ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמשון גל נגד AIG חברה לביטוח בע"מ :

לפני
כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובע

שמשון גל

נגד

הנתבעים שולחי ההודעה

1.AIG חברה לביטוח בע"מ
2. יעקב אור מאנה

3.הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

צד ג' - אוניברסיטת תל אביב

פסק דין

רקע
1. לפני תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בסך כולל של 12,870 ₪, בגין נזקים בעטיים הושבת רכבו מסוג סוזוקי איגניס והוכרז כאובדן מוחלט (טוטלוס). זאת, עקב פגיעת רכב, מסוג BMW המבוטח אצל הנתבעת 1, שהיה נהוג על ידי הנתבע 2, יעקב אור מאנה, בתאונה שארעה ביום 28/08/17 ליד הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב (להלן: "צד ג'"). הנתבעת 3 הינה מבטחת צד ג' .

נסיבות התאונה
2. רכב התובע ש היה נהוג על ידי בתו מור- אור גל (להלן:" מור-אור"), הוסע ליד הגן הזואולוגי ש בבעלות צד ג'. או אז, התפרצו לנתיב נסיעתה טווסים אשר ברחו מהגן הזואולוגי של צד ג' וכתוצאה מכך היא בלמה את הרכב בפתאומיות. רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 הופתע אף הוא מהופעת הטווסים בכביש ואף על גבי שמשת רכבו , לא הספיק לבלום את רכבו ופגע בחלקו האחורי של רכב התובע.

סלע המחלוקת בין הצדדים
3. סלע המחלוקת עניינו בשאלה, האם ניתן לראות בהתפרצותם לכביש של הטווסים שברשות צד ג' "גורם זר מתערב" המנתק את הקשר הסיבתי בין פגיעת רכבו של נתבע 2 ברכב התובע ופוטר את הנתבעים 1-2 באופן מלא או חלקי מאחריות לתאונה ולנזקיה . צד ג' ונתבעת 3 טוענים לעומת זאת כי הסיבה הבלעדית לקרות התאונה נעוצה במחדלו של יעקב שלא שמר מרווח מתאים מרכב התובע.

הדיון בתביעה
4. התקיים לפני דיון בו העידו הנהגים בכלי הרכב , נציג מטעם הנתבעת 1 ו 2 וכן נציג מטעם צד ג'.

דיון והכרעה
5. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :
" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

6. לאחר עיון בכתבי הטענות, התרשמותי הישירה מעדויות הצדדים ועיון בכלל הראיות שהוצגו לפניי, לרבות תמונות כלי הרכב, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לחלק את האחריות לתאונה בין הנתבעים כדלקמן : הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד בשיעור של 70% והנתבעת 3 בשיעור 30% כמו כן ,אני מקבל באופן חלקי את ההודעה לצד ג' וקובע כי שיעור אחריותו לקרות התאונה 30% ואלו נימוקיי;

7. סעיף 64 ל פקודת הנזיקין, (להלן:"פקנ"ז") אשר כותרתו "גרם נזק באשם" קובע כי:

" "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה:
(1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;
(2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;...."

דיני הנזיקין מכירים באפשרות לפיה מזיק יהיה פטור מאחריות בשל נסיבות שאדם סביר לא יכול היה לראותן מראש ומקום שלא ניתן היה למנוע את הנזק אף בזהירות סבירה או כי אשמו של אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק.
8. נציג צד ג' העיד :
ישנה חומה של כמה מטרים וקורה לפעמים שטווס מצליח לנתר מעליה. אין שלט אזהרה במקום" (ראה עמ' 3 ש' 5 לפרוטוקול) .

לא הובאו לפני נתונים לגבי תדירות הפעמים בהם טווס או מס' טווסים הצליחו לנתר מעל החומה ו התפרצו לכביש. אולם, מעדות זו ניתן ללמוד על ידיעתו של צד ג ' על האפשרות כי יישנו מקרים בהם טווס יצליח לנתר מעל ה חומה להתפרץ לכביש ואף חלילה להפריע לנהגים בעת נסיעתם.
לכן , מצופ ה היה מצד ג' להגביה את החומה בדרך שתמנע מהטווסים לנתר מעליה ובכך למנוע תאונה עתידית לחלופין, להציב במקום שלט בולט וברור המזהיר את הנהגים מפני האפשרות של התפרצות טווסים לכביש. כך לדוגמא ברחבי הנגב מופעים שלטי אזהרה המזהירים את הנהגים מפני ה אפשרות של התפרצות גמלים לכביש.

9. סעיף 40 לפקודת הנזיקין קובע את היפוך הנטל כשמדובר ברשלנות של חיה :

" חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה
40. בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה:
(1) הנזק נגרם על ידי חיית-בר או על ידי חיה שאינה חיית-בר אלא שהנתבע
ידע, או חזקה עליו שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;
(2) הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה – על הנתבע
הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה."

בסעיף 2 לפקנ"ז מופיעות הגדרות כדלקמן:
" 2. "בפקודה זו –
"חיה" – לרבות צפרים, דגים, חרקים וזחלים;
"חיית בר" – כל חיה שכנוהג בישראל אין מחזיקים אותה כלואה או בפיקוחו של אדם;.." (ההדגשה שלי א.ד)

נבחן עתה האם טווס נחשב כצפור הנכללת בהגדרה של "חיה"?.

בסעיף 1 לפקנ"ז נקבע כדלקמן:
"פירוש. 1.בכפוף לפקודת הפרשנות תתפרש פקודה זו לפי עיקרי הפרשנות המשפטית המקובלים באנגליה, וביטויים המשמשים בה – חזקה היא – ככל שהדבר מתיישב עם ההקשר ובאין הוראה אחרת מפורשת – שמשמעותם כמשמעות הנודעת למקביליהם במשפט האנגלי ויתפרשו על דרך זו."

בפקודת הפרשנות אין התייחסות להגדרה של צפור או חיה.
לפיכך, יש ל בחון האם טווס עונה על ההגדרה של ציפור בהתאם למשמעות המקבילה
במשפט האנגלי. מעיון במילון קימברידג' עולה כי הגדרה של "טווס" peacock מתחילה
במילים: "... large bird a"
לפיכך: טווס נכלל בהגדרה של "חיה". בנסיבות אלו ובהתאם לסעיף 40 לעיל, חל היפוך
הנטל ועל צד ג' קרי אוניברסיטת תל אביב מוטל הנטל להוכיח שלא התרשל וצד ג' לא
עמד בנטל זה.

10. מעבר לכך ואף מטעמי מדיניות משפטית ראויה, אין כל מקום לאפשר לצד ג' להתעלם מאחריותו לביטחונם של בעלי החיים הנמצאים ברשותו, כמו גם ביטחונם של הנהגים הנוסעים בכביש ועלולים להיות מופתעים כתוצאה מהתפרצות טווסים לנתיב נסיעתם או לנחיתתם על גבי שמשת רכבם.

11. אין ספק בעיני כי התפרצות הטווסים לכביש מהווה גורם זר מתערב, אך עתה עולה השאלה האם נתון זה יש בו לכשעצמו כדי לפטור את יעקב והמבטחת נתבעת 1 לחלוטין או חלקית מאחריותם ל קרות התאונה ולנזקיה.
עיינתי במוקדי הנזק ואופיים , עוצמת הנזק בחלק הקדמי ברכב בו נהג יעקב ועלות תיקונו הינה 51,000 ₪ לעומת הנזק ברכב התובע שעלות תיקונו כ 12,000 ₪. לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה כי החלפים עבור רכב מסוג BMW הינם יקרים, ניתן לכאורה ללמוד מעוצמת הפגיעה כי לו יעקב היה מקפיד על שמירת מרווח מתאים מרכב התובע ונסיעה במהירות סבירה המתאימה לתנאי הדרך ניתן היה למזער את נזקי התאונה ואולי אף למונעה לגמרי.

12. ס' 49 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 ( להלן: "תקנות התעבורה") מדבר על שמירת רווח הנדרש מכל נהג:

רי
רי
"49. (א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על
ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה.
תק' (3)
ת
תק' (3)
ת
(ב) ב לי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב." (ההדגשות של א.ד)

13. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי על נהג להיות ער לנעשה בכביש ולצפות שורה
ארוכה של תרחישים.

"נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים האופטימאליים שתוארו, עשוי להיתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמאליים, הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך, למשל, הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חי החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד, שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ואיננו חייב, לכן, לצפות, שבמקום מסוים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות, שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. ככל שהוא נוהג במהירות רבה יותר, כך יקשה עליו לשלוט במכוניתו, אם ייתקל באיזה מסיכוני דרך אלה... כשהוא נוהג במהירות כה גבוהה, כפי שייחסתי למערער, הוא יוצר סכנה, שהוא יכול וחייב לצפותה מראש, שבקרות אירוע מעין זה הוא עלול לאבד את השליטה בהגה, וכי המכונית תסטה ממסלולה ותתהפך ונוסעיה ייפגעו ואף ייתכן שייהרגו..." ( ההדגשות שלי א.ד)
ר' ע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מ"י, מ(3) 141, פס' 10 לפסק הדין (1986).

14. "דבר ההלכה קבוע ומוצק הוא מימים ימימה, כי פעולה מכוונת של גורם זר – לרבות התאבדות – אינה שוללת, באשר היא, קשר סיבתי בין מעשה לבין תוצאה פוגעת, מקום שבו היה אדם מן היישוב יכול לצפות מראש התערבותו של אותו גורם זר." (ר' למשל דנ"פ 983/02 יעקובוב נ' מ"י, נו(4) 385 (2002)).

מן הכלל אל הפרט
15. עתה יש לדון בשאלה האם נהג סביר אמור היה לצפות כי ייתקל בדרכו בבעלי חיים.
סבורני כי יש להבחין בשני מצבים. האחד, כאשר בעל החיים מתפרץ לכביש.
לצערנו, מצב זה אינו נדיר וכידוע בעלי חים רבים מקפחים את חייהם עקב דריסתם
על ידי כלי רכב. השני כמו במקרה שלפנינו בו ט ווס עף על גבי שמשת רכבו של יעקב
שהעיד:
" אני נסעתי עם הילד שלי, היו שני טווסים, אצלה הוא עמד, אצלי הוא קפץ בין
המכוניות, ותוך כדי שאני מסתכל עליו לא בלמתי, הייתי מרוכז בו. אני טוען שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך שהטווס הסיח דעתי, הוא עבר מעל השמשה והסתכלתי עליו, הוא הסיח את דעתי וכך קרתה התאונה." ( ש' 23-26 ע' 3 לפרוטו')

16. סבורני כי נהג סביר אינו אמור לצפות כי בעת נסיעתו בכביש טווס יעופף וינחת על שמשת רכבו. נראה לי כי תגובתו של יעקב היתה טבעית. אין ספק בעיניי כי מהירות נסיעתו של יעקב הייתה הגורם עיקרי לקרות התאונה. יחד עם זאת, אין מדובר במסקנה חד משמעית. מור –אור העידה כי חלפו 15 שניות מרגע שעצרה ועד לפגיעה של רכבו של יעקב ברכבו של אביה –התובע. בנסיבות אלו, גם אם יעקב לא נסע במהירות סבירה ייתכן והיה יכול למנוע את התאונה על ידי סטייה לצד הדרך או לכל הפחות למזער את נזקיה.

17. לא הוכח כי נהגת התובע עצרה את רכבה בפתאומיות. לדבריה חלפו כ-15 שניות מרגע עצירתה ועד לפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע. לכן, לא מצאתי לנכון לייחס לנהגת התובע אשם תורם בשיעור כלשהו לקרות התאונה .

18. מעיון בחוו"ד שמאי שצורפה לכתב התביעה עולה כי שווי הרכב של התובע שהושבת בניכוי שרידיו עומד על סך של 11,700 ₪ ושכר טרחת שמאי עומד על סך של 1,170 ₪ . הנתבעים לא הגישו חו"ד נגדית מטעמם ואף לא ביקשו לזמן את שמאי התובע לחקירה על חוות דעתו. לפיכך אני קובע כי חוו"ד התובע לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

הכרעה

19. לאור העובדה כי קבעתי לנתבעים 1-2 אחריות לקרות התאונה ולנזקיה בשיעור 70% אני מחייב את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
סך של 8,190 ₪ חלק יחסי מעלות תיקון נזקי התאונה.
סך של 819 ₪ חלק יחסי מ שכ"ט שמאי.
סך של 90 ₪ חלק יחסי מאגרת ביהמ"ש.
כמו כן, אני מקבל את ההודעה לצד ג' באופן חלקי ומחייב את צד ג' ביחד ולחוד עם נתבעת 3 בהתאם לאחריותם לקרות התאונה ולנזקיה בשיעור 30% לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
סך של 3,510 ₪ חלק יח סי מעלות תיקון נזקי התאונה.
סך של 351 ₪ חלק יחסי משכ"ט שמאי.
סך של 39 ₪ חלק יחסי מאגרת ביהמ"ש.

כל הסכומים שפסקתי לעיל, ישולמו ישירות לתובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה 30/11/17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לאור התוצאה אליה הגעתי קבלת הודעת צד ג' באופן חלקי, לא מצאתי לנכון ל חייב את צד ג' בתשלום הוצאות משפט לשולחי ההודעה –הנתבעים 1-2 .

בנוסף, אני פוסק לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪ שישולמו כדלקמן :
סך של 700 ₪ ישולם על ידי הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד וסך של 300 ש"ח ישולמו ביחד ולחוד על ידי נתבעת 3 וצד ג' ככל שלא ישולמו סכומים אלו במועד הרשום מטה יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום המלא בפועל.
כל הסכומים שפסקתי לעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת העתק פסק הדין אצל הצדדים.

20. אני דוחה את רכיב התביעה פסיקת הוצאות לדוגמא בסך של 7,000 ₪.
ראשית, התובע לא שילם את האגרה בגין רכיב תביעה זה. מעיון בתיק עולה כי סכום התביעה בגינו שולמה אגרה עומד על סך של 12,870 ₪ בלבד .
שנית, לגופו של עניין, לא מצאתי במקרה שלפנינו כל הצדקה לתרעומת של התובע כלפי הנתבעת 1 חברת הביטוח AIG. לשיטתו של התובע, הגורם הבלעדי לקרות התאונה באופן חד משמעי היה אי שמירת מרחק על ידי רכבו של יעקב . לכן, לא ברור לו מדוע נתבעת 1 .AIG שלחה אותו לתבוע את הטווסים :
"הפסיקה של בתי המשפט לגבי האחריות לתאונה הינה חד משמעית בנושא זה. אך נתבעת 1 מאשימה את הטווסים ושולחת אותנו לתבוע אותם. בושה לחברת הביטוח AIG שלא מצאו תירוץ פחות הזוי ויותר אינטליגנטי ממה שכתבו בתשובתם! " ( ס' 8 לכתב התביעה)

21. מעבר לכך, התובע אף טען כי הנתבעת 1 נקטה כלפיו בשיטת מצליח ואף טרח לצטט את הערך מויקיפדיה:
"שיטת "מצליח" היא ביטוי שגור בסלנג העברי, המתאר ניצול חוסר תשומת לב של הזולת, והפקת תועלת על חשבונו. שְמה מבוסס על בדיחה, המספרת על סועד, המגלה בחשבון המסעדה חיוב בגין מנה בשם "מצליח", שלא זכורה לו. לשאלתו מהי מנה זו, עונה המלצר: "אם הלקוח משלם - זה מצליח". "

למרות שאופן התבטאותו של התובע אינו ראוי בעיני, אני מבין את תחושותיו של התובע שציפה לקבל את הפיצוי בגין נזקי התאונה שנגרמו לרכבו בהקדם האפשרי. יחד עם זאת, עיננו הרואות כי אין מדובר במקרה חד משמעי כפי שסבר התובע והראייה תוצאות פסק הדין בו חילקתי את האחריות בין ה צדדים השונים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין לביהמ"ש מחוזי-מרכז בלוד בתוך 15 ימים ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמשון גל
נתבע: AIG חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: