ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רמה שני-דיין נגד פאב התק"מ :

בפני
כבוד ה שופטת צבייה גרדשטיין פפקין

תובעת
רמה שני-דיין

נגד

נתבעים
1.פאב התק"מ, בהנהלת הגב' רעיה בן אברהם
2.קיבוץ נען

פסק דין

1. התביעה שלפניי עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילה במהלך מסיבת 'סילבסטר' ביום 1.1.2008, המסיבה נערכה בפאב בקיבוץ נען. אין מחלוקת בין הצדדים על עצם הנפילה. המחלוקת היא בשאלת האחריות - רשלנות הנתבעים, וככל שהיתה רשלנות , בשאלת שיעור הנזק.

נתונים רלבנטיים
2. התובעת, ילידת 1978 (בת 40 כיום) הגיעה עם בן זוגה דאז, אריאל אהרונסון, לפאב התק"מ שבקיבוץ נען, לחגוג את בוא השנה האזרחית החדשה, בשנת 2008 (עת היתה התובעת בת 30). אליהם הצטרפו זוג חברים של התובעת.

3. במהלך המסיבה נפלה התובעת בחוזקה על ידה השמאלית, מרפק שמאל, פונתה באמבולנס לבית החולים קפלן. שם אובחן שבר במרפק, התובעת נותחה, השבר קובע על ידי פלטות וברגים. הקיבוע הוצא בניתוח נוסף לאחר כשלושה חודשים עקב לחץ תת עורי.

4. לטענת התובעת היא מעדה כתוצאה מרטיבות שהיתה על רצפת הפאב. לטענת הנתבעים לא היתה רטיבות והתובעת לא החליקה כתוצאה מרטיבות אלא כתוצאה מאיבוד שיווי משקל בעת שרקדה ונתלתה על בן זוגה לשעבר.

5. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. לנוכח הפער בין חוות דעת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סלעי שקבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 41 (8) לתקנות המל"ל, עקב הגבלות ביישור וכיפוף המרפק, ו- 5% בהתאמה לפי סעיף 75(1) לתקנות המל"ל – עקב צלקת מכערת במידה קלה ו – 5% לפי סעיף 31 (5) א II לתקנות המל"ל בגין פגיעה קלה בעצב האולנרי.

6. מטעם התובעת העידה התובעת וכן העיד ידידה, מר גיא זיו, שהגיע במיוחד מקולומביה למתן עדות; מטעם הנתבעים העידו מר אריאל אהרונסון בן זוגה לשעבר, והגב' רעיה בן אברהם אחראית הפאב, ומפעילתו מטעם הקיבוץ.
שאלת האחריות
7. שאלת האחריות בענייננו נגזרת, בין היתר, משתי שאלות: האחת, האם הוכח כי כפי טענת התובעת היתה רטיבות על רצפת הריקודים, השנייה, האם כתוצאה מאותה רטיבות נטענת החליקה התובעת.

8. לאחר ששמעתי את כלל העדויות, עיינתי בכלל הראיות, מצאתי, כי עם כל האמפטיה למצבה הרפואי של התובעת; לכך שלתובעת נותרה נכות לצמיתות מהנפילה ; להוצאות הרבות שהוצאו על ידי התובעת בניסיון להוכיח את תביעתה- בסופו של יום התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי נפילתה ביום 1.1.2008 ארעה כתוצאה מ רטיבות שהייתה על הרצפה, כן לא הוכח קשר סיבתי בין הנפילה לבין הרטיבות גם לו היתה כזו . אפרט.

9. ראשית, לא הובא אף עד שראה רטיבות על רצפת הפאב. לא מטעם התובעת ולא מטעם הנתבעים.

כך גם לא נמצא עד שראה כי התובעת נופלת כתוצאה מהחלקה על רטיבות כזו או אחרת (מטעם הנתבעים העידו שניים על נסיבות הנפילה אך נסיבות אלו אינן קשורות להחלקה נטענת , ראו להלן).

התובעת עצמה העידה כי לא ראתה רטיבות על הרצפה (עמ' 7 לפרוטוקול שו' 32-36; עמ' 8 שו' 1-12, עמ' 8 שו' 21-22) התובעת העידה כי הרגישה שהיא מאבדת את שיווי משקלה, מחליקה, אך כאמור העידה כי לא ראתה רטיבות.

עד התובעת, מר גיא זיו, העיד, כי הוא זה שאמר לתובעת שהיא החליקה באחת מהשיחות הטלפוניות ביניהם (עמ' 19 שו' 1-6). הוא העיד כי לא ראה את רגע הנפילה עצמה והיה עם הגב לתובעת עת נפלה (עמ' 17 שו' 25-26; עמ' 18 שו' 15-16; 19 שו' 15-16; עמ' 21 שו' 1-2), עוד העיד שלא ראה רטיבות על רצפת הפאב, לא לפני הנפילה ולא לאחריה (עמ' 19 שו' 35-36 ; עמ' 20 שו' 1-2) וכן העיד שלא ראה את התובעת מחליקה על רטיבות כלשהי (כל עמ' 19), אך הוא מסיק ומשער כי התובעת החליקה על רטיבות מאחר ש כשהרימו אותה מרצפת הפאב חולצתה היתה רטובה (עמ' 19 שו' 33-36).

למעשה, העד מטעם התובעת, שבעקבותיו גם התובעת (כך מר זיו העיד) מסיקים או משערים כי התובעת החליקה מרטיבות ברצפה –מאחר שכשהיא נפלה והורמה הסוודר שלה היה רטוב או היה בו כתם של רטיבות.

גם אם הסוודר היה רטוב או היה עליו כתם, לאחר שעות של ריקודים ולאחר נפילה על הרצפה, איני סבורה כי יש בכך כדי ללמד שהיתה רטיבות על הרצפה ובשל אותה רטיבות התובעת נפלה.
ונזכיר, גם לאחר הנפילה, העיד מר זיו, העד מטעם התובעת, לא ראה כל רטיבות על הרצפה (ראו בעמ' 19 – 20) , גם לפני הנפילה לא נראתה כל רטיבות על הרצפה. ויודגש, העדים העידו כי רקדו באותו מקום פרק זמן לא קצר.

10. שנית, הרטיבות על הסוודר- בשל הרטיבות על הסוודר, שיער מר זיו, עד התובעת, כי הרצפה היתה רטובה, מכאן הסיק כי התובעת החליקה על אותה רטיבות. גם אם כעקרון ניתן היה לקבל עדות סברה זו, התגלו סתירות ו/או אי התאמות ו/או תהיות, בין גרסת התובעת למר זיו לעניין הרטיבות / הכתם על אותו סוודר.

האחת, התובעת העידה כי מדובר היה בסוודר בהיר (ראו תמונה שצולמה באותו יום נ/2 , ועדותה בעמ' 13 לפרוטוקול שו' 20-24), מר זיו זכר כי מדובר היה בחולצה שחורה; השניה, בתצהירו העיד מר זיו כי מכנסיה של התובעת היו רטובים וכן "והחולצה שלה בצד" (ראו סעיף 21 לתצהיר), בניגוד לתצהיר, העיד כי לא ראה שמכנסיה היו רטובים, אך ראה שחולצתה היתה רטובה בחלק האחורי (עמ' 17 שו' 32). השלישית, התובעת העידה כי מדובר היה ברטיבות שהרגישה על הסוודר לאחר שנפלה, וראתה את הסוודר מספר שבועות לאחר הניתוח, וראתה את הכתמים שנשארו עליו. התובעת, ציינה כי הסוודר עדיין ברשותה ועדיין רואים את הכתמים (עמ' 13 שו' 22-24) , אך התובעת לא הביאה את הסוודר לבית המשפט, על אף שנערכו שתי ישיבות הוכחות, כשלשנייה יכולה הייתה להביא הסוודר, ובמיוחד יפים הדברים, כשכל טענתה לרטיבות מוסקת מהרטיבות על הסוודר. הרביעית, התובעת, על אף שהסוודר ברשותה גם היום, לא ידעה לציין היכן הכתם על הסוודר והאם זה תואם את עדות מר זיו.

11. שלישית, העדים – הגב' בן אברהם ומר אהרונסון, העידו כי לא ראו רטיבות על הרצפה (בעמ' 29-30 ובעמ' 35 בהתאמה). גב' בן אברהם העידה כי הסתובבה בפאב רקדה ובדקה שהכל בסדר, העדה העידה כי לו היתה רואה כוסות בירה על הרצפה היתה מפנה אותן (טענת התובעת היתה כי היו כוסות בירה שאולי תוכנן נשפך על רצפת הפאב).

12. רביעית, מר אהרונסון העיד והדגים כיצד התובעת נתלתה עליו וחיבקה אותו. לטענתו בשל החיבוק הפתאומי הוא איבד את שיווי המשקל ונפל עליה. העד הסביר כי מבחינתו התובעת קפצה עליו או נתלתה עליו כששתי רגליה באויר ושתי ידיה מחבקות אותו (עמ' 35-36 לפרוטוקול). עדותו של מר אהרונסון היתה אמינה, מהימנה וקוהרנטית. תיאור איבוד שיווי המשקל היתלות התובעת עליו, ההדגמה והפירוט לא הובאו בתצהיר אלא בבית המשפט .

עדותה של הגב' בן אברהם, שהעידה כי ראתה את הנפילה עצמה, גם היתה מהימנה ואמינה (ראו בעמ' 27-28 לפרוטוקול) , ותמכה לחלוטין בעדותו של מר אהרונסון, וזאת על אף שגם בתצהירה אין פירוט לפרטי פרטים של הנפילה צורתה וסיבתה.

שניהם הדגימו כי התובעת נתלתה על מר אהרונסון בחיבוק, כששתי ידיה סביב צווארו, שניהם תארו צורת ריקוד זהה. העדים העידו בצורה ספונטנית, הדגימו בצורה ספונטנית, מבלי שמי מהם היה באולם בית המשפט בעת ההדגמה של האחר. עדותם וההדגמה שערכו תאמו זו את זו.

למעשה מדובר בגרסה אותנטית פוזיטיבית לאירוע הנפילה ולסיבת הנפילה – איבוד שיווי משקל של מר אהרונסון, לאחר שבעת הריקוד חיבקה התובעת אותו בפתאומיות, תוך שנשענה עליו עם שתי ידיה, העבירה אליו את שיווי משקלה ואז הם נפלו כשהוא נופל עליה.

בעוד שעדותם של מי שראה את הנפילה בעיניו תאמה זו את זו (של הגב' בן אברהם ומר אהרונסון) הרי שמנגד העד מר זיו לא ראה את הנפילה, והתובעת העידה כי משכה את מר אהרונסון בעת הנפילה ביד אחת ולכן נפל עליה. אך כאמור עדות זו נסתרה לחלוטין.

13. חמישית, אין אזכור בתעודת חדר המיון או במסמכי האשפוז, או בכל מסמך רפואי אחר שנערך בסמוך לאירוע בו נמסר לגורמים המטפלים שהתובעת החליקה בכלל או על רטיבות כלשהי בפרט. לגורמים המטפלים נמסר מפי התובעת על נפילה בעת מסיבה : "נפלה במהלך מסיבה", "התקבלה לאחר נפילה" (ראו במסמכים הרפואיים לרבות סיכום אשפוז מיום 6.1.08 מרכז רפואי קפלן) "לאחר נפילה עם שבר" (קופת חולים, 21.1.08) .

למעשה עד לשנת 2014, מועד עריכת חוות הדעת מטעם התובעת וכתב התביעה, לא נרשם באף מסמך רפואי כי הנפילה ארעה כתוצאה מהחלקה על רטיבות כלשהי.

14. שישית, שיהוי ניכר ב תביעה. התביעה הוגשה בחודש אוקטובר 2014. הנפילה בחודש ינואר 2008. חלפו שש שנים ועשרה חודשים עד הגשת התביעה. עד הגשת התביעה התובעת לא פנתה לאף גורם בקיבוץ לדווח על ההחלקה הנטענת בפאב הקיבוצי.

טענת התובעת הייתה כי ניסו "להשתיק" את המקרה מאחר שקרה בקיבוץ ומתוך קולגיאליות לקיבוץ (ראו עדותה בעמ' 9 לפרוטוקול). אולם, לא ברורה טענתה של התובעת. כיצד ניתן "להשתיק" המקרה לולא הוא דווח (התובעת העידה כי לא התלוננה – עמ' 9 לפרוטוקול שו' 32-35 ; עמ' 10 שו' 30 – עמ' 11 שו' 6 ).

15. שביעית, לא הובאו כל עדים מטעם התובעת לנפילה עצמה, עדים המעידים כי הנפילה היתה כתוצאה מהחלקה, בשונה מעדות מר אהרונסון והגב' בן אברהם. כאמור, התובעת והעד מטעמה, מר זיו לא ראו את הנפילה עצמה ועדות מר אהרונסון והגב' בן אברהם היא כי הנפילה לא ארעה כתוצאה מהחלקה מרטיבות . ייתכן, והדבר מתקשר לשיהוי הניכר בהגשת התביעה, כי לו התובעת היתה מדווחת על המקרה בסמוך לנפילה, ניתן היה אולי לאתר עדים לנפילה עצמה, שהרי נטען כי היו מספר רב של רוקדים בפאב.

16. שמינית, התובעת העידה כי לבן זוגה לשעבר, מר אריאל אהרונסון, אמרה פעם אחת, כי החליקה באירוע, אך היא הרגישה שהוא אמר לה "נעזוב את זה ככה לא במילים אמר את זה" (עמ' 11 שו' 11).

מר אהרונסון, שעדותו היתה מהימנה עליי, העיד כי התובעת לא שוחחה עמו בטענה שהחליקה, הדבר מתיישב גם עם עדותה שאמרה לבן זוגה דאז, בחצי פה.

מר אהרונסון העיד כי אין לו כל אינטרס בתובענה ואינו רואה כל מניעה בתביעה מו ל הקיבוץ. בנוסף, גם אם הוא חבר קיבוץ, העיד כי מדובר בתביעה מול חברת ביטוח, ומולה בוודאי שאין לו כל אינטרס.

סביר בעיני, כי לו סברה התובעת שהחליקה כתוצאה מרשלנות של הנתבעים או מי מהם, היתה אומרת למי שבאותה התקופה היה הקרוב אליה.

17. תשיעית, מהעדויות עולה כי התובעת איבדה הכרתה לזמן קצר כשנפלה, כן עולה כי היתה מעורפלת (עמ' 7 שורות 34-36), ולא הבינה את קרה באותו רגע ( עמ' 19 שו' 6-8). ייתכן שסברתה כי החליקה נובעת מאותו ערפול כתוצאת הנפילה.

18. עשירית, מעבר לכל האמור, אציין כי קיימת שאלה נוספת הנוגעת לרטיבות הנטענת – ככל שהיתה מוכחת- כמפגע המהווה התרשלות, אשר יש בו כדי להקים חבות. סוגיה זו נגזרת בין היתר מן השאלות אם מדובר במפגע ארעי (שהרי הוכח כי אף אחד מהנוכחים לא ראו רטיבות ואם היתה אולי בדיוק נשפך משקה); מן השאלה אם ננקטו אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע היווצרות או השארות מפגע כזה מקום בו הוא נוצר (בשים לב בין היתר לעדותה של מפעילת המקום, הגב' בן אברהם, ועדותו של העד מטעם התובעת כי מפעילת המקום הסתובבה בין הרוקדים בין היתר לבדוק אם יש מפגעים ועדותה של הגב' בן אברהם כי היה עובד נוסף שהסתובב בין החוגגים 'פיבוט' לבדוק אם יש כוסות ריקים וכיו"ב ); ומן השאלה מהי המשמעות בכגון דא לאופיו של העסק שבו מדובר (פאב) המוכר בין היתר שתייה חריפה בערב הסילבסטר בפרט.

איני נדרשת להכרעה בשאלות אלו כולן ולקביעת ממצאים על אודותיהם זאת בשים לב לאמור לעיל בכל הנוגע לאי הוכחת מפגע רטיבות או אי הוכחת קשר סיבתי נטען כזה בין הרטיבות שלא הוכחה לבין המעידה.

19. הנה אפוא, בתיק זה נתקבצו כמה וכמה חסרים ראייתיים, סתירות, ואי התאמות אל מול שתי עדויות פוזיטיביות על שקרה, עדויות התומכות בהעדר רשלנות של מי מהנתבעים. משכך, לא ניתן, עם כל האמפטיה למצבה הרפואי של התובעת, להשלים וליישב החסרים הרא ייתיים הסתירות ואי ההתאמות, לא כל שכן שעה שבית המשפט נדרש לכל אלו שנים ארוכות לאחר האירוע.

העובדה כי התובעת לא דיווחה על נסיבות האירוע כפי שהיא טוענת להן כיום, לא לבן זוגה לשעבר, לא לגורם בקיבוץ ואף לא לגורם רפואי כלשהו מהווה מכשול ממשי בנסיבות המקרה דנן, ובסופו של יום לא ניתן להעדיף את גרסתה על פני גרסאות ותרחישים אחרים.

20. בשולי הדברים ועל מנת שלא יטען כי לא נשקלו כל טענות התובעת, יצויין, כי יש לדחות טענות התובעת לרשלנות בשל עבירה על חוק רישוי עסקים, מאחר שגם אם הדבר הוכח, אין קשר סיבתי בין הפרת החובה החקוקה לבין הנפילה; כן יש לדחות הטענה כי לנוכח עדות עד התובעת, מר זיו, כי הגיע מאן דהוא לנקות הרצפה עם מגב לאחר הנפילה יש כדי להעיד כי הייתה רטיבות במקום ובשלה התובעת נפלה- את הרטיבות היה להוכיח כך גם היה להוכיח קשר בין רטיבות נטענת לבין החלקה- דבר שלא נעשה כאמור וכמפורט; ולסיום יש גם לדחות קשר נטען בין חגיגת פורים שנערכה במיקום אחר בקיבוץ בשנת 2018 לבין אירוע בשנת 2008, רשלנות יש להוכיח ביחס לזמן, מקום ואירוע ספציפיים.

סוף דבר
21. התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

22. לנוכח נסיבות תיק זה, איני פוסקת הוצאות לחובת התובעת.

23. זכות ערעור כדין.

24. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רמה שני-דיין
נתבע: פאב התק"מ
שופט :
עורכי דין: