ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מולו וורקו נגד תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי ענתבי

התובעת
מולו וורקו
ע"י ב"כ עו"ד אסנת זיו
-
הנתבעת
תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי מאור

פסק דין

1. התובעת שימשה כסדרנית במרכול בבעלות הנתבעת במשך למעלה משש שנים, עד לסיום עבודתה בנסיבות השנויות במחלוקת. לב המחלוקת בעניין זה היא בשאלה אם לאחר שניתנה לתובעת הודעת פיטורים וזו הודיעה על הריונה, הנתבעת ביטלה את פיטורי התובעת.
על רקע מחלוקת עובדתית זו, מתעוררת המחלוקת המשפטית, אם התובעת פוטרה או התפטרה, בסירובה לשוב לעבודה לאחר שהודיעה על הריונה והאם התנהלות הנתבעת כלפי התובעת מהווה התנכלות על רקע מצבה המשפחתי של התובעת המנוגדת להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק השוויון) או אם מדובר בפיטורים שנעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים).
2. רקע עובדתי
א. הנתבעת היא חברה המפעילה את רשת המרכולים " חצי חינם".
ב. הנתבעת העסיקה את התובעת כסדרנית במרכול בראשון לציון, מיום 14.9.08 ועד ליום 30.11.14.
ג. התובעת היתה עובדת שעתית והשתכרה שכר מינימום ( נספח א' לתצהיר התובעת - תלושי שכר).
ד. התובעת עבדה במשמרות. בשבוע אחד התובעת שובצה לעבודה במשמרות בוקר ובשבוע שלאחריו – במשמרות ערב, לסירוגין.
ה. התובעת עלתה ארצה מאתיופיה בשנת 2006. במועדים הרלוונטיים לתובענה התובעת היתה אם יחידנית לבן והתגוררה יחד עם בני משפחתה ( הורים ואחים) בדירה אחת.
ו. התובעת ביקשה לעבוד במשמרות בוקר בלבד. הממונה הישירה עליה, גב' זהבה וובנך – שיפראו ( להלן - זהבה) סירבה לבקשה והבהירה שלאור צרכי המערכת, על התובעת לעבוד לסירוגין במשמרות בוקר וערב.
ז. לימים יצאה זהבה לחופשת לידה, ולפרק זמן קצר מנהל הסניף, מר קובי שמש ( להלן – קובי) אישר לתובעת לעבוד במשמרות בוקר.
ח. לאחר שובה של זהבה מחופשת לידה, היא הבהירה לתובעת שעליה לשאת בנטל משרות הערב כמו יתר עובדי המחלקה.
ט. בחודש ספטמבר 2014 גילתה התובעת כי היא בהריון ( סעיף 28 לתצהיר התובעת), אך לא הודיעה על כך לנתבעת, עד למועד סמוך לסיום עבודתה.
י. ביום 8.9.14 נערך לתובעת שימוע בו השתתפו זהבה, הממונה הישירה על התובעת וקובי, מנהל הסניף. להלן הרישום שבפרוטוקול השימוע, כפי שנרשם על ידי קובי ( נספח ג' לתצהירו):
"קובי - את הגעת לשימוע בגלל שאת מתחצפת עלי, שמעירים לך את לא מוכנה לקבל הערות
זהבה - אני לא מוכנה לתת לך רק משמרות בוקר ולכן את לא יכולה מתי שנח לך לעבוד בוקר מתי שנח לך לעבוד ערב. את לא עושה ת'עבודה שלך כמו שצריך.
מולו - אני כן עובדת מעבר למה שאני עושה אני לא יכולה לעשות. מבקשת להעביר אותי מחלקה.
קובי - אני צריך אותך במחלקה הזאת ולכן את נשארת במחלקה שלך וגם אני רוצה שתחזרי לעבוד כמו שצריך."
יא. ביום 14.9.14 נשלח לתובעת מכתב בו נרשמו הדברים הבאים ( נספח ג' לתצהיר התובעת, ההדגשה במקור):
הנדון: מכתב אזהרה
לאור דיווחי הממונים עליך ולאחר השימוע שנערך לך ביום שני 08.09.2014 עולה כי אינך ממלאת תפקידך כנדרש, אינך נשמעת להוראות הממונים והאחראים המוסמכים בחברה וגם אינך מתנהגת אליהם בצורה נאותה ואף מתחצפת כלפיהם.

במהלך השימוע הנ"ל, הכחשת את טענות הממונים על התנהגותך השלילית ואף הודעת להם כי את מבקשת העברה למחלקה אחרת.
בהתנהגותך זו, אינך עושה די, כדי לשפר את דרכייך ומוטב כי תקבלי את הצעת מנהל הסניף, כדי להמשיך בעבודתך, באותה מחלקה ללא כל בעיות מיוחדות והדבר אפשרי . .

להווה ידוע לך , חוק פיצויי פיטורין קובע במפורש כי עובד העושה מעשה או אי מעשה כדי לאלץ את מעבידו לפטרו, אינו זכאי לפיצויי פיטורין.

התנהגות שלילית זו כאמור לעיל, מוכיחה כי הנך מחבלת במהלך העבודה התקין, גורמת לחברה נזקים כספיים, תדמיתיים רבים ומיותרים, מכשילה את המעביד במילוי תפקידו ואף פוגעת בשמה הטוב של החברה, האמונה על מתן שירות אמין, באיכות וברמה גבוהים ללקוחותיה, שהם מקור פרנסתנו.

אנו תקווה כי תפיקי את הלקח המתאים ממכתב אזהרה זה, תשפרי את דרכיך תמלאי אחר הוראות החברה, תבצעי את תפקידך כמתחייב במקום עבודה רציני ואחראי ובכך, תמנעי מאיתנו הצורך בנקיטת אמצעי משמעת חמורים יותר."

יב. ביום 29.10.14 נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים. בפרוטוקול השימוע ( נספח ד' לתצהיר התובעת), נרשמו הדברים הבאים ( ההדגשה הוספה – ד.ו):
"קובי - זה כבר פעם שניה שאת פה בחודשים האחרונים, את לא מתפקדת בעבודה
מולו- אני עובדת פשוט האחראית שלי לא מדברת איתי ולכן אני לא יודעת מה הולך פה. אם האחראית שלי היתה פונה אלי ומסבירה לי ומעירה לי אז הייתי יודעת מה אני עושה לא נכון"
יג. ביום 30.10.14 נמסר לתובעת מכתב פיטורים. גם במעמד זה, התובעת נמנעה מלעדכן את הנתבעת כי היא בהריון.
יד. בסמוך לסיום עבודתה ( לטענת התובעת ביום 28.11.14 ולטענת הנתבעת במועד סיום עבודתה), הודיעה התובעת לקובי שהיא בהריון. הצדדים חלוקים לגבי תוכנם של חילופי הדברים בין השניים. על פי עדותו של קובי, התובעת אמרה לו " יש לי הפתעה בשבילך" והודיעה על הריונה, כאשר בתגובה, הוא איחל לה מזל טוב והבהיר שפיטוריה בטלים. התובעת הכחישה גרסה זו.
טו. יום העבודה האחרון של התובעת היה 30.11.14.
טז. ביום 1.12.14 מר נחום לוי, עובד מחלקת משאבי אנוש בנתבעת ( להלן - נחום), שלח מכתב לתובעת שבו הודיע לה על ביטול מכתב הפיטורים. המכתב צורף כנספח ה' לתצהירו של נחום וזו לשונו:
הנדון: ביטול מכתב פיטורין

  1. הרינו להודיעך כי לאחר שהודעת ביום ראשון 30.11.14, כי את הרה והצגת אישור רפואי על כך, בפעם הראשונה, החברה מודיעה לך בזאת על ביטול מכתב הפיטורין שהוצא לך ביום 30.10.2104.
  2. צר לנו שלא טרחת להודיע לממונים עלייך ביום השימוע או מיד לאחר שקיבלת את מכתב הפיטורין ביום 30.102014, מסיבות שאינן תלויות בנו.
  3. עם ביטול מכתב הפיטורין, הנך מתבקשת לשוב לעבודה בחברה, בתנאים ובמשמרות בהן הועסקת.
  4. באם תבחרי שלא לשוב לעבודתך, הנך מתבקשת להודיענו על כך בהקדם."

המכתב נשלח לתובעת בדואר רשום ( נספח ו' לתצהיר נחום) וחזר לנתבעת ביום 15.1.15, בציון " לא נדרש" (נספח ז' לתצהיר התובעת).
יז. התובעת פנתה לנחום ושוחחה עימו טלפונית מספר ימים לאחר שליחת המכתב, וביקשה לברר מתי ישולמו לה פיצויי פיטורים ויתר זכויותיה. בשיחה זו נשאלה התובעת אם היא חוזרת לעבודה והתובעת השיבה שבידיה מכתב פיטורים וסירבה לכך ( סעיף 33 לתצהיר התובעת).
יח. לאחר השיחה עם התובעת, נחום פנה ביום 9.12.14 לעו"ד מאור, ב"כ הנתבעת, וביקש להתייעץ עמו בעניין התובעת. נחום כתב מכתב בו פירט את השתלשלות האירועים הרלוונטית ואף העלה על הכתב את תוכנה של שיחתו עם התובעת ( נספח ז' לתצהירו ור' גם נספח ח' לתצהיר – הודעת דוא"ל לה צורף המכתב; הטעויות במקור – ד.ו.):
"בהמשך למכתבי אליך מיום 1.12.2014 ו- 2.12.2014, אודות וורקו מולו ולאור המלצתך, הוצאנו מכתב ביטול למכתב הפיטורין, שהוצא לה ביום 30.10.2014 ומכתב זה , נשלח אליה בדואר הרשום.
הנדון התקשרה היום בטלפון ודרשה את פיצויי הפיטורין שלה ולא התייחסה כלל לביטול מכתב הפיטורין.
בתשובה לשאלה, טענה כי אינה מוכנה לחזור לעבודה כי האחראית שלה לא הסכימה להעבירה למחלקה אחרת והחלטתה, לגבי אי שובה לעבודה הנה סופית. הנדון חזרה וטענה כי יש לה מכתב פיטורין ביד ורק זה קובע לגביה.
הנדון דרשה לדעת מתי וכמה פיצויים, היא אמורה לקבל. כזכור, הנדון סיימה לעבוד ביום
למרות פנייתה הטלפונית הנ"ל מהיום, האם לקבל את תשובתה שנמסרה לי היום בטלפון , או שיש מקום להוציא לה מכתב תזכורת על אי מענה למכתב ביטול הפיטורין ? שאלה זו מתעוררת, מכיוון שיש לי חשש סביר, כי היא תגיש תביעה נגדנו. ...
נא המלצתך."

יט. התובעת ילדה במזל טוב, ביום 24.5.14.
כ. ביום 27.7.15 פנתה התובעת ( באמצעות ב"כ מעמותת " איתך") במכתב לנתבעת, וטענה שהיא פוטרה בניגוד לדין, במהלך היריון ( נספח י' לתצהיר התובעת).
הנתבעת השיבה למכתב זה ביום 18.8.15, טענה כי התובעת לא התנהגה כנדרש והבהירה כי פיטורי התובעת בוטלו, אך התובעת בחרה שלא להגיע לעבודה ( נספח ט' לתצהיר נחום).
כא. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ומכאן התובענה שלפנינו.

3. להלן תמצית טענות הצדדים:
א. לטענת התובעת, היא פוטרה מעבודתה על רקע התנכלות של הממונה עליה, תוך חוסר התחשבות במצבה המשפחתי כאם יחידנית. ההתנכלות מצאה ביטוי בהתעלמות ממצבה האישי – משפחתי של התובעת ובסירוב לשבץ אותה במשמרות בוקר. על כן נתבעו פיצויים לפי חוק השוויון, בשל אפליה פסולה.
כמו כן נטען כי התובעת פוטרה בעודה בהיריון, מבלי שהתקבל היתר כדין לפיטוריה. על כן נתבעו שכר וזכויות נלוות, עד לתום התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים.

ב. לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה עקב חוסר שביעות רצון מהתנהגותה. אשר למצבה המשפחתי, הובהר לתובעת כי לא ניתן לשבצה במשמרות בוקר באופן קבוע.
התובעת, שידעה על דבר הריונה כבר בחודש ספטמבר 2014, בחרה שלא להודיע על כך לנתבעת, אלא בסמוך לסיום עבודתה. בתגובה להודעת התובעת ובאותו מעמד, הבהיר לה קובי, מנהל הסניף, שהודעת הפיטורים בטלה.
בהמשך גם נשלח לתובעת מכתב בו הובהר שפיטוריה בטלים. למרות זאת, התובעת לא שבה לעבודה ובשיחה שקיימה עם נחום, נציג מחלקת משאבי אנוש בנתבעת, התובעת הבהירה שאין בכוונתה לשוב ולעבוד בנתבעת, שכן בידיה מכתב פיטורים " וזה מה שקובע". על כן יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה ולא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת.

4. בישיבת ההוכחות התובעת העידה באמצעות מתורגמן לשפה האמהרית. חלק מהחקירה הנגדית התקיימה בשפה העברית, משהתובעת הבינה את השאלות שנשאלה והשיבה גם בשפה העברית.
מטעם הנתבעת העידו זהבה, ששימשה כממונה הישירה על התובעת, קובי, מנהל המרכול בו עבדה התובעת ונחום, ממחלקת משאבי אנוש בנתבעת.
דיון והכרעה
שיבוץ התובעת למשמרות ופיטורי התובעת – האם אפליה מחמת הורות
5. לטענת התובעת, היא תפקדה באופן מיטבי לאורך כל תקופת העסקתה. התובעת הוסיפה כי בתחילת העסקתה יחסיה עם זהבה, הממונה עליה, היו תקינים והיא אף השתתפה בחתונתה, אך בהמשך היחסים בין השתיים עלו על שרטון ( סעיפים 10-21 לתצהיר התובעת).
התובעת טענה שזהבה לא התחשבה במצבה המשפחתי ושיבצה אותה במשמרות ערב. כאשר זהבה יצאה לחופשת לידה, מנהל הסניף, קובי, התחשב בתובעת והיא שובצה למשמרות בוקר בלבד. עם שובה של זהבה מחופשת הלידה, התובעת שובצה שוב גם במשמרות ערב. כל זאת למרות שהתובעת הציגה בפני זהבה מכתב מעובדת סוציאלית המטפלת בה ובמשפחתה, במסגרתו התבקשה הנתבעת להתחשב בתובעת לאור מצבה המשפחתי ( נספח ב' לתצהיר התובעת). זהבה התעלמה ממכתב זה, טענה שהיא " לא העובדת הסוציאלית" שלה והמשיכה לשבצה במשמרות ערב ( סעיף 20 לתצהיר התובעת - לעניין המכתב שהוצג, ר' עדות התובעת בעמוד שורות 9 שורות 21-33).
בסיכומי התובעת נטען שחילוקי הדעות שהתגלעו בינה ובין זהבה היו על רקע שיבוצה למשמרות ערב. נטען שהנתבעת לא התחשבה במצבה המשפחתי המורכב ולא אפשרה לה לנהל חיי משפחה תקינים לצד בנה היחיד. על רקע זה התובעת סבלה מהתנכלות ואף פיטוריה נגועים באפליה פסולה עקב מצבה המשפחתי, כמו גם " לכאורה, חשש הנתבעת מהיעדרויות צפויות על רקע ההריון" (סעיף 53 לכתב התביעה).
6. גרסת הנתבעת לדברים היתה שונה. על פי גרסת הנתבעת, התובעת התקבלה לעבודה במשמרות ומתחילת העסקתה ביצעה משמרות בוקר וערב לסירוגין ( שבוע - שבוע), באופן משביע רצון. סירוב הנתבעת לשבץ את התובעת רק במשמרות בוקר נבע מצרכי הנתבעת ומתוך רצון להמנע מאפליה בין כלל עובדי המחלקה, שנשאו כולם בנטל ועבדו גם במשמרות ערב. בתקופה האחרונה לעבודתה, התובעת נהגה בחוצפה, השתמשה בשפה בוטה ( קללות) לעיני עובדים אחרים ( סעיף 9 לתצהיר זהבה, עדותה בעמוד 16 שורה 2), לא נשמעה להוראות הממונים עליה, נהגה לצאת למחסן במהלך משמרת ולשוחח ארוכות עם עובדים אחרים.
קובי וזהבה העידו שהעירו לתובעת על התנהגות זו ואף זימנו אותה לשימוע, אך התובעת לא שינתה דרכיה.
עדותו של קובי בעניין זה היתה עניינית, עקבית וסדורה ולא מצאנו סיבה שלא לקבלה(עמוד 14 שורות 16-22) :
"ת. אני שם את העובדים איפה שאני צריך. בדקתי, שאלתי את זהבה אם יש בעיה והיא אמרה ששום דבר. זה שאני מנהל... אני חי את השטח וגם אני רואה. העובדת לא תפקדה כמו שצריך. היא היתה מגיעה לעבודה מתי שהיא רוצה, אפשר להגיד. נכון שזה לא רשום בתצהיר.
ש. תאשר לי שהתובעת עבדה 6 שנים וחודשיים בצורה טובה.
ת. כן, חד משמעית. היא היתה עובדת מצוינת, עובדת מאוד טובה אבל בתקופה האחרונה, לא יודע למה ואיך, היא ' התקלקלה' לא הקשיבה ולא תפקדה והיינו מוצאים אותה במחסן ובגלל זה גם הוצאתי לה את השימוע הראשון."

על רקע זה, נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים וכיוון שלא היה שיפור בהתנהגותה, התובעת פוטרה מעבודתה ( סעיפים 10-14 לתצהיר קובי, עמוד 14 שורות 20-22, סעיפים 3-10 לתצהיר זהבה).
7. קובי הוסיף שנעתר לבקשת התובעת לעבוד באופן זמני ( לפרק של שבועיים- שבועיים וחצי) במשמרות בוקר, אך זאת ללא קשר למצבה המשפחתי, מאחר שהתובעת לא ציינה זאת בפניו. בנוסף, קובי הבהיר לתובעת שעם שובה של זהבה מחופשת הלידה, ידונו בנושא זה באופן מסודר ( עמוד 13 שורות 24-33).

8. אשר למכתב שנכתב על ידי עו"ס מהרווחה העירונית - הן זהבה והן קובי העידו שהתובעת לא העבירה לעיונם את המכתב שכתבה עבורה העובדת הסוציאלית שטיפלה בה ( סעיף 12 לתצהיר שמש, סעיף 6 לתצהיר זהבה). למעשה, גם מעדות התובעת עולה כי המכתב לא נמסר למי מטעם הנתבעת, שהרי התובעת העידה שהציעה לקובי ולזהבה לעיין במכתב והם טענו כי אין צורך בכך ( עמוד 9 שורות 22-29).
9. התובעת כרכה בין שיבוצה למשמרות ובין פיטוריה. עם זאת מהראיות עולה כי ההחלטה על פיטורי התובעת, לאחר השימוע הראשון, באה על רקע התנהגותה בעבודה ולא על רקע בקשתה להשתבץ רק במשמרות בוקר.
טענות הנתבעת לפיהן התובעת התנהגה באופן שאינו משביע רצון, עולות מכלל המסמכים שהוצגו, שהם מסמכים מזמן אמת והעדויות הסדורות שנשמעו על ידי עדי הנתבעת תומכות בתוכנם של המסמכים.
כך למשל, בשימוע שנערך לתובעת ביום 8.9.14, היא נדרשה לתקן את התנהלותה, הובהר לה כי היא " מתחצפת עלי, שמעירים לך את לא מוכנה לקבל הערות". עוד נרשם שזהבה אמרה לתובעת כי " אני לא מוכנה לתת לך רק משמרות בוקר ולכן את לא יכולה מתי שנח לך לעבוד בוקר מתי שנח לך לעבוד ערב. את לא עושה ת'עבודה שלך כמו שצריך."
גם במכתב אזהרה שנשלח לתובעת ביום 14.9.14, הנתבעת חזרה על הטענות בדבר תפקודה של התובעת והתנהגותה הלקויה.
בשימוע לפני פיטורים, מיום 29.10.14, נטען בפני התובעת כי היא " לא מתפקדת בעבודה". התובעת לא הכחישה טענה זו, אלא שלדבריה הדבר נובע מכך שזהבה, הממונה עליה, אינה מדברת עמה ואינה מסבירה לה מה בהתנהלותה דורש תיקון.
10. בהקשר האחרון ראוי לציין כי ניתן למצוא הד לדברים אלה גם בעדותה של התובעת בבית הדין. למרות שהתובעת טענה בעדותה שהיא ביצעה את הדרוש ממנה ופעלה בהתאם להנחיותיה של זהבה ( עדות שאינה מתיישבת עם טענות התובעת בשימוע, לפיהן זהבה לא שוחחה איתה), התובעת גם אישרה שהשתיים לא שוחחו זו עם זו ( עמוד 10, שורה 20 עד עמוד 11, שורה 4, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"ש. זה נכון שאמרו לך שזהבה אמרה לך שכל העובדים עובדים שבוע בוקר ושבוע ערב, ואי אפשר לתת לעובד אחד רק בוקר כי כולם רוצים בוקר?
ת. היא לא אמרה.
ש. תאשרי לי שקובי וזהבה היו מעירים לך על איך שאת עובדת ?
ת. לא . הייתי עובדת כרגיל שם.
ש. הם היו מעירים לך מידי פעם על איך שאת עובדת ? על בעיות משמעת? דברים שאת לא עושה טוב ?
ת. הייתי עושה כל מה שצריך.
ש. אמרו לך שנעלמת מהמקום שלך ?
ת. אחרי השימוע ואחרי העניין של הבוקר, רק אז . לא משהו אחר. כשהתחלתי רק בוקר הם התחילו להעיר לי כי הם לא רצו לתת לי את הבוקר.
ש. יכול להיות שבגלל שלא נתנו לך רק בוקר, תפקדת לא טוב ?
ת. אני המשכתי את המשמרת שלי. הייתי עובדת עד שיהיה לי פתרון, המשכתי לעבוד.
ש. היו מעירים לך באותו זמן, עשית דברים שאסור לעשות ?
ת. איזה דברים ?
ש. כמו לעזוב את מקום העבודה, לצעוק על זהבה ?
ת. לאן אני אעזוב והיא לא רצתה לדבר איתי, למה שאני אצעק עליה ? מה שהיא אומרת הייתי עובדת.
ש. לא היית מדברת אליה לא בכבוד ?
ת. עד עכשיו, איך עבדתי 6 שנים וחודשיים. מה שהיא מבקשת הייתי עושה."

11. כאמור, לטענת התובעת, היא פוטרה על רקע התנכלות של הממונה עליה, אשר התעלמה מנסיבותיה המשפחתיות וסירבה לשבצה במשמרות בוקר. כמו כן נטען כי פיטוריה נגועים באפליה פסולה על רקע מצבה המשפחתי. למעשה, התובעת כרכה בין דרישתה לעבוד במשמרות בוקר לבין פיטוריה. עם זאת, מהמסמכים מזמן אמת וכן מהעדויות שנשמעו, עולה כי הטענות כלפי התובעת לא היו קשורות כלל לשיבוצה במשמרות, אלא להתנהגותה בעבודה. לא ניתן לשלול אפשרות כי בקשתה של התובעת לעבוד במשמרות בוקר וסירובה של הממונה עליה לשבצה במשמרות אלה, הביאו לכך שהיחסים בין השתיים הפכו עכורים, עד כדי נתק בתקשורת בין השתיים. עם זאת, ניתן לפרש את הדברים גם באופן המתיישב עם גרסת הנתבעת, כלומר כי מאחר שהתובעת לא קיבלה את מבוקשה ( שיבוץ במשמרות בוקר בלבד) סירבה להישמע להוראות הממונה עליה ואף לא תקשרה איתה, דבר שהתפרש על ידי הנתבעת כהתנהגות בלי לגיטימית שהביאה לזימונה לשימוע ובסופו של דבר, לפיטוריה. מכל מקום, כפי שיפורט להלן, הסירוב לשבץ את התובעת במשמרות בוקר לא עולה כדי התנכלות וודאי שלא הפרת הדין.
12. התובעת היא עולה מאתיופיה, אם יחידנית, המתגוררת בדירה אחת עם משפחתה המורחבת. אין ספק כי עבודה במשמרות ערב היתה כרוכה בקושי בלתי מבוטל בשים למצבה המשפחתי של התובעת ובמיוחד לעובדה כי בזמנים הרלוונטיים היתה מטופלת בילד פעוט ( הדברים מפורטים במכתב של עו"ס, נספח ב' לתצהיר התובעת).
התובעת ביקשה לעבור לעבוד במשמרות בוקר ובקשה זו נענתה באופן זמני על ידי קובי, מנהל הסניף, בתקופת חופשת הלידה של זהבה. עם זאת הובהר לתובעת שלא ניתן להיענות לבקשה באופן קבוע, לאור צרכי המחלקה.
אין חולק שהתובעת נקלטה לעבודה במשמרות, בדומה לכלל העובדים במחלקה, כך שדרישתה לעבוד במשמרות בוקר בלבד עובדת בניגוד לאופן בו עבדה מספר שנים, ובניגוד למתכונת העבודה המקובלת במחלקה.
זהבה הסבירה בעדותה מדוע לא יכלה להיעתר לבקשת התובעת, ומהסברה עולה כי מתכונת העבודה אינה מאפשרת היענות לעובד אחד, אלא במקרים נקודתיים ( זמניים) – עמוד 16 שורות 7-22:
"ש. האם את מודעת שמישהי מהעובדות שלך מגדלת את הילד שלה לבד?
ת. אני גדלתי לבד אני יודעת מה זה.
ש. ידעת שהיו עובדים תחת ניהולך שמגדלים לבד את הילדים שלהם ולגבי התובעת לא ידעת?
ת. מאיפה אני אמורה לדעת, אני לא יודעת. העבודה שלי זה גם משמרות. זה לא התפקיד שלי לדעת מה הבעיות שלי. התפקיד של י זה לעשות להם משמרות ושהם יעשו את התפקיד כמו שצריך.
ש. אם עובד או עובדת באים אליך ומבקשים להחליף משמרת ואומרים שיש להם בעיה אישית, את לא מקשיבה ?
ת. אני מקשיבה, למה לא ? אם באים אלי ואומרים שיש לי בעיה אישית אני מנסה לעזור בכיף. אם אני יכולה.
ש. האם אי פעם ניגשה אליך עובדת והיא ביקשה משמרות בוקר כי היא צריכה עזרה עם הילד.
ת. אנו מקבלים עובדים, מסבירים שזו עבודה של שבוע בוקר ושבוע ערב. ברגע שאני אתן למישהו אחד בוקר, אז כולם יביאו לבקש.
ש. אין התחשבות בנסיבות אישיות ?
ת. זה לא עניין של התחשבות. אבל שלא יפגע בכך ש- 30-40 עובדים שיבואו אלי. אבל, זו עבודה של שבוע בוקר ושל שבוע ערב."

כאמור, דרישות התפקיד של התובעת, חייבו עבודה במשמרות. ההסבר שניתן, לפיו עובדים רבים ביקשו לעבוד במשמרות בוקר בלבד, באופן שאינו מתיישב עם צרכי הנתבעת ואינו מאפשר היענות לבקשתה של התובעת לשינוי השיבוצים על בסיס קבוע, הובא באופן עקבי והוא גם מתיישב עם הגיונם של דברים. בנסיבות אלה, סירובה של זהבה לשבץ את התובעת רק במשמרות בוקר היה יותר מסביר בנסיבות העניין.

13. טענת התובעת לפיה זהבה אמרה לה שהיא אינה העובדת הסוציאלית שלה ( סעיף 20 לתצהיר התובעת) הוכחשה על ידי זהבה, שטענה כי הבהירה לתובעת כי עובדים רבים מעוניינים לעבוד במשמרות בוקר בגלל בעיות אישיות ולא ניתן לשבץ את התובעת למשמרות בוקר בלבד ( סעיף 7 לתצהיר זהבה). זהבה לא נחקרה בעניין הדברים שיוחסו לה, וכאמור, היא העידה באופן עיקבי ופירטה את ההסבר שמסרה לתובעת. בנסיבות אלה, נדחית גרסת התובעת לדברים שנמסרו לה על ידי זהבה.

14. זהבה סברה כי מצבה האישי של התובעת אינו מצדיק התייחסות מיוחדת, ואף לא התעניינה במצבה האישי של התובעת. על אף הקושי הכרוך בהורות יחידנית, בנסיבות בהן התובעת נקלטה לעבודת משמרות, ביצעה אותה בפועל במשך כשש שנים ומשכלל עובדי המחלקה הוצבו במשמרות בוקר וערב ( לסירוגין), לתובעת לא היתה זכות להיות מוצבת במשמרות בוקר באופן בלעדי. על כן אין לראות בסירובה של זהבה כדי התנכלות בעבודה והוא גם אינו מצמיח לתובעת זכות לסעדים מכח חוק השוויון.

ראוי להדגיש בהקשר זה, שהתובעת לא הופלתה ביחס ליתר העובדים במחלקה. התובעת ביקשה לערוף שינוי בתנאי עבודתה, לאור מצבה המשפחתי וקשיים אישיים, אך נוכח שיקולי הנתבעת, שנעתרה לבקשת התובעת באופן זמני, לא מצאנו כי מדובר בהפלייה פסולה.

15. בהקשר זה יש להוסיף ולהזכיר שבתקופת חופשת הלידה של זהבה, התובעת הוצבה במשמרות בוקר בלבד בהתאם להוראתו של קובי, מנהל המרכול. התובעת טענה שהסידור הונהג במשך פחות מחודש ימים (" כמעט חודש"), ולטענת קובי – הוא נמשך כשבועיים - שבועיים וחצי. הנתבעת הציגה דוחות נוכחות של התובעת ( נספח א' לתצהירו של קובי) והנתונים שבדוחות אינם תומכים בגרסת התובעת. כלומר, לא עולה מהם שהתובעת עדה במשך חודש רק במשמרות בוקר, וודאי שלא בחודשים אפריל-מאי 2014, הסמוכים למועד כתיבת המכתב על ידי עובדת הרווחה אשר לטענת התובעת, ביקשה להציג בפני קובי). אמנם מהדוחות עולה שבחודש אוגוסט 2014 התובעת עבדה כשלושה שבועות במשמרות בוקר, אך עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסת התובעת לאירועים.

כך או אחרת, השינוי בשיבוץ המשמרות נמשך לפרק זמן קצר יחסית, ועם שובה של זהבה מחופשת הלידה, התובעת נדרשה לעבוד במשמרות ערב כרגיל.

פיטורים במהלך היריון
16. כאמור, הנתבעת לא היתה מרוצה מתפקודה של התובעת ומהתנהגותה ועל כן זימנה אותה לשימוע ביום 8.9.14. הובהר כי תכלית השימוע היא שהתובעת תשנה דרכיה ותמשיך לעבוד באופן רציף בנתבעת ( וכפי שציין שמש בשימוע זה - " אני צריך אותך במחלקה הזאת ולכן את נשארת במחלקה שלך וגם אני רוצה שתחזרי לעבוד כמו שצריך") וכפי שהעידה זהבה ( עמוד 16 שורות 27-29):
"כשעושים שימוע לא רוצים לפטר אלא להחזיר אותו למצב שהוא היה. גם היינו בתקופה שלא היו לנו עובדים ולא רצינו לפטר אף אחד. היא יודעת שאנחנו לא רצינו לפטר אותה והיא הביאה את זה על עצמה."

בהמשך נשלח לתובעת מכתב אזהרה לפיו התובעת מתנהגת באופן שאינו מקובל. נטען שהתובעת מתנהגת כמי שמעוניינת לסיים את עבודתה, ואם תמשיך בהתנהלותה זו, היא תפוטר מעבודתה.
ביום 29.10.14 נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים ובסמוך לאחר מכן נמסר לתובעת מכתב פיטורים.

אין חולק כי רק בסמוך לסיום עבודתה, הודיעה התובעת לקובי, מנהל הסניף, שהיא בהיריון.

17. התובעת לא הבהירה בתצהירה מתי הודיעה על היריונה, אלא הסתפקה בציון כללי - " לקראת מועד ניתוק יחסי עובד מעביד" (סעיף 31 לתצהיר התובעת). בבית הדין התובעת העידה שהשיחה עם קובי התקיימה ביום חמישי (28.11.14), כשעבודתה הגיעה לסיומה ביום ראשון בשבוע (30.11.14; עמוד 6 שורות 29-32).

לעומת זאת, על פי עדותו של קובי, השיחה בין השניים התקיימה ביום 28.11.14 לערך וכי התובעת מסרה לו במעמד זה אישור רפואי בדבר ההיריון ( האישור שהוצג הוא מיום 30.11.14). על פי עדות זו, ההודעה על ההיריון נמסרה לקובי ביום האחרון לעבודת התובעת ( כלומר ביום 30.11.14).

בין אם התובעת הודיעה לקובי על ההיריון ביום 28.11.14 ובין אם ביום האחרון לעבודתה (30.11.14), מדובר במועד הסמוך להפסקת עבודתה. זאת למרות שהתובעת ידעה על דבר הריונה כבר בחודש ספטמבר 2014 ( סעיף 28 לתצהיר התובעת). עדות זאת אינה מתיישבת עם האישור הרפואי שהוצג, מיום 30.11, ממנו עולה כי רק ביום 6.10.14 התובעת פנתה לרופא בחדש להיריון ובאותו מועד עברה בדיקה רפואית ( נספח ה' לתצהיר התובעת ור' במיוחד העולה מנספח ה' לתצהירו של קובי).

התובעת נשאלה מדוע לא עדכנה את הנתבעת לגבי ההיריון בסמוך לעריכת השימוע, אלא המתינה ימים ספורים לפני סיום עבודתה. לטענתה, עם מסירת מכתב הפיטורים, שמש שהה בחופשה בחו"ל ואילו עם זהבה, הממונה עליה, היא לא דיברה עם זהבה ( עמוד 6 החל משורה 4 ור' במיוחד בשורה 33 עד עמוד 7 שורה 7).
בראות עינינו, למרות שאין חובה על עובדת למסור על דבר היריונה לפני החודש החמישי להיריון, בנסיבות העניין מדובר בטענה מיתממת. זאת מאחר שקובי הוא זה שמסר לה את מכתב הפיטורים ולא היתה כל מניעה לספר לו על ההיריון כבר באותו שלב. זאת במיוחד מאחר שמדובר בנתון עובדתי משמעותי שיש בו להשפיע על עצם ההחלטה על הפיטורים. בנסיבות אלה, גם אם התובעת לא תיקשרה עם הממונה הישירה עליה, זהבה, מצופה היה שתפנה ותעדכן גורם כלשהו במרכול בתקופת היעדרותו של קובי.
18. על פי עדותו של קובי, כאשר התובעת הודיעה לו שהיא בהיריון, היא פנתה אליו, אמרה " יש לי הפתעה בשבילך", והציגה בפניו את האישור הרפואי בדבר הריונה. בתגובה, הוא בירך אותה והבהיר שלאור הודעתה פיטוריה בטלים והיא נדרשת להמשיך ולעבוד כרגיל ( סעיפים 21 – 24 לתצהיר שמש, עמוד 13 שורות 1-23). שמש חזר על דברים אלה גם בבית הדין ( עמוד 13, שורות 5-7):

"אני אמרתי לה והיא גם עבדה כרגיל. אחרי שהיא אמרה לי שיש לה הפתעה בשבילי, אמרתי לה שמכתב הפיטורים מבוטל והיא חוזרת לעבוד כרגיל. אני הסברתי לה וראיתי שהיא הבינה. היא אמרה בסדר."

ור' גם בשורות 22-23:
"באופן חד משמעי אמרתי לה פנים מול פנים שהמכתב שלה מבוטל ולא ראיתי אחרת, ראיתי שהיא הבינה ושהכל בסדר."

על פי גרסת הנתבעת, זהבה נכחה במעמד השיחה בין השניים והיתה עדה לחילופי הדברים ( סעיפים 11-12 לתצהירה). גם בבית הדין זהבה אישרה את הדברים (עמוד 17 שורות 7-12) :
"ת. זה ביום האחרון שלה, במקרה אני וקובי היינו למעלה, בעניין סחורה. היא באה ואמרה לקובי, זה היה היום האחרון שלה, היא עבדה בוקר ואז היא באה לקובי ואמרה לו שיש לה הפתעה בשבילו . הוא שאל מה, והיא הביאה לו דף ואמרה לו להסתכל. הוא קרא ואמר לה שמהרגע הזה המכתב מבוטל והיא ממשיכה לעבוד.
ש. מה היתה תגובתה ?
ת. היא צחקה והלכה ואני ידעתי שזה מה שיהיה."

עדותה של זהבה בנושא היתה ברורה, חד משמעית, עקבית ומהימנה. זהבה הוסיפה לאמור לעיל את הדברים הבאים, שיש בהם להעיד על הלך רוחה של התובעת וגם של הנתבעת, במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים והם מחזקים את גרסת הנתבעת לנסיבות סיום העבודה ( שם שורות 14- 17):
"המכתב פיטורים היה אצלה חודש. אם בנאדם עובד כמה שנים נותנים לו חודש לפני את המכתב. כשהיא קיבלה את המכתב היא היתה מאושרת ואני אמרתי לעצמי שאם זה מה שהיא רצתה יכולנו לסיים ביפה. היא היתה באה אלי ואומרת שהיא רוצה מכתב והיינו מסיימים את זה בלי להתלכלך. ביום האחרון היא אמרה שיש לה הפתעה והיא בהריון."

גרסתם של זהבה ושמש היתה כנה, עקבית ובהירה והיא מהימנה בעינינו. דווקא התנהלות התובעת שנמנעה מלהודיע לנתבעת על דבר הריונה במועד הודעת הפיטורים מחזקת המסקנה לפיה הדברים המיוחסים לה אכן נאמרו על ידה (" הפתעה"). על כן נדחית גרסת התובעת לפיה היא לא אמרה לקובי ש"יש לה הפתעה בשבילו" או שזהבה כלל לא היתה נוכחת במעמד השיחה ( עמוד 7 שורות 11-22).

מסקנה זו מתיישבת גם עם התנהלות התובעת לאחר סיום עבודתה.

19. אין חולק כי לאחר יום 30.11.14, התובעת לא התייצבה עוד לעבודתה.

הנתבעת הציגה את מכתבו של נחום, ממחלקת מאבי אנוש בנתבעת, מיום 1.12.14, לפיו פיטורי התובעת בוטלו. מכתב זה נשלח לתובעת ביום 3.12.14, בדואר רשום, כפי שעולה מאישור בדבר שליחת דואר רשום שהציגה הנתבעת. מכתב זה לא נדרש על ידי התובעת, והוחזר לנתבעת ביום 15.1.15.

על פי עדותו של נחום, הוא כתב את המכתב ושלח אותו לתובעת באמצעות דואר רשום ( סעיף 7 לתצהיר לוי, עדות לוי בעמוד 18 שורות 28-29).

התובעת נחקרה בעניין קבלת המכתב ועדותה בעניין היתה מתחמקת ( עמוד 8 שורות 7-26).

לאור עדותו של נחום והאישורים שצורפו, נקבע שביום 3.12.14 נשלח לתובעת בדואר רשום מכתב בדבר ביטול פיטוריה, אך התובעת לא פנתה לקבל את המכתב והוא חזר בציון " לא נדרש".

20. על פי עדותו של נחום, הוא נוהג לשלוח לעובדים מכתבים בדואר רשום ואם העובדים אינם מגיבים למכתב או פונים אליו, הוא יוצר עמם קשר כשבועיים לאחר שליחת המכתב, על מנת לוודא כי המכתב הגיע ( עמוד 19 שורות 27-32). בעניינה של התובעת, היא זו שיצרה עימו קשר לאחר ששלח לה את המכתב.

אין חולק שבתחילת חודש דצמבר 2014, התובעת יצרה קשר עם נחום.

לטענת התובעת, באותה שיחה נחום אמר לה לסור למשרדי הנתבעת כדי לקבל את פיצויי הפיטורים וכן שאל אותה באופן אגבי, אם בכוונתה לשוב לעבודה. התובעת ציינה בפניו שהיא מחזיקה מכתב פיטורים שקובע שהיא פוטרה מעבודתה וכי איש לא שוחח עמה על האפשרות שתשוב לעבודה ( סעיף 33 לתצהיר התובעת).

על פי עדותו של נחום, התובעת פנתה אליו על מנת לברר את זכויותיה הכספיות, והוא מצדו שאל האם בכוונתה לשוב לעבודה. התובעת השיבה כי " יש לה מכתב פיטורים וזה מה שקובע" (סעיפים 8-10 לתצהיר לוי עמוד 19 שורות 1-26).

לדבריו, אותו היום הוא פנה בדוא"ל לב"כ הנתבעת, עו"ד מאור, פירט את חילופי הדברים בשיחה עם התובעת, ציין כי התובעת אמרה לו שיש לה מכתב פיטורים וזה מה שקובע לגביה וכן הבהירה כי היא לא תחזור לעבודה ( נספח ז' לתצהירו של נחום). המכתב שנשלח לעו"ד מאור ואשר צורף להודעת דוא"ל שנשלחה אליו צורף לתצהירו של נחום ( נספחים ח' –'ט). מדובר במכתב הנושא תאריך 2.12.14 וכן הודעת דוא"ל לעו"ד מאור מיום 9.12.14, אליה צורף קובץ בשם " וורקו מולו פניה לעו"ד מאור בנושא אי שובה לעבודה 9.12.2014".

מסמכים אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של נחום לגבי חילופי הדברים בשיחת הטלפון שהתקיימה בינו ובין התובעת, בראשית חודש דצמבר 2014.

21. איננו מקבלים את טענת התובעת לפיה מכתבו של נחום בדבר ביטול הפיטורים נשלח בעקבות שיחת הטלפון שהתובעת יזמה. המכתב בו נמסרה לתובעת הודעה מפורשת בדבר ביטול הפיטורים נשלח לתובעת ביום 3.12.14, בעוד שהודעת הדוא"ל שנשלחה לעו"ד מאור ובה פורט תוכן שיחתו של נחום עם התובעת, נשלחה ביום 9.12.14.

אמנם על גבי המכתב שצורף להודעת הדוא"ל צוין תאריך מוקדם – 2.12.14, ולא תאריך משלוח הודעת הדוא"ל (9.12.14), אך בעניין זה מקובל עלינו הסברו של נחום כי מדובר בטעות קולמוס ( עמוד 20 שורות 11-12).

22. לסיכום האמור לעיל - התובעת ידעה על דבר הריונה עוד בחודש ספטמבר 2014, אך שמרה את המידע לעצמה ולא מסרה זאת עד ליום העבודה האחרון שלה. זאת למרות שהיו מספר הזדמנויות בהן יכלה לספר על ההיריון ומדובר בסיטואציות הרלוונטיות להחלטה אם לפטרה או לא – במועד השימוע לפני פיטורים, במעמד קבלת מכתב הפיטורים ולכל אורך תקופת ההודעה המוקדמת. במועד בו התובעת הודיעה שהיא בהיריון, קובי מסר לה שהפיטורים מבוטלים. למרות זאת התובעת לא שבה לעבודה. בהמשך הנתבעת שלחה לתובעת מכתב רשום וגם בו צויין במפורש שהפיטורים מבוטלים. מאחר שהתובעת לא ניגשה לסניף הדואר על מנת לקבל את המכתב, הוא לא הגיע לידיה. תשעה ימים לאחר שנכנסו פיטוריה לתוקף, התובעת שוחחה עם נציג הנתבעת, נחום, ולשאלתו האם היא חוזרת לעבודה כסדרה, הבהירה כי אין בכוונתה לשוב לעבודה.

המסקנה העולה מן התיאור לעיל היא שהתובעת לא רצתה להמשיך ולעבוד בנתבעת.

23. בבית הדין התובעת טענה שאם היתה מקבלת את המכתב שבו הודע לה על ביטול הפיטורים, היתה שבה לעבודה ( עמוד 8, שורות 27-30). בראות עינינו, מדובר בתשובה מאוחרת שאינה מעידה על הלך רוחה של התובעת בזמן אמת. זאת מאחר שעל פי הראיות עולה כי עוד ביום 9.12.14 התובעת נשאלה אם בכוונתה לשוב לעבודה, אך היא סירבה בטענה שיש בידיה מכתב פיטורים ו"זה מה שקובע". כלומר, התובעת לא פעלה כמי שמעוניינת לשוב לעבודה ויש לדחות האמור בעדותה בנושא זה.

24. לא נעלם מעינינו כי הנתבעת הסתפקה במכתבו של נחום ובשיחת הטלפון שלו עם התובעת. הנתבעת לא פנתה לתובעת באופן יזום על מנת שזו תשוב לעבודה סדירה, לאחר סיום עבודתה בפועל. למשל פניה דרך עובדים אחרים של הנתבעת, אשר התגוררו בשכנות לתובעת. גם קובי או זהבה לא יצרו קשר עם טלפוני ישיר עם התובעת ( עמוד 12 שורות 29-32, עמוד 15 שורות 27-28).

בנסיבות כפי שהוכחו בתובענה זו, עת הובהר לתובעת כי פיטוריה בטלים עובר לסיום העסקתה, ולמרות זאת התובעת לא פעלה כמי שמעוניינת לעבוד בנתבעת, אלא נאחזה במכתב הפיטורים שניתן לה עוד קודם וחזרה על עמדתה זו גם בשיחה עם נחום, מיום 9.12.14, לא מצאנו כי יש לזקוף עניין זה לחובת הנתבעת.

25. מן האמור לעיל עולה כי גם אם הודעת הפיטורים נמסרה לתובעת בהיותה בהיריון, הנתבעת לא היתה מודעת לעובדה זו בעת מתן ההודעה ומיד כשהתובעת הודיעה על הריונה, הנתבעת הודיעה על ביטול הפיטורים. בנסיבות אלה, כאשר התובעת היא שסירבה לשוב לעבודה, לאחר ההודעה על ביטול הפיטורים, התובעת היא שהתפטרה וממילא אין מדובר בפיטורים המנוגדים לחוק עבודת נשים.

26. סוף דבר - התביעה נדחית.
לאור מצבה האישי של התובעת, התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪ בלבד, שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' אב תשע"ח, (15 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אבי ענתבי, נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: מולו וורקו
נתבע: תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ
שופט :
עורכי דין: