ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין 1 . זיאד חרב נגד קופת חולים לאומית :

לפני:
כבוד השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור עובדים- מר יובל הילב
נציג ציבור מעסיקים- מר פנחס הומינר
המבקש:
1 . זיאד חרב
ע"י ב"כ: עו"ד תמיר בלאנק

-
המשיבים:
1. קופת חולים לאומית
ע"י ב"כ: עו"ד קטיה ריטבין

2. משרד הבריאות/המשרד הראשי
ע"י ב"כ: עו"ד מירי בלובשטיין

החלטה

בפני בית הדין בקשת המבקש, תושב שטחים במקור, הנשוי לתושבת קבע של ישראל ממזרח ירושלים, והמצוי בהליך איחוד משפחות, ליתן צו עשה למימון המשך טיפול רפואי הנחוץ לו כחולה לב, מכוח סל הבריאות וכן כי המשיבים יאפשרו למבקש לפרוס את החוב הנטען לתשלומים בהתאם ליכולתו.
המשיבה 1 (להלן: קופ"ח) טענה כי מהות הבקשה - קביעת הסדר תשלומים בו יוכל לעמוד המבקש, לצורך קבלת ביטוח בריאות ממלכתי, וזאת בהתאם לתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רישום בקופת חולים, זכויות וחובות של מקבלי היתר שהייה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התש ס"ג- 2003), התשע"ו-2006 (להלן: התקנות).
המשיבה 2 (להלן: המדינה) טענה כי בתקנות נקבע הסדר ביטוח בריאות לגביי משפחתו של אזרח או תושב ישראל השוהים בישראל, מכוח היתרי שהייה זמניים במסגרת הליך איחוד משפחות, וכי האפשרות לשדרג את מעמדם למעמד תושב המזכה בזכויות סוציאליות הוקפאה בחוק הוראת השעה. לגרסתה, תקנות אלה מחייבות ומאפשרות לבעלי היתר שהייה על רקע הליכי איחוד משפחות, להירשם בקופ"ח בה רשום קרובו המזכה ולקבל ממנה, בהתאם לתוספת השנייה וכן ממשרד הבריאות בהתאם לתוספת השלישית, שירותים בהיקף דומה לשירותים הניתנים לתושב ישראל (למעט שירותי בריאות במדינות חוץ), כל עוד עומד ההיתר בתוקף, וכנגד תשלום דמי ביטוח בריאות מיוחדים. חובת הרישום וחובת התשלום הן שתי חובות נפרדות ובלתי תלויות לעניין תקנות אלה, שעל בעל ההיתר למלאם לצורך קבלת ביטוח רפואי.
המדינה טענה כי בעל היתר המחזיק באשרת שהייה מתוקף מנהלת תיאום וקישור (מת"ק), חייב לשלם דמי ביטוח בריאות מיוחדים לפי הקבוע בתקנות, גם בעד תקופות הכשרה והמתנה, וכן לאורך כל התקופה שבה יש לו היתר בתוקף והוא חייב להיות רשום בקופת חולים. זאת בכפוף לתשלומים ספציפיים כפי שיפורט להלן.
המבקש לא עמד בחובת הרישום או התשלום, הן לגרסת קופת חולים והן לגרסת המדינה.

העובדות
המבקש, תושב שטחים במקור, כבן 50, נשוי ללילה חרב- ת.ז XXXXXX890 תושבת קבע של ישראל במזרח ירושלים, ואב לשלושה (27, 26, 22- טארק מחמד ופראת בהתאמה). פארת היא תושבת ישראל, טארק ומחמד בעלי היתר מת"ק.
הבקשה לאיחוד משפחות אושרה בשנת 2008 (היתר איחוד משפחות של מת"ק איו"ש, נספח ב' לבקשה קובע כי תוקף ההיתר הנוכחי מ-03/07/17 עד 01/09/18).
המבקש סובל ממחלת לב איסכמית, ועבר שני צינתורים (סיכום מחלה- נספח ג' לבקשה). בתאריך 28/03/18 בוצע צינתור דחוף. ההמלצות בשחרור היו למנוחה ומעקב רופא מטפל וטיפול תרופתי, לאקו לב ולביקורת קרדיולוג.
המבקש עובד בעבודות מזדמנות, עקב מצבו הרפואי. רעייתו של המבקש עובדת בסיעוד של קשישים (תלושי השכר נסרקו להליך).
באשפוזו במרץ 2018, נאמר למבקש כי קיים חוב גדול (כ-14,000 ₪), וכי אינו זכאי לטיפולים במסגרת ביטוח בריאות בתקנות.

המחלוקת
האם יש ליתן למבקש את הסעד הזמני בבקשה, דהיינו להורות למשיבות לממן לאלתר את המשך הטיפול הרפואי הנחוץ ל מבקש, כחריג. לחלופין ובמצטבר לפרוס את חובו כפי יכולתו הכלכלית.

הכרעת הדין
עניינו של הליך זה הוא בנושא התלוי ועומד היום במסגרת הליך משפטי בבג"ץ 4391-17 פלונים, רופאים לזכויות אדם בישראל ואח' נ' שר הבריאות, שר האוצר ואח' . (להלן: הבג"ץ). המבקש ניסה להבחין בין ההליך שבפנינו לבין הבג"צ התלוי ועומד. עניינה של העתירה היא בתקיפת התקנות נשוא הליך זה, וכל ההסדרים מכוח התקנות, ובין היתר אפשרות למתן פטור והנחה מתשלום דמי ביטוח בריאות. עניינה של הבקשה בפנינו הוא ספצ יפית למבקש, אך באותן עילות ממש ובאותו רציונאל.
לא מדובר בעתירה אחת כי אם במספר עתירות בהם אוחד הדיון (בג"ץ 7470/16, בג"ץ 9327/16 ובג"ץ 4391/17). לא למותר לציין כי חלק מהעותרים בבג"ץ מיוצגים ע"י ב"כ המבקש בבקשה זו. קופ"ח טענה כי הליכים אלה נמצאים בעיצומו של בירור והוקם צוות בין משרדי לדון בכך.
לטעמנו אין מקום להיכנס לטענות של הצדדים כפי שנטענו בבג"ץ, ואכן יש להותיר לו את ההכרעה בהן.
יחד עם זאת, מצבו הרפואי, ובקשה זו מחייבוין הדין להתייחסות ספציפית בעניינו , למתן מענה משפטי לבקשה לסעד זמני דחוף, ולוודא את דחיפות מצבו והאם מדובר במצב חירום שאין לו מענה, על פי כללי הפסיקה לעניין מתן סעד זמני בכלל, וסעד זמני שהוא צו עשה בפרט.

המצב המשפטי בקליפת אגוז
המדינה, אשר לא הגישה סיכומים, ביקשה כי יראו את התגובה שהוגשה ביום 04/06/18 מטעמה כסיכומים. כך ייעשה. בתגובתה, היא מציינת כי איננה צד להסדר בין המבקש לקופ"ח, אלא משמשת כרגולטור וככזה עשתה את כל המוטל עליה.
עוד פירטה את המציאות שנוצרה עקב פרסום חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג-2003 (להלן: החוק), אשר קבע מגבלות על מתן אזרחות, רשיונות ישיבה והיתרי שהייה, על תושבים באיו"ש ועזה ואחרים, ומקרים של איחוד משפחות. כתוצאה מהחלתו, נמצאו 6,700 בעלי אשרת שהייה המנועים להתחיל בשדרוג מעמדם לתושבות או אזרחות, או להנאה מזכויות סוציאליות וביטוח בריאות, על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994 (להלן: חוק הבריאות).
סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1986 (להלן: חוק זכויות החולה), קובע כי במצב חירום זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה. משרד הבריאות הנחה את בתי החולים לתת טיפול דחוף ובדיקה מלאה בפנייה לחדר מיון ללא התניית תשלום, אם כי המטופל נדרש לשלם עבור הטיפול במועד מאוחר יותר.
כתוצאה הוקמה וועדה בין משרדית לבחינת הביטוח הרפואי והסוציאלי לחסרי מעמד תושב בישראל שנקראה וועדת חורב (11/2008).
המלצותיה הוגשו ב-2012, ובאוגוסט 2016 עודכנו התקנות החדשות לפי סעיף 56(א)(1)(ד) לחוק הבריאות, ואלו התקנות נשוא הליך זה. בהן נקבע הסדר ביטוח הבריאות לאזרח או תושב ישראל השוהים מכוח היתרי שהייה זמניים בהליך איחוד משפחות.
בעל היתר המחזיק באשרת שהייה מהמת"ק חייב לשלם דמי ביטוח בריאות מיוחדים על פי התקנות, גם בעד תקופות הכשרה והמתנה ולאורך התקופה בה יש לו היתר בתוקף, והוא חייב להיות רשום לקופ"ח שבה מבוטח בן הזוג. בתקנות חלה חובת רישום וחובת תשלום על בעל ההיתר. המדינה מנהלת רישום בכח.
הרישום לקופת חולים כרוך בתשלום חד פעמי הנקרא "רטרו", הנע בין 1,710 ₪ ל-7,695 ₪, שהם פועל יוצא מחודשי ההמתנה וההכרה בזכאות במעמד ארעי בהתאם למזכה שהינו אזרח או תושב (6 חודשי המתנה, כשהמזכה הוא אזרח ו-27 חודשי המתנה כשהמזכה הוא תושב). הסכום הוא מכפלת התשלום החודשי לקופ"ח על סך 285 ₪ כפול מס' חודשי ההמתנה. 6 חודשי המתנה נקראים תקופת הכשרה בסיסית.
על פי התקנות, בעל היתר אשר לא ניגש להירשם בקופה באופן עצמאי ולשלם, יירשם באופן כפוי על ידי המדינה, נוכח חובת הרישום, ובכך יש לשמור על זכויותיו ולמנוע הטלת סנקציות בגין דחיית מועד הזכאות.
בעל היתר רשום אשר אינו משלם את התשלום החודשי אינו זכאי לקבלת שירות בקופ"ח, זכויותיו מוקפאות והוא נקנס בדחייה לזכאות לשירות בריאות למשך 60 יום על כל פיגור בתשלום של עד 30 יום, ובלבד שכל התקופה לא תעלה על 18 חודשים ממועד הרישום בפועל.
לפני הפעלת הסנקציה, על קופת חולים לשלוח התראה בדואר רשום לפי כתוב אחרונה שמסר לקופה ובהודעה תודיע לבעל ההיתר שעליו לשלם את חובו שבפיגור תוך 45 ימים בציון המועד האחרון לתשלום. בהתראה יצוין כי אם לא ישולם החוב תוקפא זכאותו לשירותי בריאות לפי התקנות וכן זכאותו לשירותי בריאות אחרים (בעניין זה הוצא חוזר מנהל הכללי של משרד הבריאות נספח לתגובת המדינה).
נקבעה תקופת המתנה של חצי שנה בה ישולמו דמי ביטוח ללא זכאות ושירותים רפואיים, ואם יעמוד בתשלומים יהיה זכאי להחזר רטרו על שירותים שרכש במהלך חצי השנה האמורה. ממועד סיום כלל תקופות ההמתנה, ככל שבוצע תשלום, יהיה זכאי מי שנמנה על ההסדר למלא סל השירותים הרפואיים והתרופות ללא סייג. ההסדר מציין במפורש כי ככל שלא יבוצע תשלום לא תהיה קופת החולים מחוייבת לספק לבעל ההיתר שירות ביום בו יזדקק לו.
בהסדר זה ניתן מענה לאוכלוסייה זו, שהמבקש נמנה עמה.
קופת חולים טענה כטענה מקדמית כי יש להורות על סילוק על הסף של הבקשה נגדה מחמת היעדר סמכות עניינית, זו בשל העובדה כי סעיף 54ב' לחוק הבריאות קובע כי לבין הדין סמכות ייחודית לדון בתביעה למעט תביעת נזיקין בין מבוטח לקופת חולים או מי שהוא טוען שהוא מבוטח. לגרסתה, עד למועד הבקשה לא הפך המבקש למבוטח של לאומית, בחר שלא לשלם את התשלומים שנקבעו בהתאם לתקנות ולא הפך לזכאי לשירותיה על פי התקנות. המבקש אף לא קיבל כרטיס חברות ללאומית, ופרט למידע שנמסר ע"י משרד הבריאות, לא נתקבל כל מידע לגביי מצבו הרפואי במאגרי קופת החולים. הרישום הכפוי של המדינה אינו מקנה לו חברות, אלא מונע סנקציות בעניין תקופת ההמתנה, (עניין שאינו רלוונטי למבקש, שכן חלפו המועדים בהם יכול היה המבקש לשלם את התשלומים ללא סנקציות).
לטענתה, המבקש אף לא טען שהוא מבוטח בלאומית ולכן לא נכלל בהגדרת "מי שטוען שהוא מבוטח", כך מבקשתו, חקירתו ותצהירו, ועל כן גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה נגדה על הסף.
עוד טענה קופ"ח כי המבקש קיבל טיפולים רפואיים ספורדיים על חשבונו, "בקופת החולים של בת זוגתו" ולא ראה עצמו כאילו מדובר בקופת החולים שלו. (עמ' 2 ש' 32, עמ' 3 ש' 1, 5).
אין לקבל טענה זו, יש מקום לדון בבקשה ולא לדחותה על הסף מחמת שהרישום הכפוי של המדינה, יש בו לפחות לכאורה, משמעות נוכח נוסח התקנות, אשר רואות במקבל האשרה כמי שרשאי להיות מבוטח בקופת החולים של בן הזוג שהוא בעל מעמד של תושב או אזרח. לפיכך יש לראותו כמי שמצוי בקופה גם אם הוא לא ציין כך בעצמו. עוד, העובדה שפנה לאחר הצינתור השני לקופה על מנת לקבל ממנה שירות, יכולה להכלל באמור בסעיף 54 ב' לחוק הבריאות, כמי שטוען שהוא מבוטח.
בנוסף, הסעד של הדחייה על הסף הוא סעד קיצוני אשר בית הדין יימנע ממנו, אם יוכל לדון לגופו של עניין.

מהכלל אל הפרט
המצב הרפואי
על פי המסמך הרפואי שהוגש וצורף לבקשה (נספח ג'- סיכום המחלה מערך הלב בבית חולים הדסה ליום 01/04/18), מצבו של המבקש יציב. נכתב כי "לאחר הצנתור, קיבל טיפול כמקובל אף הפסיק לנטול את כל התרופות למעט אספירין לאחר כחודש". דהיינו, לו היה נוטל תרופות היה מצבו יציב. כך גם נרשם "ביחידה מצב כללי טוב, לא כאוב, יציב נשימתית..." ובהמשך, לאחר הצנתור "מרגיש מצוין, ללא סימני אי ספיקת לב קלינית. הוסבר לו על חשיבות הטיפול והפסקת עישון. משוחרר במצב יציב." בנוסף נרשם "חולה יקר שים לב, קיימת חשיבות רבה בלקיחה מסודרת של התרופות לאחר ביצוע צינתור לב בהתאם להוראות הרופא המשחרר...". באשר להנחיות נכתב "מומלצת מנוחה בבית למשך שבוע ימים, המשך מעקב רופא מטפל, המשך טיפול תרופתי לפי הפירוט, אקו לב בעוד חודש, ביקורת קרדיולוג מטפל חודש ימים לאחר השחרור... במקרה של התפתחות כאבים... נא להגיע לחדר המיון".
במכתבו של ד"ר זיסקינד מיום 28/05/18, אשר לא בדק את המבקש, נכתב מפורשות כי המבקש הפסיק על דעתו לקחת חלק מהטיפול המומלץ ולכן הובהל לבית החולים הדסה. "המטופל שוחרר במצב כללי טוב, עם המלצות להמשך טיפול תרופתי, להגנת תפקוד הסטנט ומעקב רופא מטפל". עוד הוא מציין בהמשך כי "זהו הנוהל התקין והמקובל לגביי כל מושתל סטנט, על אחת כמה וכמה אצל מטופל לא קומפליאטיבי כמו המקרה שבנדון". רק במקרה בו לא יבצע את הטיפול התרופתי כפי שהותווה אזי יפתח אוטם נוסף.
הוכח כי המבקש לא הכיר את ד"ר זיסקינד ולא זכר אותו, ואישר כי לא התייצב בפניו (עמ' 3 ש' 27-32). כך עולה גם מדברי ב"כ המבקש (עמ' 4 ש' 1-3), וההחלטה באותו עמוד. המבקש אף לא ראה את מכתב ד"ר זיסקינד בעניינו (עמ' 4 ש' 24 עד עמ' 5 ש' 1) . המבקש לא הביא את ד"ר זיסקינד למתן עדות.
נוכח האמור וככל שעולה מהמסמכים הרפואיים, עמידתו של המבקש בנטילת התרופות אינה מסכנת את בריאותו. הסיכון נוצר עקב אי נטילת תרופות, ועניין זה לא קשור לחובות הקופה אלא לחובתו של המבקש בראש ובראשונה לשמור על בריאותו עצמו. המבקש עצמו נחקר וציין "אני לא ממש חולה לב" (עמ' 2 ש' 30), והמשיך באורחות חייו (עמ' 5 ש' 21-22).
התובע לא הציג בפנינו קבלות או כל מידע אחר ביחס לתרופות שהוא מקבל, לעלות שלהם או לדרך שבה ניתן או לא ניתן להשיגם. בסיכום המחלה, בגיליון השחרור נספח ג' לבקשה יש רשימה של 6 תרופות ואין התייחסות מיוחדת הנוגעת להם. על כן גם מכך לא ניתן ללמוד דבר לגבי מהות התרופות , עלותם וכדומה. חזקה כי לו היה בכך כדי לחזק את הבקשה היה מציג את הנתונים הללו, אי הצגתם תיזקף לחובתו.
קופת חולים טענה כי העובדה שד"ר זיסקינד לא התייצב לחקירה על מכתבו, שוללת את משקל המסמך מאחר ואין דרך לברר כיצד הגיע למסקנותיו. זאת בפרט נוכח העובדה שבגיליון השחרור נרשם כי המבקש מרגיש מצוין.
גב' פינק העידה כי רופאה מטעם קופ"ח עיינה במסמכיו הרפואיים ולא מצאה דחיפות רפואית במצבו.(ע'9 ש'9). אף הקופה לא הביאה את הרופאה הנ"ל.
הפסיקה קובעת כי יש לבדוק האם מתן הסעד הזמני "הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (י.זוסמן סדר דין אזרחי, מהדורה שביעית (1995) עמ' 613). הלכתו של ביהמ"ש העליון בעניין סעד זמני אומצה ע"י בית הדין לעבודה (דב"ע ל"ג/3-3 מ.י. נ' מרדכי גנץ, פד"ע ד' 161, 164). שם נפסק כי "עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה היא לשמור, כל עוד תלויה בבית המשפט מבקשנה בנדון, על מצב הדברים כפי שהוא בעת הגשתה... צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא את בית המשפט להיעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה ". (דגש ש.ש).
מבחינה רפואית לא הוכיח המבקש ולו לכאורה , כי יש ליתן לו סעד זמני דחוף בצו עשה, המקנה שירות רפואי בלא תשלום, או בתשלום החורג מהוראות התקנות.
בגין כך דין הבקשה להידחות.
בנוסף נפסק כי במקום בו סעד זמני כרוך בתשלום, אשר יכול ויושב בדיעבד, או המאפשר פיצוי- אין מקום לתיתו. ( בר"ע 707/08 חגי בן אהרון ואח נגד משטרת ישראל) כפי שצויין לעיל, על פי חוק זכויות החולה, ככל שיווצר מצב חירום, יטופל המבקש רפואית במיון. כמו כן, הגם שהתקנות אינן קובעות החזר כספי רטרואקטיבי, מאפשרות החזר לחצי שנה בתקופת ההמתנה. מכל מקום, המבקש לא הוכיח את עלות התרופות הנטענות לכאורה שאין לו אפשרות לשלם עבורן. חרף ההכנסות של רעייתו, ושלו לעיתים, כעולה מההוכחות בהליך זה, ועל כן גם מבחינה עובדתית לא הרים את הנטל, ולו לכאורה, על מנת לחייב את הקופה בתשלום בסעד זמני.

מבחני הפסיקה למתן סעד זמני
שיהוי, נקיון כפיים
דרך המלך היא כי הליך זמני נידון, עת מוגש במקביל הליך עיקרי. הליך עיקרי בתיק זה לא הוגש.
המסמכים הרפואיים לא הצביעו על מצב רפואי קריטי או דחוף במידה המצדיקה חריגה מהפסיקה לעיל. הלכה למעשה מדובר בצו עשה למתן זכויות כאשר המבקש, כפי שנפרט מטה בהרחבה, לא נקף אצבע כדי שתקום לו זכות למימושן.
נוכח טענות המבקש בעניין פרשנות התקנות והתנהלות קופת החולים לאורן, הרי כי מדובר ב"זהות סעדים" בין סעד עיקרי, לו היה מוגש, לבין הבקשה בסעד הזמני (י.לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, פרק 18 עמ' 10).
על כן לעניין ניקיון הכפיים, הכף נוטה שלא לטובת המבקש.
בנוסף, טענה קופ"ח כי חוזה מנכ"ל קבע נהלים נלווים ליישום התקנות, גם ביחס לתקרה לתשלום הרטרואקטיבי וגם לפריסת התשלום, עד עשרה תשלומים שווים או פחות לפי בחירתו. תקנה 4(ה) קובעת כי "במעמד רישומו בקופה וכתנאי לכך, יישא בעל ההיתר או בן משפחתו המזכה, לפי העניין, במלא התשלום החל עליו מיום קבלת ההיתר, ולעניין תשלום לקופת החולים האחרת- מיום ביטול הרישום, כאמור בתקנת משנה 2(ו), ואולם אם אין בעל ההיתר או בן משפחתו המזכה, לפי העניין, מעוניין בפריסת התשלום החל עליו מיום קבלת ההיתר עד מועד רישומו בקופה- תאפשר לו הקופה לפרוס את התשלום לעשרה תשלומים שווים או פחות לפי בחירתו".
התקנות נועדו למנוע מקרים בהם יפנו בעלי ההיתר לקופת החולים רק עת הפכו נזקקים. הוכח כי המבקש הגיע לקופה רק לאחר הצנתור השני.
המבקש נדרש להסדיר את חובו לקופ"ח ביום 01/08/16 ונמנע לעשות כן. מכתבי קופת החולים על פי הכתובת שנשלחה ממשרד הבריאות, הועברו למבקש כדין כמפורט מטה.
העתק צילום מסך מערכת לאומית הוגש לבית הדין ביום 06/06/18. על פי מסך זה, נשלחו למבקש המסמכים הבאים: מסמך רישום לקוח ביום 20/10/16, מכתב התראה של 60 יום ביום 15/01/17, מכתב נוסף של התראה ביום 02/03/17, מכתב ביטול זכאות מיום 03/03/17, הודעה על אירוע 90 יום ביום 31/05/17, מכתב פירוט חובות ביום 03/04/18 ומכתב כללי ביום 03/04/18. לא למותר לציין ואף חשוב להדגיש כי סדר המכתבים עולה בקנה אחד עם תקנה 4 לתקנות והסעיפים הקטנים בתקנה, לעניין לוחות הזמנים שעל קופת החולים היה לפעול לפיהם.
המכתבים נשלחו לכתובתו כפי שנמסרה ללאומית על ידי משרד הבריאות. בעניין זה העידה הגב' אירית פינק כי המכתבים נשלחו על פי כתובת משרד הבריאות . מאחר ורוב המכתבים חזרו "מה שעשינו, שלחנו אותם לסניפי המזכה כדי שהסניף ינסו למסור למזכה או לבעל ההיתר בעת הביקור בסניף... אנו הגדלנו ראש, לא נדרשנו לזה. שלחנו לכל סניפי המזכה כדי לנסות בדרך נוספת להגיע לבעל ההיתר" (עמ' 7 ש' 15-22).
קופת חולים ציינה כי כאשר עובד סניף רואה בכרטיס המשפחה חוב הוא מיידע את מי שמגיע מהמשפחה לסניף. כך היה גם בעניינו של המבקש אשר סירב לשלם את חובו.
בסיכומיו טען המבקש כי המבקש ובת זוגו לא היו מודעים לעניין ביטוח הבריאות וכי זה התגלה לו לאחר ששוחרר מהאשפוז ביום 28/03/18. המבקש נחקר ואומר: " אני לא ממש חולה לב. אני פתאום הייתי חולה, עשו צנתור בבית חולים מקאסד, זה היה לפני שנה וחודשיים והכל היה בסדר. עד לפני חודשיים, אז הייתי בהדסה ועשו לי שוב צנתור באותו מקום ומאז אני חייב לקחת תרופות, זה היה בדיוק ב-28/03/18 הצנתור השני. לאחר מכן הגעתי לקופת חולים, היכן שאשתי רשומה ושאלתי אם אפשר לקבל שירותים כי בת הזוג שלי חברת קופת חולים. ואז אמרו לי שאני צריך לשלם סכום מסוים, ואני לא יכול, זה סכום גדול. ביקשו שאני אשלם 4,000-5,000 ₪ בבת אחת, לאחר מכן פניתי לרופאים לזכויות אדם והם הפנו אותי לעורך דין. ש. למה לא ניגשת לקופה אחרי הצנתור הראשון. ת. לא חשבתי על זה. לא ידעתי שהם יכולים לתת לי שירות מכיוון שאני לא ישראלי... ש. זאת אומרת שלפני שנה וחודשיים לא נזקקת לשירותים רפואיים מיוחדים. ת. נכון. חוץ מבית החולים מקאסד לא" (עמ' 2 ש' 30 עד עמ' 3 ש' 8). (דגש ש.ש.).
דווקא מעדותו זו, בניגוד לטענת המבקש, עולה כי כבר לפני שנה וחודשיים נעשה לו הצנתור הראשון. דהיינו, אם נזקק לתרופות כבר אז, וכך עולה מגיליון הדסה, יכול היה להגיע לקופת חולים. טענתו, שלא נזקק לתרופות נסתרה במסמך הדסה ממנו עולה שהיה צריך לקחת תרופות והחליט על דעת עצמו לא לקחת אותן. בכך מתגלה חוסר עקביות בעדותו מול מסמכים מטעמו. עוד עולה מעדותו כי בעת הגעתו לקופת חולים נאמר לו על החוב. אמירה זו מחזקת את טענת קופת חולים כי כשמגיע בעל היתר או בן משפחתו לקופה מיידעים אותו בדבר החובה להירשם והחוב. על כן, טענת המבקש כי נודע לו לראשונה אחרי הצנתור השני, לא מתיישבת עם הצנתור הראשון והצרכים שנו צרו לאחריו. עדותו מתיישבת יותר עם טענות קופת החולים.
עוד הסתמך המבקש על נספח ו לבקשה, תדפיס חוב שהוצא על ידי קופת חולים. תדפיס זה נושא תאריך 03/04/18. על פי התדפיס עצמו, היה עליו לפנות לנציגת קשרי לקוחות בסניף. ה מבקש פנה, באמצעות רופאים לזכויות אדם, רק ביום 06/05/18 על פי נספח ז' לבקשה. גם אחרי שהודע לו לכאורה לא פעל במהירות הראויה.
לטעמו של בית הדין המבקש ידע עוד בטרם הצנתור השני, על פי עדותו כמפורט מטה.
המבקש לא טען בכתב הטענות כי מכתבי קופ"ח לא הגיעו לכתובתו. טענה זו עלתה רק במסגרת הדיון ורק לאחר שהמדינה ציינה בתגובתה כי חלק מהמכתבים חוזרים.
מכל מקום, גם משרד הבריאות טען כי היה פרסום רחב ומשמעותי בעיתונים והמבקש אישר כי הוא קורא עיתונים (עמ' 3 ש' 12-15), וגם כי נעשו פרסומים בשלטי חוצות, שהמבקש אישר כי הוא מצוי לעיתים ברחוב ועשוי לראותם (עמ' 3 ש' 14-16). מכל מקום, המכתבים נשלחו לכתובתו הרשומה. המבקש נשאל מהי כתובתו וענה "מחנה פליטים שועפאט 263" (עמ' 3 ש' 26).
עוד אישר בחקירה החוזרת מטעם בא כוחו כי "הבאתי לך את המסמכים של בית חולים הדסה ומסמכים מקופת החולים ...ולא זוכר מה עוד..."(ע' 7 ש' 1-4) , גם בכך יש לתמוך בהגעת המכתבים ליעדם.
בנוסף, בתגובת המדינה נרשם מפורשות כי בסמיכות להתקנת התקנות, באוגוסט 2016 המדינה הפיצה מכתבים לכל בעלי היתר שהיה לפי הכתובות שקיבל ממאגרי משרד הפנים. הכתובות הן לפי הצהרות בעלי ההיתר למשרד הפנים, כאשר הם באים להאריך את היתר השהייה שלהם. המבקש העיד בפנינו כי הכתובת היא אותה כתובת המופיעה במשרד הפנים ולכן לא הייתה כל סיבה כי המכתבים אליו לא יגיעו לתעודתם ויחזרו. עוד ציינה המדינה כי ביצעה פרסום הודעות בשלושה עיתונים שונים מרכזיים בשפה הערבית וכן היא הוציאה בשנת 2016 אלפי פליירים/עלונים לחלוקה בקופות החולים ולשכות הפנים שיהיו נגישים לבעלי היתר שהייה הבאים לחדש את ההיתר או המגיעים לקופת החולים. בנוסף, בנובמבר 2017, שלחה המדינה מסרונים על פי מספרי הטלפונים שנמסרו על ידי משרד הפנים כגיבוי לאלו שלא קיבלו את המכתב. טענות המדינה ותגובתה לא נסתרו.
בעניין זה טען המבקש כי לא הוכח שנשלח אליו מסרון. המבקש נשאל של מי המספר 0505693623 וענה "לא זוכר". הוא לא ענה זה לא שלי, או אני לא מכיר כזה מספר. אי אפשר להבנות מתשובתו זו. מכל מקום, גם אם המסרון לא הגיע לייעדו, ראינו כי נעשו פעולות רבות ומקיפות באמצעי מדיה שונים, מצד המשיבות , ליידע את האוכלוסיה הרלוונטית.
בנוסף, פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 קובעת חזקה לפיה מכתבים שנשלחו לכתובת הגיעו ליעדם: "57ג. מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה- אם אין הוראה אחרת משתמעת- כמבוצעת- (1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר, או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה (2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר".
חזקה זו ניתנה לסתירה, על הסותר להוכיח "היפוכו של דבר". אולם משניתנה כתובתו של המבקש למשרד הפנים , והוא אישר אותה בחקירתו הנגדית כאמור לעיל, ואישר שמסר לב"כ מסמכי קופת חולים, ובהיזקק לחזקת התקינות של גוף דו מהותי כמו קופת חולים, (שהגישה צילום מסך של משלוח המכתבים), חזקה של הגעת דבר הדואר ששלחה קופ"ח למבקש לא נסתרה. (ראה חבר 2018-11-14 ראובן נחום נ' קופת חולים) (פורסם בנבו).
עדותה של הגב' פינק, גם היא מאששת כי הדיוורים של משרד הבריאות בין דרך הדואר ובין לסניף, הגיעו לאנשים עצמם, לבעלי ההיתר או לבני זוגם. די בכך ל אשש את החזקה ולקבוע כי חזקה זו לא נסתרה בהליך שבפנינו.
המסקנה המתבקשת היא כי ה מבקש קיבל את המכתבים או לפחות חלקם, זאת בנוסף למידע זה שיכול היה להגיע אליו בדרך שהמדינה נקטה ולא ביקש להסדיר את חובו ואף לא פנה לקופ"ח לבקש התאמת תשלום החוב ליכולותיו.
המבקש טען כי יש חשיבות לידיעת המבקש, נוכח נהלי תקנה 2 (3) לתקנות. עיון בצילום מסך מערכת לאומית (הוגש ב 6.6.18), מצביע בדיוק נמרץ על משלוח המכתבים בהתאם לתקנות. כך ממועד הרישום בכוח, נשלחה התראה לשישים יום. לאחריה לארבעים וחמישה יום וכך הלאה כעולה מהתדפיס. בשל היותו מושחר, לא ניתן לצרפו לפסק הדין, כדי להראות כיצד המכתבים שנשלחו אליו עולים בדיוק נמרץ בקנה אחד עם הוראות התקנות.
גם מטעמים אלה דין בקשתו להידחות.
בעת מתן סעד זמני, יש לקחת בחשבון את תרומת המבקש למצבו , את נקיון כפיו בהגשת הבקשה ואת השיהוי בפנייתו. נוכח כל המכתבים שנשלחו אליו, שמועדיהם פורטו לעיל . יש שיהוי גם נוכח מועד מתן ההיתר. (3/9/17) וגם נוכח מועד הצנתור השני(28/3/18), קל וחומר הצינתור הראשון. כל אלו מצביעים על העדר דחיפות במצבו, שיהוי של ממש ,והעדר הצדקה למתן סעד זמני על פי הפסיקה.

צו עשה
הלכה היא כי בית המשפט ימנע ממתן צו עשה זמני אלא במקרים חריגים וקיצוניים ולאחר שהובאו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של מבקש. צו עשה ניתן במשורה.
כאשר מוגשת בקשה למתן סעד זמני יש לבחון שני תנאים: האחד זכות לכאורה הנבחנת באמצעות בדיקת סיכויי התביעה העיקרית, והשניה קיומה להצדקה למתן הסעד טרם בירור התביעה לגופה הנבחנת באמצעות מאזן הנוחות. מבחני משנה הם מבחני השיהוי, תום הלב, האם הסעד צודק וראוי וחשוב מכך האם אינו פוגע במידה העולה על הנדרש. (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, המוחלות בבית הדין מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשע"ב – 1961). עוד נפסק כי הזכות לכאורה ומאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימלי שאם לא כן לא יהיה מקום למתן סעד זמני. (רע"א 706/09 קופ"ח מאוחדת נ' המרכז הכירורגי בירושלים). מבחנים אלה רלבנטיים גם לצו מניעה זמני וגם לצו עשה זמני. מדובר במבקש אשר מבקש לשנות את הווית המציאות. (דודי שוורץ, סעדים זמניים- קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי, מחקרי משפט יג 441(1996), דב"ע נא/6-6 קופת חולים מכבי נגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית פד"ע כב 479).
אחד השיקולים הנשקלים הוא האם מדובר בסעד הסופי אשר היה ניתן בתביעה.
קופ"ח טענה כי אינה יכולה לחרוג מהתקנות וכי קיימים עשרות מבוטחים במצבו. לעניין מאזן הנוחות לא הוכיח המבקש כי יש הצדקה להפלותו לטובה. הוכח לכאורה כי מצבו הרפואי והכלכלי אינם מצדיק ים זאת.
המבקש טען כי קופת החולים לא הוכיחה בכל דרך שהיא את כמות האנשים הנמצאים במצבו של המבקש ומה מצבם הרפואי. לטענתו, על פי פסק דין ע"ע 21560-05-18 כללית נגד קטין (פורסם בנבו) יש לפרט מהי "קבוצת השוויון" ולתת ביחס אליה פרטים מדויקים, כגון גיל, מאפיינים רפואיים, שלבי המחלה וכד'. בעניין זה יש לומר כי בתגובת המדינה בסעיף 4 נרשם כי יש 6,700 בעלי אשרת שהייה השוהים בישראל על רקע איחוד משפחות והנשואים לאזרחים ישראליים ומנועים מלשדרג מעמדם לתושבות. תגובת המדינה נתמכה בתצהיר. נתון זה לא נסתר. דהיינו, כשמדובר על אלפי ומאות אנשים, לפחות חלק מהם אינו בקו הבריאות. בסעיף 67 לתגובת המדינה התייחסה המדינה לקבוצה של 2,000 איש מתוכם. על כן טענת קופת החולים כי מדובר באלפי אנשים אינה משוללת יסוד.
יחד עם זאת, קופת החולים לא הביאה נתונים ספציפיים. לגופו של עניין, אין בכך לשנות, כי המבקש לא הרים את הנטל בדבר זכאותו, ללא קשר בדבר זכאותם או היעדר זכאות לאחרים.
אולם, המבקש, אשר צירף ללא רשות את תגובתה המקדמית של המדינה בבג"ץ 4391/17 באותו עניין, מאפשר לבית הדין להתייחס לאמור שם. בסעיף 12 בתגובה זו של המדינה, מצוין כך:" לבקשת משרד הבריאות, במסגרת מעקבו, אחר יישום התקנות בפועל, העבירו קופות החולים נתונים לא מלאים של היקף הרישום והגבייה מכוח התקנות. מהנתונים החלקיים שהועברו עולה כי מתוך 6,400 בעלי היתר באיחוד משפחות, כ-2,750 נרשמו ביוזמתם, וכ-3,150 נרשמו בכפייה... מנתונים אלה עולה כי כמחצית (46%) בעלי ההיתר כרשומים בקופות החולים נרשמו מיוזמתם...". דהיינו, המספרים דומים למה שהוצג בפנינו. ככל שב"כ המבקש סומך על האמור בתגובה אותה צירף לסיכומיו, אזי ניתן לומר כי בעלי היתר שהייה, כ-46% מהם מקבלים את המכתבים או פונים מיוזמתם ופועלים על פי התקנות. ראה גם עדות גב' פינק (עמ' 10 ש' 14).
בצדק טענה קופח כי יש אף חולים קשים ממנו אשר שילמו את תשלומיהם על פי התקנות ומצווים להמתין על פי התקנות, ואינם מקבלים טיפול. וודאי שאין להעדיפו על פניהם. מתוך אותם 2,750 שנרשמו מיוזמתם כאמור בתגובת המדינה שצורפה לסיכומי המבקש, וודאי חלקם ולו אחד מהם מצויים במצב זה, אין להעדיף את המבקש על פניהם. אולם ללא כל קשר אליהם, לא הוכח לכאורה או בכלל ע"י המבקש כי מצבו הרפואי מחייב דחיפות, או כי מצבו הכלכלי מחייב סטייה מהתקנות.
באשר לפרשנות אותה מבקש המבקש לתת ללשון התקנות, ולפיה יש להתאים את התשלומים ליכולתו. טוען המבקש כי יש לפרש את תקנה 4 ה' לתקנות באופן שעשרה תשלומים יחולו גם על "התשלום החל עליו מיום קבלת ההיתר עד מועד רישומו בקופה". לטענתו התשלום בעד 27 חודשים בסך 7,695 , בתוספת החוב בגין 80 יום עד לרישום הכפוי, זה החוב שחל על המבקש על מועד רישומו בקופה ביום 20.10.18.
לצורך בדיקת טענתו זו, תובא לשון התקנה כלהלן:
" 4 ... (ה) במעמד רישומו בקופה וכתנאי לכך, יישא בעל ההיתר או בן משפחתו המזכה, לפי העניין, במלוא התשלום החל עליו מיום קבלת ההיתר,... ואולם אם בעל ההיתר או בן משפחתו המזכה, לפי העניין, מעונין בפריסת התשלום החל עליו מיום קבלת ההיתר עד מועד רישומו בקופה, תאפשר לו הקופה לפרוס את התשלום לעשרה תשלומים שווים או פחות, לפי בחירתו". בדיוק כך הי יתה קופת חולים מוכנה לפעול, כאמור בתגובתה.
פרשנות המבקש אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנות ולא לשון חוזר משרד הבריאות.
עוד, לשון התקנות היא " (ט) לא סילק בעל ההיתר הרשום או בן משפחתו המזכה את החוב שבפיגור... (יא) חובות שבפיגור כאמור בתקנת משנה (ו)... (יב) סילק בעל ההיתר הרשום או בן משפחתו המזכה ... את חובו לאחר חלוף 90 ימים...תוקפא זכאותו של בעל ההיתר הרשום לשירותים מקופת חולים... ממועד סילוק החוב לתקופה של 60 ימים... " (דגש ש.ש.) על כן, לא מדובר רק בהסדרת החוב בתשלומים כטענת המבקש, אלא בסילוקו. כך במפורש בתקנות. המקום היחיד בו התאפשר לפרוס את התשלום לעשרה תשלומים הוא בתקנה 4 (ה). כפי שציינו לעיל, מאחר ותקנות אלה היו פתרון של לפנים משורת הדין, משהחוק לא אפשר, להסדרת מעמד אוכלוסייה זו, מבחינה השירות הרפואי, אזי את הפרשנות יש לעשות בצמצום. נדחית טענת המבקש כי יש לפרש את התקנות בגמישות בהיותה בהיבט סוציאלי, מכל מקום לשונם ברורה ומפורשת ולא ניתנת לפרשנות כלל.
על פי הפסיקה שפירטנו לעיל, אין מקום ליתן סעד זמני בצו עשה.
חובו של המבקש לקופ"ח, על פי התקנות, נכון ליום הגשת הבקשה הינו כדלקמן:
א. הסכם הרטרואקטיבי- בסך 7,695 ₪.
ב. תשלום חודשי בסך 285 ₪ מיום 01/08/16 ועד למועד ההליך, 23 חודשים ובסך 6,555 ₪.
ג. סה"כ חובו עומד על 14,250 ₪.
הסכום הנקוב כחוב, כאשר חלקו ניתן לפריסה ל-10 תשלומים, נמצא לפי טענות המבקש כבלתי אפשרי לתשלום מטעמו. באשר להכנסותיו, נטען בלשון רפה כי הוא עובד בעבודות מזדמנות ואשתו עובדת בסיעוד קשישים. המבקש אישר כי יוכל לעמוד בהחזרים חודשיים בסך 1,000 ₪. המבקש הציג שלושה תלושי משכורת של רעייתו מחודשים 09/17, 11/17, 03/18, 04/18. ראשית, לא מדובר בתלושים בתקופה רצופה. לא ניתן לכך הסבר. שנית, מהתלושים עצמם ניתן ללמוד כי רעיית המבקש עובדת בחברת דנאל וכי יכולה להגיע, כעולה מחודש מרץ 2018, למשכורת של 3,134 ₪ או בסדר גודל כזה, כמו למשל באפריל 2018- 2,832 ₪. על פי תעריף השעה מקבלת שכר מינימום וככל שתגדיל את היקף עבודתה, כך יהא שכרה גבוה יותר. מהתלושים עולה כי מדובר בעבודה שעתית. על כן אין להתרשם מהתלושים של 2017 בהם הסכומים נמוכים, ואין בהם כדי להצביע על חוסר יכולת כלכלית, או חוסר יכולת לשפר את המצב הכלכלי לצורך עמידה בתשלומים לביטוח בריאות. המבקש עצמו אישר כי הוא עובד לעיתים (עמ' 5 ש' 20), וכן כי "אחי יכולים לעזור לי וגם עד עכשיו עזרו לי... בכמה גרושים" (עמ' 5 ש' 16-18). המבקש מתייחס בעדותו ל-2,000 ₪ הכנסת רעייתו, אולם ראינו כי ב תלושים היא משתכרת יותר. על כן גם כלכלית לא הוכיח לכאורה המבקש כי יש להעדיפו במאזן הנוחות.
מבחינה כלכלית, יכול היה המבקש, לכתחילה, עם מועד קבלת המכתב הראשון או בסמוך לקבלת ההיתר ביוזמתו להתחיל לשלם את התשלומים על פי התקנות, להימנע מכניסה לחוב, ולא היה נקלע למצב בו הוא מצוי עכשיו. עניין זה, של היכולת הכלכלית, מטה את הכף לחובת המבקש, לא רק ביחס לשיהוי אלא גם ביחס לנקיון הכפיים וליכולת הכלכלית. לא למותר לציין כי במסמכים הרפואיים שהגיש המבקש, גם גיליון השחרור מבית החולים הדסה וגם במכתב ד"ר זיסקינד אין כל אמירה בדבר היעדר יכולתו של המבקש לעבוד ולהשתכר.
קופ"ח הציעה למבקש לפרוס את החוב הרטרואקטיבי לעשרה תשלומים. ביחס לחוב הנוסף טענה כי תשלום זה אינו ניתן לפריסה ועליו לשלמו באופן מיידי, זאת לפי תקנה 4(י"ב) הקובעת כי אם בעל ההיתר הרשום סילק את חובו בחלוף 90 יום מהמועד האחרון לתשלום, תוקפא זכאותו וכי תהא הקפאה של 60 ימים, ועל כל פיגור של עד שלושים ימים מהמועד האחרון לתשלום, ובלבד שתקופת ההקפאה לא תעלה על 18 חודשים. לפיכך, פתיחה מיידית למבקש היתר למתן שירותים רפואיים להסדרת החוב, מתקיימת רק בתוך ה-90 יום שעד להקפאה, בתנאי שהסדירו את החוב. בחלוף 90 הימים עת החלה ההקפאה, מתקיימת הסנקציה בדבר המתנה של 60 יום נוספים על כל 30 יום פיגור. במקרה של המבקש חל פיגור זה מעל 90 יום ועל כן קמה חובה לשלם את כל החוב אשר רק בסילוקו תחל להיספר תקופת ההמתנה. גם סעיף 4(ט) וגם סעיף 4(י"ב) מתייחסים לסילוק החוב.
פרשנות זו עולה מלשון התקנות, וכל פרשנות אחרת, (פרט לזו שיקבע הבג"ץ), אינה עולה בקנה אחד עם לשון התקנות. לא למותר לציין כי תקנות אלה הינן ברירת מחדל מאחר שחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראה שעה) הגביל את מתן האזרחות, הרישיונות והאפשרות לתת זכויות למי שביצע איחוד משפחות. על כן, את התקנות יש לפרש בצמצום המתאים להקשר הכללי שבו נעשו על פי המלצות וועדת חורב.
טוען המבקש ובצדק, כי קופת חולים היא גוף ציבורי הניזון מכספי ציבור וחלים עליה כללי הצדק הטבעי, המשפט המנהלי ודיני הבטחון הסוציאלי וכי עליה לפעול בשוויון, בתום לב, בסבירות ובשקיפות, תוך הקפדה על כבוד האדם (עע 33066-11-12) מכבי שירותי בריאות נ' גילגור) (פורסם בנבו)). נוסיף אנו כי מדובר בגוף דו מהותי שגם בגין כך, חלים עליו החובות לעיל.
הקופה טענה כי היא פועלת על פי התקנות ביחס למבקש כמו גם ביחס לכלל האוכלוסיה, וכי המנגנון האמור בוצע על ידה בנוגע למבקש. כפי שציינו לעיל עובדתית, המבקש לא הפריך זאת. מנגד, המבקש חדל, תקופה ארוכה לרבות בתקופה שאחרי הצינתור הראשון.
המבקש טוען כי יש להפעיל מנגנון של חריגים וזהו חלק מחובת הרשות להחריג מקרים מתאימים.
על פי ההוכחות לכאורה שהובאו בפנינו, לא הרים המבקש את הנטל כי יש הצדקה להחריגו, לא בהקשר למצבו הרפואי, לא בהקשר לרכישת התרופות והמעקב, ולא משום סיבה אחרת לרבות כלכלית. משכך, עמד ה קופת החולים במבחנים של סבירות, שוויון ותום לב. כמו כן עשתה הכל בשקיפות ראויה. לעניין זה בין אם המבקש הוא בודד, ובין אם הוא חלק מקבוצה, נטל ההוכחה לפחות לכאורה על כתפיו , בעניין הצדקת החרגתו.
מאזן הנוחות נוטה לטובת קופת החולים אשר מחויבת לנהוג כלפי כלל מבוטחיה באותו אופן ואשר התקנות מחייבות אותה באותו אופן כלפי כל המבוטחים. המבקש לא הצליח להראות כי יש סיבה לפיה מאזן הנוחות ייטה לטובתו. מצבו הכלכלי אינו עילה מספקת להטיית כף מאזן הנוחות לטובתו.

סוף דבר
בדיקת הבקשה, גם בהיבטים העובדתיים הספציפיים למבקש וגם בהיבט המשפטי, הנדרש בהקשר לבקשה למתן סעד זמני, הביאונו למסקנה כי דין הבקשה להידחות גם בהיבט העובדתי וגם בהיבט המשפטי.
גם מבלי להידרש לכול עובי הקורה הנוגעת לתקנות, נבדקה הבקשה על פי הפסיקה הנוגעת למתן סעדים זמניים. המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים למתן סעד זמני, גם על פי התקנות וגם על פי כללי הפסיקה למתן סעד זמני.
שקלנו בכובד ראש השתת הוצאות, ואולי אף הוצאות לדוגמא על המבקש בגין בקשה זו, בין היתר נוכח התגובות המפורטות של המדינה וקופ"ח מיד עם תחילת ההליך. ראוי היה להשית הוצאות לדוגמא. אולם, נוכח מצבו הרפואי, תלושי השכר של רעייתו, והידיעה שכל כסף שיש ברשותו מוטב שיעביר אותו ובמהירות לתשלום הנדרש על פי התקנות, לפני ולפנים משורת הדין יחוייב בסכום סמלי בשכ"ט ב"כ הנתבעת 1.
המבקש ישלם שכ"ט ב"כ קופת חולים לאומית בסך 850 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד י ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.
באשר למדינה, לא יחויב המבקש בהוצאות גם מחמת שלא התייצב מצהיר מטעמה וגם מחמת שלא הוגשו סיכומים מטעמה ועל כן אין צורך לחיוב המבקש בהוצאותיה.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ח , (19 אוגוסט 2018 ), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים ,
מר יובל הילב

נציג ציבור מעסיקים.
מר פנחס הומינר

שרה שדיאור, שופטת


מעורבים
תובע: 1 . זיאד חרב
נתבע: קופת חולים לאומית
שופט :
עורכי דין: