ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שגית שיפרוביץ נגד גולד נתיב ים אופטיקה בע"מ חברות :

16 אוגוסט 2018

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר יוסף קשי
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד כהן
התובעת
שגית שיפרוביץ ת.ז. XXXXXX022

ע"י ב"כ: עו"ד אזי כהן
-
הנתבעת
גולד נתיב ים אופטיקה בע"מ חברות 512442526

ע"י ב"כ: עו"ד עמית סבג

פסק דין

סיום העסקת התובעת אצל הנתבעת הביאה להגשת תביעה זו בשלוש עילות : הפרש פיצויי פיטורין, פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה (בשל פטורין בנגוד לו) ופיצוי בגין העדר שימוע.

רקע נדרש
התובעת , אופטומטריסטית, עבדה אצל הנתבעת החל מחודש10/2005 ועד לסיום עבודתה ב2.10.15.
לנתבעת מספר סניפים, כאשר הסניף העיקרי הוא סניף מבשרת ציון (להלן גם: סניף מבשרת) בו עבדה הנתבעת בשש שנות עבודתה הראשונות.
במהלך תקופת עבודתה הרתה התובעת וילדה , פעם בשנת 2011 ופעם בשנת 2013.
עם סיום החל"ד שלאחר הלידה הראשונה, שובצה התובעת לעבודה בסניף הדסה של הנתבעת. בקשר לשיבוץ זה נוהל מו"מ בין הצדדים שהביא להעלאתו על הכתב של הסכם ביניהם שצורף כנספח 2 לת צהיר התובעת (להלן: ההסכם ) . יצוין כי זהו ההסכם הראשון שנערך בכתב ביחס להעסקת התובעת (אשר לפרשנותו ותקפו של ההסכם הראשון חלוקים הצדדים) .
בין היתר כלל ההסכם התחיבות להיקף משרה של 130 שעות, העלאת התשלום בגין נסיעות והסדרת חניה וכן "במידה וגולד תחליט על שינויים כי אז תוחזר שגית למשרתה במבשרת, כאשר מינימום שעות חודשיות יעמוד על 130 המורכב משני ערבים, שני בקרים במבשרת, בוקר נוסף בסניפים אח' ע"פ הצורך של גולד ושישי לסירוגין."
במהלך שנת 2013 נסגר סניף הדסה וכששבה התובעת מהחל"ד שבעקבות הלידה השניה, שובצה לעבודה בסניף פסגת זאב, אשר אין חולק בין הצדדים כי היה סניף "חלש" ובלתי רווחי. בקשר לכך סוכם בין הצדדים על "תוספת להסכם" (עותק התוספת להסכם הועבר במייל מהתובעת לנתבעת בשלב מאוחר יותר והמייל עצמו צורף כנספח 5 לתצהיר התובעת). וזו לשון התוספת להסכם:
"נספח להסכם עבודה מיון 26.8.13
עם חזרתה של שגית ב1.10.13 לאחר חופשת לידה מסוכם כי הסכם העבודה נשאר לפי מסגרת של כ130 ש בחודש. סידור עבודה כבר נשלח ואושר. העבודה בסניפ הפסגה . שגית תקבל תוספת שכר של 7.5% וע"פ העדפתה סכום זה ישולם בהפרשה לקרן השתלמות ששגית תפתח" (השגיאות במקור).
בחודש יולי 2015 הוסכם בין הנתבעת לבין בעלי הנכס שהושכר לה עבור סניף פסגת זאב ,על בטול חוזה השכירות (בחלון הזדמנויות שהיה קיים לשם כך) , בחודש אוקטובר 2010.
בהמשך לכך ונוכח הכוונה לסגור את הסניף הודיע מנהל הנתבעת , מר בנימין נגר (להלן: מר נגר) לתובעת ולעובד הנוסף האחר בסניף כי יפוטרו. (על מועד ההודעה לתובעת חלוקים הצדדים).
ביום 24.8.15 הודיעה התובעת למר נגר כי היא בהריון וכי בכוונתה לעמוד על כך שלא תפוטר עקב הריונה. בהמשך לכך הוציא מר נגר מכתב פיטורין לתובעת (נספח 6 לתצהיר התובעת , להלן: מכתב הפיטורין). במכתב הפיטורין הבהיר מר נגר בין היתר כי הוא מעלה על הכתב את הודעה שנמסרה (לדידו) עוד בחודש יולי 2015 על הפיטורין, כי זאת נעשה בשל סגירת הסניף ולא בקשר להריון (כפי הידוע לתובעת עצמה) וכי ככל שעומדת על המשך העסקתה מכח הריונה, יפנה לממונה על פי חוק עבודת נשים לקבלת היתר לפיטוריה.
ואכן, נוכח עמידת התובעת על מניעת פיטוריה במהלך הריונה, פנתה הנתבעת לממונה ביום 26.8.15 (נספח 3 לתצהיר התובעת). בהמשך לכך הובעו עמדות הצדדים והובאו השלמות בפני הממונה בכתב ובע"פ (הכלולים בנספחים 3,4 ו-7 לתצהיר התובעת ).בהליך זה היתה התובעת מיוצגת ע"י ב"כ דאז, עו"ד שמריהו אשר אף היא כתבה לממונה(נספח ד' לכתב הגנה) .
בסופו של דבר לאחר שפרטה את עמדות הצדדים ובכלל זה ביחס לאפשרות למצוא לתובעת עבודה חלופית באחד מן הסניפים האחרים של הנתבעת, החליטה הממונה כי אין קשר בין ההיריון לפיטורין ונתנה היתר להם, וכלשונה: "בנסיבות כפי שהובאו לעיל, בהן שוכנעתי כי הריון לא היווה גורם בהחלטת הפיטורים, ונמצא כי הבסיס והעילה לפיטורים הינו הפסקת פעילות הסניף בו הועסקה ופיטורי כלל העובדים, אני מתירה את הפיטורים ליום סגירת הסניף"
בהמשך להחלטת הממונה מימשה הנתבעת כוונת הפיטורין ופטרה התובעת כאמור.
בחודש 11/15 פנה ב"כ התובעת לנתבעת בדרישות שונות הנובעות מן הפיטורין. אף אחת מן הדרישות לא כללה עמידה על זכותה של התובעת להמשיך ולעבוד מכח ההסכם (אף כי נטען כי מדובר בהפרתו).
אשר לתשלום פיצויי הפיטורין, נוהלה התכתבות בן הצדדים בסופה שוחררו לתובעת כספי הפיצויים שנצברו עבורה באיילון פסגה וכן בוצעה השלמת פיצויי פיטורין . ההתכתבות בין הצדדים צורפה כנספח 9 לתצהיר התובעת.
3 המחלוקות הנוגעות להשתלשלות זו, אשר אוזכרו בראשי פרקים בפתח דברינו ידונו להלן.
דיון והכרעה
התביעה להפרש פיצויי פיטורין
המחלוקת שביסוד עילת התביעה בענין זה נוגעת לשאלה האם יש להביא בחשבון הפיצויים הצבורים בקרן הפנ סיה גם התשואה שנשאו הפרשות שבצעה הנתבעת עבור רכיב הפיצויים מדי חודש לקרן. אליבא דתובע, לשון צו ההרחבה הכללי בדבר ביטוח פנסיוני מקיף במשק (מ30.12.07) מורה כן.הנתבעת מצדה מפנה לפסיקתו של בית הדין הארצי לפיה כל הסכומים שנצברו ברכיב הפנסיה בקופה , מהווים תשלום בגין פיצויי פיטורין, ובכלל זה גם התשואה שנשאו הסכומים שהופקדו מדי חודש.
במחלוקת זו, מקובלת עלינו עמדת התובעת.
אין חולק כי לתובעת בוצעו הפרשות פנסיוניות מכח צו ההרחבה האמור. לשון סעיף 8 לצו מורה:
"בכפוף לאמור בסעיף 8 להלן, תשלומי המעביד לפי צו זה לפיצויי פיטורים בשיעורים המפורטים בטבלה שבסעיף 6 ד לעיל ( בטור " פיצויי פיטורים"), יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, בגין השכר, הרכיבים, התקופות והשיעורים שבגינם נעשתה ההפרשה בלבד. אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע ו/או לגרוע מזכותו של עובד לתשלום פיצויי פיטורים בגין שכר ו/או רכיבים ו/או תקופות ו/או שיעורים אשר בגינם לא בוצעו הפרשות לפיצויי פיטורים".
אם כן, הדרך לחישוב הזכאות לפיצויי פיטורין בגין שכר/רכיבים/תקופות ושעורים לגביהם לא נעשתה הפרשה, היא על בסיס חישוב השכר הקובע במכפלת אותם שיעורים/תקופות וכיו"ב. לשם הדוגמא, ככל שהופרשו בשנה מסוימת 6% לפיצויי פיטורין, הרי שעל המעסיק להשלים, ככל שיש זכאות לפיצויי פיטורין סך של 2.3% עבור אותה שנה במכפלת המשכורת הקובעת. לענין זה אין נפקא מינה אם הסכומים שנצברו בקופת הפנסיה בגין 6% השיאו תשואה חיובית או שלילית בהשוואה לשווי משכורת קובעת במכפלת 6% נכון למועד הפיטורין. על כן יש להתעלם מן ההפסדים ומן הרווחים כאמור לעיל.
בפסיקה שהובאה ע"י הנתבעת בענין קורת ע"ע 39921-01-16 אילנה קאטר - קרן קורת ישראל נדונה הפרשה לפנסיה על חשבון פיצויי פיטורין. שם נאמר כי :
"כאן המקום להדגיש, כי בכל מקום בו מבוטח עובד בפנסיה מקיפה, ולא נאמר בהסכם כי התשלום לקרן בא במקום פיצויי פיטורים, יהיה העובד זכאי להשלמת ההפרש בין פיצויי הפיטורים על פי החישוב הסטטוטורי, לבין הסכום העומד לזכותו עבור פיצויי הפיטורים מתוך הפרשת המעביד ...".(דב"ע (ארצי) נה/3-160 רבני – ד"ר אברהמוב, פסקה 9(ו) (11.8.1996). ההדגשה הוספה). כך נהגה המשיבה, אשר השלימה את ההפרש בין חבות הפיצויים המלאה לפי חוק פיצויי פיטורים לבין הסכום הצבור אשר עמד לזכותה של המערערת במרכיב הפיצויים בקרן הפנסיה במועד ניתוק יחסי העבודה.." (ההדגשות של הח"מ).
בעניינו, כאמור , בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק עסקינן בתשלום לקרן במקום אותם אחוזי הפרשה לפיצויי פיטורין. מכאן שהנפסק שם אינו רלבנטי לעניננו.
תחשיב שערך רוה"ח של התובעת אשר צורף בכלל נספח 9 לתצהירה כאמור, אכן נערך על יסוד הצורך בהשלמת הפרשים בגין האחוזים שלא הופרשו, תוך נטרול המצוי בקופה. על כן יש להעדיף תחשיב זה.
אלא שטוענת הנתבעת כי התחשיב מבוסס על טעות ביצאו מנקודת הנחה ששעור המשכורת הקובעת עומד על 7630ש"ח בעוד אליבא דנתבעת יש לערוך ממוצע של 12 החודשים האחרונים. בסכומיה טענה התובעת כי גם בחישוב על פי ממוצע 12 החודשים האחרונים יש להביא בחשבון רכיבי תשלום בגין ימי חלופיים לעבודה (חופשה, מחלה , חג). טענה זו מקובלת עלינו.
פסיקתו העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה הורתה כי יש לערוך תחשיב המתחשב בכלל תקופת העבודה (טענה שלא הועלתה בשעתו, בטרם השינוי הפסיקתי) וגם לאחר מכן, במסגרת סכומי הצדדים. אלא שבין אם יש מקום לערוך חישוב על בסיס ממוצע השכר בכל תקופת העבודה, ובין אם על פי ממוצע 12 החודשים האחרונים, הרי שהנתבעת לא הגישה כל תחשיב שהוא בענין זה. לא זו אף זו, למעט 3 תלושי שכר שהגישה הנתבעת אין בפני בית הדין כל מידע ביחס לממוצע השכר. בנסיבות אלה אין לנו אלא לקבל את תחשיבה של התובעת.
על כן על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורין בסך של 4,135 ₪.

התביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם
לטענת התובעת זכאית היא לפיצוי בגין הפרת ההסכם והתוספת להסכם, שכן, לשיטתה, שומה היה על הנתבעת , עם סגירת סניף פסגת זאב, להעביר אותה לעבודה בסניף מבשרת ולהמנע מפיטוריה.
התובעת העמידה את תביעתה בראש פרק זה על בסיס תחשיב המשקף למעשה הפיצוי לו היתה זכאית לולי היתה הממונה מאשרת את פיטוריה (קרי שווי שכר עד חופשת הלידה וכן בגין חדשיים שלאחריה).
דין התביעה ברכיב זה להדחות. להלן טעמינו:
בין הצדדים נתגלעה, במהלך החקירות הנגדיות, מחלוקת באשר לפרשנות הוראת ההסכם שצוטטה לעיל, לענין ה"שינויים" אליהם כיוונו הצדדים אשר יאפשרו השבת התובעת לעבודה בסניף מבשרת. התובעת טוענת כי הסעיף נכתב נוכח חששה שלה כי השיבוץ בסניף הדסה , שאף הוא היה סניף כושל, יפגע בה , ויביא לפיטוריה עם סגירתו. לפיכך ביקשה להבטיח כי ככל שאכן יסגר סניף זה תחזור לעבוד בסניף מבשרת ציון ולכך כוון הסעיף . מר נגר טען כי התובעת אכן ביקשה עם שובה מהחל"ד הראשון, לחזור לעבוד בסניף מבשרת אך הדבר לא היה אפשרי. משכך ולבקשתה נתן לה "זכות קדימה" אם יהיו שינויים בהרכב כח האדם, לחזור ולעבוד שם.
אמנם לשון ההסכם עצמה נוטה יותר להתיישב עם הפרשנות שנותן לה מר נגר – שכן לא נאמר בהסכם מפורשות כי אם יסגר סניף הדסה תחזור לעבוד בסניף מבשרת וכלל לא מצוינת סיטואציה של סגירת הסניף. עם זאת יש להביא בחשבון הוראת סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 המורה כי חוזה הניתן לפירושים שונים – תועדף הפרשנות שנותן לו מי שלא ניסח החוזה . במקרה דנן אין חולק כי היה זה מר נגר שניסח ההסכם.
אלא שבין אם נקבל פרשנות התובעת ובין אם נקבל פרשנות הנתבעת, אין בכך כדי להועיל לתובעת בסופו של יום , וזאת כאשר מבקשת להסתמך על ההסכם ב מועד בו הודע לה על פיטוריה. נסביר:
התובעת טוענת כי ההסכם המשיך לעמוד בתקפו עד לפיטוריה ואף נוכח חתימת התוספת להסכם. לטעמה דווקא השימוש במילים "תוספת להסכם" באה לבטא כוונה כי הוראותיה יתווספו למוסכם בהסכם ולא יחליפו אותו. יוער כי תמיכה מסוימת בעמדה זו הובאה גם בעדותו של מר נגר,(עמ' 15 ש'9) אלא שזה סייג עצמו וטען לפני כן ולאחר מכן כי אותם תנאי שכר ועבודה עמדו בעינם אך לא ההתחיבות ביחס ל"שינויים". עם זאת לשון התוספת להסכם מורה , לשיטתנו בבהירות, למרות כותרתה, כי התכוונה לשמר מבין התנאים ה"יוצאים דופן" רק את ההתחיבות למתכונת עבודה בת 130 שעות ולא את יתר התנאים המיוחדים , ועל כן לא את התנאי שעסק ב"שינויים".
מעבר לצורך , וגם אם נניח כי לשון התוספת אינה שוללת מפורשות את תחולת ההסכם עדיין איננו מקבלים עמדת התובעת מתוכה, ולטעמנו אף התובעת עצמה לא סברה כי כך הוא המצב בזמן אמת:
ראשית- הטענה לפיה ההתחיבות כלפי התובעת (אף כפרשנותה) ללא מגבלת זמן , כי ככל שיסגר סניף הדסה , תוכל לחזור לסניף מבשרת ,אינה התחיבות סבירה.
שנית- מתוך התוספת להסכם עולה בבירור כי ככל שהיתה לתובעת זכות כזו במסגרת ההסכם, הרי שויתרה עליה במסגרת התוספת לו. כפי שהבהירה התובעת, היתה לה זכות לחזור לסניף הדסה ואולם אין חולק כי כששבה מהחל"ד השני כאשר סניף הדסה נסגר, התובעת לא הוחזרה לסניף מבשרת ,אלא הועברה לסניף פסגת זאב- בהסכמתה (שלוותה בשידרוגים שונים של תנאי העסקתה). אם כן, בעצם ההסכמה למעבר לפסגת זאב, הראתה התובעת, והסכימה בפועל כי אין כל התחיבות בתוקף להעברתה לסניף מבשרת דווקא. חלק זה של ההסכם , גם ככל שיפורש כדאליבא דתובעת, בוטל בעצם ההסכמה על מעבר לסניף פסגת זאב. העובדה שכנגד הסכמתה זו קיבלה התובעת גם שיפורים שונים לתנאי שכרה מלמדת אף היא כי מדובר בהסכמה פוזיטיבית לויתור על זכות זו, ככל שהיתה לה .(ביטוי לכך נמצא בדברי התובעת עצמה בפני הממונה ברישת עמ' 3 לנספח ה1)
שלישית- אף התובעת עצמה לא סברה בזמן אמת כי יש בידיה הזכות לכך. האמנו למר נגר שציין כי עם הודעתו על הפיטורין הצפויים בחודש 10/15 לא העלתה התובעת כל דרישה ברוח זו (הדבר גם מתבטא במכתב הפיטורין, המתיחס לטענות אחרות שבפי התובעת , והנוגעות להריונה). (ור' לענין זה גם מכתבה של עו"ד שמריהו בסעיף 4 ולפיו עם כל חזרה מחל"ד סוכמו מחדש תנאי ההעסקה).
בעדותה ניסתה התובעת להסביר כי לכתחילה פנתה בטענה ה"חזקה" שהיתה בידה , כי הפיטורים הם בגדר מן הנמנע בשל הריונה , ולא סברה כי תזקק לטענה בדבר ההסכם המחיב להחזירה לסניף מבשרת . לטעמנו, יחד עם זאת שטענת ההריון נראתה בעיני התובעת טענה "חזקה" , היא ידעה ידוע היטב גם כי טענה מכח ההסכם היא טענה "חלשה" מהטעמים שפורטו לעיל. בעדותה ציינה התובעת שלא פנתה לקבלת צו מניעה מכח ההסכם לאחר שהוב הר לה כי טענותיה הקשורות בהריונה נדחו. לשאלת בית הדין מדוע לא פנתה לאחר שכך הובהר אל מר נגר בטענה להמשך העסקתה מכח ההסכם, השיבה תשובה מסופקת וכבושה לפיה לדעתה כן פנתה. לא במקרה סייגה התובעת תשובתה, וסבורים אנו כי לא פנתה לאחר החלטת הממונה בדרישה להעסקתה מכח ההסכם (כך גם במכתב ב"כ אין דרישה לכך אלא לפיצוי בלבד).
נוכח כלל האמור סבורים אנו כי התביעה לפיצוי מכח ההסכם דינה להדחות.
יוסף עוד כי אף לו היה ממש בטענות התובעת לגוף העילה , הרי שאין בפיה כל הסבר מבורר לשאלה כיצד ומתי מסתיימת תקופת החובה על פי ההסכם לשבץ אותה לעבודה בסניף מבשרת ציון. הגזירה השרירותית של משך תקפו של ההסכם מתוך כללים החלים על עובדת מכח חוק עבודת נשים היא מלאכותית, אין לה על מה להתבסס והיא עצמה שומטת הקרקע תחת העילה עצמה (שהרי כשם שניתן לומר שבתום התקופה המוגנת פקעה גם הזכות מכח ההסכם- כטענת התובעת (ובלא שיש הסבר כלשהו למועד זה), כך ניתן לומר שפקעה הרבה קודם לכן- ובוודאי יש מקום לומר זאת בהתיחס למועד חתימת התוספת להסכם, שהוא מועד שבו קיבלה התובעת תמורה כנגד ויתור על "זכותה" האמורה מכח ההסכם. מכל מקום ודאי שהתובעת לא הסבירה מדוע זכאית דווקא לשווי פיצוי המקביל לפיצוי מכח חוק עבודת נשים ,כאשר אף לשיטתה אין לה טענות מכח חוק זה.
סוף דבר לענין זה- התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה לפיצוי בגין העדר שימוע
אין חולק כי לתובעת לא נערך שימוע בהתאם לכללי הפסיקה. יותר מכך, גם אליבא דמר נגר, עם יציאתו מהפגישה עם בעלי הנכס שבו פעל סניף פסגת זאב, ביולי 2015,הודיע לתובעת ולעובד הנוסף על פיטוריהם שיכנסו לתקפם בחודש אוקטובר 2015 - הודיע על פיטורין ולא על זימון לשמוע נוכח כוונת פיטורין.אם כן, לא רק שימוע על פי "כללי הטקס" לא נתקיים כאן, אלא לא נערך שימוע כלשהו בזמן אמת עם גיבוש ההחלטה על הפיטורין.
ואולם, בבוא בית הדין לדון בטענות הנוגעות להפרת הזכות לשמוע , עליו ליתן הדעת גם לאספקטים נוספים שהעיקריים בהם הם שניים: האם בדרכים אחרות נערך בירור רצונותיהם של הצדדים אשר בפועל יש מקום לראות בו משום תחליף מלא או חלקי לשימוע. השני- האם ראוי לפסוק פיצוי בגין הפרת חובת קיום השימוע, היינו, האם יש מקום להניח כי לו התקיים הליך תקין , היה סיכוי כי תוצאת הפיטורין, ועל כל פנים, באופן שבו נקבעו לכתחילה, יכולה היתה להשתנות. מתוך הראיות שלפנינו עולה התמונה הבאה ביחס לשיקולים אלה:
בפתח הדברים יאמר כי האמנו לגרסתו של מר נגר , שלא נסתרה, כי בפועל היו שיחות עניניות וברוח טובה בין הצדדים ביחס לסיום העבודה בחודשים יולי ואוגוסט (עד להודעה על ההריון) שבהן לא הועלתה כלל סוגיה של פתרון חלופי לפיטורין .(ר' ס' 13-15,18 לתצהירו שלא נסתרו).
מצאנו כי עמדת התובעת לגבי האפשרויות החלופיות להגעה להבנות היתה נחרצת. לכתחילה, וקודם שהוברר לה הריונה (ולכל הפחות כשהיה בראשיתו), הבינה את ההגיון הכלכלי שבסגירת הסניף ובפיטוריה ומצאה כי תהא בכך משום הזדמנות לערוך שינוי במקום עבודתה, זאת כגרסת מר נגר. התובעת בפועל הודתה בחצי פה כי אכן כך אמרה למר נגר בזמן אמת (ר' עמ' 7 ש'1-3,9-11 ) . נסיונה של התובעת להציג כביכול היא ראתה הבדל משמעותי בין סגירת הסניף כשלעצמה לבין המשך העסקתה (בסניף אחר) לא שכנע. נוכח מסקנתנו דלעיל, ביחס לתקפה של ההתחיבות להעסקתה בסניף מבשרת ציון, סבורים אנו כי בפועל לא סברה כי יש לה זכות כזו.
השינוי שחל בעמדת התובעת נולד כולו עם התבסס ההריון (לאחר שנ מצא דופק עוברי, כדברי התובעת הודיעה על ההריון למר נגר). אז הבינה שפיטורין למועד המתוכנן תהיה להם משמעות שלילית מבחינת אפשרויות העסקתה נוכח הריונה. משכך מצאה לנכון לעמוד על טענת האיסור לפטרה בשל הריונה. שוכנענו כי עד לאותה נקודה בחודש אוגוסט 2015, היתה שלמה עם החלטת הפיטורין והשינוי בגישתה חל כתוצאה מההריון בלבד.
אם כן, שמוע בזמן אמת (הודעת ההריון) לטעמנו לא היה בו כדי להביא לתוצאות אחרות מאלה שהושגו בסופו של דבר שכן באותה עת נחושה היתה התובעת בדעתה להמשיך להיות מועסקת רק בהתאם להגנות שבחוק עבודת נשים. ( ומנגד לא היה בשמוע ביולי כדי לשנות שכן אז הסכימה לסיום העבודה).
יוער כי התובעת לא עמדה בכל שלב שהוא על כך שלפחות יום העבודה השבועי שבו בלאו הכי עבדה בסניף מבשרת ישמר לה והבהירה לממונה כי הדבר לא מספק מבחינתה . גם בכך ביטוי לעמדתה הבלתי מתפשרת שלא היה בשימוע כדי להועיל בקשר אליה.
אשר לארועים שמאז הודעת התובעת על הריונה- כפי שהעיד מר נגר, והדבר לא הוכחש, הציע לתובעת להגיע להבנות על תשלום של תקופה נוספת אלא שלטענתו התובעתלא היתה מעונינת בכך אלא עמדה על מיצוי זכויותיה מכח הריונה כפי שסברה שקיימות לה. (ור' לענין זה מכתב הפיטורין) .אם כן דומה כי גם באותה נקודת זמן לא היתה אפשרות להגיע לפתרונות חלופיים חלף פיטורין (כפוף למיצוי הזכויות על פי חוק עבודת נשים).
אף אם היה מקום לסבור כי משהוברר לתובעת כי מניעת הפיטורין לא צלחה, תפנה להשגת הסדר חלופי, הרי כפי שהוראה לעיל, התובעת לא פעלה בדרך זו ומכאן שכל פתרון בינים לא היה רלבנטי מבחינתה. (עמדה זו עולה ברורות גם מפרוטוקול הודעתה בפני הממונה).
אשר לעמדת הנתבעת באשר לאפשרויות הבינים חלף הפיטורין הצפויים: הנתבעת נשאלה מפורשות בענינים אלה על ידי הממונה, ו מר נגר הסביר באופן מפורט מדוע לא יוכל למצוא לתובעת כל פתרון חלופי למעט להשאיר בידיה האפשרות לעבוד את אותו יום בשבוע שבו עבדה בסניף מבשרת, כפי שהיה עד אז. (יוער כי כל האפשרויות נדונו בהרחבה ונכללו בפרוטוקולי הממונה ביחס להודעות התובעת ומר נגר, וכן במכתב שכתב מר נגר בנלווה לבקשת ההיתר והפירוט ששלח בכתב לממונה (מיום 1.9.15 ומיום 6.9.15 )- חלק מנספח ד' לכה"ג ומנספח 3 לתצהיר התובעת ).
אם כן לגופו של ענין , בזמן אמת גם בידי הנתבעת לא היתה יכולת ליתן מענה חלופי לפיטורין.
גם דיון במסגרת שימוע בטענה לפיה לתובעת זכות להמשך העסקה בסניף מבשרת לא יכול היה להועיל שכן כפי שקבענו לא היתה זכות כזו ומכל מקום הנתבעת סברה כי אין זכות שכזו. יתר על כן, בפועל התובעת לא העלתה מפורשות טענה זו בשום שלב מול הנתבעת.
טענותיה של התובעת בעדותה כי ניתן היה להציע למה מקומות אחרים או עבודה שלא כאופטומטריסטית הועלו לראשונה רק במסגרת ההליך ולטעמנו כאמור, בזמן אמת לא העלתה טענות בענין זה שכן היתה נעולה בדעתה כי זכאית להעסקה בהתאם להוראות חוק עבודת נשים .
בנסיבות אלה , סבורים אנו כי לו היה מתקיים שימוע כדבעי בכל אחת מנקודות הזמן הרלבנטיות, ספק רב אם היה בו כדי להביא לשינוי בעמדות מי מן הצדדים. ואולם ,עדין, יתכן כי לו היה מתנהל שיח מתאים כמתחייב מהליך שימוע, היו גם עמדות שני הצדדים משתנות.
אשר להליך שהתנהל בפני הממונה והשלכותיו על הדיון בסוגיה שלפנינו אנו מוצאים לראוי להעיר שתי הערות מהותיות:
א. לא מצאנו כל טעם לפגם בכך שהתובעת , כשגילתה דבר הריונה, עמדה על מיצוי הזכות להמנע מפיטוריה בנסיבות הענין, גם כאשר היה ברור לה שאין הצדקה עניינית מבחינת הנתבעת להמשך העסקתה. התובעת נקלעה שלא בטובתה ללוחות זמנים בלתי נוחים שאינם בשליטתה ונסתה למנוע התוצאות הנובעות מכך בעמידתה על זכויותיה בשל הריונה. עם זאת ישנו טעם חמור לפגם בכך שהתובעת טענה בפני הממונה טענה שהיא עצמה ידעה (כפי שהודתה לפנינו) כי אינה נכונה, לפיה הפיטורין קשורים להריון. בעדותה לפנינו נסתה התובעת לגמד את אמירותיה בפני הממונה. לא השתכנענו מנסיונות אלה. העלאת טענות שווא בפני הממונה פגעה באמינות שיש ליחס לגרסתה של התובעת בעניינים אחרים גם כן.
יוער בהקשר זה כי הממונה, אשר בידיה הסמכות שלא להתיר פיטורי אשה בהריון גם כאשר שוכנעה כי אין קשר בין השניים, מצאה לנכון להתיר את הפיטורין לאחר ששוכנעה כי אין בידי הנתבעת להציע לתובעת הצעות אחרות חלף פיטוריה שיספקו אותה.
ב. אכן, אין ההליך בפני הממונה יכול להחליף את חובתה של הנתבעת לערוך שמוע כדין ואין לראות בהליך האמור כחלופה להליך שמוע. כמו כן , ברגיל, אין הכרח כי תהיה חפיפה בין השיקולים המועלים במסגרת הליך שמוע לאלה המועלים במסגרת בקשה להיתר לפיטורי אשה בהריון ועל כן אין הנתבעת יוצאת ידי חובת שמוע בקיומו של הליך בפני הממונה . אל א -שמצאנו מתוך ההתנהלות בענין היתר הפיטורין, אינדיקציות לעמדות הצדדים לגוף האפשרות להעסקת התובעת במתכונת חלופית, שהן אינדיקציות רלבנטיות לקביעותינו לענין היקף הנזקים שניתן להעריך שנגרמו בשל העדרו של שימוע.
בשקלול כלל הנתונים שלפנינו – העדרו של כל הליך שימוע מחד גיסא, עמדותיהם הבלתי מתפשרות של שני הצדדים בזמן אמת , מאידך גיסא ,ובהתחשב בתקופת עבודתה של התובעת- מצד שלישי, לא מצאנו מקום לפטור את הנתבעת בכלום בשל התנהלותה בכל הנוגע לשמוע , ואולם בהתחשב בכלל השיקולים אנו מוצאים כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין העדר שימוע בסך כולל של 10,000 ₪

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4,135 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורין. סך זה ישא הפרשי הצמדה ורבית החל מיום 2.10.15 ועד התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 10,000 ₪.
אשר לענין ההוצאות- תביעת התובעת עמדה על סך של כ130 אש"ח. למרות נסיונה החוזר של התובעת לשכנע כי אין קשר בין טענותיה לענין הפיטורין בעת הריונה לבין התביעה דכאן, סבורים אנו כי למעשה ביקשה התובעת בהליך זה להגיע לתוצאות שסברה כי תגיע אליהן מכח הריונה- בדרכים אחרות , ולא ראויות. נוכח כך ונוכח הפער שבין הסכום הנתבע לסכום הפסוק (פחות מ15% הימנו) , מצאנו לחיב את התובעת בהוצאות הנתבעת, ולו באופן סמלי, בסך כולל של 2000 ₪.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ח, (16 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

יוסף קשי, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

דוד כהן, מעסיקים


מעורבים
תובע: שגית שיפרוביץ
נתבע: גולד נתיב ים אופטיקה בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: