ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סאלח ח'יר נגד טלקאר חברה בע"מ :

בפני
כבוד ה שופטת דנה עופר

התובע

סאלח ח'יר, ת.ז. XXXXXX845
ע"י ב"כ עו"ד מוניר עראידה

נגד

הנתבעות

1.טלקאר חברה בע"מ
2.מ. פטין (1999) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דורון טאובמן

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר, במסגרתה עותר התובע לפיצוי בגין תקלות שונות ברכב חדש שרכש מהנתבעות.

פתח דבר
1. התובע רכש מהנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") , באמצעות מוסך הנתבע מס' 2 (להלן: "המוסך") ג'יפ חדש מסוג קיה ספורטאג', מספר רישוי 43-734-33 (להלן: "הרכב"), במחיר של 175,786 ₪.

לטענתו, רכב זה אמור היה להיות "רכב החלומות" שלו, אך במקום חוויית הנהיגה לה ציפה, התברר לו שקיימות ברכב תקלות שונות, אשר בגללן הנהיגה ברכב הפכה לסיוט.

לטענת התובע, כל פניותיו אל הנתבעות לא הועילו, ואף שהתייצב במוסך מספר פעמים לביצוע התיקונים, רק נוספו נזקים לאחר כל ביקור במוסך.

2. התובע הגיש תביעתו זו, לה צירף חוות דעת שמאי, אשר על פיה הנזקים השונים שנתגלו ברכב מתבטאים בירידת ערך של 5%, שהם 7,621 ₪. התובע ביקש לחייב את הנתבעות בסכום זה, בתוספת עלויות תיקונים שונים (8,600 ₪) ושכ"ט השמאי (750 ₪) ובתוספת פיצוי בגין עגמת נפש (20,000 ₪), ובסך הכל – 35,471 ₪.

3. לטענת הנתבעות, הרכב תקין לחלוטין, ולא נגרמה לו ירידת ערך כל שהיא. כן טוענות הנתבעות, כי התקלות הקלות שנתגלו טופלו במוסך במקצועיות ובמיומנות.

עוד טוענות הנתבעות, כי נזקים שונים שצוינו בכתב התביעה כלל לא הובאו לידיעת המוסך, ובנוסף לכך התקלות השונות הנטענות אינן מגובות בחוות דעת שמאי. בנוסף לכך טוענות הנתבעות, כי התובע לא נענה לפניותיה להגיע לפגישות עם נציג השירות על מנת שיינתן מענה לכל טענותיו.

לכתב ההגנה צורפה חוות דעת של מומחה, אשר קבע כי אין בסיס לטענות התובע בדבר תקלות ברכב, ואין בסיס לקביעת השמאי בדבר ירידת ערך. כל שנמצא הוא ליקוי שולי, שאותו נכונות הנתבעות לתקן.

4. מאחר ולא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, מינה ביהמ"ש מומחה מטעמו.

בחוות דעת המומחה נקבע, כי ישנם מעט ליקויים ברכב, אך לא בהיקף הנטען על ידי התובע. הליקויים שנמצאו מצדיקים , על פי קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, ירידת ערך של 2% בלבד, בסך 3,500 ₪.

אף לאחר שנתקבלה חוות דעת זו לא הצליחו הצדדים ל הגיע להסכמה לסיום המחלוקת. הנתבעות הציעו לתקן את הליקויים שמצא המומחה מטעם ביהמ"ש, אך התובע לא הסכים לתקן את הרכב במוסך הנתבעות, משום שאין לו אמון בהן.

5. ביום 5.3.18 נשמעו ראיות הצדדים. במהלך הישיבה יצא ביהמ"ש והתרשם מהרכב ישירות. אף נערכה נסיעת הדגמה קצרה. לאחר כל אלו הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש
6. המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, אינג' יצחק סמו (מהנדס מכונות, משפטן ושמאי רכב בהשכלתו) בדק את הרכב ביום 27.6.17, בנוכחות התובע ונציגי הנתבעות, וערך חוות דעת מקיפה, אשר במסגרתה התייחס לכל אחד ואחד מסעיפי הליקויים שצוינו בכתב התב יעה, לרבות אלו שלא צוינו בחוות דעת השמאי מטעם התובע.

7. ואלו ממצאי המומחה מטעם ביהמ"ש ביחס לטענות התובע:
א. חשש התובע כי מספר השלדה אינו נכון – לא נמצא בסיס לטענה.
ב. זכוכית הגגון העליון מלאה סיד והסתיידות – קיימים כתמים פזורים בזכוכית הגג העליון; אין תיעוד על ליקוי זה במסירת הרכב; אין התייחסות לליקוי זה בחוות דעת מטעם התובע; יתכן והכתמים נגרמו בשל חניית הרכב בסמוך לאתר בנייה; נציגי הנתבעת הציעו לנסות להבריק את השמש ולהעלים את הכתמים.
ג. גומיות הגגון העליון הוחלפו והן קרועות – הגומיות תקינות, למעט חתך קטן בגומיה קדמית של הגגון; אין התייחסות לכך בחוות דעת מטעם התובע; לא נמצא דבר חריג בגומיות הגגון, לא נטען לנזילות מהגגון; הטענה לא עלתה בעת מסירת הרכב.
ד. קילומטראז' גבוה בעת המסירה – התובע עצמו מסר שהקילומטראז' היה 10-15 ק"מ, ולכן אין בסיס לטענה.
ה. תיקוני צבע בולטים לעין בבגאז' אחורי – נצפו הבדלים בגוון הצבע בצירי הדלת האחורית של תא המטען; הסיבה לכך לא ידוע אך ניתן להתאים את צבע הצירים לצבע הרכב; נציגי הנתבעות הסכימו לטפל בכך.
ו. תאריכי הייצור של הצמיגים אינם זהים – כל הצמיגים מחודש מאי 2014, למעט צמיג אחד שהוא מחודש מאי 2015; הצמיגים תקינים ועומדים בהנחיות משרד התחבורה.
ז. חלון אחורי שמאלי שרוט וסדוק – נמצאה שריטה קלה מאוד בשמשה אחורית שמאלית; הדבר אינו מתבטא בחוות דעת מטעם התובע; מדובר בשריטה קלה ביותר שקשה מאוד להבחין בה; לא ניתן לקבוע את הנסיבות להיווצרות השריטה, שכן הדבר לא דווח במעמד מסירת הרכב.
ח. נזילת שמן במסרק ההגה – לא נמצאו נזילות כלל (לאחר שהרכב הועלה על מגבה לצורך הבדיקה); לא נמצאה נזילה במסרק ההגה; התובע ציין כי הנזילה תוקנה בינתיים ואילו נציגי הנתבעות ציינו כי אין התייחסות לכך בכרטיס הרכב, מה עוד שמדובר בהגה ללא שמן; נציגי הנתבעות הציעו בדיקה יסודית של מערכת ההגה במסגרת הטיפולים.
ט. וילון הגגון אינו תקין – ישנו חוט קרוע שניתן לתקנו, וזה מה שגורם לקיפולים; נציגי הנתבעות הסכימו לתקן.
י. ריח רע נודף מהרכב – לא נמצא בסיס לטענה.
יא. כל הגומיות של ארבע זוויות ופינות הג'יפ ישנות וקרועות – לא נמצא בסיס לטענה.
יב. רפידות הבלמים משמיעות קול חריקה חריג – בנסיעת מבחן לא נשמעו קולות חריגים, כך שלא נמצא בסיס לטענה.
יג. רדיו דיסק תקוע וישן – התקלה טופלה במהלך הבדיקה; לא הוכח כי מדובר במכשיר משומש; נציגי הנתבעות התחייבו לבצע אתחול של המערכת.

8. בסיכומה של חוות הדעת קובע המומחה, כי מדובר ברכב במצב תקין ושמור, והליקויים שבהם הבחין – שעיקרם הבדל צבע בצירי דלת תא המטען והליקויים בהתקן שמשת גג הרכב – אינם מצדיקים החלפת הרכב, אך יש בהם כדי להצדיק הפחתת ערך הרכב בשיעור של 2% בלבד, ובסך 3,500 ₪.

במסגרת תשובות המומחה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו השיב, כי אם יתוקנו כל הליקויים שנמצאו, תפחת ירידת הערך ותעמוד על 1%, קרי – 1,750 ₪.

תמצית טענות התובע
9. התובע מדגיש בטיעוניו את העובדה, שהיה זה חלום ילדות עבורו, לרכוש ג'יפ חדש וליהנות מחוויית הנהיגה בו, אלא שה ג'יפ שקיבל לא ענה על ציפיותיו, והוא נאלץ להגיע עמו למוסך פעם אחר פעם, מבלי שהתקלות תוקנו, עד שלא הסכים יותר להגיע לתיקונים אצל הנתבעות.

10. לטענת התובע, עמדת הנתבעות לפיה אין כל ליקויים ברכב, ולפיה הליקויים שהיו תוקנו לשביעות רצונו המלאה של התובע, היא שגרמה להגשת התביעה ולהוצאת הוצאות רבות לשם ניה ולה, לרבות שכ"ט השמאי מטעמו ושכ"ט השמאי מטעם ביהמ"ש.

עוד טוען התובע, כי המומחה מטעם ביהמ"ש הכיר בכך שנמצאו ליקויים ברכב, בניגוד לעמדת הנתבעות.

11. על פי טענת התובע, התייצב פעמים רבות במוסך מבלי שהליקויים תוקנו, ועל כן איבד אמון בנתבעות, ולא הסכים להצעתן לתקן את הליקויים שנמצאו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש.

לטענתו, יש לחייב את הנתבעות לשלם לו את סכום ירידת הערך, כפי שנקבע על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש (3,500 ₪ כשהם משוערכים להיום), ובנוסף לכך את עלות תיקון הצבע בבגאז' (1,000 ₪ לשיטתו), עלות החלפת הווילון (2,000 ₪) ועלות החלפת זכוכית שבורה (2,000 ₪), לאלו להוסיף את ההוצאות המשפטיות (שכ"ט מומחים בסכום כולל של 5,430 ₪) ופיצוי בגין עגמת נפש על פי הערכת בית המשפט.

תמצית טענות הנתבעות
12. הנתבעות מדגישות בטיעוניהן, כי תקלות אשר התובע דיווח עליהן והגיע לטפל בהן – טופלו, ואילו יתר הליקויים הנטענים כלל לא דווחו בעת שהובא הרכב לביצוע התיקונים במוסך, והטענות לגביהם הועלו לראשונה בעת שפנה התובע במכתב מבא כוחו, כחודשיים לאחר מסירת הרכב לידיו.

לטענת הנתבעות, כאשר הלין התובע על ליקויים שונים הוזמן שוב ושוב להיפגש עם נציג שירות, אולם לא נענה לכך. בנוסף לכך, טענותיו אודות ליקויים שונים שפורטו במכתב בא כוחו לא מצאו ביטוי בחוות הדעת השמאית שצרף לפנייה מאוחרת יותר ולכתב התביעה.

הנתבעות מפנות להיסטוריית הטיפולים של הרכב, המלמדת כי התובע הגיע למוסך לאחר מסירת הרכב לידיו פעמיים בלבד – ביום 14.5.15 אז התלונן על רעשים ונמצא כי יש צורך בהחלפת בולמים לדלת תא מטען, וביום 21.5.15 אז הותקנו הבולמים אשר הוזמנו עבור התובע, בוצעה נסיעת מבחן ונמצא כי הרעש נעלם כליל.

בנוסף טוענות הנתבעות, כי התובע מסרב לתקן אצלן את הליקויים שנמצאו, למרות שרכבו מטופל עדיין במוסך במסגרת האחריות, אך גם לא טרח לבצע את התיקונים במוסך אחר.

13. הנתבעות מפנות בסיכומיהן לכך, שסכומים שונים שנתבעו במסגרת כתב התביעה – נזנחו בסיכומים, ובמקומם עותר התובע לחיוב הנתבעות בסכומים אחרים, ולמעשה בסעדים שלא נתבקשו בכתב התביעה.

מעבר לכך טוענות הנתבעות, כי אין הצדקה לחיובן בגין עלות תיקון הגגון, כאשר נושא זה לא נזכר כלל בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, או בעלות החלפת זכוכית שבורה, שכן מדובר בשריטה קלה בחלון אשר לא הובאה ראייה באשר לעלות תיקונה. לטענת הנתבעות, לא גרמו לכל עגמת נפש, ואין לחייבן בפיצוי כזה.

בכל הנוגע לירידת הערך, הרי שגם לכך אין יסוד, לטענת הנתבעות, משום שהבדלי הצבע בצירים הפנימיים של דלת תא המטען הינם דבר של מה בכך, והן היו ועודן מוכנות לתקן זאת על חשבונן, ובאופן שלא תיוותר ירידת ערך לאחר מכן, ובדומה הן מוכנות להבריק את שמשת הגג ובמידת הצורך להחליפה, וגם אז לא תישאר ירידת ערך.

הנתבעות חולקות על קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, כי אם יתוקנו הליקויים תישאר ירידת ערך של 1%, שכן לטענתן כאשר מדובר בהחלפת חלקים מתפרקים – אין ירידת ערך כלל.

לטענת הנתבעות, הן שבו והציעו לתקן את הליקויים שמצא מומחה ביהמ"ש, אך התובע הוא שסרב לכך, ובכך הפר את חובתו להקטין את הנזק. הנתבעות עותרות לדחיית התביעה ולחיוב התובע בהוצאות.

דיון והכרעה
14. נקודת המוצא בהכרעה בתיק זה היא חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. מדובר במומחה אובייקטיבי, המשמש ידו הארוכה של ביהמ"ש בעניין שבמומחיותו, ולא ראיתי כל סיבה שלא להתבסס על ממצאיו.

יוער, כי הנתבעות הודיעו כי יזמנו אותו לחקירה, אך בסופו של דבר לא זומן המומחה לישיבת ההוכחות, והנתבעות לא עמדו על זימונו למועד נדחה.

15. המומחה מטעם ביהמ"ש דחה, למעשה, את רוב רובן של הטענות שהועלו בכתב התביעה בעניין ליקויים שונים שנתגלו ברכב.

הליקויים היחידים שהתגלו הם ליקויים מינוריים, ולכך אדרש בהמשך, אך ראוי להדגיש כי התובע העלה בכתב התביעה טענות מטענות שונות, אשר התגלו כטענות סרק משוללות כל בסיס. כך, למשל, טענת התובע כי קיים חשש שמספר השלדה "אינו נכון", טענתו לריח רע שנודף מהרכב, לקולות חריקה מהבלמים – לכל אלו ועוד לא נמצא בסיס עובדתי, והרושם המתקבל הוא ניסיון להאדיר את הנזקים ולצייר תמונה עגומה של רכב לקוי במיוחד, כאשר בפועל, לכל היותר, ישנם מספר ליקויים נקודתיים וברי-תיקון , אסתטיים בעיקר.

לא למותר להזכיר, כי דרישתו הראשונית של התובע במכתבו אל הנתבעות הייתה לבטל את הסכם המכר, ולקבל את כספו בחזרה. התובע לא עתר בתביעתו לסעד של ביטול, אולם חוות הדעת של המומחה ממחישה עד כמה הייתה דרישתו הראשונה של התובע משוללת יסוד, שכן קיומם של כמה ליקויים מינוריים ברכב אינו מצדיק ביטול הסכם.

16. בסופו של דבר מצא המומחה מטעם ביהמ"ש, כאמור, ירידת ערך בסך 3,500 ₪ בלבד.

יוזכר, כי התביעה הוגשה בסך של 35,000 ₪ לערך, כך שאין יחס סביר בין הסכום הנתבע לבין ירידת הערך שנמצאה.

יתר על כן, מלכתחילה הוגשה התביעה בגין ירידת ערך בסך 7,620 ₪ בלבד, על פי חוות דעת שמאי, לצד עלויות שונות של תיקונים אשר לא באו לידי ביטוי בחוות הדעת, ואשר אף אלו הסתכמו בכ-7,000 ₪ בלבד, ובכל זאת הועמדה התביעה, כאמור, על 35,000 ₪, לאחר הוספת רכיב "עגמת נפש" בסך 20,000 ₪.

17. אין להתעלם מהעובדה, כי ליקויים מסוימים אכן אותרו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש, וכלשונו:

"מדובר ברכב חדש, אשר נתגלו בו ליקויים אך לא בהיקף כטענת התובע.
התרשמותי כי מדובר ברכב במצב תקין ושמור אך הליקויים שהבחנתי בהם במהלך בדיקתו, שעיקרם הבדלי צבע בצירי דלת תא המטען ובליקויים שנמצאו בהתקן שמשת גג הרכב, אינם מצדיקים כטענת התובע החלפת הרכב אולם יש בהם כדי להצדיק הפחתת ערך של 2% מערך הרכב ביום קנייתו.
הערכתי לכך היא בסך 3,500 ₪ בגין הפחתת הערך כמצוין לעיל".

על אף טענותיהן של הנתבעות, איני סבורה כי יש להתערב במסקנה זו, בנסיבות שבהן מדובר ברכב חדש, שבו לא אמורים להימצא ליקויים הדרושים תיקון כלל. בנוסף, אף שיתכן כי תיקון הליקויים היה מקטין את ירידת הערך, הרי שבפועל הליקויים לא תוקנו, וממילא עלות תיקון הליקויים וסכום ירידת הערך – הם באותם סדרי גודל (על פי תשובות המומחה לשאלות ההבהרה).

עוד יש לציין, כי ישנם ליקויים נוספים – מעבר להבדלי הצבע ובהתקן שמשת הגג – אשר המומחה מצאם, אולם הוא סבר, כי הליקויים הללו יתוקנו על ידי הנתבעות, וכי לאחר התיקון אין סיבה שיהיו כרוכים בירידת ערך (ראה תשובות המומחה לשאלות ההבהרה). ליקויים אלו הם הקיפולים בווילון הגגון, והשריטה שנמצאה על החלון האחורי-שמאלי. בפועל, ליקויים אלו לא תוקנו על ידי הנתבעות, מן הטעם הפשוט, שהתובע סירב להביא את הרכב למוסך על מנת לתקנו, על חשבון הנתבעות.

18. התובע ניסה לתרץ סירובו זה בחוסר אמון בנתבעת, משום שעל פי טענת התובע, הוא הגיע למוסך 8-9 פעמים, כאשר ב-5 מתוכן טופל הרכב, ובסופו של דבר הליקויים השונים לא תוקנו.

טענה זו נמצאה, למעשה, חסרת בסיס ויש לדחותה.

ראשית, כרטיס הטיפולים במוסך מעלה, כי בפועל הגיע התובע למוסך רק פעמיים, בחודש מאי 2015, ותו לא ; בפעם הראשונה אותרה הסיבה לרעשים שנשמעו מכיוון תא המטען, ובפעם השנייה תוקנה תקלה זו, והרעשים נעלמו. שנית, כרטיס הטיפולים מתעד את התלונות שהועלו על ידי התובע (הרעש הנ"ל) אך אינו מתעד את תלונות על ליקויים אחרים.

אך מעבר לכך שלא מצאתי בסיס עובדתי לטענה כי ביקורים רבים במוסך לא הועלו, הרי שלא מצאתי סיבה סבירה לאותו חוסר אמון שהביע התובע , שכן התובע הודה בחקירתו בביהמ"ש, כי ביצע טיפול במוסך הנתבעת מס' 2 כשנה לאחר קבלת הרכב לידיו (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 10-13) ובכל זאת לא היה מוכן להחזיר את הרכב למוסך על מנת שיתוקנו ליקויים קלים דוגמת הווילון (כאשר כל שנדרש על מנת לתקנו הוא להחליף חוט קרוע) והבדלי הצבע בצירים של דלת תא המטען. סירובו העיקש של התובע לאפשר לנתבעות לתקן את הליקויים נראה בעיני כניסיון להאדיר את נזקיו, להותיר את הרכב בליקוייו וליהנות אולי מפיצוי מוגדל, כאשר התובע סרב אפילו להצעת הנתבעות לבצע את התיקונים במוסך אחר:

ש: תאשר לי שאמרנו שאם אתה לא רוצה את מוסך פטין אתה יכול ללכת ל-30 מוסכים אחרים ותקבל טיפול וי. איי. פי. אמרו לך את זה?
ת: אמרו לי אבל לא הסכמתי. אני לא בוחר אני לא מאמין לחברה הזאת. אני קניתי ג'יפ חדש ליהנות קצת ממנו. כמה פעמים הלכתי למוסך ולא תיקנו. הלכתי פעם אחת אחרי התביעה ואמרו שאסור לגעת בגג".
(עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 6-10).

19. התובע יכול היה, לכל אורך ההליך המשפטי, לקבל את הצעת הנתבעות לתקן את הליקויים השונים, אך הוא נמנע מכך. הצעות אלו חזרו על עצמן גם לפני הגשת התביעה, ולאחר הגשתה - עוד בטרם מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, וגם לאחר שהתקבלה חוות דעתו (ראה לעניין זה פרוטוקול הדיון מיום 1.10.17; הודעת הנתבעות מיום 12.11.17) , אך התובע לא נענה לכל הצעה, ועמד בסירובו, כפי שניתן להתרשם גם מפרוטוקול חקירתו הנגדית. כאמור, לסירוב זה לא נמצא הצדק סביר.

בנסיבות אלה, איני רואה עילה להשית על הנתבעות את עלויות התיקונים, לא אלו שנלקחו בחשבון בחישוב ירידת הערך, ולא אלו שלא נלקחו בחשבון זה. יודגש, כי למעשה לא הוכחה עלות התיקונים כלל, שכן אין לכך התייחסות בחוות הדעת מטעם התובע (חוות דעת אשר עסקה בירידת ערך בלבד), ואילו בתשובותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש לשאלות ההבהרה יש התייחסות כללית לעלות התיקונים, אולם תוך הדגשה כי הנתבעות הביעו נכונות לתקן אותם ליקויים, ועל כן אין מקום לקבוע את העלות.

לאור האמור, מצאתי כי התובע אינו זכאי אלא לפיצוי בגין ירידת הערך כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט; הא, ותו לא.

20. יתר על כן, להתנהלות של התובע, אשר סירב בעקביות ועקשנות לכל הצעה לתקן את הליקויים, יש השלכה גם על שאלת ההוצאות המשפטיות.

אילו הסכים התובע להצעותיהן החוזרות והנשנות של הנתבעות לסור למוסך ולתקן את הליקויים הקלים שנמצאו, סביר כי היה בכך כדי לייתר גם את שמיעת הראיות וגם את הגשת הסיכומים. התנהלות התובע, שלא נמצא לה כל בסיס מוצדק, גרמה להגדלה משמעותית של ההוצאות (שהוציאו שני הצדדים!) לניהולו של הליך זה, כאשר למעשה התברר שטרוניות התובע חסרות בסיס ברובן , למעט תלונות אחדות המתבטאות בירידת ערך קלה.

21. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי בסך 3,500 ₪, בגין ירידת ערך, כפי קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית להיום – 3,683 ₪.

לא מצאתי עילה לחייב את הנתבעות לשלם לתובע עלויות של תיקונים נוספים, לאחר שסירב, ללא הצדקה, לאפשר לנתבעות לתקן את הליקויים. יודגש שוב, כי מדובר בליקויים מינוריים, אסתטיים בעיקר.

22. לא מצאתי הצדקה לקבוע פיצוי בגין עגמת נפש.

ביהמ"ש רשאי, אמנם, לפסוק פיצוי בגין נזק בלתי ממוני במקרים המתאימים, אך לא כל מפח נפש מצדיק פסיקת פיצוי כזה. התחושות השליליות הקשות שתיאר התובע בעדותו, אף בהנחה כי הן אמיתיות, אינן מצדיקות פיצוי, כאשר לכל היותר מדובר בתחושות סובייקטיביות של התובע, שאין להן בסיס אובייקטיבי.

התובע ניסה לתאר מצב עגום של רכישת רכב חדש, וקבלת רכב עתיר ליקויים, אשר לא ניתן ליהנות ממנו כפי שמצופה מרכב חדש ויוקרתי שכזה; אלא שמכלל הנסיבות התרשמתי, כי תקלה אחת שאכן התגלתה ברכב בסמוך לאחר מסירתו טופלה במהרה, וכל יתר הליקויים אינם אלא ליקויים מינוריים, אשר התובע עמד בסירובו ולא איפשר לנתבעות לתקנם. אין זה המקרה שבו ראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש.

כאן המקום להזכיר, כי במהלך ישיבת ההוכחות יצאתי, עם הצדדים, להתרשם מרכבו של התובע, ואף לנסיעה קצרה ברכב. לא ניתן היה לחוש בריח רע, כטענת התובע, או לשמוע רעשים מיוחדים. הליקויים האסתטיים הקלים שנמצאו (שריטה דקה באחד החלונות, הווילון התקוע, הצבע של צירי דלת תא המטען שאינו נראה אלא למי שפותח את תא המטען ומשווה בין צבע הצירים לצבע הרכב) אינם כאלו שיש לפסוק בעטיים פיצוי על נזק לא ממוני.

23. התובע נדרש לממן חוות דעת מטעמו, ועלות חוות הדעת עמדה על 750 ₪. איני רואה טעם מדוע לא יישאו הנתבעות בעלות זו, שהינה סבירה בנסיבות העניין, גם בשים לב לליקויים המינוריים שנמצאו בסופו של יום.

התובע עותר לחיוב הנתבעות בהוצאות שהיו לו במימון חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, בסכום של 4,680 ₪. יצוין כי גם הנתבעות נשאו בסכומים דומים (ללא העלות של שאלות הבהרה) .

לאור ממצאי חוות הדעת, נראה כי אין זה סביר להשית על הנתבעות שיפוי מלא בסכום זה, העולה על הנזק שנמצא בסופו של יום. בנסיבות העניין, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעות בתשלום חלקי בלבד בגין הוצאות המו מחה, בסכום של 3,000 ₪, ויחד עם הוצאות השמאי מטעם התובע – 3,750 ₪.

24. אשר להוצאות המשפט (אגרה בסך כ-900 ₪ ושכ"ט עו"ד), הגעתי לכלל מסקנה כי אין לחייב את הנתבעות בתשלומן, אלא בתשלום חלקי בלבד עבור אגרה יחסית.

אכן, התובע היה מיוצג על ידי עורך דין, אך גם הנתבעות נטלו ייצוג, ולמעשה שני הצדדים נדרשו לשלם שכר טרחה ללא יחס סביר לסכום שנפסק בסופו של דבר. סבורני, כי שני הצדדים יכולים היו להשכיל לסיים את הפרשה בפשרה נוחה, ולא להגיע לכך שבתיק מעין זה יישמעו ראיות (לאחר שתי ישיבות מקדמיות) , יוגשו סיכומים ויינתן פסק דין. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעות ישלמו לתובע אגרה חלקית בסך 450 ₪, ומעבר לכך – כל צד יישא בהוצאותיו.

25. סוף דבר, הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובע סכום כולל של 7, 883 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן – יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ו' אלול תשע"ח, 17 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סאלח ח'יר
נתבע: טלקאר חברה בע"מ
שופט :
עורכי דין: