ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'מאל צקר אטמיזה נגד א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ :

19 אוגוסט 2018
לפני:
כבוד הרשמת מרב חבקין

התובע:
ג'מאל צקר אטמיזה

-
הנתבעת:
א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה.

1. התובע לא הגיש תגובה לבקשה חרף חלוף המועד גם לאחר ארכה שהתבקשה.
בהתאם להחלטת כבוד השופטת פלד מיום 31/7/18 הועבר התיק למתן החלטתי.
משלא הוגשה תגובה תינתן החלטה על יסוד הבקשה והמסמכים שבתיק.

2. לאחר עיון בבקשה, בכתבי הטענות ובמסמכים בתיק להלן ההחלטה:
ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה " ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:
( א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,
לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של
נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת
המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954( סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין
או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום
הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה
להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע
את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט
בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים
שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא
הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת
אם הורשה התובע להפסיקה."

3. בהתאם להוראה זו, שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא לסעיף קטן ( ב) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

3. במקרה זה התובע הוא תושב הרשות הפלסטינאית. מכאן שיש להפעיל במקרה זה את הכלל לפיו הוא יחויב בהפקדת ערובה אלא אם הראה שחל אחד התנאים המנויים בתקנה אשר בהתקיימם לא יחול הכלל האמור.

4. לפי הוראת התקנה מי שנדרש להראות ראשית ראייה הוא התובע. בהתאם נדרש הוא לצרף לתגובתו מסמכים המלמדים לשיטתו על קיומה של ראשית ראייה. התובע אף טען במסגרת בקשתו לארכה כי ברשותו עשרות מסמכים , אולם בפועל לא הוגש ולו מסמך אחד וכך גם לא צורף דבר לכתב התביעה.

5. אומר כבר כעת כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

ראשית, לא די בטענות בכתב התביעה באשר כתב תביעה אינו אלא כתב טענות, הוא אינו ראייה וגם לא ראשית ראייה.

שנית, עיון בתביעה מעלה, כי טענות אשר נטענו כלפי הנתבעת במסגרת הדיון המקדמי - היינו כי הנתבעת התקשרה עם גורמים נוספים שביצעו עבורה משלוחים והיא חבה בתשלום זכויותיו ה תובע שהועסק לכאורה על ידי אותם גורמים - אינן מופיעות בכתב התביעה.

שלישית, כתב התביעה רצוף אי דיוקים לשיטתו של התובע עצמו. כך, למשל, נטען כי התובע עבד במשחטה, כאשר בדיון המקדמי חזר בו התובע מטענה זו. עוד נטען בתביעה, כי התובע עבד בהחזקה בסניפי הנתבעת, כאשר לפי הטיעונים בדיון המקדמי נראה כי גם טענה זו אינה נכונה והתובע עבד במשלוחים בלבד.

רביעית, יש לזכור כי ניסוח התביעה מהווה בסיס לדיון בהליך. לא זו בלבד כי לא הובאה ראשית ראייה לכך שההתקשרות בין הנתבעת לבין גורמים שלכאורה העסיקו את התובע היה בה לקפח את זכויותיו באופן המצדיק לראוחראית לתשלום הזכויות , אלא שטענות מסוג זה כלל לא עלו בתביעה ומכאן שאף אין מקום לדון בהן.

חמישית, ובהתייחס להעסקה במישרין על ידי הנתבעת, לא הובאה כל ראשית ראיה לכך. מנגד, הנתבעת הציגה תכתובת עם הגורם עמו התקשרה לביצוע משלוחים (חברת סוסנה מובינג בע"מ). על פי תכתובת זו התובע גם לא הועסק על ידי אותה חברה אלא עבד כעצמאי מול קבלן משנה של ה לתקופה קצרה בהרבה מזו שלגביה נטען בתביעה.

שישית, אני ערה לכך שהנתבעת למעשה מודה בכך שהתובע ביצע "עבודה" כלשהי במסגרת סניף בבעלותה (סעיף 15 לכתב ההגנה) , אך אין די באמור להוות ראשית ראייה לתביעתו לתשלום זכויות . כך בפרט שעה שהתובע טוען למערכת יחסי עבודה עם הנתבעת שארכה מספר שנים, ואילו לפי תכתובת שצירפה הנתבעת, מדובר בתקופה בת כשנה בלבד. על פי הנטען בתכתובת זו, חברת סוסנה מובינג בע"מ פעלה בסניף הנתבעת באמצעות קבלן המשנה, והאחרון התקשר עם התובע , אשר על פי הנטען פעל כעצמאי (מכתב עו"ד איל דן מיום 17/5/17 מטעם חברת סוסנה מובינג בע"מ).

ויובהר, מי שנדרש להראות קיומה של ראשית ראייה הוא התובע כעולה בבירור מנוסח התקנה.

מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל מצאתי, כי בשלב זה לא הונחה "ראשית ראייה" לחיוב ה נתבעת בתשלום זכויות התובע הנובעות ממערכת יחסי עבודה נטענת בת כארבע וחצי שנים .

6. אשר ליכולת לשלם הוצאות, לפי התקנה התובע נדרש להוכיח יכולת כאמור. משלא הוגשה תגובה ולא ניתנה התייחסות לאמור, ברי כי התובע לא הוכיח יכולת כנדרש.

בנוסף, התקנה קובעת, כי בית הדין רשאי להורות שתובע לא יחויב בהפקדת ערובה בהינתן טעמים מיוחדים. התובע לא הגיש תגובה ולא הצביע על טעמים מיוחדים ועל כן גם תנאי זה אינו מתקיים.

7. למעלה מהצורך, והגם שהנושא לא עלה במסגרת הבקשה, אעיר, כי בכתב התביעה צוין כי התובע תושב שכם ואילו בדיון המקדמי נטען כי התובע מתגורר בכפר עידנה בחברון. לא הוצג העתק תעודת זהות של התובע. על פי פסיקה שקדמה להוראת התקנה, אי ציון כתובת מגורים עדכנית בתביעה ותושבות חוץ הם נתונים המהווים כשלעצמם הצדקה לחיוב בהפקדת ערובה. ספק אם בנסיבות אלה ניתן לראות בתובע כמי שציין כנדרש את כתובת מגוריו.

7. לסיכום, משלא הראה התובע, שמתקיימים התנאים לפטור אותו מהפקדת ערובה בהתייחס לתביעה כנגד הנתבעת יש לחייבו בהפקדת ערובה.
יודגש, כי קביעתי לגבי ראשית ראייה היא לכאורית ונשענת על המסמכים הקיימים נכון להיום בתיק.

8. אשר לגובה הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא לה ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיה ישולמו, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 3,000 ₪ .

התובע יפקיד סך 3,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

הואיל והבקשה התקבלה יש לפסוק הוצאות בגינה. על מנת שלא להקשות על דרכו של התובע לבית הדין יתר על המידה, אני קובעת כי הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיומו של הליך זה על ידי המותב שידון בו.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ח, (19 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ג'מאל צקר אטמיזה
נתבע: א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: