ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.דוד ושות' בע"מ נגד רבקה שפירא השקעות בע"מ :

בפני
כבוד ה שופט אמיר סלאמה

תובעת

מ.דוד ושות' בע"מ

נגד

נתבעת
רבקה שפירא השקעות בע"מ

החלטה

עניינה של החלטה זו בשתי בקשות, האחת מטעם התובעת והשניה מטעם הנתבעת, אשר עוסקות באותה סוגיה – האם יש מקום לחלט את הערבות הבנקאית בסך 40,000 ₪ שניתנה בתיק זה לטובת הנתבעת, או שמא יש להשיב אותו לידי התובעת.

רקע

1. עניינו של הליך זה בתביעה כספית שהגישה התובעת בשנת 2012 כנגד הנתבעת (במסגרתה אף הוגשה תביעה שכנגד מטעם הנתבעת).
בקליפת אגוז נציין, שביסוד התביעה עמד הסכם מכר מקרקעין משנת 2006, בו מכרה התובעת לנתבעת חלק מזכויותיה במקרקעין בהם מצוי נכס, כאשר לטענת התובעת ההסכם הופר בכך שהנתבעת לא דאגה, משך שנים, להעביר את רישום הזכויות בנכס על שמה, דבר שהביא לכך שבשנת 2011 נותרה רשומה על המקרקעין הערת אזהרה, דבר שסיכל את הוצאתה לפועל של עסקת מקרקעין שהתובעת תכננה לבצע (משום שלא עלה בידה ליטול משכנתא כנגד משכון יתר זכויות במקרקעין האמורים) .
התובעת הגישה תביעה כספית על סך מיליון ₪, בגין הנזק שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה מסיכול עסקת המקרקעין, והנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בגין פיצוי לו היא זכאית עקב הפרת ההסכם בידי התובעת (ובגין רכיב נוסף, עליו לא נרחיב את הדיבור כאן).
להשלמת התמונה נציין כי התובעת נקטה גם בהליך למחיקת הערת האזהרה, במסגרת המרצת פתיחה, הליך שבא לידי מיצוי לאחר העברת הזכויות מושא ההסכם על שם הנתבעת.

2. בחודש 9/12, מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה לעיקול זמני על זכויות הנתבעת במקרקעין, כאשר לטענתה סיכויי תביעתה טובים, והנזק שעלול להיגרם לה עקב אי מתן הצו הוא רב, בשים לב שהבעלים היחידה של הנתבעת (הגב' רבקה שפירו) העתיקה דרך קבע את מקום מגוריה לחו"ל, וכל שנותר לנתבעת בארץ היה הנכס האמור.

3. ביום 21.10.12 נעתר המותב שדן באותה עת בתיק (כבוד השופט שרעבי) לבקשה באופן חלקי, והטיל עיקול זמני על זכויות הנתבעת במקרקעין, עד לסך של 300,000 ₪.
בסעיף 11 להחלטה הנ"ל קבע כבוד השופט שרעבי את הדברים הבאים:
"על כן ולאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה ומורה כדלקמן:

א. ניתן בזה עיקול זמני על זכויות המשיבה בנכס הנמצא בחלקה 47 בגוש 10162 בבנימינה.

ב. העיקול מוגבל עד לסכום של 300,000 ₪.

ג. בהתאם לתקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא יינתן צו העיקול אלא לאחר שהמבקשת תמציא הבטוחות שנקבעו בצו זה לפיצוי כל נזק שייגרם על ידי העיקול, אם תידחה התביעה או ייפקע הצו מסיבה אחרת.

ד. ואלה הבטוחות שעל המבקשת להמציא:

1) התחייבות עצמית לכל נזק (שהומצאה עם הגשת הבקשה).

2) ערבות בנקאית על סך 40,000 ₪ (בנוסח הרצ"ב) או הפקדת סכום זה בקופת ביהמ"ש, אשר תשמש או ישמש כערבון בהתאם לסעיף 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

4. מכוח אותה החלטה הוטל עיקול על זכויות הנתבעת בנכס, לאחר שהתובעת הפקידה ערבות בנקאית כפי שנתבקש בהחלטה.

5. לאחר שמיעת הראיות ניתן ביום 31.12.17 פסק דין , בו נדחו שתי התביעות הכספיות.
בקצרה יצוין, כי תביעת התובעת נדחתה לאחר שנקבע שהנתבעת לא הפרה את ההסכם בכל הנוגע לאי מחיקת הערת האזהרה או אי העברת הרישום של הזכויות על שמה, ומשום שהתובעת לא הוכיחה את הנזק לו טענה.

6. לאחר מתן פסק הדין הגישה התובעת בקשה "להחזר הערובה ולביטול תוקף הערבות הבנקאית".
הנתבעת התנגדה לבקשה, ובד בבד הגישה בקשה לחילוט הערבות הבנקאית.
שתי בקשות אלה עומדות כרגע להכרעה.

טענות הצדדים בקצרה

7. לטענת הנתבעת, הערבות הבנקאית שבנדון היא "ערבון", כמשמעות הביטוי בתקנה 364(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומשכך היא ברת חילוט במסגרת ההליך.
הנתבעת סבורה כי מתקיימים התנאים לחילוט ערבון – קיום נזק עקב העיקול שהוטל , והיות הבקשה להטלת עיקול בלתי סבירה בנסיבות העניין.

8. לשיטת התובעת, הערבות הבנקאית שניתנה בנדון היוותה "ערבות" (לפי תקנה 364(א) לתקנות ) ולא ערבון לפי תקנה 364(ב), ומשכך הדרך לממשה היא באמצעות הגשת תובענה נפרדת.
בנוסף, התובעת הכחישה התקיימות שני התנאים הנחוצים לחילוט הערבות (ככל שייקבע שמדובר בערבון), וטענה כי בכל מקרה יש לבית המשפט שיקול דעת שלא לחלט את הערבון.

דיון והכרעה

9. לאחר שקילת הדברים מצאתי כי אין להורות על חילוט הערבות הבנקאית.

גדר המחלוקת

10. הצדדים חלוקים בשתי סוגיות עיקריות:

א. האם הערבות הבנקאית בנדון מהווה "ערבות", כמשמעה בתקנה 364(א), או "ערבון" כמשמעה בתקנה 364(ב) לתקנות.

ב. ככל שמדובר בערבון, האם מתקיימים התנאים לחילוטו, והאם יש הצדקה לעשות כן בנסיבות העניין .

א. ערבות או ערבון?

11. תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:
(א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב) בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין; בית המשפט לא ייתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות הענין צודק וראוי לפטור מהפקדת העירבון.

תקנה 371 לתקנות קובעת כדלקמן:

(א) פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.
(ב) חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.
(ג) לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ד) הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו – תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני או בתוך 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה לנתבע ולמחזיק – אם ישנו; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה.
12. האמור בתקנות הנ"ל ממחיש את חשיבות סיווג הערבות הבנקאית בעניינו כערבות או ערבון, סוגיה שעמדה במרכז פסק דינו של בית המשפט העליון במסגרת רע"א 3780/16 קלנר נ' גיטיה ז"ל (להלן – "עניין קלנר").

להלן סיכום מצב, כפי שנדרש לענייננו:

"התחייבות עצמית" היא התחייבות בכתב של החייב לקיים חיוב, ק יים או עתידי;
"ערבות" היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי;
"ערבון" היא ערובה חפצית לקיום חיוב קיים או עתידי;
ערבות בנקאית יכולה להיות הן "ערבות" והן "ערבון" (תקנה 1 לתקנות);
מתן סעד זמני מותנה בהמצאת התחייבות עצמית וכן ערבות מספקת, אלא אם פטר בית המשפט מהמצאת ערבות (תקנה 364(א) לתקנות );
בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת ערבון, בנוסף להתחייבות עצמית וערבות (תקנה 364(ב) לתקנות );
עם פקיעת הסעד הזמני, בעל דין שניתן נגדו הסעד יכול לממש את הערבון ע"י בקשה לחילוטו, ובית המשפט ייעתר לכך אם נוכח שנגרם למבקש החילוט נזק כתוצאה ממתן הסעד הזמני, וכי הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין.
לעומת זאת, מימוש ערבות יכול שיחייב הליך נפרד להוכחת זכאות מבקש המימוש, והוא מחייב את מבקש המימוש להוכיח את נזקיו כדבעי (ראו עניין קלנר, סעיף 12 לפסק הדין).

13. האם הערבות הבנקאית שלפנינו היא "ערבות" או שמא "ערבון"?
לכאורה, יש לשאלה זו בענייננו פנים לכאן ולכאן.
מחד, הערבות הבנקאית ניתנה לצד התחייבות עצמית, מבלי שבית המשפט פטר מהגשת ערבות, ומכיוון שתקנה 364 קובעת מדרג של בטוחות, אשר בו הערבות קודמת לערבון, הרי שמכיוון ולא ניתן פטור מהגשת ערבות כאן, יש לראות בערבות הבנקאית כערבות לפי תקנה 364(א).
נוסף לכך, בסעיף 11(ג) להחלטה בה ניתן העיקול, נקבע כי הבטוחות המפורטות בהחלטה ניתנות בהתאם לתקנה 364(א) .
מאידך, בקובעו את חובת הפקדת הערבות הבנקאית, קבע כבוד השופט שרעבי כי היא תשמש כערבון לפי תקנה 364(ב), ובנוסף לכך נקבע כי חלף הערבות הבנקאית ניתן להפקיד סכום במזומן, דבר המקנה לה תכונה חפצית האופיינית לערבון.

14. לאחר שקילת הדברים שוכנעתי כי הערבות הבנקאית שהתובעת חוייבה להפקיד במקרה דנן מהווה ערבון לפי תקנה 364(ב), או למצער היא מהווה הן ערבון והן ערבות.
ראשית, בהחלטה נקבע, ברחל בתך הקטנה, שהערבות הבנקאית משמשת בערבון לפי תקנה 364(ב) לתקנות.
שנית, מההחלטה ברור שהערבות הבנקאית היא חפצית במהותה, תכונה המייחדת ערבון לעומת ערבות, והראיה היא שניתנה לגביה הוראה בדבר אפשרות המרתה לכסף מזומן.

15. מנוסח ההחלטה ברור מה היתה כוונת בית המשפט ביחס לתפקיד אשר הערבות אמורה לשמש, וזאת שעה שהקנה לה תכונה חפצית, וקבע כי היא מהווה ערבון לפי תקנה 364(ב).
משעשה כן, יש לסווג את הערבות הבנקאית כערבון.

16. אכן, קריאת הגדרת "בטוחות" לפי סעיף 11(ג) להחלטה בה ניתן סעד זמני בתיק זה, עלולה להביא להיווצרות סתירה פנימית לעומת האמור בסעיף 11(ד) לאותה החלטה, שכן מסעיף 11(ג) משתמע, מבחינת הלשון לפחות, שהערבות הבנקאית ניתנת לפי תקנה 364(א), ואילו בסעיף 11(ד) עולה שהערבות משמשת כערבון לפי תקנה 364(ב).
ואולם בכך אי סגי בנסיבות העניין, שכן סבורני כי אין כל מניעה, בין צורנית ובין מהותית, מכך שערבות בנקאית תשמש בה בעת הן כערבות.
נזכור בנדון את הרציונל של הטלת בט וחות מסוג אלה, שנועד לשמור על האינטרסים של בעל הדין נגדו ניתן הסעד הזמני, אשר יכול בסופו של יום להיפגע מסעד שניתן בטרם הוכרעה התובענה, כאשר לבית המשפט ניתן מנעד של בטוחות, מבחינת חומרה, בו הוא יכול לעשות שימוש.
אם בית המשפט יכול להטיל בטוחה מסוג ערבון, הרי שמקל וחומר שהוא יכול לעשת כן ללא קביעה מפורשת בדבר הטלת ערבות לצידה, או תוך שימוש באותה בטוחה כערבות וכעירבון, ובלבד שהוא גילה דעתו באופן מפורש בדבר רצונו להטיל את הבטוחה החמורה ביותר (קרי עירבון), כפי שקרה במקרה דנן.

17. סיכומם של דברים, מצאתי כי הערבות הבנקאית שניתנה מהווה ערבון לפי תקנה 364(ב).
השאלה כעת היא האם מתקיימים התנאים המאפשרים את מימושה, ובכך נעסוק מייד.

ב. האם התקיימו התנאים למימוש העירבון?

18. לצורך חילוט ערבון נדרשים התקיימות שני תנאים מצטברים:
האחד, הוכחת נזק שנגרם למבקש החילוט עקב מתן הצו, כאשר בנדון אין צורך בהוכחת גובה הנזק.
השני, הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין.
הנטל להוכחת שני התנאים מוטל לפתחו של מבקש החילוט.

19. יודגש כי גם אם הוכח קיומם של שני התנאים הללו, חילוט הערובה מצוי בכל מקרה בשיקול דעתו של בית המשפט (ראו למשל רע"א 3208/13 פריוב נ' בוטיבקה, סעיף 6 לפסק הדין).

קיום נזק

20. על מבקש החילוט להוכיח שנגרם לו נזק עקב מתן הסעד הזמני.
אכן, מבקש החילוט פטור מהוכחת גובה הנזק, ואולם עליו לעמוד ברף הוכחה מינימלי לגבי עצם קיום נזק (ראו למשל סעיף 9 לפסק הדין בעניין קלנר; סעיף 6 לפסק הדין בעניין פריוב).

21. טענת הנתבעת לנזק נסמכת על גרסת הגב' שפירא, ולפיה בשנת 2012 התעניין אדם בשם עדי גורדון ברכישת הנכס, כאשר בתגובה מסרה גב' שפירא כי היא מנועה בשלב זה ממכירת הנכס עקב העיקול, וכך גם קרה במהלך השנים שלאחר מכן, בפעמים בהם שב מר גורדון והתעניין ברכישת הנכס.
הטענה נסמכת על תצהירים של הגב' שפירא ושל מר גורדון, שצורפו לבקשה.

22. אלא שגם אם נקבל את האמור בתצהירים הנ"ל כנכון, סבורני כי אין בהם משום הוכחת נזק ברף המינימלי הנדרש לחילוט הערבות הבנקאית .
ראשית, עצם ההתעניינות של מר גורדון ברכישת הנכס בשנת 2012 או בשנים שלאחר מכן, אין משמעה שעסקת מקרקעין היתה יוצאת אל הפועל אלמלא העיקול.
קריאה זהירה של התצהירים מעלה כי אין בהם בסיס לכך שתנאי העסקה סוכמו, וכי כל מה שמנע את מימושה היה העיקול. בנדון נפנה לכך שמר גורדון מסר בתצהירו כי הוא הציע סכום מסויים עבור הנכס, ואילו הגב' ש פירא מסרה כי מבחינתה דובר במשא ומתן אותו היא לא יכולה היתה להמשיך לנהל בשל העיקול (סעיף 5 לתצהירו), ללמדך כי מבחינה המשא ומתן, הוא לא הגיע לידי מיצוי, לרבות לא מבחינת סכום עסקה סופי .
בנסיבות אלה אף עולה חשד בדבר רצינות העסקה שעמדה על הפרק, שכן אם שני הצדדים היו כה מעוניינים במימושה, וכל שעמד על הפרק היה בקשת עיקול, לא ברור מדוע לא ניסתה הנתבעת להגיש בקשה לביטול העיקול או לשינוי תנאיו, לאור שינוי נסיבות.
שנית, הן מר גורדון והן הגב' שפ ירא אינם אומרים בתצהיריהם , ברחל בתך הקטנה, כי העסקה בה התעניין מר גורדון בזמנו סוכלה באופן סופי או כי היא ננטשה. שוב, קריאה זהירה של התצהירים מעלה שהשניים התייחסו לסיכול של משא ומתן נכון למועד בו התביעה התנהלה והעיקול עמד בתוקפו, ואולם אין בהם התייחסות למצב הדברים הנוכחי, לאחר ביטול העיקול, ואין בהם אמירה שעסקה אינה עומדת על הפרק.
שלישית , גם אם נניח שעסקה שעמדה על הפרק בשנת 2012 או לאחר מכן, בין מר גורדון לגב' שפירא, סוכלה בשל העיקול, אין בכך הוכחה לנזק כלכלי שנגרם לנתבעת עקב כך.
הנתבעת לא הוכיחה, ולו במעט, מה היה שווי הנכס בשנת 2012 ומהו שוויו כיום, ואין כל הוכחה שנגרם לה נזק כלכלי עקב סיכול העסקה (כאשר אף קיימת אפשרות שערך הנכס עלה מאז ועד היום). נוסף לכך, הנתבעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי אי מכירת זכויותיה במקרקעין דווקא בשנת 2012 , ל הבדיל מאפשרות מכירתם כיום, גורמת לה נזק כלכלי כלשהו.

23. סיכומם של דברים, גם אם נניח שכל האמור בתצהירים שצורפו לבקשה נכון הוא, אין בהם משום הוכחה, ברף המינימלי הנדרש, לעצם קיומו של נזק עקב מתן צו העיקול.

סבירות הבקשה

24. תנאי נוסף למימוש העיקול במקרה דנן הוא שהבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין.

25. הנתבעת סבורה כי הבקשה לא היתה סבירה, וזאת נוכח הקביעות בפסק הדין שניתן בהליך זה, מהן עולה שהנתבעת לא הפרה את ההסכם; שהתובעת הציבה את הנתבעת בפני סד זמנים לא מעשי עת דרשה ממנה לפעול להסרת הערת האזהרה בשנת 2011 ; שהתובעת מיהרה לנקוט בהליכים משפטיים; וכן קביעות בנוגע למשקל עדותו של מנהל התובעת, בין היתר בכל הנוגע לשיעור הנזק שנגרם לתובעת.

26. אלא שכלל אינני משוכנע שהגשת הבקשה לסעד היתה בלתי סבירה בנסיבות העניין, חרף הקביעות בפסק הדין שניתן בהליך זה.
תחילה אציין, כי בחינת סבירות הגשת הבקשה בנדון מתבצעת אמנם בעת סיום ההליך, אולם היא צריכה להיבחן, מבחינת סבירות הבקשה, בהתאם למצב הדברים שהיה במועד הגשת הבקשה, ולא כחוכמה בדיעבד.
בד בבד, אינני מקבל את טענת התובעת, לפיה עצם העובדה שבית המשפט נעתר לבקשה משמעה שהבקשה היתה סבירה, שכן קבלת טיעון מסוג זה תרוקן מתוכן את התנאי בדבר סבירות הבקשה. בנדון נציין כי כאשר בית המשפט נותן סעד זמני, הוא עושה כן במגבלות הטמונות, מיניה וביה , בכך שההחלטה ניתנת בטרם ההליך נדון לגופו, ובהחלט ייתכן כי לאחר הכרעה בהליך יתברר שהגשת הבקשה לא היתה סבירה, גם באמות מידה שהיו בזמן אמת בעת הגשתה.

27. במקרה דנן הנתבעת שמה את יהבה על דחיית התביעה ועל הקביעות בפסק הדין, מהן ניתן ללמוד, לשיטתה, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש את הבקשה או את התביעה כולה.
כאמור, בחינת סבירות הגשת בקשה לסעד זמני נבחנת בהתאם לסבירות התקיימותם של התנאים לקבלת סעד כזה במועד הגשתו, קרי – סיכויי תביעה ומאזן הנוחות.
במקרה דנן, בנקודת הזמן בה הוגשה הבקשה, נטה מאזן הנוחות באופן מובהק לטובת התובעת, נוכח עובדת מגוריה דרך קבע של הגב' שפירא בחו"ל (כאשר אין חולק שהנתבעת הוקמה ע:י הגב' שפירא לצורך רכישת הזכויות במקרקעין) , והיות הנכס מושא התביעה נכס יחיד של הנתבעת בארץ . בשים לב ל- "מקבילית הכוחות" המתקיימת בין שיקולי מאזן הנוחות לבין שיקולי סיכויי התביעה, הרי שנוכח המשקל העצום, בזמן אמת, של שיקולי מאזן הנוחות, דומה שהגשת הבקשה מלכתחילה היתה בגדר הסביר, גם אם נניח שסיכויי התביעה מלכתחילה לא היו טובים.
במילים אחרות, נוכח המשקל המובהק של מאז ן הנוחות במקרה דנן לטובת הת ובעת, קביעה לפיה הגשת הבקשה לא היתה סבירה מחייבת קביעה לפיה סיכויי התביעה מלכתחילה היו אפסיים וכי דובר למעשה בתביעה מופרכת מיסודה, ואינני סבור כי זהו המצב בענייננו , גם לא נוכח הקביעות בפסק הדין.

28. לסיכום, אינני סבור שהגשת הבקשה היתה בלתי סבירה בנסיבות העניין.

סוף דבר

29. משלא מתקיימים התנאים לחילוט הערבות הבנקאית, אין מקום להיעתר לבקשת הנתבעת בנדון.

30. בקשת הנתבעת נדחית אפוא.
בקשת התובעת להשבת הערבות הבנקאית לידיה מתקבלת.

31. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 2,000 ₪, סכום שישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.דוד ושות' בע"מ
נתבע: רבקה שפירא השקעות בע"מ
שופט :
עורכי דין: