ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משרד החקלאות נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

11
לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

המבקשת:
(נתבעת 5)
משרד החקלאות

נגד

המשיבות:
(התובעות)

  1. הראל חברה לביטוח בע"מ
  2. רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ

החלטה

1. לפניי בקשה לסילוק על הסף שהגישה נתבעת 5, משרד החקלאות- מדינת ישראל, מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות, העדר סמכות עניינית, אי מיצוי הליכים ואי הגשת עתירה מנהלית.

עניינה של התביעה הוא נזקי התובעות בגין מטען בשר בקר מוכשר ומצונן שהתובעת 2 ייבאה מפולין לישראל ובשל תקלה במערכת הקירור של המכולה שהובילה את מטען הבשר, השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר ( להלן: "השירותים הווטרינריים") לא התירו את הכנסתו ואת שיווקו בישראל והורו על השמדתו. התובעות טוענות כי השירותים הווטרינריים כרשות שלטונית התרשלו בכך שהורו בצורה שרירותית ולא עניינית על פסילת המטען, מבלי שראו ובדקו את המטען ואת הטמפרטורה ה"אמיתית" בה שהה במהלך הובלתו ובעת פתיחת המכולה.

2. הצדדים לבקשה פרסו טענותיהם בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה והוסיפו וחידדו עמדתם בישיבת בית המשפט מיום 14.6.2018.

רקע הדברים וטענות הצדדים
3. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 24.4.2016 או בסמוך לכך הגיעה האנייה ובה הבשר נשוא התביעה לישראל. במהלך ההובלה מהספק לנמל קופר אירעה תקלה במערכת הקירור של המכולה בה הובל הבשר והיא חדלה מלפעול למעלה מיממה (סעי ף 8). בהתאם לדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, מערכת הקירור של המכולה לא תפקדה כראוי והמכולה לא שמרה על הטמפרטורה הנדרשת של 0-2 מעלות צלזיוס יותר מ- 24 שעות (עמ' 2 ו- 12 לדו"ח השמאי ). דו"ח השמאי מצטט את מכתבו של ד"ר גראזי, רופא וטרינר ראשי יבוא-יצוא במשרד החקלאות מיום 8.5.2016 (במענה למכתב באי כוח התובעות מיום 5.5.2016) ו לפיו הטובין אינם מאושרים לשיווק בישראל ויש להחזירם למדינת המוצא או להשמידם, בשל כך שמערכת הקירור של המכולה לא פעלה כראוי טרם הגעת המשלוח לנמל קופר; הטמפרטורה שנמדדה באמצעות רשם הטמפרטורה במכולה עלתה במשך כ 24 שעות הרבה מעל הטמפ' הנדרשת בהובלת בשר מצונן (C0-2); ישנם פערים גדולים ובלתי מוסברים בין הגרפים של המכולה לבין הגרפים הפנימיים; וכן בשל פתיחת המכולה בנמל קופר ללא נוכחות ווטרינר.

4. התובעת 2 פנתה ביום 5.5.2016 לשירותים הווטרינריים בבקשה לשחרור המטען ונדחתה.

טענות המבקשת
5. לטענת המבקשת התובעת לא קיימה את התנאים ליבוא הבשר באופן שחייב את החלטת השירותים הווטרינריים להורות על החזרת הבשר לארץ הייצוא או על השמדתו, מאחר ובהתאם לגרף הטמפרטורות של המכולה שהובילה את הבשר הייתה חריגה משמעותית מהטמפרטורה המותרת. המבקשת סומכת ידה על כתב התביעה בו מאשרות התובעות כי אירעה תקלה במערכת הקירור של המכולה, אשר חדלה מלפעול למעלה מיממה וכן על דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה ולפיו מערכת הקירור של המכולה לא פעלה כראוי ולא שמרה על הטמפרטורה הנדרשת במשך יותר מ-24 שעות, וטוענת שאין מקום לטענות התובעות נגד ההחלטה שלא התיר לספק את הבשר לצבור הצרכנים ולסכן בכך את בריאותם.

מוסיפה המבקשת וטוענת לכך שהגשת התובעות את התביעה נגד הגורמים בשרשרת ההובלה כאחראים לנזקיהן, מלמדת כי התביעה נגדה משוללת יסוד.

6. ביתר הרחבה טוענת המבקשת לכך שהשירותים הווטרינריים פועלים, בין היתר, מכוח פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985 שמטרתה מניעת הפצת מחלות של בעלי חיים לשם הגנה על בריאות הציבור ובריאות בעלי החיים. מכוח הפקודה הותקנו תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), התשל"ד-1974 (להלן: "תקנות יבוא בשר") המסדירות, בין היתר, את הליך יבוא הבשר לישראל, תנאי היבוא, מתן היתרים וסמכויות הפיקוח על היבוא ומקנות ב תקנה 2א' שיקול דעת נרחב למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות או מי שהוא הסמיכו (להלן: "המנהל") שלא להתיר יבוא בשר שאינו עומד בדרישות לצריכה בישראל.

המבקשת מפרטת בסעיף 6 לבקשה את הליך יבוא בשר לישראל, הדורש, עמידה במספר תנאים ובין היתר, שחיטת הבהמות בבית המטבחים במדינת החוץ המאושרת, פירוק הבשר, אריזתו וצינונו לטמפרטורה של בין 0-2 מעלות צלזיוס אם היבואן מבקש לשווקו כך שאורך חיי המדף שלו יהיו 45 יום מייצורו (יום השחיטה); העמסת משלוח הבשר במכולות קירור והובלתו יבשתית ובאניות (לכל אורך המסע היבשתי והימי מחוברות המכולות לחשמל ונשמרת בטמפרטורה של 0-2 מעלות צלזיוס בפיקוח ובאחריות המוביל היבשתי וצוות האנייה; בדיקת הגרפים של טמפרטורות המכולות בכדי לוודא עמידה בדרישת ההובלה והאחסון של הבשר, כאחד מתנאי הסף לייבוא הבשר ושיווקו בישראל שדי באי עמידה בו כדי לפסול את הבשר לשיווק; ביצוע בדיקה אורגנולפטית ו/או בדיקת מעבדה מדגמית, לפי הצורך על ידי רופא וטרינר ממשלתי בבית הקירור; מתן "תעודת שחרור בשר מיבוא", ככל שהבשר שנבדק עומד בדרישות .

עוד מפנה המבקשת להודעת ד"ר גראזי, רופא וטרינר ראשי ליבוא-יצוא שמונה למנהל השירותים הווטרינריים לעניין תקנות יבוא בשר מיום 21.4.2015 ליבואני הבשר ולסוכני המכס (ההודעה צורפה לבקשה) ולפיה בשר שלא יעמוד בכל הדרישות של הליך יבוא בשר, לרבות דרישת הטמפרטורה בזמן ההובלה, לא ישוחרר לשיווק וכי כדי לבדוק את העמידה בדרישות הטמפרטורה בהובלה, תדפיס רישום הטמפרטורה הוא המחייב.

7. לטענת המבקשת בעוד שעל פי הנחיות משרד החקלאות יש לשמור על טמפרטורת צינון של 0-2 מעלות צלזיוס לבשר מצונן שאורך חיי המדף שלו 45 יום מיום ייצורו, בדיקת גרף רשם הטמפרטורה שהועבר ביום 26.4.2016 לד"ר זורקין, רופאה וטרינרית ממשלתית בנמל חיפה (צורף לבקשה) העלתה שבתאריך 4.4.2015 במשך כיממה נמדדו במכולה טמפרטורות שבין 14 מעלות ל- 23 מעלות; בתאריך 5.4.2016 נמדדו במכולה טמפרטורות שבין 8 מעלות ל-14 מעלות למשך 16 שעות וביום 6.4.2016 במשך 8 שעות הטמפרטורות היו כ-7 מעלות ל-11 מעלות, כך שהתובעת לא עמדה בדרישות היבוא לעניין קירור הבשר במכולה במהלך ההובלה . בהתאם, טוענת המבקשת, ביום 25.4.2016 הוצאה תעודת עיכוב למשלוח לפיה "הטובין אינם מאושרים לשיווק/כניסה לתחומי מדינת ישראל מהנימוקים הבאים: גרף המדידות של טמפרטורת הובלת הבשר בתאריכים 4.4.16, 5.4.16, 6.4.16 הוא לא תקין" (תעודת העיכוב צורפה לבקשה). בהמשך ולאור אי עמידת מטען הבשר בדרישות הקירור וכן בשל פתיחת המכולה בנמל קופר ובנמל חיפה ללא נוכחות רופא ווטרינר ממשלתי מקומי, הודיע ד"ר גראזי מהשירותים הווטרינריים שהמטען לא ישוחרר וניתן צו להשמדתו.

8. התובעת 2 (להלן: "התובעת") לא הגישה עתירה כנגד החלטת השירותים הווטרינריים. לטענת המבקשת התובעת פנתה לראשונה לשירותים הווטרינריים בבקשה לשחרר את המטען ביום 5.5.2016. במועד זה, טוענת המבקשת, תם תוקף חיי המדף של מטען הבשר.

9. המבקשת מפנה להוראות תקנה 6 לתקנות יבוא בשר וטוענת כי הן משקפות שיקול דעת רחב של השירותים הווטרינריים לעניין התרת שיווקו של בשר מיובא בישראל, שתכליתו העיקרית היא הגנה על בריאות הציבור, ולפיהן רשאי המנהל שלא להורות על העברת הבשר מהנמל לבדיקה בבית הקירור, אלא להורות על השמדתו או על החזרתו לארץ המוצא. לפיכך, טוענת המבקשת, החלטת השירותים הווטרינריים היא החלטה מנהלית שניתנה בגדר הסמכות שנקבעה בדין ואין לתובעת עילת תביעה לפיצויים ואין מקום לתקיפתה בבית משפט השלום.

10. טעם נוסף לסילוק התביעה על הסף לטענת המבקשת, הוא בשל אי מצוי ההליכים. המבקשת טוענת כי החלטת השירותים הווטרינריים ניתנה בהתאם לתקנות היבוא שהותקנו לפי פקודת מחלות בעלי חיים המצויה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהלים. לטענת המבקשת מדובר בהחלטה שעתירה עליה מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. משלא הוגשה עתירה מנהלית כנגד החלטת השירותים הווטרינריים התובעות אינן זכאיות להגיש תביעה לפיצויים. בהקשר זה מפנה המבקשת לעניין רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017) ופסיקה נוספת וטוענת כי מדובר בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית שאין לה מקום בבית משפט אזרחי. מוסיפה המבקשת כי משהתובעת לא מיצתה את ההליך המנהלי היא נחזית כמי שהשלימה עם ההחלטה, ו היא מושתקת מלטעון נגדה בהליך אזרחי זה וכי אי נקיטת התובעת בפעולה במישור המנהלי אינה עולה בקנה אחד עם חובת הקטנת הנזק המוטלת עליה ומהווה טעם נוסף לשלילת זכות התובעת (והתובעת 1 מכוחה) לפיצוי.

תשובת התובעות
11. התובעות טוענות כי אין מקרה זה בא בגדר המקרים בהם יש להורות על סילוק התביעה על הסף. לטענת התובעות עוד בסעיפים 6,7,8,17,18,19,21,22,23,24,26,27,28,29,30 לב קשה מעלה המבקשת טענות עובדתיות שאינן עולות מכתב התביעה ואינן נתמכות בתצהיר, ולו מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

12. מוסיפות התובעות וטוענות כי טענתן להתרשלות השירותים הווטרינריים בכך שהורו באופן שרירותי ולא ענייני על פסילת המטען מבלי שכלל טרחו לראות ולבדוק אותו ואת הטמפרטורה בה הוא הובל בפועל וכן טענות המבקשת בנוגע לשלבי הליך היבוא ובדיקת המטען, מעלות שאלות עובדתיות הטעונות בירור המצריך שמיעת ראיות, ובכללן מתי יש לבצע בדיקה של המטען, מה הקריטריונים לביצוע הבדיקה, איזה סוג בדיקה, האם כל חריגה במד הטמפרטורה מצריכה פסילה אוטומטית של הבשר, ללא תלות בהיקף החריגה ומשכה ועוד כך שאין מקום לסילוק התביעה טרם שמיעת הראיות .

13. התובעות מפנות להוראת תקנה 7 לתקנות יבוא בשר הקובעת " בשר וקרביים שיובאו ייבדקו ע"י רופא וטרינרי ממשלתי ולא ישווקו אלא לאחר שהוא נתן תעודת שחרור", לתקנה 6 לתקנות יבוא בשר המדברת על בדיקה ותוצאות בדיקה וכן לסעיפים 6 ו-8 לפקודת בריאות הציבור ( מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 לפיהן יש לערוך בדיקות או אנליזות למזון " החשוד" לפני פסילתו - וטוענות על יסודן לכך שהיה על השירותים הווטרינרים לבדוק בפועל את מטען הבשר ואת הטמפרטורה בה הוא הובל בפועל, קודם להחלטתם לפסול את שיווקו בישראל.

14. לעניין הטענה לאי מצוי הליכים, טוענות התובעות כי פקודת מחלות בעלי חיים שהחלטות על פיה מצויות בסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים אינה עוסקת בנושא יבוא בשר ועל כן אין מדובר בהחלטה המצויה בסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים.

15. התובעות דוחות את הפרשנות לה טוענת המבקשת לפסק הדין בעניין הרב גליק , וטוענות כי דעת הרוב בפסק הדין אינה תומכת בטענת המבקשת ואינה חוסמת הגשת תביעה נזיקית, ועל פיה כאשר מדובר במעשה עשוי סלולה הדרך להגשת תביעת נזק.

16. לסיום טוענות התובעות כי המטען הגיע לישראל ביום 24.5.2016, כאשר רק ביום 5.5.2016 הודיע ד"ר גראזי בהחלטה לא מנומקת שלא לאפשר את שיווק המטען . מכתב רשמי המפרט את טעמיו הוצא רק ביום 8.5.2016, תעודת העיכוב יצאה ביום 15.6.2016 ו מאחר וחיי המדף של הבשר הם עד 45 יום מיום הייצור, לאור התנהלותה האיטית של המבקשת, העתירה המנהלית לא הייתה אופציה.

תשובת המבקשת
17. המבקשת חוזרת על טענותיה ומחדדת עמדתה כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף. בהקשר זה מוסיפה המבקשת שהבקשה נסמכת על טענות בהן מודות התובעות (לעניין אי תפקוד מערכת הקירור של המכולה ואי שמירה על הטמפרטורה הנדרשת יותר מ-24 שעות) שאין צורך לתמוך בתצהיר, וכי בעמ' 2 לדו"ח השמאי מטעם התובעות אף נטען לכך שהיו גורמים שניסו "לתקן" את הטמפרטורות, דבר החמור כשלעצמו. לטענת המבקשת פרוט שלבי הליך יבוא הבשר, הקווים המנחים של משרד הבריאות ומשרד החקלאות בנוגע לחיי המדף של בשר, הם נהלים שפורסמו לכלל היבואנים ואינם טענות עובדתיות, מה גם שהם נטענו כרקע כללי בלבד ולא כבסיס לסילוק התביעה על הסף. לגבי הודעת ד"ר גראזי ליבואני הבשר וסוכני המכס, נטען כי מדובר בקווים מנחים שפורסמו וכי התובעות מודות שאלה הן דרישות משרד החקלאות להובלה ואחסון בשר בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה המאשר כי דרישות משרד החקלאות היו לטמפרטורה של 0-2 מעלות צלזיוס . לגבי גרף הטמפרטורות טוענת המבקשת כי התובעות אינן חולקות על כך כי שבגרף הטמפרטורות צוינו טמפרטורות שאינן מתאימות לדרישות המבקשת ואף אינן חולקות על כך שחיי המדף של הבשר הם 45 יום מיום ייצורו (22.3.16) ולמעשה במועד בו פנתה התובעת לראשונה בבקשה לשחרור המטען, פג תוקף חיי המדף של מטען הבשר.

18. המבקשת מוסיפה כי לשירותים הווטרינריים שיקול דעת רחב לפסול מזון העלול להזיק לבריאות וטוענת שהתערבות בתי המשפט, על פי הפסיקה, בו מצומצמת, גם אם בית המשפט היה מגיע למסקנה שונה.

19. המבקשת טוענת עוד כי טענותיהן של התובעות בדבר הנהלים וביצוע בדיקת המטען והקריטריונים להם והיקף חריגה בטמפרטורות הובלת המטען המצדיק פסילתו, מעלות שאלות עקרוניות החורגות מהמקרה הפרטי ומשליכות על עצם הליך ייבוא הבשר ואישור שיווקו ועל הנהלים הקיימים, שאלות שמקומן בבית משפט לעניינים מנהליים ולא בבית משפט האזרחי וכ י תקנה 6 לתקנות יבוא בשר אינה מחייבת בדיקת המטען בשר בטרם ההחלטה לגבי שחרורו מנמל היבוא ודי שרופא וטרינרי לא יורה על העברת הבשר לבדיקה בבית קירור על מנת שיורה על החזרתו למדינת המוצא או על השמדתו.

20. לסיום המבקשת מחדדת טענותיה לעניין אי מצוי ההליכים וקביעת דעת הרוב בעניין הרב גליק ומוסיפה כי בניגוד לטענת התובעות, ההחלטה על עיכוב הבשר ניתנה ביום 25.4.2016 ולאור מועד הגעת השמאי לנמל (28.4.2016) , על פי דו"ח השמאי, התובעת ידע ה לפני מועד זה על עמדת השירותים הווטרינריים . כך שהיה בידיה לפנות בעתירה לבית משפט לעניינים מנהליים בטרם תום תקופת חיי המדף של מטען הבשר.

דיון
אי מיצוי הליכים
21. הצדדים חלוקים בשאלה האם ההחלטה על פסילת מטען הבשר המיובא היא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. לטענת המבקשת תקנות יבוא בשר מכוחן ניתנה ההחלטה שלא לשחרר את מטען הבשר מנמל היבוא, לאסור על שיווקו בישראל ולהורות על החזרתו לארץ מוצאו או השמדתו, הותקנו מכוח פקודת מחלות בעלי חיים, הנכללת ברשימת דברי החקיקה המנויים בסעיף 19(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000 ומצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. התובעות טוענות מנגד כי פקודת מחלות בעלי חיים, שהחלטות על פיה מצויות בסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים, אינה עוסקת בנושא יבוא בשר ועל כן אין מדובר בהחלטה המצויה בסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים ואין הדרך להגשת תביעה נזיקית חסומה בפניהן.

לא אדרש בגדר בקשה זו לליבון המחלוקת בשאלה האם החלטה מכוח תקנות יבוא בשר שהותקנו מכוח פקודת מחלות בעלי חיים מצויה, אף היא, בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים. אף אם אניח שבמקרה זה היה בידי התובעת 2 להגיש עתירה מנהלית וצו ביניים כנגד החלטת השירותים הווטרינריים, אינני סבורה שיש לקבל את טענת המבקשת כי בנסיבות תיק זה דרך המלך לתקיפת ההחלטה היא תקיפה ישירה בעתירה מנהלית.

22. הפסיקה מבחינה בין תקיפה ישירה של החלטה מינהלית, שעל פי רוב מקומה בערכאה המינהלית לבין תקיפה עקיפה של ההחלטה שניתן לבררה בבית משפט אזרחי (ראו; דנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (14.4.2015) (פסקאות 28-27) (להלן: "עניין עיריית ירושלים"). ככלל, מבחן הסעד משמש אינדיקציה להבחין בין תקיפה ישירה לבין תקיפה עקיפה (ראו; דעת הרב של כבוד השופט עמית בעניין הרב גליק). חידד זאת כבוד השופט הנדל בעניין רע"א 88/17 בדרה גולן נ' ראש עריית תל אביב (9.5.2018) (להלן: " עניין בדרה גולן") כדלקמן: "בתקיפה ישירה נתקפת באופן חזיתי החלטת הגורם המינהלי והסעד המבוקש מכוון במישרין נגד ההחלטה המינהלית, כגון ביטול ההחלטה. תקיפה עקיפה, לעומת זאת, מכוונת להשגת סעד אחר, כגון תשלום כספי או פטור ממנו ותקיפת ההחלטה המינהלית נעשית רק בדרך אגב, לשם הכרעה בדבר הזכאות לסעד המבוקש, כאשר תוקף ההחלטה המינהלית עצמה אינו עומד למבחן" (עמ' 5-4). עם זאת , מבחן הסעד אינו סוף פסוק ויש לבחון האם שאלת חוקיות המעשה המינהלי היא שניצבת במרכז התביעה שהוגשה שאז מדובר בתקיפה ישירה (ראו: כבוד השופט עמית בעניין הרב גליק" ו-עניין בדרה גולן).

23. אחד השיקולים בהענקת הסעד במסגרת תקיפה עקיפה כרוך בשאלה האם קיים מסלול ייעודי של תקיפה ישירה וההימנעות מלהעמיד את הפגם בתקיפה ישירה. לצד פסיקה הקובעת כי בהתקיים מסלול ייעודי בחוק לתקיפה ישירה של ההחלטה, בהעדר טעם מיוחד, הדבר עשוי להוות שיקול להימנע ממתן סעד בדרך של תקיפה עקיפה אף אם אינה חסומה בפניו, מובעת גישה אחרת ב פסיקה ולפיה עצם קיומה של אפשרות לתקיפה ישירה של פעולה מנהלית לא בהכרח ישלול את האפשרות לתקיפה עקיפה ( ראו; עניין עריית ירושלים (פסקה 28) והפסיקה הנזכרת שם).

24. בעניין הרב גליק, קובעת דעת הרב מפיו של השופט עמית כי להימנעות מתקיפה ישירה של החלטה בהליך מינהלי השלכות על החובה להקטנת הנזק השוללת מהטוען נגד ההחלטה את הזכות לפיצוי (פסקה 41). עם זאת , לא ניתן לקבל את טענת המבקשת כי במקרה זה, גם אם היה בידי התובעת לפעול במישור המינהלי חסומות התובעות מהגשת תובענה האזרחית לפיצוי. את קביעת דעת הרוב בעניין הרב גליק יש לבחון על רקע נסיבותיה. הסוגיה שניצבה במרכז התביעה בעניין הרב גליק הייתה מורכבת מבחינה ציבורית (החלטת המשטרה לאסור על התובע לעלות להר הבית). התביעה שם הוגשה " בזמן אמת" בטרם נוצר "מעשה עשוי" ( החלטת המשטרה נותרה בתוקפה והטוען כנגד ההחלטה אף עתר למתן סעד של צו עשה זמני) והנזק בגינה טרם התגבש. על רקע זה קבע בית המשפט העליון, מפי השופט עמית: "קשה להלום כי שאלות כגון דא, במיוחד בנושא כה רגיש ונפיץ כמו הר הבית, תידונה בתקיפה עקיפה כביכול, במסגרת תובענה לפיצויים" (פסקה 40) וכי "כלל, וכל עוד לא מדובר במעשה עשוי ובנזק שנתגבש, יש למצות את המסלול המינהלי תחילה, לרבות פנייה לבית המשפט המוסמך בתקיפה ישירה" (פסקה 43). השופט הנדל בעניין בדרנה גולן מבהיר כי מורכבות הסוגיה מבחינה ציבורית מהווה טעם שלא להעביר את ההחלטה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט האזרחי, וכי מהות הסוגיה שנדונה בעניין הרב גליק הפכה את התביעה שם לתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, וכדבריו: " הנה כי כן, בעניין גליק, שבו דובר על מניעת אדם אחד מעלייה להר הבית, נקבע שמהות הסוגיות שעל הפרק הופכות את התובענה לתקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית. נכונים הדברים - ויתכן שאף ביתר שאת -במקרה שלפנינו, העוסק בסוגיה מובהקת של מדיניות, בעלת השלכות רוחב רבות, המערבת אינטרסים לאומיים וציבוריים רוחביים ... סוגיה כזו, על האופן שבו תקפו אותה המבקשות, מקומה בערכאות המינהליות, ולא בבית משפט שלום ביושבו כבית משפט לתובענות אזרחיות. הטעמים לכך נדונו בהרחבה בעניי ן גליק ואין כאן המקום להוסיף פירוט ".

אין זה המקרה כאן. שלא כמו בעניין הרב גליק מדובר כאן ב"מעשה עשוי" ובנזק שהתגבש, לאחר שמטען הבשר הושמד. יתרה מזו, התובעות אינן כופרות בסמכות השירותים הווטרינריים לפסול מטען יבוא בשר ולהורות על השמדתו, אלא טוענות להתרשלות השירותים הווטרינריים בביצוע סמכותם. התובעות אינן מעלות בכתב התביעה ובתגובה טענות כנגד הנחיות ונהלי משרד החקלאות/השירותים הווטרינריים לגבי ייבוא מטעני בשר לישראל ומתן היתר לשיווקם ובפרוטוקול הדיון מיום 14.6.2018 חזר בא כוח התובעות והדגיש כי אין לתובעות טענות כנגד הנחיות משרד החקלאות ונהליו ( ראו; עמ' 2 לפרוטוקול ). לא מדובר במקרה זה בשאלות בעלות השלכות רוחב של מדיניות ציבורית או ממשלתית, אלא בשאלה הנוגעת לאופן הפעלת השירותים הווטרינריים את סמכותם במקרה הספציפי הנדון בתיק זה, שאין הדרך חסומה לבירורה בהליך אזרחי .

25. למעלה מזה, בעניין הרב גליק מבהיר כבוד השופט עמית כי לא בכל מקרה אי מיצוי ההליך מינהלי חוסם הגשת תובענה אזרחית ומונה שורה של עילות בהן ניתן להגיש תביעת פיצוי כנגד רשויות ציבור בבית משפט אזרחי, הגם שיש ממשק בין דיני הנזיקין למשפט המנהלי חוקתי. בין מקרים אלה נמנית: "התרשלות " רגילה" של הרשות כמעוולת עיקרית תוך כדי ביצוע סמכויותיה בכשירותה הציבורית. לדוגמה: החרמה שלא כדין של סחורה ( עוולה של עיכוב נכס שלא כדין); הנחת צינור שלא כדין ( עוולה של הסגת גבול במקרקעין...) ; ביצוע כושל או אי ביצוע של צו עיכוב יציאה מן הארץ ( עניין סוהן); מתן מידע מוטעה...". טענות התובעות בכתב התביעה באות בגדר מקרה זה.

26. גם אם כטענת המבקשת, סמכות השירותים הווטרינריים לפסול מטען בשר מיובא משיווק בישראל היא סמכות שבשיקול דעת ושיקולי מדיניות מחייבים ריסון בבחינת שיקול דעתה של הרשות, אין בכך לשלול בחינת סבירות הפעלת הסמכות והטלת אחריות מקום שהפעלת שיקול הדעת של הרשות חרגה מכל אמת סבירה (ראו; ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מח(3)45 (1994) (עמ' 81)).

פסיקת בתי המשפט מבחינה בין מבחני הסבירות המיושמים על ידי בתי המשפט לצורך ביקורת מינהלית על פעולתה של הרשות ( דוגמת הפסיקה אליה מפנה המבקשת) לבין אלה המשמשים לבחינת מעשיה או מחדליה של הרשות בדיני הנזיקין לעניין עוולת הרשלנות. בעוד אי הסבירות הנדרשת לפסילת פעולה מנהלית היא אי סבירות קיצונית, אי הסבירות הנדרשת להטלת אחריות בנזיקין היא סטייה מסטנדרט הזהירות הסביר ( ראו; עניין גליק"); ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' סעידי (15.12.11) עמ' 34-31)). מדובר במבחנים שונים שיישומם שונה.

27. אינני סבורה כי בשאלות שמעלות התובעות בתגובתן, מבוקש שבית משפט ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעת השירותים הווטרינריים, ישנה נהלים או יקבע כי ניתן לשווק בשר שנותר יממה ללא קירור, כטענת המבקשת. בחינת כתב התביעה והתגובה מעלה שאין התובעות תוקפות את נהלי הייבוא ואין הן נושאות לשינוי הצופה פני עתיד של נהלים והליכי היבוא. דברי בא כוח התובעות בדיון מיום 14.6.2018 מחזקים זאת. התובעות דורשות פיצוי בגין נזקיהן בעקבות החלטת השירותים הווטרינריים לפסול את מטען הבשר משיווק בישראל והוראה על השמדתו, החלטה שלטענת התובעות התקבלה בשרירות וברשלנות, שיש לבחון את סבירותה בנסיבות העניין. השאלות שמעלות התובעות אינן חורגות מהמקרה הפרטני של יישום שיקול דעת השירותים הווטרינריים במסגרת סמכותם, ואין מניעה לבירורן בבית משפט זה.
28. בעניין רע"א 125/16 קבלאן נ' המועצה המקומית בית ג'אן (31.3.2016) (הנזכר בתשובת המבקשת) בהתייחס לתקיפת חיוב אישי שהוטל על נושא תפקיד ציבורי בבית משפט אזרחי נאמר: "השאלה האם ניתן להעלות טענות כנגד תוקפה של ההחלטה בעניין החיוב האישי במסגרת תקיפה עקיפה היא שאלה נכבדה. מבלי להכריע בדבר, אומר שאין מקום לשלול אפשרות זו על הסף, במסגרת המדיניות הכללית בעניין תקיפה עקיפה" (פסקה 15).

29. לאור המסקנה אליה הגעתי בטענת המבקשת לאי מיצוי ההליך המינהלי והשלכותיו, אינני רואה צורך להידרש לשאלה האם היה בידי התובעות הלכה למעשה להגיש עתירה מנהלית לאור טענתן כי רק ביום 5.5.2016, לאחר תום תקופת חיי המדף של הבשר, הודיע ד"ר גראזי בהחלטה לא מנומקת לא לאפשר את שיווק המטען וביום 8.5.2016 הוצא מכתב רשמי המבהיר את טעמיו, וטענת המבקשת מנגד ולפיה מועד הודעת ד"ר גראזי על פסילת המטען היה ב יום 25.4.2016, טרם חלוף תקופת חיי המדף של הבשר.

מחיקה על הסף
30. סעד של סילוק על הסף הוא סעד דראסטי שעל בית המשפט לנהוג בזהירות ובמשורה בטרם עשיית שימוש בו. יש להעדיף, במידת האפשר, ברור ענייני של תובענה על פני חסימת תובע מהבאת ראיותיו ורק במקרים נדירים בהם התביעה על פניה אינה מגלה, ולו צל של עילה, וברור כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו, ייעשה שימוש באמצעי חמור זה (ראו; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ (2) 668 (1986); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה (29.12.2014) ; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983)).

"ואולם כאשר כבר בשלב המוקדם מתברר, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את כל העובדות, המועלות על-ידיו בתביעתו, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על-ידיו - כי אז אין טעם ואין תועלת להטריד את הצד שכנגד בשמיעת ראיות ובקיום דיונים ממושכים, כאשר התוצאה ממילא חייבת להיות דחיית התביעה, ואין נפקא מינה, אם תוצאה כזו מתחייבת על רקע עובדתי או על בסיס מצב משפטי" (ראו; ע"א 796/80 אוחנה נ' אברהם, פ"ד לז (4)337 (1983)).

ומן הכלל אל הפרט;

31. על רקע גישת הפסיקה ובזהירות המתחייבת בבחינת בקשה לסילוק תביעה על הסף, בחינת כתב התביעה וטענות הצדדים בבקשה, התגובה והתשובה ובדיון מביאה אותי למסקנה כי התביעה כנגד המבקשת, על בסיס העובדות הנטענות בכתב התביעה והעובדות עליהן אין מחלוקת, אינה מגלה צל של עילה לרשלנות השירותים הווטרינריים ואפשרות לקבלת הסעד הנתבע מהמבקשת וכי דין התביעה כנגד המבקשת להיות מסולקת באיבה מחמת היעדר עילה. אבהיר;

32. התביעה כנגד המבקשת מוגשת בטענה להתרשלות השירותים הווטרינריים בכך שלא בדקו בפועל את מטען הבשר המיובא ואת הטמפרטורה בה שהה במהלך הובלתו בטרם החלטתם לפסול את המטען משיווק בישראל ועל השמדתו. תובע בעוולת הרשלנות על פי ה"מודל המסורתי" נדרש להראות קיומם של ארבעה רכיבים לשם ביסוס עילתו: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית מצד הנתבע, מעשה או מחדל של הנתבע המהווה הפרה של חובת הזהירות, קיום נזק, וקשר סיבתי בין הנזק לבין ההפרה. כדי להכריע בשאלת קיומה של חובת זהירות מושגית, יש לבחון שתי שאלות משנה: האחת, האם הנתבע יכול היה לצפות ( כאפשרות פיסית) והשנייה, צריך הייתה לצפות ( כאפשרות נורמטיבית) כי מעשיו או מחדליו יביאו לנזק שנגרם. חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת, אף היא, על פי מבחן הצפיות, כאשר השאלה היא האם אדם סביר היה יכול לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק, וככל שכך, האם אדם סביר היה צריך כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו הנזק ( ראו; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113 (1982) (להלן: "עניין ועקנין"))
במקרה זה, גם בהנחה כי העובדות הנטענות בכתב התביעה יוכחו, נמצא כי לא קמה חובת זהירות קונקרטית בין התובעות לבין המבקשת ולא ניתן לומר כי הוכחה רשלנות באי בדיקת המטען בפועל.

33. הליך יבוא בשר מוסדר בתקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בשר), התשל"ד-1974 (להלן: "תקנות יבוא בשר") הקובעות את תנאי הייבוא, מתן היתרים וסמכויות פיקוח על היבוא.

תקנה 2א לתקנות יבוא בשר קובעת:
לא ייבא אדם בשר או קרביים אלא מבית מטבחיים שאישר המנהל ואלא דרך נמל יבוא ועל פי היתר בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו.
ב. היתר ליבוא בשר או קרביים יינתן לפי סוג הבשר או הקרביים, בית המטבחיים והמדינה.
מתן היתר, סירוב לתיתו, קביעת תנאים לנתינתו, התלייתו, שינויו או ביטולו מסורים לשיקול דעתו של המנהל".

בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות יבוא בשר: "לא הורה רופא וטרינרי ממשלתי או המנהל על העברתם של הבשר או הקרביים לבית קירור לצורך בדיקה כאמור בתקנות 4 ו-5 או לא הניחו תוצאות הבדיקה כאמור את דעתו של המנהל, רשאי המנהל להורות על החזרתם של הבשר או הקרביים ליעד בחוץ לארץ שממנו יובאו, או על השמדתם או לעשות בהם דבר אחר, במקום ובמועד שיורה".

הנה כי כן, יבוא בשר לישראל מחייב היתר בכתב מאת מנהל השירותים הווטרינריים, אשר הסמכות למתן היתר וביטולו מסורים לשיקול דעתו. בסמכותו של מנהל השירותים הווטרינריים, על פי הוראות תקנה 6 לתקנות יבוא בשר , להורות על החזרת מטען בשר מיובא לארץ המוצא או על השמדתו. סמכות זו מקימה חובה מושגית בין השירותים הווטרינריים לבין יבואנים ובעלים של מטען יבוא להפעלת סמכותם באופן סביר. במקרה זה, על פי התשתית העובדתית הנטענת בכתב התביעה והעובדות עליהן חולק, לא ניתן לבסס חובת זהירות קונקרטית ולא ניתן, על פניו, לקבל את טענת התובעות להתרשלות השירותים הווטרינריים.

34. מקרא חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה וטענות הצדדים בבקשה ובתגובה מלמד כי אין מחלוקת שמטען הבשר המצונן מושא התביעה הוא בשר שאורך חיי המדף שלו הוא 45 יום מיום ייצורו אשר על פי הנחיות מנהל השירותים הווטרינריים נדרש להובילו ולאחסנו בטמפרטורה של 0-2 מעלות צלזיוס (ראו; נספים ב' לבקשה, דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה עמ' 2 וסעיף 28 לתגובת התובעות).

ביום 25.4.2016 הוצאה תעודת עיכוב למשלוח ולפיה "הטובין אינם מאושרים לשיווק/כניסה לתחומי מדינת ישראל מהטעם ש"גרף המדידות של טמפרטורת הובלת הבשר בתאריכים 4.4.16, 5.4.16, 6.4.16 הוא לא תקין" (תעודת העיכוב צורפה לבקשה). ביום 8.5.2018, הודיע ד"ר גראזי, מנהל השירותים הווטרינריים כי מטען הבשר אינו מאושר לשיווק בישראל ויש להחזירו למדינת המוצא או להשמידו בשל כך שמערכת הקירור של המכולה לא פעלה כראוי טרם הגעת המשלוח לנמל קופר; הטמפרטורה שנמדדה באמצעות רשם הטמפרטורה במכולה עלתה במשך כ 24 שעות הרבה מעל הטמפ' הנדרשת בהובלת בשר מצונן (C0-2); ישנם פערים גדולים ובלתי מוסברים בין הגרפים של המכולה לבין הגרפים הפנימיים; וכן בשל פתיחת המכולה בנמל קופר ללא נוכחות ווטרינר (מכתבו של ד"ר גראזי מיום 8.5.2016 צוטט בגוף דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה וכן צורף כנספח לבקשה).

35. התובעות אינן חולקות על סמכות השירותים הווטרינריים להורות על פסילת מטען יבוא משיווק בישראל ועל השמדתו. טענתן של התובעות היא לכך שהשירותים הווטרינריים התרשלו בהפעלת סמכותם בכך שהורו על פסילת המטען מבלי שכלל טרחו לראותו ולבדוק אותו ואת הטמפרטורה בה הוא הובל בפועל. אלא שבאותה נשימה מאשרות התובעות כי במהלך הובלת מטען הבשר המצונן מחו"ל מערכת הקירור של המכולה בה הובל הבשר חדלה מלפעול והמכולה לא שמרה על טמפרטורת ההובלה הנדרשת של 0-2 מעלות צלזיוס יותר מ-24 שעות. התובעות אף אינן כופרות בנתוני גרף הטמפרטורה של המכולה בה הובל מטען הבשר, המלמדים על חריגה משמעותית מהטמפרטורה הנדרשת במשך יותר מיממה והן לא חולקות על הנחיות השירותים הווטרינריים לפיהן בדיקת גרף טמפרטורת המכולות הוא התיעוד הנבדק על מנת לוודא עמידה בדרישות ההובלה של הבשר ומהווה תנאי סף ליבוא הבשר ושיווקו בישראל. לבקשה צורף מכתבו של ד"ר גראזי, מנהל השירותים הווטרינריים מיום 21.4.2015, טרם הובלת מטען הבשר נשוא התביעה ולפיו בשר שלא יעמוד בכל הדרישות של הליך יבוא בשר, לרבות דרישת הטמפרטורה בזמן ההובלה, לא ישוחרר לשיווק וכי כדי לבדוק את העמידה בדרישות הטמפרטורה בהובלה, תדפיס רישום הטמפרטורה הוא המחייב. התובעות אינן חולקות על מכתב זה ועל תוכנו.

36. בסעיף 8 לכתב התביעה נטען כי במהלך הובלת מטען הבשר מהספק בחו"ל לנמל קופר אירעה תקלה במערכת הקירור של המכולה והיא חדלה מלפעול למעלה מיממה. בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה צוין כי המכולה עם מטען הבשר יצאה מהספק בפולין ביום 5.4.2016, נדרש להוביל את הבשר בטמפרטורה של 0-2 מעלות צלזיוס ולוג הטמפרטורה של המכולה העלה כי הטמפרטורה עלתה באותו היום מעבר לנדרש, למקסימום 10-12.8 מעלות (עמ' 1-2 לדו"ח).

בפרק המסקנות לדו"ח השמאי מסכם השמאי כדלקמן:
"Based on the foregoing, this container`s reefer system had malfunctioning and container did not maintain the requested temperature of 0.0 c to +2.0 c for over 24 hrs. Therefore the MOAG ordered the destroying of this cargo… "
(ההדגשות אינן במקור- א.ב).

37. לבקשה צורף גרף הטמפרטורה של המכולה בה הובל מטען הבשר ולפיו בתאריך 4.4.2016
במשך כיממה נמדדו במכולה טמפרטורות שבין 14 מעלות ל- 23 מעלות; בתאריך 5.4.2016 נמדדו במכולה טמפרטורות שבין 8 מעלות ל-14 מעלות למשך 16 שעות וביום 6.4.2016 במשך 8 שעות הטמפרטורות היו כ-7 מעלות ל-11 מעלות. התובעות לא כפרו בתגובתן בנתוני גרף הטמפרטורות ובפרוטוקול הדיון מיום 14.6.2018 אף נאמר מפי בא כוחן "אין ויכוח שהמכולה לפי הרישום שלה היא לא שמרה על הטמפרטורה שלה" (עמ' 2 שו' 19-20). על פי דו"ח השמאי ביום 5.4.2016 טמפרטורת המכולה על פי גרף הטמפרטורה החלה לעלות והגיעה לטמפרטורת שיא של 10.01 ו-12.8 מעלות.

38. התובעות אינן חולקות בתגובתן על הודעת ד"ר גראזי (רופא וטרינר ראשי ליבוא - יצוא שמונה למנהל השירותים הווטרינריים לעניין תקנות יבוא בשר) מיום 21.4.2015 ליבואני הבשר ולסוכני המכס בדבר קווים מנחים ליבוא בשר מצונן (נספח ב' לבקשה) ולפיה בשר מצונן שחיי המדף שלו הם 45 יום יובל ויאוחסן בטמפרטורה של 0-2 מעלות צלזיוס, בדיקות עמידה בדרישות ההובלה תעשה על פי תדפיס הרישום של הטמפרטורה וכי " בשר שלא יעמוד בכל הדרישות לרבות טמפ' ההובלה או הסימון, לא ישוחרר לשיווק". הגם שמדובר בטענות עובדתיות שאינן עולות מכתב התביעה ולא צורף תצהיר לתמיכתן, התובעות בתגובתן אינן חולקות על קבלת הודעת ד"ר גראזי ועל תוכנה. בדיון אף נטען מפי בא כוח התובעות: "אנחנו לא יצאנו כנגד ההנחיות של משרד החקלאות..." (עמ' 2 שו' 12) וכן: "לא אמרתי כי הנהלים או ההנחיות הן פסולות או לא טובות" (עמ' 2 שו' 13-14).

39. במארג נתונים אלה, כאשר אין מחלוקת שמדובר במטען בשר מצונן שחיי המדף שלו הם 45 ימים מיום הייצור (השחיטה), דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה מלמד כי טמפרטורת הובלת המטען הנדרשת היא 0-2 מעלות צלזיוס וכי המכולה בה הובל הבשר לא שמרה על הטמפרטורה הנדרשת למעלה מ-24 שעות, בכתב התביעה נטען לכך שמערכת הקירור במכולה חדלה מלפעול למשך למעלה מיממה ועל פי הנחיות ד"ר גארזי (שאין התובעות חולקות עליהן) בדיקת עמידה בדרישות ההובלה נעשית על פי גרף הטמפרטורה של המכולה, ייבוא הבשר לא עמד בדרישות טמפרטורת הובלת המטען, המהווה תנאי להתרת שיווקו בישראל.

40. התובעות מפנות לתקנות 4 עד 7 לתקנות יבוא הבשר ולנהלי היבוא שפרטה המבקשת בבקשה וטוענות על יסודן לכך שהיה על השירותים הווטרינריים לבדוק את המטען בפועל ואת טמפרטורת הובלתו טרם ההחלטה על פסילת המטען משיווק והשמדתו ולרשלנות השירותים הווטרינריים בהימנעותם מכך. תקנה 4 לתקנות יבוא בשר קובעת כי בשר וקרביים שיובאו על פי היתר ובהתאם לתנאיו יורה רופא וטרינרי ממשלתי על הורדתם מכלי ההובלה ועל העברתם לבית קירור שאישר לשם בדיקתם כפי שיורה. תקנה 5 מסמיכה את המנהל להורות על העברת הבשר והקרביים לבית קירור גם אם לא נתמלאו התנאים בהיתר ובהתאם ל תקנה 7 בשר וקרביים שיובאו ייבדקו ע"י רופא וטרינרי ממשלתי ולא ישווקו אלא לאחר שהוא נתן תעודת שחרור. שלבי הליך היבוא להם טוענת המבקשת בבקשה, כוללים "ביצוע בדיקה אורגנולפטית ו/או בדיקת מעבדה מדגמית, לפי הצורך על ידי רופא וטרינר ממשלתי בבית הקירור" (סעיף 6(יז') לבקשה) (ההדגשות אינן במקור-א.ב.). מבלי להידרש לשאלה האם קיימת חובה על השירותים הווטרינריים לבדוק מטען בשר מיובא, במקרה זה כאשר אין מחלוקת שבמשך יותר מיממה מערכת הקירור של המכולה בה הובל המטען לא פעלה ולא שמרה על הטמפרטורה הנדרשת להובלת מטען הבשר וכאשר על פי גרף הטמפרטורה - התיעוד (שעל פי הנחיות ד"ר גראזי עליהן אין חולק) על יסודו תיבחן עמידה בדרישות ההובלה כתנאי לשחרור לשיווק - לא מולאו, לא ניתן לומר כי השירותים הווטרינריים התרשלו משלא ביצעו בדיקה פיזית של המטען. ביתר שאת, כאשר אין בכתב התביעה ובדו"ח השמאי שצורף לו טענה לכך שמטען הבשר נמצא תקין וראוי לשיווק ומאכל.

41. למעלה מזה, תקנה 6 לתקנות יבוא בשר , על פי לשונה, מקנה למנהל השירותים הווטרינריים סמכות לפסול מטען בשר ולהורות על השמדתו, גם אם מטען הבשר אינו מועבר לבדיקה בבית קירור כאמור בתקנות 4 ו-5. בוודאי , כאשר התובעות עצמן מאשרות כי מערכת הקירור במכולה בה הובל מטען הבשר לא פעלה במשך למעלה מיממה והמטען לא הובל בטמפרטורה הנדרשת . בנסיבות אלה כאשר התובעות אינן חולקות על סמכותו של "המנהל" ועל הנחיותיו, ואין טענה בכתב התביעה כי מטען הבשר נמצא תקין וראוי לשיווק למאכל, על פניו, אין לומר כי שיקול הדעת שהופעל בפסילת המטען מושא התביעה חרג מהסביר, גם אם המטען לא נבדק בפועל.

42. לגישת התובעות בדיון מיום 14.6.2017 היה על השירותים הווטרינריים לבצע בדיקה חיצונית של "טעם ריח וצבע של הבשר" (עמ' 2 שו' 22-23). קשה להלום מצב בו בדיקה מעין זו, המוצעת על ידי התובעות, יהא בה להכשיר שיווקו של בשר מצונן בישראל שהליך הובלתו לישראל אינו עומד בדרישות הקירור במשך למעלה מיממה. דומה שאין להרחיב על כך מילים.

43. התובעות מעלות שאלות שלטענתן מצריכות בירור שיש לעשותו רק לאחר שמיעת ראיות ולא על דרך נקיטה בצעד מרחיק לכת של סילוק התביעה על סף, ועיקרן האם קיימת חובה לבדוק פיסית מטען שנטען לגביו שהובל במכולה שמערכת הקירור שלה לא שמרה על הטמפרטורה הנדרשת יותר מיממה ומה היקפה; מהו אותו "צורך" לביצוע בדיקה אורגנולפטית או מדגמית שנקבע על ידי רופא וטרינר ממשלתי בבית הקירור (כאמור בנהלי היבוא להם טוענת המבקשת), מה היא אותה בדיקה, מי קובע את הצורך בביצועה ומה הם הקריטריונים לכך ומקום בו קיימת חריגה בגרף הטמפרטורה בפרט; מה הם הקריטריונים לפסילת מטען על פי בדיקת הגרפים של טמפרטורת המכולות; מה החריגה במד הטמפרטורה בעקבותיו ייפסל מטען לשיווק. שאלות אלה, כאשר התובעות אינן חולקות על נהלי והנחיות השירותים הווטרינריים ועל רקע אישור התובעות כי מטען הבשר לא הובל בטמפרטורה הנדרשת, אינן טעונות בחינה לצורך בירור טענת התובעות לרשלנות השירותים הווטרינריים באי בדיקת המטען בפועל, טענה שעל פניו, כפי שפרטתי בהחלטתי לעיל, סיכויי הצלחתה קלושים.

44. בדיון טען בא כוח התובעות לכך שפסילת המטען לשיווק, בהתאם למכתבו של ד"ר גראזי מיום 8.5.2016, הייתה בשל פערים גדולים ובלתי מוסברים בין גרף הטמפרטורה של המכולה לבין הגרפים הפנימיים והדבר מחייב בדיקה (עמ' 2 שו' 14-21 לפרוטוקול מיום 14.6.2016). מקרא מכתבו של ד"ר גראזי (נספח ה' לבקשה) מלמד כי קיומם של פערים גדולים ובלתי מוסברים בין הגרפים של המכולה לבין הגרפים הפנימיים היה אחד הטעמים לפסילת המטען. כך או כך, בהתאם לדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, בדיקה מדגמית של הטמפרטורה הפנימית בוצעה בשני משטחים מתוך 20 משטחי מטען הבשר, ולמרות זאת מסקנתו של השמאי, בפרק המסקנות בדו"ח, היא שהמכולה לא שמרה על הטמפרטורה הנדרשת למעלה מ-24 שעות.

45. מכל האמור ועל יסוד העובדות הנטענות בכתב התביעה, בדו"ח השמאי והעובדות עליהן אין חולק, אין לטעמי התביעה מגלה צל של עילה לרשלנות השירותים הווטרינריים על פי המודל המסורתי. לאותה מסקנה אני מגיעה גם על בסיס "המודל המוצע" שקבע כבוד השופט עמית בעניין ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15.7.2013) ולפיו בבואו של בית המשפט לקבוע עוולת רשלנות יש לבחון קיומה של " התרשלות תחילה ולאחר מכן החובה". (ראו גם ת.א ( ת"א) 7392-12-16 פלוני נ' מדינת ישראל (16.10.2017)).

"... על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט..." (ראו; ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (4/6/2007) (פיסקה יב')).

מקרה זה בא בגדר המקרים בהם אין מנוס ממחיקת התביעה על הסף כבר בשלב המקדמי בו מצוי ההליך, חלף בירור הליך סרק עם הוצאות ותקורות בצדו.

סכום
46. מכל האמור, הבקשה מתקבלת.
התביעה כנגד נתבעת 4 נמחקת.

התובעות תשלמנה למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בסך 4, 000 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ח, 16 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משרד החקלאות
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: