ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחמים אבוטבול נגד עליזה דוידי :

לפני כבוד השופטת שרון הינדה

התובע:

רחמים אבוטבול ת.ז XXXXX842

נגד

הנתבעים:

1.עליזה דוידי ת.ז XXXXXX278
2.אבנר דוידי ת.ז XXXXXX185

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד.
התובע עותר לחיוב הנתבעים בתשלום של 15,000 ש"ח לפיצוי בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לו על ידי הנתבעים.
ביחד עם כתב ההגנה הגישו הנתבעים, כנגד התובע, תביעה שכנגד על סך 25,000 ש"ח לפצותם בגין פגיעה בפרטיותם, הפרעה ועוגמת נפש שנגרמת להם כתוצאה מהתנהגות התובע.
עניינה של המחלוקת שלפני סכסוך שכנים ארוך שנים בבניין בו מתגוררים הצדדים.
טענות התובע/נתבע שכנגד:
לטענת התובע, הנתבעים שופכים מים עם אקונומיקה לעבר גינתו על אף הפצרתו בהם לחדול. כתוצאה מכך נגרם נזק כבד לריהוט הגינה. התובע פירט כי נגרמו נזקים לרצפת הדק, רהיטי הגינה, זיהום מי הבריכה, הוצאות בגין מילוי הבריכה במים עקב זיהומה.
התובע התקין מצלמות על מנת שיתעדו את פעולותיה של הנתבעת וביקש להציג סרטון בדיון.
כתוצאה מהתנהגות הנתבעים, התובע אינו יכול ליהנות מקניינו ונגרמת לו עוגמת נפש גדולה מאחר והוא נאלץ להיות מסוגר בביתו ואינו יכול ליהנות מהגינה שטיפח והשקיע.
טענות הנתבעים/תובעים שכנגד:
הנתבעים מכחישים שפיכת אקונומיקה. לטענת הנתבעים התובע פלש לחצר הבית המשותף, סגר אותה והתקין מצלמות שפוגעות בפרטיות שלהם. התובע עושה בחצר כבשלו מבלי להתחשב בשכנים.
עוד טוענים הנתבעים כי ניתן כנגד התובע צו הריסה אולם הוא לא מבצע אותו.
בנוסף טעונים הנתבעים כי התקנת המצלמות על ידי התובע פוגעת בפרטיותם והשתלטותו על החצר מפריעה למנוחתם אך הוא לא נענה להפצרותיהם לפנות את החצר ועקב כך נגרמת להם עוגמת נפש גדולה מאד.
דיון
לאחר בחינת טענות הצדדים, ראיותיהם ומכלול נסיבות העניין מצאתי כי דין שתי התביעות להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן.
התביעה העיקרית
התובע הציג לעיון בית המשפט סרטון במכשיר הטלפון הסלולרי המלמד על שפיכת מים לתוך החצר. הסרטון שהוצג על ידי התובע עומד בניגוד לגרסת הנתבעים הטוענים שאינם שופכים מים ומחזק את גרסת התובע.
התובע אישר בבית המשפט כי אינו הבעלים של החצר אשר בה בנה בריכה וריהט אותה לשימושו האישי.
הנתבעים הציגו צילומים המעידים לטענתם כי התובע גידר את החצר המשותפת ומונע מהשכנים להיכנס.
העובדה כי החצר אינה רשומה בבעלות התובע, מחזקת את גרסת הנתבעים לפיה התובע פלש לחצר והוא עושה בה כבשלו.
בהליך זה בית המשפט אינו נדרש לבחון האם בדין עושה התובע שימוש פרטי בחצר או שמא הוא פלש לחצר ומונע מיתר הדיירים לעשות בה שימוש כטענת הנתבעים וממילא אין זו המסגרת לעשות כן.
יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי התובע לא סתר את גרסת הנתבעים בדבר קיומו של צו הריסה נגדו והוא אישר כי אין לו בעלות בחצר. על כן נקודת המוצא היא כי המדובר בחצר הבית המשותף שהתובע עו שה בה שימוש כבשלו. בנוסף, נוכח תלונותיהם של הנתבעים המעידים גם על תלונות של שכנים נוספים, ובהיעדר ראיה לסתור טענות אלה, נראה כי השימוש שעושה התובע בחצר המשותפת הוא ללא רשות השכנים.
כלל בסיסי הוא כי " מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". הרעיון העומד בבסיס הכלל הזה הוא שחוטא לא יצא נשכר מחטאו. מקורו של הכלל בסלידתו של בית המשפט ממתן סעד לבעל דין שתביעתו או הגנתו נסמכים על מעשה הנוגד את החוק או את תקנת הציבור וברצון שלא לעודד הפרת חוק או לתת יד לפגם מוסרי ( ראו: ע"א 373/54 אהרונסט נ' נוימן, פ"ד י 1121) .

בע"א 11172/05 זיו אלון נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פורסם בנבו 21.10.09, בחן בית המשפט את שאלת שלילת הסעד מניזוק לאור אי חוקיות המעשה שלו. בית המשפט סקר את השיקולים המרכזיים שישקלו על מנת לקבוע תחולת הכלל. האחד – מידת ועוצמת הפליליות וחוסר המוסריות הטמונים בהתנהגות הניזוק התובע. והשני – הקשר הסיבתי בין ההתנהגות הבלתי חוקית או הבלתי מוסרית לבין התרחשות הנזק. בית המשפט עמד על כך כי צריכה להיות גם סיבתיות משפטית ופרופורציונאליות בין התגובה לאי החוקיות ובהיעדר מידתיות מצא להעניק סעד לניזוק ולא להחיל את הכלל האמור.
במקרה זה השימוש של התובע בחצר המשותפת כבשלו, על אף שאינה בבעלותו ומבלי שקיבל לכך רשות מהשכנים, נחזית כלא חוקית ולא מוסרית. יחד עם זאת אני סבורה כי אין למנוע בשל כך סעד מהתובע, שכן המענה למעשה של התובע אינו מצדיק אקט לא ראוי מצד הנתבעים. שפיכת מים עם אקונומיקה על רכושו של התובע והשחתת רכושו אינה מתקבלת על הדעת גם כשהתובע עושה שימוש ברכוש המשותף. הנתבעים יכולים לנקוט בהליכים הקנויים להם על פי חוק על מנת לפנות את התובע מהחצר המשותפת או לעתור לכל סעד שיבקשו, אולם נקיטת צעד אלים אינו מוצדק ועל כן איני מוצאת להחיל הכלל.
התובע אשר טען לנזקים לריהוט הגינה, לרצפת הדק, זיהום מי הבריכה, ולהוצאות בגין מילוי הבריכה במים עקב זיהומה, צירף צילומים על מנת להוכיח נזקיו. אולם הצילומים שצורפו מעבר להצגת הנזקים, אין בהם כדי להוכיח כי המדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה משפיכת מים עם אקונומיקה ומהו היקף הנזק שנגרם לתובע. התובע לא צירף חשבוניות בגין תשלום עבור הנזקים הנטענים, חוות דעת של שמאי או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד כי אכן נגרם לו נזק בסכום הנתבע.
בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות בית המשפט אינו דבק בסדרי הדין ובדיני הראיות אולם אין הוא פוטר בעל דין מהוכחת נזקו. בהיעדר ראיה פוזיטיבית לנזק הנטען מחד ומשנוכחתי כי אכן נשפכו מים לחצר, אני קובעת על דרך האומדנה כי על הנתבעים לפצות את התובע בסך של 1,000 ש"ח.
התובע טען גם לעוגמת נפש שנגרמה לו עקב הצורך להסתגר בביתו נוכח התנהגות הנתבעים. בדיון שהתקיים בפני נוכחתי כי בין הצדדים סכסוך ארוך ימים וכי השימוש שהתובע עושה בחצר המשותפת מעורר התנגדות מצד השכנים, מלבה יצרים וגורם למריבות גדולות. בנסיבות אלה אני סבורה כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש על נזק שנגרם לו כתוצאה מהשימוש שהוא עושה בנכס שאינו בבעלותו ובאופן המעורר ספק לגבי חוקיות המעשה שלו ועל כן אני דוחה הטענה לעניין עוגמת הנפש.

התביעה שכנגד
הנתבעים/תובעים שכנגד עותרים לחיוב התובע בגין החדירה לפרטיות ועגמת הנפש הקשה שנגרמת להם כתוצאה מצילומם במצלמות שהתקין התובע בחצר המופנות לביתם.
התובע לא הכחיש התקנת מצלמות ואף לא הכחיש צילום הנתבעים, אולם טען כי מדובר באילוץ שאם לא כן ביתו בסכנה.
הזכות לפרטיות הוכרה כזכות חוקתית במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א – 1981, קובע כי הפגיעה בפרטיות של הזולת ללא הסכמתו אסורה.
בסעיף 2 לחוק מנויות דרכים לפגיעה בפרטיות של אדם.
צילום אדם ברשות היחיד, מנוי כאחת הדרכים לפגיעה בפרטיות של אדם.
ביתם של הנתבעים הוא מבצרם וזכותם שלא להיות חשופים לצילומם בתוך ביתם גם אם המצלמות מצויות בחצר המשותפת ולא הותקנו בביתם. העובדה כי המצלמות מצויות בחצר הבית או ברכושו הפרטי של התובע, כטענתו, אינה משנה את הפגיעה בפרטיותם של הנתבעים. שכן, הידיעה של הנתבעים כי הם נתונים במעקב פוגעת ביכולת שלהם להתנהל בחופשיות בביתם באופן הפוגע בפרטיותם.
בהליך שבפני הנתבעים אינם מבקשים סעד של הסרת המצלמות אלא פיצוי בגין הפרת פרטיותם ועוגמת הנפש שנגרמת להם.
במקרה שלפני הוצגו צילומים המעידים על קיומן של מצלמות בחצר השנויה במחלוקת, המכוונות אל הבניין וכפועל יוצא מכך גם אל דירת הנתבעים. התובע גם טען במפורש בכתב התביעה כי התקין המצלמות כדי לצלם את הנתבעים.
עם זאת, מעבר לטענות הנתבעים אודות צילומם על ידי התובע והאזנה להם , לא הובאו בפני ראיות המעידות כי התובע אכן צילם אותם ברשות הפרט, חשף צילומים של הנתבעים או עשה בהם שימוש כלשהו.
התובע, טען כי הצילומים נועדו להגן על ביתו מעוברי אורח שאם לא כן ביתו בסכנה. בנוסף התובע הביע חשש כי אם ייאלץ להוציא את המצלמות הנתבעים ישובו לשפוך מים.
סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות מגן על מי שפוגע בפרטיות של אחר במקרה שהפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע.
גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי הוא מבקש להגן על ביתו מפני עוברי אורח, הרי שאין בכך כדי להצדיק את צילום ביתם של הנתבעים. בהקשר זה יצירת מצב של מעקב שוטף אחר הנתבעים באמצעות צילום ביתם והפרת פרטיותם בדרך זו, על מנת למנוע מהם לשפוך מים על רכושו של התובע, אינה מידתית שכן הפגיעה בפרטיות חמורה בהרבה מהפגיעה ברכושו של התובע.
יותר מכך מטיעוני הצדדים והתנהלותם בדיון עולה בבירור כי המחלוקת ביניהם ארוכת שנים וקיימים ביניהם מטענים שליליים שהם הרקע והבסיס להתנהלותם האחד כנגד האחר. נראה כי הבסיס לכל המחלוקת הוא השימוש שעושה התובע בחצר הבית המשותף. משהובהר כי החצר אינה בבעלות התובע, הרי שהגנת רכושו המצוי בחצר המשותפת ללא רשות השכנים, אינה יכולה להתקבל כעניין אישי כשר של התובע. ככל שזו הייתה מטרתו של התובע, הרי שיכול היה לנקוט בהליכים הקנויים לו על פי חוק כנגד הנתבעים, אולם הוא לא טען כי עשה כן.
סיכומו של דבר צילום הנתבעים בביתם מפר את פרטיותם, וגורם להם לעוגמת נפש. אולם בהיעדר ראיות להיקף ההפרה, אני סבורה כי גם בעניינם של הנתבעים יש להעריך הנזק בדרך של אומדנה על הרף הנמוך. לפיכך, ולאור הסכסוך המתמשך בין הצדדים, ועל מנת שלא להוסיף ריב ומדון ביניהם אני מורה כי על התובע לשלם לנתבעים פיצוי בגין הפרת הפרטיות ועוגמת הנפש בסך של 1,000 ש"ח.
סיכום:
לאור כל מסקנותיי דלעיל, התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן שהנתבעים ישלמו לתובע סך של 1,000 ש"ח והתובע ישלם לנתבעים סך של 1,000 ש"ח.
על מנת שלא להמשיך וללבות המחלוקת בין הצדדים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאות.
ערעור ברשות לבין המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מקבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחמים אבוטבול
נתבע: עליזה דוידי
שופט :
עורכי דין: