ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרון בכר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת כרמית פלד

המערער
אהרון בכר
ע"י ב"כ עו"ד אלינור לוי מאיר
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

עניינו של ערעור זה על החלטת הוועדה לעררים (נכות כללית) מיום 13.6.17 אשר קבעה למערער נכות נפשית בגובה 30% (להלן - הוועדה).
הרקע העובדתי
המערער, יליד 1980, נשוי ואב לחמישה, בעל עבר פלילי בגינו ריצה שני מאסרים, הגיש תביעה להכרה בנכות נפשית.
ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער 30% נכות לפי פריט ליקוי 34 א (א) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן - התקנות).
המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית, וביום 31.1.17 התכנסה ועדת הערר לדיון ראשון בעניינו.
ועדת הערר ביקשה לקבל דוח עדכני ממרכז בריאות הנפש שלוות ה בו נמצא המערער במעקב, ולאחר שהתכנסה פעם נוספת ביום 13.6.17 לצורך סיכום ללא נוכחות, הותירה על כנה את החלטת הדרג הראשון אשר קבע למערער נכות נפשית בשיעור 30%.
על החלטה זו של ועדת הערר נסוב ערעור זה.

טענות הצדדים
המערער טוען כי החלטת ועדת הערר אינה מנומקת שכן לא מצוין בה באלו מסמכים מביה"ח שלוות ה עיינה הוועדה. עוד טוען המערער כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי שכן הוועדה לא עמדה על חומרת מצבו. המערער טוען כי היה על הוועדה להתייחס לפרמטרים שבסיפא לפריט ליקוי 34 לתקנות וכי היה עליה לקבוע כי המערער סובל ממגבלה "קשה" מבחינה תעסוקתית ולא ממגבלה "ניכרת" .
המשיב טוען כי דין הערעור להידחות מחמת התיישנות שכן מכתב המשיב נשלח ביום 23.7.17 ואילו הערעור הוגש רק ביום 6.12.17. לגופם של דברים טוען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כי החלטתה מנומקת ונסמכת על בדיקתה הקלינית. עוד טוען המערער כי אין בידי המערער כל חוות דעת או הערכת נכות הקובעים שיעור נכות גבוה מזה שקבעה הוועדה ולכן אין בסיס לטענה כי החלטת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי. בהתייחס לטענות בדבר הפרמטרים שבסיפא לפריט ליקוי 34 לתקנות, טוען המשיב כי היה על המערער להצביע על טעות ביישום הקריטריונים.
טענת ההתיישנות
בהתאם לתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977, המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים הוא תוך 60 ימים. מכתב המשיב נשלח למערער ביום 23.7.17 והערעור הוגש רק ביום 6.12.17.
בנסיבות אלה עולה כי המועד להגשת הערעור חלף אמנם, אך בשים לב לפגרת בתי המשפט ובהתחשב בעובדה שהמערער – בעל נכות נפשית – פנה ללשכה לסיוע משפטי ככל הנראה בסמוך לקבלת ההחלטה , סבורני כי מדובר בעיכוב זניח שאותו מוסמך בית הדין להאריך מטעמים מיוחדים (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.2017).
על אף זאת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות לגופו של עניין, כפי שיובהר להלן.
המסגרת המשפטית
הוראות סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 קובעות כי במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין לעבודה אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999)).
בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014) ).
דיון והכרעה
מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי תלונות המערער נרשמו בפרוטוקול באופן הבא:
"כל היום חרדות, לא יכול לתפקד, סובל מדיכאון קשה, כל הזמן שירותים. לא יוצא מהבית, לא ישן בלילה, כדורי שינה, קלונקס 1 ביום. אני עכשיו במרפאה בשלוותא, אחת לשבוע, לא הביא מכתב, לא נתנו לו. אמרו לו שנגמר המנוי, צריך להיכנס לאשפוז. ד"ר גבריאלה פסיכיאטרית ופסיכולוגית מירי וד"ר ניצן מחלקה ב' מחכה לאשפוז כל יום. לא מצליח אף פעם לעבוד. המקרה היה 20/3 ישב בבית סוהר פעמיים, בגיל 1/2 19 בן אדם חולה, אומרים תוקף. גר אצל האמא, לולא היא הייתי ברחוב עם 5 ילדים, יש לי אחיות חולות נפש, רקע משפחתי, גם אם ירצו אותי לא אוכל לעבוד. מה רוצים עוד מבן אדם שמקבל כדורים, אני על סף קריסה. עברתי לשלוותא לאחר שלא הייתי שבע רצון בבריאות הנפש."

המערער נבדק בוועדה על ידי פסיכיאטר אשר הגיע למסקנה כי המערער מתנהג באופן תיאטרלי, כי התמצאותו תקינה, כי בוחן המציאות שמור וכי אין סימנים אובייקטיביים כלשהם לקיומה של מחלה אפקטיבית, אלא מדובר באדם בעל הפרעת אישיות הסובל מתנודות במצב הרוח וקווים אנטי-סוציאליים, כדלקמן:

"פסיכיאטר – הוועדה עיינה במכתב המרפאה לבריאות הנפש הרצליה וכן עיינה הוועדה במכתב מיון שלוותא מ 28.7.16. בבדיקה ניכרת התנהגות תיאטרלית, סף גירוי נמוך, התמצאות תקינה, מצב רוח דיספורי ובוחן מציאות שמור. לא היו בבדיקה סימנים אובייקטיביים של מחלה אפקטיבית והרושם שבעיקר מדובר באדם הסובל מהפרעת אישיות עם תנודות במצב רוח וקוים אנטי סוציאליים. לציין שהתובע הגיש מכ' חתום ע"י העו"ד גולדברג מ 27.9.16 ממנו עולה בין השאר שהוא אינו סובל מהפרעות קשב. למרות כל האמור עד כה התובע מוסר שהוא בטיפול במרפאת חוץ בבי"ח שלוותא בחודשים האחרונים בתדירות אחת לשבוע ועל כן הוועדה מבקשת דוח עדכני ואם קבלת המבוקש תסכם ללא נוכחות."

כעולה מהפרוטוקול הוועדה עיינה במסמכים אשר הונחו בפניה וביקשה בנוסף לקבל דוח עדכני ממרכז בריאות הנפש שלוות ה טרם סיכום מסקנתה. ביום 13.6.17 התכנסה הוועדה ללא נוכחות התובע ועיינה בדוח המסכם ממרכז בריאות הנפש שלוותה מיום 26.2.17 בו צויינו הדברים הבאים:
"היה מטופל בבריאות הנפש בהרצליה, ולאחרונה החליט להיות מטופל במוסדנו. מגיע באופן סדיר למעקבים. מתאר תסמינים דכאוניים וחרדתיים רבים, מלווה בקשיי שינה, ירידה בתפקוד והתקפי פאניקה. ללא מצב פסיכוטי פעיל, שולל מסוכנות, שולל אובדנות. הוחל במעקב פסיכיאטרי וטיפול קוגנטיבי התנהגותי. ממשיך מעקב מרפאתנו".
לאחר שעיינה הוועדה בדוח האמור קבעה כי המערער קיבל את שיעור הנכות המתאים לו והחליטה לדחות את הערעור.
אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה נפל פגם בהחלטת הוועדה הנעוץ בעובדה שאין התייחסות מפורטת בהחלטה לכל מסמך ומסמך המצוי בתיק הרפואי מהמרכז לבריאות הנפש בשלוותה. ראשית, בניגוד לנטען, הוועדה לא ביקשה לקבל לצורך סיכום מסקנתה את תיקו הרפואי המלא של המערער מהמרכז לבריאות הנפש בשלוותה, אלא ביקשה לקבל "דוח עדכני" ממוסד זה. שנית, וחשוב יותר – עיון במסמכים הרפואיים הכלולים בתיקו הרפואי של המערער בשלוותה, כפי שצורף על ידי המערער לתיק בית הדין , מעלה כי אין במסמכים אלה כל חוות דעת או מסמך רפואי מפורט שאינו מתיישב עם החלטת הוועדה ו/או מצביע על פניו כי בהחלטת הוועדה נפלה טעות גלויה. המערער לא הציג כל מסמך או חוות דעת המתאימים לו שיעור נכות כלשהי, לא כל שכן נכות הגבוה ה מז ו אשר הותאמה לו על ידי הוועדה. נזכיר בהקשר זה כי חובת הוועדה לנמק את חוות דעתה היא בזיקה לפירוט ולהנמקה שבחוות הדעת המונחת בפניה (ראו דיון לד/0 – 258 יגאל הניג – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 225).
לא מצאתי לקבל את טענת המערער לפיה פריט הליקוי שהותאם לו (פריט 34(א)(4) לתקנות) אינו תואם את מצבו שכן פריט זה מתייחס למי שקיימת לו מגבלה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי ומגבלה ניכרת בכושר העבודה, לעומת מצבו של המערער – אשר נטען כי עולה כדי הגבלה קשה ביחס לאלה. מהפרוטוקול עולה כי המערער העלה בפני הוועדה טענות בנוגע לתפקודו החברתי ולכושר העבודה שלו. הוועדה האזינה למערער וקבעה, על יסוד בדיקתה הקלינית והמסמכים שעמדו בפניה, כי למערער יש להתאים פריט ליקוי אשר מתאים למצבים של הגבלה ניכרת בתפקוד החברתי ובכושר העבודה. מדובר בהחלטה רפואית-מקצועית מובהקת שלא ניתן לקבוע כי אינה סבירה. בנוסף, המערער לא הציג כל מסמך רפואי אשר, על פניו, סותר החלטה זו.
כאמור, המערער נבדק בוועדה בדיקה קלינית על -ידי פסיכיאטר והוועדה עיינה במלוא המסמכים שהוצגו לה במועד התכנסותה הראשון ואף ביקשה לקבל לידיה דוח מסכם נוסף, טרם סיכום מסקנותיה. מהדוח האמור אשר הוצג בפניה לא עלה כל ממצא חדש או ממצא שיש בו כדי לשנות את מסקנות הוועדה . מסקנת הוועדה נסמכת על אדנים רפואיים-מקצועיים מובהקים. לטעמי לא ניתן לקבוע כי החלטת הוועדה אינה סבירה או כי נפלה בה טעות גלויה על פניה. הנמקת הוועדה עולה ממצאיה כפי שפורטו במועד התכנסותה הראשון. אין פגם בכך שבמועד ההתכנסות השני רק צויין שהמסמך שהוצג אינו משנה את מסקנת הוועדה.
מהטעמים המפורטים לעיל הערעור נדחה.
נוכח טיב ההליך ומהותו - אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ט, (15 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אהרון בכר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: