ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד איתמר אטיאס :

בפני
כבוד ה שופט שלמה מיכאל ארדמן

תובעים

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעים

  1. איתמר אטיאס
  2. עיינב אטיאס
  3. גבריאלה סטרניק
  4. מור שפיצר
  5. קלרה בוטובסקי

החלטה

בפני בקשה למתן צו לעיון במסמכים ספציפיים ומתן צו להוסיף ולהשיב על שאלון, שהגישו הנתבעים 1-2 כנגד התובעת.

ענייננו הינו במסגרת תובענה להשבה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, נוכח טענתה להונאת ביטוח לה היו שותפים הנתבעים, במסגרתה הוצאו ממנה על ידם תגמולי ביטוח שלא כדין. הנתבעים 1-2 בכתב הגנתם מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי תובענה זו נולדה כתוצאה מעמידתם של הנתבעים על זכותם לקבלת תגמולי הביטוח כדין, שהובילה גם לפנייתם למפקח על הביטוח, ורצונה של התובעת להצדיק בדיעבד את העדר רצונה בתשלום התגמולים, ורצונה לשנות בדיעבד רטרואקטיבית את תנאי פוליסת הביטוח הקולקטיבית שבמסגרתה בוטחו גם הנתבעים, לאחר שנוכחה כי אינה רווחית עבורה.

לאחר שבהתאם להחלטתי, הומצאו לעיוני המסמכים שמתבקש עיון בהם בהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אתייחס לשאלות שהעלו הצדדים.

השאלה הראשונה מתייחסת לזהות המצהיר בתשובות לשאלון. כעיקרון, תצהיר תשובות לשאלון אינו מופנה לאדם ספציפי. עם זאת, תקנה 108 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת משלוח שאלון לאדם ספציפי בתאגיד. ככל ולא נעשה כן, עקרונית כל אדם מעובדי התאגיד יכול ליתן תצהיר, אם כי עליו להצהיר לא רק מידיעותיו האישיות, אלא על פי בירורים שעשה עם עובדי התאגיד בהווה (ראה: בר"ע 36/74 מפעלי פלדה ישראליים בע"מ נ' לזימי, פ"ד כח (2) 245 (1974)), וגם עם עובדי התאגיד בעבר (ראה: רע"א 7226/97 אנגל חברה לקבלנות וייזום פרוייקטים בע"מ נ' ענתבי [ניתן ביום 24.2.1998]; רע"א 1141/99 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ' אשורנס ג'נרל דה פרנס [ניתן ביום 15.3.1999]).

עיון בפניית הנתבעים אל התובעת מלמד שלא נעשתה פנייה המבקשת מענה מגורם ספציפי בתאגיד. לפיכך, אין הנתבעים יכולים להלין על זהות המצהיר, אם כי כמובן, התצהיר משקף את ידיעת התובעת כתאגיד, בלא קשר לידיעתו האישית של נותן התצהיר, ולא אקבל טענה בעתיד כי ידיעות אלה אינן משקפות את ידיעת התובעת או כי ישנם מסמכים שלא היו בידיעת נותן התצהיר.

אעבור כעת לדון בשאלת המצאת העיון במסמכים הספציפיים. אשר להודעות למבוטחים על שינוי תנאי הפוליסה, אני סבור כי המסמכים רלבנטיים וגילויים אינו מכביד, וככל ונשלחו הודעות כאלה למבוטחים, יש לגלותן וליתן עיון בהן. הוא הדין באשר לסיכומי ישיבות עם ועד העובדים ככל והיו כאלה, וזאת נוכח טענות הנתבעים למניע להגשת התביעה, ובהעדר חסיון מוכר בדין. אציין בהקשר זה כי במכתב ב"כ התובעת לנתבעים, ציין ב"כ התובעת כי עסקינן בסוד מסחרי של התובעת. התובעת לא פירטה טענתה זו בתגובתה לבית המשפט. ספק בעיני, האם מדובר בסוד מסחרי וזאת נוכח העובדה כי אין מדובר במידע שנשמר אצל התובעת אלא במידע לו היה חשוף ועד העובדים, אשר אמנם אינו נחשב כשלוח של הנתבעים כעובדים, אך פועל לטובת האינטרס שלהם כחלק מכלל העובדים אותו הוא מייצג (השווה: דב"ע לד 3-66 סוקרינסקי נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פד"ע ו 70 (1974)). משכך, ובהתייחס לחברי קבוצת העובדים, לא ניתן לומר לכאורה שעסקינן במידע "שאינו נחלת הרבים", כהגדרת מונח זה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (לקביעה כי יש לבחון מונח זה על פי קבוצת היחס בה מדובר ראה: מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 453 (התשס"ב); דיויד גילה "סודות מסחריים – תחרותיות ופערי מידע", דין ודברים ב 675 (התשס"ו)). כך או כך, גם אילו היה מדובר בסוד מסחרי, ההגנה על חסיונו על פי סעיף 23 לחוק הינה יחסית ובית המשפט מוסמך להסירו. בנסיבות ענייננו, אינני סבור שיש הצדקה להטיל חסיון על סיכומי הישיבות, בכל הקשור לפוליסה בה עסקינן, מה גם שכאמור, הועד פעל לטובת חבריו ובהם הנתבעים, ומקל וחומר נוכח רלבנטיות המידע בשל טענות הנתבעים למטרות התובעת בהליך הנוכחי. ככל ולא היו סיכומי ישיבות יש לציין זאת במפורש בתצהיר הגילוי הספציפי.

שונה המצב באשר לדוח החקירה על נספחיו לרבות הודעות שנגבו במסגרתו ורישומים או קבלות שנתפסו במסגרתו מהנתבעת 5. בשאלות דומות דנתי לאחרונה במסגרת החלטתי בת.א. (שלום קריות) 39324-08-17 בן דוד נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' [ניתן ביום 9.5.2018]. בהלכת רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 (1999) (להלן: "הלכת סויסה"), מציין בית המשפט העליון, כי שיקול דעתו של בית המשפט לדחות את מועד העיון בכל ראיה שהיא, הינו בלתי מוגבל, וזאת כאשר הינו משתכנע, כי מתן עיון מוקדם בנסיבות המקרה הספציפי לא ישרת את הצדק. בעניין רע"א 2126/16 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אלין פנחס [ניתן ביום 15.6.2016], צוין עם זאת, כי אין מספיקה טענה כללית, ועל בית המשפט להשתכנע, כי קיים נתון קונקרטי בחומר, שגילויו המוקדם עלול לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת, דבר המצדיק סטיה מהשאיפה הכללית כי ההליך יתנהל בקלפים גלויים.

הלכת סויסה, לא הגבילה עצמה רק למקרים של הודעות המבוטחים. הדוגמאות עליהן הסתמך בית המשפט העליון מהמשפט המשווה, אינן מוגבלות למקרה זה, ובית המשפט העליון מפנה, בין היתר, לחקיקה ופסיקה קנדית המאפשרת דחיית מתן עיון בכל ראיה שיכולה להשליך על מהימנות בעל דין. חלק מהפסיקה הקנדית בעניין זה עוסקת למשל בצילומי מעקב של נתבעים אחרי תובעים, ולא בהודעות שמסרו לחברת הביטוח. ראה לעניין זה גם את פסק הדין הקנדי בעניין Landolfi v. Fargione, 265 D.L.R. (4th) 426 [2006]].

בענייננו, ולאחר עיון בחומר השתכנעתי כי אין מקום לחשיפה מוקדמת של החומר בתיק זה שעניינו הונאת ביטוח, שכן חשיפתו בשלב זה עלולה לפגוע בחקירה יעילה של עדי הנתבעים. ומן הראוי שיחשף רק לאחר חקירתם. לא נעלמה מעיני העובדה, כי במקרה הנוכחי משמעות דחיית העיון והתרת הגשתו לאחר עדויות הנתבעים הינה שינוי מסדר הבאת הראיות, אך גם במקרים אלה מוסמך בית המשפט לדחות את העיון והגשת החומר תוך שינוי סדר הבאת הראיות, מתוך איזון זהיר של זכויות הצדדים (ראה למשל: רע"א 6801/15 ברנשטין נ' ח.ומ.ג בע"מ [ניתן ביום 24.7.2016], והאסמכתאות המובאות שם). האיזון הראוי שאני קובע במקרה זה הינו, כי לאחר חקירת הנתבעים יוגש החומר לבית המשפט, כאשר לנתבעים תתאפשר באותו שלב הגשת תצהירים ועדויות משלימות ככל שימצאו לנכון.

אשר לשאלון, לאחר שעברתי על התשובות השנויות במחלוקת, אני מקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד וקובע כי על התובעת להוסיף ולהשיב על השאלות הבאות: 5, 6, 7, 25, 26, 28, 29, 30, ו- 32. בניגוד לטענת התובעת שאלות אלה כן רלבנטיות והתשובה להן אינה מכבידה. הן מתייחסות באופן מפורש לטענות הנתבעים 1-2 בסעיף 10 לכתב הגנתם. יתר השאלות אין מקום להוסיף ולהשיב עליהן בהיותן לא רלבנטיות.

לסיכום, התובעת תשלים המצאת גילוי ועיון במסמכים באופן חלקי, כמפורט בהחלטתי זו בתוך 15 יום מהיום (הפגרה במנין).

נוכח קבלת הבקשה באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ח, 09 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: איתמר אטיאס
שופט :
עורכי דין: