ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלכס שפירא נגד אתי ארנסטינה בן סימון :

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע

אלכס שפירא

נגד

נתבעים

1.אתי ארנסטינה בן סימון

2.עמי מימון בן סימון

פסק דין

לפני תביעה לתשלום דמי שכירות ופיצוי בגין הפרת הסכם.

רקע

1. התובע הוא בעליה של דירת מגורים ברח' וולבורג 23/3, קריית חיים ( להלן: "הדירה").

2. בתאריך 9.6.15 התקשרו התובע והנתבעים בהסכם שכירות שבהתאם לו שכר ו הנתבע ים את הדירה לתקופה של 24 חודשים החל מיום 1.7.15 ועד 30.7.17, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 2,100 ₪ ( להלן: "ההסכם"). למעשה – כך הסתבר במהלך שמיעת הראיות בתיק זה – היתה זו תקופת שכירות נוספת שבאה בתום 7 שנות שכירות קודמות של הנתבעים את הדירה.

3. במעמד חתימת ההסכם שילמו הנתבעים לתובע את דמי השכירות בשיקים דחויים שנמסרו לידיו מראש (להלן: "השיקים הדחויים").

טענות התובע

4. בעתירתו לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 33,400 ₪ , טוען התובע את הטענות שתפורטנה להלן:

א. השיקים הדחויים לא כובדו על ידי הבנק מהטעם של היעדר כיסוי.

ב. לאחר שכל פניותיו אל הנתבעים כי ישלמו לו את דמי השכירות בדרך אחרת לא הועילו, הוא דרש מהם לפנות את הדירה ואולם הם סרבו לעשות זאת גם כן.
לכן, בהתאם לסעיף 10 להסכם, על הנתבעים לשלם לו את סכום הפיצוי המוסכם בסך 200 דולרים לכל יום של איחור בפינוי.

ג. הנתבעים לא אפשרו לו להציג את הדירה בפני שוכרים אחרים ובכך מנעו ממנו את המשך השכרתה וגרמו לו להפסדים כספיים משמעותיים .

ד. התנהגות הנתבעים עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם ולפיכך – בהתאם לסעיף 12 להסכם, עליהם לשלם את סכום הפיצוי המוסכם במקרה כזה, בסך של 20,000 ₪.

טענות הנתבעים

5. הנתבעים מכחישים את טענת התובע בדבר אי כיבוד השיקים הדחויים על ידי הבנק וטוענים להגנתם כי בעקבות הקשיים התזרימיים אליהם נקלעו בחשבון הבנק שלהם, הם בקשו מהתובע כי יימנע מהפקדת השיקים ונהגו לשלם לו במקומם את דמי השכירות במזומן, בדרך של הפקדת הכסף בחשבון הבנק שלו.

6. לגרסתם, חרף זאת ולאחר שיצאו מן הדירה, הפקיד התובע את השיקים הדחויים ורק אז הם לא כובדו על ידי הבנק.

7. הנתבעים מאשרים כי הם נשארו בדירה במשך 2 חודשים נוספים לאחר מועד סיום תקופת השכירות על פי ההסכם, אלא שלטענתם הדבר נעשה בהסכמת התובע ובכפוף לתשלום דמי שכירות גבוהים יותר בסך של 2,400 ₪ לכל אחד מהחודשים הללו.

8. לתמיכת טענותיהם הפנו הנתבעים לתדפיסי חשבון הבנק שלהם, אסמכתאות בדבר התשלומים במזומן לתובע, אישור בדבר תשלום דמי השכירות בסך 2,400 ₪ עבור החודשים אוגוסט ספטמבר 2017 ותצלום הודע ות טקסט שהוחלפו בין הנתבעת לתובע , שגם בהן יש – כך לטענתם - כדי ללמד על הפקדת דמי השכירות במזומן.

התייחסות התובע לטענות הנתבעים ו תגובתם לטענותיו הנוספות

9. בעדותו בפני ובשונה מן הנטען בכתב תביעתו, אישר התובע כי הנתבעים אכן שלמו לו את דמי השכירות במזומן, אך טען כי הם עשו כן בעד חלק מן החודשים ולא בעד כולם וכי הוא עצמו נהג לקרוע ולזרוק את אותם שיקים דחויים שתמורתם שולם הכסף במזומן כאמור. בתשובותיו לשאלותי, ריכז את התובע את עיקר טענותיו במצב הדירה לאחר יציאתם של הנתבעים ממנה ובפגיעה ביכולתו להשכיר אותה לאחרים לאחר מכן, ואמר: "... התביעה נוגעת לשנתיים מאז 1.7.15 עד 30.7.17. גם לפני כן היו לי טענות נגדם. זה נכון שהם גרו אצלי תשע שנים ותמיד היו סיפורים עם שיקים שחזרו ולא כובדו, והם לפעמים הכניסו חלק במזומן ולפעמים לא. הארכתי להם את תקופת השכירות כי ריחמתי עליהם. מדובר למעשה על תום החוזה ואני גם הזהרתי את הנתבע שיש סעיפים בחוזה שמונעים ממנו להישאר בדירה ללא הסכם. למרות זאת הוא נשאר שלושה חודשים ללא הסכם, מ – 30.6.17 עד כמעט 27.9.17. גם בחוזה נאמר שהוא היה צריך אחרי לפחות תשע שנים, להשאיר את הדירה בצורה ראויה. אחרי שהוא עזב אני זימנתי שמאי... את התריס הם שברו, את החלונות הם שברו. את הדירה אני לא יכול להשכיר למרות ששיפצתי אותה. זה אזור בעייתי ואי אפשר למצוא אנשים באמצע העונה. למרות שהנתבע ידע את זה הוא הכניס אותי למצב שבו אני לא יכול להשכיר את הדירה. אני תובע אובדן הכנסות ושכר דירה על שלושה חודשים שלגביהם לא קיבלתי גם שיקים. חלק מהם כן וחלק מהם לא. את השיקים שכן קיבלתי, הגשתי לגביהם בקשה לביצוע שטר שעוד לא נשאה תוצאות...".

10. לתמיכת טענות אלה הגיש התובע את צילומי 4 השיקים שתמורתם – כך לגרסתו – הנתבעים לא שילמו לו במזומן (פברואר 15', נובמבר 15', אוגוסט 16' ו- מאי 17' - ת/1), הערכת שמאי בדבר גובה דמי השכירות שניתן היה לקבל עבור הדירה במועד יציאת הנתבעים ממנה ובמצב שבו היא הושארה – ת/2, ובנוסף לכך הראה – באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שלו – צילום של בדלי סיגריות שהושלכו על ידי הנתבע מבעד לחלון אל האזור בו מונח המזגן .

11. בתגובתו לטענות אלה, אישר הנתבע כי התובע אמנם סרב בתחילה להאריך את תקופת השכירות מעבר ל- 30.7.17 שהוא מועד סיומה על פי ההסכם, אך חזר וטען כי בעד התקופה הנוספת שהוא והנתבעת נשארו בה בסופו של דבר (עד 15.9.17) גבה מהם הלה דמי שכירות גבוהים יותר של 2,400 ₪ לחודש, וכדבריו: "...הוא הסכים שנשאר שם ואפילו הכריח אותנו להשאר שם, ויש לי קבלות שהפקדתי לו 2,400 ₪ בלי חוזה. זה אומר שגרתי אצלו בתשלום ולא בחינם בהסכמתו – ר' אישור התשלומים - נ/1. .. אני מבקש להראות גם ששלמתי עבור התקופות שלגביהן התובע טוען שהוא לא קיבל כסף - תשלומים שבוצעו
ב – 8.3.17, 18.5.16 ו – 26.6.17 – נ/2...".

12. אשר למצב הדירה לאחר יציאתם ממנה, אמר הנתבע: "...הנזקים היו בבית עוד לפני שנכנסנו. ...להגיד שאני הרסתי לו את הדירה זה לא נכון, אני השארתי לו את הכל שלם. התריס היה שבור כשנכנסתי. בסלון בחיים לא פתחתי את החלון. בדלי הסיגריות ליד המזגן הם שלי. מדובר בלכלוך. בחדר השינה התריס עבד. בכל החדרים. המזגן עבד עד היום שהלכנו ואני קניתי אותו גם בכסף שלי. הוא לא שילם לי עליו שקל. הדלתות בחדרים, זה ד לתות הזזה ישנות. זה בית ממש ישן...".

13. בתום הדיון ולאחר שעומת עם טענות הנתבע לפיהן דמי השכירות שולמו לו במלואם בעד התקופה כולה, אמר התובע: "... אני אומר שזה בטח אחרי מריבות וצלצולים. בסוף הוא שילם את רוב הסכום...", אך עמד על כך שסרב להמשך הישארות הנתבעים בדירה לאחר תום תקופת השכירו, באמרו: "...אני לא הסכמתי שהוא יישאר עד ספטמבר. אני לא לקחתי ממנו כסף כי לא רציתי. הוא הפקיד את הכסף. שלושה חודשים הוא גר ללא חוזה ועל זה נאמר בחוזה שעל כל יום אי פינוי הוא חייב לי כסף, 200 דולר ליום...". לשאלתי מדוע אם כך לא הגיש כנגד הנתבעים תביעת פינוי, השיב התובע: "...כי זה הליך ארוך והוא פינה לפני זה... אני כמה חודשים רדפתי אחרי הנתבע שיחתום על חוזה והוא לא הסכים. רציתי שיאריך את החוזה או יעזוב את הדירה... אני לא רציתי שיישאר. אם הוא היה בא וחותם איתי חוזה, אז יכול להיות שהייתי סולח לו...".

דיון והכרעה

14. לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

ואלה הם נימוקי:

א. התובע, אשר נטל ההוכחה מוטל על כתפיו, לא שכנעני כי הנתבעים לא שילמו לו את דמי השכירות שכן בעוד שבכתב התביעה טען כי השיקים הדחויים חוללו כולם וכי פניותיו אל הנתבעים בעניין זה לא נענו, אזי בסופו של דבר הוא נאלץ להודות כי הנתבעים שילמו לו חלק מהכסף במזומן ובסופו של דבר אישר את התשלום "ברובו" אם כי טען שהגביה לא היתה קלה עליו ולמעשה לא הוכיח אי תשלום בעד חודש כלשהי מתקופת השכירות כולה.

ב. גרסת הנתבעים כי הם נשארו בדירה בהסכמת התובע ובכפוף להעלאת דמי השכירות, נשמעה לי סבירה ונתמכה במסמך נ/1 המלמד כי בתאריכים 16.7.17, 13.8.17 הם הפקידו בחשבונו סך של 2,400 ₪ לכל אחד משני החודשים הנוספים.

ג. לא שוכנעתי כי הקושי של התובע בהשכרת הדירה לשוכרים אחרים מאז עזיבת הנתבעים אותה, היה נעוץ במעשה או במחדל כלשהו שלהם.

ד. גם טענת התובע לנזקים שנגרמו על ידי הנתבעים ולא תוקנו, לא הוכחה כנדרש.

15. התוצאה היא אם כן שהתביעה נדחית.

בנסיבות המקרה לא ראיתי לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבעים שלהתרשמותי אכן הכבידו עליו באופן התנהלותם, גם אם לטעמי לא הסבו לו נזקים המצדיקים פסיקת פיצוי.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום (לנתבעים לפי הכתובת המעודכנת – רח' טרומן 14, דירה 3, קרית חיים).

ניתן היום, ו' אלול תשע"ח, 17 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלכס שפירא
נתבע: אתי ארנסטינה בן סימון
שופט :
עורכי דין: