ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם גולדמן נגד החקלאי כפר תבור :

לפני כבוד השופטת הבכירה רים נדאף

התובע/הנתבע שכנגד

אברהם גולדמן

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד

החקלאי כפר תבור- אגודת מים שיתופית חקלאית בע"מ

פסק דין

1. בפניי תביעה ותביעה שכנגד, כאשר התביעה העיקרית ה ינה תביעה לפינוי ציוד, צינורות וכל רכוש אחר השייך לנתבעת (להלן: "הנתבעת"/"האגודה"), הנמצא בחלקת התובע, ולהצהיר כי התובע אינו חב בהוצאות תיקון הצנרת (נשוא הדרישה. התביעה שכנגד הינה תביעה כספית על-סך של 10,617 ₪ , בגין עלויות תיקון הנזק שגרם התובע לצנרת ועלויות בזבוז מ ים ונזקים בלתי ממוניים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:
2. התובע טוען, כי הינו הבעלים והמחזיק הבלעדי של מגרש מס' 19 בגוש 17034 בכפר תבור (להלן: "החלקה"/ "חלקה 19"). מצפון לחלקתו עוברת דרך המסתיימת בצידו הצפון מערבי של חלקתו. במועד שאינו ידוע לו , הונח בתוואי הדרך צינור מי קולחין (להלן: " צינור"/"קו מי הקולחין"), אשר הסתיים בזקיף בצידו הצפוני מערבי של החלקה. לפני הנחת הקו לא הייתה כל פנייה אל התובע לקבלת הסכמתו , והעברת הצינור במקרקעין נעשתה ללא ידיעתו ו הסכמתו, בניגוד לחוק תאגיד מים וביוב, תשס"א- 2001 (להלן: "חוק המים"), ותוך הסגת גבול ו.

3. לטענתו, במהלך עבודות שגרתיות בחלקתו, בחודש יוני 2014 (לערך) , הופתע לגלות , כי פגע בצינור מים, שהיה מונח בתוך חלקתו, ללא כדין ולל א סימון המעיד על קיומו. כתוצאה מכך התפוצץ הצינור, והתובע יידע את איש התחזוקה וצוות שנשלח למקום תיקן את התקלה, אך הותיר את הצינור בחלקתו.

4. ביום 14.10.14 קיבל התובע מהנתבעת, לתדהמתו, חשבונית לתשלום בסך 5,617 ₪ עבור תיקון קו המים. על פי הוראות חוק המים, האחריות לנזק מוטלת על הנתבעת, שלא קבלה את הסכמתו להנחת הקו ולא יידעה אותו על כך. לפיכך, הוא זכאי לסעד הצהרתי לפיו אינו חב בתשלום הנזקים נשוא הדרישה ועל הנתבעת.

5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שלל טענות בגינן יש לסלק את התביעה על הסף , ואף טענה, כי בחודש יוני 2007 הונחה צנרת מי-קולחין במקרקעי היישוב כפר תבור, והתוואי שלה עבר בין היתר בתוך המקרקעין המוחזקים על-ידי התובע. תוואי הצנרת ו/או כל הפעולות הקשורות בהנחתה נעשו באישור ו/או בהחלטת ו/או בהסכמת האסיפה הכללית שלה ו/או באמצעות האורגנים המוסמכים. התוואי נקבע גם בהתחשב בתנא יי השטח, מקום מעבר קווים אחרים ו/או אילוצים טופוגרפיים ואחרים. הצנרת הונחה בתוואי בו הונחה בשיתוף מלא עם התובע ובידיעתו, כאשר עוד בטרם הנחתה התבצע סיור בשטח בנוכחות התובע וגורמים נוספים , ובהם נציג החברה המבצע ת והתובע תיאם עמם את יציאות הקולחין.
6. התובע הוא חבר באגודה ומעצם החברות, ולפי תקנון הנתבעת ו/או מטרות האגודה וסמכויותיה, נגזר במפורש או מכללא עקרון שיתוף ו/או הסכמה להעברת צנרת בשטח ו/או התחייבות להימנע מדרישת פינוי הצנרת. כל טענה לסילוק יד היא בגדר הפרת התחייבות מפורשת ו/או מכללא של התובע. הנחת הצנרת ו/או התשתית נעשתה על-פי ובהתאם לכל דין, ואין לתובע כל עילה שבדין לפיה הוא רשאי לדרוש את סילוקם .

7. בנוסף, התובע אינו מצביע על כל נזק שנגרם לו עקב הנחת הצנרת ועל זכות שנפגעה, והעברת צנרת בשטח חקלאי הינה עניין מידתי, וממילא התובע לא הציג חלופות להעברת ה.

8. עוד טוענת הנתבעת, כי התוואי היה מסומן, התובע ביצע עבודות חפירה ו/או פעולות הפוגעות בתוואי הקרקע, כשהוא מודע לכך שהוא עלול לגרום לנזקים, ופגע בצינור וגרם לו נזק רב וכן גרם להפסקת מים שהצריכה ביצוע פעולות תיקון ואחזקה על-ידה. עלויות התיקון הישירות הסתכמו לסך של 5,617 ₪ כולל מע"מ. התובע סירב לשלם את חובו לה, והוא אינו זכאי לסעד הצהרתי לפיו אינו חב בתשלום הנזקים נשוא הדרישה.

9. באחרית דבר טוענת הנתבעת , כי פינוי הקו ו/או שינוי התוואי אינם מעשיים ו/או כרוכים בקשיים ניכרים ובעלויות גבוהות, וככל שיורה בית-המשפט על פינו י הצנרת על התובע יהיה לשאת בכל הוצאות הפינוי .

10. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד והעלתה ככלל את אותן הטענות, אשר טענה בכתב ההגנה בתביעה העיקרית, כאשר לטענתה הציוד, הצנרת ואביזריה, הינן רכושה, התובע פגע בצינור וגרם לו נזק רב וכן גרם לבזבוז ולהפסקת מים, שהצריכה את הנתבעת לבצע פעולות תיקון ואחזקה. הנתבעת מבקשת לחייב את התובע בסך של 10,617 ₪, המורכב מ עלויות התיקון הישירות בסך של 5,617 ₪ (כולל מע"מ) ועלויות נוספות של בזבוז מים ונזקים בלתי ממוניים, אשר מוערכים ב סך של 5,000 ₪.

11. התובע טוען להגנתו, כי עסקינן בתביעת סרק מנופחת, וכל מטרתה להוות אבן נגף כנגד התובענה שהגיש, ובכלל זה טוען כי דין התביעה להידחות בין היתר בשל היעדר עילה. בנוסף ט וען, כי הוא לא ידע אודות הנחת הצנרת, לא היה שותף להחלטה להניחה בתוואי בו הונחה, ואף לא יעלה על הדעת שיסכים להנחת צנרת שאינה משרתת את חלקתו אלא רק גורמת לירידת ערך בחלקתו .

12. עוד טוען התובע, כי במהלך עבודות שגרתיות בחודש יוני 2015 בערך (ככל הנראה המדובר בטעות קולמוס בנוגע לשנה – ר.נ.), הופתע לגלות כי פגע בצינור מים שהיה מונח במקרקעין , שלא כ דין וללא הרשאה ובלי סימון כלשהו המעיד על קיו מו. הוא מיהר ליידע את איש התחזוקה מטעם הנתבעת, צוות שנשלח למקום תיקן את התקלה, אך הותיר את הצינור בחלקתו למרות הבעת התנגדותו לכך, במיוחד כאשר לא התקבלה הסכמתו מלכתחילה להנחת הצנרת. בחודש 10/2014 נדהם לקבל דרישה לשלם עלות תיקון הצנרת בסך של 5,617 ₪.

13. התובע עוד טען כי ביצע עבודות באמצעות כלי הנדסי מסוג JCB מאוד קל והפגיעה בצינור הייתה מינורית, אשר תוקנה על-ידי הצוות בזמן קצר מאוד. הנזק נגרם, אם אמנם נגרם, כתוצאה מאשמתה של הנתבעת ו/או מרשלנותה הבלעדית ו/או התורמת.

14. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו ו של מר אלי זהבי, אשר הינו חבר באגודה ובן דודו של התובע (להלן: " זהבי"). מטעם הנתבעת הוגשו ת צהיריהם של מר אלון כהן, אשר שימש כיו"ר ועד האגודה משנת 1990 ועד שנת 2014 (להלן: "כהן"), של מר דן לור, אשר עובד באגודת המים "מי-גת" גליל תחתון (להלן: "מי גת"), ואשר היה אחראי מטעמה על פרויקט הנחת צנרת הקולחין עבור האגודה (להלן: "לור") ושל מר נחום מרמור, אשר הינו חבר באגודה ובעל שטחים חקלאיים הגובלים עם שטחו של התובע (להלן: "מרמור").

15. בישיבת ההוכחות נחקרו המצהירים, וב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב , לפי בקשתם.

16. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומים, שוכנעתי כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה, ואנמק;

התביעה העיקרית :
17. השאלות הראשונה הטעונה הכרעה היא אם הנחת קו מי הקולחין בחלקת התובע נעשתה בידיעתו והסכמתו, ועל מי הנטל להוכיח הסכמה וידיעה זו.

18. הנתבע טוען להודאה והדחה שמכוחה יש להעביר את הנטל לנתבעת, ולא כך היא. דוקטרינת ה"הודאה והדחה" חלה "בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. (ראה: ע"א 11100/02 רונן חצור ואח' נ' עו"ד ניסים דותן ואח' (16.2.04). בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 21.3.04 במסגרת דנ"א 2196/04).

19. בענייננו, אין המדובר בהודאה והדחה שמכוחה ניתן להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת, מאחר והנתבעת אינה מסכימה לכל מרכיבי עילת התביעה . הנתבעת מסכימה אך ורק לכך שהונח קו מי קולחין בחלקת התובע, ואין בכך כדי להוכיח את מלוא עיל ת התביעה. על-מנת להוכיח את התביעה צריך להוכיח גם שהנחת הקו הייתה תוך פלישה לחלקת התובע וללא הסכמתו או ידיעתו, ועניין זה הוא במחלוקת.

20. אומנם היסוד שעל התובע להוכיח כאן הוא יסוד שלילי, שהוא לא ידע או הסכים להנחת הקו, אך אין בכך כדי לגרום להעברת הנטל, אם כי מתחשבים ברמת ההוכחה הנדרשת, אך עדיין הנטל מוטל על התובע.

21. התובע אינו חולק על כך, כי הנתבעת פועלת מכוח חוק המים שמקנה לה סמכות להעברת צינורות מי קולחין לחלקות החקלאיות (ראה: סעיפים 2-3 לכתב התביעה), אלא שהוא טוען כי העברת הצינור במקרקעיו נעשתה ללא שפנו אליו וללא ידי עתו והסכמתו, ותוך הסגת גבולו.

22. בסעיף 42 לחוק המים נקבע כי: " (א)החברה וכל אדם שהיא הרשתה, רשאים, לצורך ביצוע תפקידי החברה, להיכנס למקרקעין, בין מקרקעין ציבוריים ובין מקרקעין פרטיים, ולבצע בהם פעולות אלה:
... (3)לפי כללים שקבעה מועצת הרשות, ובאין כללים כאמור, באישור הממונה – להתקין, לבנות או להציב מיתקנים של מערכות מים וביוב המיועדים לתת שירותי מים או ביוב למקרקעין אחרים...
(8) להעביר צינורות במקרקעין...".

בסעיף 43 לחוק המים נקבע כי:
"(א) כניסה למקרקעין פרטיים בכוונה לעשות שימוש בסמכויות:
(1) לפי סעיף 42(א)(2), (3), (4), (7), (8) ו-(10), טעונה הסכמת בעל המקרקעין; הומצאה לבעל המקרקעין הודעה על כוונה כאמור, והוא לא הודיע על התנגדותו בתוך 14 ימים, רואים אותו כאילו הסכים... (הדגשות לא במקור – ר.נ.).

בסעיף 147 לחוק המים, כנוסחו בטרם תיקון 6 משנת 2013, נקבע כי:
"הודעה או הוראה שיש להמציא לאדם לפי סעיפים 36, 43, 48 ו-51, המצאתם תהיה באחת מאלה:
(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;
(2) במשלוח מכתב רשום למענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה, ויראו את תאריך המסירה שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.
(ב) נוכח הממונה שאי אפשר להמציא את המסמך כאמור בסעיף קטן (א), רשאי הוא להתיר המצאתו באחת או יותר מדרכים אלה:
(1) בהדבקת עותק שלו במקום הנראה לעין במקרקעין נושא המסמך;
(2) בפרסום מודעה ברשומות או בעיתון יומי שאישר;
(3) בכל דרך אחרת שתיראה לו".

23. בענייננו, שוכנעתי כי הנחת הצינור בחלקת התובע לא הייתה תוך פלישה לחלקתו ולא נעשתה ללא ידיעתו או הסכמתו , אלא קדמה לכך פנייה אליו והייתה היא בהסכמתו ובידיעתו, ואפרט;

24. ממכלול הראיות שוכנעתי כי נעשתה פנייה לתובע כמתחייב בחוק. הוא זומן לישיבות האספה הכללית בהן נידון עניין קו מי הקולחין, אלא שהתובע מטעמיו הוא בחר שלא לקחת חלק בישיבות הללו, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו .

25. כהן הצהיר, כי לאחר שהתקבל אישור לבקשה להנחת קו הקולחין , כינסו את האספה הכללית של הנתבעת על-מנת לדווח על המהלכים ולקבל אישור להנחת הקו. ביום 22.3.07 התקיימה אסיפה כללית וסדר היום כעולה מהפרוטוקול היה חיבור כפר תבור למי הקולחין, והוחלט פה אחד להתחבר למי הקולחין דרך אגודת המים "מי-גת" (ראה : נספח 2 לתצהירו). כהן הצהיר גם , כי תוואי הקו הוצג במהלך האסיפה.
ביום 5.6.07 התקיימה אסיפה כללית נוספת ועל סדר היום , כפי שעולה מפרוטוקול האספה , היה מונח בין היתר : "מי קולחין + התחברות". בסעיף ההחלטות צוין , כי התחילו עבודות להנחת צנרת למי קולחין דרך "מי-גת" (ראה: נספח 3 לתצהיר כהן).
כהן הצהיר עוד , כי התובע, שהינו חבר באגודה הוזמן לאספות הנ"ל, כפי שהוזמנו כל יתר חברי האגודה. ההזמנה נעשתה באמצעות מכתב ומפ ורטים בה הנושאים העומדים על סדר היום.

26. בסעיף 38 לתקנון הנתבעת נקבע כי :
"כל החלטה, שנתקבלה באספה הכללית, תחייב כל חבר מחברי-האגודה, בין אם ההצבעה באספה היתה גלויה ובין אם היתה חשאית, בין אם נציגו נכח באספה ובין אם נעדר ממנה, בין אם השתתף ובין אם לא השתתף בה, בין אם הצביע בעד ההחלטה ובין אם הצביע ה נגדה או נמנע מההצבעה ".
בסעיף 42 לתקנון נקבע כי:
"הזמנה לאספה כללית תערך בכתב, תכלול את סדר יומה, תפורסם במשרדי האגודה ותישלח ותובא לידיעת חברי האגודה, וכל זאת לפחות חמשה ימים לפני יום האספה".
בסעיף 127 לתקנון נקבע כי:
"חובה על חבר-האגודה למלא אחר הוראות תקנון זה, אחר החלטות האספה הכללית ורשויות האגודה האחרות ואחר הוראותיהן וכן אחר התחייבויותיו כלפיה, בין כספיות ובין אחרות, בהתאם לתקנון ובהתאם להחלטות רשויות האגודה ".
בסעיף 134 לתקנון נקבע כי:
"חבר-האגודה יאפשר לנציגה, שנקבע על-ידיה לצורך מילוי הוראות סעיף זה, לעשות (ככל הנראה המדובר במילה לעשות שכן צילום הדף קטוע – ר.נ.) כל פעולה, הדרושה
לאיגום מים קולחים ומי שטפונות ולריכוזם של מים אלה,
להשגחה על מקור-מים, לשמירה על מים ולחשיפת מקורות מים, למדידת תפוקת מים,
להתקנת מתקני-מים, סידורם והפעלתם,
להבטחת קילוחים, זרימתם ושטיפתם התקינה של המים הקולחים...".

27. התובע הצהיר כי הינו חבר אגודה, אך לא משתתף באספות הכלליות שלה מזה יותר מ-20 שנה, אולם הוא מקבל הזמנות לאספות אלו. הוא קיבל עדכונים לגבי ישיבות האגודה מזהבי, אשר היה משתתף בישיבות באופן קבוע ו עדכנו מ פעם לפעם בעניין הישיבות. זכור לו, כי זהבי עדכנו שהאגודה מתכננת להעביר צינור מי קולחין לצורך אספקת מים לחלקות החקלאים (החברים באגודה) בכפר תבור. לטענתו לא הוא ולא זהבי ידעו מה תוואי הצנרת שבסופו של דבר הועבר בתוך חלקתו. חב רי הוועד ו/או מי מטעמם קבעו את התוואי לפיו יעבור הקו בחלקתו מבלי לזמנו לישיבה בה הוחלט כאמור, וזאת למרות ש דאגו באופן קבוע להזמינו לכל האספות הכלליות של האגודה (ראה: סעיפים 6-9 לתצהירו. ראה גם: סעיפים 4-5 לסיכומיו).

28. התובע הודה בעדותו, כי לא השתתף ואינו מתכוון להשתתף בישיבות האסיפה הכללית של האגודה כאחד מחבריה (ראה: עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 23-29. ראדות זהבי: עמ' 8, שורות 29-31 ועמ' 9, שורה 1), אך אין משמעות הדבר שאינו כפוף להחלטות האסיפה. העובדה שהוא בחר להתעלם מהזימונים לאספות אלו ובמפגין לא להשתתף בהן, אינה מקנה לו כל זכות להתעלם מהחלטות האסיפה הכללית, או להתנגד להן, במיוחד לאור האמור בסעיף 38 לתקנון האגודה. זכותו להשמיע את קולו ואת דעתו, וגם זכותו לוותר על השמעת עמדתו וקולו, אך אין זו זכותו להתעלם מהחלטות הא סיפה שהתקבלו פה אחד לפי עדות כהן.

29. התובע נשאל מפורשות בחקירתו האם הוזמן לאספות הכלליות שהתקיימו בעניין הנחת קו מי הקולחין, קווי המים, ועל כך השיב : "לפחות לחלקן הוזמנתי עד כמה שאני זוכר, אבל לא היה לי שום עניין להשתתף בשיחות האלה שהיו מתקבלות בהן החלטות שהוביל אותן מר אלון כהן ומר ליעד קלימור לטובתם" ( ראה: עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 25-26) . אם התובע יודע שבאספות מתקבלות החלטות בנוגע לקו הקולחין והוא בכל זאת ביכר שלא להגיע, אין לו להלין אלא על עצמו, ואל לו להישמע בטענה של אי פנייה או אי ידיעה בדבר העברת קו הקולחין בחלקתו על כל המשתמע מכך.

30. מטעם זה, איני מייחסת כל נפקות לאי צירוף אסמכתאות אודות זימוני התובע לאספות (ראה: עמ' 33 לפרוטוקול), שכן התובע הביע את דעתו שלא התכוון להשתתף בהן, ובכל מקרה הצהיר הוא כי דאגו באופן קבוע לזמנו לכל האסיפות הכלליות של האגודה, וגם זהבי אישר כי באופן שגרתי כולם זומנו (ראה בנידון: עמ' 8 לפרוטוקול , שורות 27-28 ועמ' 12, שורות 10-11), ובכלל זה כהן העיד, כי הזימונים נשלחים לכל חברי האגודה וההזמנות מונחות בתיבות הדואר שלהם (ראה: עמ' 33, שורות 7-8) וכי באותן אסיפות אף הוצג התוואי של הקו ע"י הצגת צילום אוויר של כל החלקות עם הקו המתוכנן (ראה: עמ' 36, שורה 14). משהתובע זומן לאסיפות, ידע מה יהיה על סדר יומן, לא לקח חלק בהן, ולא הודיע על התנגדותו להעברת הצינור בחלקתו בעצם אי השמעת קולו באספות שדנו בנידון, יש לראותו בו כמי שהסכים להעברת הצינור בחלקתו. בכל אופן וכפי שיפורט בהמשך , לא רק ידיעה קונסטרוקטיבית הייתה לתובע אלא ידיעה בפועל להעברת קו המים בחלקתו.

31. מטעם התובע העיד כאמור גם העד זהבי , אך עדותו של עד זה לא מעלה ולא מורידה לענייננו, הואיל והוא לא זכר את מירב הפרטים שנשאל עליהם. לדבריו , לא תמיד הגיע לישיבות האסיפה הכללית, הוא לא זכר לומר על הישיבה שבה הייתה החלטה להעברת הצנרת, זה היה מזמן ולא ידע אם נכח בישיבה זו, הוא אף לא זכר אם דובר באחת או יותר מאספות אלו על העברת קו מי הקולחין (ראה : עמ' 6, שורות 5-17, עמ' 9, שורות 7-8, עמ' 11, שורות 29-33 ועמ' 12, שורות 1-9). כאן המקום לציין כי גרסת התובע לפיה זהבי השתתף בישיבות באופן קבוע לא תאמה את חקירתו של זהבי בפניי לפיה השתתף הוא בישיבות אם כי לא באופן קבוע (בניגוד לאמור בתצהירו).

ידיעת והסכמת התובע לתוואי הקו:
32. מהעדויות והראות עולה כי העברת הקו בחלקת התובע הייתה בידיעתו והסכמתו , תוך תיאום עמו בשטח, וא פרט;

33. התובע העיד, כי יש לו לפחות 3 חלקות, וביניהן חלקות מס' 12 ו-19. לטענתו, לא פנו אליו בקשר להתקנת קו הקולחין, לגבי אף לא אחת משלושת החלקות (ראה: עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 3-6). מאידך התברר ב המשך עדותו , כי תואם עמו תוואי אותו קו ביחס לחלקה 12, ובכך סתר התובע את עצמו בפרט מהותי זה.

34. התובע העיד, כי פגש את כהן בחלקה 12, ולשאלה לאיזה צורך השיב :
"ניסו להכניס לי צינור של מי קולחין לתוך החלקה. נעמדתי מול ואמרתי "מה פתאום, אני לא מסכים לזה". זה היה בשנת 2007, באיזה יום או חודש אני לא זוכר. שאל אותי אחד המפעילים או מנהל העבודה "אז איפה יעבור הצינור הזה?" אז אמרתי לו "ממערב לחלקה 12" אמרתי לו שזה של קרן קיימת, חלקה ציבורית. ... או מנהל העבודה ערבי או המפעיל של הציוד, הזיז את תוואי הצינור ממערב לחלקה 12 בגיש 17035, זה לא בחלקה שלי. יש שם מצוק ולמרות שהיה קושי להניח את הצינור הזה בתוואי של מצוק, החברה המבצעת בפועל חפרה שם והניחה את הצינור של מי ביוב, כמעט לא מטוהרים, ישירות מהמועצה המקומית.
ש. אז קו מי הקולחין, בהתייחס לחלקה 12 שלך, אתה אומר שעובר בחלקה הסמוכה.
ת. קו מי הקולחין שעובר מגני החמצון בחלקה של קרן קיימת. מי קולחין שמוזרמים מאיזשהו מקום על חברת מי גת, הם בשולי חלקה 12 בתוך הדרך הציבורית, עוברים בערך 60 מטר, בתוך הדרך הציבו רית לכיוון דרום, לכיוון חלקה 19" (עמ' 20, שורות 8-19).

35. כלום יעלה על הדעת שבנוגע לחלקה 12 ידע התובע, כי מנסים לה עביר בתוכה אותו קו מי קולחין, ואילו לא ידע מאומה לגבי חלקה 19 נשוא התביעה ???
יש בעדות התובע כדי לחזק אף את גרסת ה"ה כהן ולור, כי התובע היה מודע והסכים לתוואי הקו, שכן מדוע בנוגע לחלקה 12 ייפגש עמו כהן בשטח ואף בסופו של דבר יוזז תוואי הצינור לבקשתו, ואילו דווקא בנוגע לחלקה 19 לא ידעו ולא קיבלו את הסכמתו להעברת הצינור בחלקתו ? לתובע הפתרונים.

36. בעניין זה, יש אף להצטער על כך שהתובע בסיכומיו לתביעה העיקרית ולתביעה שכנגד (ראה: סעיפים 17 ו- 6 בהתאמה), מנסה לשנות את גרסתו דלעיל בטוענו , כי התנגדותו בעניין חלקה 12 הייתה להעברת צינור ביוב ולא קו הקולחין המדובר. אומנם בעדותו הוא מאזכר צינור של מי ביוב, אך טען גם כי ניסו להכניס לו צינור של מי קולחין לתוך הח לקה. נראה כי כאשר התובע מבין שהגרסה שמסר פועלת לחובתו, מנסה הוא להרחיק את עצמו מכך בהעלאת טיעונים בעלמא, ואין לקבל ניסיון זה.

37. חיזוק לכך שהעברת הצינור בחלקת התובע נעשתה בידיעתו ובהסכמתו, מוצאת אני בעדות לור, עדות שמצאתי אותה מהימנה. לור העיד כי התובע נכח בחפירות של החלקות 12 ו-19, כשתחילת הקו הייתה בחלקה 12 וסיומו היה בחלקה 19. הוא מסר כי רק בחלקה 12 התנגד הת ובע לחפירת הקו, ואז הסכימו להסיט לו את התוואי, והקו הוזז בהתאם, ואילו בחלקה 19 הוא לא התנגד כלל. (ראה: עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 23-27). כלום יעלה על הדעת שהתובע ידע על העבודות בחלקה 12, אשר הינה בתחילת הקו , אך לא ידע על העבודות בחלקה 19, שהייתה בסוף הקו ?

38. בעדותו של זהבי מצאתי חיזוק לגרסת ה"ה לור וכהן , כי הנחת הצנרת נעשתה במעורבות של החקלאים שבחלקותיהם עובר התוואי, לצורך תיאום יציאות לשימוש החקלאי, קביעת מיקום יציאות הזקף בכל חלקה (ראה: סעיף 9 לתצהיר כהן, סעיף 8 לתצהיר לור , עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 23-29 ועמ' 33, שורות 17-20), הואיל וזהבי העיד , כי היה מעורב בקביעת המיקום של השלוחה מהקו הראשי והתקנת השלוחה והזקיף בשטחו , ושנשאל מי עבד מולו השיב : "הזמינו אותי לשם. אני לא זוכר מי. אני לא רוצה להטעות את בית המשפט, אני לא זוכר בדיוק מי זה היה, אם זה היה אלון כהן או דני לור. אני לא זוכר את הפרטים המדויקים" (עמ' 14, שורות 22-23). זהבי הוסיף, כי ידע שהם הולכים לעשות את זה, הואיל ו ראה את החפירה, ולשאלה האם לא אמרו לו שהם צריכים לתאם ושיגיד מה שהוא רוצה, השיב: "כשהתקדמו לשטח שלי, אמרו לי את זה ושאלו אותי איפה אני רוצה את השלוחה והזקיף. בחלקה שלי היה מטע נטוע והשתמשתי בנקודת המים. לא כולם השתמשו בנקודות המים" (שם, שורות 27-28).

39. הנה כי כן, זהבי העיד אודות התיאום שנעשה עמו , וזה מחזק את המסקנה כי אותו תיאוום נעשה מול כל החקלאים, לרבות התובע. נראה אם כך כי אכן הנחת הצנרת נעשתה במעורבות של כל חקלאי בשטחו.

40. זקיף - התובע הצהיר, כי על קצה הדרך הסמוכה לחלקתו מצידה הצפוני מזרחי של החלקה נמצא זקיף מים של מי קולח ין (ראה: סעיף 12). בעדותו טען, כי הזקיף אינו בחלקתו, צינור מי הקולחין הוא בערך 2 מטר מקו הגבול שלו ובכדי לא לחסום את הכניסה לחלקה של משפחת מרמור עשו זנב קטן לכיוון חלקתו, אבל היציאה מהצינור 160 היא בקצה הדרך הציבורי ת ובמרחק של בערך שני מטר מקו הגבול שלו (ראה: עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9-11). בהמשך העיד: "החלקה השלישית זו חלקה מס' 19. יש זקיף שנמשך עם זנב לתוך החלקה..." (עמ' 16, שורה 32 . ראה גם: עמ' 17, שורה 12).

גם אם אאמין לתובע, כי לא היה עד להנחת הקו בחלקתו, ולא היה בקשר עם כהן או לור בשטח בזמן אמת, גם אז אינני מאמינה לו כי לא ידע על קיום הקו בחלקתו, לאור הזקיף שנמצא בקצה החלקה. מה גם, מרמור טוען כי לפי מפות המדי דה זקיף זה נמצא בתוך חלקת התובע (ראה: עמ' 26 לפרוטוקול , שורות 11-17. ראה גם האמור בסעיף 9 לתצהיר כהן ונספח 4 לתצהירו). התובע אינו מכחיש, כי עבד בחלקה זו בכדי להכין אותה להשכרה לשוכרים שונים לשימוש פאלחה , והוא הכין אותה, יישר אותה, או הביא אליה סלעים כדי למנוע מעבר בתוך החלקה, אזי הוא היה נוכח בחלקה לעיתים קרובות ולא כפי שהעיד בחקירתו כי לא ראה את שלושת חלקותיו או את גבולותיהן 15-20 שנים. עדותו בעניין זה היא מוזרה, אינה סבירה, וסותרת חלקים נוספים בעדותו בהם העיד כמה עבודות עשה, באילו תדירות ואילו עבודות עשה במשך השנים האחרונות וכיוצ"ב (ראה: עמ' 15, שורות 28-30, עמ' 17, שורות 15-30, עמ' 18, שורות 4-27). משכך, לא יכול להיות מצב בו חקלאי יעבוד בחלקתו ולא יראה את הזקיף היוצא מחלקתו, ואותו זקיף די היה בו כדי להסב את תשומת לבו של התובע לקו המונח בחלקתו.

41. מול עדותו של התובע נשמעו שלוש עדויות שונות של עדי הה גנה, שאני נותנת בהם אימון, במיוחד עדות נציג חברת "מי גת", מר לור, המפקח הצמוד על הפרויקט, ומי שנכח בשטח כל הזמן. אותו עד אין לו אינטרס בתביעה והוא עד ניטראלי, אשר החברה שלו הוזמנה לבצע את הפרויקט של הנחת קו הקולחין באדמות כפר תבור .

לור לא שלל כי נכנס לשטח קבלן מבצע מאכסאל, ואישר כי העובדים שביצעו את החפירה והנחת הקו אלה עובדי הקבלן , אך לדבריו, הם קיבלו הוראות עבודה ממנו , ולשאלה, האם ייתכן מצב ש ביצעו עבודה כלשהי בקטע או ביום מסוים שלא היה שם ולא ידע מזה, השיב: "לא שאני זוכר. לרוב לא. אני שם ואמור לאשר את זה, לא זכור לי מקרה שהם עשו משהו" (ראה: עמ' 31 לפרוטוקול, שורה 11). כך שבכל אופן , הגם אם העבודה בוצעה על-ידי קבלן מבצע מאכסאל, עדיין עולה מעדותו שלא נסתרה, שהוא זה שנתן את הוראות העבודה וביצע את הפיקוח הצמוד על הפרויקט, ו משכך יכול להעיד אודות מהלך ביצוע העבודות בחלקת ה תובע.

42. לור הצהיר כי: "הנחת הצנרת נעשית תמיד במעורבות של החקלאים שבחלקותיהם עובר התוואי בין היתר להסדרת טענות שלהם, וכן לצורך תיאום יציאות לשימוש החקלאי...זכור לי כי בזמן הנחת הצנרת בחלקתו של מר גולדמן הוא נכח במקום, ואף הציג בקשות למיקום יציאת צרכן מהצינור הקולחין, ונכח גם מר אלון כהן. מיקמנו את צינור היציאה לפי בקשתו ". גרסתו זו לא רק שלא נסתרה בח קירתו הנגדית, אלא אף זכתה לתימוכין מעדויות כהן ומרמור.

43. לור העיד, כי פגש את התובע בשטח, בזמן ביצוע העבודה, והתובע הסכים להנחת קו מי הקולחין בחלקה 19, ותוואי הקו אף סומן בסימוני יתדות בשטח טרם הביצוע (ראה: עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 20-29 ועמ' 28, שורות 18-22). אף מרמור העיד בנידון, כי ברגע שהודיעו שמגיעים מי קולחין לכפר תבור הייתה שמחה גדולה, ולפני כן היה סימון של התוואי כמה שבועות, כל אחד ידע, מי שרצה לדעת ידע, היה סימון של יתדו ת לאורך התוואי (ראה: עמ' 26, שורות 27-29).

44. לור גם זכר להעיד, כי התובע התנגד למעבר הקו בחלקה 12 , והקו בפועל הוסט לבקשתו לחלקה הצמודה , וכי זה היה במאי או יוני 2007 (עמ' 28, שורות 11-15. ראה גם עדות כהן, עמ' 36, שורות 2-4). עניין זה עלה לראשונה בעדותו של התובע במהלך חקירתו הנגדית, והעד לור אישר סיפור זה, מה שמוסיף לרמת המהימנות שיש לייחס לעדותו, שהוא זכר פרטים מביצוע הפרויקט הנדון.

45. לור נשאל, האם ביום שנפגש עם התובע לטענתו בחלקה 19 והראה לו את התוואי והלה הסכים, האם נכח מישהו מטעם הקבלן המבצע, ועל כך השיב שאם הוא זוכר נכון, נכח מנהל העבודה של הקבלן שהיה בשטח כל הזמן, ובכלל זה טען שנכח אף אלון כהן, נציג האגודה שליווה את הפרויקט.

46. גם עדות כהן שהיה יו"ר ה ועד של האגודה במועדים הרלוונטי ים ל אירועים נשוא התביעה הייתה אמינה עליי. הוא הותיר בי רושם חיובי ביותר, ואני מאמינה לדבריו , כי פגש את התובע בשטח בזמן ביצוע הנחת קו הקולחין, והתוב ע הסכים למעבר הקו בחלקתו מס' 19. הלה העיד, כי היה יחד עם לור בסיור המקדים להנחת הקו ונפגש עם התובע בשטח (ראה: עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 17-20).

47. כהן העיד כי גם בחלקתו עובר הקו הראשי של מי הקולחין, אף בקוטר של 30 ס"מ, ולא רק בקוטר של 16 ס"מ כמו במקרה שלנו. הוא אישר, כי הסכים לכך שהקו יעבור בחלקתו כי כל חברי האגודה נהנים ממנו, ואין לו כל בעיה עם זה, וזה לא אמור להפריע לחקלאים בשימוש (ראה : עמ' 32, שורות 2-9, 14-18. ראה בנידון גם עדות לור, עמ' 28, שורות 28- 31 ועמ' 29, שורות 1-6). זה סותר את טענת התובע לפיה הקו הועבר אך ורק בדרך הציבורית או במרחבים הציבוריים, וחצה רק את חלקתו הוא.

48. דווקא עצם העובדה שנערך עם התובע מפגש בשטח, כפי שעולה מ עדויות ה"ה לור וכהן דלעיל , אשר נמצאו עלי כמהימנות, ובכלל זה כפי שעולה מעדות זהבי שגם כשהתקדמו לשטחו שאלו אותו איפה הוא רוצה את הזקיף והשלוחה, יש בכך להצביע כי הנתבעת ו/או מי מטעמה נקטו במשנה זהירות בטרם הונח הקו בחלקה הפרטית, וכי זה היה בהסכמת וידיעת בעלי החלקות.

49. גם השכן של התובע, מרמור, העיד כי יום לפני האירוע ראה כי התובע מבצע עבודות חפירה בחלקה, והזהיר אותו שלא יפגע בקו מי הקולחין, והתובע לא התייחס אליו, ובכלל זה פנה גם לבנו בנידון. גרסה זו של מרמור לא נסתרה.

50. כל האמור בעדויות עדי הנתבעת, סותרים את טענת התובע , שלא ידע או לא הסכים להנחת הקו.

51. מעבר לצורך אציין שגם על פי סעיפים 45 ו- 46 לחוק המים, רשאי הממונה לאשר את הנחת קו מים או מי קולחין במקרקעין פרטיים חרף התנגדות בעליה ובתנאים שייקבעו, כך שהתנגדות בעל המקרקעין אינה מהווה סוף פסוק במקרה הרגיל. בכל אופן, לא שוכנעתי כי במקרה דנא, הנחת הצינור בחלקתו של התובע פגעה בזכות הקניין שלו, או כי משיקולים זרים העדיפו לפגוע בזכות הקניין שלו על פני זכות הקניין של שכנו כטענתו.

52. יתרה מכך, בית-משפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת הנתבעת ו/או מי מטעמה בדבר התוואי בו הונח קו מי הקולחין, ואינו בוחן את השאלה אם ניתן היה לבחור בתוואי זה או אחר, אלא רק בודק אם העברת הקו במקרקעי התובע נעשתה בידיעתו , והתשובה לכך היא חיובית.

53. למעלה מהצורך אומר כי התובע אף לא תמך את תביעתו בחוות-דעת, אשר תצביע על קיומן של חלופות אחרות להנחת הקו ומה עלותן, וכל טענותיו בנידון נטענו בעלמא, ומשכך אין גם מקום לנטען בסעיף 25 לסיכומיו, כי ניתן היה להימנע מהפגיעה בזכות הקניין שלו באמצעות השקעה כספית נמוכה.(ראה גם: סעיף 34 לסיכומים).
54. מעבר לכך שלא שוכנעתי, כי הנחת הקו הייתה תוך פלישה לחלקת התובע או הסגת גבו לו, הרי שבכל אופן לא שוכנעתי שהנחת הקו בחלקתו פגעה בזכות הקניין שלו או גרמה לו כל נזק, אלא היפוכו של דבר. מהעדויות עולה כי הנחת קו מי קולחין היה מהלך חיובי שייחלו לו בכפר תבור, ולו התובע היה מבצע עבודות בחלקתו באופן זהיר, לא היה נגרם לו כל נזק.
55. זהבי הסביר, כי מי הכנרת הלכו ואזלו, מחירם גבוה ולא הייתה ברירה כי הם מוגבלים למכסת מים שהייתה קטנה מאוד, ומי הקולחין אפשרו השקיה יותר מורחבת במחיר יותר הגיוני וסביר, ובכלל זה אישר , כי זה עניין משמעותי מבחינת השיפור לגביהם כחקלאים (ראה: עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 15-20). הוא הוסיף בעדותו כי: "דיברו על זה הרבה שנים לפני כן וזה היה בגדר חלום שהתגשם" (עמ' 14, שורה 17).

56. כהן הצהיר בנידון, כי מטרת התקנת צנרת מי הקולחין , הייתה הוזלת מחיר המים והגדל ת המכסות עבור כל חברי האגודה. היקף זכויות התובע לקבלת מים גדל וערכן עלה לאחר הנחת קו הקולחין , הלה מכר ומוכר עד היום את זכויות המים שלו לחקלאי אחר. בעדותו הסביר, כי בכפר תבור היו במשבר אם הם ממשיכים בחקלאות או לא, לא היה להם מים, הם נלחמו בכל משרדי הממש לה עד שהצליחו לקבל מי קולחין על-מנת להמשיך את כל הפעילות, הם קיבלו מענק מהמדינה על-מנת ל רשת את כל כפר תבור (ראה: עמ' 35-36 לפרוטוקול ).

57. מנגד, טען התובע בעדותו, כי הפגיעה בו, עקב הנחת הקו בחלקתו , הינה פגיעה ביכולתו להשתמש בשני דונם מתוך החלקה (ראה: עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 19-22 וסעיף 34 לסיכומיו). טענה זו לא רק שנטענה בעלמא, אלא היא אף בגדר הרחבת חזית אסורה , הואיל ולא אוזכרה לא בכתב התביעה ולא בתצהיר התובע (ראה בעניין זה גם עדות כהן, עמ' 32, שורות 14-18). גם בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טען התובע שהנחת הצנרת רק גורמת לירידת ערך בחלקתו, ברם, גם טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין.

58. לסיכום נקודה זו מסקנתי היא כי לא הוכח על-ידי התובע שהנחת הקו הייתה תוך פלישה לחלקתו וללא הסכמתו או ידיעתו, אלא הוא הסכים וידע אודות הנחת הקו ומשכך אינו זכאי לסעד של סילוק יד.

הנזק לקו מי הקולחין:
59. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומים, נחה דע תי, כי דין התביעה שכנגד להתקבל בכל הנוגע לעלויות התיקון הישירות של הקו, הואיל ו נראה מעדויות עדי הנתבעת, אשר לא עלה בידי התובע לסתור אותן , שעבודתו הרשלנית של התובע בחלקתו היא זו אשר גרמה לנזק, ולא כל נימוק אחר אשר טען לו.

60. התובע טוען בסיכומיו כי בעלי החלקות הסמוכות נהגו להשתמש בחלקתו כדרך מעבר, עובדה שהייתה למורת רוחו, ובשלב מסוים בשנת 2014, החליט להניח במקום סלעים במטרה למנוע את מעבר כלי הרכב, ובאותה הז דמנות לפנות אבנים אשר התדרדרו לחלקה כתוצאה ממעבר הרכבים ומפעולות אותן ביצע שכנו מרמור

61. מרמור לא שלל, כי נעשה שימוש בחלקת התובע כ מעבר (ראה: עמ' 25, שורות 10-13), אלא שהעיד עוד, כי: "אדמת בור נוצרה בגלל הבולדרים, הסלעים שהוא הביא לחלקה. לפני שהוא הביא את זה היינו ממש במפלס אחד והיה שטח נקי" (עמ' 26, שורות 26-27). מרמור העיד עוד , כי התובע מבצע חפירות בחלקה כבר 3 שנים, הוא אף הזהיר את אלון שיש שם חפירות ואמר לו שעלול ה להיות פגיעה בצינור.

62. כהן העיד בדומה , כי שמו את הקו מספיק עמוק באדמה, סימנו אותו והתובע משיקוליו החליט להתנכל ולחפור, ביקשו ממנו כל הזמן להפסיק והוא המשיך להתנכל לקו. התובע חשף את הקרקע: "התובע טען שמורידים לו שם דונמים. מי שגרם לזה, זה הוא בעצמו. אם הוא רוצה לחסום שלא יכנסו לדרך אין לנו שום התנגדות, אך הוא החליט בשיטות שלו לחסום את השטח, הוא כל הזמן גירד וגירד את האדמה מלמטה עד שהוא חשף את הצינור, הוא גם הביא אבנים לאורך הגבול בינו לבין מר מרמור. הוא עשה קו אבנים לכל האורך" (ראה: עמ' 37, שורות 8-11. ראה גם: עמ' 35, שורות 21-22, עמ' 36, שורות 17-24 ועמ' 37, שורות 5-6).
63. התובע לא הכחיש, כי הוא ו/או בנו ביצעו עבודות בחל קתו, אשר כללו, פינוי עודפי אבנים , אדמה וחפירות ( ראה: עמ' 17, שורות 27-28, עמ' 18, שורות 4-12, 23-27 ועמ' 19, שורות 1-6). אומנם, התובע רשאי לבצע עבודות בחלקתו, יחד עם זאת, גם ביצוע עבודות אלו צריך שיעשה באופן סביר, שעה שמונח בחלקתו , בידיעתו ובהסכמתו קו קולחין, אלא שהתובע ביצע את העבודות בחוס ר זהירות, התעלם מקיום הצנרת ומאזהרה שניתנה לו מצד שכנו כי עלול הוא לפגוע בקו הקולחין, ונראה כי עבודתו הרשלנית היא שחשפה את הצינור וגרמה לנזק.

64. התובע שלל בחקירתו, כי חשף חלק מהאדמה באופן שהקט ין את העומק משמונים-מאה ס"מ לכ-60 סנטימטר, ולשאלה על סמך מה הוא מסתמך כשהוא אומר שזה לא נכון, השיב על סמך ההיכרות שלו עם השטח . לדבריו הוא מדד את העומק של הצינור מפני האדמה וישנה תמונה (ראה: עמ' 22 לפרוטוקול). איני מקבלת טענה זו שנטענה בעלמא, ושעה שלא הציג הוא את המדידות שביצע, מדידות אשר אוזכרו רק בחקירתו הנגדית.

65. התובע התעלם מהאזהרה שניתנה לו על-ידי מרמור, יום קודם לפגיעתו בקו, כאשר מרמור הצהיר בנידון , כי יום לפני האירוע הבחין בתובע כשהוא עוסק בחפירות יחד עם בנו עומר בסמוך לגבול החלקות, הוא פנה אליו והזהירו כי הוא עלול לפגוע בקו הקולחין, אך הלה לא שעה לפנייתו , ובכלל זה הצהיר כי לאחר שהבין שהתובע אינו מתכוון לחדול פנה גם לבנו עומר והזהירו כי הוא עלול לפגוע בקו וביקשו שיגיד לאביו שיזהר שלא לפגוע בקו. עומר אמר, כי אין לו השפעה על אביו (ראה: סעיפים 3-5 לתצהירו ועמ' 25 לפרוטוקול, שורות 19-26).

66. התובע הלכה למעשה לא שלל לחלוטין בתצהירו, כי נעשתה פנייה אליו מצד מרמור, אלא טען כי רק לאחר הפגיעה בצינור ואחרי שהמשיך לעבוד בחלקתו, פנה אליו מרמור והודיע לו כי הוא עלול לפגוע בצינור שמשרת אותו ואת חלקתו (ראה: סעיף 14). מבין שתי הגרסאות אני מעדיפה את זו של מרמור. נראה יותר הגיוני וסביר שהפייה לתובע לשם אזהרתו מפני פגיעה בקו תהא לפני הפגיעה ולא אחריה. בכל אופן היה מצופה כי התובע יזמן לעדות את בנו שעבד איתו בשטח שיעיד על מהות החפירות בשטח, וכן יבהיר את עניין פניית מרמור לאביו, אך התובע משום מה נמנע מלזמנו לעדות.

67. חיזוק למסקנה, כי עבודתו הרשלנית של התובע היא ש גרמה לנזק לצינור ולא כל סיבה אחרת, מוצאת אני בכך, שהתובע פגע שוב באותו צינור בשנת 2017, ותוך כדי ניהול התיק. הפעם ידע בוודאות את תוואי הקו, ואינו יכול להתגונן בטענה שלא ידע על הקו שעובר בחלקתו. (ראה: סעיף 10 לתצהירו ועמ' 17 לפרוטוקול, שורות 31-32
ועמ' 15-16 לפרוטוקול).

68. התובע הודה כאמור בפגיעה בצינור, אך ניסה להרחיק את עצמו מהאחריות לנזק שנוצר, לטעון לרשלנות דווקא מצד הנתבעת, כאשר בכתב ההגנה העלה שתי טענות הגנה : האחת – הצינור הונח ללא ידיעתו והסכמתו, תוך פלישה שלא כדין לחלקתו והשנייה –היעדר סימון כלשהו המעיד על קיום הצינור. בתצהירו ובסיכומיו העלה טענה נוספת, כי הצינור לא היה מונח בעומק מספיק (ראה בנידון: סעיפים 1-4 לסיכומי התביעה שכנגד). בכל הנוגע להיעדר ידיעתו אודות קיומו של הצינור בחלקתו, די באמור לעיל ואין לחזור על הדברים, כי הנחת הקו הייתה בידיעת ו ובהסכמתו והוא ידע על התוואי שלו. בכל הנוגע לטענותיו אודות העומק והסימון, דין טענות אלו להידחות, ואנמק;

עומק
69. התובע הצהיר כי הפגיעה בצינור התרחשה כתוצאה מכך שהצינור לא היה מונח בעומק מספ יק. אילו הצנרת הייתה מונחת בעומק של 3 מטרים כפי שהנתבעת טוענת, לא היה נפגע הצינור (ראה: סעיפים 11 ו- 25 לתצהירו). בסיכומיו טען שהצינור לא הוטמן עמוק מספיק בקרקע, אלא בעומק רדוד של כ-60 ס"מ מתחת לפני הקרקע כפי שמעידות התמונות שהוצגו על ידו במהלך חקירת עדי הנתבעת (ראה: סעיפים 11 , 14 ו-26 לסיכומיו.

70. הנטל להוכיח את הטענה אודות אופן הטמנת הצינור מוטל על התובע כמי שהעלה טענה זו. טענת התובע, כי פגע בצינור שה יה מוטמן באדמה לא בעומק הנדרש, נטענה בעלמא בלא שהוכחה כלל וכלל על-ידי התובע, באמצעות למשל חוות-דעת, אשר יהיה בכוחה לה צביע על העומק בו היה אמור להיות מוטמן הצינור לעומת העומק בו הוטמן בפועל וכיוצ"ב.

71. התובע שלל את הטענה, כי הצינור הונח בעומק של בין 80 ס"מ למטר, ולפי הערכתו, בחלק הגבוה של הצינור שהוא בקוטר 160 מילימטר, הונח בעומק של כ- 60 ס"מ מפני הקרקע, 50-60 ס"מ. לדבריו, הוא מדד את העומק של הצינור מפני האדמה וישנה תמונה, הוא הביא מד מטר ומדד ( ראה: עמ' 22 לפרוטוקול). לשאלה האם מדד לאורך כל הקו או רק בנקודה אחת השיב שמדד בנקודה אחת כי קשה לחשוף את כל הקו.

72. אין מקום לקבל את הערכת התובע בנוגע לעומק שבו הונח הצינור. הוא לא הוכיח מהו העומק בו היה צריך להיות מונח הוא ומהו העומק בו הונח בפועל. הוא לא הציג את המדידה שביצע או את התמונה שאזכר בעדותו .

73. יתרה מכך, במכתב שנשלח מב"כ התובע לנתבעת ביום 24.10.14 (ראה: נספח ו' לתצהירו), נטען בסעיף 5 : "במהלך עבודות שגרתיות בחלקתו, הופתע מרשי לגלות כי פגע בצינור מים, שהיה חפור בקרקע כשלושה מטרים בתוך חלקתו, ללא כל סימון עילי המיידע על קיומו" (הדגשות לא במקור – ר.נ.). האם הצינור היה בעומק של 3 מטר בקרקע או לאו ? לתובע הפתרונים.
במכתב תגובה שנערך על-ידי שב תאי גל און בשם ועד האגודה מיום 2.12.2014 צוין כי : "התקנת קו המים הייתה בעומק המאפשר לכלים חקלאיים לעבד את השדה מבלי לפגוע בצינור הטמון באדמה (כ-3 מטר עומק)...". רק לאחר קבלת מכתב זה, שינה ב"כ התובע את הגרסה במכתבו מיום 9.12.14 וטען כי: " זאת ועוד, צינור המים, בניגוד לאמור במכתבך, אינו טמון באדמה בעומק של 3 מ"ר...".

74. מטעם ההגנה העיד לור בעניין זה כי: "...באשר להנחת קו הקולחין בחלקה 19, חפירת התעלה, תחתית הצינור היה בעומק כמ טר ועשרה מתחת לפני האדמה בממוצע. קוטר הצינור הוא 160 מילי מטר, 16 סנטימטר" (עמ' 29, שורות 23-24), ובכלל זה לשיטתו צינור מי הקולחין לא צריך להיות בעומק של 3 מטר בתוך האדמה, אלא נהוג לעשות ממוצע חפירה של מטר, אין צורך ביותר אם אין מגבלה (ראה: עמ' 30, שורות 3-6). אף כהן העיד בנידון, כי הוא יודע מידיעה אישית את העומק בו הונח הצינור, מעל עומק של מטר (ראה: עמ' 35, שורות 21-22 ועמ' 36, שורות 17-20).
בכל מקרה לא עלה בידי התובע להוכיח, כי עומק זה אינו תקין או שהוא עומד בניגוד להנחיה זו או אחרת, או בניגוד לדין וכיוצ"ב, ובכלל זה לא עלה בידו להוכיח מה העומק שבו הוטמן הצינור הלכה למעשה.

סימון הצינור כנדרש או לאו
75. בכל הנוגע לסימון, הצהיר התובע בסעיף 17 לתצהירו, כי הצינור לא היה מסומן כלל והוא לא ידע ולא יכול היה לדעת כי צינור כזה עובר בחלקתו. גם אחרי שהנתבעת והעובדים מטעמה תקנו את הנזק וטמנו את הצינור, לא דאגו לסמן את מיקומו. בעדותו בפניי סתר התובע את עצמו ומסר היה סימון אם כי : "הסימון הונח על הצינור ממש בניגוד להנחיות שאומרות שיש לרפד את הצינור מלמעלה בחול מחצבה או חול ים..." ( ראה: עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 5-6 ). לדבריו הסימון הונח על הצינור ממש, בעומק של 40-50 ס"מ מפני האדמה.
האם היה סימון או לא היה סימון ? לתובע הפתרונים. מעבר לכך, התובע לא הוכיח, כי הנחת הצינור נעשתה בניגוד להנחיה זו או אחרת או בניגו ד לדין וכל טענותיו בנידון נטענו בעלמא.

76. בעניין הסימון אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי בוצע סימון כנדרש, וזאת בניגוד לטענת התובע. לור הצהיר כי הוא פיקח על הנחת הצנרת בשטחים. באופן כללי ביצוע הנחת הצנרת כולל את השלבים הבאים: סימון התוואי, חפירת התעלה, הנחת צינור, כיסוי ראשוני, הנחת סרט סימון וכיסוי התעלה. גרסתו זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.
בחקירתו הנגדית העיד לור, כי בערך כ-30-40 סנטימטר מעל ראש הצינור, היינו מעל החלק העליון של הצינור , שמים את סרט הסימון או האזהרה שיש צינור מונח בקרקע. ללור נאמר, כי כשפגע התובע בצינור, סרט הסימון היה מונח על הצינור עצמו, ועל כך השיב : "לא ראיתי. אני לא יודע. לא ראיתי שהסרט מונח על הצינור" (ראה: עמ' 30, שורה 12). לור העיד, כי הוא נכח במהלך העבודות של הנחת הצינור, ביצע פיקוח די צמוד, ואין אישור כיסוי לצינורות בלא אישורו (שם, שורות 13-17) .

77. לעדות לור מתווספת עדות כהן, לפיה בוצע סימון כדי למנוע פגיעה: "שמנו אותו מספיק עמוק באדמה, מעל מטר, סימנו את הקו, עד שנת 2014 הכל היה בסדר" (ראה: עמ' 35, שורות 21-22), ובכלל זה העיד "...בנוסף, אני דרשתי וזה סומן בסרט סגול, בחצי מטר מתחת לפני הקרקע, על מנת שאם יעבוד כלי הנדסי בשטח הוא יודע שיש שם צינור מי קולחין" (ראה: עמ' 36, שורות 20-21).

78. מעדויות ה"ה לור וכהן , אשר נכחו בשטח באופן תדיר בזמן אמת עולה כי הסימון בוצע כנדרש, ומשכך אין עוד מקום לטענת התובע אשר נטענה בעלמא, כי הוא פגע בצינור משום שזה לא סומן כנדרש.

79. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי ניתן וצריך היה לצפות שעבודות באופן בו בוצעו על-ידי התובע, יגר מו לסיכון בלתי סביר לקו הקולחין, שבהתממשותו חב הוא חובת זהירות קונקרטית. התובע הפר את חובת הזהירות כלפי הנתבעת, וגרם ע"י כך נזק לקו, לפיכך עליו לשאת באחריות לכך.

80. באחרית דבר ובטרם אדון בהיקף העלויות שעל התובע לשאת בהן, מצאתי לנכון להתייחס להפניית התובע לסעיף 49 לחוק המים בכתב התביעה העיקרי , אשר קובע, לדבריו, כי במידה ונגרם נזק כתוצאה משימוש בסמכות האמורה בסעיף 42, קרי הנחת צינורות לאחר קבלת הסכמת בעלים של המקרקעין, תשלם החברה על הנזק שנגרם.

81. בסעיף 49 לחוק המים , אשר עניינו "תשלום פיצויים", נקבע כדלקמן :
"(א)חברה וכל אדם שהיא הרשתה, בהשתמשם בסמכות הנתונה להם לפי פרק זה, יימנעו, עד כמה שהדבר ניתן, מגרימת נזק ויחזירו את המקרקעין, ככל האפשר, למצבם הקודם.
(ב) נגרם נזק ישיר כתוצאה משימוש בסמכות האמורה בסעיף 42, תשלם החברה פיצויים על הנזק שנגרם; אין בהוראה זו כדי לגרוע מזכויותיו של הניזוק על פי כל דין.
(ג) החליטה החברה לדחות דרישה לפיצויים לפי סעיף קטן (ב), תמסור לתובע הודעה מנומקת בכתב על כך 60 ימים מיום קבלת הדרישה".

82. המלומדים עפר שפיר ונטלי שמואלי מעודי, בספרם תאגידי מים וביוב (תשע"ב -2012) מציינים, כי לצד הסמכויות מר חיקות הלכת שהקנה המחוקק לתאגיד לטובת ביצוע פעולותיו, וב כלל זה בכניסה למקרקעין, לפי סעיפים 48-31 לחוק, ראה הוא לנכון להטיל עליו אחריות לחובת זהירות כלפי בעלי המקרקעין ומחזיקו בעשותו שימוש בסמכויות אלו. אחריות וחבות זו עוגנו בסעיף 49 לחוק המים (ראה: עמ' 382).

83. אין מקום להפנייה לסעיף 49 לחוק המים, הואיל ואין המדובר בעניינו במקרה בו נגרם נזק על-ידי האגודה כתוצאה משימוש בסמכות האמורה בסעיף 42 לחוק, דהיינו , כתוצאה מהעברת צינורות במקרקעין, אלא עסקינן במקרה בו התובע הוא שפגע בצינור והוא אף לא מכחיש זאת .

עלות התיקון
84. הנתבעת לא צרפה חוות-דעת שמאית, אשר תעריך את שווי התיקון ולא הובא אותו בעל מקצוע אשר ביצע את התיקונים כדי להעי ד על שווי העבודה, אלא כל שיש בתיק דנא, הינה חשבונית מס מיום 14.10.14 , בדבר תיקון קו מים, חלקים + עבודה בסך של 5,617 ₪ (כולל מע"מ) וסכום זה דורשת הנתבעת.

85. יחד עם זאת, איני זוקפת לחובת הנתבעת את אי צירוף חוות-הדעת, הואיל ועסקינן במקרה מיוחד בו נפגע צינור מים על -ידי התובע, אשר דרוש לגידולים חקלאיים, כך שלא ניתן היה בנסיבות המקרה להמתין עם התיקון עד לבדיקה שמאית , כי נדרש היה תיקון מיידי של הקו. משכך די בהודאת התובע כי הוא זה שפגע בצינור, כאשר הוא אינו חולק על כך שזה תוקן מייד על-ידי מי מטעם הנתבעת, לצד צירוף החשבונית, ביחד עם עדויות ההגנה, די בכל אלו יחד כדי להרים את נטל ההוכחה להוכחת הנזק שנגרם לנתבעת עקב מעשי התובע.

86. אין מחלוקת כי הפגיעה בצינור הצריכה את סגירת השיבר הראשי עד לתיקון. אין גם מחלוקת כי הצינור משרת את חלקתו הסמוכה של מרמור. מרמור העיד כי באותו שלב היה בשתילה של כרם ענבים בחלקתו, וצריך היה להשקות את השתילים פעמיים ביום אחרת ימותו, והוא אף מסר דברים אלו לעומר בנו של התובע לפני האירוע כדי להזהירו. התובע לא חלק על כך שמרמור שתל כרם ענבים בחלקתו כפי שעולה מעדותו.

87. כהן הצהיר, כי ביצעו תיקון דחוף שעלותו 4,760 ₪ בצירוף מע"מ, ולתצהירו צורפה החשבונית (ראה: נספח 5). הצורך בתיקון דחוף כמוצהר על ידו, לא נסתר בחקיר תו הנגדית והלה העיד בנידון, כי קיבל ממרמור הודעה על כך שנפגע הצינור והם שלחו בעלי מקצוע על מנת לתקן את זה כמה שיותר מהר, משום שמרמור היה באמצע שתילת כרם, היה זה באמצע חודש יוני והיה חם, ואי אפשר להשאיר נטיעה חדשה ללא מים יומ יים (ראה: עמ' 33, שורות 25-29).

88. כהן נשאל בחקירתו, האם הכינו חוות-דעת על מנת לקבוע מה הנזק שנגרם לצינור ואובדן המים , ועל כך השיב : "הוצאנו אנשי מקצוע. לא הזמנו חוות דעת. דאגנו להשיב את המים כמה שיותר מהר " (עמ' 34, שורה 2). כהן נשאל אף , האם במסגרת תביעתו או בתצהירו המציא פירוט עלויות העבודה, ועל כך השיב : "ממי ? תבין, בן אדם פגע בקו, עשה נזק, הלכנו והזמנו בעל מקצוע שיתקן את זה וזה עלויות התיקון..." (שם, שורות 8-9).

89. מכל האמור לעיל עולה כי הצורך בביצוע התיקון היה מיידי כדי לא להאדיר את הנזק ולפגוע בגידול החקלאי של האחר, כאשר נהי הוא, שבמצב כזה מה שעמד למול הנתבעת הוא לא בחינה שמאית של היקף הנזק או שווי התיקון, אלא ביצוע התיקון בפועל. לאחר ביצוע התיקון, אין עוד מקום להצגת חוות-דעת שמאית, שכן העבודה כבר בוצעה.

90. בנסיבות שפורטו לעיל, יש להסתפק בעדויות שנשמעו, ביחד עם חשבונית המס שצורפה לצורך הוכחת מידת הנזק ועלות תיקונו נשוא התביעה שכנגד.

91. לא מצאתי לנכון לקבל את התביעה שכנגד בכל הנוגע לעלויות נוספות של בזבו ז מים ונזקים בלתי ממוניים, אשר הוערכו על-ידי הנתבעת בסך של 5,000 ₪, הואיל ולא הונחה שום אסמכתא או הוכחה לכמות המים והתמורה שלה, אשר הלכה לאיבוד בעקבות הפיצוץ בקו, כך שרכיב זה של התביעה שכנגד לא הוכח. מעבר לכך לא שוכנעתי כי נגרם נזק בלתי ממוני כלשהו.

92. לסיכום, אני דוחה את התביעה העיקרית, ומקבלת את התביעה שכנגד בחלקה , ומורה לתובע /נתבעת שכנגד לשלם לנתבעת/התובעת שכנגד סך של 5,617 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביע ה שכנגד ועד ליום התשלום בפועל. כן ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

המזכירות תמציא פס"ד זה לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ח, 15 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם גולדמן
נתבע: החקלאי כפר תבור
שופט :
עורכי דין: