ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תומא כריסתא נגד המוסד לביטוח לאומי :

23 אוגוסט 2018

לפני:

כבוד השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) מר יצחק גבאי
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הובר

התובעת
תומא כריסתא, ת"ז XXXXXX846
ע"י ב"כ: עו"ד סבאג
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

פסק דין

1. התובעת הועסקה כמטפלת במעון לפעוטות. התובעת הגישה לנתבע תביעות להכיר בפגימות שונות מהן היא סובלת כפגיעות בעבודה על דרך המיקרטראומה או כמחלת מקצוע.

2. במסגרת הליך בל 29345-09-17 עתרה התובעת כי יוכרו הפגימות הבאות כפגיעות בעבודה: קרע בשרוול מסובב בכתף ימין, פגימות במפרקים (מרפק טניס דו-צדדי) ותסמונת תעלה קרפלית דו-צדדית.
במסגרת הליך בל 26080-11-17 עתרה התובעת כי תוכר הצרידות ממנה היא סובלת כפגיעה בעבודה.

רקע עובדתי, אותו אנו קובעים על יסוד עדות התובעת כאמור בתצהירה ובחקירתה הנגדית:

3. התובעת ילידת 25.12.1964.

4. התובעת מועסקת כמטפלת במעון לילדים מאז שנת 1985 ועד לחודש 12/16, בכפוף לאמור בדו"ח תקופות עיסוק.

5. היקף משרתה של התובעת הוא כמפורט להלן:
עד לשנת 2014 – 80% משרה. התובעת הועסקה במתכונת של 3 ימים בשבוע – 9 שעות ובימי ו – 6 שעות.
בתקופה שבין החודשים 1/15 – 12/16 – התובעת הועסקה בהיקף 70% משרה, במתכונת של 4 ימים בשבוע, 9 שעות ליום ו ביום ו' - 3 שעות.
החל מחודש 12/16 – התובעת אינה עובדת, בהסתמך על המלצת מומחה ברפואה תעסוקתית.

6. התובעת טיפלה בילדים ובפעוטות בגילאים שונים:
בשנים 1985 – 2005 – טיפלה בילדים בגילאי שנתיים עד שלוש. מחצית מהתקופה בגן בישוב פסוטה ולאחר מכן במעיליה. בכל כיתה 24 ילדים והתובעת אחראית על הטיפול ב- 12 ילדים.
בשנים 2005 – 2014 – טיפלה התובעת בילדים בגילאים משנה ושלושה חודשים עד שנתיים. בכל כיתה 18 ילדים והתובעת אחראית על הטיפול ב- 9 ילדים.
בשנים 2014 – 2016 – הועסקה התובעת כמטפלת בתינוקיה לפעוטות בגילאים שלושה חודשים עד שנה ושלושה חודשים. בכל כיתה 12 ילדים והתובעת אחראית לטיפול בשישה ילדים.

7. סדר היום במעון הוא כמפורט להלן:
א. ארוחת בוקר;
ב. פרק זמן למנוחה לתינוקות או משחק על השטיח לפעוטות בוגרים יותר;
ג. מפגש בוקר (10-15 ד'), לגבי פעוטות בגילאים 7 חודשים עד 3 שנים;
ד. זמן משחק;
ה. ארוחת צהריים – בשנות הטיפול בתינוקיה העבודה כרוכה בהאטכלה באמצעות בקבוק/ כפית ומזלג. בשנות הטיפול בפעוטון – האכלה באמצעות כפית או מזלג. זמן ביצוע משימה זו הוא כ- 10 דקות לילד, סה"כ כשעה.
ו. זמן מנוחה בן כשעתיים. בזמן המנוחה התובעת מנקה את המעון יחד עם מטפלות נוספות במשך כחצי שעה ( לרבות משימות של שטיפת כלים, ניקוי שולחן האוכל ושטיפת רצפה, שירותים, חיטוי איזור ההחתלה והצעצועים). שטיפת כלים מבוצעת 3 פעמים ביום, רבע שעה בכל פעם, לסירוגין על-ידי התובעת התובעת ומטפלת נוספת שעובדת עמה.
ז. ארוחת מנחה – בין השעות 14:00 – 14:30. במהלך פרק זמן זה מבצעת התובעת פעולות של האכלת פעוטות בפרי או מעדן או האכלת של תינוקות באמצעות בקבוק.
ח. משחקים.
ט. איסוף הילדים – החל משעה 14:00 ועד 16:00.

8. בנוסף למשימות כמפורט לעיל נדרשת התובעת לבצע משימות הכרוכות בהחלפת חיתול וזאת כ-3 פעמים בכל יום עבודה לכל אחד מהילדים שעל טיפולם היא אמונה.

9. משקל הילדים בהם מטפלת התובעת נע בין 3 עד 9 ק"ג.

10. במסגרת ביצוע המשימות השונות מבצעת התובעת את הפעולות הבאות:
א. בעת האכלת פעוטות באמצעות בבקבוק נשען ראש הפעוט או פלג גופו העליון על ידה השמאלית של התובעת, והתובעת מחזיקה את הבקבוק ביד ימין תוך הרמת כתף ימין בתנוחה קבועה.
פעולה זו מבוצעת במהלך ארוחות הבוקר, הצהריים וארוחת המנחה.
ב. לחילופין – מבצעת התובעת פעולות הכרוכות בהאכלת פעוטות באמצעות מזלג או כפית, תוך הפעלת כתף ויד ימין.
ג. פעולות הכרוכות בהתחלה ושטיפת הילדים, כפעמיים ביום לכל ילד.
ד. הרמה של הילדים. התובעת טענה כי מדובר בהרמה לפרקי זמן ממושכים תוך הפעלת עומס על יד ימין.
ה. פעולות הכרוכות בשטיפה וניקיון הגן, לרבות שטיפת רצפות, ניקיון שירותים, שטיפת כלים וניקוי משחקים. התובעת טענה (סעיף 6 לתצהירה) כי מדובר ב"תנועות סיבוביות". לא פורט בתצהיר אילו איברים פועלים במהלך ביצוע משימות אלה.

11. התובעת תארה עוד כי במסגרת העבודה בגן עשתה שימוש בקולה באופן תדיר וקבוע, תוך כדי דיבור מאומץ. עוד נטען כי התובעת נאלצה לעתים להרים את הקול ואף לצעוק כדי להשליט סדר ועל מנת שהסובבים ישמעו אותה, עקב הקשבה לקויה או רעש סביבתי, במיוחד בשנות הטיפול בגילאי שנתיים עד שלוש.
בנוסף, נטען כי התובעת נהגה לשיר במסגרת המפגשים בגן, במשך 5 דקות רצופות במהלך מפגש הבוקר האורך 10 דקות, וכן שרה שירי ערש בעת הטיפול בתינוקות, בממוצע פעם ביום לכל ילד לקראת שנת הצהריים.
בשנות הטיפול בקבוצות הגיל המבוגרות (שנה ושלושה חודשים עד שלוש) – שרה התובעת במפגשי תנועה 5 דקות ברציפות מדי יום.

טענות הצדדים
12. התובעת טענה כי ביצעה מדי יום תנועות דומות החוזרות ונשנות בתדירות גבוהה המאופיינות בלחץ על האיברים השונים, ביניהן: השענת ראש הפעוט על יד שמאל לצורך האכלה בבקבוק, הרמת כתף ימין בתנוחה קב ועה לצורך האכלה בבקבוק או תנועות חוזרות ונשנות של יד ימין לצורך האכלה בכפית ובמזלג; שטיפה של הילדים, הכלים, השירותים והמשחקים תוך ביצוע תנועות דומות חוזרות ונשנות; הרמת ילדים לפרקי זמן ממושכים תוך הפעלת לחץ על יד ימין שהיא היד הדומיננטית.
באשר לצרידות נטען כי התובעת עשתה שימוש בקולה באופן תדיר וקבוע במסגרת דיבור מאומץ לאורך שעות רבות במסגרת שירה לילדים, כמו גם בשל הצורך להרים את הקול לעתים או לצעוק – כך שתנאי העבודה גרמו לפגיעות זעירות בשל שימוש יתר או שימוש לקוי במיתרי הקול על פני תקופת העבודה הממושכת .

13. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה בשלב זה שכן לא מתקיימים בתובעת התנאים להכרה בפגימות להן טענה על דרך המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע, שכן מדובר בעבודה מגוונת בעיקרה. באשר לצרידות נטען כי לא הוכחה תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה על דרך המיקרוטראומה.

דיון והכרעה
14. על מנת לבסס טענה בדבר פגיעה על דרך המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח שלושה יסודות, כפי שסוכמו בעב"ל ( ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.14) (להלן- עניין אסתר נוח):
(א) ביצוע תנועות חוזרות ונשנות " זהות במהותן", כלומר דומות אחת לרעותה והפועלות על מקום מוגדר;
(ב) התנועות חוזרות ונשנות בתכיפות הנמשכת על-פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר. התדירות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה וללא הפסקות, וניתן לבודד פעולות מסוימות מתוך מכלול הפעולות המבוצעות במהלך יום עבודה;
(ג) ניתן לבודד את תנועות הגוף החוזרות והנשנות הפועלות על איזור מוגדר במשך פרקי זמן רציפים ומשמעותיים, גם מתוך עבודה שהיא בעיקרה מגוונת.

15. על מנת להוכיח תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה מסוג צרידות על דרך המיקרוטראומה – יש לפרט את אופן הפעלת מיתרי הקול, את האופי הזהה והחוזר ונשנה של פעולה זו ואת תדירותה. כהפעלה של מיתרי הקול הרלוונטית להוכחת התשתית העובדתית תיחשב רק הפעלה של מיתרי הקול השונה מהשימוש היומיומי במיתרי הקול, דהיינו דיבור בהרמת קול או צעקות או שירה. בנוסף, על המבוטח מוטל הנטל להוכיח את משך הזמן שבו הפעיל את הקול באופן החורג מהשימוש היום יומי ( עב"ל ( ארצי) 40795-10-10 שלמה סלמון - המוסד לביטוח לאומי (14.3.11)).

16. לא הוכחה בפנינו תשתית עובדתית מספקת לעניין פגיעה בכתף ימין, במרפקים או בשורשי כפות הידיים.
התובעת לא תארה כלל בתצהירה ובעדותה בפנינו באיזה אופן פועלות הפעולות השונות שתארה על המרפקים או על שורשי כפות הידיים. לא מצאנו ראשית ראיה להפעלת לחץ על כפות הידיים או לפעולת מרפקים באופן חוזר ונשנה, על פני פרקי זמן רציפים ומשמעותיים.
לגבי פעולת ההאכלה – מעדות התובעת עלה כי כתף ימין מופעלת לצורך החזקת בקבוק או הושטת כפית או מזלג לפיו של הפעוט וכי מדובר בתנועות בגבהים משתנים בהתאם לגודל וגיל הילד, ומכאן שאין מדובר בתנועות זהות במהותן.
לא מצאנו בסיס בראיות לטענת התובעת לפיה הרמת ילדים בוצעה "לזמן ממושך" וכי במהלך ביצוע פעולת ההרמה הוטל עומס כבד על יד ימין או על כתף ימין דווקא.
לכך נוסיף כי מעדותה של התובעת עולה כי המשימות השונות אותן היא מבצעת בגן הילדים הן משימות מגוונות, הכוללות בין השאר משחק עם הילדים, הרמה, סידור ניקיון ושטיפה של כלים שירותים ומשחקים, האכלה, החתלה ועוד – משימות הדורשות ביצוע פעולות שונות ללא רצף של פעולות חוזרות ונשנות הפועלות על איבר מוגדר.
על אף ששוכנענו כי התובעת מבצעת עבודה מאומצת, אין די בכך כדי לבסס תשתית מספקת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה, שעה שמדובר בביצוע משימות שונות ומגוונות (וראה: עניין אסתר נוח, וכן בעב"ל (ארצי) 34405-01-11 שרה סקוטלסקי – המוסד לביטוח לאומי (2.8.11)).

16. כן לא מצאנו כי התובעת עמדה בנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית מספקת לעניין פגיעה על דרך המיקרוטראומה בכל הנוגע לצרידות.
לגבי הרמת קול – התובעת טענה בתצהירה באופן כללי כי עשתה שימוש בקולה תוך כדי דיבור מאומץ באופן תדיר ולעיתים נאלצה אף להרים את הקול או לצעוק על מנת להשליט סדר, במיוחד בעת הטיפול בקבוצות הבוגרות יותר (סעיף 5 לתצהירה) . מדובר בטענה כללית בלבד שלא ניתן לחלץ ממנה נתונים בנוגע לתדירות אימוץ מיתרי הקול, הרמת הקול או משכה.
בעת עדותה בפנינו שינתה התובעת את גרסתה וטענה כי לרוב הדיבור עם הילדים בכיתות הבוגרים , המתבצע לכל אורך היום, הוא בהרמת קול, וכי בשנות הטיפול בתינוקיה נדרשת הרמת קול רק לעיתים על מנת לשוחח עם המטפלת השניה (פרו: 7; ש: 21- 27).
אין בשימוש בביטויים "לרוב" או "לעתים" כדי לבסס תשתית עובדתית מספקת לצורך מינוי מומחה בשאלת השימוש החורג מגדר הרגיל במיתרי הקול.

לגבי השירה – התובעת סיפקה פירוט של זמני השירה ומשך השירה – 5 דקות רצופות במפגש מדי בוקר, פרקי זמן נוספים ( 10 דקות לכל ילד) לפני שנת הצהריים, ו- 5 דקות ברציפות במפגשי תנועה לקבוצות הבוגרות.
לא עלה מעדות התובעת כי במהלך השירה יש בהכרח אימוץ של מיתרי הקול. בנוגע לשירה של שירי ערש לכל תינוק בנפרד – הדעת נותנת כי אין מדובר בשירה מאומצת או בקול רם , ולכן אין בה כדי להוות בסיס לפגיעה על דרך המיקרוטראומה על-פי התנאים שנקבעו בפסיקה כמפורט לעיל.
מהאמור עולה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית מספקת לפגיעה במיתרי הקול על דרך המיקרוטראומה.

17. סוף דבר – התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

18. זכות ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ח, (23 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים
מר יצחק גבאי

דניה דרורי,
שופטת

נציג מעסיקים
מר חיים הובר


מעורבים
תובע: תומא כריסתא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: