ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Huawei tech.untvestment co.ltd נגד אלקטרה מוצרי צריכה בע"מ :


בפני
כבוד ה שופטת הלית סילש

מבקשת-נתבעת

Huawei tech.untvestment co.ltd (פורמלי)
על ידי ב"כ עורכי הדין אגמון ושות', רוזנברג ושות'

נגד

משיבות-תובעות

  1. אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ
  2. אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ
  3. אלפא טלקום בע"מ
  4. ALFA TELECOM EUROPE LTD

על ידי ב"כ עורכי הדין הרצוג, פוקס נאמן ושות'

החלטה

לפני בקשת הנתבעת להורות על עיכוב ההליכים בתיק זה, נוכח ומכוח תניית בוררות.

ברקע הבקשה, תובענה אותה הגישו התובעות (המשיבות) כנגד הנתבעת לקבלת סעדים כספיים הנובעים מהפסדים אשר נגר מו להן לטענתן, עקב הפרות ה נתבעת את הוראות ההסכם אשר נכרת בין הצדדים – או לחילופין, עקב ירידת ערך מניית המבקשת 1 כתוצאה מכוונת המשיבה לסיים את ההתקשרות בין הצדדים.
בנוסף, התבקש צו מניעה קבוע אשר יאסור על המשיבה מלעשות כל שימוש במידע המהווה סוד מסחרי של התובעות.

טענות הנתבעת

1. במסגרת הבקשה טענה הנתבעת כי בשנת 2014 נכרת בינה לבין התובעת 4 (להלן: "אלפא"), הסכם הפצה (להלן: " הסכם 2014"), במסגרתו נקבע, בלשון ברורה וחד משמעית כי כל סכסוך, מחלוקת או תביעה אשר ינבעו מאותו הסכם י תבררו ב מסגרת של הליך בוררות באיטליה ועל פי הדין הבריטי.

ביום 8.3.2017 חתמה התובעת 2 על כתב ערבות לטובת הנתבעת, להבטחת התחייבויותיה של התובעת 4.
2. לטענת הנתבעת התגלע בינה לבין אלפא סכסוך , והנתבעת הודיעה כי היא שומרת על זכותה לבטל את ההסכם , מקום בו אלפא לא תעמוד ביעדי הרכישות לשנת 2017.
בהמשך לאותו סכסוך, הוגשה התביעה ולצדה בקשה למתן צווי מניעה זמניים.

3. הנתבעת ציינה כי אומנם, במסגרת כתב התביעה, נטען להתקשרות הצדדים בהסכם חדש, בחודש דצמבר 2016 (להלן: "הסכם וורשה").
ואולם, לטענת הנתבעת, הסכם כזה או כל הסכם מאוחר להסכם 2014, לא נכרת ו מעולם, וכל יחסי הנתבעת עהתובעות התמצו בהסכם עם אלפא והיות יתר התובעות (או מי מהן) בעלות שליטה באלפא.

4. לגופו של עניין נטען כי נוכח הוראות חוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כמו גם הוראות האמנה בדבר כריתתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ (להלן: " אמנת ניו-יורק"), אשר מדינת ישראל היא צד לה, יש לעכב את ההליכים בתיק זה, ולהפנות את הצדדים לבוררות באיטליה.

הנתבעת הוסיפה והדגישה כי ההצדקה להפנייתו של ההליך לבוררות מקורה הן בסעיף 5 לחוק הבוררות (עיכוב מכוח הסכם בין הצדדים) והן מכוח סעיף 6 לחוק הבוררות (עיכוב מכוח אמנה בינלאומית אשר ישראל צד לה).

5. לשיטת הנתבעת, הגם כי הוראות הסכם 2014 חלות במערך היחסים שבין הנתבעת לאלפא בלבד, הרי נוכח הקרבה המשפטית וזהות האינטרסים, יש להחילה גם על התובעות 1-3.

לעניין בזה ביקשה הנתבעת להדגיש כי התובעות עצמן, מצאו להתייחס לארבעת החברות במסגרת כתב התביעה כמקשה אחת, תחת השם "אלקטרה".

לנתבעת טענות רבות כנגד התובעות נוכח ה התנהלות הכוללת במסגרתה פעלו התובעות, בכוונת מכוון, לצורך עירוב בין הגופים השונים, אלא שהיה בהתנהלות זו כדי להדגיש את ההצדקה באיחוד ההליך, במסגרת הבוררות.

6. כהנמקה נוספת, עתרה הנתבעת להורות על הרמת מסך בין המשיבות, באופן שבו חובת אלפא לברר את טענותיה במסגרת הליך הבוררות, תיוחס גם ליתר התובעות.

תשובת התובעות:

7. התובעות התנגדו לבקשה וטענו כי המערכת ההסכמית בין הצדדים אינה נסמכת על הסכם 2014, כי אם על הסכם חדש, עצמאי, הוא הסכם וורשה.

כן נסמכת תביעת התובעות על התנהלות הצדדים, במשך שנת הפעילות הראשונה שלאחר חתימתו של הסכם וורשה.

8. מקום בו אין התביעה נסמכת על הסכם 2014, לא ניתן להחיל עליה את הוראות אותו הסכם, ואין להידרש כלל להוראות סעיפי חוק הבוררות, או אמנת ניו-יורק.

גם מקום בו ניתן היה להידרש להוראות חוק הבוררות, ולסעיף 23 להסכם 2014, מתקיים במקרה דנן חריג המרמה, וזאת עת כי הוכח שהתובעות לא היו מתקשרות כלל בהסכם ולא היו רוכשות את אלפא, אילו ידעו על כוונתה המקורית של הנתבעת להביא להפסקת ההתקשרות בין הצדדים, לאחר פרק זמן של פחות משנה.

9. לשיטת התובעות, אין הנתבעת יכולה לטעון מחד גיסא כי לא התקשרה מעולם בהסכם עם התובעות 1-3 וכי הסכם 2014 בלבד, הוא זה החל במערכת יחסיה עם התובעת 4, ומאידך גיסא - לטעון כי יש להחיל את הוראות אותו הסכם על התובעות כולן.

10. הפורום המתאים ביותר לדון ולהכריע במחלוקות בין הצדדים הוא בישראל וזאת מקום בו גזל הסודות המסחריים הנטען נעשה בישראל, הפרתו של ההסכם נעשתה בישראל ופעילות ההפצה נעשית בישראל.
בהינתן העובדה כי גם ההליך המקדמי, זה הנוגע לעתירה למתן צווי מניעה זמניים, התנהל בישראל, מקבלת טענת התובעות משנה תוקף.

11. הוסיפו התובעות וטענו כי נקודת המוצא הינה כי לבית המשפט סמכות מלאה לדון בתביעה, והוא אף נדרש להפעיל שיקול דעת האם קיימת הצדקה לעיכוב ההליכים, אלא כי במקרה דנן, לשיטת התובעות, לא קיימת הצדקה כזו.

12. התובעות ביקשו להפנות את שימת הלב כי תביעתן אינה נסמכת אך על עילה חוזית כי אם גם על עילות נזיקיות, גזל סודות מסחריים מתחום העוולות המסחריות ועילה לפי דיני עשיית עושר. ביחס לכל אלו, ממילא לא חלה ת ניית הבוררות הנזכרת בבקשה.

13. מקום בו תניית השיפוט הנקובה בהסכם 2014, אינה תנייה המקנה יחודיות למוסדות לבוררות באיטליה, ניתן להידרש להליך גם בישראל.

בנוסף נטען כי תניית הבוררות הנקובה בהסכם 2014, כללית מאוד, אינה מפורטת דיינה, והפרטים אשר כן נכללו במסגרתה אינם עומדים בקנה אחד עם מוסדות הבוררות הקיימים באיטליה.
לבסוף נטען כי תניית הבוררות הנקובה בהסכם 2014, הינה בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד.

תגובה לתשובה

14. במסגרת תגובת הנתבעת לתשובת התובעות חזרה הנתבעת על טענותיה תוך הדגשה כי אין כל ממש בטענה בדבר חתימתו של הסכם נוסף מעבר להסכם 2014.
עוד נטען על ידי הנתבעת כי נמצא שינוי בוטה בטענות התובעות במסגרת התגובה אל מול הטענות אשר הועלו במסגרת כתב התביעה והבקשה למתן סעדים זמניים.

לשיטת הנתבעת, צירוף התובעות 1-3 לא נועד אלא לעקוף, בחוסר תום לב, את תניית הבוררות בין הצדדים.

לחילופין נטען על ידי הנתבעת כי אף אם נניח כי כתב התביעה הסתמך על הסכם וורשה, לכל היותר, ניתן לראות באותו הסכם משום תיקון או תוספת להסכם 2014.

לבסוף, הוסיפה הנתבעת וטענה כי הסכם 2014 מבטא מערכת יחסים כללית, ואינו בגדר "עסקה ספציפית ותחומה".

לחילופין, טענה הנתבעת כי לכל הפחות יש להורות כי תניית הבוררות מחייבת את אלפא מכוח הסכם 2014.

15. ביחס לתגובה זו של הנתבעת הוגשה על ידי התובעות בקשה במסגרתה נטען כי אין להתייחס לאותם סעיפים בתגובת הנתבעת אשר יש בהם משום חריגה מגרסתה וטענותיה המקוריות עד כדי הרחבת חזית אסורה. כך לעניין החלת הוראות הסכם 2014 על הסכם וורשה (ככל ויימצא כי קיים הסכם כזה), כך לעניין אפשרות תיקון לקות בתניית הבוררות (ככל וקיימת כזו), וכך לעניין קיומן של טענות עובדתיות אשר לא נזכרו במסגרת הבקשה המקורית לעיכוב ההליכים.

בתשובת הנתבעת נטען כי לא אך שאין לראות בטענותיה משום הרחבת חזית אסורה שכן נטענו בתגובה לתשובת התובעות ומסקנה מתבקשת מאותן טענות, אלא כי דווקא התייחסות התובעות במסגרת הבקשה יש בה משום ניסיון למקצה שיפורים אסור, עת כי לא קיימת זכות בדין להגשתה של תגובה נוספת.

התובעות הגישו תגובה לתשובה בה חזרו על טענותיהן.

16. לצדדים ניתנה האפשרות לחקירת המצהירים. הנתבעת הודיעה כי אינה עומדת על חקירת המצהיר מטעם התובעות אלא אם תחקר המצהירה מטעמה.
התובעות אשר הודיעו בתחילה כי הן מבקשות לחקור את המצהירה מטעם הנתבעת, חזרו בהם בשלב מאוחר יותר, ועתרו למתן החלטה בבקשה על בסיס המצוי בתיק בית המשפט.

17. לאחר שחזרתי ונתתי דעתי לטענות הצדדים כמו גם לכתב התביעה על נספחיו , באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ומשכך ההליך יתברר בבית משפט זה. טעמיי להלן;

18. לצורך ההכרעה בבקשה זו, נדרשתי לשאלות המרכזיות הבאות:

א. איזה הסכם חל במערך היחסים בין הצדדים.

ב. האם יש הצדקה להחיל את הוראות הסכם 2014, על כל התובעות, או מי מהן, תוך עיכוב ההליכים והעברת הסכסוך לדיון במסגרת של בוררות באיטליה ?

ג. האם קיימים שיקולים נוספים, אשר יש בהם כדי למנוע את העברת הסכסוך לדיון במסגרת של בוררות?

19. בסעיף 5 לחוק הבוררות נקבע כדלהלן:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.
בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה.

(ב) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

בסעיף 6 לחוק הבוררות נקבע כדלהלן:

"הוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".

20. בסעיף 2(1) לאמנת ניו יורק נקבע כדלקמן:

"Each Contracting State shall recognize an agreement in writing under which the parties undertake to submit to arbitration all or any differences which have arisen or which may arise between them in respect of a defined legal relationship, whether contractual or not, concerning a subject matter capable of settlement by arbitration".

ובסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק נקבע:
"The court of a Contracting State, when seized of an action in a respect of which the parties have made an agreement within the meaning of this article, at the request of one of the parties, refer the parties to arbitration, unless it finds that the said agreement is null and void, inoperative or incapable of being performed".

21. בהינתן הוראות הדין והאמנה, יש ממש בטענת הנתבעת על פיה ככל וחלות הוראות סעיף 6 לחוק הבוררות, כמו גם אמנת ניו יורק, כי אז - וככל שלא מתקיימים החריגים המפורטים בסיפא של ס' 2(3) לאמנת ניו יורק או נסיבות חריגות וקיצוניות אחרות – על בית המשפט מוטלת החובה לעכב הליכים לצורך העברת הדיון לבוררות, וזאת לכל הפחות במערך היחסים אשר בין הצדדים להסכם מכוחו מתבקש אותו עיכוב הליכים .
(לעניין זה ראה פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה 2005, כרך א', בעמוד 328; וכן רע"א 4716/04 Hotels com נ' זוז תיירות בע"מ (פורסם בנבו); רע"א 630/06 סברילון בע"מ נ' CITRIX SYSTEMS INC (פורסם בנבו)).

על כך יש להוסיף את הנקוב בהלכתו של כבוד בית המשפט העליון על פיו מקום בו מדובר בבוררות שחלה עליה אמנה בינלאומית, מקור הסמכות הנתון לבית ה משפט בעיכוב הליכים נובע מסעיף 5 לחוק הבוררות, בכפוף להוראות האמנה.

אומנם, כפיפות זו אינה שוללת בהכרח את תחולתן של הוראות סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, המסמיך את בית המשפט שלא לעכב את ההליכים מטעמים מיוחדים, אלא כי במקרה כאמור (של כפיפות לאמנה בינלאומית), שיקול הדעת השיפוטי שלא לעכב הליכים מצומצם ביותר. (בעניין זה ראה לדוגמא רע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' pronauron biotechnologies Inc (פורסם בנבו 11.10.2009)).

22. ואולם, לצורך החלת הוראות הדין והאמנה, יש להקדים ולבאר, האם קיימת בין הצדדים הסכמה להעברתו של ההליך לבוררות, אם לאו.

לעניין זה יש לזכור כי כבוד בית המשפט העליון קבע, לא אחת , כי הסכם בוררות מחייב אך את הצדדים החתומים עליו, שכן מקורו של הליך הבוררות הוא בהסכמה מפורשת של הצדדים למסור את המחלוקות ביניהם להכרעתו של בורר. (לעניין זה ראה לדוגמא רע"א 8113/09 אלייד סוכנויות לביטוח (1975) בע"מ נ' מוניות ישיר סוכנות לביטוח 2001 בע"מ (פורסם בנבו 2.11.2010).

23. ומכן הכלל אל הפרט;

אין חולק כי במסגרת הסכם 2014, נכללה תניית בוררות. (באשר להיקפה אתן דעתי בהמשך).

ואולם, התובעות מצדן טוענות לקיומן של הסכמות חוזיות חדשות, נשוא הפגישה בוורשה, בחודש דצמבר 2016, אשר אינן כוללות תניית ברורות מקבילה.

לעניין זה יש להוסיף ולציין כי התביעה, והעתירה לפיצוי, עניינן אותו הסכם חדש נטען.

24. משכך, השאלה הראשונה אליה יש להידרש הינה שאלת החלתן של הוראות הסכם 2014 על מערכת היחסים בין הצדדים להליך דנן , או מי מהם.

25. ככל ויימצא כי אכן נכרת בין התובעות לבין הנתבעת הסכם חדש, מאוחר להסכם 2014, יהא מקום להידרש לדיון בשאלת החלת תניות אותו הסכם משנת 2014, לרבות אלו אשר עניינן ברירת הדין והבוררות, על ההסכם החדש- הוא הסכם וורשה.

26. לעניין זה אקדים ואציין כי אני ערה לטענות הנתבעת על פיהן לא נכרת הסכם נוסף, כלשהו, מעבר להסכם 2014.

ואולם, מקום בו חלק לא מבוטל מטענות שני הצדדים מתבסס על גרסאות עובדתיות, אשר הצד שכנגד מתכחש להן, ומקום בו מדובר בסוגיה היורדת לשורשה של המחלוקת בין הצדדים, אין מקום להכריע בשאלה עובדתית זו, באופן אינצידנטלי במסגרת בקשה מקדמית זו.

אוסיף וא ציין כי בניגוד לטענות הנתבעת, והגם כי אין בכך משום קביעת מסמרות עובדתיות באשר לקיומה או היקפה של התקשרות חוזית נוספת, לא ניתן להתעלם מהיקף התכתבות אשר התנהלה בין הצדדים לאחר חודש דצמבר 2016, אשר לא יוחדה לאלפא, ואשר התובעות 1-2 היו שותפות לחלק לא מבוטל שלה, כמו גם לעצם העובדה כי הנתבעת עצמה העלתה טענות לעניין יכולתה של אלפא לעמוד ביעדי מכירות לשנת 2017, כאשר אלו לא נקבעו מקדמית במסגרת הסכם 2014.
בכל אלו יש כדי להצביע על כי טענת התובעות בדבר קיומה של מערכת יחסים עסקית, יהא היקפה ותוכנה אשר יהא, אינה בלתי אפשרית ואינה מנותקת מהמסמכים הלכאוריים אשר הוגשו לתיק.

27. אוסיף ואציין כי מצאתי את בקשת הנתבעת (המבקשת), כניסיון לאחוז בחבל משני קצותיו.

לא ברור כיצד יכולה הנתבעת לטוען מחד גיסא כי ההתקשרות היחידה, הינה הסכם 2014, לו שותפות הנתבעת ואלפא בלבד, ולהעדר כל יריבות מול התובעות 1-3, ומאידך גיסא לטעון כי יש להחיל הוראה פרטנית מתוך אותו הסכם, גם על התובעות 1-3.

כך לדוגמא במסגרת התשובה לבקשה למתן סעדים זמניים טענה הנתבעת בסעיף 1 לתשובה כדלהלן :
"סדר טענות המשיבה בכתב...
---
ב. העדר יריבות למבקשות 1-3- יש לדחות את הבקשה על הסף , ככל שהיא נשמעת מפי המבקשות 1-3, שכן מבקשות אלו לא הצביעו על כל יריבות שהיא עם המשיבה. "

אין הנתבעת יכולה לטעון להעדר כל מערכת יחסים עסקית עם התובעות 1-3, ולהעדר כל יריבות בין הצדדים , ובאותה נשימה לבקש מבית המשפט לקבוע כי חלות ביחס לאותן תובעות הוראות פרטניות מתוך הסכם שנחת ם בינה לבין הנתבעת 4.

מדובר בטענות עובדתיות חלופיות, אשר בעצם העלאתן יש כדי להביא לחוסר נוחות רבה.

28. אין אני מתעלמת מטענתה הנוספת של הנתבעת על פיה נוכח הקרבה המשפטית בין התובעות, יש לקרוא את הוראות הסכם 2014 כחלות על התובעות כולן.

בעניין זה הפנתה הנתבעת מיוחד להחלטה בעניין רע"א 630/06 סברילון בע"מ נ' CITRIX SYSTEMS INC (פורסם בנבו 06.01.2010) (להלן: "פסק הדין בעניין סברילון").

29. לעניין זה יש להקדים ולאבחן בין סוגיית ה-"קרבה משפטית" במסגרתה, בדומה למקרים של השתק שיפוטי , מוכרת או נקבעת קיומה של ההסכמה בהינתן התקיימם של נתונים/ראיות חיצוניות מסוימות;

לבין שאלת קיומה של הסכמה עובדתית מפורשת של הצדדים להחלת הוראה חוזית הנקובה בהסכם קודם להסכם חדש, על ידי הצדדים להסכם.

קרבה משפטית

30. כאמור, הנתבעת ביקשה ללמוד קיומה של הצדקה לעיכוב ההליכים והפניית ההליך לבוררות מכוח זהות אינטרסים ו-"קרבה משפטית".

מגוף הבקשה עולה כי לשיטת הנתבעת, בכל מקרה של אחזקה מלאה במניותיה של חברה אשר הינה צד להסכם בוררות, יש לכאורה מקום להוסיף ולקבוע, אינהרנטית, כי גם בעל המניות הוא צד לאותו הסכם בוררות.
איני סבורה כי יש לקבל עמדה זו , לא בהיבט המעשי ולא בזה המשפטי.

31. רכישת מניות (גם ככל ומדובר ברכישת מלוא ההון המונפק), אין משמעותה הסכמה מצד בעל המניות להיות כפוף להסכם בוררות.
גם קיומם של אינטרסים זהים של התובעות 1-3 ושל 4, בכל הנוגע למוצרי וואווי (ככל שקיימת כזו), אינה הופכת את התובעות 1-2 לאלו אשר כלל האינטרסים הכלכליים שלהן מתמצים בפעילותה של אלפא.
לעניין זה יקשה עלי לקבל טענה על פיה כלל האינטרסים של חב' אלקטרה מצויים במוצרי וואווי בלבד.

32. עיון בפסקי הדין אליהם הפנו שני הצדדים, מלמד כי סוגיית האחזקה במניות, הינה אך רכיב אחד, ממכלול שלם של שיקולים ונתונים, אשר הניבו מסקנה, בחלק מפסקי הדין, על פיה ניתן וראוי לראות באותו בעל מניות, כזה אשר נתן הסכמתו להיות חלק מהליך הבוררות, על אף שלא היה צד ישיר לו.

כך בעניין רע"א 1196/14 ג'רייס נ' עראף (פורסם בנבו – 24.3.2014), שם נמצא כי נוסחו הרחב של שטרן הבוררין, לא כל שכן בצירוף העובדות אשר לא היו שנויות במחלוקת, הוא שהוביל למסקנה בדבר תחולת הסכם הבוררות גם על החברה, ולא אך הבעלות במניות;
וכך בעניין רע"א 2216/13 דריה אינג'ינרינג בע"מ נ' Alstom transport S.A ואח' (פורסם בנבו 13.2.2014), שם נקבע כי לא ניתן להסתפק בקיומן של תניות בוררות בהסכם מוקדם כדי לחייב הכרה בקיומה של תניית בוררות בסכסוך מאוחר.

הסכמה עובדתית

33. בעוד סוגיית החלת הוראות הסכם 2014, מכוח "הקרבה המשפטית" הועלתה על ידי הנתבעת, כבר במסגרת בקשתה המקורית לעיכוב הליכים;
סוגיית קיומה של הסכמה עובדתית, להחלת תניית הבוררות מהסכם 2014, על מערכת הסכמית מאוחרת בין הצדדים (ככל שקיימת כזו), הועלתה , לראשונה , במסגרת תגובת הנתבעת לתשובת התובעות.

34. בניגוד לטענות הנתבעת במסגרת תשובתה לבקשה למחיקת סעיפים מתגובתה, טענות התובעת באשר לקיומה של מערכת הסכמית חדשה היו ידועות מיום הגשת התביעה והבקשה לסעדים זמניים. ככל והנתבעת סברה כי עומדת לה טענה עובדתית בדבר קיומה של הסכמה להחלת הוראות הסכם 2014 על הסכם וורשה המאוחר (ככל שישנו), היה מקום לכלול טענות אלו במסגרת הבקשה המקורית.

די בעובדה כי הטענות (העובדתיות) הנוספות לא באו לידי ביטוי במסגרת הבקשה המקורית לעיכוב הליכים, על מנת להצדיק דחיית טענותיה של הנתבעת ביחס לכך.

35. חשוב מכך, גם מקום תבחנה כל טענות הנתבעת ב מסגרת הבקשה והתגובה לתשובה, לא היה בכך כדי להביא לקבלת בקשתה לעיכוב ההליכים וזאת בהינתן האבחנות, הברורות , אותן ניתן למצוא בין פסיקתו של כבוד בית המשפט העליון בעניין סברילון, כמו גם החלטתה של הערכאה הדיונית בפני כבוד השופטת רונן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב באותו תיק , לבין עניינם של בעלי הדין בתיק זה, וכמפורט להלן;

בפסק הדין בעניין סברילון נקבע על ידי כבוד בית המשפט העליון כי הערכאה הדיונית קבעה - כממצא עובדתי, ולאחר שמיעת ראיות, כי הסכם הבלעדיות, הוא ההסכם המאוחר, היווה חלק בלתי נפרד מהסכם ההפצה המקורי , ומשלבו למערכת הסכמית אחת.

בין היתר, הסתמכה כבוד השופטת רונן, בקביעתה זו, על נספחים מפורשים אשר צורפו לכתבי הטענות.

כך לדוגמא נקבע במסגרת סעיף 11 להחלטתה של כבוד השופטת רונן, כדלהלן:

"11. אולם, מחומר הראיות בכללותו עולה, כי הסכם זה – אף אם הוא קיים, הוא הסכם להארכת תוקפו של הסכם 1997 ולשינויו. השינוי הוא בכך שהובטחה, לטענת המשיבות, מ-2000 ואילך בלעדיות לתקופה של 24 חודשים– בעוד שעל פי ההסכם המקורי (הסכם 1997), נקבע במפורש כי המפיץ ( A.N.C) לא יהיה בעל זכות בלעדיות. "

ובהמשך בסעיף 12:
"12. העובדה כי הסכם 2000 – בהנחה שהוא קיים – הותיר בתוקפו את הסכם 1997, תוך שינוי מספר פרטים בו, עולה גם מהמסמך שצורף כנספח ס"א לכתב התביעה."
(ההדגשות אינן במקור ה.ס.).

בהינתן קביעות עובדתיות אלו, הוסיף כבוד בית המשפט העליון וקבע כדלהלן:

"במבנה הסכמי זה, סברילון הכפיפה עצמה, למעשה, למערכת ההסכמית הכוללת ובכלל זה, לתניית הבוררות שבין ANC לסיטריקס בהסכם ההפצה. עלפי מבנה זה, שני ההסכמים שלובים זה בזה והצדדים בשני ההסכמים הם הצדדים השותפים למערכת ההסכמית המשולבת" ( סעיף 18 להחלטה).

36. בהליך אשר בפני טענה הנתבעת, במפורש, כי לא קיימת כל מערכת הסכמים מאוחרת להסכם 2014, ואף לא הסכמות מאוחרות כלשהן.

לא הועלתה על ידי מי מהצדדים טענה (אלא במסגרת תגובת הנתבעת לתשובת התובעות לבקשה), כי ככל וקיים הסכם מאוחר, קיימת גם הסכמה של הצדדים להחלת הוראות סעיף הבוררות מהסכם 2014, על אותו הסכם, וממילא לא נתמכו טענות אלו, לעת הזו, במסמך או ראייה כלשהי. המצהירים לבקשה לא נחקרו על תצהירם (בהסכמת הצדדים) , ואין כל מקום לקביעה העובדתית , במסגרת בקשה מקדמית זו בדבר הסכמה להחלת הוראותיו של הסכם קודם על הסכם חדש.

ויודגש, בניגוד לפסק הדין בעניין סברילון, לא הופניתי למסמך מוגדר המלמד כי הסכם וורשה מהווה "הסכם המשך", להסכם 2014, או כי התובעות הביעו הסכמתן להיות חלק מהסכם הבוררות נשוא הסכם 2014.

בהינתן האמור, אין מקום בשלב זה לקביעה על פיה הסכם וורשה או כל הסכמה מאוחרת, הינן המשך או חלק בלתי נפרד מהסכם 2014, על כל הנובע מכך.

37. מקום בו נטען על ידי התובעות כי הסכם וורשה הוא הסכם חדש בין התובעות (כולן) לבין הנתבעת;
מקום בו הטענות להפרה עניינן אותו הסכם חדש ואף העתירה לפיצוי מסתמכת על אותו הסכם בלבד;
ובהעדר ראיה להחלת הוראותיו של ההסכם הקודם על ההתקשרות החדשה (ככל וקיימת);

בהינתן כל אלו, לא ניתן להחיל מקרה דנן את סעיף הבוררות מהסכם 2014, על מערך יחסי הצדדים.

38. הנתבעת הוסיפה והפנתה לרע"א 3925/12 רונן נ' כהן (פורסם בנבו 17.6.2013), אלא כי גם מתוך אותו פסק דין אשר ניתן על ידי כבוד השופט דנציגר, לא אך שלא עולה כי יש להורות על עיכוב ההליכים, אלא כי נלמד מכוחו כי החלתו של הסכם בוררות יכול ותעשה אך ביחס לצדדים לאותו הסכם, וכי אין די בידיעתו של אדם אודות קיומה של תניית בוררות, על מנת לאפשר צירופו לאותו הליך בוררות .

בהינתן פסק דינו זה של כבוד בית המשפט העליון לא נמצא לקבל את טענות הנתבעת על פיהן, בעצם ההיכרות עם הסכם 2014, החתימה על כתב ערבות או רכישת מניות, יש כדי ללמד על הסכמה להכפפת התובעות 1-3 להוראותיו של הסכם זה.

39. במסגרת פסק הדין בעניין רונן נ' כהן הוסיף כבוד השופט דנציגר והתייחס לקיומם של חריגים לעקרון החלתו של סעיף הבוררות על הצדדים להסכם בלבד.

לדבריו של כבוד בית המשפט העליון, מדובר באותם מקרים בהם פרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים מלמדת על קיומה של הסכמה , להיות חלק מהליך הבוררות; מקרים בהם מדובר בחליף של הצדדים להסכם הבוררות, דהיינו מי שהוסבה אליו זכותו או חובתו של בעל הזכות המקורי; וכן מקרים בהם נמצאה הסכמה מהותית אך נעשה ניסיון לחמוק ממנה מטעמים פרוצדוראליים.

בעניין רונן נ' כהן, קבע כבוד בית המשפט העליון כי מקום בו נמצא על ידי בית המשפט המחוזי כי הסכמת הצדדים הייתה כי תניית הבוררות תחול רק על הצדדים הנזכרים בהסכם, והמשיבים לא היו צד לאותו הסכם, אין לצרפם להליך.

מהותית, מסקנתו זו של כבוד בית המשפט העליון אינה עומדת בקנה אחד עם טענות הנתבעת בבקשה המונחת בפני, ואף לא בקירוב לכך.

40. פסק דין נוסף אליו הפנו הצדדים (התובעות והנתבעת גם יחד) הינו רע"א 2216/13 דריה אינג'ינירינג בע"מ נ' Alstom transport S.A (פורסם בנבו 13.2.2014) (להלן: " פסק הדין בעניין דריה").

עיון בפסק הדין מלמד כי נעשתה במסגרתו אבחנה בין מצב בו קיים בין צדדים הסכם מסגרת, שאז יכול ויחילו את הוראות תניית הבוררות גם על אירועים הנוגעים לסיום מערכת יחסי הצדדים, לבין מקרה בו קיים הסכם הזמנה פרטני לעסקה ספצ יפית, שאז לא יהא מקום להחיל את תניית הבוררות על אירוע מאוחר.

מעבר לקושי להידרש לטענות הנתבעת בנושא זה במסגרת התגובה לתשובה, עת נמצא כי חלק מהטענות מהוות שינוי הגרסה המאוד ברורה של הנתבעת במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע, לא מצאתי כי היה בטענות אלו על מנת להביא לעיכוב ההליכים.

הסכם 2014 לא נכרת לצורך רכישה ואספקה חד פעמית של מוצרי הנתבעת. ואולם, היקפו ותניותיו של הסכם וורשה (ככל וקיים כזה), אינן ברורות כדי הצורך לעת הזו, ומשכך לא ניתן לקבוע האם יש לגזור גזירה שווה בין עניינם של בעלי הדין בפני לאלו אשר עניינם נדון במסגרת פסק הדין בעניין דריה.

41. נתבעת הוסיפה וטענה כי צירוף התובעות 1-3 אינו אלא אמצעי למנוע ניהולו של ההליך במסגרת הבוררות באיטליה.

לא מצאתי לקבל טענות אלו של הנתבעת כטעם לעיכוב ההליך וזאת בהינתן מעורבותן הלכאורית של התובעות באירועים העובדתיים נשוא התביעה, כמו גם הטענה המרכזית על פיה הצדדים לההתקשרות החוזית החדשה, "הסכם וורשה", הינן התובעות כולן.

42. באופן דומה לא מצאתי לקבל את טענות נתבעת לעניין הצדקה ל"הרמת מסך" בין התובעות 1-3 לבין הנתבעת, ולא הובהר המקור המשפטי להתעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התובעות , בכל הנוגע לאופן ניהולו של ההליך המשפטי.

43. די באמור לעיל על מנת להביא לדחיית בקשתה של הנתבעת לעיכוב ההליכים מכוחה של תניית הבוררות בהסכם 2014.

למעלה מהנדרש אוסיף ואציין כי גם מקום בו היה נמצא לקבל את טענות הנתבעת לעניין החלה של תניית הבוררות על מערך היחסים שבינה לבין כלל התובעות, היה מקום להוסיף ולבחון את שאלת קיומו של חסם מניהולו של ההליך בישראל, וזאת בהינתן נוסחו ותוכנו של סעיף הבוררות. דהיינו, האם מדובר בתנייה המקנה למוסד לבוררות באיטליה סמכות ייחודית, או מקבילה.

סעיף הבוררות בהסכם 2014 קובע כי כל סכסוך בין התובעת 4 לבין הנתבעת, יוכרע או יתברר סופית, על דרך של בוררות בהתאם לכללי הבוררות של המוסד לבוררות באיטליה.

אין הסעיף כולל שימוש במונחים של בלעדיות או ייחוד הדיון בבוררות.
עם זאת, נמצאו באותו סעיף מונחים כגון "סופית" ו –"כל סכסוך". בנסיבות אלו, ובהינתן פסיקתו של כבוד בית המשפט העליון לעניין פרשנותן של הוראות בוררות חוזיות, לא מן הנמנע כי גם ביחס לסעיף זה הייתה נדרשת הכרעה עובדתית לעניין כוונתם של הצדדים להסכם.

על אלו היה מקום להוסיף ולבחון את המשמעות שיש לייחס לטענת התובעות על פיה לא קיים אותו מוסד בוררות הנזכר בהסכם 2014.

44. נקודת המוצא של בית המשפט הינה הליך אותו מבקש בעל דין להביא בפני בית המשפט, אכן יתברר בפניו, אלא אם קיים טעם של ממש שלא לעשות כן.
טעם כזה, יכול ויהא הסכמה מפורשת בין הצדדים להעברתו של ההליך לבוררות , אותה יש לכבד.

ויודגש,
גם מקום בו מדובר בחברה סינית וחברות ישראליות;
גם מקום בו עסקינן בבוררות באיטליה על פי הדין האנגלי;
וגם מקום בו הפורום המתאים לבירור ההליך הינו בישראל;

גם בהינתן כל אלו - אילו היה נמצא, עובדתית, כי קיימת הסכמה בין בעלי הדין להעברת ההליך לבוררות כמפורט בסעיף, היה מקום לעכב את ההליכים ולאפשר לניהולו של אותו הליך בוררות בהתאם לאותה הסכמה.

עם זאת, משלא הוכח דבר קיומה של הסכמה כאמור, יש להותיר את בירור ההליך בבית משפט זה, ודין הבקשה להידחות.

45. בשולי סוגיה זו אציין כי ככל והראיות בתיק ילמדו כי אכן, כפי טענת הנתבעת, לא קיים הסכם למעט הסכם 2014, והתובעת 4 תוסיף ותעמוד על עתירתה למניעת השימוש בסודות מסחריים, כי אז תהא הנתבעת רשאית לשוב ולפנות בבקשה מתאימה.

עוד יובהר טענות הצדדים לעניין קבילותן של ראיות אלו ואחרות, יידונו אלו במסגרת ההליך העיקרי, ולא נדרשתי להן לצורך החלטתי זו.

סוף דבר,

הבקשה לעיכוב הליכים נדחית. סוגיית ההוצאות תבוא במניין השיקולים עם סיום ההליך.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום מהיום (הפגרה במניין).

ניתן צו גילוי מסמכים כללי והדדי לביצוע בתוך 30 יום ממועד הגשת כתב הטענות האחרון.

הדיון הקבוע ליום 13.9.2018 יידחה ליום 19.11.2018 בשעה 11:30

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ח, 16 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: Huawei tech.untvestment co.ltd
נתבע: אלקטרה מוצרי צריכה בע"מ
שופט :
עורכי דין: