ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נועה שלו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים מר צביקה רוזנצויג

התובעת
נועה שלו
ע"י ב"כ עו"ד איתן ליברמן מהסיוע המשפטי .
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד שירלי צ'רניקר.

פסק דין

האם זכאית התובעת ל"מענק עבודה מועדפת" לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק")? זה הנושא העומד לדיון בהליך זה.

רקע עובדתי:

התובעת, ילידת 1993, השתחררה משרות סדיר ביום 10.9.13.
התובעת הועסקה אצל אורית וולף תכשיטים בע"מ (להלן: "גב' וולף"), ולאחר מכן כמתדלקת בחברת דלק "דור- אלון" (להלן: "דור-אלון"). קיימת מחלוקת באשר למספר ימי העבודה אצל הגב' וולף, אך מכל מקום מוסכם כי התובעת עמדה במכסת ימי העבודה הכוללת הנדרשים עפ"י סעיף 174 לחוק (ר' עמ' 8 ש' 27).
ביום 21.9.15 נדחתה תביעתה של התובעת ל "מענק עבודה מועדפת", מהטעם כי לא עבדה את פרק הזמן הנדרש בעבודה עבורה היא תבעה את המענק במשרה מלאה .

באשר לעבודה אצל הגב' וולף - המחלוקת בין הצדדים עיקרה הן בשאלה אם התובעת עבדה אצלה בייצור או במכירה, כמו גם היקף העבודה- קרי - האם עבדה באופן חלקי או במשרה מלאה.
באשר לעבודה בדור-אלון, קיימת מחלוקת גם כן בשאלת היקף העבודה, קרי, האם עבדה במשרה חלקית או במשרה מלאה.

דיון והכרעה:

הזכאות למענק עבודה מועדפת מעוגנת בהוראת סעיף 174 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. על פי הוראת הסעיף, על המבוטח, שהוא חייל משוחרר משירות סדיר, לעבוד בעבודה שהוגדרה כעבודה מועדפת, במשך 6 חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו .

למעט ציון התקופה בת 6 חודשים, אותה על החייל המשוחרר למלא על מנת לזכות במענק, אין בהוראת החוק קביעה בדבר מספר ימי העבודה, מספר שעות העבודה או היקף המשרה הנדרשים לעניין הזכאות. כך נקבע לעניין זה בפסק הדין בפרשת גוטמן:

"משתכלית מתן מענק העבודה המועדפת או הנדרשת, הינה הפניית חיילים משוחררים לעבודה בסוגי העבודות ובמקומות העבודה, כמפורט בתקנות ובלוח ח', החסרים עובדים, נוכח נחיצות ביצוע אותן עבודות באותם מקומות למשק המדינה וכלכלתה - בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף" (הדגשה הוספה) (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי – מיכל גוטמן (היימן), מיום 7.11.2002 בפסקה 5(ה)(2), להלן: "פרשת גוטמן").

בהמשך לכך נפסק בפרשת אמיר, כי הזכאות למענק עבודה מועדפת קמה למי שמועסק בה במשך 6 חודשים לפחות במתכונת של ימי עבודה מלאים, כמקובל באותו ענף ובאותו מקום עבודה. וכך בלשון פסק הדין:

"אף שהדבר לא נאמר במפורש, הגיון הדברים מלמד שמענק ניתן למי שמועסק בעבודה מועדפת משך תקופת הזמן הקבועה בחוק; אך במתכונת של ימי עבודה מלאים. אכן, בענפים שונים של עבודה יכול משכו של יום העבודה להיות שונה, בהתחשב בטיב העבודה, בשעות העבודה (עבודת יום או עבודת לילה) בסוג העבודה וכיוצאים באלה פרמטרים. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי "בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חדשים באותה עבודה ובאותו ענף" (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי – גוטמן; טרם פורסם). פשיטא שפסיקה זו מדברת על מציאות ריאלית הרווחת בכל ענף וענף ואין הפסיקה מכוונת לאפשר יצירת "ענפי" עבודה מקומית ומיוחדים לקהילה נתונה " (עב"ל 198/05 המוסד לביטוח לאומי – יסמין אמיר ואח', מיום 25.1.2006, בפסקה 6. להלן: "פרשת אמיר").

בענין מור עינטוב (עב"ל 30310-11-12, מיום 15.7.14) (להלן: "עניין עינטוב"), הובהר עוד כי:

"הנחיות אלה שפורטו כפי שפורטו בפסיקה ... אינן מבטאות דרישה מצטברת בקשר להיקף העבודה הנדרש לצורך הזכאות למענק. דהיינו, אין לפרש את הנחיות הפסיקה כך שעל היקף עבודתו של החייל המשוחרר לענות על המקובל במקום העבודה וגם על המקובל בענף בכלל, ככל שקיים פער בין השניים.
כרגיל, בבחינת הזכאות לגמלה, ודאי כך לעניין הזכאות למענק, לגביה אין קביעה מפורשת לעניין היקף העבודה הנדרש, בחינת הזכאות צריכה להיערך בסבירות ובמידתיות כשהמקובל באותו ענף ובאותו מקום עבודה משמשים אמות מידה לבחינת הזכאות. ". (הדגשה הוספה).

פסק דין בעניין (עב"ל (ארצי) 1073/01 המוסד לביטוח לאומי - גלעד רועי קובע :

"..לאור האמור אין המשיב, שעבד חלקית בעבודה נדרשת, זכאי למענק עבודה נדרשת על - פי תכלית החוק.
קביעה הפוכה, לפיה, די בעבודה בחצי משרה כדי לזכות במענק עבודה נדרשת, משמעותה הבלתי מסתברת אפשר שתהא זכאות לכפל מענק, אילו למשל היה המשיב עובד במקביל בחצי משרה נוספת בחקלאות ברמת השרון." ( פסה"ד ניתן ביום 5.1.04)).

ובענייננו:

אשר לעבודה אצל הגב' אורית וולף:

האם התובעת עבדה אצל הגב' וולף בייצור או במכירה?

בטופס התביעה שהגישה התובעת ביום 18.9.15 (נ/1), ציינה התובעת כי עבדה אצל הגב' וולף בייצור תכשיטים.

הגם שבטופס "אישור המעביד" על עבודה ושכר עבודה נדרשת/מועדפת (נ/1א') ציינה המעסיקה , כי התובעת עבדה אצלה הן בייצור תכשיטים והן במכירתם, אזי במכתב נוסף של הגב' וולף לנתבע (נספח 4 לתצהיר התובעת), נרשם: "נועה שלו , עבדה אצלי בהכנת תכשיטים, תיקון תכשיטים, הדבקת אבנים, ייצור עגילים בלבד. נא לתקן את מהות עבודתה של נועה- לעבודת ייצור במפעל התכשיטים".
(ר' לעניין זה עדות התובעת- עמ' 4 ש' 7-13).

הגב' וולף העידה בביה"ד, והסבירה את הפער בין שני המסמכים שהגישה לנתבע:

"במכירה אני ועוד עובדת אחת בשם רותי. ובייצור 8 עובדות.
אחת מהן היא עבודה לשם מענק אחרי שחרור, והיא היתה התובעת והשאר היו קבועות. ...
אני כתבתי שהתובעת עבדה בתכשיטים. באותה תקופה עבדתי עם רשתות גדולות בחו"ל, והייתי צריכה עובדות ייצור וא ז התובעת באה לעבוד וזה מה שהיא עשתה, ייצור תכשיטים.
לשאלתך- במכתב הראשון רשמתי שהיא עסקה בייצור ועיצוב, ובמכתב השני כתבת ייצור בלבד, אני משיבה: במקום שאני עבדתי בו בגלריה, יש חלל אחד של גלרייה תכשיטים שזו התצוגה ששם נכנסו לקוחות לקנות תכשיטים פעם פעמיים ביום , כי מזכרת בתיה זה מקום מאוד קטן. בחדר הנוסף, שזה היה חדר ייצור. התובעת ישבה בחדר ייצור. ברגע שנכנסה לקוחה אני קמתי והלכתי למכור לה...

אם היו מגיעות קבוצות עם הרבה אנשים ולא יכולתי להשתלט על הכל לבד, ורותי שהיתה עוזרת לי במכירות, והיה חשש שלא נשתלט אז הייתי נכנסת לחדר ומבקשת שאחת הבנות תצא לראות מה קורה. ולכן רשמתי "מכירת תכשיטים".
לשאלתך מה עיקר עבודתה של התובעת, אני משיבה: כמות העבודה זה לייצר תכשיטים. מכירות אני עשיתי, או שנעזרתי לפעמים ברותי או כשלא הייתי במקום כי הייתי צריכה לצאת לסידורים, ורותי היתה מחליפה אותי... " (עמ' 6 ש' 19-20, עמ' 7 ש' 4-16).

ההחלטה:

אנו מקבלים את עדותה של הגב' וולף כמהימנה, ועל בסיסה שוכנענו כי עבודתה של התובעת היתה במהותה בייצור, כנדרש בהתאם ללוח ח' לחוק.

ואולם, בהקשר להיקף שעות העבודה- מדו"חות הנוכחות שצורפו לתיק (נספח 2 לתצהיר התובעת) עולה כי התובעת עבדה אצל הגב' וולף בימים ובשעות בהיקף משתנה (ר' גם נ/1א), כאשר הגב' וולף עצמה העידה שהעובדות הקבועות אצלה (שהתובעת אינה נכללת בהן) עבדו באופן קבוע בימי א-ה בין השעות 08:30 עד 16:30 (ר' עדות הגב' וולף- עמ' 7 ש' 18-31). כלומר, שגרת העבודה היתה "במשרה מלאה". אולם, התובעת עצמה לא עבדה "במשרה מלאה". כמו "העובדות הקבועות" (הן לעניין שעות העבודה בכל יום, והן לגבי מספר ימי העבודה בכל חודש).

נוכח האמור, אין מנוס מלקבוע, כי התובעת לא עמדה בדרישות הפסיקה שצוטטה לעיל , ולא עבדה כ"עובד רגיל" עפ"י "הנהוג באותו מקום העבודה", אלא באופן חלקי בלבד.

לאור קביעתנו זו, נשמטת זכאותה של התובעת למענק שתבעה, ואין אנו נדרשים בכלל לבחון את היקף עבודתה של התובעת בחברת דור-אלון. שכן , ממילא התובעת אינה עומדת במכסת הימים של "עבודה במשרה מלאה", הנדרשת לצורך "זכאות למענק".

סוף דבר:
אין מנוס מדחיית התביעה, וכך אנו מחליטים.
אין צו להוצאות.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ח, (02 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר צ. רוזנצויג

יצחק לובוצקי, שופט


מעורבים
תובע: נועה שלו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: