ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יד חרוצים פינת הסדנא בע"מ נגד נח כהן :

1
לפני כבוד השופט אביים ברקאי

המבקשות:

1.יד חרוצים פינת הסדנא בע"מ
2.שובל מערכות ניהול משפטיות בע"מ
3.ליעז מסחר והשקעות בע"מ

נגד

המשיבים:

1.נח כהן
2.רבקה כהן

פסק דין

פתח דבר
עניינו של פסק דין זה הוא בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענה לקיומו של מעשה בית דין.

תחילתו של ההליך בתביעה אשר הוגשה לבית משפט השלום בירושלים. המבקשות עתרו הן לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין והן להעברת ההליך בשל העדר סמכות מקומית, תוך שהם מפנות לכך שגם לענין זה קיים מעשה בית דין. בית משפט השלום בירושלים העביר ההליך לתל אביב, והחלטה בבקשה לסילוק על הסף לא ניתנה.
לאחר העברת ההליך לתל אביב ניתנה על ידי החלטה לפיה "הנתבעים עותרים להשלמת החלטה, כאשר ההחלטה המקורית ניתנה על ידי מותב קודם . כלומר - בקשה שהוגשה
הסתיימה בהחלטה וכך הועבר התיק למחוז תל אביב ולטיפול מותב חדש... במצב זה ולמען הזהירות, יש להתייחס לבקשה לסילוק על הסף כאל בקשה חדשה "

בהחלטה זו שניתנה נקבעו מועדים לתגובה ולתשובה וכן נקבע כי "בהעדר תגובה ו/או תשובה ובטרם החלטה תהא התייחסות לתגובה ותשובה המצויים בתיק".

המבקשות לא הוסיפו כל כתבי טענות והודיעו כי לא יוסיפו על כתבי הטענות שהוגשו על ידם ונמצאים בתיק. התובעים לא הגיבו דבר. לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת של המבקשות למתן החלטה ומכאן פסק דין זה.

הצדדים להליך והרקע הדרוש לענייננו
הנתבעת 1 היא בעליו של נכס מקרקעין המצוי ברחוב יד חרוצים 23 בירושלים ( להלן: "הנכס"). בנכס מופעלת מסעדה על ידי שני שוכרים – מאיר כהן, בנם של התובעים, ואשר אפרה, שותפו ( להלן ביחד: "השוכרים"). ביום 18/07/16 חתמה הנתבעת 1 על הסכם לפיו המחתה את חוב השכירות לנתבעות 2 ו-3.

התובע 1 ערב לתשלומי השכירות של השוכרים לנתבעת 1.
התובעת 2, אשתו של התובע 1, חתמה יחד עם התובע 1 על שטר משכנתא ביחס לדירת מגורי בני הזוג, לשם הבטחת חובות השוכרים כלפי הנתבעת 1.

בין הצדדים מתנהלים 2 תיקי הוצל"פ לגביית החוב כספי כלפי הנתבעת 1:

התיק האחד, תיק לביצוע שטר חוב ( תיק הוצל"פ מס' 01-XX361-13-2) (להלן: "התיק הכספי").
התיק השני, תיק לביצוע שטר משכנתא ( תיק הוצל"פ מס' 509818-04-15) (להלן: "תיק המימוש").

באפריל 2015 נקטה הנתבעת 1 בהליך בלשכת ההוצל"פ למימוש המשכנתא על דירת המגורים של התובעים . שטר המשכנתא נועד להבטיח תשלום חוב של השוכרים לנתבעת 1 בסך 627,826 ₪. ביום 08/04/14 חתמו התובע 1 והשוכרים מצד אחד והנתבעת 1 מצד שני, על הסכם אשר נועד להסדיר את החוב הכספי של השוכרים ( להלן: "הסכם אפריל"). והסכם זה הוגש כהסדר בתיק הוצל"פ שנפתח לגביית החוב הכספי. לאחר שנתגלעו מחלוקות בנוגע לקיומו של הסכם אפריל, ביום 23/11/15 גיבשו הצדדים הסכם נוסף להסדרת החוב ( להלן: "הסכם נובמבר") אשר הוגש כהסדר ללשכת ההוצל"פ בתיק המימוש.

במסגרת התביעה שלפני טוענים התובעים כי שני התיקים, הן התיק הכספי והן תיק המימוש עניינם בחוב כספי אחד. בהתאם לאמור בסעיף 3 בהסכם נובמבר, החוב לסילוק של התובעים כלפי הנתבעת 1 " מסתכם בסך של 567,724 ₪". התובעים טוענים כי על אף האמור, עד לחודש יולי 2016 גבתה מהם התובעת 1 סך של 816,106 ₪, דהיינו סכום עודף של 248,382 ₪ שאותו עליה להשיב. בגין גבייה יתרה זו הוגשה התביעה כאן.

הבקשה לסילוק על הסף
ביום 11/12/17 הגישו הנתבעות בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין. כנטען בבקשה, בין הצדדים מתנהלים והתנהלו הליכים משפטיים רבים, בהם: שני ההליכים בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, הליך בבית משפט השלום בירושלים, הליך בבית משפט השלום בתל אביב ואף הליך בבית משפט המחוזי בתל אביב.

הנתבעות מפנות לכך שבין יתר ההליכים המשפטיים אשר התקיימו, ביום 30/05/17 ניתנה החלטה בתיק ההוצל"פ הכספי לפיה נכון לחודש יולי 2016 יש לתובעים חוב בסך 168,860 ₪ כלפי הנתבעת 1 . על פי החלטה זו, לא זו בלבד שהנתבעות אינן חייבות דבר לתובעים, אלא ההיפך מכך - התובעים הם שחייבים כספים לנתבעות. התובעים בחרו שלא לערער עם החלטה זו של כבוד רשמת ההוצל"פ והיא הפכה זה מכבר להחלטה חלוטה המהווה מעשה בית דין בין הצדדים.

הנתבעות הפנו עוד לפרוטוקול דיון בהמרצת פתיחה שאותה הגישו התובעים בבית משפט השלום בירושלים, שם אישרו בדיון שהתקיים ביום 06/06/17 כי הם חבים הסך של 168,000 ₪ בהתאם להחלטה כבוד רשמת ההוצל"פ ( עמ' 13 ש' 9-11 בנספח ח' לבקשה). זאת ועוד, התובע 1 הגיש ללשכת ההוצל"פ בקשה למתן צו תשלומים שאינה אלא הודאה בקיומו של חוב כלפי הנתבעת 1.

לאור האמור, מבקשות הנתבעות לדחות את התביעה על הסף.

בתשובתם לבקשה טענו התובעים כי החלטת כבוד רשמת ההוצל"פ שעליה נסמכת בקשת הסילוק על הסף ניתנה ביחס לבקשת הנתבעות להגדלת חוב ולהחלפת שם הזוכה בתיק. הבקשה נדחתה תוך הפניית הצדדים לפתרון המחלוקת בערכאות מחוץ ללשכת הוצל"פ.
התובעים טוענים כי בכל שלב ובכל הליך משפטי שהתנהל בין הצדדים טענו הם כנגד חיובם כלפי הנתבעות וכן טענו כי שילמו חובת ביתר. ואולם, לטענת התובעים, רשמת ההוצל"פ בחרה שלא לדון בטענותיהם בדבר החוב, בעוד היא דוחה את הבקשה להגדלת החיוב. לטענתם החלטת הרשמת אינה מהווה מעשה בית דין, זאת ביחוד מקום בו הצדדים הופנו באופן מפורש לפנות לערכאה המוסמכת על מנת להכריע בשאלת גובה החוב.

התובעים טוענים כי מעולם לא הודו בקיומו של חוב, ואין לפרש את האמירה המשותפת של הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 06/06/17 כהודאה בחוב. באופן דומה, אין לפרש את בקשתם למתן צו תשלומים כהודאה בקיומו של חוב, ובוודאי שאין לראות בה מעשה בית דין.

דיון והכרעה – המסגרת הנורמטיבית
תקנה 101( א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 מסמיכה את בית המשפט לדחות תביעה על הסף, מחמת קיומו של מעשה בית דין בין הצדדים. דוקטרינת מעשה בית דין קובעת כי " פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו מקים מחסום דיוני המונע התדיינות נוספת, בין אותם בעלי דין או חליפיהם, בכל עניין או שאלה שהוכרעו בפסק הדין" [י' רוזן-צבי ההליך האזרחי 485 (2015) ( להלן: "רוזן-צבי")]. כל עוד לא בוטל פסק הדין בין על ידי בית המשפט שנתן אותו ובין על ידי ערכאת הערעור, קביעותיו מחייבות את הצדדים לו והם אינם יכולים להעלות טענות, עובדתיות או משפטיות, סותרות לקביעות אלה [ נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי, 3-4 (1991)].

דוקטרינת מעשה בית דין מבוססת על שיקולי מדיניות ועל התפיסה לפיה מערכת משפטית אינה יכולה לאפשר לצדדים להתדיין פעם אחר פעם ביחס לעניינים אשר כבר הוכרעו, מבלי להציב לכך גבולות ( רוזן-צבי, 487). ואכן, בפסיקה נקבע כי " תקנת הציבור מחייבת, כי סכסוכים משפטיים צריכים להסתיים Interest reipublicae ut sit finis litium)). תפיסה זו משתלבת בעיקרון סופיות הדיון שמטרתו לשים קץ להליך השיפוטי ולחסוך בזמן ובהוצאות למערכת המשפטית ומצד שני להפחית ככל האפשר מעוצמת העוול שנגרם לצד השני, שמוצא את עצמו נגרר במשך זמן רב לבתי המשפט ומכלה אגב כך את זמנו, מרצו והונו" [רע"א 1984/05 כוכבי נ' עדני ( פורסם במאגרים, 26/03/07)].

תנאי הכרחי לקיומו של כלל מעשה בית דין הוא שהעניין נדון והוכרע על ידי בית המשפט המוסמך, קרי, קיומה של החלטה שיפוטית הנוגעת לאותו עניין. כך, בעניין כוכבי, קבע בית המשפט העליון כי יש לראות החלטה שנתן ראש ההוצאה לפועל בטענת " פרעתי" כפסק דין של בית משפט השלום ואם לא מוגש ערעור במועד כי אז פסק הדין הופך לסופי ומקים " השתק פלוגתא" בין הצדדים ( שם, בעמ' 3-4 בפסק הדין). לעומת זאת, בעניין אחר קבע בית משפט מחוזי כי הליך לפני רשם ההוצאה לפועל, שבמסגרתו הפעיל הרשם את סמכותו המנהלית להבדיל מסמכותו השיפוטית, אינו יכול להקים מעשה בית דין בין הצדדים [ ע"א ( מחוזי ת"א) 1872/05 המועצה המקומית פרדס חנה כרכור נ' אחימן (פורסם במאגרים, 31/07/06)].

בע"א ( מחוזי מרכז) 12103-05-09 ח . אבי ציפויי שיש 1993 בע"מ נ' שיש דן - תעשיות שיש ואבן (1995) בע"מ ואח' ( פורסם במאגרים, 22/11/09) קבע כבוד השופט שילה כי לבד מארבעת המקרים שבהם העניק המחוקק לרשם ההוצאה לפועל סמכות דיון שיפוטית ( החלטות על פי סעיפים 19,25,48 ו-58 בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967), הרי שביתר החלטותיו פועל הוא מכוח סמכותו המנהלית. החלטות אשר ניתנו מכוח סמכותו המנהלית של הרשם הן אפוא החלטות מנהליות אשר אין בכוחן כדי להקים השתק פלוגתא בין הצדדים.

בחינת ההחלטות שניתנו בעניינם של הצדדים לעניין קיומו של מעשה בית דין

החלטת רשמת ההוצלפ בתיק 01-XX361-13-2 מיום 30/05/17 אינה מעשה בית דין
בטענתם לקיומו של מעשה בית דין הפנו הנתבעות להחלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל בתיק 01-XX361-13-2 מיום 30/05/17 במסגרתה נקבע כי לתובעים קיים חוב כלפי הנתבעות בסך 168,860 ₪ נכון לחודש יולי 2016.

על מנת לבחון האם מדובר בהחלטה שיפוטית העשויה להוות מעשה בית דין יש לבדוק את ההליך שבמסגרתו ניתנה החלטה והאם זו ניתנה מכוח סמכותה השיפוטית של רשמת ההוצאה לפועל או מכוח סמכותה המנהלית.

ההחלטה מיום 30/05/17 ניתנה ביחס לבקשת הזוכה ( הנתבעת 1 בתיק זה) "להחלפת שם הזוכה בתיק, לעדכון יתרת חוב ולהמשך הליכים". אין מדובר בעניין מתוך ארבע העניינים שבהם הקנה המחוקק סמכות שיפוטית לרשם ההוצאה לפועל: טענת פרעתי בהתאם לסעיף 19 בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"); חיוב נאמן בהתאם לסעיף 25 בחוק; חיוב צד שלישי בהתאם לסעיף 48 בחוק; או חיוב כונס נכסים בהתאם לסעיף 58 בחוק. יוצא מן האמור כי אין מדובר בהחלטה אשר ניתנה על פי סמכותה השיפוטית של רשמת ההוצאה לפועל ומשכך אין בכוחה ליצור מעשה בית דין.

זאת ועוד, משעלו לפניה טענות לפירעון החוב, קבעה רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה באופן מפורש כי היא אינה נדרשת לטענות אלה ( סעיף 52 בהחלטה). בהחלטה נקבע כי השאלה בדבר קיומם או הפרתם של הסדרי החוב שבין הצדדים וטענות בדבר תשלום כספים ביתר לידי הזוכה, הן שאלות הנוגעות לחיובים מחוץ לשטר החוב אשר לשם ביצועו נפתח תיק ההוצל"פ. משכך, קבעה הרשמת כי הדיון בשאלות אלה אינו בסמכותה כלל ( סעיף 54 בהחלטה) וכי על הצדדים לפנות לבית המשפט המוסמך לשם בירורן.

ניתן לראות אפוא שגם בהתייחסה לטענות שעניינן תשלום כספים ביתר לידי הנתבעות, קבעה הרשמת באופן מפורש כי היא אינה דנה בטענות אלה, וכי אין בסמכותה לדון בטענות אלה. כך, ברור כי בהחלטה זו לא נעשה מעשה בית דין ביחס לטענות אשר כלל לא נדונו במסגרתה.

החלטת המחיקה בה"פ 70760-09-16
הצדדים הפנו להליך נוסף אשר נוהל ביניהם במסגרת ה"פ 70760-09-16 אשר נפתחה ביום 29/09/16. במסגרת הליך זה ביקשו התובעים לקבל סעד הצהרתי לפיו לא נותר חוב של התובעים כלפי הנתבעת 1 וכי הנתבעת 1 אינה יכולה להמחות את החוב לנתבעות 2-3 ( עמ' 1 בנספח א' לבקשה לסילוק על הסף).

הליך זה הסתיים לאחר שהצדדים ביקשו בהסכמה למחוק את המרצת הפתיחה, לפי שהסעד שהתבקש במסגרתה התייתר לטענתם עקב החלטת כבוד רשמת ההוצל"פ מיום 30/05/17. אין ספק כי המקום המתאים לבירור טענות התובעים בדבר החוב הנותר או הנפרע היה במסגרת אותה המרצת פתיחה וכי בירור זה לא נעשה בסופו של דבר. נכון הוא שמשבחרו הצדדים למחוק את המרצת הפתיחה, בהסכמה, להבדיל מלבקש את דחייתה הרי נותרה הדלת הפרוצדורלית פתוחה לפני אפשרות של פתיחת ההליך פעם נוספת ודיון ענייני בטענות הצדדים.

ראוי לציין כי הצדדים עצמם היו ערים לאפשרות זו " בזמן אמת" ובמסגרת טיעוניהם להוצאות ההליך ביקשו כי בית המשפט יקבע שלא ניתן יהיה " להגיש הליך חדש באותו עניין ללא תשלום ההוצאות אם יפסקו" (עמ' 14 בפרוטוקול הדיון מיום 06/06/17 אשר צורף כנספח ח' לבקשה לסילוק על הסף. ההדגשה אינה במקור – א.ב.). ללמדך, כי אף בעיני הצדדים לא היתה החלטה זו משום מעשה בית דין ביחס לטענותיהם.

לצד העובדה שמחיקת הליך מאפשרת פרוצדורלית הגשתו מחדש כצעידה ב"דלת מסתובבת" הרי עדיין עומדת חובת תום הלב גם בניהול הליכים משפטיים, ור' למשל ע"א 3496/15 ‏, ‏ הורמוז בבלפור נ' גבעת מרום בע"מ (מיום 17/1/17) . התובעים, שהם חייבים כנגדם מתנהלים הליכי הוצאה לפועל נקטו בהליך אשר כבר בתחילתו הודיעו על מחיקתו וכעת מוגשת תביעה חדשה על ידם כאילו לא קרה דבר. התנהלות זו מצטרפת להחלטות שניתנו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל וספק אם היא ראויה.

החלטת רשמת ההוצל"פ בתיק 509818-04-15 מיום 27/09/17 – מקימה השתק פלוגתא
החלטה זו ניתנה במסגרת תיק המימוש במסגרת בקשת כונס הנכסים להחלפת שם הזוכה בתיק ההוצל"פ, לעדכון גובה החוב, ולחידוש הליכי המימוש.

כעולה מהחלטת הרשמת, גם במסגרת ההליך שנוהל לפניה טענו התובעים כי סילקו את חובם כלפי הנתבעות וזאת אף ביתר ( סעיפים 12, 24 בהחלטה). טענות התובעים נדונו במסגרת החלטת כבוד הרשמת לגופו של עניין, תוך שהרשמת מציינת בסעיפים 30-31 בהחלטה כי אין מחלוקת ביחס לסכום החוב במועד פתיחת תיק ההוצל"פ (567,724 ₪), וכן אין מחלוקת ביחס לסכומים שאותם שילמו החייבים ( התובעים כאן) מאז פתיחת תיק ההוצל"פ (334,000 ₪ + 273,000 ₪ + 209,000 ₪). המדובר כאמור, בטענות זהות ובסכומים זהים לאלה הנטענים במסגרת תיק זה.

טענות התובעים לכך ששילמו את מלוא החוב ואף העבירו לנתבעת 1 תשלומים ביתר נדחו, ומנגד התקבלה הבקשה לעדכון והגדלת החוב בתיק. כל זאת תוך שהרשמת מציינת באופן מפורש כי ההחלטה ניתנה במסגרת סמכותה לדון בטענות " פרעתי" (סעיפים 50-52 בהחלטה). מכאן, כי על פי מהותה, מדובר בהחלטה שבמסגרתה הפעילה כבוד הרשמת את שיקול דעתה השיפוטי בהתאם לסעיף 19 בחוק ההוצל"פ. בהינתן שמדובר בהחלטה אשר ניתנה במסגרת סמכותה השיפוטית של כבוד רשמת ההוצל"פ, הרי שיש בה כדי להקים השתק פלוגתא בין הצדדים.

החלטה בע"ר 19383-10-17 מיום 27/11/17 ורע"א תלויה ועומדת
לאחר דחיית טענותיהם לעניין פירעון החוב בהחלטת כבוד רשמת ההוצל"פ מיום 27/09/17, הגישו התובעים ערעור לבית משפט השלום במסגרתו שבו והעלו טענותיהם לעניין פירעון החוב. לציין כי הערעור אשר הוגש נדון כבקשת רשות ערעור אשר נדחתה בהחלטת כבוד השופט ( עמית) סובל מיום 27/11/17. כך, טענותיהם של התובעים לעניין פירעון החוב ותשלומים אשר ביצעו לטענתם ביתר, שבו ונדונו והוכרעו במסגרת החלטה זו של בית משפט השלום.

עוד ראוי לציין כי התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר טרם הוכרעה.

סיכומו של דבר –
טענותיהם של התובעים ביחס לתשלומים ששילמו לפירעון חובם נדונו ונדחו לגופו של עניין, הן על בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 27/09/17 והן בהחלטת בית משפט השלום בהליך הערעורי מיום 27/11/17. לאור האמור, ברי כי אין מקום להתיר לתובעים לשוב ולעורר טענותיהם, הזהות, ביחס לגובה החוב ותשלומים שנטען ששולמו ביתר לידי הנתבעות, בהליך משפטי נוסף, שעה שקיימת החלטה שיפוטית ביחס לאלה ובקשת רשות ערעור עליה עודנה תלויה עומדת.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי קיים השתק פלוגתא בין הצדדים ביחס לטענה לפירעון החוב ולתשלום סכומים ביתר, וזאת בהתייחס לסכומים המופיעים בכתב התביעה שלפני ( תשלום סך של 248,382 ₪ ביתר בהתאם לפירוט הנטען בסעיף 19 בכתב התביעה).

לאור האמור, אני מקבל את הבקשה.

התביעה נדחית על הסף בהתאם להוראת תקנה 101( א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ונוכח קיומו של מעשה בית דין.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת עו"ד בסך 8,000 ש"ח, להם יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יד חרוצים פינת הסדנא בע"מ
נתבע: נח כהן
שופט :
עורכי דין: