ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירה רוטם נגד המוסד לביטוח לאומי :

26 יוני 2018

לפני:

כבוד השופטת דפנה חסון זכריה
נציג ציבור (מעסיקים) מר רון שפיר

התובעת
מירה רוטם, ת.ז. XXXXX001
ע"י ב"כ: עו"ד עובד כהן
מינוי מטעם לשכת הסיוע המשפטי
-
הנתבעת
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד קמיור

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת להכיר בתאונת הדרכים מיום 8.9.15 כתאונת עבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה -1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק").

תמצית העובדות הצריכות לעניינו

2. התובעת , ילידת 1962, הועסקה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהלת חשבונות בתזמורת הפילהרמונית בתל אביב.

3. במסגרת תפקידה, אחראית התובעת, בין היתר, על טיפול בנושאי שכר של עובדי התזמורת.

4. התובעת החלה לעבוד בתפקידה זה בחודש יולי 2015.

5. עת שקיבלה התובעת את תלוש השכר הראשון שלה, בחודש אוגוסט 2015, התחוור לה כי נוכו משכרה דמי ביטוח ביתר. לשם כך, פנתה למעסיקתה והמציאה לה אישור הכנסות אותו הנפיקה מאתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי. לקראת קבלת משכורתה השניה, פנתה אליה מנהלת מדור השכר, גב' אורלי זביב, והודיעה לה כי לא די באישור שהנפיקה לצורך תיאום דמי ביטוח, אלא יש צורך באישור תיאום מס, מהמוסד לביטוח לאומי.

6. לשם הנפקת האישור כמבוקש על ידי המעסיקה, החליטה התובעת לגשת פיסית לסניף המוסד לביטוח לאומי.

7. ביום 8.9.15, יצאה התובעת ממעונה ברחוב דרך נמיר 110 בתל אביב, בסמוך לשעה 7:30. בדרכה לעבודתה, עצרה בסניף המוסד לביטוח לאומי המצוי ברחוב יצחק שדה 17 בתל אביב, למשך כ- 20 דקות, על מנת להנפיק את האישור המבוקש על ידי מעסיקתה. לאחר שעזבה את סניף המוסד, שמה התובעת פעמיה אל עבר מקום עבודתה, השוכן ברחוב הוברמן 1 בתל אביב.
על פי גרסת התובעת, בסביבות השעה 8:50, עת שנסעה בהצטלבות הרחובות ארלוזרוב ודרך נמיר, ארעה תאונת הדרכים מושא הליך זה (להלן- "התאונה" או "התאונה מיום 8.9.15" ).

8. ביום 18.11.15 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה מיום 8.9.15.

9. בהחלטה מיום 29.12.15 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שנתקיימה סטיה מהדרך המקובלת שלא כרוכה במילוי חובותיה של התובעת כלפי מעסיקתה, ומן הטעם שהתאונה לא אירעה תוך כדי נסיעתה של התובעת למקום עבודתה, אלא לאחר טיפול בענייניה האישיים.

10. מכאן התביעה.

עיקר טענות הצדדים

11. לטענת התובעת, יש להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה, שכן זו ארעה עת פעלה בהתאם להנחיות מעסיקתה, במסגרת תפקידה כמנהלת חשבונות, הגם שבמקרה זה פעלה בעניינה האישי.
עוד היא טענה, כי אפילו סטתה ממסלול נסיעתה הרגיל, הרי שסטיה זו תוקנה, שכן התאונה התרחשה לאחר שהיא כבר שבה לתוואי נסיעתה הרגיל. התובעת אף הדגישה כי ביום בו ארעה התאונה הקדימה לצאת מביתה, כך שהתאונה ארעה אף בשעה בה היא נוסעת דרך כלל בצומת ארלוזרוב, בדרכה ממעונה למקום עבודתה.

12. מנגד טען הנתבע, כי אין לראות בתאונה מיום 8.9.15 תאונת עבודה, שכן תכלית הנסיעה לא היתה מקום העבודה, אלא סניף המוסד לביטוח הלאומי, לשם הסדרת עניינה האישיים של התובעת, ולא לשם מילוי חובותיה כלפי מעסיקתה.
לטענתו, משעה שתכלית הנסיעה היא תכלית פרטית, אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה, אף אם יש זהות בתוואי בין הנסיעה למקום עבודתה של התובעת לבין הנסיעה לצורך התכלית הפרטית. הנתבע הוסיף, כי אף אם ייקבע כי התאונה ארעה בדרכה של התובעת ממעונה למקום עבודתה, הרי שיש לראות בעצירתה בסניף המוסד לביטוח הלאומי "הפסקה של ממש" או "סטיה של ממש", וכי כוונת התובעת להגיע בהמשך היום למקום עבודתה, אין בה כדי לרפא את ההפסקה בדרכה.

13. בדיון ההוכחות שהתקיים לפנינו ביום 30.1.18 העידו מטעם התובעת- התובעת עצמה וגב' אורלי זביב, מנהלת מדור השכר בתזמורת הפילהרמונית בתל אביב.

דיון והכרעה

14. סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי שעניינו חזקת תאונת עבודה, מרחיב את הגדרת "תאונת עבודה" וקובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם:

"אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

סעיף 81 לחוק קובע:

81.(א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו ..."

15. המבחן העיקרי על פיו נקבע האם עסקינן בתאונת עבודה אם לאו, הוא מבחן המטרה (עב"ל 329/03 רחל אספיר - המוסד לביטוח לאומי (9.1.2005) (להלן: פרשת אספיר); דב"ע נה/0-143 המוסד לביטוח לאומי - יעל גיא, פד"ע כח(1) 510; דב"ע לד/89- 0 אהרון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 347).
ככל שהתאונה שארעה למבוטח בעת נסיעה שתכליתה אינה מקום עבודתו, לא תיחשב התאונה כתאונת עבודה, אף אם אירעה בהיותו עדיין בדרך המקובלת (דב"ע מח/0-39 המוסד לביטוח לאומי -סכנדריון מרים, פד"ע יט 502).

16. באשר למהות הסטיה או ההפסקה, נקבע בפסיקה כי אין לקבוע מבחן כללי לפיו תסווג "הפסקה" או "סטיה" כ"קלה" או כ"הפסקה או סטיה של ממש", אלא הכל תלוי בנסיבות.
בעב"ל 32733-09-13 כהן - המוסד לביטוח לאומי (17.7.14), חזר בית הדין הארצי על הנפסק בפרשת אספיר :

"יש ולעיתים הדרך למקום העבודה כרוכה בסטיה מן הדרך המקובלת, על שלל חלופותיה. מתי תהא סטיה זו 'מקובלת' ומתי תחשב כ'סטיה של ממש' במובן סעיף 81 לחוק? אין על כך תשובה חד משמעית ולא ניתן להגדיר לצורך כך נוסחה מחייבת מראש. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה. הסטיה תבחן בפרמטרים של מידתיות, של סבירות ובעיקר של מטרת הנסיעה."

17. יישום עקרונות אלה על ענייננו, מובילנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
להלן טעמינו.

18. לאחר שנתנו דעתנו לראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי תכלית נסיעתה של התובעת היתה מקום עבודתה, ולא תכלית פרטית. התובעת נסעה, אמנם, תחילה, לסניף המוסד לביטוח הלאומי, ואולם אין חולק, כי התכוונה להגיע מיד לאחר מכן, למקום עבודתה, ולא לעסוק בענייניה הפרטיים.
מטרתה של התובעת היתה, אפוא, מקום עבודתה, והשהות הקצרה בסניף המוסד לביטוח לאומי, לא ניתקה את הקשר של הנסיעה ממעונה למקום עבודתה.

19. התובעת לא נסעה ממעונה למקום עבודתה ב"דרך המקובלת", אלא סטתה מדרכה. לטעמנו המדובר ב"סטיה", ולא ב"הפסקה" שכן הביקור בסניף המוסד לביטוח הלאומי לא היה פעולה עצמאית העומדת בפני עצמה, אלא נלווה למטרתה העיקרית של התובעת - הגעה ממעונה למקום עבודתה. מכל מקום, אף אם המדובר ב"הפסקה", הרי שבנסיבות העניין, אין המדובר ב"הפסקה של ממש" בשים לב לתכלית הנסיעה ולעובדה שזו ארכה פרק זמן סביר בנסיבות העניין - כעשרים דקות בלבד.

20. הגם שהתובעת סטתה מ"הדרך המקובלת", הוכח בפנינו, כי התאונה ארעה לאחר שהסטיה כבר הסתיימה והתובעת שבה לתוואי הרגיל של הדרך, ומכאן, שהסטיה רופאה עוד לפני שהתאונה ארעה.

21. התובעת העידה, ועדותה זו לא נסתרה, כי מסלולה הרגיל מביתה למקום עבודתה מתחיל בדרך נמיר, וכי מדי יום, היא מחליטה, בהתאם למצב העומס בכבישים, האם לפנות ימינה מדרך נמיר לצומת ארלוזרוב ומשם להמשיך שמאלה לרחוב ויצמן ושוב ימינה לרחוב שאול המלך, או לפנות מדרך נמיר ימינה לרחוב שאול המלך. בשני המקרים, ממשיכה היא מאותה נקודה ברחוב שאול המלך במסלול זהה עד הגעתה למקום עבודתה (סעיף 4 לתצהיר התובעת).

22. אמנם בטופס התביעה ציינה התובעת כי מסלול נסיעתה הרגיל הוא מדרך נמיר לרחוב שאול המלך, ולא ציינה פניה ימינה לצומת ארלוזרוב, ואולם, במסגרת תצהירה, הוסיפה התובעת על גרסתה זו, ולא שינתה ממנה. התובעת לא נחקרה בעניין זה בחקירה נגדית, ומשכך עדותה לא נסתרה, וגרסתה בעניין זה -הוכחה בפנינו.

23. עוד הוכח בפנינו, כי לאחר הביקור בסניף המוסד לביטוח הלאומי, שבה התובעת למסלול נסיעתה הרגיל ממעונה למקום עבודתה (סעיף 10 לתצהיר התובעת) וכי התאונה ארעה סמוך לגן גורדון, מקום בו התובעת ממילא מצויה מדי בוקר בדרכה ממעונה למקום עבודתה, שעה שבוחרת היא בנתיב הנסיעה העובר ברחוב ארלוזרוב (סעיפים 2-5 לתצהיר התובעת).

24. בעת עדותה בפנינו, אף סימנה התובעת בתרשים את מקום התאונה, סמוך לגן גורדון ברחוב ארלוזרוב (שורה 28 בע"מ 4 עד שורה 4 בע"מ 5; נ/3)

25. התובעת אף הסבירה בחקירתה בפני חוקר המוסד מדוע שבה לתוואי הנסיעה הרגיל ממעונה למקום עבודתה, שעה שהיתה בדרכה מסניף המוסד למקום עבודתה:

"בגלל הרככת הקלה אין פניה שמאלה בשום מקום. היציאה לדרך פ"ת ליד גשר בית מעריב היתה חסומה לגמרי בגלל שעסקו בפרוק הגשר אז יצאתי מהחניון התת קרקעי לכיוון המסגר כי רח' קרליבך היה סגור לרכב פרטי המשכתי ישר עד דרך פ"ת המשכתי לחפש פניה אי אפשר לפנות שמאלה לרח' קפלן כי הפניה מותרת רק משעה 9:00 אז המשכתי ישר ונכנסתי לדרך חיפה מיד אחרי הרמזור הייתי בנתיב האמצעי משאית פגעה ברכב שלי מצד ימין וגרמה לי לפגוע ברכב שהיה משמאלי".
(שורות 10-16 לחקירת התובעת בפני חוקר המוסד (נ/2)).

26. גרסתה זו של התובעת, מהימנה עלינו, והיא אף לא נסתרה בחקירה נגדית או בדרך אחרת.

27. בהתאם לפסיקה, משעה שהמבוטח סטה מ"הדרך המקובלת" והתאונה ארעה לאחר שהמבוטח שב לתוואי הרגיל של הדרך, הרי שהסטיה רופאה (עב"ל 18890-03-11 שלמה - המוסד לביטוח לאומי (30.11.12); דב"ע נז/148-0 המוסד לביטוח לאומי – שולמית ארמי (3.6.98); דב"ע נו/18-0 המוסד לביטוח לאומי - משה פוגל, פד"ע כט', 45; דב"ע מא/0-19 המוסד לביטוח לאומי -משה אבניאלי פד"ע י"ב, 298).

28. משכך, אף אם התובעת סטתה מדרכה "סטיה של ממש", הרי שהתאונה ארעה לאחר "ריפוי" הסטיה.

29. במאמר מוסגר ייאמר, כי לאור קביעתנו לפיה תכלית הנסיעה היתה מקום עבודתה של התובעת, הרי שטענת הנתבע לפיה על פי הפסיקה אין להכיר בתאונה כתאונת עבודה שעה שזו ארעה בעת נסיעה לתכלית פרטית בתוואי נסיעה זהה לתוואי הנסיעה ממעונו של המבוטח למקום עבודתו - איננה רלבנטית לענייננו.

30. לאמור לעיל יש להוסיף, אף מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם התובעת פעלה במסגרת מילוי חובותיה כלפי מעסיקתה או לצורך הסדרת ענייניה האישיים, כי על פני הדברים, תכלית הסטיה היתה הסדרת עניינים הקשורים בעבודתה של התובעת, אף אם לא במסגרת תפקידה כמנהלת חשבונות. לפיכך, המדובר בסטיה בעלת זיקה למקום עבודתה של התובעת, ולא בסטיה שתכליתה הסדרת ענייניה הפרטיים.
התאונה ארעה שעה שהתובעת סיימה את ביקורה בסניף המוסד וחזרה לתוואי הרגיל, שעה שכבר אין חולק כי תכלית הנסיעה היתה הגעה למקום העבודה.

סוף דבר

31. התביעה מתקבלת.

32. תאונת הדרכים מיום 8.9.15 הינה תאונת עבודה.

33. מאחר שהתובעת מיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ח, (26 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דפנה חסון-זכריה,
שופטת

מר רון שפיר,
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: מירה רוטם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: