ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמשון בלוי נגד זיו ישראל בע"מ :

בפני
כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעים
1.שמשון בלוי
2.אסתי בלוי
באמצעות ב"כ עו"ד דן גור

נגד

נתבעת
זיו ישראל בע"מ

פסק דין

התביעה שלפניי עניינה ליקויי בנייה בדירה ברח' ספרא 7/29 בקרית מלאכי (להלן: " הדירה"), בה גרים התובעים שמשון ואסתר בלוי (להלן: "התובעים"), ואותה בנתה הנתבעת- חברת זיו ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת").

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת וכן כתבי הטענות וחוות הדעת בתיק
התובעים הינם בעלי זכויות בדירה נשוא התביעה.
הנתבעת הינה חברה קבלנית ו/או יזמית בניה, ובין היתר בנתה הדירה נשוא התביעה.
הדירה נמסרה לתובעים באמצע שנת 2014.
בכתב התביעה טוענים התובעים כי התלוננו פעמים רבות בפני הנתבעת אודות ליקויים חמורים בדירה. אולם, הנתבעת לא נענתה לפניותיהם, ו/או לא תיקנה ליקויים אלו לשביעות רצונם של התובעים, אלא ביצעה עבודות חלקיות בלבד, והליקויים חזרו על עצמם תקופה קצרה לאחר מכן.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת מטעם התובעים מיום 01.06.15 מטעם חברת "הדס ביקורת מבנים בע"מ" ערוכה על ידי מהנדס אליעזר גוכמן, אשר ערך ביקורת בדירה ביום 21.05.15.
בחוות דעתו העריך המומחה מטעם התובעים את שווי תיקון הליקויים בדירה, בסך של 70,180 ₪ (ללא מע"מ), (כאשר סכום זה כולל פיקוח הנדסי בסך של 6,380 ₪). עוד ציין המומחה מטעם התובעים בחוות דעתו, כי המדובר בליקויים יסודיים שאינם נובעים מבלאי כלשהו ולצורך תיקונם יידרש זמן סביר של כ- 3 שבועות, בהם לא יוכלו הדיירים לקיים אורח חיים סביר בדירה. עוד ציין מומחה התובעים בחוות דעתו כי המחירים שנקב בחוות דעתו מתבססים על עלות עבודות התיקון לקבלן הראשי, ואילו לקבלן מזדמן מטעם התובעים יש לצפות למחירים הגבוהים בכ- 25%-30%.
בכתב התביעה עתרו התובעים לקבלת פיצוי בסך כולל של 125,312 ₪, זאת בגין עלות תיקון הליקויים שאותרו על ידי מומחה מטעמם, בסך 82,812 ₪ (כולל מע"מ); לפיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש; לפיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין עלות דיור חלופי; לפיצוי בסך של 2,500 ₪ בגין עלויות ניקיון הדירה לאחר התיקונים.
הנתבעת הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי יש לדחות ו/או למחוק התביעה על הסף לאור העובדה כי אין לתובעים עילת תביעה, ואין להם זכות לסעד מהנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי חוות הדעת מטעם התובעים הינה מגמתית, מופרכת ומוגזמת, נטענים בה ליקויים ללא כל פירוט, ולנתבעת אין אחריות בגינם, שכן התובעים ביצעו את עבודות הגמר בדירה בעצמם ו/או באמצעות צד ג' מטעמם , ו לכן הליקויים שנגרמו כתוצאה מכך, הינם באחריותם.
כך גם טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי התובעים נמנעו מלשתף פעולה עם הנתבעת, ולא אפשרו לנציגיה להיכנס לדירה לצורך תיקון הליקויים שבאחריות הנתבעת.
לאחר קבלת עמדות הצדדים והסכמתם, הוחלט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מרדכי בס (להלן: " המומחה"), לשם עריכת חוות דעת הנדסית.
בהחלטת המינוי מיום 08.12.16 ציינתי בפני המומחה כי התובע ביצע חלק מהעבודות וההתקנות בדירה בכוחות עצמו, כן ציינתי שככל שליקוי מסוים בחוות דעת התובעים מתייחס לעבודות שביצע התובע בעצמו, אין מקום להתייחס לאותו ליקוי בחוות הדעת. ככל ויש ויכוח בין התובעים לבית הנתבעת בשאלה האם הליקוי קשור/לא קשור לעבודות שביצע התובע בעצמו, על המומחה מטעם בית המשפט להתייחס בחוות הדעת לאותו ליקוי, וכן עליו לציין עמדתו המקצועית – ככל שיש כזו רלוונטית – באשר למחלוקת בין הצדדים.
בחוות דעתו ציין המומחה, כי הונחה בפניו חוות דעת מטעם התובעים, וכן כי הונחה בפניו חוות דעת מטעם הנתבעת, חתומה על ידי המהנדס יצחק אולשבנג, המתבססת על ביקורו בנכס בתאריך 09.01.17 (ח וות דעת זו לא הוגשה לתיק בית המשפט).
המומחה מטעם בית המשפט ביקר בנכס ביום 25.01.17.
בחוות דעתו מיום 29.01.17 העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים שבאחריות הנתבעת בסך 7,590 ₪ (ללא מע"מ).
המומחה הותיר ליקוי שעלות תיקונו הינה בס ך 3,500 ₪ (ללא מע"מ), המנוי בסעיף 1.2 לחוות דעתו - והנוגע לגודל פתח אויר בחדר שינה - לשיקול דעת ו של בית המשפט .
המומחה ציין בחוות דעתו, כי אין תוספת תשלום בגין פיקוח הנדסי.
המומחה ציין גם כי במידה והתיקונים יבוצעו על ידי קבלן מזדמן מטעם התובעים, אזי יש להוסיף לעלויות שנקבעו על ידו 15%.
עוד ציין המומחה, כי תיקון הליקויים יכול להתבצע בתוך 2-3 ימים, וכי אין צורך בפינוי הדירה לצורך ביצוע התיקונים.
לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסדר דיוני לפיו התיק יוכרע על פי החומר שהוגש, ללא קיום דיון הוכחות, ולאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים.
ההסדר הדיוני כאמור אושר על ידי בית המשפט, אולם הצדדים התבקשו לצרף לסיכומיהם גם תצהירי ם מטעמם.
הצדדים הגישו סיכומים מלווים בתצהירים, ואלו מונחים לפניי.

טענות הצדדים

טענות התובעים
התובעים התלוננו פעמים רבות בפני הנתבעת לעניין הליקויים החמורים, אלא שעד ליום הגשת התביעה, לא תוקנו הליקויים לשביעות רצונם של התובעים, בוצעו עבודות חלקיות בלבד, והליקויים חזרו תקופה קצרה לאחר מכן.
הנתבעת הפרה את החוזה אשר נכרת בינה לבין מוכרי הדירה, בכך שבנתה את הבית בניגוד להתחייבויותיה ובניגוד לדרישות התקנים והמפרט הטכני. משכך הליקויים שאותרו בדירה מהווים אי התאמה כמשמעות המונח בחוק המכר, ועקב כך נגרמו לתובעים נזקים רבים.
הנתבעת בנתה הדירה באופן רשלני ו/או בלתי מיומן, ו/או לקוי ו/או העסיקה עובדים ו /או מי מטעמה, ברמה מקצועית ירודה, ולא נקטה באמצעים הדרושים לביצוע נאות ותקין של בניית הדירה. על כן, על הנתבעת לפצות התובעים בגין מלוא נזקם.
התובעים הגישו תביעתם בגין עלות תיקון ליקויים אשר אותרו ע"י מומחה מטעמם, בסך של 82,812 ₪ (כולל מע"מ). ואולם, לאחר שהתקבלה חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, ביקשו התובעים בסיכומיהם לאמץ את חוות דעת מומחה בית משפט, אשר העריך הליקויים בסך של 7,590 ₪ (בתוספת מע"מ) וכן ביקשו לקבל הליקוי הנוסף בסך של 3,500 ₪ (בתוספת מע"מ), אותו הותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט, כאמור לעיל, כל אלו בתוספת 15% בגין ביצוע התיקונים ע"י קבלן מזדמן מטעם התובעים.
סה"כ עותרים התובעים בסיכומיהם, לקבלת פיצוי בגין עלות תיקון ליקויים בסך 14,921 ₪ (כולל מע"מ).
לטענת התובעים, הנתבעת אחראית לכל הליקויים אשר פור טו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט. כל הליקויים אותם קבע המומחה בחוות דעתו, אינם נובעים מעבודות שביצע התובע אלא מהעבודות אותן ביצעה הנתבעת.
באשר לליקוי הנוגע לפתח אוורור בחדר הקטן מהקבוע בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל- 1970 (להלן: " תקנות התכנון והבניה"), אותו השאיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט. המדובר בבנייה שהיא בניגוד לתקן הישראלי, ועל כן על הנתבעת לפצות התובעים בגין ליקוי זה.
הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים.
התובעים שלחו לנתבעת שני מכתבים באמצעות עו"ד, טרם הגשת התביעה. הנתבעת התעלמה בזלזול ובאדישות מתלונות התובעים, ולא הגיבה למכתביהם.
גם כיום, מתכחשת הנתבעת לליקויים, וכן לא נתנה הסבר המניח את הדעת מדוע לא ניצלה ההזדמנויות שניתנו לה לבצעם. אף במעט התיקונים שביצעה הנתבעת, לא צלחה היא. הנתבעת איננה מסוגלת ולא זכאית לבצע כיום את התיקונים הנדרשים בעצמה, ולהביא את הדירה למצבה כמתחייב מהחוזה בין הצדדים.
לאור התנהלות הנתבעת ועל מנת למנוע הישנות הליקויים, זכאים התובעים לקבל מהנתבעת פיצוי כספי בכדי שיוכלו להיעזר בשירותיו של קבלן מיומן ומקצועי.
יש לפסוק לתובעים גם סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בשל התנהגות הנתבעת, בכל הקשור לבניית הדירה, הליקויים הבלתי נסבלים, הזלזול שהפגינה כלפיהם, והיעדר היכולת ליהנות מהדירה. בנוסף, נגרמה לתובעים טרחה מיוחדת, אובדן ימי עבודה מרובים, וכן הצורך בפניה לעו"ד ולמומחה.
יש לפצות את התובעים בסך של 15,000 ₪ בגין דיור חלופי, איפסון וניקיונות שיגרמו כתוצאה מעבודות התיקון העתידיות.
המומחה מטעם בית המשפט אומנם קבע כי הדירה תהיה ראויה למגורים בתקופת התיקונים, אך לא ניתן לחייב את התובעים להתגורר בדירה אשר תהפוך לאתר עבודה עם פועלים, לכלוך, וחומרי עבודה, כאשר חלק מהאזורים בדירה יהפכו ללא פונקציונאליים.
קיים חשש גם לפגיעה בציוד יקר, ולפיכך יש צורך בפינוי ואחסון של הציוד.
יש לפסוק לתובעים החזר הוצאות בסך 6,590 ₪, (בגין חוות דעת מומחה מטעמם- 1,806 ₪, אגרת בית משפט-1566 ₪, שכ"ט מומחה בית משפט- 3,218 ₪), שכן אלמלא התנהלותה של הנתבעת, הוצאות אלו היו נחסכות מהתובעים.

טענות הנתבעת
תביעת התובעים הינה חסרת בסיס, מופרכת, ומופרזת , נגועה בחוסר תום לב מצד ם, באשר נמנעו מלשתף פעולה עם הנתבעת ולא אפשרו לנציגי הנתבעת להיכנס לביתם לביצוע תיקון הליקויים.
התביעה כוללת ליקויים רבים שאינם באחריות הנתבעת.
התובע הינו שיפוצניק במקצועו, ולאור בקשת התובעים, סוכם בין הצדדים כי התובע יבצע בעצמו חלק מהעבודות ומההתקנות בכפוף לקבלת זיכוי במחיר הדירה. כך הזדכו התובעים על דלתות פנים, ריצוף, חיפוי, מטבח וכלים סניטאריים. כמו כן, התובע ביצע בעצמו ובאמצעות צד ג', עבודות החשמל, אינסטלציה, ריצוף (פרט לריצוף מרפסת)" צבע, תקרות גבס ועוד.
בהסכם המכר נקבע מפורשות כי אחריותה של הנתבעת לא תחול לגבי אי התאמות, ל יקויים או פגמים בדירה מכל מין וסוג שהוא, אם הם נובעים ו/או קשורים בעבודות, ו/או בשינויים, ו/או בתיקונים שבוצעו שלא באמצעות הנתבעת ו/או מי מטעמה.
האזור היחיד שהנתבעת ביצעה בו עבודות גמר זה אזור המרפסת ולא נמצאו בו הרבה ליקויים.
אם כן, אין להחיל על הנתבעת האחריות לתיקון הליקויים הנובעים מעבודות שביצע התובע בעצמו.
מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, עולה, כי מרבית הליקויים שנטענו ע"י התובעים בכתב תביעתם כלל אינם קיימים, וכן העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים בסכום המהווה פחות מ- 10% מהסכום שתבעו התובעים בגין הליקויים בכתב תביעתם.
במצב בו מתברר כי תביעת התובעים הינה מופרכת ומופרזת מהנזק האמיתי, רשאי בית המשפט לחייב התובעים בהוצאות הנתבעת.
לנתבעת זכות לתקן הליקויים נוכח היעדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצד התובעים.
לפני מועד מסירת הדירה נערך פרוטוקול מסירה בו לא צוינו כלל ליקויים ואי התאמות.
בתום שנת הבדק, ניהלה הנתבעת הליך תיקוני שנת בדק, לכל הדירות בבניין. בחלק ניכר מהדירות בוצעו תיקונים לשביעות רצונם של הדיירים, ולגבי חלק אחר מהדירות, נקבע מועד עתידי לביצוע התיקונים הנדרשים.
הנתבעת פנתה מספר פעמים לתובעים בניסיון לתאם עמם מועד לסיור בדירתם, לצורך בחינת קיומם של ליקויים, אך התובעים נמנעו מלתאם מועד בתואנות שונות, מלבד מועד אחד, בחודש מאי 2016, בו אפשרו התובעים לנציגי הנתבעת לערוך סיור בדירה.
במועד הביקור בחודש מאי 2016, הייתה בידי התובעים חוות הדעת מטעמם, ואולם, בפרוטוקול שנערך במועד הביקור מטעם הנתבעת, צוינו מספר מצומצם של תיקונים הנדרשים בדירה.
התובעים לא אפשרו לנציגי הנתבעת להיכנס לאחר מכן פעם נוספת לדירתם, לצורך ביצוע התיקונים בפועל. לאור האמור, יש לדחות טענת התובעים כי הנתבעת איבדה זכותה לתקן הליקויים שאותרו, ולקבוע כי על התובעים לאפשר לנתבעת לבצע התיקון הליקויים בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט.
לחילופין, ככל שבית המשפט לא יורה על ביצוע תיקון הליקויים ע"י הנתבעת, אזי יש לפטור הנתבעת מתשלום פיצויים לתובעים, נוכח התנהגותם חסרת תום הלב, או לכל היותר, לקבוע לתובעים פיצוי בגובה עלות תיקון הליקויים לו היו מבוצעים ע"י הנתבעת.
המומחה השאיר שאלת הליקוי בפתח האוויר הקטן בחדר השינה, להכרעתו של בית המשפט. המומחה קבע בחוות דעתו כי הגם שמדובר בפתח קטן מהנדרש על פי תקנות התכנון והבניה, הרי שמדובר בהפרש מזערי.
בעבודות בניה מטבע הדברים קיימות סטיות קלות וכבר נקבע לא אחת, כי אם מדובר בסטייה מזערית שאין בה סיכון בטיחותי, אין מקום לקבוע פיצויים. במקרה דנן המדובר בסטייה מזערית שאין בה סיכון בטיחותי, ולפיכך אין לפסוק פיצוי בגין ליקוי זה.
בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, תיקון הליקויים יכול להתבצע בתוך 2-3 ימי עבודה ואינו מצריך התפנות התובעים מהדירה.
המדובר בתיקונים קלים שאינם אמורים להפריע לשהיית התובעים בדירה , ואינו אמור למנוע שימוש התובעים בחלקים מביתם. לפיכך, אין לפסוק פיצוי בגין דיור חלופי ואחסנה.
טענת התובעים כי נגרמה להם עוגמת נפש, הינה טענה כללית ללא כל פירוט. סכום הפיצוי הנתבע בגין רכיב זה, הינו אף גדול מסכום הליקויים הקיימים.
בעניין זה, אין לתובעים אלא להלין על עצמם, שכן מנעו מהנתבעת להיכנס לדירה ולבצע התיקונים הנדרשים, ובכך גרמו עוגמת נפש לעצמם.
לנוכח האמור, מבקשת הנתבעת לדחות את תביעת התובעים לאור התנהלותם חסרת תום הלב; לדחות הדרישה לתיקון פתח האוויר בחדר השינה; לחילופן, להורות על פי פיצוי לתובעים על פי עלות תיקון לו היה מבוצע על ידי הנתבעת; לחייב התובעים בתשלום הוצאות ושכ"ט הנתבעת, לאור התנהלותם חסרת תום הלב.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, בחוות הדעת ההנדסיות, בתצהירים ובסיכומים מטעמם, מצאתי כי הצדדים שניהם מאמצים את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, ואולם נותרה מחלוקת בין הצדדים באשר לליקוי המנוי בסעיף 1.2 לחוות הדעת – פתח האוורור - אותו הותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט. כמו כן, חלוקים הצדדים באשר לזכות /העדר זכות הנתבעת לתקן בעצמה את הליקויים אשר אותרו ע"י מומחה בית המשפט.

חוות דעת מומחה בית המשפט:
חוות דעתו של מומחה בית המשפט התבססה על ביקור שערך בדירה בתאריך 25.01.17 (להלן: "הביקור"). המומחה ציין בחוות דעתו כי בביקור השתתפו מצ ד התובעים- התובעים בעצמם, ומצד הנתבעת- גב' שמרית עזרא .
בנוסף, ציין המומחה בחוות דעתו , כי בתחילת הביקור הגיעו הצדדים להסכמה בדבר העבודות שביצע בעל הדירה- התובע, ועבודות אלו פורטו בעמ' 6 לחוות הדעת.
עוד ציין המומחה בחוות דעתו את האמור בהחלטת מינויו, לפיה, ככל שליקוי מסוים בחוות דעת התובעים מתייחס לעבודות שביצע התובע בעצמו, אין מקום להתייחס לאותו ליקוי בחוות הדעת.
המומחה התייחס בחוות דעתו לכל סעיפי הליקויים שצוינו בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, ו כן לתגובת המהנדס מטעם הנתבעת בחוות דעתו.
כאשר מצא המומחה כי ליקוי מסוים נוגע לעבודה אותה ביצע התובע, ציין זאת המומחה בממצאי חוות דעתו - " טענה לא רלוונטית למועד הביקור", או שקבע כי הליקוי "באחריות בעל הדירה".
הליקויים שמצא המומחה וכלל בחוות דעתו, הינם לפיכך רק הליקויים שהינם באחריות הנתבעת.
לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כי כלל הליקויים אשר פורטו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט הינם באחריות הנתבעת ( למעט הליקוי המנוי בסעיף 1.2 לחוות הדעת, לגביו אתן החלטתי הנפרדת והמנומקת, להלן).

דיון בליקוי המנוי בסעיף 1.2 לחוות הדעת:
באשר לליקוי המנוי בסעיף 1.2 לחוות דעת מומחה בית המשפט, ואשר מת ייחס לפתח אוויר קטן בחדר שינה ילדים , המומחה ציין בחוות דעתו כי על פי תקנות התכנון והבניה, הפתח המינימאלי הנדרש לאוורור הינו 8% ואילו יחס האוורור אשר נמדד על ידו הינו בשיעור של 7.6%.
המומחה מציין כי שטח האוורור קטן במקצת מהמינימום. המומחה מציין כי לדעתו ההפרש מזערי אך עדין קטן מהנדרש בתקנות התכנון והבניה ולכן מועבר להכרעה שיפוטית. המומחה מציין כי עלות התיקון של הליקוי הינה בעלות של 3,500 ₪.
התובעים כאמור טוענים כי כאשר מדובר בבנייה בניגוד לתקן הישראלי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין כך. הנתבעת טוענת כי שמאחר ומדובר בהפרש מזערי אין לפצות את התובעים בגינו.
במספר פסקי דין נקבע כי כאשר מדובר בסטייה מזערית שאינה משפיעה על התפקוד התקין הנטייה הינה שלא לחייב את הקבלן בעלות תיקון הסטייה. יחד עם זאת לעיתים מצאו בתי המשפט לפצות את הדיירים בגין אותה סטייה (בסכום הנמוך מעלות התיקון). בעניין זה ראו:
ת"א (עפולה) 20348-05-13 רועי טייב נ' עמרי שכטמן (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "....דלתות: לטענת התובע יש לתקן את סעיפים 4 - 5 לחוות הדעת המומחה ולהוסיף פיצוי בסכום של 1,623 ₪. לטענת הנתבעים דין טענה זו להידחות. לאחר שעיינתי בחוות הדעת המומחה וכן בתשובותיו בחקירתו בבית המשפט, הרי שלא מצאתי כי יש להיעתר לטענה זו של התובע. המומחה הבהיר באופן מפורט את קביעתו לפיה אין ליקויים בעניין זה (ראו חוות דעת המומחה מח/1 עמ' 5, פרוטוקול הדיון עמ' 9 - 10). באשר לדלת האמבטיה, ליקוי מס' 17, לטענת התובע מאחר ורוחב הדלת הינו 68.9 ס"מ, ולא 70 ס"מ כפי שצריך להיות לפחות, הרי שהוא זכאי לפיצוי בשיעור של 1,416 ₪. הנתבעים דוחים טענה זו מכל וכל. המומחה קבע כי מדובר בסטייה מיזערית וכי אינה משפיעה על תפקודה התקין של הדלת (מח/1 עמ' 7) המומחה חזר על עמדתו זו לפיה מדובר בסטייה מזערית וכי אין לפצות בגינה.
גישה זו של המומחה מקובלת עלי בנסיבות העניין. לפיכך אין זכאי התובע לפיצוי בגין ליקויים נטענים בדלתות...".
וראה גם: ת"א (חיפה) 20784-06-14 שלו סלים סופר נ' אלמוג ב.ז. בניה והשקעות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...המומחה מצא כי הכיור באמבטיה, המותקן על גבי ארון עץ הינו בגובה 88 ס"מ, במקום 85 ס"מ על פי ת"י 1205. המומחה קבע כי ניתן לקצר את הרגלים של הארון בעלות של 400 ₪, כדי להגיע לגובה המומלץ.
אינני מקבל את עמדת המומחה בעניין זה.
כפי שטענה הנתבעת, מדובר בסטיה מזערית, חסרת כל משמעות תפקודית. לפיכך, אין מקום להטיל על הנתבעת לשאת בעלות תיקון ליקוי זה. כפועל יוצא מכך, יש לגרוע סך של 400 ₪ (בצירוף עלות פיקוח ומע"מ) מהסכומים המפורטים בחוות הדעת..".
וראה גם ת"א (נצרת) 8193-07-09 אלכס גולדברג ואח' נ' ד. דרורי חברה לבנין ולפיתוח בע "מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "התובעים טוענים, כי מהלך המדרגות צריך להיות 16 מדרגות, במקום 17 מדרגות, וזאת בניגוד להוראת סעיף 3.39 המגביל מהלך מדרגות אחד ל-16 מדרגות. המומחה בדעה, כי התקנות מתייחסות בעניין זה למדרגות חוץ בלבד ולא למדרגות פנים. גם אם תאמר, כי דין אחד חל על מדרגות חוץ ומדרגות פנים, לא כל סטיה מהווה ליקוי בניה, המצדיק פיצוי. בניית מהלך מדרגות המורכב מ-17 מדרגות, במקום 16 מדרגות, אינו מהווה סטיה של ממש, ובכל מקרה סטיה מזערית מעין זו אינה כרוכה בשום ליקוי פונקציונאלי, ואינה מהווה מכשול או מפגע בטיחותי לדיירים.
לגבי המדרגות הטרפזיות, טוענים התובעים, כי רוחב השלח במקום הצר ביותר הוא 8 ס"מ במקום 17.5 ס"מ. בעניין זה קבע המומחה, כי במדידה במרחק 80 ס"מ מהקיר רוחב השלח יותר מ-17 ס"מ. דעתו של המומחה מקובלת עליי.....
24. גם טענות התובעים לגבי המדרגות הישרות לעניין הנוסחה המקובלת (2 רומים ושלח נותנים תוצאה של 64.5 ס"מ, במקום 63 ס"מ עפ"י התקנות), דינן לדחיה.
בעניין זה סבורני, כי הדבר אינו מהווה ליקוי. מדובר בסטיה מזערית ביותר, שכלל לא ברור מה משמעותה הפונקציונלית או הבטיחותית. מה גם, לא נטענה הטענה ולא הובאו ע"י התובעים ראיות, כי המידות הנ"ל משתנות ממדרגה למדרגה, שהרי שוני כזה הוא שיכול לגרום לאיבוד שיווי משקל של היורד במדרגות, ולנפילתו.
אני ער לתשובת המומחה לשאלות התובעים, כי במידה ויתברר, כי הנתבעים הם אלה שהתקינו את החיפוי למדרגות, כי אז יש לפרק את החיפוי ולבצעו מחדש בעלות של 8,500 ₪, אלא שדעתי היא שהדבר אינו נחוץ נוכח האמור לעיל, גם בהנחה שהנתבעים הם אלה שביצעו את החיפוי למדרגות...".
וראו גם ת"א (חיפה) 6720/02 טוביה בלה ומוטי ואח' נ' שיכון עובדים בע "מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כדלקמן: "...יתכן ואין פגם תפקודי. תקנות התו"ב לא נועדו למליצה בלבד. לתובעים מגיע פיצוי על עצם אי עמידה בתקנות. אינני סבורה, כי מקום בו הסטיה מזערית, יש להרוס ולבנות מחדש, אם אין הפרעה תפקודית או נזק אחר כתוצאה מסטיה זו. ניתן לפצות בכסף על כך..".
למעלה מהצורך אציין כי בפסיקה קיים ויכוח האם שטח החלון נמדד לפי מידות הבניה החיצוניות של החלון, היינו כל השטח הבנוי בו הותקן החלון - או לפי שטח הפתח דרכו מתאפשר האוורור בפועל. מעיון בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה כי ביצע את החישוב לפי שטח הפתח דרכו מתאפשר האוורור בפועל ולא לפי כל השטח הבנוי בו הותקן החלון, וקיימת ש אלה האם בכלל זהו החישוב הנכון. ולפיכך קיימת שאלה אם בכלל ישנה סטייה כפי שמצא המומחה.
בנסיבות אלו מצאתי לנכון לפצות את התובעים בסך של 1,000 ₪ בלבד בגין ליקוי זה.

לסיכום, הריני לאמץ המלצות מומחה בית המשפט בחוות דעתו, ולקבוע כי הנתבעת אחראית לליקויים אשר עלות התיקון שלהם לפי חוות הדעת הינה בסך של 7,590 ₪ (ללא מע"מ), וכן עליה לפצותם בסך של 1,000 ₪.

זכות הנתבעת לתקן:
הלכה פסוקה היא, כי על התובעים לאפשר לנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה. עם זאת, על הקבלן להודות בקיום הליקויים ולהראות נכונות ורצינות לתקנם.
אם התובעים העמידו לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, טרם הגשת התביעה, אין לדרוש מהם מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי.
אם הנתבעת תיקנה את הליקויים באופן חלקי, או באיכות שאינה הולמת, אין מקום לכפות על התובעים להעמיד לה הזדמנות נוספת לבצע את התיקונים (ראו: ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (2005); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003); ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996); בר"ע (חי') 1942/07 סעדון נ' משהב חברה לבנין בע"מ (2008), כבוד השופט עמית, ע"א 656/99‏ בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ).
כפי שפורט לעיל בהרחבה, טוענים התובעים כי הנתבעת אבדה זכותה לתקן, שכן לא נענתה לפניותיהם ולמכתביהם.
הנתבעת מנגד טוענת, כי התובעים לא שתפו עמה פעולה, ולא אפשרו לה לבצע התיקונים שאותרו על ידה בדירה.
התובעים צירפו לכתב התביעה מכתב הנושא את התאריך 03.08.15, אשר נשלח לנתבעת בצירוף חוות הדעת מטעמם, בדרישה לתקן הליקויים שפורט בחוות הדעת מטעמם.
כמו כן, צירפו התובעים מכתב נוסף הנושא את התאריך 10.03.16, אשר נשלח לנתבעת, בטענה כי מכתבם הראשון לא נענה על ידה, ובדרישה חוזרת לתיקון הליקויים.
שני המכתבים נושאים את לוגו משרדו של ב"כ התובעים, והתובע מצהיר בתצהירו כי המכתבים נשלחו לנתבעת אשר לא הגיבה למכתבים.
לפי עדות התובע בתצהירו מ כתבים אלו נשלחו באמצעות בא כוחו, לאחר שפניותיהם הישירות של התובעים לנתבעת לא זכו למענה. לפי עדות התובע בתצהירו – המכתבים לא זכו למענה.
המכתבים נושאים לוגו של ב"כ התובעים והם מופנים לנתבעת לכתובתה אשר צוינה בכתבי בית הדין בתיק זה. אין לי כל סיבה להניח שהמכתבים אינם כאלו ש אכן נשלחו לנתבעת בזמן אמת.
לכך אוסיף כי הנתבעת אינה מכחישה קבלת המכתבים בתצהיר שהוגש מטעמה ולמעשה כלל אינה מזכירה אותם בתצהיר.
הנתבעת טוענת כי ביצעה סיור בדירה ביום 18.05.16.
לאור מועדי המכתבים סביר כי הסיור נערך בעקבות המכתבים הנ"ל.
לפיכך אין בידי לקבל טענת התובעים כי הנתבעת לא התייחסה כלל למכתביהם, שכן הנתבעת העידה כי ערכה סיור בדירה כעבור כחודשיים מהמועד המצוין על גבי המכתב השני (קרי, 10.03.16), ואף צירפה פרוטוקול של הסיור.
טענה זו לא נסתרה על ידי התובעים.
הנתבעת טוענת כי התובעים לא אפשרו ביצוע התיקונים וצרפה כנספח 5 את פרוטוקול הסיור בדירה, מיום 18.05.16.
הפרוטוקול אולם איננו חתום על ידי מי מהתובעים.
הפרוטוקול גם לא חתום על ידי מי מהנתבעת.
לא הוגש תצהיר של מי שכתב ידו מתנוסס על הפרוטוקול.
הנתבעת טוענת כי התובעים לא אפשרו לבצע את התיקונים, ומפנה למה שנרשם בכתב יד בתחתית הפרוטוקול, אולם לא הובא תצהירו של מי שבפניו נשמע הסירוב. לא הובא תצהיר של מי שרשם את הדברים.
מנגד התובע הגיש תצהיר ובו העיד מפורשות כי מעולם לא היה מקרה שבו סירב לביצוע תיקונים וההפך הוא הנכון.
מכאן כי לא הוכח שהתובעים סירבו לאפשר תיקונים ואף הוכח ההפך.
לפיכך אני קובעת כי על הנתבעת לפצות התובעים בגין עלות תיקון הליקויים שקבע המומחה לקבלן מזדמן מטעם התובעים, היינו בתוספת של 15%, ובסה"כ בסך של 8,728 ש"ח, סכום זה בתוספת מע"מ עומד על סך של 10,211 ₪.
לסכום זה יש להוסיף פיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין הליקוי בפתח החלון, ובסה"כ על הנתבעת לפצות את התובעים סך של 11,211 ₪.

עוגמת נפש:
התובעים עתרו בכתב תביעתם וכן בסיכומיהם לקבלת פיצוי בגין עוגמת שנגרמה להם בשל הליקויים הרבים בדירתם, דבר אשר מנע מהם שימוש סביר בדירה, גרם להם לאבדן ימי עבודה, ולטרחה בשל העובדה כי נאלצו לפנות למומחה מטעמם וכן לעורך דין. עוד טענו התובעים כי תיגרם להם עוגמת נפש ואי נוחות בשל התיקונים הצפויים להיות בדירתם.
התובעים מעריכים את הפיצוי המגיע להם בגין עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪.
בעניין זה אציין כי עלות תיקון הליקויים אשר אותרו על ידי המומחה מטעם התובעים, עמדה על סך של 70,180 ₪ (בתוספת מע"מ) , וכללה, בין היתר, ליקויים הנובעים מעבודות שביצעו התובעים באופן פרטי, ולא ידי הנתבעת.
מומחה בית המשפט העריך את עלות תיקון הליקויים (למעט הליקוי המנוי בסעיף 1.2 לחוות הדעת) בסך של 7,590 ₪ (בתוספת מע"מ), המהווה כ- 11% בלבד מעלות תיקון הליקויים לה טענו התובעים בכתב תביעתם.
משכך, לא ב רור מדוע עומדים התובעים בסיכומיהם על עתירתם לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום הגבוה בהרבה מעלות תיקון הליקויים שאותרו על ידי המומחה ואשר הם אינם מתכחשים לה בסיכומיהם.
מעיון בחוות דעת המומחה, לא מצאתי כי הליקויים אשר באחריות הנתבעת, הינם ליקויים חמורים כפי שטענו התובעים, עד כדי שמנעו מהם שימוש סביר בדירה, והעולים כדי עוגמת נפש המצדיקה פיצוי.
כך גם עולה מחוות דעת המומחה, כי התיקונים העתידיים הנדרשים בדירה יכולים להתבצע בתוך 2-3 ימי עבודה ואין צורך בפינוי הדירה, לצורך ביצוע התיקונים. אם כן, נראה כי גם בתיקונים העתידיים אין כדי לגרום עוגמת נפש ואי נוחות, המצדיקות מתן פיצוי בגינן.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי אין התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש.

דיור חלופי, איפסון וניקיונות:
התובעים עותרים לקבלת פיצוי בגין דיור חלופי, איפסון וניקיונות בסך- 15,000 ₪.
התובעים טענו בסיכומיהם, כי על אף שמומחה בית המשפט קבע כי הדירה תהיה ראויה למגורים בתקופת התיקונים, אין לחייב אותם להתגורר בדירה אשר תהפוך לאתר עבודה, עם פועלים, חומרי עבודה ולכלוך. כך גם טענו כי מבחינה בטיחותית ומטעמי נוחות לא ניתן לדרוש מהם להתגורר בדירה וכן קיים חשש לציוד יקר ערך אשר יש לפנותו ולאחסנו בתקופת התיקונים, וכן כי יש לקחת בחשבון את הניקיונות שידרשו לאחר התיקונים.
לאחר שעניינתי בטענות הצדדים ובחוות דעת המומחה, הריני לקבל עמדתו של המומחה, כי אין צורך בפינוי הדירה בתקופת התיקונים, זאת לאחר שעמדתי על חומרת הליקויים שאותרו, על התיקונים הנדרשים, וכן על מספר הימים הנדרש לביצוע התיקונים.
וודאי שיש בתיקונים כדי לגרום לאי נוחות, אך לא כזאת המצדיקה התפנות התובעים מהדירה. ולפיכך, אין התובעים זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי.
כמו כן, לא הוכח על ידי התובעים כי יש בתיקונים הנדרשים כדי לגרום נזק לציוד יקר ע רך, וכי הדבר מצריך איפסון הציוד. כך גם לא הוכיחו טענותיהם באשר לניקיונות שידרשו לאחר התיקונים.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי, אפסון וניקיונות.

הוצאות:
התובעים עותרים להחזר הוצאות שהוציאו לצורך ניהול הליך זה בסך 6,590 ₪ (כולל מע"מ), ובכללן: חו"ד מומחה מטעם התובעים בסך 1,806 ₪; אגרת בית משפט בסך 1,566 ₪ (כולל מע"מ) ושכר טרחת מומחה בית המשפט בסך 3,218 ₪ (כולל מע"מ).
בנוסף מבקשים התובעים לפסוק שכ"ט עו"ד.
הריני לקבל עתירת התובעים להחזר הוצאות כאמור, שכן, על אף שהסכום שנפסק בגין תיקון הליקויים נמוך בהרבה מהסכום אותו תבעו התובעים מלכתחילה, הרי שבסופו של יום, תביעת התובעים התקבלה, אף אם בחלקה, ואין זה ראוי כי תובע אשר זכה בתביעתו יצא בחסר.
יוער גם, כי התובעים הוכיחו הוצאותיהם באמצעות קבלות, ומצאתי כי המדובר בהוצאות הכרחיות וסבירות לצורך ניהול הליך זה.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת תישא בהוצאותיה של התובעת בסך של 6,590 ₪.

סוף דבר:
על הנתבעת לשלם לתובעים סך של 11,211 ש"ח ₪ (כולל מע"מ) בגין עלות תיקון ליקויי בניה בדירתם, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיה.
הנתבעת תשלם לתובעים הוצאותיהם בגין הליך זה, בסך 6,590 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיה.
הנתבעת תשא בשכר טרחת התובעים בסך של 3,510 ₪ זאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיה.
הודע לצדדים הזכות להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמשון בלוי
נתבע: זיו ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: