ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סימנדו מישייב נגד המוסד לביטוח לאומי :

15 אוגוסט 2018

לפני: כבוד השופטת מיכל פריימן
נציג ציבור (עובדים) מר נפתלי פאר
נציג ציבור (מעסיקים) מר יחיאל רז

התובע:
סימנדו מישייב
ע"י ב"כ: עו"ד איתן פלג
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד סא הרה עבאסי

החלטה

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר באירוע שאירע לו ביום 07.11.2013 כתאונת עבודה, עקב חשיפה לקרינה בתחנת שידור של בזק ביבנה.

בטופס התביעה שהוגש לנתבע לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה , בסעיף " האיבר שנפגע" ציין התובע: "ראש, צוואר, עמוד השדרה". בסעיף מהות החבלה ציין התובע " כאבים, חולשה".
בתביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה טען לכאבי ראש, פאניקה ולחץ עקב רעש המשדר.

הנתבע התמהמה במתן החלטה בתביעת התובע, הואיל ונדרשו לו מדידות קרינה מבזק.

התביעה שבפנינו הוגשה עוד טרם קבלת החלטה, והתבקש בה להכיר בתביעת התובע ולזמנו לוועדה רפואית.

ביום 10.9.15 הוציא ביה"ד צו המורה לבזק להמציא תוצאות בדיקות קרינה, ואלו הוגשו לבית הדין ביום 15/10/15. המדידות הן מיום 1.10.14.
יצויין, כי מדידות נוספות שהוגשו במצורף לתעודת עובד ציבור מיום 4.11.15 אינן רלוונטיות לענייננו משנמדדו מחוץ למבנה בו טוען התובע לחשיפה.

במעמד הדיון המוקדם ביום 15.10.2015, ציין ב"כ התובע כי "התובע טוען לבעיות נוירולוגיות ופסיכיאטריות עקב הקרינה וכן לבעיות אנדוקרינולוגיות".
הנתבע ביקש שהות לשם קבלת החלטה בתביעה לאחר בדיקת המדידות שנתקבלו.

7. בתאריך 21.12.2015 דחה הנתבע את תביעתו של התובע, וכך נכתב במכתב הדחייה:

"מבדיקת פרטי תביעתך, בירורים שנערכו תשובות שקיבלנו ממעבידך ומהמשרד להגנת הסביבה ועל פי חוות דעת רופא מומחה תעסוקה עולה כי אין קשר סיבתי בין תלונותיך על כאבי ראש וסחרחורת ובין תנאי עבודתך. כל מדידות הקרינה הדגימו עצמות קרינה בלתי מייננת העומדת בדרישות חוק הקרינה הבלתי מייננת מ-2006. לפיכך לא מדובר בפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק והתביעה נדחית".

8. לאחר ששמענו עדות התובע ועדות מר בועז שמוקלר, עובד בזק שעבד עם התובע ביום האירוע, קובעים אנו את עובדות המקרה כדלקמן:

א. התובע יליד 1954.
ב. התובע עובד בחברת "בזקטק" החל משנת 1989 ותפקידו המוגדר - עובד במסגרייה במפעל החברה בחיפה.
ג. ביום 06.11.2013 הודיע מנהלו של התובע לתובע כי למחרת יהיה עליו לנסוע לדרום הארץ על מנת לסייע לעובד אחר בהתקנת מטפים לכיבוי אש בתחנת שידור של בזק ביבנה.
ד. ביום 07.11.2013 נסע התובע יחד עם עובד בשם בועז שמוקלר לתחנת השידור ביבנה. הייתה זו הפעם הראשונה בה היה התובע במקום.
ה. בסביבות השעה 9:00 הגיעו התובע ומר שמוקלר לתחנה ונאסר עליהם להכנס עד לניתוק האנטנות. נציג מהתחנה דאג לכיבוי האנטנות ואמר לתובע ולמר שמוקלר שכאשר המשדרים עובדים אסור להם להיות בסמוך לאנטנות וכי עליהם לסיים את העבודה עד השעה 10:00, אז אמור להתחיל שידור.
ו. התובע עבד בהתקנת מטפים בסמוך לאנטנות במשך כ-45 דקות ואז נכנס להתקין מטפים בתוך מבנה בן 2 קומות. התובע עלה לקומה העליונה לבדו והיה עליו להתקין 3-4 מטפי כיבוי. אחרי כשעה החל התובע להרגיש תחושת שריפה בפנים, כפות הידיים והזרועות, הזעה וכאבי ראש. התקנת המטפים הייתה אמורה לארוך לתובע כחצי שעה וארכה לו כשעה וחצי, עד 11:50 לערך.
ז. בתוך המבנה היה משדר ברוחב 3-4 מטר ובגובה 2 מטר.
ח. במבנה היה סרט שעליו היה רשום "כבוי", אולם היה רעש של מכונה עובדת וכן היו אורות על אחד מהמשדרים.
י. בזמן הירידה מהקומה השנייה של המבנה הבחין התובע בחליפות מיוחדות אשר הגדיר אותן בהתחלה כ"חליפות אסטרונאוטים" ובהמשך הדיון "כמו חרמוניות" וסבר כי מדובר בחליפות מיוחדות נגד קרינה שעל העובדים במתקן ללבושבזמן העבודה. עוד ראה התובע בזמן הירידה מהמבנה זכוכית גדולה אשר סבר כי מטרתה היא להגן על העובדים מפני הקרינה.
יא. בדרך הביתה מיום העבודה חש התובע ברע. הוא פנה למנהלו וסיפר לו את מה שאירע לו.
יב. מספר ימים לאחר האירוע, ביום 10.11.13, ערכי TSH של התובע בבדיקת בלוטת התריס עמדו על 49.51 לעומת 6.22 בבדיקה קודמת מיום 8.3.12, והרבה מעל הנורמה ( 5.5 ). ביום 10/12/13 נמדדו ערכים של 5.96.

עיקר טענות הצדדים

9. לטענת התובע, בעבודתו במבנה בסמוך למשדר נחשף לקרינה מזיקה כתוצאה ממנה נגרמה לו פגיעה בתחום האנדוקרינולוגי .
כמו כן, חששו כי נחשף לקרינה גרם לו לפגיעה נפשית שהתעצמה עקב התחמקות המעסיק מלמסור מדידות קרינה, ורק לאחר כשנתיים ובאמצעות צו מבית הדין לעבודה קיבל התובע מבזק את תוצאות המדידות. לדברי התובע, מצב דברים זה בו סבר שנחשף לקרינה מזיקה בצירוף התחמקות המעסיק מטיפול בו וממענה לבקשותיו, הביא להידרדרות במצבו הנפשי.

10. לטענת הנתבע, הפגימה הנפשית והאנדוקרינולוגית לא נתבעו בטופס התביעה ומשכך לא נבחנו על ידי פקידת התביעות וגם לא נדחו על ידה. מאחר שלא מוצו ההליכים מול הנתבע בנוגע לפגימה הנפשית ולפגימה בבלוטת התריס אין להתייחס בתביעה זו לליקויים אלו.

11. בהחלטתנו על הגשת הסיכומים הורנו לצדדים להתייחס לטענות ביחס לפגימות מתחום הפסיכיאטריה ומתחום האנדוקרינולוגיה.

לטענת התובע, עוד בחקירתו הראשונית אצל הנתבע טען הוא לליקוי נפשי וכן לבעיות בבלוטת התריס. גם בדיון בבית הדין טען לליקוי נפשי ולליקוי אנדוקרינולוגי והיה על הנתבע לבחון גם את הליקויים האלה. בנוסף, לדברי ב"כ התובע, לאחר הדיון הראשון התיק הוחזר להתייעצויות אצל הנתבע והיה עליו להתייחס לטענות שהועלו בדיון. לשיטתו של ב"כ התובע, הנתבע גם התייחס לליקויים אלה. ב"כ התובע הוסיף וטען כי עוד בטרם התקבלה החלטה בעניינו של התובע שלח הנתבע לתובע טופס בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ובטופס זה ציין התובע כי הוא טוען לליקוי נפשי ואנדוקרינולוגי.

12. מנגד, הנתבע עמד על כך שתביעתו של התובע ביחס לליקוי הנפשי ולליקוי האנדוקרינולוגי לא נבחנו על ידי פקידת התביעות ומשכך אין לדון בליקויים אלה במסגרת תביעה זו.
הנתבע טוען כי במכתב הדחייה ציינה פקידת התביעות במפורש כי הליקוי שנדחה מחמת העדר קשר סיבתי לעבודה הינו " כאבי ראש וסחרחורת" וזו ראיה לכך שהפקידה לא דנה בליקויים אלו, ממילא לא דחתה את התביעה בגינם ומשכך אין זה ראוי שבית הדין ידון בליקויים אלה.
יחד עם זאת ו"למעלה מן הצורך", כדבריו, התייחס הנתבע בסיכומיו גם לטענות התובע בדבר הפגימות הנוספות.

הכרעה

13. בתי הדין האיזוריים לעבודה יושבים כערכאת ערעור על החלטותיהם של פקידי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בהתאם לסעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

14. לכאורה, החלטת נתבע במכתב הדחייה מיום 21.12.2015 מתייחסת רק לחלק מהליקויים להם טוען התובע בתביעתו ואולם, עוד בחקירת התובע בפני חוקר הנתבע העלה התובע את הבעיות בתחום הנפשי ובתחום האנדוקרינולוגי כנובעות לטענתו מהאירוע. על כך חזר במהלך בירור התביעה בבית הדין.
במסגרת הדיון, הנתבע ביקש שהות לבחון המקרה לאחר קבלת מדידות הקרינה.
לאחר קבלת המדידה ובמכתב רופאת הנתבע מיום 10/12/15 ישנה התייחסות לבעיית תת פעילות בלוטת התריס ממנה סובל התובע וכן לבעיה בתחום הפסיכיאטרי.
הנתבע, שהבין שזו חזית הדיון, ביקש זימון חומר רפואי גם בתחומים אלו.
לנוכח האמור, נתייחס להלן לגופן של טענות באשר לשני מישורים אלה, שהם למעשה היחידים אליהם מתייחס התובע בסיכומיו ומבקש מינוי מומחה לגביהם , תוך זניחת יתר טענותיו לליקויים בתחום הנוירולוגי או אחר.

15. ממדידת הקרינה שבפנינו עולה, כי בעת הפעלת המשדרים בהספק האופייני, עצמת המדידה בקומת הבניין הי יתה נמוכה מסף הרגישות של מכשיר המדידה והתוצאה נרשמה בערך "LOW ". הדבר מצביע על כך שלא קיימת קרינה חריגה במקומות שנמדדו בתוך הבניין.
התובע לא חלק על תוצאות אלו, לא טען כי המדידה אינה משקפת את מקום העבודה או כי הספק השידור הינו שונה.

16. התובע אף לא הביא כל ראשית ראיה לכך כי יכול שקיים קשר סיבתי בין חשיפה חד פעמית לקרינה (ובאיזו עצמה) לערכים שנמצאו בבדיקת בלוטת התריס, ובמיוחד שהתובע ידוע כמי שסובל מתת תפקוד הבלוטה עוד קודם לאירוע.

לנוכח האמור, לא הוכח כלל ועיקר ולו בראשית ראיה כי בענייננו אירע אירוע חריג של חשיפה לקרינה מעל לרמה המותרת אשר גרמה לבעיה אנדוקרינולוגית אצל התובע, ודין התביעה באשר לכך להידחות כבר בשלב זה.

17. באשר לפגיעה הנפשית.
ההכרעה בשאלה האם אירוע מסוים מהווה אירוע חריג נבחנת באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, קרי, כיצד השפיע האירוע בעבודה על המבוטח. כי בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות. המבוטח נדרש להוכיח כי ארע אירוע חריג, לבר מטענה כללית הנאמרת על ידו (עב"ל 34697-06-12 אלי פסח לאופולד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.2.14; עב"ל (ארצי) 13366-02-12 יורי קוברינסקי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 11.12.12).

18. מן הבחינה הסובייקטיבית, אין חולק כי העבודה בתחנת יבנה על מתקניו השונים הייתה חריגה מבחינתו של התובע שלא עבד שם מעולם קודם לכן.
מהראיות שבפנינו עולה כי התובע הבין כי אסור לו להימצא בסמוך למשדרים ולאנטנות בזמן פעולת המשדרים.
התובע ראה אורות ושמע רעש והניח כי המשדר עובד בשעה שעבד בסמוך לו בהתקנת מטפים.
התובע חש שלא בטוב במהלך ביצוע העבודה והיה משוכנע שהדבר נובע מחשיפתו לקרינה.
התובע לא הכיר את סביבת העבודה וממה שראו עיניו חשב שעליו להיות מוגן מאחורי זכוכית או בלבישת חליפות מיוחדות, והניח שנחשף לקרינה, דבר שהלחיצו מאד.
תוצאות הבדיקות שערך בסמוך לאחר מכן ואי גילוי מדידות הקרינה ע"י בזק במשך זמן ניכר העלו וחיזקו את חששותיו.

19. עדותו של העד מר שמוקלר מהווה ראיה אובייקטיבית לחריגות האירוע מבחינת התובע ותומכת בחששותיו הסובייקטיביים של התובע בדבר חשיפתו לקרינה.

מר שמוקלר העיד כי :

"עשינו סיבוב במשדרים עצמם באנטנות והיינו צריכים לחכות כדי שיכבו אותם כי אי אפשר להתקרב אליהם בזמן שהם משדרים בגלל הקרינה. את המשדרים עצמם בחוץ כיבו לפני שהגענו. יש שם מפקח שהוא דאג לכיבוי המשדרים...לאחר מכן הגענו לאולם שיש שם משדרים בפנים. היה שלט שהמשדר מכובה אבל האמת שהיה משדר אחד דולק והיו לו אורות... אחד מהם עבד אבל היה שלט כבוי. היה סרט מסביב למשדרים כמו סרט שתוחמים איזו תאונה. על הסרט היה מודפס "כבוי" אבל היו אורות והיה רעש..."

20. בעב"ל (ארצי) 14177-01-17‏ ‏ תומר אלעד נ' המוסד לביטוח לאומי שניתן לאחרונה, קבע בית הדין הארצי את הדברים הבאים באשר להכרה בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה:

"בהתאם לפסיקה, על מנת להכיר בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה יש צורך בשלב ראשון להצביע על אירוע מיוחד בעבודה. על מהותו של אותו "אירוע מיוחד" ודרך הוכחתו נקבעו בהלכה הפסוקה הדברים הבאים:

"סווג האירוע כ -"אירוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).

בהתאם לכך, ההערכה הנוגעת לסיווג האירוע כ-"אירוע מיוחד", כפי שהיא נעשית בשלב הראשוני של בירור התביעה, טרם למינוי מומחה רפואי, מבטאת למעשה שקלול לכאורי "על פני הדברים" של שני גורמים: ההיקף המוערך של התנאי האובייקטיבי, הנוגע למידת הריחוק של האירוע משגרת העבודה הרגילה (וזאת, בהתבסס על "ניסיון החיים", ככל שיש בו ללמד על השפעה נפשית אפשרית של האירוע המדובר על "מבוטח סביר" בנסיבות דומות) וההיקף המוערך של התנאי הסובייקטיבי (ככל שניתן ללמוד עליו מן הראיות הנוגעות לאופן התגובה הסובייקטיבי של המבוטח לאותו אירוע ולעוצמתה של אותה תגובה).

עם זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסויימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים - הרי שיש ללכת בנתיב שהותווה זה מכבר במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסווג האירוע. נתיב המוביל למינוי מומחה רפואי, חלף הדחיה של התביעה על סיפה, בנסיבות של ספק בדבר "חריגות" או "ייחוד" האירוע".

(עב"ל (ארצי) 50727-09-14 גיא בן נחום - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (23.11.15))."

21. בנסיבות העניין, חריגות האירוע והיסוד לחששותיו של התובע נתמכים או בייקטיבית בעדותו של העד מר שמוקלר. אשר על כן, יש מקום למינוי מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע ומצבו הנפשי של התובע.

22. המינוי יצא לאחר הגעת החומר הרפואי שזומן וטרם הגיע ממרפאת בריאות הנפש בטירת הכרמל /מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש "מעלה הכרמל"

ניתנה היום, ד' אלול תשע"ח, (15 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר נפתלי פאר
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר יחיאל רז
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: סימנדו מישייב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: