ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איילה גיבור נגד המוסד לביטוח לאומי :

17 יולי 2018

לפני:

כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר
נציגת ציבור ( מעסיקים) - גב' רונית סבה

התובעת
איילה גיבור, ת.ז XXXXXX044
ע"י ב"כ עו"ד תומר הלל

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י המחלקה המשפטית בתל אביב – עוה" ד קריצמן

פסק דין

האם לתובעת אירע אירוע תאונתי בזמן עבודתה ביום 3.1.16, בגינו נפגעה בברך שמאל?
תמצית התביעה שבפנינו
התובעת, ילידת 1980, הינה מורה להתעמלות במשרד החינוך ומפעילה חוגים להתעמלות במסגרת חוג פרטי.
לטענתה, ביום 3.1.16 בשעת עבודתה בחוג פרטי, הדגימה לילדי הגן תרגיל בסיסי של ניתור ונחיתה. באותה הדגמה, כתוצאה מהסחת דעת בשל מריבה של שתי ילדות בחוג, נחתה נחיתה סיבובית לא מדויקת על רגל שמאל. חרף הכאב המשיכה התובעת בעבודתה באותו יום ובימים שלאחר מכן.
התובעת התלוננה לראשונה על הכאב בברך בפני רופאת משפחה, ביום 19.2.16, במסגרת מעקב הריון.
ההליך שבפנינו
בדיון הוכחות שהתקיים ביום 8.1.18 העידו התובעת ובעלה. הנתבע לא זימן עדים מטעמו, אך הגיש את מוצגים נ/1 ו נ/2 – רישומים רפואיים, עליהם נעמוד בהמשך דברינו.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
תמצית טענות הצדדים
לטענת התובעת, אף שהיא פנתה בשלב מאוחר יחסית לטיפול רפואי, הרי שנמסר לכך הסבר מניח את הדעת, הן נוכח מחלת אימה אותה עת והן משום שסברה כי מדובר בכאב שיחלוף, שכן הוא נגרם מפעילות שגרתית בעבודתה. התובעת אף מסרה הסבר הולם לכך שציינה בפני רופאיה, בתחילה, כי לא מדובר באירוע חבלתי או בתנועה חריגה, שכן לדידה מדובר היה בתנועת ניתור שהיא מבצעת פעמים רבות, ללא חבלה חיצונית או דימום. בעלה של התובעת העיד ולא נסתר, שכבר בחודש ינואר 2016 שמע ממנה על הכאבים מהם היא סובלת, בעקבות אותו ניתור.
התובעת הסבירה בעדותה כי רק כאשר החלה לטפל בברך במסגרת פיזיותרפיה, פירטה את האירוע התאונתי במלואו, שכן אז נשאלה שאלות רבות יותר.
הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות בשלב זה. התובעת טענה בטופס התביעה כי האירוע התרחש בשעה 17:10 אך בעדותה ציינה שהשיעור הסתיים כבר בשעה 17:00. תיעוד רפואי ראשון לכאבים בברך שמאל הוא מיום 19.2.16, שם ציינה כי אינה זוכרת תנועה חריגה. ברישום רפואי נוסף, של רופא תעסוקתי, מיום 15.3.16, מצוין שמדובר במורה לחינוך גופני, הסובלת מזה 3 חודשים מכאב בברך, אך מצוין "ללא חבלה" ואין כל אזכור לגרסה בדבר "תנועה סיבובית". הנתבע מפנה לרישום נוסף בתיקה הרפואי של התובעת שם מצוין כי הכאב החל "אחרי חוג התעמלות", אך ללא ציון של תנועה חריגה או חבלה.
הנתבע מבקש לקבוע כי הרישומים הרפואיים שהוצגו מעידים על אנמנזה פוזיטיבית, הסותרת את גרסת התובעת ובהעדר עדויות או ראיות נוספות שיתמכו בקיומה של התאונה, יש לדחותה.
לבסוף, טוען הנתבע שרק ביום 13.4.16, יום לאחר שחתמה עם בא כוחה על הסכם שכר טרחה, מופיעה לראשונה ברישום רפואי טענתה לתאונת עבודה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בכלל החומר שבפנינו ובעדויות שנשמעו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי ביום 3.1.16 אכן אירע לה אירוע תאונתי כלשהו. להלן נפרט נימוקינו.
מועד האירוע - התובעת טוענת כי האירוע התאונתי אירע ביום 3.1.16 ואולם לא הוצגה בפנינו כל אסמכתא מדוע טוענת התובעת כי דווקא במועד זה התקיים האירוע. התובעת לא הציגה כל ראיה או הסבר למועד הנטען לקיומו של האירוע , זאת בשים לב לכך שהפעם הראשונה בה ציינה התובעת את המועד המדויק של האירוע התאונתי, הינה בטופס התביעה שנמסר לנתבע ונחתם על ידי התובעת ביום 12.4.16 (נספח לכתב ההגנה). ברישום הרפואי הראשון בו צוין כאב בברך שמאל (נ/2) אין ציון כלל לקיומו של אירוע, או מועד תחילת הכאב; ברישום הרפואי הבא, מיום 15.3.16 ( נ/1) נרשם "3 חודשים" (דהיינו מועד כלשהו בסביבות 15.12.16) . מכאן, שהרישומים הרפואיים שהוצגו אינם תומכים במועד האירוע הנטען על ידי התובעת וכאמור – לא הוצגה ראיה תומכת אחרת .
עדותו של בעלה של התובעת בהקשר זה, הינה כללית ובלתי מפורטת, כך שלא ניתן למצוא בה סיוע לעדותה של התובעת ביחס למועד האירוע.
פניה לטיפול רפואי - התובעת לא פנתה לטיפול רפואי בסמוך לאירוע התאונתי הנטען, דבר אשר יש בו להעיד על כך שלא אירע לה אירוע תאונתי מסוים, או למצער אירוע כלשהו שדווקא בעקבותיו החלו הכאבים בברך שמאל. התובעת, שהיתה במועד זה בתחילת הריונה דיווחה, לראשונה ביום 19.2.16, על כאבים בברך במסגרת מעקב הריון שגרתי . גם אם נקבל את טענת התובעת לפיה הפניה לטיפול התעכבה עקב הצורך לסייע לאימה החולה, אין בכך הסבר מדוע כאשר כבר פנתה לטיפול רפואי עשתה כן בדרך אגב במסגרת מעקב הריון שגרתי ולא לצורך טיפול בברך הכואבת.
אנמנזה סותרת - כאשר פנתה התובעת לטיפול רפואי, ציינה במפורש כי הכאבים הופיעו "ללא חבלה" (נ/1) וכי היא "לא זוכרת תנועה חריגה" (נ/2). אין זה סביר בעינינו שהתובעת, אשר כיום מקשרת בבירור בין התנועה שביצעה לבין הכאב בברך, תציין במפורש בפני הרופא המטפל כי אינה זוכרת תנועה חריגה, מבלי לציין שהכאב החל, כפי שהיא טוענת כיום, בעקבות תנועת ניתור ונחיתה סיבובית (שהיא חריגה, גם לדברי התובעת). מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי מדובר באנמנזה הסותרת את עדותה של התובעת בפנינו ולפיכך פועלת לחובתה. התובעת לא ביקשה לסתור את הרישום הרפואי ולא טענה כנגד הכתוב בו.
מהחומר שבפנינו התובעת העלתה לראשונה את הטענה בדבר חבלה סיבובית לברך במסגרת עבודתה בטיפול פיזיותרפיה מיום 23.3.16 (צורף לתצהיר התובעת). איננו מוצאים די בהסבר שנמסר על ידי התובעת, לפיו רק אז נערך בירור מקיף לסיבת החבלה, שכן מהרישומים הקודמים עולה בבירור שהתובעת נשאלה והשיבה ביחס לסיבת הכאב, זאת במיוחד בביקורה מיום 15.3.16 אצל הרופא התעסוקתי, לגביו קיים פירוט לא מועט ביחס לכאב בברך שמאל (נ/2). מכאן, שאף אם לא הוברר בפנינו באופן מלא, מדוע דווקא ביום 23.3.16 החליטה התובעת להעלות את הטענה לחבלה סיבובית בזמן עבודתה, הרי שהעובדה שהדבר לא עלה בפניותיה הראשונות לטיפול רפואי, פועלת לחובתה.
אופן החבלה – התובעת עוסקת בהוראת התעמלות לילדי גן. התובעת מתארת ביצוע פעולה של ניתור לצורך הדגמה לילדי גן בגיל 5 , שהוא לדברי התובעת "תרגיל ניתור ונחיתה הכי פשוט ובסיסי שיש" (סע' 3 לתצהירה). אין זה מן הנמנע שלעיתים גם פעולה פשוטה שנעשית באופן לא נכון, תגרו ם לנזק פיזיולוגי ואולם במקרה כזה, נצפה לביסוס ראייתי טוב יותר לצורך הוכחת עצם האירוע התאונתי. במקרה הנדון, כמפורט לעיל, הביסוס הראייתי היחיד הינו דבריה המאוחר ים מאוד של התובעת, הסותרים דברים שמסרה לרופאיה בשלבים מוקדמים יותר ולפיכך מוטלת בספק.
בטרם סיום נציין, כי אף שקבענו כי אין בידינו לקבוע מדוע בשלב כלשהו העלתה התובעת את טענתה לחבלה סיבובית בזמן העבודה, אין בידינו לקבל את טענת הנתבע שעשתה כן רק לאחר קבלת ייעוץ משפטי, שכן לפי המידע שהוצג לנו התובעת חתמה על הסכם שכר טרחה עם בא כוחה ביום 12.4.16 (עמ' 6, ש' 5) ואילו כאמור לעיל כבר ברישום רפואי מיום 23.3.16 עלתה טענתה לחבלה סיבובית במהלך הדגמה בשיעור התעמלות.
סוף דבר
על יסוד כלל האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.
כמקובל בתיקים מתחום הבטחון הסוציאלי – איננו עושות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ה' אב תשע"ח, (17 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מיכל נעים דיבנר
שופטת

גב' רונית סבה
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: איילה גיבור
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: