ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עסמת דראושה נגד בנק הפועלים בע"מ :

בפני
כבוד השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

מערער

עסמת דראושה
ע"י ב"כ עו"ד וסים דראושה

נגד

משיב

בנק הפועלים בע"מ
סניף נצרת מס' סניף 726
ע"י ב"כ עו"ד יונתן מוגל

פסק דין

בפני מונח ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), במסגרתה ביקש המערער לבטל הבאתם של שיקים המפורטים בהודעת ערעור (סע' 3 לערעור ) במניין השיקים המסורבים על ידי המשיב ( להלן: "השיקים") וכן להורות על ביטול ההגבלה שהוטלה על חשבון מס' 034217 המתנהל על שמו של המערער אצל המשיב.
יחד עם הערעור הוגשה בקשה לעיכוב תחילת הליך הגבלת החשבון לפי סעיף 10 א' לחוק.
ביום 26.09.17 ניתן צו זמני לעיכוב תחילת ההגבלה עד למתן החלטה בערעור.

על פי הנטען בהודעת הערער, סורבו ע"י המשיב בחשבון המערער 10 שיקים, וחשבון הבנק המתנהל על שמו אצל המשיב הוגבל, בהתאם לחוק שיקים ללא כיסוי, החל מתאריך 29.09.17 ועד לתאריך 29.09.18 (סעיף 2 לערעור).
לטענת המערער, היה לו יסוד סביר להניח, כי השיקים הנ"ל יכובדו על ידי המשיב, וכי מחמת טעות של המשיב השיקים לא כובדו. בסיכומיו הוסיף המערער, כי יש לבטל הבאתם של השיקים במניין השיקים המסורבים משיקולי צדק בהתקיים נסיבות חריגות כפי שנקבע בפסיקה (סעיף 36 לסיכומים).
מהתצהיר המערער שצורף לערעור, עולה כי במהלך שנת 2016 קנה המערער מגרסה בעלות 1,000,000 ₪. המשיב אישר הלוואה לצורך רכישת המגרסה תוך שעבודה למשיב (סעיף 4 לתצהיר); בחודש 04/17 תוך כדי הובלת המגרסה למקום עבודתו של המערער אירעה תאונה שכתוצאה ממנה נגרמו למגרסה נזקים שהוערכו על ידי שמאי מטעם המערער בסך של 600,000 ₪ (סעיף 6 לתצהיר) המערער טוען, כי הוא הודיע למשיב, כי אמורים להתקבל פיצויים מחברת הביטוח של המשאית שהובילה את המגרסה ( סעיף 9 לסיכומי המערער).
לפי המערער, במהלך השנים ובמיוחד לאחר אירוע התאונה נהג הבנק לכבד שיקים גם בקיומה של חריגה מתוך ידיעה, כי המערער אינו מזניח התחייבויותיו כלפי הבנק ודואג להפקיד כספי מזומן בחשבון על מנת לעמוד בהתחייבויות הן כלפי הבנק והן הלקוחות שלו (סעיף 12 לתצהיר). מוסיף המערער, כי גם במקרה והבנק היה מכבד ומתחשב במצבו על אף קיומה של חריגה מהמסגרת, המערער היה דואג להפקיד כסף מזומן בסניף המשיב לאחר מספר ימים (סעיף 14 לתצהיר).
בסיכומיו טוען המערער, כי הוא תיקן את המגרסה בשל הבנתו כי עניין קבלת הפיצוי בגין הנזק שנגרם יתעכב, אך לטענתו המשיב לא הבין התנהגות זו וקבע באופן חד צדדי מדיניות חדשה (סעיף 9 לסיכומי המערער), כך שהשיקים סורבו מחמת טעות של מנהל המשיב בהבנת דיני הנזיקין והמנהל סבר, כי תיקון המגרסה שולל האפשרות לקבלת פיצוי מהמעוול ( סעיף 8 , 11 ו-15 לסיכומי המערער).

בתשובתו המשיב עותר לדחיית הערעור וחיוב המערער בהוצאות. המשיב טוען , כי ביום 5.8.16 חתם המערער על בקשה פרטנית להקצאת מסגרת אשראי בסך של 50,000 ₪ בלבד (העתק הבקשה צורף כנספח 1 לכתב התשובה). חרף האמור, המערער הפר את התחייבויותיו והוציא שיקים מבלי לדאוג לכיסוי מספיק, ובשל התנהגות זו המשיב פעל בהתאם להוראות החוק וסירב לכבד שיקים בהיעדר יתרה מספקת שתאפשר את פירעון השיקים (סעיף 7 לתשובה). מוסיף המשיב, כי הערעור אינו מקים כל עילה מן העילות המנויות בחוק לביטול הבאתם של שיקים במניין השיקים שסורבו - הסירוב לא נעשה מחמת טעות של המשיב ולמערער לא היה יסוד סביר להניח כי חובה על הבנק לכבד את השיקים (סעיף 9 לתשובה), וכי אין המבקש יכול לבסס הסכם או נוהג בינו לבין המשיב מכח מקרים אשר בהם נמשך שיק מהחשבון ורק ביום שלמחרת כיסה המבקש את החריגה שנוצרה כתוצאה ממשיכתו של השיק (סעיף 13 לתשובה).
הוסיף המשיב וטען, כי המערער ידע היטב, כי היום הקובע לשם בדיקת קיומה של יתרה מספקת לצורך פירעון השיק שנמשך מהחשבון הינו יום סליקת השיק, כלומר יום העסקים הבנקאי שבו הוצג השיק לפירעון (סעיף 15 לתשובה).
המשיב מפנה בתשובתו למכתבי הדרישה שנשלחו למערער לתשלום חוב והבהיר, כי לא היה כל סיכום בין במפורש ובין במשתמע, בינו לבין המערער, לפיו המשיב יימנע מהחזרת שיקים בשל היעדר כיסוי (סעיף 16 לתשובה).

בתאריך 30.4.18 התקיים דיון בערעור במהלכו נחקר הערער על תצהירו. מטעם המשיב לא הוגש תצהיר. בדיון נכחו מטעם המשיב מר חסן ג'באר, מנהל מחלקה בסניף נצרת ומר עמוס שטיין מנהל סניף נצרת.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכלל החומר שהובא בפניי הגעתי לידי מסקנה, כי דין הערעור להידחות וזאת מן הנימוקים שאפרט להלן.
סעיפים 10(א) (1) ו-(3) לחוק קובעים, כי ניתן לבטל הבאתו של שיק במניין השיקים שסורבו, אם:
"הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות"

"ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו".
בטרם אדון בטענות המערער לגופן יודגש, כי עיון ברשימת השיקים המפורטים בהודעת הערעור ובשיקים אשר צוינו בהודעה על החלת ההגבלה על חשבון הבנק מתאריך 13.09.17, אשר נשלחה למערער על ידי המשיב (נספח א' לסיכומי המשיב) מלמד, כי שיקים מספר 12754 ו-12862 המצוינים בהודעת הערעור, לא צוינו בהודעה על החלת ההגבלה.

באשר לטענה של המערער כי היה לו יסוד סביר להניח כי המשב יכבד את השיקים-
השאלה המתבקשת היא , האם היה למערער "יסוד סביר להניח" כי הייתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים המנויים בבקשתו?
המבחן שנקבע בפסיקה לבחינת הנחת הלקוח בדבר קיום הסכם עם הבנק מכוחו חייב הוא לפרוע את השיקים הוא מבחן משולב: אובייקטיבי וסובייקטיבי. היסוד הסובייקטיבי נוגע לקיום אמונתו של הלקוח, אשר נבחנת במדדים אובייקטיביים על פי מבחני השכל הישר. הבחינה נעשית תוך התייחסות ללקוח הספציפי שחשבונו הוגבל וציפיותיו הסבירות.
בע"א (י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 4.2 (27.12.98) נקבע, כי:
"[...] סעיף 10( א) לחוק, המציין " יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית - סובייקטיבית של הלקוח, אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת " חובה" של הבנק לפרוע שיק מתוקף " הסכם" - ללמדך, שעסקינן בחובה חוזית המקימה זכות חוזית, או לחלופין, בעטייה של " יתרה מספקת". המונח " יסוד סביר" משכילנו, שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או של אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק, שעיקרה " לצמצם את תופעת השיקים ללא כיסוי" (ראה: המבוא להצעת חוק 2060, 238). עסקינן אפוא, באומד דעתו של האדם הסביר, שהוא היודע את כל פרטי העניין ומביט מן החוץ, ושאלה זו, על פי מבחנה האובייקטיבי, שאלה שבדין היא, וככזו נקבעת היא על פי ניסיון החיים והשכל הישר"
טענה זו של המערער, כי היה לו יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד את השיקים, נטענה בעלמא כאשר לא הונחה בפני תשתית מספקת לצורך הוכחתה. המערער לא הצביע על קיומה של יתרה מספקת בחשבון לשם פירעון השיקים, ואף לא הצביע על קיומו של הסכם בינו לבין המשיב, במפורש או משתמע, המחייב כיבוד השיקים על אף החריגה ממסגרת האשראי המוסכמת בין הצדדים.
הנטל המוטל על שכמו של המערער לצורך הוכחת הסכם מחייב לכיבוד שיקים על אף קיומה של חריגה ממסגרת האשראי אינו פשוט והוא לא עמד בנטל זה, ויפים הדברים שנאמרו במאמרו של כבוד השופט יצחק עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי" הפרקליט, כרך מד 449, (תשנ"ח-תש"ס) בעמ' 469-470:
"להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה, כי בעל החשבון ' נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו.
.......
שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלה יכולים להשתנות מעת לעת - בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון. הערכה זו מורכבת משיקולים רבים ומגוונים: הערכת מצבו של הלקוח בהווה ובעתיד, גובה החריגה, רצון לסייע ללקוח הנמצא בקשיים זמניים, גביית ריבית גבוהה יותר בגין החריגה וכיוצא באלה שיקולים בתחום הבנקאות ..." (עמ' 469)

"זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהייתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (עמ' 470)

כמו כן בספרו של יובל אזני, "שיקים ללא כיסוי", כרך ב' 436 (2003) צוין, כי:
"העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש. פשיטא: מציאות אובייקטיבית זו אינה בחזקת מציאות היכולה להילמד אף מבחינה סובייקטיבית, כי הסכם האשראי שונה ... כל שהלקוח רשאי להניח מציאות זו, אינה אלא כי הבנק היטיב עמו בפורעו שיקים אלה, ולא כי התחייב מכח פרעונם של אלה לפרוע בנוסף גם שיקים אחרים" (עמ' 436)

מסגרת האשראי שהוענקה למערער הינה בסך של 50,000 ₪. המערער טוען, כי חרף החריגה מהמסגרת האמורה היה על הבנק לכבד את השיקים שהוצגו לפירעון וזאת מאחר ובמקרים דומים הבנק כיבד שיקים על אף החריגה מהמסגרת.
במסגרת סיכומיו המערער מפנה לדוגמאות של מקרים כאלה, למשל תאריכים 11.6.17, 15.6.17, 21.6.17 ו- 10.8.17, אשר בהם המשיב כיבד שיקים על אף קיומה של חריגה ממסגרת האשראי (סעיפים 19-25) . אדגיש, כי אין די במקרים אלו המשתרעים על פני תקופת זמן קצרה, כדי ללמד על קיומו של דפוס התנהגות מתמשך, אלא היה על המערער להניח ראיות נוספות על מנת לבסס את טענתו:
"כאשר מדובר בשינוי של חוזה בכתב, על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, יש להשתית המסקנה, כי החוזה שונה, על בסיס מוצק" (ראה עמ' 469, למאמרו של הש' יצחק עמית לעיל)

זאת ועוד, ההתראות אשר שלח המשיב לידי המערער, ובין היתר ההתראה מתאריך 3.1.17 , על קיומם של שיקים ללא כיסוי (נספח 5 לתשובת המשיב) מלמדים, כי לא הייתה למערער הנחה אישית סובייקטיבית כי המשיב יכבד את השיקים חרף קיומה של חריגה.
לעניין טענתו של המערער, כי הוא נהג להפקיד סכומי כסף מספר ימים לאחר שהופקדו השיקים, גם במקרה והבנק כיבד השיקים על אף קיומה של חריגה - יודגש, כי המערער לא פירט טענה זו ולא הביא בפני ראיה אובייקטיבית שממנה ניתן ללמוד, כי המערער נהג להפקיד כסף לאחר פירעון השיק על ידי המשיב וכי המשיב הסכים לנוהג זה.
מה גם, בתצהיר שהוגש מטעמו המערער ציין בעצמו, כי על אף שהפקיד בבנק סך של 40,000 ₪ בתאריך 11.9.17, הבנק לא כיבד שני שיקים מאותו יום, דבר המפריך את טענתו הנ"ל.
לאור כל המפורט לעיל ומשלא הוכיח המערער, כי המשיב התיר לו לחרוג ממסגרת האשראי על פני זמן ניכר ובאופן תדיר ומשלא הוכח על ידי התנהגות הצדדים קיום הסכם שהתגבש ביניהם, לכן הן מבחינה האובייקטיבית והן מבחינה הסובייקטיבית לא הוכח, כי היה למערער יסוד סביר להניח, כי הבנק מחויב לפרוע את השיקים ודין הערעור להידחות.

לעניין טענת המערער, כי הבנק נקלע לטעות באי הבנת דיני הנזיקין -
כאמור, המערער מנמק טענתו זו בכך שהבנק נקלע לידי טעות משלא הבין משמעות הדין בעניין הנזק שנגרם למגרסה וקבלת הפיצוי מהגורם המעוול וסבר בעת תיקון המגרסה, כי לא יתקבל פיצוי כלשהו בגין הנזק שנגרם ובשל כך הנהיג מדיניות חדשה ולא כובדו שיקים.
ראשית ייאמר, כי התאונה אליה מתייחס המערער ואשר בעקבותיה נגרם נזק למגרסה אירעה בחודש 4/17, בעוד שמרבית השיקים שצוינו בהודעת הערעור, תאריך הצגתם לפירעון (כפי שעולה מהודעה על החלת ההגבלה) הינו עובר לאירוע התאונה.
בעוד קיימים שני שיקים, מספר 12844 ו-12911, אשר תאריך הצגתם לפירעון הינו 21.05.17, ושיק מספר 12883 אשר תאריך הצגתו לפירעון הינו 11.09.17.
במהלך חקירתו הנגדית המערער העיד, כי הוא שלח הודעה למנהל הבנק, ביום 07.08.17 , ובמסגרתה הוא הודיע לבנק, כי המגרסה תוקנה ולהן יובאו דבריו:
"... שלחתי תמונה שהמכונה תקינה ואני חזרתי לעבוד וזה טוב להם ולי, שאני אחזיר להם כסף. אף פעם לא אמרתי שלא מגיע כסף, כיוון שגם אני מחכה לכסף. הכסף צריך להיכנס אליכם ומה שיישאר אני אקח. אפשר לראות את המגרסה אחרי התיקון והמשפט ששלחתי לך " בוקר טוב עמוס, אני לא מתייאש, אני כל הזמן חושב לטובה. תיקנתי את המגרסה. תאחל לי הצלחה". שלחתי לו את ההודעה ביום 07.08.17. אני מקריא את ההודעה מהטלפון הסלולרי." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 27-32)
מנהל הבנק ציין במהלך הדיון שהתקיים בתיק, כי המשיב המתין לכספי הביטוח ולכן לא הוחזרו שיקים ( עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 23-25).
כפי שעולה מעדותו של המערער, ההודעה נשלחה לידי המנהל בתאריך 07.08.17 והרי אם נניח, כי מנהל הבנק נקלע לטעות וסבר, כי לא יתקבלו בבנק כספי הביטוח וכתוצאה מכך לא כובדו השיקים, טענה זו אינה רלוונטית לשיקים אשר מועד פירעונם עובר לתאריך ההודעה האמורה.
שנית ובהתאם לאמור לעיל, המערער לא הוכיח קיומה של מדיניות שהונהגה על ידי המשיב לכבד שיקים חרף חריגה ממסגרת האשראי המוסכמת בתקופה שבה ניזוקה המגרסה ועד לשליחת ההודעה למנהל ולא הצביע על מקרים כאמור, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענתו בהקשר זה.

לעניין טענתו של המערער אשר הועלתה לראשונה בסיכומיו, כי יש לקבל את הערעור משיקולי צדק - אדגיש, כי המערער מפנה בסיכומיו לפסיקה של בית משפט שלום שאינה מחייבת בית משפט זה ואינה מהווה הלכה פסוקה בעניין.
שיקול זה לא עוגן בצורה מפורשות בהוראות החוק, מהפסיקה אליה מפנה המערער עולה, כי עסקינן בחריג ולא בכלל המופעל במקרים מיוחדים וחריגים והנתון לשיקול הדעת של בית המשפט אשר בבואו להחליט בשיקול זה, עליו לערוך איזון בין אינטרסים שונים ומתנגשים, ובנסיבות שבהן הסירוב לא היה מחמת אשמה או בשליטה של המערער.
איני רואה בנסיבות תיק זה כל מקרה חריג המביא לקבלת הערעור משיקולי צדק, הרי וכפי שפירטי לעיל מרבית השיקים נשוא ערעור זה, מועד הצגתם לפירעון היה עובר למועד אירוע התאונה והנזק שנגרם בעטיה למגרסה, דבר המלמד שלא בעקבות התאונה המשיב החל לסרב את השיקים נשוא הערעור.
על כן, אין מקום לראות בתאונה כמקרה חריג שבעקבותיו , המשיב שינה מדיניות עם המערער.

לסיכום
לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור ומחייבת את המערער בהוצאות המשיב בסך של 4,000 ₪ כולל מע"מ כחוק.
ההוצאות ישולמו מהפיקדון שהפקיד המערער בתיק, והיתרה תוחזר למערער באמצעות ב"כ.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עסמת דראושה
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: