ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחמים שהרבאני נגד לאהוב מקרוב בע"מ :

בפני
כבוד ה שופט אריאל ברגנר

התובע

רחמים שהרבאני

נגד

הנתבעת

לאהוב מקרוב בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לפי תקנה 214טז(ב) ותקנה 215יב לתקנות על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

התובעים הינם בעלים של 2/3 מחלקת קרקע עליה נמצא מבנה מלאכה בשטח כ- 675 מ"ר ברחוב רובינזון 19 בפתח תקווה הידועה כחלקה 380 גוש 6361 (להלן: המושכר). אחיהם של התובעים, מר אמיר שהרבני, הינו הבעלים של 1/3 מהמושכר אך הוא אינו צד לתובענה .

הבעלים של המושכר התקשרו עם הנתבעת בחוזה שכירות ביום 22.11.12 וביום 13.8.13 נחתם נספח לחוזה המאפשר לנתבעת להשכיר את המושכר בשכירות משנה למטרת בית ספר. הנתבעת השכירה בהתאם לנספח זה את המושכר לעמותת שובו.

לפי טענת התובעים, בסעיף 12 לחוזה השכירות ניתנה לנתבעת אופציה להארכת תקופת השכירות עד ליום 30.3.2024 אלא אם כן הודיעה הנתבעת על כוונתה שלא לממש את האופציה. לפי גרסתם, הנתבעת הודיעה ביום 6.6.17 על רצונה לסיים את תקופת השכירות ולכן החוזה הגיע לקיצו ביום 30.3.18. בכתב התביעה טענו הנתבעים להפרות של החוזה מצד הנתבעת וכך פירטו כי השיקים שמסרה לפירעון דמי השכירות לא כובדו ובשל כך ננקטו כנגדה הליכי הוצל"פ ואף הוטל צו עיקול על הערבות הבנקאית (תא"ק 52360-11-17) .

כתימוכין לגרסתם מפנים התובעים למכתבו של מנהל התובעת מר יצחק סיטון (איציק) מיום 6.6.17 וכן לתמלילי שיחה ותרשומות שנערכו בינם לבין מנהל הנתבעת, בהם הביע את רצון הנתבעת לסיים את חוזה השכירות ולא להאריכו. כמו כן מוסיפים התובעים כי הם הסתמכו על הודעות הנתבעת כי החוזה מסתיים בחודש מרץ 2018 ועל סמך הסתמכות זו שינו מצבם לרעה.

הנתבעת מנגד טוענת כי האופציה שבחוזה נכנסה לתוקפה באופן אוטומטי בהעדר הודעה מצדה. לפי עמדתה, בעוד שבכתב התביעה ביססו התובעים את עילת הפינוי על שורה ארוכה של הפרות, בסיכומיהם שינו גרסתם וטענו כי עילת התביעה הינה סיומו של החוזה ובאופן הממחיש עד כמה סומנה המטרה של סילוקה מהמושכר. בהקשר זה מטעימה הנתבעת כי התביעה נועדה לשרת את התובעים בסכסוך פנימי בינם לבין אחיהם שאינו צד לתובענה. עוד טוענת הנתבעת כי המכתב מיום 6.6.17 אינה מהווה הודעה על אי מימוש האופציה מאחר ונכתב לצורכי משא ומתן , ומוסיפה כי היא נערכה כלכלית והשקיעה סכומים ניכרים בהסתמך על המשך החוזה. כמפורט בסיכומים, בחודש ספטמבר 2017 פתחה הנתבעת גן ילדים במושכר והשקיעה מאות אלפי שקלים בשיפוצים לצורך הפעלת הגן כאשר התובע 1 ביקר באופן תדיר במקום וידע על השקעה זו.

בישיבת יום 18.7.18 התקיים דיון בפני בו נכחו התובעים ומנהל הנתבעת, ולאחר שכשלו ניסיונותיהם להגיע להסכמות הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח בפני אני סבור כי דין התביעה להידחות במספר רבדים. הן מאחר והתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות והן בה יעדר הודעה מצד הנתבעת על אי-מימוש האופציה ואפרט נימוקיי להלן.

אין חולק כי ניתנה לנתבעת אופציה להארכת תקופת השכירות עד לחודש מרץ 2024, כאשר זכותה של הנתבעת להארכת החוזה תופעל אוטומטית אלא אם כן הודיעה הנתבעת לתובעים על אי-מימוש האופציה 90 יום טרם תום תקופת השכירות (קרי, חודש ינואר 2018). מפאת חשיבות הדברים אביא להלן את הוראת סעיף 12 על שלושת תתי-סעיפיה:

"12.1 בכפוף לתנאים המפורטים להלן לשוכר נתונה האופציה להאריך את תקופת השכירות לתקופות שכירות נוספות, כאשר תקופת השכירות בת 5 שנים נוספות ותחילתה בסיום "תקופת השכירות" (להלן: תקופת השכירות הנוספת). תקופת האופציה תהיה מיום 1.4.2018 ותסתיים ביום 30.3.2024.
12.2 כל תקופת השכירות הנוספת תיחשב כממומשת אוטומטית, ותקופת השכירות תוארך בהתאם, וזאת אלא אם כן יודיע הש וכר למשכיר על כוונתו שלא לממש את האופציה להארכת אותה תקופת שכירות נוספת, וזאת 90 יום לפחות לפני תום תקופת השכירות ולפני תום כל אחת מתקופות השכירות הנוספות לפי העניין.
12.3 בתקופות השכירות הנוספות יחולו כל תנאי הסכם זה, למעט העלאה של 5% בדמי השכירות בתחילת תקופת השכירות הנוספת לעומת דמי השכירות בחודש השכירות האחרון בתקופה שלפניה, קרי, החודש האחרון לשכירות שהוא בתאריך 1.3.2018 ועל פי אותו חודש דמי השכירות יעלו דמי השכירות בשיעור 5% ובתוספת מע"מ כחוק".

הלכה פסוקה היא כי מעצם טיבו של חוזה אופציה נקשר אחד הצדדים מבחינתו לחוזה שיכול להיות מחייב, בכפוף לרצונו או לחוסר רצונו של הצד האחר, ולפיכך הצד שהאופציה עומדת לרשותו צריך למלא בדייקנות ובקפדנות אחר הדרישות ההסכמיות למימושה ( ע"א 798/88 אריק מימון נ' שרה שטינברג, פ"ד מה(3) 529 (1991)). כפי שעולה מנוסחו של סעיף 12 הצדדים לא קבעו תנאים להפעלת האופציה אך מנגד הסדירו את התנאים שבהתקיימם לא יוארך חוזה השכירות, היינו – הודעת הנתבעת על כוונ תה שלא לממש את האופציה 90 י ום לפחות לפני תום תקופת השכירות.

חוזה השכירות קובע במפורש כי על מנת להמשיך את החוזה אין צורך לעשות דבר ואילו על מנת להפסיק את החוזה יש צורך בהודעה מצד הנתבעת, עפ"י שיקול דעתה, או-אז יפקע חוזה השכירות בחודש מרץ 2018. פשיטא כי עניינינו ב"תנאי מפסיק" של החוזה ולכך חשיבות ראייתית. כאשר החוזה הוא חוזה על תנאי מפסיק , הנטל להוכחת התקיימותו של התנאי המפסיק הוא על הצד הטוען כי החוזה חדל להתקיים, ולפיכך על התובעים להראות כי הנתבעת הודיעה על רצונה שלא להמשיך את החוזה.

התובעים טוענים כי הנתבעת הודיעה על אי מימוש האופציה ועמדתם מבוססת בעיקרה על הודעת מנהל הנ תבעת שנשלחה לתובעים ביום 6.6.17 ובה נכתב " בהתאם להסכם השכירות בין החברה למשכיר אנו מבקשים להקדים את סיום חוזה השכירות ממרץ 2018 ליום 31 ביולי 2017 ומיום זה הנכס לא יושכר לחברה והיא לא תישא בהוצאות שכ"ד". מכתב זה נחתם בסופו במשפט "מסמך זה אינו תקף משפטית ואינו מחייב לצורכי משא ומתן".

אין בידי לקבל את עמדת התובעים בעניין זה. מנהל הנתבעת מסיים את מכתבו בלשון מפורשת וברורה כי "מסמך זה אינו תקף משפטית ואינו מחייב לצורכי משא ומתן", ועל כן לא ניתן לראות בבקשת מנהל הנתבעת להקדמת מועד סיום השכירות – אשר לא התקבלה על ידי התובעים (ובבחינת הצעה שלא קובלה) , כמגלמת בתוכה גם הודעה על אי מימוש האופציה משהדבר לא נאמר במפורש ואף לא משתמע מכך.

כמו כן סומכים התובעים על ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים ובין באי-כוחם לאחר הודעה זו, וכך למשל מפנים התובעים למכתב ב"כ הנתבעת מיום 5.12.17 לב"כ התובעים בו צוין כי "התנהלות זו של מרשיך החלה לפני מספר חודשים עת פנה מנהל מרשתי לבקש לשוחח עמו אודות תקופת האופציה הקבועה בהסכם שבין הצדדים אז טען מרשך כי הוא אינו מטפל בנכס עוד והפנה את מנהל מרשתי לאחיו כאשר כל אחד מהם טען בפני מנהל מרשתי כי הוא אינו מטפל בנכס". ב"כ התובעים דחה טענות אלו וכך הדבר נסוב על עצמו בתכתובות באי כוח הצדדים העוקבות לה.

ביום 21.2.18, לאחר שחלף מניין 90 הימים למשלוח הודעת הנתבעת על אי מימוש האופציה, פנה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעים בבקשה לתיקון נזילות במושכר ובתוך שכך הבהיר "ומאחר ואנו עומדים ערב תחילתה של תקופת האופציה ומרשתי אמורה להעביר שיקים נוספים על חשבון דמי השכירות, אבקש לדעת מי הגורם מטעם מרשיך מולו אמורה מרשתי לעמוד בכל ענייני השכירות".

בתגובה למכתב זה השיב ב"כ התובעים כי לנוכח הפרות החוזה מצד הנתבעת ובין היתר אי תשלום יתרת החוב בתיק ההוצל"פ והסדרת האישורים לשימוש חורג "נראה כי מרשך אינו זכאי להארכת החוזה והוא נדרש להיערך לסיום החוזה בסוף חודש מרץ". ב"כ הנתבעת התנגד לטענות אלו ולדבריו "אין בכוונת מרשתי לפנות את המושכר בסוף חודש מרץ". ביום 9.4.18 הודיע ב"כ התובעים כי חוזה השכירות בין הצדדים פקע בסוף חודש מרץ 2018 וכי על הנתבעת לשלם לידי התובעים את הפיצוי המוסכם לכל יום בו היא מחזיקה במושכר.

בנוסף סומכים התובעים עמדתם על תכתובות שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה שהוחלפו בין מנהל הנתבעת ל תובע 1 וכן תמלול שיחה בין התובע 1 לבין גב' נוימן מנהלת הכספים של הנתבעת. מעיון בתכתובות אלו ניתן להתרשם כי מדובר בהעתקת תרשומת שיחה של מסרונים שנשלחו באמצעות טלפון נייד בין התאריכים 22.2.2017 עד 6.3.2018.

הגם שאין מדובר בראיה שהוגשה עפ"י דרישות הדין הרי שמדובר במסמכים שהוגשו על ידי הנתבעת כצרופות לכתב הגנתה, ומשלא נטען מצידה נגד קבילותם או תוכנם הרי שהתובעים רשאים לעשות שימוש במפורט במסמכים אלו.

בסיכומיהם מצביעים התובעים על הודעה שנשלחה מ"איציק" שם נכתב ביום 11.6.2017 "אני חוויתי ועדיין בעיצומו של משבר כלכלי. אני סוחב על עצמי את החתימה שלי כבר ארבע שנים כמו גיבור ונלחם בשיניים לשלם לכם את מה שמגיע לכם. אנא ממך תשחרר אותי מהחוזה הזה. זה ימוטט אותי כלכלית. אני מתחנן. זה יעזור גם לכם נחפש יחד מישהו טוב ונצא לדרך חדשה בבקשה ".

בתשובה לכך כתב "רחמים שהרבני" "סיטון אני כבר לא מטפל בכל הקשור לבית גיל אבקשך לא להתקשר אלי כי אני לא אענה לך שיהיה לך בהצלחה".

בהמשך לכך כתב מנהל הנתבעת ביום 18.6.2017 "אבל יש לי זכות להשכיר הלאה ויש שוכר טוב. למה סתם להתנגד בלי לדעת במי מדובר אפילו??" ובמענה להודעה זו השיב התובע 1 " יש עוד שותפים תפנה אליהם". מנהל הנתבעת לא הרפה וביום 27.6.2017 כתב בחוזר "יש לי אופציה והשוכר רוצה להיכנס לתקופה נוספת". לדברים אלו השיב התובע 1 "אין לך עוד אופציה ראה מכתבך האחרון אלינו תפסיק". בתגובה דחה מנהל הנתבעת את הדברים והבהיר "המכתב כתוב במפורש לצורכי משא ומתן".

ביום 27.6.2017 שלח מנהל הנתבעת הודעה לתובע 2 "משה שהרבני" וזה האחרון ביקש כי יחדל ליצור קשר עם התובע 1 ו אף הוסיף "הודעת מפורשות במכתב לכולנו כי נמחל לך ושתחזיר לנו את החזקה בחודש אוגוסט 2017 והודעת מפורשת שאתה לא מימשת זכות האופציה לעוד חמש שנים נוספות. כמו כן הודעת לנו כי יש לך שוכר שיכנס לנעליך באותה שיטה של שובו. דברתי עם רחמים והוא מסכים שהשוכר שאתה מציע שיפנה אלי או לאמיר אנו נבחן אותו מכל כיוון ואז נחליט אם הוא תואם לנו".

בכתב ההגנה ובסיכומיה הסבירה הנתבעת כי תכתובות אלו נשלחו לתובעים על רקע מצוקה אליה נקלעה בחודש יולי 2017 בשל עזיבת שוכרת המשנה עמותת שובו והותרת חוב של כ- 350,000 ₪.

כמו כן צירפה הנתבעת לכתב ההגנה תמלול הקלטה של הודעת קולית מישומון הוואטסאפ שנשלחה על ידי מנהל הנתבעת לתובע 1 שנתמכה בחוות דעת שירותי תמלול ערוכה כדין. מתמליל ההקלטה עולה כי מנהל הנתבעת הודיע לתובעים "אני מודיע לך מפורשות שהמכתב ששלחתי לכם כתוב שהוא רק לצרכי משא ומתן ואם לא קבלתם את העניין של העזיבה שלי באוגוסט אז אתם גם לא תקבלו את ההודעה המפורשת שלי שאני לא מממש את זכות האופציה כי אני מודיע לך עכשיו מפורש שאני יש לי עד דצמבר להחליט אם אני מממש את האופציה או לא ועד אז אני אעשה מה שאני רואה לנכון. בדצמבר תקבלו הודעה אם אני ממשיך או לא ממשיך. אני אשמח שאתה יכול, אה שאתה מבין אותי".

עפ"י הנחזה מתוכנה של הודעה זו נשלחה לתובעים במועד שקדם לתום התקופה של 90 הימים (לטענת הנתבעת ההודעה נשלחה ביום 27.6.17) . בתמליל השיחה השני שצורף לכתב ההגנה נכתב מפי מנהל הנתבעת " אני לא רוצה להאריך, הרי אנחנו מוסד חינוכי, רוצה להאריך את זה עד סוף 2018, עד סוף שנת הלימודים, הוא לא מוכן, לא מכון כלום. אתה יודע אני לא מבקש פה תוותר לי תרחם, אני מבקש טיפה גמישות. [...] אני לא רוצה להיכנס לתוך האופציה השנייה. אתה מבין ולסבול עוד חמש שנים עכשיו. מצד שני אם אני משלם עד מרץ 2018 אני משם את זה מהכיס".

לאחר שעיינתי בתרשומות ובתמלילים שצורפו לכתב ההגנה ובחנתי את טענות הצדדים בעניין זה לא שוכנעתי שיש בכך את הראיה הנדרשת להודעה על אי מימוש האופציה מצד הנתבעת . מה גם שמנהל הנתבעת העמיד את התובעים במסגרת התכתובות על כוונת הנתבעת להמשיך בחוזה השכירות, מבעוד מועד. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בהודעת ב"כ התובעים מיום 1.3.18 על היעדר זכאותה של הנתבעת להארכת החוזה לנוכח ההפרות החוזיות מצדה, וביתר שאת בהיעדר אזכור או התייחסות למימוש האופציה על ידה; שכן, לו היו התובעים סבורים כי הנתבעת הביעה את רצונה להביא החוזה אל קיצו בהודעה על אי מימוש האופציה לא היה צורך במשלוח מכתבו זו של בא-כוחם.

משכך, אפוא, אני קובע כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת קיומה של הודעה מצד הנתבעת על אי מימוש האופציה, ועל כן עילת הפינוי המבוססת על טענה זו – נדחית.

התובעים בכתב התביעה סוקרים שורה של הפרות חוזיות שלפי טענתם מפקיעים מידי הנתבעת את זכותה לממש את האופציה. בסיכומיהם לא חזרו התובעים על הטענה להפרת חוזה השכירות וכלשונם "עילת התביעה של התובעים היא סיומו של חוזה השכירות" ובהמשך "בכתב התביעה פירטו התובעים שורה ארוכה של אירועים טראומטיים שאירעו במהלך השכירות". בדיון שהתקיים בפני הבהיר ב"כ התובעים כי ההפרות שנטענו בכתב התביעה הן נסיבות חשובות אך הן לא העיקר. התובעים לא הציגו כתמיכה לטענה זו ראיות כלשהן וממילא שיש לראותה כטענה שנזנחה ועל כן היא נדחית.

אשר לטענת ההסתמכות של התובעים שנטענה בצורה כללית ואגבית הן בכתב התביעה והן בסיכומים, אציין כי ייתכנו מקרים בהם ניתן יהיה להחיל את תורת ההשתק ומכוחה לראות בצד לחוזה כמושתק מלהתכחש למצג שהציג כלפי הצד השני אשר שינה את מצבו לרעה בהסתמכו על מצג זה. אולם התובעים לא העלו טענה זו, וממילא שלא הוכיחו אות ה, וכך גם לא נמצא הפירוט הנדרש והתשתית הראייתית לתמיכת הטענה כי התובעים הסתמכו על מצגים לכאורה מטעם הנתבעת ושינו את מצבם לרעה.

לאור כל האמור – התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מהיום .

ניתן היום, ו' אלול תשע"ח, 17 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחמים שהרבאני
נתבע: לאהוב מקרוב בע"מ
שופט :
עורכי דין: