ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רקפת הוד והדר בע"מ נגד ציקורל המרה בינלאומית בע"מ :

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערים:

1.רקפת הוד והדר בע"מ
2.יצחק דוד נירן
ע"י ב"כ עו"ד ראמי עלי

נגד

המשיבה:

ציקורל המרה בינלאומית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אייל רייף

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום ( כבוד הרשם הבכיר א מיר צ'כנוביץ , כתוארו אז) מיום 13.12.17 בתא"מ 42269-09-15 ותא"מ 50367-10-15 שהדיון בהם אוחד, ולפיו התקבלו תביעות המשיבה נגד המערערים במלואן.

2. רקע נדרש:
המשיבה – התובעת הגישה במסגרת תיק הוצל"פ 517614-06-15 (להלן: "תיק ההוצל"פ") בקשה לביצוע שני שיקים על סך 21,000 ₪ כל אחד, שזמ ני פירעונם 2.6.15 ו - 5.6.15 נגד מערערת 1 – מושכת השיקים ו נגד מערער 2 – החתום על גב ה שיקים כערב.

המשיבה היא חברה הרשומה כנותנת שירותי מטבע עפ"י חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 ונותנת בין היתר שירות של ניכיון שיקים, שטרי חליפין ושטרי חוב.

מערערת 2 היא חברה שעוסקת בניקוי יבש , גיהוץ וכביסה בבעלותו של מערער 1 – יצחק דוד נירן (להלן: "נירן"), כעולה מההתנגדות לביצוע צ'קים שהוגשה. (סעיף 2 להתנגדות).

הוגשו שתי התנגדויות מטעם המערערים - ת"ט 50367-10-15 ות"ט 42269-09-15.
בהחלטת כבוד הרשם הבכיר אמיר צ'כנוביץ מיום 10.1.16 שניתנה לאחר חקירה נגדית של נירן אוחדו שני התיקים ו בהסכמת הצדדים, ניתנה רשות להתגונן , כפוף לביצוע הפקדה כספית בקופת ביהמ"ש בסך 30,000 ₪.

לאחר שבוצעה ההפקדה, ניתנה למערערים רשות להתגונן ונקבע כי תצהיר ההתנגדות של נירן ישמש ככתב הגנה והתביעה תנוהל בסדר דין מהיר.

3. תמצית הטענות בערכאה קמא:
בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר טענו הנתבעים שתי טענות הגנה עיקריות:
א) השיקים נשוא התביעה נמסרו מחמת איומים שהופעלו על נירן והוצאו במרמה.

ב) המערערים לא קיבלו תמורה בעד השיקים נשוא התביעה.

נטען כי שני השיקים שולמו על חשבון השקעה בגידול עגבניות, שהינה עסקת היסוד אך לאור העובדה שמדובר בתרמית ולא התקבלה כל תמורה בגינם, עומדת למערערים הגנה בדבר כ ישלון תמורה בעסקת היסוד.
במסגרת עסקת היסוד פנו לנירן ה"ה דוד יוסף, שלמה לריה ויצחק גורי (להלן: "השותפים") והציעו לו להצטרף כשותף רביעי בעסקה לגידול עגבניות שהוצגה כעסקה כדאית אשר מובטחים בה רווחים גבוהים. נירן החליט להצטרף כשותף ונדרש להשקיע כספים בתשלומים ישירות לגורמים שונים הקשורים לגידולים וכן לפרוע את חובות השותפים.
נטען כי בפועל מר עזר ניהל את כל ענייני הכספים במשיבה.

בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם המשיבה על ידי טל ציקורל (מנהל המשיבה) נטען , כי נירן הגיע למשרדו וביקש לבצע עסק אות (מפורטות 3 עיסקאות).

בנוגע לעסקה מיום 22.4.15 מצוין, כי נירן מסר לידיו סדרת המחאות בסך כולל של 213,000 ₪ המשוכות ע"ש מערערת 1. נירן חתם בערבותו האישית לפירעון ההמחאות והמשיבה העבירה את התמורה בניכוי עמלת הניכיון , והנפיקה קבלה בגין ביצוע עסקת הניכיון – קבלה מס' 32037.
בדיעבד התברר כי נירן הציג מצג שווא ומדובר במעשה הונאה מתוך ידיעה כי אין בכוונתו לכבד את ההמחאות עת יגיע מועד פרעונן.

4. לאחר שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבה – התובעת , התקיימה ישיבת הוכחות ביום 13.12.17 ב מסגרתה נחקרו בחקירה נגדית מר נירן – מטעם המערערים ו מר טל ציקורל (מטעם המשיבה) והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.
הדיון הוקלט ולאחר שהסתיים ניתן בו ביום פסק דין. זאת טרם תומלל פרוטוקול ונמסר לצדדים ולבית המשפט.

5. בפסק הדין התקבלו התביעות במלואן ובימ"ש קמא הורה כי הליכי ההוצל"פ בתיק ההוצל"פ יימשכו כסדרם.
כן חויבו המערערים – הנתבעים לשלם למשיבה – התובעת הוצאות אגרת בימ"ש בסך 867 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. נקבע כי הפיקדון בסך 30,000 ₪ ייזקף ע"ח החוב הפסוק לצורך הקטנת הקרן בתיק ההוצל"פ.

6. פסק דינו של בימ"ש קמא:
א) באשר לטענה ולפיה הצ'קים נמסרו למשיבה תחת איומים והוצאו במרמה:
נקבע כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים עפ"י הכלל הראייתי, לפיו המוציא מחברו עליו הראיה.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע להוכחת הטענה לפיה השיקים נשוא התביעה נמסרו ע"י נירן בשל איומים שהופעלו ע"י השותפים או צדדים שלישיים .

ב) באשר לטענת היעדר תמורה בעסקת היסוד:
בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי מהראיות שהובאו הוכח, כי המשיבה הינה אוחזת בעד ערך בשיקים נשוא התביעה לאחר שניתנה תמורה במזומן במסגרת עסקת הניכיון.

נקבע כי נטל השכנוע להוכחת טענת המערערים כי לא קיבלו כל תמורה בגין השיקים נשוא התביעה וסבלו כישלון תמורה מלא מוטל עליהם.
הנתבע לא הביא כל ראיה מלבד עדותו, אשר בהעדר רא יה חיצונית מסוג "סיוע" בימ"ש לא מצא לנכון לקבלה.

טענת הנתבע - המערער שהועלתה לראשונה בסיכומים לפיה המשיבה לא הציגה את כרטסת הנה לת החשבונות או מסמכים אחרים מהם תוכל להראות כי ניתנה תמורה בגין עסקת הניכיון, לא התקבלה ,כיוון שנירן אישר כי לא פנה לתובעת – המשיבה בבקשה כזו וממילא לא הייתה חובה על המשיבה לעשות כן בנסיבות בהן נירן לא הכחיש את חתימתו על טופס הקבלה של השיקים לניכיון.

עוד נקבע כי טענת כישלון התמורה אינה מתיישבת עם התנהלותו של נירן.

על פסק דין זה הוגש הערעור שלפני.

7. תמצית טענות המערערים:
א) היעדר הפרוטוקול בעת מתן פסק הדין הוא פגם הנופל לשורשו של עניין, שכן בית משפט קמא התעלם מעדות מנהל המשיבה ומממצאים שעלו מעדותו אשר משמיטים את הבסיס מגרסת המשיבה.

ב) בימ"ש קמא התעלם מטענות המערערים בנוגע לאי קיום הוראות החוק והדין החלות על נותן שירותי מטבע.

ג) בית משפט קמא שגה בקביעתו לפיה השיקים נשוא התביעה ושיקים אחרים שנמסרו למשיבה לא היו נגועים באיומים וכפייה שהפעילו צדדי ג' עליהם למרות שעדויות רבות תמכו בכך , וכן העובדה שהוכחה לפיה המערערייבלו תמורה בגין עסקות הניכיון שנטענו ע"י המשיבה.

נטען, כי בית משפט קמא לא בחן באופן ממצה את עסקאות הניכיון שבוצעו לכאורה ע"י המשיבה ביחס לשיקים לרבות אי הוכחת מתן תמורה למערערים במסגרת אותן עסקאות ניכיון.

ד) הראיות והממצאים שעמדו בפני ביהמ"ש הצביעו מפורשות ,כי לא ניתנה תמורה ע"י המשיבה ובימ"ש טעה במסקנתו ,כי המשיבה נתנה "תמורה במזומן במסגרת עסקת הניכיון". לא הונחה בבסיס מסקנה זו כל ראיה והיא הופרכה מהמסמכים של המשיבה עצמה ובעדות של מנהל המשיבה.

ה) נטל הראייה והשכנוע בעניין מתן התמורה מוטל על המשיבה באשר היא מחזיקה בנתוני ומסמכי עסקת הניכיון הנטענת על ידה ומשהיא לא הרימה נטל זה ולא הציגה מסמכים התומכים במתן התמורה, הרי יש בכך כדי להביא לדחיית התביעה, ולמצער היה צורך לזקוף זאת לחובת המשיבה .

ו) בימ"ש קמא לא ייחס משקל לעובדה שהמשיבה תבעה רק בגין שני השיקים שנותרו בידה שלא כדין (לאחר החזרת 6 שיקים לידי המערערים).

8. תמצית טענות המשיבה:
א) היעדרו של פרוטוקול אינו פוגע בתקפותו של פסק הדין . פסק הדין ניתן עוד באותו יום בו נשמעו העדויות והסיכומים בע"פ, כאשר ההתרשמות מהעדים ומהראיות שהוצגו היתה "טריה".

כמו כן, נירן לא הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול ואין הוא חולק על תוכנו. לטענת ב"כ המשיב פסק הדין תואם ומתיישב עם הפרוטוקול.

ב) טענות המערערים נוגעות ליסודות העובדתיים של פסה"ד והתרשמות ביהמ" ש מראיות וטענות הצדדים .
כאשר בעניינים אלו מתערבת ערכאת ערעור רק במקרים חריגים שאינם מתקיימים כאן.

ג) למשיב עמדה חזקת התמורה ו בימ"ש קמא צדק בקביעתו כי נטל ההוכחה בדבר כ ישלון התמורה חל על המערערים וכי אלו לא הרי מו את נטל ההוכחה. נטען כי יסוד מתן התמורה ע"י המשיבה הוכח גם לגופו של עניין.

ד) טענות המערערים באשר לעסקת הניכיון השנייה מהוות הרחבת חזית ונוגדות את הצהרותיו של נירן במסגרת התנגדותו.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

10. משמעותו של החוסר בפרוטוקול בעת מתן פסק הדין:
סעיף 68 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 קובע חובת ניהול פרוטוקול.
כאשר דיון מוקלט, ההקלטה עצמה אינה מהווה פרוטוקול (סעיף 68 ב' (ג) לחוק בתי המשפט).

במקרה דנן, הוקלטה ישיבת ההוכחות ובעת מתן פסק הדין (בו ביום) לא היה מונח פרוטוקול הצדדים בפני בית המשפט.
כיוון שמתן פסק דין ללא פרוטוקול אינו תואם ,לטעמי ,התדיינות דיונית נכונה, נותר לבדוק, האם הפגם נופל לשורשו של עניין ומוביל לבטלותו של פסק הדין, או שמא אין כך הדבר במקרה דנן וכי ניתן להותיר פסק הדין על כנו.

אני סבורה, כי בנסיבות העניין ולאור דוקטרינת "הבטלות היחסית" ולפיה כאשר נפל פגם משפטי בהחלטה מנהלית או שיפוטית, אין הדבר מוביל בהכרח לבטלותה של ההחלטה .
ראה למשל: עע"מ 5106/14 עיריית בת ים נ' אליהו ששון ואח' (3.9.15 )– סעיף 10, ויש לבחון בין הפגם שנפל לבין נפקותו (ראה גם עע"מ 867/11 עיריית תל אביב יפו נ' אי.בי.סי. ניהול ואחזקה בע"מ, סעיף 46 – 28.12.14), אזי במקרה דנן "הפגם" אינו גורע בנסיבות העניין מפסק הדין שניתן ומתוקפו.

פסק הדין ניתן מיד לאחר שבימ"ש התרשם מהעדים ומהראיות שהובאו לפניו, ואין ספק כי הדברים היו עדיין "טריים" בזיכרונו .
עיינתי בציטוטים שהביא ב"כ המערער מתוך עדות מנהל המשיבה כפי שהם מופיעים בפרוטוקול (סעיפים 19, 20 ו- 25 לעיקרי הטיעון), ולא מצאתי כי יש בפרוטוקול כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.

טענה דומה לזו שהעלו המערערים שלפני, נדחתה על ידי בביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 6129/04 טרטמן נ' "הכשרת הישוב" חברה לביטוח בע"מ (5.12.05) (להלן: "עניין טרטמן") ש ם נטען כי הואיל ופסה"ד נכתב כשפרוטוקול הדיון אינו מצוי לנגד עיניו של ביהמ"ש, נקבעו ממצאים עובדתיים הסותרים את הפרוטוקול (סעיף 4 לפסה"ד) .
הדברים שנקבעו בעניין טרטמן, יפים גם לענייננו (סעיף 5 לפסה"ד) :
"המשיבות סבורות כי בית המשפט קמא פגע בזכותן להתגונן כהלכה בכך שכתב את פסק דינו מבלי שפרוטוקול הדיון היה ברשותו, שכן גרסתן לא עמדה בפניו. לטענה זו של המשיבות השיב בית המשפט קמא בהחלטתו לעיכוב ביצוע פסק-דינו: "אומר בקצרה כי הצדדים עצמם סיכמו על אתר, עוד לפני שהפרוטוקול היה בפניהם, ואיני רואה מניעה כי גם בית המשפט יתן פסק דינו בעוד רישומם של הדברים עדיין ' טרי' בזיכרונו וברישומיו, מבלי להמתין לפרוטוקול המודפס". דברים אלה מקובלים עלי ולא התרשמתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא ליתן פסק-דינו במהירות הראויה".
(הדגש אינו במקור – א.כ.)

11. ולגופן של הטענות -
בתצהירו של נירן נטען ,כי המשיבה לא פעלה בהתאם לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע"ד – 2014 ובהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג -1993.
אמנם בימ"ש קמא לא דן באופן ספציפי ונפרד בטענות אלה אך במסגרת פסק הדין יש התייחסות עקיפה לטענות אלה אשר מספקות בנסיבות העניין.
בימ"ש קמא קבע בהקשר זה ,כי נירן אישר בחקירתו שבמועד מסירת השיקים נשוא התביעה ביום 22.4.15 הגיע לראשונה למשרדי התובעת, אישר כי חתם על טופס "הכר את הלקוח" שהוגש וסומן מש/2. (עמ' 4 שורות 25-26) ובהמשך:
"מהראיות שהובאו לפני בית המשפט, הוכח כי הנתבע מסר לתובעת ביום 22.4.15, 10 שיקים בסך כולל של 213,500 ₪ בגינם חתם על טופס הכר את הלקוח (מש/2), וכן על טופס הצהרת מבקש שרות (מש/4) ואף הופקה קבלה לניכיון שיקים מס' 32037 (נספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של התובע)". (עמ' 5 שורות 23-25).

12. בנוגע לטענת האיומים והכפייה:
א) בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה הנתבעים לא הרימו את נטל השכנוע להוכחת הטענה לפיה השיקים נשוא התביעה נמסרו ע"י נירן בשל איומים שהופעלו ע"י השותפים או צדדים שלישיים מהנימוקים הבאים :

(1) נקבע כי אין בתצהיר שניתן מטעם הנתבעים במסגרת בקשת ההתנגדות שמשמש גם תצהיר עדות ראשית כדי להציג תשתית מפורטת (עובדתית וראייתית) הנדרשת להוכחת טענה מסוג מרמה או התקשרות בהסכם מחמת כפיה או איומים.
נירן ציין בתצהיר כי סבל מאיומים מצד השותפים אולם אינו מפרט מהם אותם איומים, מתי אירעו ומה עשה כדי להפסיקם ואין די בהעלאת טענה סתמית.

(2) נקבע כי נירן לא נתן בתצהירו כל הסבר מניח את הדעת מדוע לאחר האירוע הראשון בו לטענתו אולץ באיומים למסור שיקים בסך 100,000 ₪, לא עשה דבר על מנת להפסיק איומים אלה ואף הגיע למשרדי התובעת לאחר מכן ומסר שיקים נוספים במאות אלפי שקלים.

(3) נירן הודה בחקירתו בבימ"ש כי נערך בינו לשותפים הסכם שותפות (מוצג מש/1 בתיק קמא) ונירן לא טען כי הסכם זה נחתם תחת כפיה, אילוץ או איומים.
הסכם השותפות נערך ביום 30.4.15, לאחר המועד בו נטען כי הופעלה על נירן מסכת איומים מצד השותפים במסגרתה נמסרו השיקים נשוא התביעה, יחד עם שיקים נוספים בסך כולל של 213,500 ₪.
נקבע כי על פניו, אין זה סביר בעליל כי נירן היה חותם על הסכם שותפות עם שותפים אשר הפעילו עליו עובר לחתימת ההסכם מסכת איומים והוציאו ממנו שיקים באיומים ובמרמה; נירן לא נתן כל מענה לסתירה זו.

(4) נירן ציין בתצהירו והודה בחקירתו בבימ"ש, כי כחודש ימים לאחר מסירת השיקים נשוא התביעה, הגיע למשרדי התובעת ביום 18.5.15 ומסר לתובעת חלף שישה מהשיקים אשר נמסרו בתאריך 22.4.15 (שיקים שמספרם 378-383), ארבעה שיקים חלופיים על סך 46,500 ₪ כל אחד, ובסה"כ 186,000 ₪.
צוין כי עיון בתצהיר הנתבע מלמד כי אין בו כל טענה כי החלפת השיקים בתאריך 18.5.15, נעשתה תחת איומים שהופעלו עליו ולא ניתן כל הסבר סביר מדוע הוחלפו השיקים בשיקים חדשים מקום בו נטען כי השיקים המקוריים נמסרו לתובעת מחמת איומים שהופעלו על הנתבע.
בימ"ש קמא קבע כי "הדעת נותנת כי אילו השיקים נשוא התביעה כמו גם יתר השיקים אשר נמסרו לתובעת במסגרת עסקת הניכיון מיום 22.4.15 (קבלה מס' 32037), היו מוצאים על ידי הנתבע תחת איומים, לא היה הנתבע מגיע חודש ימים לאחר מכן למשרדי התובעת ומוסר שיקים חדשים לצורך קבלה והחלפת השיקים האמורים".

(5) טענת הנתבע לפיה השיקים נמסרו תחת איומים שהופעלו עליו גם ע"י מר עזר, אשר היה נוכח במשרדו של מנהל המשיבה – טל , עת נמסרו השיקים, עומדת בסתירה לסעיף ג' למסמך שסומן מש/2 (טופס "הכר את הלקוח") עליו חתום נירן ובו צוין כי הלקוח לא הגיע עם מלווה.

(6) הנתבע לא נתן כל הסבר לסתירה בין הטענה מחד כי התלווה אל השותפים יחד עם עזר לצורך השגת אשראי מהתובעת לצורך ביצוע השקעה נוספת בשותפות בסך 213,50 ₪, כאמור בסעיפים 48-49 לתצהירו, לבין הטענה הסותרת, המופיעה בהמשך תצהירו, כי השיקים בסך 213,500 ₪ נמסרו תחת איומים שהופעלו על ידי השותפים ועזר.

(7) טענת נירן לפיה היו בידו אמצעים כספיים לביצוע חלקו בשותפות, מבלי שנדרש לממנו מניכיונות שיקים, הינה טענה חדשה, שלא נטענה בהתנגדות כי אם לראשונה בחקירתו בבימ"ש, העולה כדי הרחבת חזית אסורה.
כמו כן, הנתבע לא הביא כל ראיה להוכחת טענה בדבר אמצעים כספיים אישיים כנטען והטענה אף אינה מתיישבת עם התנהלותו של הנתבע בפועל, אשר הוכח לבית המשפט כי ביצע אצל התובעת ביום 22.4.15, עסקה לניכיון שיקים בהיקף של 213,500 ₪.
העדר יכולתו של הנתבע לבצע השקעה בשותפות מנכסיו, עולה אף מסעיף 67 לתצהירו של הנתבע, בו מצוין כי נדרש היה להפקיד את 40 אלף ₪ שקיבל במזומן מהתובעת בחשבונו על מנת שיהיה כיסוי לשיקים אחרים שמסר.

מסקנת בימ"ש קמא לפיה אין לקבל את טענת המערערים כי השיקים הוצאו מידם תחת איומים מבוססת ומושתת ת על התרשמות בימ"ש קמא מהראיות והעדויות שהובאו בפניו בשים לב לכלל המשפטי של המוציא מחברו עליו הראייה.

ההלכה הפסוקה והמושרשת, ולפיה במסגרת ערעור על פסק דין, בימ"ש מתערב בממצאים עובדתיים, בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין בממצאי הערכאה הדיונית או כאשר מדובר בקביעות בלתי מבוססות או מופרכות על פניהן.
ראה לעניין זה: ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ, סעיף 25 לפסק דינו של כבוד הש' א' שהם ופסקי הדין המאוזכרים שם (6.5.16).

בימ"ש קמא פירט ונימק את ממצאיו ומסקנותיו באשר לטענת האיומים וההונאה על סמך התרשמותו מהעדים ומהראיות שהובאו בפניו ואין מקום להתערב בעניין זה.

13. אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה בימ"ש קמא לא בחן באופן ממצה את עסקת ניכיון השיקים.

לטענת המערערים במסמכים שהציגה המשיבה אין "בדל ראיה" בדבר מתן תמורה למערערים ועדות מנהל המשיבה לא התיישבה עם מסמכים אלה, ולכן גם המסקנה לפיה טענותיהם של המערערים הם טענות בע"פ נגד מסמך בכתב שגויה.
נטען כי מסקנת בימ"ש קמא לפיה נתנה תמורה במזומן במסגרת עסקת הניכיון אינה מבוססת והיא הופרכה מהמסמכים של המשיבה ומעדות מנהלה.

בימ"ש קמא קבע כי טענת נירן לפיה לא קיבל תמורה מהתובעת בגי ן השיקים היא בגדר טענה בע"פ נגד מסמך בכתב – מעיון בקבלה לניכיון שיקים מס' 32037 (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית של המשיבה) עולה כי נירן אישר בכתב ידו כי נכונות פרטי העסקה וכן קבלת התמורה בגין עסקת הניכיון , ולפיכך יש לדחות הטענה.

עוד צוין כי הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי חתם על קבלה שהוצאה לניכיון השיקים בגין אותה עסקה וכי מטעם המשיבה העיד טל ציקורל כי ביצע ביום 22.4.15 עסקת ניכיון שיקים מול נירן וקיבל מידיו עשרה שיקים בסך 213,500 ₪, ביניהם שני השיקים נשוא התביעה ומסר לו במזומן את התמורה בניכוי העמלות.

אני סבורה כי מסקנת בימ"ש נכונה וכן ההנמקה העומדת בבסיסה ולא הובא בפני טעם המצדיק התערבות במסקנה זו.

14. בניגוד לטענת המערערים, נטל הראייה והשכנוע להוכחת הטענה בדבר כישלון התמורה מוטל עליהם, כפי שקבע בימ"ש קמא ולא על כתפי המשיבה.

על פי סעיף 29 (ב) ל פקודת השטרות (נוסח חדש) נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע - מושך השיק, אלא אם כן, הודו או הוכיחו שהקיבול או ההוצאה או הסיחור פגומים ברמאות, כפיה, אלימות, פחד או אי חוק יות. (ראה לעניין זה: זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית תשמ"ג – עמ' 261 – 262).

לפיכך, כאשר נוצר פגם קנייני בשטר, עוברת חובת הראיה לאוחז ועליו להוכיח את כשרות אחיזתו בניגוד למקרה הרגיל ולפיו קיימת חזקה ש"אוחז" הוא אוחז כשורה ואין לגרוס כי על מושך, הטוען לפגם קנייני בשטר להוכיח שהאוחז אינו אוחז כשורה.ו
במצב זה נוצר בדיני השטרות היפוך של חובת הראיה.נ

בענייננו טענת התרמית לא התקבלה, משכך נטל ההוכחה מוטל על כתפי המערערים.

15. דין יתר טענות המערערים להידחות אף הן.
פסק הדין של בימ"ש קמא מנומק ומסתמך על הראיות והעדויות ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בו.

16. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערערים יישאו בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
הערבון יחולט ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים .

ניתן היום, ה' אב תשע"ח, 17 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רקפת הוד והדר בע"מ
נתבע: ציקורל המרה בינלאומית בע"מ
שופט :
עורכי דין: