ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זעתרה הדייל נגד המוסד לביטוח לאומי :

24 אוגוסט 2018

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא

המערערת
זעתרה הדייל ת.ז. XXXXXX530

ע"י ב"כ: עו"ד שחאדה
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494

ע"י ב"כ: עו"ד בן דוד

פסק דין

לכתחילה הוגש הערעור בהליך זה נגד קביעות ועדה רפואית לעררים (אי כושר) מיום 27.9.16 לפיה לא אבדה המערערת 50% מכושר השתכרותה (להלן: ועדת אי כושר , החלטת אי כושר).
בהמשך לכך צרפה המערערת גם ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 29.8.16 אשר הותירה על כנה החלטת ועדה מדרג ראשון לפיה נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 40% לפי סעיף 4(ד') לרשימת הליקויים. (להלן: הוועדה , ההחלטה ).
משטענו הצדדים ביחס לשני הערעורים ידונו להלן אם כי יובהר כבר עתה , נוכח העובדה שבדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם לא העלתה המערערת כלל השגה על החלטת ועדת אי הכושר, ואף בהשלמת הטיעון שלאחר מכן לא מצאה מקום להתיחס לכך, הרי שדומה כי למעשה הערעור בענין זה נזנח.

רקע נדרש
התובעת, ילידת ,1992 סובלת מסכרת נעורים מאז היותה כבת 5 .
התובעת מטופלת במשאבת אינסולין כחמש שנים (נכון למועד הגשת הערעורים).
ועדה מדרג ראשון דנה בליקוייה של המערערת וקבעה לה נכות בשעור 40%. הועדה דנה בערר המערערת על החלטה זו וקבעה:" בת 24 סובלת מסוכרת נעורים מזה קרוב ל20 שנה. מזה 4 שנים מטופלת במשאבת אינסולין. לא ידועה פגיעה באברי מטרה. לדבריה אחת ל5 ימים ערכי הסוכר יורדים לרמה נמוכה הגורם לה לרעד ולסחרחורת ונאלצת לשתות דברים מתוקים. מבדיקת הדם הרציפה אכן מעידה שקיים ארועים של היפוגליקמיה. לדבריה פנתה במהלך השנה האחרונה פעמיים לאשפוז עקב כאבי בטן אך אין ציון לערכים היפרגלקמים קצוניים. במקביל במהלך השנה האחרונה, נאלצה להשתמש בקלוקגון פעם אחת בלבד. לאור הנ"ל מצבה מתאים ל40% נכות והוועדה דוחה את הערעור"
ועדת אי כושר שנתכנסה לדון בערר ועדה מדרג ראשון קבעה בהחלטת אי הכושר:
"מדובר בתובעת בת 24. סובלת מסוכרת בשיעור 40%. מעיון בדוח השיקום 23.6.16 סיימה בגרות ירדנית כמו כן מינהל הסקים. עבדה בעבודות פקידות טלמרקטינג אך הפסיקה . לדעת הוועדה לאור הכשרתה מסוגלת לעבוד בעבודות משרדיות פקידותיות. הוועדה קובעת כי לא איבדה מכושר להשתכר בשעור 50%.הוועדה דוחה את הערעור. הומלץ לפנות לשיקום."
להלן ידונו 2 הערעורים על פי הסדר הכרונולוגי, קרי ראשית לענין ההחלטה ולאחר מכן לענין החלטת אי הכושר.

דיון והכרעה
לענין ההחלטה
בתמצית טוענת המערערת כי החלה לגביה של פריט הליקוי שבסעיף 4(ד) אינה תואמת את מצבה והיה על הוועדה להחיל עליה את פריט הליקוי שבסעיף 4(ה).
לא מצאתי כל ממש בטענות המערערת לענין זה.
סעיף 4(ד) לרשימת הליקויים מתיחס ל" סוכרת לא מאוזנת המטופלת טיפול אינטסיבי באינסולין (ארבע זריקות ומעלה ביום או שמוש במשאבת אינסולין"
סעיף 4(ה) לרשימה מתייחס ל:" סוכרת המטופלת באינסולין ומתאפיינת באי יציבות קלינית בולטת הגורמת לאחד מאלה: חסר נוירוגלוגי (סוכרת שבירה), חמצת מטבולית, משבר היפראוסמוטי, אבדן הכרה או לשני ארועי היפוגליקמיה קשים במשך שנתיים המחייבם עזרה של גורם חיצוני (מתן זריקת גלוגקוז, מתן עירוי גלוקוז או אשפוז); לענין זה, "ארוע היפוגליקמיה קשה" ירידה בערך גלוקוז הדם מתחת ל 50 מג/דל הנמדדת באמצעות מד גלוגוז אישי או בדיקת מעבדה והמלווה באיבוד הכרה, פרכוסים או הכרה מעורפלת"
עיון בנמצאי הבדיקה וסכום הדיון של הוועדה כפי שהובאו מעלה , מצביע בבירור על כך שהתובעת נכנסת בגדר סעיף 4(ד).
נסיון המערערת לטעון כי מתוך הממצאים עולה תמונה שונה, אין לו כל בסיס: כך- הציון כי היו ארועים של היפוגליקמיה בממצאים אלה , אינו ציון של "אי יציבות קלינית בולטת" אלא אכן של "סוכרת לא מאוזנת" כפי שציינה הוועדה. כך האזכור של שני ארועי אשפוז ע"י הועדה כלל ביחד עמו גם הבהרה כי האשפוז נבע מכאבי בטן וכי " אין ציון להיפרגליקמיה קיצוניים"- שזהו התנאי לחלות הסעיף במקרה של אשפוזים. עיון בסכומי האשפוזים מראה כי קביעות הוועדה תואמות האמור שם. כך- הועדה מציינת כי התובעת נאלצה להשתמש בקלוקוגין פעם אחת בלבד- בכך מבהירה הועדה שאין המערערת עומדת בתנאי של "שני ארועי היפוגליקמיה קשים המחייבים עזרה של גורם חיצוני".
אם כן, לא זו בלבד שהועדה בחנה מתאם לתקנה 4(ד) אלא שהיא אף בחנה האפשרות להחיל סעיף 4 (ה) ושללה האפשרות להחיל על המערערת סעיף זה.
המערערת לא הראתה כל אינדיקציות לקיומם של איזה מן התנאים הנדרשים לחלותו של סעיף 4(ה).
בכלל זה גם הטיעון לקיומה של חמצת מטבולית (DKA ) הוא טיעון שמועלה בדיעבד וכלל לא הועלה ע"י המערערת בפני הוועדה ודי בכך כדי לדחותו. יותר מכך אף המערערת עצמה מציינת שחשד לכך נשלל באשפוזה בבית החולים (הרישום בביה"ח אף מציין כי התופעות שחשדו בהן הן ככל הנראה תוצאה של נטילת אנטיביוטיקה ונשללת בבירור חמצת) . המערערת לא הביאה כל אינדיקציה לכך שאובחנה כסובלת מחמצת מטבולית והנסיון במסגרת הערעור לטעון שתופעות שציינה התובעת שסובלת מהן מהוות אסמכתא לכך שסובלת מכך, אינו אלא נסיון של ב"כ המערערת לבצע אבחון רפואי חלף ביסוס רפואי ע"י גורם רפואי - נסיון שאין לו מקום . (יוער למעלה מן הצורך כי ה תובעת ייחסה בתלונותיה חלק מתחושותיה למחזור החודשי ומאידך גיסא, לא ציינה בתלונותיה רבים מן הסימפטומים שבחרה לציין בסעיף 10 ל"נימוקי ערר מפורטים" מטעמה).
המערערת צרפה את המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הוועדה והוועדה היא שניתחה אותם והגיעה אל המסקנות אליהן הגיעה בגדר סמכותה ומומחיותה שבית הדין אינו בעל הכלים לבחנה.
נוכח האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הועדה או בהתנהלותה. סבורני כי אין ממש בטענות המערערת וראוי היה כי תאמץ המלצת כבוד הרשם איתם למחיקת הערעור .

לענין החלטת אי הכושר
למעלה מן הצורך נוכח זניחת ערעורה בענין זה, יפורטו וידונו טענותיהם המקוריות של הצדדים ביחס לאי הכושר:
אליבא דמערערת, הוועדה לא התיחסה לתלונותיה בענין חולשה, רעידות בידים ונתונים אחרים המשפיעים על כושרה להשתכר, ולא לכך שאינה יוצאת מן הבית ללא ליווי ; החלטת הוועדה אינה מנומקת דייה כנדש בהלכת מוהרה; מצבה אינו מאשר לה עבודה במשרה מלאה ואף דורש הכשרה מקצועית. המערערת מפנה לקביעת רופא המוסד (מסמך שהוגש ביום 13.7.17) שקבע: " מסוגלת לעבודה במשרה מלאה תוך שמירה על ארוחות מסודרות" וטוענת בקשר לכך שלא הובררו סוגי העבודות.
אליבא דמשיב- למערערת נכות רפואית בשעור 40% בגין סכרת. נקבע לא אחת כי שעור נכות רפואית זו אין בה כדי להקנות זכאות לאי כושר- גם כאשר עסקינן בנכות גבוהה יותר; לא נפלה טעות משפטית בהחלטת ועדת אי הכושר.
מקובלת עלי טענת המשיב כי על פני הדברים אין פגם בקביעת כושר ההשתכרות של המערערת כפי שנעשתה ע"י הוועדה , בהיות הקביעה תואמת את שעור הנכות הרפואית כשלעצמו , ובוודאי ככל שעסקינן בנכות רפואית הנובעת מסכרת.
אשר לטענות הנוגעות לקביעות רופא המוסד – ודאי שאינן רלבנטיות להליך דכאן. יצוין רק כי אף שרופא המוסד סבר שמסוגלת לעבודה במשרה מלאה, הסתפקה ועדת אי הכושר אך בקביעה כי לא איבדה 50% מכושר השתכרותה. ואולם מתוך מסמך רופא המוסד שצרפה ב"כ המערער ניתן לעמוד על הנתונים הרלבנטיים . כפי העולה ממסמך זה המערערת אינה מקפידה לאכול בזמן כנדרש וככל שתעשה כן, תוכל לעבוד במשרה מלאה . (ביטוי להתנהלות דומה עולה גם במעקב מרפאה בהדסה ה"צ שצרפה "רושם: אינה בודקת מספיק פעמים ביום ולא סופרת פחממות איך שצריך"). בנסיבות אלה, ואף שאכן אין החלטת ועדת אי הכושר מפורטת ככל שהדבר נוגע למסקנותיה בדבר שעור אבדן כושר העבודה, הרי שניתן לעמוד על הלך מחשבתה.
כך גם לענין הלכת מוהרה- וועדת אי הכושר מסבירה כי למערערת הכשרה מתאימה עקב השכלתה ונסיונה בעבר. הוועדה מציינת גיל המערערת. על רקע כך מבהירה כי מסוגלת לעבוד בעבודות פקידותיות ומשרדיות. (כאמור בלא ציון כי כך יכולה לעשות בהיקף משרה מלא).
בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום להורות על השבת עניינה של המערערת לדיון בפני ועדת אי הכושר.

סוף דבר- דין שני הערעורים להדחות.
אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ח, (24 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: זעתרה הדייל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: