ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חנה יפת נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור
נציגת ציבור מעסיקים – גב' דניאלה דרור
התובעת:
1. חנה יפת ת.ז. XXXXXX674
ע"י ב"כ: עו"ד אלי תגר
-
הנתבע:
1. המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת המבקשת להכיר לה בתאונת עבודה אשר אירעה, לגרסתה, ביום 23/12/12 או בסמוך לכך, במסגרת עבודתה בגן הילדים.
הנתבע טען כי לתובעת לא אירעה פגיעה בעבודה וכי הפגיעה ממנה סובלת התובעת איננה נובעת ממיקרו-טראומה ואף לא מאירוע חריג חד פעמי. עוד טען כי עבודת התובעת לא השפיעה על הופעת מחלתה וככל שכן, במידה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

העובדות
התובעת עבדה בגן ילדים מתאריך 01/10/06 ועד 24/12/12.
בשנים הללו, עבדה במשרה מלאה מ-07:45 עד 16:00. בשעות הבוקר כסייעת לגננת, ובשעות אחה"צ כגננת מפעילה.
בשעות הבוקר למעט הטיפול בילדים, כללה העבודה גם סידור וניקיון הגן באופן יום יומי, הרמת שולחנות, כיסאות וצעצועים, והחזרתם למקומם, ניקיון המטבח ושטיפת כלים. מידי פעם נעשה גם ניקיון כללי, שכלל הרמת ציוד של הגן, שטיפת הרצפה, הזזת רהיטים וכד'.
בין התאריכים 01/09/12 ועד 14/11/12 שהתה התובעת בחופשה ונעדרה מהעבודה 74 ימים. במהלך זמן זה היו עובדות מחליפות שביצעו את העבודה.
בתאריך 23/12/12 עשתה התובעת ניקוי יסודי ובהרימה סלסלה מהרצפה, הרגישה מתיחה חזקה לכל אורך רגל שמאל, התקשתה לעמוד על רגליה ונאלצה לשבת. הסייעת של הגן השני נקראה להחליפה, הוזמנה לה מונית, עמה חזרה הביתה. באותו יום התקשרה למנהלת הגנים גב' תמר טקשה והודיעה לה שלא תוכל להישאר לעבוד אחה"צ.
התובעת שהתה בביתה ארבעה ימים , לאחר מכן פנתה לט.ר.ם ולקופת חולים. בשלב מאוחר יותר, בשל הכאבים נשלחה לביה"ח. לאחר זמן התברר כי סובלת משלוש פריצות דיסק בגב התחתון.

המחלוקת
האם אירעה לתובעת תאונת עבודה.
האם הניחה התובעת תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרו-טראומה.
האם לתובעת מחלת מקצוע.

הכרעת הדין
תצהיר התובעת אינו מפרט באיזה תדירות נעשתה עבודתה היום יומית. כל שמצוין הוא, כי עבודתה כללה, פרט לטיפול בילדים, גם סידור וניקיון הגן, הרמת שולחנות, כיסאות, צעצועים והשבתם, ניקיון המטבח ושטיפת כלים. התובעת לא פירטה בתצהיר כמה זמן לקחה כל פעולה, ומה הייתה תדירות הביצוע. עוד ציינה כי לעיתים נהגה לעשות ניקיון יסודי שכלל הרמת קרטונים, ציוד של הגן, חבילות נייר מהרצפה והחזרתם למדפים, שטיפת רצפה, הזזת רהיטים, שידות, שטיפה מתחת לכיור וכיוצא בזה. אף בעניין זה, לא ציינה פעם בכמה זמן הדבר נעשה, ומה אורך הזמן שעבודה זאת דורשת.
לא למותר לציין, כי בטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי, בתיאור הפגיעה וכיצד נגרמה אין כלל פירוט. בפרטי הטיפול הרפואי צוין "רגל שמאל מלמטה עד המותן, לא יכולה לעמוד על הרגליים הרבה זמן מפני ה...", במענה למשבצת "האם סבלה ממחלה או מכאבים דומים" ציינה "לא" , וכן " תמיד הייתי בריאה ולא נזקקתי לשום טיפול רפואי". התובעת חתומה על הטופס.
בסעיף 7 לתצהירה היא מציינת כי לאחר חופשה של 74 ימים "נדרשתי לעבודה מאומצת יותר מאחר והמחליפות לא ביצעו ניקיון יסודי של הגן, אלא עסקו רק בניקיון היום יומי כמתואר לעיל". בסעיף 8 היא מציינת כי התפנתה לעשות ניקיון יסודי ואז חשה מתיחה חזקה לאורך רגל שמאל. גם בעניין זה איננה מציינת מה זה ניקיון יסודי, כל שנאמר הוא שבהרמת סלסלה מהרצפה הרגישה את המתיחה.
הגב' תמר טקשה, מנהלת הגן, נתנה תצהיר מטעמה, אשר היה דומה אם לא זהה לתצהיר של התובעת. בתצהירה זה היא מאשרת כי ביום 23/12/12, בשעות הצהריים המוקדמות "חנה יצרה עמי קשר וסיפרה לי כי במהלך עבודתה חשה כאב עז ומשתק ברגלה השמאלית, ואינה מסוגלת לעמוד על רגליה ולא תוכל לסיים את העבודה באותו יום". אין מחלוקת כי לתובעת היה כאב באותו יום, וכי חדלה לעבוד, נסעה לביתה במונית והודיעה לגב' טקשה. השאלה היא אם יש בכך להיות תאונת עבודה אם לאו.
גב' טקשה נחקרה על תצהירה. לדבריה, הייתה תקופה שהתובעת עשתה מילויי מקום לא קבועים (עמ' 7 ש' 11). משכך, לא כל התקופה עשתה את אותה עבודה. עניין זה חשוב לטענת המיקרו-טראומה.
גב' טקשה לא זכרה הרבה דברים עליהם נשאלה, וציינה שהיא מנהלת הגנים ולא גננת, על כן לא ברור כיצד ידעה שהגן היה מוזנח בתקופה שהתובעת נעדרה. היא מציינת "האחזקה של הגן הייתה קשה, כמו שבית שלא מטופל הרבה זמן היה מוזנח. צבע שנשפך, המחסן היה מאוד מוזנח, הייתה עבודה רבה במחסן, הייתה צריכה להרשים ארגזים כבדים עם חומר של הגננת... אני לא יודעת אם הכל חיכה לה, אבל חיכה לה הרבה" (עמ' 8 ש' 2-5) (דגש ש.ש.) . עדות זו, ברצונה לסייע לתובעת, אבל הגב' טקשה לא ידעה אם הכל חיכה לתובעת ובהמשך היא אומרת "לא יודעת אם עשתה את זה ביום מסוים, אך ביום שנפגעה עבדה קשה במיוחד..." (עמ' 8 ש' 7-10). ובהמשך "ש. כל החודש עבדה. ת. נכון, לא כל יום אותה עבודה, באותו יום שקרה לה הדבר הזה היה היום שהיא הרימה את הדברים" (עמ' 8 ש' 9-10). מתשובתה עולה כי התובעת לא עשתה כל יום אותו הדבר אלא עבודות משתנות, וזאת במהלך כל החודש ולא רק שבועיים. בכך סותרת את טענות התובעת, הן לאורך התקופה, הן לעובדה שלא כל יום נעשה אותו דבר ובהן בעניין הרמת הארגזים בעוד התובעת בהודעתה לחוקר המוסד מתייחסת לסלסלת גואש.
בנוסף, כשנשאלת מתיי נולד הסיפור על הרמת הארגזים היא אומרת "ניסינו לשחזר, לחשוב מה גורם לזה. שחזרנו, ולפי מה ששחזרנו ראינו שזה היה באותו יום. ש. שחזרתם אחרי שכתבתם את התצהיר. ת. בתצהיר שזה לא כתוב" (עמ' 8 ש' 17-21). לבסוף מאשרת "באותו יום לא הייתי בגן, אני בבית, לא הייתי נוכחת במקום".
עדותה של הגב' טקשה בעלת משקל נמוך, גם בשל העובדה שעובדת הרבה מהבית ומשום כך רוב העדות שלה אינה כתוצאה מנוכחות במקום. העדה לא הייתה באותו יום, ניזונה מהתובעת ויחדיו הן "שחזרו" את האירועים.
התובעת נחקרה בנוגע לעבודתה בגן. מחקירתה עולה כי לא כל השנים עשתה את אותה עבודה, וכי תחילה הייתה סייעת (עמ' 2 ש' 26-28).
על פי עדותה, הייתה כחודשיים וחצי בארה"ב ב-2012, וזאת לצורך חתונה ובר מצווה, שם טיילה ועשתה הכל כרגיל (עמ' 3 ש' 8-11).
באשר לעבודתה בגן היא מציינת כי כשהילדים באים יש משחקים וצריך להכין יצירות. ניקיון הגן נעשה אחרי שהילדים לא בגן (שעה 13:00). עוד ציינה, כי גם אחרי היצירה ואחרי אוכל צריך לסדר.
התובעת טענה בתצהירה כי מי שהחליפה אותה לא תפקדה, ולכן כשהתובעת באה לגן הייתה עבודה "של ארגזים ענקיים מתחילת שנה, שחיפשה עם כל הדפים וכל זה להרים בסולם, לסדר את המח סן. ש. את חזרת באמצע נובמבר, התאונה שאת טוענת לה שהייתה לך, הייתה חודש או יותר מחודש אחרי זה, מה היה דווקא ביום הזה, חזרת לגן, לפנייך היו מחליפות, לא עשו כן עשו, עבר חודש מאז. ת. מה שהיה באותו יום, הזזתי את כל השידות, הרמתי באותו יום 6 ארגזים ענקיים של חומר, הרמתי אותם וסידרתי... במהלך מאז שהגעתי, זה היה משהו כמו שבועיים, לא חודש, באתי ומהזמן שבאתי היה לי לסדר את כל השידות, כל מכשירי הכתיבה, מגירות הילדות, המחסן, המטבח, באותו זמן כשגמרתי לסדר את הארגזים והרמתי אותם, ועשיתי סדר במדפי המטבח, היה קרטון גואש, הרגשתי שנתפס לי כל השריר" (עמ' 3 ש' 27 עד עמ' 4 ש' 3). דהיינו, כל יום מאז שהגיעה נעשתה חלק מהעבודה, לא הכל ביום אחד.
בתאריך 21/01/14 נחקרה התובעת בסניף רמלה.
בחקירתה, היא מתארת את עבודתה כך "... מנקה את הגן, לטאטא ולשטוף, להרים כסאות שולחנות, לסדר את החצר, עובדת עם הגננת, עושה קישוטים לקירות וחוברות עם הילדות, משחקת איתן, מגישה להן אוכל ועוזרת לגננת בכל מה שצריך. ובתור גננת אחה"צ אני התעמלות לילדות, פעילויות עם הבנות, כיסוי פלסטלינה, ריקוד, והבנות הן מגיל 6 עד גיל 6-7 ואני נותנת להן אוכל, מכינה עם הבנות שיעורים, מלמדת אותן מה שצריך, עושה ציור" (עמ' 1 ש' 5-9). עבודה מגוונת.
גם לו קיבלנו את הגרסה שמדובר בשבועיים עבודה מאומצת, אין בכך כדי להקים תשתית עובדתית למיקרו-טראומה. עפ"י הפסיקה, עבודה מאומצת כשלעצמה ועבודה פיזית קשה שאינה "חוזרת ונשנית", ומשפיעה על אותה נקודה, או איבר פיזיולוגי, אינן בגדר מיקרו-טראומה המהווה פגיעה בעבודה .
מתוך החקירה עולה כי עבודתה של התובעת מגוונת גם בבוקר וגם אחה"צ, זאת גם מהודעתה הנ"ל וגם מתצהירה ומחקירתה בפנינו. אין בפנינו את רמת הישנות העבודות, ומכל מקום העובדה שהן כה מגוונות משמעותה כי לא הונחה תשתית עובדתית למיקרו-טראומה ע"י התובעת. דין התביעה בעניין זה להידחות (עב"ל 338/96 המוסד נגד יוסף עובדיה דב"ע ל"ו 213) .
באשר לאירוע החד פעמי, בניגוד לאמור בחקירתה הנגדית בפרוטוקול כמפורט לעיל, נשאלה התובעת בהודעה וכך היא אומרת "ת. התאריך לא זכור לי, אבל באותו יום הגעתי לעבודה כרגיל והרגשתי בסדר, והעבודה הייתה רגילה ואז בסביבות השעה 12-12:30 כשהבנות היו בחצר ואני ארגנתי את הגן, ושטפתי את הכיורים במטבח והייתה סלסלה של גואש על הרצפה, סלסלה רגילה, והתכופפתי להרים את הסלסלה והחזקתי אותה, וזה לא משהו כבד, משהו נורמאלי, ובזמן שהתיישרתי, פתאום הרגשתי שיש לי מתיחה לאורך רגל שמאל, ובאותו רגע לא יכולתי ללכת ובקושי גררתי את עצמי..." (עמ' 1 להודעה, ש' 11-19). התובעת חוזרת על כך גם בעמ' 2 להודעה כשנשאלת אם הסלסלה היא חריגה, היא עונה " לא, סלסלת פלסטיק רגילה, ובפנים כ-15 צבעי גואש, לא משהו גדול" (עמ' 2 ש' 15) (דגש ש.ש.) .
היא נשאלת אם היה מאמץ חריג ע"י החוקר ועונה:

התובעת נשאלת ספציפית אם עשתה משהו חריג ועונה מפורשות "לא". התיאור בחקירה, שעל פי הפסיקה יש לתת לו עדיפות, אינו עולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר ובחקירה הנגדית, לפיהם היה מדובר בעבודה מאומצת במיוחד עקב שובה מחו"ל וכי היה מדובר בניקיון יסודי, ניקיון כשהילדים כבר לא נמצאים. על פי ההודעה, הבנות היו בחצר, דהיינו בזמן שהילדים נמצאים.
התובעת מעומתת עם העובדה שבהודעה התייחסה לסלסלת גואש בלבד ובחקירה היא מספרת על ארגזים עם ניירות. על כך היא עונה "אמרתי לו בוודאות על הארגזים... " (עמ' 4 ש' 13-14 , עמ' 6 ש' 28-32). התובעת לא ידעה לענות מדוע לא סיפרה לחוקר את שסיפרה בחקירתה הנגדית. בנוסף, בתיאורה היא אומרת "זה היה בסוף היום, ב-13:30 יש צהרונים..." (עמ' 4 ש' 27), באופן שונה מהשעות בתצהיר. בהודעה לא מופיעים הארגזים, וגם הגב' טקשה העידה שעניין זה של הארגזים "שוחזר" על ידם בדיעבד, ורק אחרי התצהירים.
מכל האמור לעיל עולה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה להוכיח אירוע חריג. דין התביעה בראש זה להידחות.
התובעת נשאלת מדוע לא פנתה לעזרה רפואית והיא מציינת כי חשבה שזה שריר תפוס וזה יעבור, ולכן חיכתה ארבעה ימים. לטענתה, מחמת "שהיא לא חובבת קופת חולים". בקופת חולים נאמר לה שזו דלקת שתעבור אחרי שבוע, אולם לא היה מדובר בדלקת. על פי הפסיקה, יש חשיבות למועד הראשון בו עונה עובד לעזרה רפואית בסמוך לקרות האירוע התאונתי.
התובעת נשאלת מתיי היא ידעה שזה מהעבודה, והיא ענתה: " באותו רגע שזה קרה ידעתי שזה מהעבודה, גם אם זה שריר תפוס" (עמ' 5 ש' 15). אולם כשנשאלת מדוע היא הגישה תביעה כשנה אחרי היא מציינת כי הייתה במצב של כיסא גלגלים עליו היא ישבה והיו לה כאבים עזים מאוד, ולכן "לא יכולתי לחשוב כלום" (עמ' 5 ש' 22-26). אכן מהמסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה עולה כי היא נעזרה בכיסא גלגלים, אולם נראה היה כי כן הייתה ניידת לאור מסמכים אלה.
בנוסף נחקרה התובעת, הכיצד לא היו לה ימי מחלה כמופיע בטופס המוסד לביטוח לאומי, אף שהיא עוסקת מ-2006 אצל אותו מעסיק. התובעת עמדה על כך כי לא מילאה את הטופס, וכי לא עשתה שימוש בימי מחלה (עמ' 6 רישא). רק לאחר החקירה הנגדית, משהופנתה למסמכים רפואיים, הודתה כי גם ב-2011 הייתה במיון בגלל הגב (עמ' 6 ש' 18-20). הנתבע לא הביא מסמכים נוספים, רפואיים, לתמוך את גרסתו, פרט לכך שהתובעת אישרה זאת בחקירה נגדית.
זאת יחד עם העובדה שבטופס התביעה לנתבע (נספח א' לכ. ההגנה) כלל לא מופיע תיאור, ממעטים את משקל גרסתה. גם אם עובד המוסד מילא את הטופס, הרי שהיה ממלא את מה שהייתה התובעת מתארת בפניו.
בעניין המיקרו-טראומה, בנוסף לכל שפורט לעיל, בחקירתה הנגדית ובתצהירה, ביחס למגוון פעולות יומיומיות, המשתנות מבוקר לצהריים, עונה התובעת לחוקר ספציפית כך:

הדברים מדברים בעד עצמם. גרסה זו היא הראשונית והסמוכה לאירועים, ובטרם ייעוץ משפטי. האמת כהווייתה. על כן גם בעניין זה לא הוכיחה התובעת כל תשתית עובדתית למיקרו-טראומה.
המסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, מתייחסים לכאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל. על פי מסמך מיום 10/1/13, "נבדקה במיון ושוחררה עם שיכוך כאבים לא בוצע CT" . לראשונה במסמך מיום 29/1/13 מופיע "חודשיים אינה עובדת עקב פריצת דיסק בגב". גם במסמך מיום 11/3/13 אין אזכור לתאונה בגן אף שמצו ין "עובדת כגננת".
בכל המסמכים אצל הרופאה אין אזכור לפגיעה בעבודה או להרמת משקל של ארגזים בגן. אפילו לא בביקור בט.ר.ם. ידועה הפסיקה לפיה אי הופעת התלונה במסמכים משמעותה , שהחולה לא התלונן בפני הרופא המטפל על התאונה. אי הופעת התלונה באנמנזה הינה בעלת משקל כשלעצמה.
טופס סיכום בדיקה רפואית אצל הרופאה התעסוקתית מיום 19/3/18 מתאר את תפקיד התובעת כ"סייעת לגננת". אין כל אזכור לפגיעה בעבודה.
מסמך הרופאה התעסוקתית מיום 19/11/13 נוקט לשון זו "הנ"ל סובלת מבעיה רפואית בגב התחתון עם ההחמרה...". אין התייחסות למקור הבעיה הרפואית או מועד תחילתה או מועד ההחמרה.
נוכח כל האמור, גם במסמכים הרפואיים שצרפה התובעת, אין כדי לסייע או לתמוך בטיעון ל"תאונת עבודה", עקב אירוע חריג ואף לא לעניין המיקרו-טראומה.
ב"כ התובעת צירף לסיכומיו מסמך רפואי שניתן ע"י ד"ר בן דניאל גרשון, ממנו מנסה התובעת להסיק כי יש קשר בין התאונה הנטענת לפריצת הדיסק. לטענתו, אם פריצת דיסק אינה יכולה להתרחש מתנועה לא נכונה, הרי "הטיעון האמיתי הוא שהתפרצות המחלה היא תולדה של שבוע עבודה מאומץ במיוחד, וחריג בנסיבותיו, שהביא להתפרצות המחלה." אין לקבל טענה זו. ד"ר בן דניאל גרשון כותב מפורשות כי פגיעה כל כך משמעותית בדיסקים (מדובר בשלושה דיסקים) " כמובן לא יכולה להיות קשורה לתאונה הנידונה " (הדגשה במקור). בהמשך הוא מציין "אני רוצה להדגיש ששלושה דיסקים לא יכולים להיגרם מתנועה לא נכונה, חייבת להיות תאונה קשה מאוד" הרמת סלסלת צבעי גואש, וודאי איננה "תאונה קשה מאוד" . על כן גם משצורף גיליון רפואי זה והגם שצורף ללא רשות, בהיותו של המוסד ונוכח סיכומי התובעת, אזי התייחסנו גם אליו.
התובעת טענה כי יש להכיר בתאונת העבודה שלה בהיקש לפסיקה בנוגע להכרה בפגיעה נפשית כתאונת עבודה. עוד מפנה ב"כ התובעת לפסיקה בעניין דחק נפשי בלתי רגיל. היקש זה אינו במקומו. הפסיקה הנוגעת לדחק נפשי אינה רלוונטית לעובדות המצויות בפנינו, עת מדובר בפעולה פיזית של התובעת עצמה, ובבעיה אורתופדית בלבד.
יש להצטער צער רב על סבלה של התובעת וכאביה, יחד עם זאת, כל האמור לעיל אינו מקים עילת תביעה, לא במסגרת "תאונת עבודה" ולא במסגרת מיקרו-טראומה. טענת מחלת המקצוע נזנחה בסיכומים ואף לא הוכחה.

סוף דבר
התובעת הרימה ביום הנטען לתאונה סלסלת צבעי גואש ובה כ-15 צבעי גואש, אשר אף לטענתה בחקירת החוקר, לא היו במשקל מיוחד או כפעולה מיוחדת. אין לראות בכך "אירוע חריג". מדובר בעבודתה הרגילה והשגרתית של התובעת. הטענה כי היו לה שבועיים של עבודה מאומצת נסתרה בחקירת החוקר. גם לו קיבלנו טענה זו, אין לראות בכך תאונת עבודה. לא הוכחה עבודה מאומצת במיוחד. הגב' טקשה ציינה שאיננה יודעת כמה מתוך מה שנשאר נעשה ואם זה נעשה לאורך כל החודש.
עבודתה של התובעת הייתה מגוונת מאוד, כך בחקירתה הנגדית וכך בהודעתה לחוקר. לא הונחה כל תשתית עובדתית למיקרו-טראומה. הטענה למחלת מקצוע נזנחה.
נוכח האמור, דין התביעה להידחות.
כבוד הנשיאה (בדימוס) פרוז'ינין ציינה כבר בהחלטתה בפרוטוקול הדיון מיום 16/06/15 כי על התובעת לשקול את המשך ניהול ההליך. משההליך התנהל עד סופו, היה מקום להשית הוצאות.
נוכח מצבה הרפואי של התובעת והעובדה שחדלה לעבוד, לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום,ח באלול תשע"ח, 19 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציגת ציבור מעסיקים,
גב' דניאלה דרור

שרה שדיאור, שופטת

נציגת ציבור מעסיקים
דניאלה דרור

שרה שדיאור, שופטת


מעורבים
תובע: חנה יפת
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: