ב-9:44 למתחם, בדו"ח הנוכחות נרשם ידנית 9:00.
ב-12/12/11 על פי דו"ח דשנים נכנסה התובעת ב-9:51 למתחם, בדו"ח הנוכחות נרשם ידנית 9:00.
ב-20/12/11 על פי דו"ח דשנים נכנסה התובעת ב-9:42 למתחם, בדו"ח הנוכחות נרשם ידנית 9:00.
ב-21/12/11 על פי דו"ח דשנים נכנסה התובעת ב-8:50 למתחם, בדו"ח הנוכחות נרשם ידנית 8:00.
ועוד ועוד.

רישומים אלה תומכים במסקנתנו כי בתביעתה של התובעת יש משום ההגזמה וההפרזה. מהעדויות שבפנינו התרשמנו כי תביעת התובעת נובעת בחלק לא מבוטל מעלבון וכעס על פיטוריה לאחר שנות עבודה רבות ומסורות, דבר ש הביא לחוסר דיוק ולהגזמה גם בעניין היקף עבודתה הנוספת הנטענת בפנינו.

35. יחד עם זאת ועל יסוד קביעתנו לעיל, מוצאים אנו לפסוק לתובעת גם עבור תקופה זו תשלום שעות נוספות על יסוד מה שהוסכם בין הצדדים בחודש 1/11, היינו, תוספת של 27 שעות נוספות לחודש, כמשקפות ממוצע השעות הנדרש ממנה מתוקף תפקידה, ושהוסכם על הצדדים.

התקופה מחודש 4/2010 עד 12/1010

36. בחודשים 04.2010 עד 12.2010 קיימים כרטיסי נוכחות של התובעת אצל הנתבעת.

מתוך כרטיסים אלה עולה, כי גרסת התובעת כי עבדה מידי יום ו' אינה נכונה, והגרסה כי עבדה בימי ו' לסירוגין מתיישבת יותר עם הדוחו"ת.
גם הגרסה כי עבדה מידי יום 12-14 שעות משרד לפחות אינה נתמכת בדוחות אלה, וקיימים ימים קצרים מכך, ימים בהם נרשמו פחות מ-8 שעות ואף ימים בהם התובעת לא עבדה כלל.

יצוין, כי חישוב כלל שעות העבודה בפועל במשרד על פי הדוחות מ-5/10 עד 12/10 (אפריל הינו חודש חלקי), ללא הפחתת זמני הפסקות, מביא לממוצע של כ-209 שעות עבודה בפועל בחודש , דבר שיכול אולי להסביר גם את היקף השעות או התוספת עליה הוסכם ב-1/11.

הואיל ואיננו מקבלים גרסת התובעת באשר להיקף שעות עבודתה, והתובעת אף לא ביצעה חישוב השעות הנתבעות על פי הדוחות, מוצאים אנו לקבוע לתובעת גם בגין תקופה זו תשלום של 27 שעות נוספות לחודש כפי שנקבע ביחס לתקופות הקודמות עליהן עמדנו לעיל.

37. בסיכומיה הסכימה למעשה הנתבעת, כי התחשייערך על בסיס השכר בכל תקופה ותקופה אלא שהחישוב לכל התקופה שעד שנת 2011 יערך גם הוא על בסיס 2500 ₪ לחודש ( 30,000 ₪ לשנה ), כפי שהוסכם ב-1/11.
על יסוד תחשיב זה, פוסקים אנו לתובעת בהתאם לאמור לעיל הפרשים בסך 105,000 ₪ לתקופה שמאמצע שנת 2007 ועד סוף שנת 2010.

התקופה שמחודש 1/2011 – מחתימת ההסכם ההעסקה

38. ב- 26.7.11 נחתם עם התובעת הסכם העסקה , בתוקף רטרואקטיבי מיום 1.1.2011.
סוכם, כי החל מ-1.1.11 שכרה החודשי של התובעת יעמוד על 13,000 ₪ והתובעת תקבל בנוסף גמול שעות נוספות גלובלי בסך 2,500 ₪. עוד סוכם, כי מיום 1.1.12 יעלה השכר ל- 14,000 ₪ וגמול השעות הנוספות ל- 3,000 ₪.

בהסכם ההעסקה נכתב כך (ההדגשה הוספה) :

"6.1 משכורת
6.1.1. החל מיום 1.1.11 שכרה של העובדת יהיה 13,000 ₪ (ברוטו) לחודש (להלן: "המשכורת החודשית").
6.1.2. הואיל ותפקידה של העובדת מחייב אותה מעת לעת לעבודה בשעות נוספות וחריגות העשויות לכלול עבודה בשבת, מוסכם בין הצדדים כי בנוסף למשכורת החודשית כאמור לעיל, תשולם לעובדת תוספת גלובלית בסך של 2,500 ₪ ברוטו לחודש בתמורה לעבודתה בשעות נוספות וחריגות (להלן: "השכר בגין שעות נוספות").
6.1.3. מאחר וגובה השכר בגין שעות נוספות מבוסס על הערכה, על בסיס ממוצע שנתי של העבודה בשעות נוספות, תשולם התוספת בכל חודש...
6.1.4.8 מוסכם כי החל מיום 1.1.12 תעודכן המשכורת הכוללת כדלקמן:

  1. סעיף 6.1.1 יעודכן לסך של 14,000 ש"ח
  2. סעיף 6.1.2 יעודכן לסך של 3,000 ₪"

39. לשונו של הסכם ההעסקה אינה משתמעת לשני פנים.
מההסכם ברור כי הצדדים היו מודעים לכך שחלק מהעבודה הינה עבודה בשעות נוספות לרבות בשבת ויש לתגמל את העובדת בגין עבודה זו. לכן עיגנו הצדדים בהסכם תשלום עבור שכר יסוד וכן תשלום נפרד ומוגדר עבור העבודה בשעות נוספות.

40. איננו מקבלים את טענות התובעת כאילו המדובר על תוספת עבודה ולא על תוספת עבור שעות נוספות, והפיצול למעשה פיקטיבי.

התובעת ידעה, ומשחתמה גם הסכימה, כי התוספת הינה עבור שעות נוספות.
במייל ששלחה ביום 9.1.12 (נספח 3 לכתב ההגנה) הודתה התובעת כי שכרה עלה ב-2500 ₪ כתשלום לשעות נוספות (שבעבר עבדה אותן ללא תמורה).

התובעת טענה, כי לא הסכימה להעלאה זו וכי המשיכה להתרעם ועל כן עלה שכרה שוב בחודש 1.12 . דוחים אנו גם גרסה זו של התובעת, ש אינה מתיישבת עם לשון ההסכם, אשר מראש קבע העלאה נוספת בשכר, החל ב - 1.12.

41. מהראיות שבפנינו עולה כי בתקופה שקדמה לחתימה על הסכם ההעסקה, ידעה התובעת לדרוש את זכויותיה לרבות תגמול בגין עבודה בשבתות ו/או בלילות. מנספחים שצרפה התובעת לתביעתה עולה כי מעת לעת דרשה פיצוי על עבודה נוספת (שעות, ימי שישי או שבתות וחגים) ואף אושרו לה ימי חופש תמורתן.
ברם, מיום החתימה על הסכם ההעסקה אין עדות לכך שהתובעת דורשת תוספת תשלום עבור שעות נוספות או טוענת כי התשלום בעבור שעות נוספות שמקבלת אינו משקף את השעות הנוספות בהן עובדת.
מסקנתנו היא כי גמול השעות הנוספות שהיה מוסכם על הצדדים שיקף גם בעיני התובעת עצמה את השכר לו היא זכאית בעבור עבודתה בשעות נוספות ו/או חריגות (מהבית) ו/או בשבת – ככל שנדרש ממנה.

42. גם מעדות התובעת בבית הדין עולה כי התובעת מאבחנת בין שכר היסוד לתוספת גמול השעות הנוספות (לדוגמא עמוד 31 שורות 6-8):

"ש. איך הגעת ל 91 ₪ לשעה? ת. לקחנו אם אני זוכרת טוב את השכר החודשי שלי, שכר יסוד, 13,000 ₪ ברוטו חלקי השעות שאני
אמורה לעבוד..."

43. זאת ועוד. במהלך ניהול המשא והמתן בין התובעת לבין הנתבעת לקראת החתימה על הסכם ההעסקה, פנתה התובעת בדרישה למחוק סעיף מההסכם אשר ביטל למעשה את ההתחשבנות בין הצדדים ביחס לשעות נוספות שביצעה בעבר.
וכך כתבה התובעת, בדואר אלקטרוני ששלחה למנהלה, מר יפתח גולד, ובו פירטה את השינויים שיש לערוך בחוזה ההעסקה:

"יש להוסיף תאריך לחוזה עד מתי בתוקף לכמה שנים. סעיף 2.2 – יש להוסיף – למעט תגמול בעד שעות נוספות של טרם חתימת ההסכם שהצדדים שומרים על זכותם שבנדון". (ההדגשה הוספה)

הנה כי כן, התובעת בדרישתה אינה מוותרת על התגמול שמגיע לה על העבודה בתקופה שקדמה להסכם, אולם היא אינה מתייחסת לתקופה שלאחר ההסכם. עובדה זו מעידה על כך שסיכום השכר ש ישולם עבור שעות נוספות משקף אף לדעתה של התובעת תשלום עבור עבודתה בשעות נוספות מכאן ואילך .

44. באשר לאפשרות תשלום שעות נוספות גלובאלי קבע בית הדין הארצי :

"המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת. תשלום שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ [פורסם בנבו] (18.12.11) (להלן: ענין פיודור). למותר לציין כי אם יסתבר בנסיבות ענין קונקרטי כי הגמול אינו הוגן, שכן סדר הגודל של השעות הנוספות הנדרשות בפועל עולה על ההנחות של הגמול הגלובלי, כי אז לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24. שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות העניין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24. רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. בדרך זו מוגשמים ערכים של שקיפות ובהירות בנוגע לשיעורו. מפאת הפרדה זו גמול שעות נוספות גלובלי אינו נתפס באיסור הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר (ראו פיסקה 3 בענין אלון). חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים – קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. כמו כן, אין בתשלום שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות שהוא חב בהן בהתאם לכל דין".
(ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ - מאגר נבו 28.02.2017). (ההדגשות אינן במקור).

45. בענייננו, מצאנו כי קיימת הסכמה ברורה ומודעת להסדר השעות הנוספות הגלובאליות, כפי שפירטנו לעיל.
בתלוש השכר קיימת כנדרש הפרדה בין השכר הרגיל וגמול השעות הנוספות.

לתקופה שמחודש 1/2011 קיימים דוחו"ת נוכחות אותם צרפה התובעת לתצהירה.
באשר לשעות המדווחות (לרבות שעות שבת המופיעות בדוחו"ת הנוכחות), התובעת טענה בסיכומיה כי בשנת 2011 בצעה 262 שעות נוספות בשיעור 125% ו- 108 שעות בשיעור 150%.
על פי תחשיבה, הייתה זכאית לגמול שעות נוספות בסך של 35,528 (שנתי).
התובעת קיבלה גמול בסך 30,000 ₪ (2,500 ₪ לחודש) ולפיכך יפסק לה, לשנה זו, הפרש בסך 5,528 ₪.

לשנת 2012 ו-2013 גם על פי תחשיב התובעת, אין הפרש לתשלום (ר' סעיפים 96 עד 100 לסיכומי התובעת).

באשר לשעות הלילה והשבת, ככל שאינן מדווחות, כבר קבענו כי גרסת התובעת באשר למספר השעות להן נדרשה הינה מופרזת ואינה מהימנה עלינו.

46. לסיכום פרק זה, התובעת זכאית להפרשי שעות נוספות בסך 105,000 ₪ לשנים 2007 עד 2010 (כולל) ולהפרש בסך 5,528 ₪ לשנת 2011.

התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

47. בגין הליך פיטורים שאינו תקין ושימוע "מבוים" ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגובה 5 משכורות ובסך הכל – 87,500 ₪.

לטענתה, השימוע שנערך לה היה בבחינת "משפט שדה" בו לא משנה מה הי יתה אומרת - ההחלטה לפטרה כבר התקבלה.

48. הנתבעת טוענת כי התובעת פוטרה כדין, נעשה לה הליך שימוע חוקי וניתנה לה הודעה מוקדמת על פיטוריה.

49. לדברי הנתבעת, התובעת פוטרה מעבודתה בגין הפגנת יחסי אנוש לקויים כלפי עובדים, ספקים ולקוחות. התנהגות לא הולמת לחברים לעבודה, ניהול העבודה תוך צעקות, קללות, איומים והטלת מורא על הסובבים אותה הם רק חלק מהטענות כלפי התובעת. לטענת הנתבעת, ניתנו לתובעת מספר התראות לחדול מהתנהגותה ומשלא שעתה להן – לא היה בידי הנתבעת אלא לזמן את התובעת לשימוע.
לתובעת נערך שימוע בטרם התקבלה ההחלטה על פיטוריה . הזימון לשימוע והשימוע עצמו נעשו באופן תקין וכדין. התובעת הקליטה את השימוע, ותמליל מההקלטה צורף לתצהיר התובעת וסומן כנספח יד.

במסגרת השימוע, פירטה התובעת את טענותיה. המנכ"ל דאז, מר קובי מוטיב , האזין לה ב רב קשב, ואמר לה כי יבדוק את טענותיה ויודיע לה על ההחלטה.
משתשובותיה לא סיפקו את הנתבעת – התקבלה החלטת הפיטורים.

50. לא מצאנו כי נפל פגם בהליך המצדיק התערבותנו.
אין בית הדין שם עצמו במקומו של המעסיק אלא מתפקידו לבחון האם נפל פגם בהליך או שנבע הוא משיקולים זרים ופסולים.
לא מצאנו כי מתקיים אחד מכל אלה.

51. התובעת זומנה לשימוע בעקבות התנהגות לא הולמת כלפי עובדים ועמיתים.
העיד מר קובי מוטיב, כי בתחום המקצועי לא היו טענות כלפי התובעת אלא בתחום יחסי האנוש וכי השימוע היה בנושא של התנהלות, התנהגות ודרך ארץ שעבורו היו קו אדום. הנושאים היו מוכרים לה והיא לא הייתה מופתעת.

התובעת אישרה כי השימוע נמשך על פני כשעה וחצי. התובעת לא ידעה לומר מה עוד היה בפיה לומר בשימוע ולטענתה לא התאפשר לה (עמ' 51 לפרוטוקול).

מר יפתח גולד העיד אף הוא בפנינו על תלונות שקיבל, ועל האוירה ומערכת היחסים סביב התובעת:

"אני ישבתי במשרד הזה שלוש שנים. שמעתי את הדפיקות על השולחן. שמעתי את הצעקות בטלפון. ראיתי את הסדרנים ואת האוירה....בשיחות שלי איתו (עם המנכ"ל מר מינץ -מ.פ) העליתי את הבעיות עם אורית. במיוחד צעקות והעלבות גם כנגד יהודה וגם כנגד סדרנים. אוירה קשה בסידור. הוא החליט שהיא נשארת. הוא היה קצת מנותק מהשטח. קובי בא אלי עם העניין הזה לאחר שהנהגים דיברו איתו במסגרת שיחות "קפה ועוגה".."

52. בדוחות הערכות ביצועים עוד משנת 2011 (ע"י מר יפתח גולד), התובעת אמנם צוינה כנאמנת ומקצועית, אולם ניתן לה ציון נמוך בתחום יחסי האנוש (6.57) אף שהתובעת העריכה עצמה בציון גבוה ( 9.96) וכן קיבלה ציון 8 בשירותיות, אף שהעריכה עצמה בציון 10.
בחלק המילולי נרשם בעניין זה בין היתר:

"לעיתים נכנסת לעימותים טלפוניים עם לקוחות או קולגות ובכך מורידה את ערך השירותיות...יחסים בין אישיים בעייתיים, לפעמים מגיבה באופן פוגעני, לא תמיד מכבדת את הזולת...סביבת העבודה לא תמיד נוחה פועלת מתוך לחץ והישגיות...לא מאצילה סמכויות לאורך זמן, לאחר כישלון מחזירה אליה חזרה את השליטה, בסביבת עבודתה יש אוירה לחוצה אנשים מונעים מתוך חשש לכישלון..".

53. בדו"ח הערכה נוסף מינואר 2013 שוב עולות בעיות בתחום יחסי האנוש ונרשם:

"נקלעת לויכוחים עם מנהלי ביניים ומנהלי יחידות בחטיבה"
"בד"כ דעתנית מאד, לא תמיד מקשיבה ולומדת מהאחר, בד"כ תגיד את המילה האחרונה"
"הסידור מתנהל בצעקות (לא תמיד)גם בנוכחות קולגות, נהגים ולפעמים גם לקוחות"
"לא נותנת מספיק מרחב לסדרן תחתיה.."
"האוירה די מתוחה בסידור"
"חסרה ממלכתיות-נגררת מהר מדי לויכוחים מיותרים והתנצחויות"

בנקודות לשיפור נרשם בין היתר כי "נדרש שיפור אוירה בסביבת העבודה ...יוצרת סביבת עבודה לא נעימה מלאה בהאשמות...חוסר נכונות לקבל סיוע מבעלי מקצוע (תחושה שאני יודעת הכל)"

54. עד התובעת, מר עמאר תמך, אם כי בזהירות מה, בהתנהלות התובעת והבעיות שעוררה בתחום יחסי האנוש.

מר עמאר, המצוי בקשרים טובים עם התובעת, נשאל באשר ליחסיה של התובעת עם הנהגים והשיב כי התובעת היא "טיפוס שאו שאתה אוהב או שונא...היו נהגים שהיו מתאבדים עליה...היו נהגים שלא הסתדרו איתה ואני נכנסתי לתמונה לפשר".
עוד אישר, כי בתקופה מסויימת גם לו היה קשה לעבוד עם התובעת, וכי עם הנהגים היו התנגשויות. מר עמאר אישר כי מר בן דהאן לא הסתדר איתה וכן כי היו קונפליקטים במשרד.
מר עמאר הוסיף וציין כי התובעת "לעיתים אגרסיבית, לעיתים קרובות היא נחמדה אבל לעיתים אל תעמוד לידה, זה מסוכן. אבל זה לטובת המערכת."

בתחום יחסי האנוש הודה העד כי יש שיפור ושקט אחרי שהתובעת עזבה והאוירה נעשתה רגועה יותר.

התרשמותנו מהתובעת, כפי שהעיד עליה העד מטעמה, מר עמאר: "לאורית יש כוחניות מאד דומיננטית ודעתנית" וכן "קשה לנהל אותה".

55. שוכנענו, כי פיטוריה של התובעת נבעו משיקולים ענייניים והליך הפיטורים היה תקין.
התובעת זומנה לשימוע שאף נדחה לבקשתה. התובעת לא ביקשה להיות מיוצגת בשימוע.
לתובעת ניתנה האפשרות להשמיע את כל תגובותיה והתייחסויותיה לטענות שהועלו כנגדה.
איננו מוצאים פסול בכך שבעת השימוע לא נכח מנהלה הישיר של התובעת, מר יפתח גולד. בנסיבות העניין ובהתחשב בעובדה שבנו של מר גולד אושפז בבית החולים – אין בהיעדרותו מהשימוע בכדי להטיל פגם בהליך השימוע עצמו , מה גם שהתובעת לא ביקשה לדחותו.

אשר על כן, ומשלא נפל פגם בהליך, התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחית.

התביעה להפרש פיצויי פיטורין ופיצויי הלנה

56. בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת:

"בהתאם להסכם העבודה של התובעת, זכאית התובעת לפיצויים בשיעור של 130% ונוכח הכשל בהפרשה כדין, לא חל סעיף 14 כאמור בפסיקת בתי הדין וביה"ד הארצי ולכן זכאות התובעת לפיצויים עומדת על 221,000 ₪, מתוכם כאמור שוחררו כספים בשיעור של 189,134 ₪. לפיכך יתבקש בית הדין הנכבד לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין הפרש פיצויי פיטורים סכום של 31,866 ₪".

57. בחקירה הנגדית הסבירה (עמ' 49, שורות 23-26):

"אני מסבירה את החישוב: 17,000 ₪ שכר אחרון כולל X 30% תוספת של החוזה X השנים וזה מביא לפיצויים בסך של 221,000 ₪.
ש. אם לפי החוזה שלך לא מגיע לך 130% תוספת על כל התקופה אז החישוב הזה לא נכון?
ת. נכון".

58. הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת קיבלה את כל פיצויי הפיטורים המגיעים לה.
הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי פיצויי הפיטורים צריכים להיות מחושבים לפי שתי תקופות. האחת, מתחילת העבודה ועד להסכם ההעסקה, לפי 130% מהשכר האחרון עובר לחתימה על הסכם ההעסקה והשניה, מ-1.1.11 ואילך לפי סע' 14 לחוק פיצויי פיטורים ובלי פקטור של 130%.

הנתבעת לא הראתה הכיצד לשיטתה שולמו מלוא הפיצויים. במכתב ב"כ הנתבעת מיום 31/10/13 מציין ב"כ הנתבעת כי לתובעת הועברו כספי הפיצויים שהיו צבורים על שמה אולם אין בהעברה כדי להוות הודאה בזכאותה לפיצויים בנסיבות המתבררות כמעילה באמון, שליחת יד ברכוש המעביד וכו'.
הנתבעת לא טענה בפנינו לשלילת פיצויי פיטורים מהתובעת אלא טענה כאמור כי הפיצויים שולמו במלואם , ללא כל חישוב התומך בטענה זו.

59. בהסכם ההעסקה שנחתם בין התובעת לנתבעת נכתב כ ך (ההדגשה הוספה):

"7.5 פיצויי פיטורין
7.5.1 בגין תקופת עבודת העובדת בחברה עד ליום 1.1.2011 זכאותה לפיצויי פיטורין תהא על פי המשכורת הכוללת במועד הפסקת העבודה.
7.5.2 בכפוף לאמור בהסכם זה ובסעיף 7.5.1, תהיה זכאותו של העובדת לפיצויי פיטורים ביחס לתקופה שמיום 1.1.2011 ועד למועד סיום יחסי העבודה כאמור בסעיף 6.3.1 לעיל ונספח א להסכם- הנ"ל בכפוף להפרשת מלוא הסכומים עפ"י הסכם זה.
7.5.3 מוסכם כי סך פיצויי הפיטורים המגיעים לעובדת ע"פ הסכם זה יחושבו ע"פ 130%."

מההסכם עולה, כי עבור התקופה הראשונה התובעת זכאית לפיצויים בשיעור 130%, מחושבים על בסיס המשכורת הכוללת האחרונה. פרשנות הנתבעת כי המשכורת הקובעת הינה המשכורת האחרונה קודם להסכם אינה מתיישבת עם לשון ההסכם והנתבעת לא חזרה עליה בסיכומיה.

60. על פי האמור לעיל, לתקופה הראשונה זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 162,059 ₪.
לתקופה השנייה, בגינה הועברו הפרשות לקופה ולא הוכח כי הייתה העברה בחסר, זכאית התובעת לפיצויים בשיעור 100% , בסך 45,333 ₪.
סה"כ מגיע לתובעת פיצויים בסך 207,392 ₪.
התובעת קיבלה 189,134 ₪ מהקופה. לא הוצגה בפנינו חלוקת ההפקדות לפי תקופות. לנוכח האמור, זכאית התובעת ליתרת פיצויים בסך 18,258 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.13 ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין, משמדובר בהפרש פיצויים מוגדלים מכוח הסכמת הצדדים, בשים לב למחלוקות בין הצדדים וטענת הנתבעת לתשלומי יתר לנוכח דיווחי השעות הסותרים , לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה.

פיצוי בגין הפקדה חסרה/באיחור לקרן השתלמות

61. לטענת התובעת בתביעתה, סכומים שהיא זכאית להם הופרשו לקרן ההשתלמות בחסר, באיחור או שהופרשו בטעות לקרן אחרת. הגם שהתובעת מודה כי "הסכומים תוקנו והופרשו באיחור לאחר שלא הופרשו כדין במועדם" (סעיף 69ד לכתב התביעה), סבורה היא שעל הנתבעת לפצותה, וזאת "על האיחורים וההפסדים בגין ההפרשה המאוחרת/חלקית ושנעשתה בטעות לקרן אחרת". הפסדי הצמדה וריבית אלו מזכים את התובעת לטענתה בפיצוי על סך של 5,000 ₪.

62. לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה את מלוא הכספים שהגיעו לה – לרבות קרן השתלמות, קרן פנסיה ופיצויי פיטורין וטענותיה בגין אי תשלום רכיבים אלה או תשלום חלקי, חסר או שלא בזמנו – דינן להידחות. מה גם שהתובעת לא הציגה ראיה לנזק כל שהוא שנגרם לה.

63. בחקירתה הנגדית (עמ' 48, שורות 26-30) העידה התובעת:

"ש. לעניין קרן ההשתלמות – תסבירי לי את התביעה.
ת. כשעשיתי בדיקה עם קרן ההשתלמות שלי נמצא שיש הפרשים בין ההפקדות בפועל לבין מה שצריך להיות בקופה. מסתבר שאחרי המיילים שהוצאתי למירב רביב ולורד הם בדקו והסתבר שהפרישו לאקסלנס ואז השלימו. אחרי שעשיתי בדיקה עם אלטשולר שחם והם אמרו שהפסדתי ריבית בסביבות 4000-5000 ₪".
ש. תוכלי להציג מסמך בעניין זה?
ת. אין לי את כל ההתכתבות פה"

מעבר לאמירה בעלמא, תביעתה של התובעת ברכיב זה לא הוכחה כלל ודינה להידחות.

הפרש דמי הבראה

64. בכתב התביעה, בתצהיר עדות ראשית של התובעת ובסיכומים שהגישה ציינה התובעת כי " קיימת הפחתה שבוצעה מטעמים שאינם נהירים וזאת בגין 4 ימי הבראה ששויים 1,122 ₪".

65. בחקירה הנגדית (עמ' 48, שורות 22-25) העידה התובעת:

"ש. את יודעת למה ניכו לך דמי הבראה?
ת. אמרו לי שלא עבדתי את כל התקופה. עבדתי מחודש 9/2003 עד 9/2013, לא היו צריכים לנכות לי שום דבר. אמרו שיוסיפו לי את תחילת התקופה עד סוף התקופה. הם מצאו לנכון שבגלל שסיימתי ב 9/13 צריך לנכות לי. סה"כ עבדתי 10 שנים ולא היה מקום לנכות".

66. בכתב ההגנה ובסיכומים מטעם הנתבעת נתנה הנתבעת את ההסבר הבא:

"הנתבעת משלמת בחודש יוני של כל שנה דמי הבראה בעבור חודשים ינואר עד דצמבר של אותה שנה קלנדרית. ביוני 2013 קיבלה התובעת תשלום עבור כל שנת 2013 ובסה"כ 2,992 ש"ח. מאחר והתובעת סיימה לעבוד בחודש אוגוסט, קוזך של 1,122 ₪, המשקפים דמי הבראה ל - 4 ימים ".

67. גרסת הנתבעת בעניין זה מהימנה עלינו. משסיימה התובעת עבודתה בחודש אוגוסט, זכאית הייתה הנתבעת לקזז הימים העודפים לתקופה שעד דצמבר, תקופה בה התובעת לא עבדה ולא צברה זכות להבראה.
אשר על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה לפיצוי בגין לשון הרע

68. התובעת טוענת כי הנתבעת הפיצה עליה "מגוון סיפורים מרושעים". הסיפורים הופצו, לטענת התובעת, בקרב עובדי ולקוחות הנתבעת. בגין רכיב תביעה זה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 100,000 ₪.

לטענת התובעת בתביעתה, "ממניעים שאינם ידועים לתובעת מאז שפוטרה מעבודתה, הנהלת הנתבעת טרחה והפיצה על התובעת מגוון סיפורים מרושעים שכללו אמירות מפורשות הנוגעות למעילות בכספים וכן קיום יחסים לא הולמים עם נהגים".

69. הנתבעת מצידה הכחישה מכל וכל את המיוחס לה ודחתה טענותיה של הנתבעת ביחס לרכיב תביעה זה. הנתבעת טענה כי לא נאמרו דברי לשון הרע על התובעת על ידי מי נציגיה.

70. "בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של העוולה האזרחית, היינו את מרכיב 'הפרסום', מרכיב 'לשון הרע' והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את 'פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע' ... כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום 'מסמך מהותי' והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".
(א' שנהר, דיני לשון הרע, 420 -421 (תשנ"ז, 1977) ראו גם: ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס.פי גרופ בע"מ – אסולין. [פורסם בנבו] פסקאות 12 - 20 (16.9.2013)).

71. התובעת לא הציגה בפנינו כל ראיה שהיא על לשון הרע שהופץ עליה לכאורה על ידי הנתבעת. התובעת לא הצביעה בפנינו על אירוע מסוים בו לטענתה דיברו נציגים מטעם הנתבעת בגנות התובעת. לא אמרה מי נכח באירוע, מי אמר את דברי הבלע הנטענים, מה בדיוק נאמר ופרטים נוספים.
התובעת טוענת באופן כללי – הפיצו עלי מגוון סיפורים מרושעים - ללא פירוט מהם הסיפורים שהופצו, מי המפיץ ולמי הופצו הסיפורים ומתי.

בהיעדר כל פירוט לדברי לשון הרע המיוחסים לנתבעת דין רכיב תביעה זה להידחות.

סיכום

72. התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים :

א. הפרשי שכר (שעות נוספות) בסך 110,528 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/12 ועד התשלום המלא בפועל.
ב. הפרש פיצויי פיטורין בסך 18,258 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/13 ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

משנתקבלה התביעה באופן חלקי בלבד, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

73. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין .

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ח, (06 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר אלי עשור שעבין
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר ליאור לוין
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: אורית קקון
נתבע: ש.ל.ח שירות להובלת כימיקלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: