ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הרצל עמר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יוסף יוספי

התובע:
הרצל עמר
ע"י ב"כ: עו"ד אליהו ויצמן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הילה גולן

פסק דין

1. עסקינן בתובענה במסגרתה מערער התובע על החלטת הנתבע מיום 26.3.17; בה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה לתקופה שמיום 25.11.16 ועד ליום 12.2.17 בגין תאונת העבודה שארעה לו ביום 14.11.16.
לטענת הנתבע, אין קשר סיבתי בין האבחנות שנמצאו אצל התובע במישור הלבבי לבין תקופת האי כושר שנתבע ה בעקבות אבחנות אלו. תקופת האי כושר קשורה למצב מחלתו הבסיסית של התובע .

2. בית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן:

"העובדות עליהן יסתמך המומחה
א.התובע יליד 1961.
ב.ביום 14.11.16, עת שניסה התובע ביחד עם בנו להרים שולחן, חש התובע ברע ופנה לקבלת טיפול רפואי כעולה מהמסמכים הרפואיים.
ג.המוסד הכיר באירוע הנ"ל כתאונת עבודה, והפגיעה שהוכרה הינה כאבים בחזה. הנתבע לא הכיר באבחנות בדבר ניתוח מעקפים ואנגינה פקטוריס, האבחנות המופיעות בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 14.3.17.
ד.הנתבע הכיר באי כושר לתקופה שמ- 15.11.16 עד 24.11.16.
הנתבע לא הכיר בתקופה שמ- 25.11.16 ועד 12.2.17.
ה.מצבו הרפואי של התובע כעולה מהחומר הרפואי".

3. לצורך הכרעה בסוגיה מונה פרופ' וולטר מרקביץ' כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה") והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלה הבאה:

"האם התובע זכאי לדמי פגיעה בעבור התקופה שמיום 25.11.16 ועד ליום 12.2.17?"

4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 6.12.17 במסגרתה סקר את החומר שהיה פניו וציין:

"...ניתוח המעקפים בוצע עקב מחלת הלב ממנה סבל התובע קודם לאירוע מיום 14.11.16. אין קשר בין האירוע בעבודה וביצוע הניתוח בלב מעבר לעובדה שהאירוע בעבודה הוביל לאשפוז שאיפשר אבחון וטיפול נכון. לפיכך, התובע אינו זכאי לדמי פגיעה בעבור התקופה שמיום 25.11.16 ועד ליום 12.2.17".

5. בהחלטה מיום 11.12.17 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במ ידה ולא יוצגו שאלות כאמור, יסכמו הצדדים בכתב.

6. בהחלטה מיום 28.1.18 התיר בית הדין לתובע להציג 3 שאלות מתוך ה-8 אותן ביקש להציג.

7. בהחלטה מיום 30.1.18 הועברו למומחה השאלות הבאות:

"ה)לס' 10.4.3 – הוועדה הרפואית קבעה כי יש לו נזק קבוע נוסף כאשר הוסיפה לנכותו 10% נכות צמיתה עקב הארוע? מה יש לך לומר על כך?
ו)לס' 10.4.4 גם אם הניתוח לב היה מוצלח האירוע התאונתי גרם לנכות של 10% לצמיתות האם זה משנה את חוו"ד?
ז)לס 10.4.6 – האם תשנה את חוו"ד לאור ה עובדה כי הוועדה הרפואית קבעה כי למרות שהתובע סבל קודם לארוע מבעיות לב אותם אתה מפרט בכל זאת הלחצים גרמו לנזק וקבעו 10% נכות צמיתה?".

8. ביום 12.2.18 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל, תוך שהוא מציין כי אינו משנה את מסקנת חוות דעתו, ותוך שהוא מייחס את ניתוח המעקפים למחלה הקשה בליבו של התובע, אשר ממנה סבל עוד קודם לאירוע החריג.

9. ביום 14.2.18, נקבע מועד לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה ליום 15.3.18. התובע ביקש לדחות את מועד הדיון, ולפיכך התקיים דיון ביום 21.6.18 במסגרתו סיכמו הצדדים את טענותיהם.

10. לטענת התובע, שגה המומחה בקביעותיו. ראשית, הליקוי של התובע הוא לא כאב בלב אלא ליקוי בלב עצמו כולל ניתוח המעקפים שעבר. עוד טען התובע, כי נפלה שגגה בניסוח הליקוי ע"י הצדדים בדיון המוקדם בפני השופט פרנקל, וכי אפשר לתקנה לפני מתן פסק הדין. עוד ביקש התובע , שבית הדין יחזיר למומחה שאלות 1 א-ד תוך הצגת דוח הוועדה הרפואית שלא היה לפניו, ותוך הפנייתו לליקוי הספציפי של התובע, ולשאול אותו האם יש בכך כדי לשנות את חוות דעתו.

11. לטענת הנתבע, הצדדים הסכימו על העובדות המוסכמות. המומחה התייחס בחוות דעתו לשני הליקויים השונים. הפגימה שהוכרה על ידי הנתבע הינה פגימה בחזה וכאבים בחזה, בעוד שניתוח המעקפים ואנגינה פקטוריס לא הוכרו.
המומחה מונה בהסכמה ואף הועברו אליו עובדות מוסכמות על ידי שני הצדדים. חוות דעת המומחה היתה ברורה, מפורטת ומנומקת.
המומחה נותר איתן בדעתו שניתוח המעקפים בוצע עקב המחלה הקשה ממנה סבל התובע עוד קודם לאירוע החריג.
קרי, הכאבים בחזה שהוכרו כתוצאה מהאירוע החריג הם אלו שהובילו לגילוי המחלה הקשה.
לסיכום, טען הנתבע כי אין לסטות מחוות דעתו של המומחה, ולפיכך יש לדחות את התובענה.

דיון והכרעה

12. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.
13. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית".

ראו:
עב"ל (ארצי) 411/97 בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פיסקה 4 לפסק הדין).
סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

ראו:
דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פיסקה 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:
" ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

ראו:
עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פיסקה 5 (ו) לפסק הדין).

14. במקרה שלפנינו מדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת, במסגרתה ענה המומחה באופן ענייני ומקיף על כל שנשאל . ראשית, פירט המומחה את כלל המסמכים הרפואיים בתחום הקרדיולוגי באופן כרונולוגי. אחר כך, תיאר את ההשתלשלות הרפואית של התובע, תוך פירוט ביחס לאירוע מיום 8.2.16, לתקופה שמיום 9.2.16 ועד ליום 14.11.16, וכן ביחס לתקופת האשפוז בבית חולים סורוקה החל מיום 14.11.16 ועד ליום 17.11.16. בנוסף, התייחס המומחה לבדיקות השונות וכן לניתוח המעקפים שנערכו לתובע תוך התייחסות לתוצאותיהם.

15. המומחה ציין ממה סובל התובע בכל הקשור לתחום הקרדיולוגי, והכל באופן מקיף ומ מצה.
המומחה ציין כי האירוע מיום 14.11.16 לא היה מלווה בנזק לבבי קבוע נוסף לנזק שהיה קודם לאירוע , אלא הביא לגילוי מחלת לב כלילית קשה ומפושטת ולניתוח שבא עקב הגילוי. בסיום סקירתו וניתוחו של המקרה, הגיע המומחה למסקנה חד משמעית לפיה התובע אינו זכאי לדמי פגיעה בגין התקופה שבמחלוקת, דהיינו מיום 25.11.16 ועד ליום 12.2.17.

16. גם במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על קביעותיו ועל מסקנתו, תוך שהוא עונה על שנשאל באופן נהיר וחוזר על דעתו לפיה:
"הלחצים בעבודה הובילו לגילוי מחלת הלב הקשה ממנה סבל קודם לאירוע. גילוי המחלה הוביל לביצוע הניתוח הדחוף...".

17. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות ברורות מטעם מומחה שמונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. חוות הדעת היתה מנומקת, עניינית ומקצועית, ולפיכך יש לקבלה.

18. בשולי פסק הדין נוסיף הערה חשובה; בדיון מיום 21.6.18, במסגרת סיכומיו, טען ב"כ התובע כי בית הדין טעה בכך שכתב למומחה כי הפגימה שהוכרה ע"י הנתבע היתה כאב בחזה וכי הפגימה שלא הוכרה היתה אנגינה פקטוריז.
טענה זו של ב"כ התובע מנוגדת למסמכים המצויים בתיק, כפי שיפורט להלן.
ב"כ התובע עצמו צירף לכתב התביעה את מכתב הדחייה של הנתבע, שם נכתב כי הפגימה שהוכרה הינה כאב בחזה, וכי הפגימה בגין אנגינה פקטוריז לא הוכרה. התובע לא ערער על הפגימה שהוכרה, אלא רק על מספר ימי האי- כושר שהוכרו. גם בכתב ההגנה נטען, כי הפגימה שהוכרה היא כאב בחזה. בדיון המוקדם בפני כבוד השופט פרנקל הסכימו שני הצדדים על עובדות מוסכמות למינוי מומחה, וזאת בהאי לישנא (ההדגשות הוספו- י.י.) :
"ב"כ הצדדים:
הגענו להסכמה למינוי מומחה בתחום הקרדיולוגיה על מנת שיחווה דעתו בנוגע לזכאות התובע לדמי פגיעה בתקופה שמ- 25.11.16 עד 12.2.17 על סמך העובדות הבאות:
1.התובע יליד 1961.
2. ביום 14.11.16, עת שניסה התובע ביחד עם בנו להרים שולחן , חש התובע ברע ופנה לקבלת טיפול רפואי כעולה מהמסמכים הרפואיים.
3. המוסד הכיר באירוע הנ"ל כתאונת עבודה והפגיעה שהוכרה הינה כאבים בחזה. הנתבע לא הכיר באבחנות בדבר ניתוח מעקפים ואנגינה פקטוריס, האבחנות המופיעות בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 14.3.17.
4.הנתבע הכיר באי כושר לתקופה שמ- 15.11.16 עד 24.11.16. הנתבע לא הכיר בתקופה שמ- 25.11.16 ועד 12.2.17 5.מצבו הרפואי כעולה מהחומר הרפואי".

בהחלטה על מינוי מומחה ציטט ביה"ד את הסכמת הצדדים על עובדות מוסכמות. גם בשלב של שאלות הבהרה הדגיש הנתבע כי השאלות שביקש התובע להציג למומחה אינן מתיישבות עם הפגימה שהוכרה – כאב בחזה.
והנה, לאחר כל אלה, בישיבת הסיכומים טוען ב"כ התובע כי אינו מבין מדוע ביה"ד כתב למומחה במסגרת עובדות המקרה כי הפגימה שהוכרה הינה כאב בחזה. לאחר שב"כ הנתבע השיבה לדברים, ובמענה לשאלת ביה"ד בנושא, השיב ב"כ התובע כי הוא חוזר בו מהטענה, ואישר כי ביה"ד אכן התבסס על הסכמת הצדדים ועל מכתב הדחייה. עם זאת, טען כי יש בכל זאת להתיר את שאלות ההבהרה שלא אושרו. בקשה זו אין לקבל, מאחר וביום 28.1.18 ניתנה החלטה מפורטת אשר נעתרה חלקית לבקשה להצגת שאלות הבהרה, ולא ניתן כעת להעלות שוב את הנושא.
אחרית דבר

19. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

20. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

21. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ט, (12 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: הרצל עמר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: