ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יואב אדר נגד סוכנות נהורה א.ד. בע"מ :

לפני כבוד השופט אריה ביטון

המבקשים/הנתבעים:

  1. יואב אדר
  2. יואב אדר סוכנות לביטוח (2008) בע"מ
  3. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

המשיבות/התובעות:

  1. סוכנות נהורה א.ד. בע"מ
  2. בתיה קלמן

החלטה

בפניי בקשה להכרעה בטענת התיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח ובעילת הרשלנות , שאותה העלו המבקשים ב מסגרת תובענה זו. בהתאם להסכמתם, סיכמו הצדדים טענותיהם לעניין זה בלבד, ו להלן תובא הכרעתי על נימוקיה בשאלת התיישנות התביעה.

רקע

1. המשיבות הגישו תביעה זו כנגד המבקשים ביום 08.09.14, וזאת בגין 2 אירועי פריצה שאירעו במוסך המשיבה 1 בזמן שהמוסך היה פעיל , במסגרתם נגנבו 2 רכבים שהיו בבעלות המשיבה 2 , האחד מסוג פולקסווגן, שנגנב ביום 28.8.2007, והשני מסוג אאודי , שנגנב ביום 28.10.2007. לטענתן, המבקשים 1-2 התרשלו ברכישת הכיסוי הביטוחי שהוזמן מהן. כן נטען, כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה, הייתה המשיבה 1 מבוטחת אצל המבקשת 3 באמצעות המבקשים 1 ו-2, בפוליסת ביטוח בית עסק , אשר כללה , בין היתר , כיסוי למקרה של סיכוני פריצה ושוד למלאי מכוניות עד לשווי ש ל 250,000 ₪. בפסק דין שניתן בתא"מ 720248-08 ביום 4.2.2013, נקבע כי הפוליסה לא בוטלה כדין על ידי המשיבה 1, ו לפיכך עליה לשאת בתשלום הפרמיה בגין תקופת הביטוח שתחילתה ביום 1.8.2007 ועד ליום 25.3.2008 , וכי מיד לאחר הדיון שהתק יים ביום 12.1.2011 שלחה המשיבה 1 למבקשת 2 מכתב הודעה על גניבת הרכבים, וחרף פניותיה למבקשת 3 לא שולמו לה תגמולי הביטוח ולא ניתן כל מענה לבקשתה. לגרסתה, תקופת ההתיישנות צריכה להימנות החל ממועד מתן פסק הדין ביום 4.2.13 ולמשך שלוש שנים , ואילו ביחס למשיבה 2, כצד שלישי , תקופת ההתיישנות הינה בת שבע שנים החל ממועד מקרה הביטוח הראשון ביום 28.8.2007.

2. המבקשים 1-2 טענו בכתב הגנתן, בין היתר, כי דין התביעה כנגדן להידחות , שכן תביעת הרשלנות המיוחסת להן בגין רכישת הכיסוי הביטוחי מחודש יולי 2007 התיישנה משחלפו שבע שנים עד להגשת התביעה דנן.

3. לטענת המבקשת 3 בכתב הגנתה, היתה הפוליסה בתוקף מיום 1.8.2007 ועד ליום 15.11.2007, אלא שתקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח וזו חלפה לה גם ממועד שליחת מכתב ההתראה בנוגע לאירועי הגניבה.

סיכומי טענות הצדדים בתמצית

4. לטענת המבקשים 1ו-2, התביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים ולמעשה בחלוף שבע שנים ו- ארבעה ימים מיום אירוע הגניבה הראשון , ובחלוף שש שנים ועשרה חודשים מאירוע הגניבה השני. רק ביום 30.1.2011 הודיעו לראשונה המשיבות למבקשת 3 אודות אירועי הגניבה וצרפו את סוכן הביטוח בהיעדר כל עילה לצורך עקיפת תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים הקבועה בחוק חוזה הביטוח. מר דורון קלמן, בעלי המשיבה 1, הודה כי היה ער לסכנת ההתיישנות ונמנע מלהודיע לחברת הביטוח על המקרים הנטענים בהתאם לייעוץ משפטי שקיבל. מהות התביעה הינה לקבלת תגמולי ביטוח שלגביה נקבעה תקופת התיישנות מוגבלת ואילו טענות המשיבות מתחום דיני הנזיקין כנגד סו כנת הביטוח באו בניסיון להתחמק ולעקוף את טענת ההתיישנות שבחוק חוזה הביטוח. ביחס לטענת הרשלנות הנטענת, הרי שממועד הצעת הביטוח ביום 22.7.2007 ותחילת הביטוח ביום 1.8.2007 ועד למועד הגשת התביעה חלפה לה תקופת התיישנות בת שבע שנים.

5. לטענת המבקשת 3, התביעה הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח , דהיינו, למעלה מ-שלוש שנים לאחר קרות שני מקרי הביטוח הנטענים . רק ביום 30.1.2011 שלחה המשיבה 1 מכתב התראה למבקשת 3. מכתב זה נדחה במכתב דחייה שנשלח מטעם המבקשת 3 ביום 1.05.2011 בו הועלתה טענת התיישנות. בתאריך 8.9.2014 הוגש כתב התביעה, למעלה משלוש שני ם אחרי שני מקרי הביטוח ואף למעלה משבע שנים לאחר שאירעה גניבת הרכב הראשונה. טענ ות המשיבות כי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל ממועד פסק הדין, הינן טענות מלאכותיות אשר נועדו להתגבר על מכשול ההתיישנות. עצם מתן פסק הדין אינו מאריך את תקופת ההתיישנות. עמדת המבקשת 3 הייתה מאז ומעולם כי קיימת פוליסת ביטוח בתוקף בתאריכים הרלוונטיים לשני אירועי הביטוח, וזו למעשה הייתה מהותה של תביעת החוב שהגישה המבקשת 3. עצם משלוח מכתב ההתראה מלמד כי המשיבות היו מודעות היטב לפוליסת "הפניקס". התובעות הודו , בבחינת הודאת בעל דין, בתוקפה של הפוליסה החל מתאריך 1.8.2007 ועד לתאריך 15.11.2007. זאת ועוד, על פי הנטען בכתב התביעה , התביעה של המשיבה 2 הינה למעשה תביעת צד שלישי ולכן היא מתיישנת בחלוף שבע שנים ממועד האירוע. טענת המשיבות בדבר היות הרכב בבעלות צד שלישי סותרת את הטענה כי כלי הרכב נחשבו כחלק "ממלאי" כלי הרכב של המשיבה 1. יתר על כן, פוליסת "הפניקס" אינה מכסה אירועי גניבת רכבים כלפי צד שלישי בהיותם בשירות המבוטח , וכן לאור היותם בבעלות אמו של מנהל המשיבה 1.

6. לטענת המשיבות, תביעתן כנגד המבקשת 3 לא התיישנה שכן נתוני התביעה נ ופלים בגדר חריגים לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח ומנין ההתיישנות יחל ממועד היות פסק הדין בתיק הקודם חלוט, ולחילופין ממועד מתן פסק הדין. לטענתן, בהתאם לדין, עילת התביעה נולדת רק כאשר בידי התובע כוח תביעה מהותי בלא תנאי מוקדם ובלא צורך להמתין להכרעה שיפוטית קודמת בענין קשור. תביעת המשיבה 2 כצד שלישי לא התיישנה בהתאם להוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח. לכן, זו אינה מתיישנת כל עוד לא חלפו שבע שנים ל צורך הגשת תביעה כנגד המבוטחת –היא המשיבה 1. תביעת המשיבות כנגד המבקשים 1-2 לא התיישנה , שכן יש למנות את ההתיישנות ממועד היות פסק הדין בתיק הקודם חלוט. לטענתן, יש להפעיל את סעיף 8 לחוק ההתיישנות לפיו תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה. רשימת הפוליסה התקבלה אצלה בנובמבר 2007 ורק מאז יש למנות את ההתיישנות. עוד נטען, כי היעדר תום לבם של המבקשים דוחה את טענת ההתיישנות.

דיון והכרעה

7. סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981, קובע את תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח, וכדלקמן:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח; היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח."

בבש"א (י-ם) 1945/05 מיכל דורון ואח' נ ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח', נקבע:

"סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". משמעות המונח "תביעה" בהקשר זה היא, תביעה לתגמולי ביטוח כנגד המבטח המוגשת לבית המשפט (ע"א 3812/91 ג'רייס נ' אריה, פ"ד מח(3) 441). לגבי תביעה לתגמולי ביטוח נקבעה, אפוא, תקופת התיישנות מקוצרת של שלוש שנים. "אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים, אך תקופה ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת את חברות הביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים" (א' ידין, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א –1981, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ד, עמ' 95-96). הדעת נותנת, כי הכבדה זו אף עלולה לגרום להאמרת תעריפי הביטוח. כדי למנוע את כל אלה קוצרה, כאמור, תקופת ההתיישנות והועמדה על שלוש שנים ".

מכאן, שבהתאם להוראת המחוקק, תקופת ההתיישנות של תביעת המשיבות לתגמולי ביטוח בגין גניבת שני הרכבים המבוטחים אצל המבקשת 3 הינה של שלוש שנים לאחר קרות מקרה הביטוח שהוא מועד גניבת הרכבים . (לעניין זה ראו גם : ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל, פורסם בנבו). לפיכך, לענין גניבת הרכב הראשון יחל מנין תקופת ההתיישנות מיום 28.8.2007, ואילו ביחס לגניבת הרכב השני, תחל היא מיום 28.10.2007. יוצא איפוא, כי בהתאם להוראה זו, תביעת המשיבה 1 לתגמולי ביטוח, שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 8.9.2014, התיישנה ביחס לשני מקרי הביטוח. בנסיבות אלו, לא מצאתי כל ממש בטענת המשיבות לפיה יש למנות את תקופ ת ההתיישנות באשר לתביעת תגמולי הביטוח בגין גניבת הרכבים החל ממתן פסק הדין בתיק הקודם , שכן מרוץ ה התיישנות מתחיל במועד הגניבה, ואין ב עצם קיום ההליך הקודם כדי לעצור אותו. אכן , בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות יש ותקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה. אלא שבמקרה שלפנינו, ברי כי המשיבה 1 ידעה על הגניבה במועד שבו התרחשה ועל כך אין מחלוקת. ואילו ביחס לטענתה כי עצם הכיסוי הביטוחי היה במחלוקת, עולה כי אף המשיבה 1 הכירה בקיומו של כיסוי ביטוחי עד למועד שבו ערכה ביטוח חלופי ביום 15.11.2007. והרי מועד זה הינו מאוחר לימים שבו נגנבו הרכבים. מכאן, שבידי המשיבה 1 היו מצויות העובדות המקימות את עילת התובענה בגין תביעת תגמולי הביטוח במועד שאלו נגנבו, וזו אף הודתה בכך ב עצם טענתה כי היתה ערה לסכנת ההתיישנות ופעלה לפי ייעוץ משפטי שקיבלה. אלא שבכך אין סגי, כפי שנראה להלן.

8. יחד עם זאת ועל אף האמור לעיל , כאשר מדובר בביטוח אחריות נקבע, בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, סייג להתיישנות, ולפיו:

"בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח."

בענייננו, המשיבה 2 הינה הצד השלישי בתביעה שלפנינו, בהיותה בעלת הזכויות הרשומות ברכבים שנגנבו ממוסך המשיבה 1. המשיבה 1 היא מבוטחת המבקשת 3 , שערכה לה את פוליסת הביטוח נשוא תיק זה . מכאן, שתביעת המשיבה 1 לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת אלא אם התיישנה לה תביעת הצד השלישי (המשיבה 2) נגד המבוטחת (המשיבה 1) . בהתאם להוראת סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא שבע שנים. מכאן יוצא איפוא, כי הוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח מאריכה את תקופת ההתיישנות לתביעת תגמולי הביטוח בידי המבוטחת, היא המשיבה 1, משלוש שנים לשבע שנים מיום קרות מקרה הביטוח. הפועל היוצא הו א, כי בתביעת המשיבות לתגמולי ביטוח ביחס למקרה הביטוח הראשון, חלפו שבע שנים מיום 28.8.2007 ועד ליום 8. 9.2014. לכאורה התיישנה לה תביעה זו. אלא שבחינת המועדים מגלה כי המועד האחרון להגשת התביעה היה יום ה- 28 .8.2014 וכי מועד זה יוצא בתוך תקופת פגרת הקיץ, הקבועה בתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983, שבאותה שנה חלה מיום 16 ביולי ועד ליום 31 אוגוסט 2014. בנוסף, סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 , קובע כי במנין ימי תקופה לא יבואו ימי הפגרה במנין הימים אם הם הימים האחרונים שבתקופה. לפיכך, יוצא כי הגשת התביעה ביום 8.9.14 היתה בטרם התיישנה לה התביעה. ואילו ביחס למקרה הביטוח השני, חלפה תקופה בת שש שנים עשרה חודשים ו-11 ימים עד להגשת התביעה , ועל כן, אף היא לא התיישנה כלל וכלל.

9. באשר לתביעת המשיבות את המבקשים 1-2, עילת התביעה הינה בעילת הרשלנות, ולפיה נטען כי המבקשים 1-2 התרשלו ברכישת הכיסוי הביטוחי שהוזמן מהן והתעלמו מדרישותיה לקבלת כיסוי מרבי אפשרי, לא העבירו לה את רשימת הביטוח עם הנפקתה והעמידו את המשיבה 1 בסיכון ביטוחי עד שנאלצה לבטח עצמה בחברת ביטוח אחרת. מכאן , טענו המשיבות , כי המבקשים 1-2 חבים בפיצוי בגין עלות שני הרכבים, בפיצוי בגין רשלנות שגרמו לנזקים ולחשיפה לסיכונים , וכן , בגין התשלום שנפס ק נגדן לטובת המבקשת 3 בפסק הדין הקודם לתשלום בגין פרמית הביטוח. תקופת ההתיישנות בגין עילת הרשלנות הינה בת שבע שנים. בהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. מהו, אם כך , היום שבו נולדה עילת התובענה?

10. התשובה לכך מצויה בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כדלקמן:

"לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל;"

עילת התובענה הינה התרשלות ברכישת הכיסוי הביטוחי, המהווה מעשה או מחדל, ולפיכך, בהתאם לסעיף 89(1) לפקודה, היום שבו נולדה עילת התובענה הוא היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל , דהיינו, היום שבו ניתנה הצעת הביטוח לרכישת הכיסוי הביטוחי , שהוא 22.7.2007 או לכל המאוחר יום תחילת תוקפו של הכיסוי הביטוחי ביום ה- 1.8.2007. טענת המשיבות לפיה יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד היות פסק הדין בתיק הקודם חלוט לנוכח הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות , הקובע כי תקופת ההתיישנות תתחיל ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התובענה, דינה להידחות. קבלת רשימת ה פוליסה בחודש נובמבר, כטענתה, ועצם קיומו של הליך משפטי, לא משנים את העובדה כי העובדות המהוות את עילת התובענה, שהיא כאמור לעיל רשלנות ברכישת הכיסוי הביטוחי, היו בידיעתה של המשיבה 1 עת רכשה היא את הכיסוי הביטוחי. בוודאי שאין ניתן לקבוע כי עובדות אלו נעלמו מעיניה מסיבות שלא היו תלויות בה ושאף בזהירות סבירה לא יכלה היתה היא למנוע אותן. ברי, כי גם אם כל העובדות נודעו לה בדיעבד אין הדבר אומר כי אלו לא היו ניתנים לבירור על ידה. אלא, שבניגוד לטענתה, היתה היא מודעת לטענות ולמחלוקות אלו בזמן אמת, ומכאן שאלו לא נעלמו מעיניה כי אם ההיפך הגמור, שהרי, לפי טענתה שלה, נאלצה בשל כך לפנות בחודש נובמבר למבטחת אחרת. אלא שאין בכך לעכב את תחילת תקופת ההתיישנות רק בשל כך שהיו קיימות בין הצדדים מחלוקו ת. על כן, תקופת ההתיישנות נותרת מיום רכישת הכיסוי הביטוחי. כאמור לעיל, בהתאם לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, ימי הפגרה שהינם הימים האחרונים בתקופה לא באים במנין הימים. משהיום האחרון להגשת התביעה היה יום 1.8.2014 והוא מצוי 16 ימים לאחר תחילת תקופת הפגרה, הרי שהגשת התביעה ביום 8.9.14 הוגשה עוד בטרם התיישנה לה התביעה כדין .

סוף דבר

11. לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי התביעה לתגמולי ביטוח בגין שני הרכבים שנגנבו – לא התיישנה. ואף התביעה כנגד המבקשות 1-2 בעילת הרשלנות – לא התיישנה אף היא.

12. בנסיבות אלו, הבקשה בטענת ההתיישנות - נדחית. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בסיום ההליכים המשפטיים בתיק.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ח, 30 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יואב אדר
נתבע: סוכנות נהורה א.ד. בע"מ
שופט :
עורכי דין: