ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עדה הכט נגד בית אקשטיין :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי-אב"ד
נציג ציבור (עובדים) מר יהונתן דקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר בר-אל

התובעת
עדה הכט
ע"י ב"כ: עו"ד צור גלוזמן
-
הנתבעת
בית אקשטיין- שירותי חינוך בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור

פסק דין

בפנינו תביעה (שהוגשה ביום 22.02.16) להלנת שכר ע"פ סעיף 17 א לחוק הגנת השכר, ה'תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") בשל תשלום רטרואקטיבי ששולם לתובעת, מורה במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, לאחר ביקורת שכר מטעם משרד החינוך. כן עתרה למתן חשבונות, הכוללים פירוט " הפערים" על בסיס חודשי, לחישוב פיצויי ההלנה, לעותקים של דו"חות משרד החינוך משנת 2014 ו- 2009 ותלושי השכר מתחילת עבודתה של התובעת.

רקע
הנתבעת היא מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי.
התובעת עובדת בנתבעת כמורה החל מיום 29.08. 11.
כחלק מנוהל ביקורת שכר במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, מבצע משרד החינוך מדי תקופה ביקורות שכר ומפקח אחר כספים המועברים ע"י משרד החינוך לטובת תקצוב שעות ושכר הלימוד מכח סמכותו עפ"י דין ובכלל זה חוק חינוך ממלכתי, ה'תשי"ג-1953, תקנות חינוך ממלכתי ( מוסדות מוכרים), ה'תשי"ד-1953 וחוק הפיקוח על בתי ספר, ה'תשכ"ט-1969.
בשנת 2009 ערך משרד החינוך ביקורת שכר בנתבעת ולא נמצאו ליקויים בשכרם של עובדי ההוראה; הנתבעת המשיכה להעסיק עובדים בחוזים אישיים ולשלם בהתאם לביקורת האמורה.
בשנת 2015 נערכה ביקורת נוספת ע"י משרד החינוך, בעקבותיה הוציא משרד החינוך תיקון לנוהל התשלומים; לאחר בדיקה של רואה חשבון חיצוני מטעם משרד החינוך, ניתנה הוראה לבצע החזר רטרואקטיבי של תשלומים לחלק מהמורים בגין השנים 2011-2014.
ביום 01.11.15 קיבלה התובעת הודעת הנתבעת לפיה בתלוש השכר לחודש אוקטובר (שישולם ביום 09.11.15 ), תבוצע השלמה לשכר הברוטו שלה לשנים 2012-2014 בסך 112,189 ₪. כן צורף דף הנחיות על תהליך הבדיקה שנערך בשיתוף משרד החינוך, כאשר הנתבעת מסרה למשרד החינוך את נתוני הפרופיל האישי של התובעת ומשרד רו"ח חיצוני מטעם משרד החינוך ערך חישובים בסימולציית שכר לפי הנחיות משרד החינוך כתוצאה מהביקורת.
עוד הודגש בדף ההנחיות כי בכל מקום בו נמצא הפרש חיובי, קרי: הסכום ששולם לתובעת בפועל היה גבוה מהסכום שהראתה הסימולציה, הוחלט לא לקזז סכום זה, ובכל מקום בו נמצא הפרש שלילי, קרי: הסכום ששולם לתובעת היה נמוך מהסכום שהראתה הסימולציה, הוחלט לשלם את ההפרש לתובעת.
בהתאם לאמור, קיבלה התובעת השלמת הפרשי שכר בתלוש השכר לחודש אוקטובר 2015, בסך כולל של 112,189 ₪, לפי פירוט התשלומים עפ"נ השנים שקיבלה ביום 12.11.15 ( נספח ב' לכתב התביעה; להלן: "מכתב פירוט התשלומים"):
בשנת 2012- הפרשי שכר ברוטו בסך של 41,556 ₪.
בשנת 2013- הפרשי שכר ברוטו בסך של 41,590 ₪.
בשנת 2014- הפרשי שכר ברוטו בסך של 29,043 ₪.
כן שולמו הפרשים לשנים 2012- 2014 לגמל מעסיק (19,305 ₪) ולקרן השתלמות (30,370 ₪).

טענות התובעת
פערי השכר אומנם שולמו לתובעת, אך פיצויי ההלנה ממשיכים להצטבר מדי שבוע עפ"י הוראות חוק הגנת השכר.
נציין כי בתביעתה טענה התובעת כי "במעשיה אלה של התובעת" (סעיף 7, הגם נניח, כך נטען ובטעות סופר , שהכוונה לנתבעת) שי למה שכרה בחסר מדי חודש בחודשו "בכוונת מכוון".
הנתבעת מסרבת למסור לידי התובעת את דו"חות הביקורות משנת 2009 ומשנת 2014 על אף דרישותיה של התובעת, שכן התובעת צריכה לעמוד על מהלך התנהלותה של הנתבעת במהלך השנים.
התובעת דורשת לקבל תלושי שכר מתחילת עבודתה ופירוט הפערים על בסיס חודשי, על מנת שתוכל לחשב את פיצויי הלנת השכר ואת ניכויי המס, כיוון שנוכה מס הכנסה מהסכום הכולל ולא עפ"י התשלום החודשי.
טוענת עוד התובעת כי אין מדובר "ברצונה הטוב" של הנתבעת "אלא בממצאים קשים בדבר הלנת שכר לשמה, במשך 5 שנים תמימות ובאופן חודשי...".
בעקבות קדם המשפט, מסרה הנתבעת את " טבלת ההפרשים" השנתיים על גבי ניר מסמכים של רוה"ח המבקר. משפנתה התובעת לרוה"ח לקבלת דו"ח הביקורת, נענתה כי אינו יכול למסור לה את המבוקש על ידה, אלא דרך המעסיק. לאור זאת פנתה התובעת לנתבעת שתיתן את הסכמתה לקבלת החומר מרוה"ח, אך פניותיה זכו להתעלמות.
בהתאם לסעיף 39 ב' (3) לנוהל ביקורת שכר במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים-משרד החינוך ( להלן: "הנוהל"), אי קיום הוראות הדו"ח בתוך תקופה של 90 ימים, היה מביא לחסימת תקציבה השוטף של הנתבעת מטעם משרד החינוך. אשר על כן, הלנת שכרה של התובעת לא הייתה ב"טעות כנה".
[נציין עוד כי בטעות נטען בתביעה (ס' 9) כי סכום ההפרש שולם "ביום 09.01.2015"].
משמדובר בתביעה למתן חשבונות, ועל אף שמדובר בהליך אחד, יש לדון בו בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון יש לקבוע האם התובעת זכאית למתן החשבונות ואם נפסק כי כך יש לדון בשלב השני בחיוב הנתבעת בתשלום עפ"י החשבונות.
לעניין טענת ההתיישנות, מטעמים של מדיניות משפטית, הכלל הוא כי את תחולת ההתיישנות יש לפרש בצמצום רב, וכי עילה למתן חשבונות היא עילה המתמשכת ומתחדשת מיום ליום וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958. ברי כי ללא קבלת החשבונות, אין התובעת יכולה לדעת את העובדות לביסוס עילת התביעה, לא ניתן לכמת את סכום התביעה וללא דו"ח הביקורת לא ניתן להתייחס ולקבוע את שיעורם של פיצויי ההלנה.

טענות הנתבעת
דין התביעה להדחות או להמחק על הסף, שכן כתב התביעה הוגש שלא כדין באמצעות בעלה של התובעת מר ילון הכט, שהוצא מלשכת עורכי הדין ואינו רשאי לעשות כל פעולה שיוחדה לעורך דין.
הנתבעת שילמה את הפרשי השכר בהתאם להנחיות משרד החינוך והבודקים מטעמו. בעוד שבשנת 2009 משרד החינוך ערך ביקורת ולא נתן הנחיות, בביקורת שנערכה בשנים 2012-2015, משרד החינוך הורה לשלם הפרשי שכר למורים.
הנתבעת פעלה בשקיפות מלאה, הוציאה מכתב מפורט לתובעת, פעלה עפ"י הנחיית משרד החינוך, פתחה מוקד טלפוני, ערכה כנס לעובדים וביצעה הליך תשלום ההפרשים בשקיפות מלאה.
לתובעת הועברו כל המסמכים הרלוונטיים המצויים בידי הנתבעת, על כן הדרישה ל"מתן חשבונות" אינה ברורה, כאשר כל החשבונות נערכו ע"י משרד החינוך והבודק מטעמו.
הדרישה למסירת תלושי השכר- מדי חודש בחודשו נמסרים לידי התובעת תלושי שכר ערוכים כדין, התובעת בעדותה מאשרת כי קיבלה כל חודש בחודשו את תלושי השכר ( עמ' 10 שורות 6- 33).
זאת ועוד, במסגרת הליך גילוי ועיון שהתקיים הועברו שוב לידי התובעת תלושי השכר אשר נטען על ידה כי " חסרים לה". אף לאחר מכן, לא הודיעה התובעת לבית הדין כי היא חוזרת בה מדרישתה כאמור.
עותק דו"חות משרד החינוך- נוהל הביקורת מטעם משרד החינוך צורף כנספח ז' לכתב התביעה.
פירוט הפערים על בסיס חודשי- ההפרשים אשר שולמו לתובעת מפורטים בפירוט השנתי. פירוט חודשי אינו קיים בנתבעת, והוא אף אינו רלבנטי. את כל הסכום קיבלה התובעת במסגרת תלוש שכר, כל החשבונות נערכו ע"י משרד החינוך והבודק מטעמו.
לתובעת לא מגיעים כל פיצויי " הלנת שכר", אין המדובר ב"שכר מולן" כהגדרתו בחוק הגנת השכר. הנתבעת שילמה את ההפרשים במועד, עם קבלת הדרישה מטעם משרד החינוך.
ההפרשים שולמו לתובעת ביום 09.11.15 ומשחלפו למעלה מ- 90 ימים ממועד תשלום השכר ועד מועד הגשת התביעה, התביעה לפיצויי הלנת שכר התיישנה במלואה בהתאם לסעיף 17 א ( א) לחוק הגנת השכר(כפוף למתן ארכה מטעם בית הדין, אשר לא ניתנה).

דיון והכרעה
לאור המידע אשר נמסר לבית הדין בעניין השעייתו של מר ילון הכט מלשכת עורכי הדין, לא הורשה הוא לייצג את התובעת בדיון ההוכחות [נציין כי הוא אף יצא מהאולם וחזר לקראת סוף חקירתה הנגדית, על אף שלא נאסר עליו להיות נוכח בדיון, אלא מר הכט יצא מהאולם לאחר שהובהר לו כי אינו רשאי לדבר במהלך הדיון ( עמ' 11 שורות 10- 11)].
לאחר הדיון, ביום 04.12.17 , התקבלה בקשה לייצוג התובעת ע"י עוה"ד גלוזמן וסיכומי התובעת אכן הוגשו על ידו.
משבפנינו הובהר כי מר הכט הושעה מהלשכה לא ראינו לנכון כי ייצג כ"בעלה" של התובעת ומנגד, ודאי לא מצאנו לדחות/למחוק התביעה אך משהוגשה למעשה על ידו בשם התובעת, או משניהל הוא את כל ההליכים שקדמו לדיון ההוכחות ולתביעה.

התיישנות
אין בידנו לקבל את טענת התובעת לעניין התיישנות, שכן חוק ספציפי מאוחר גובר על חוק כללי מוקדם . יחד עם זאת, אין לדחות את התביעה מחמת טענת ההתיישנות כפי שיוסבר להלן.
סעיף 17 לחוק הגנת השכר קובע כי:
"17א. (א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין אזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן ( א), אם הלין המעסיק את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חדשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות.
(ג) הוראות סעיף קטן ( ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתיישנות של שנה האמורה בסעיף קטן ( א)".
בע"ע 195/99 אורלי מרוביץ נ' עמישב שירותים בע"מ, פ"ד לד(1999) 198, 203, נקבע כי סעיף 17 א(ב) מתייחס לסיפא של סעיף 17 א(א) דהיינו לשכר שתקופת ההתיישנות לגביו היא בת 60 ימים או 90 ימים.
הנה כי כן, בהתאם לאמור בס"ק ( ב), במקרה של הלנות חוזרות כבענייננו, תקופת ההתיישנות היא 3 שנים, ולכן תביעת התובעת לא התיישנה בכל הקשור לשכרה, החֵל מחודש מרץ 2013 ( משהתביעה הוגשה בפברואר 2016).

תביעה למתן חשבונות
ביום 10.09.17 הוגשה בקשה לקביעת סדרי דין, כאשר בית הדין התבקש לקבוע כי דיון ההוכחות יעסוק בסוגיית מתן החשבונות, ורק לאחר מכן אפשר יהיה לדון בשאלת הפיצויים.
ביום 18.09.17 ניתנה החלטה כי " אין מקום עתה לבקשה דנא, בהליך הקבוע מזה כשנה!! ההליך ישמע כפי שנקבע".
אכן, תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון נבחן עצם הזכאות ורק לאחר מכן, כאשר מתברר כי קיימת זכאות עקרונית, ניתן לפנות לשלב השני, בירור החשבונות, בהנחה שקיימת תשתית עובדתית לחישוב [ ע"ע 311/99 י.ג סלפטר (1983) בע"מ נ' רוברט פרידמן 2002 (פורסם בנבו, 28.02.02) ( להלן: "עניין סלפטר"); ע"א 85/83 פרופ' אברהם בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ולפיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 606 , 614].
במסגרת השלב הראשון, הלכה פסוקה היא כי על התובע להצביע על שניים: על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות, וכן על כך שלכאורה בידו זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות מן הנתבע [ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(4) 337, 344; ע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (פורסם בנבו, 08.09.05 )].
התובעת נושאת בנטל השכנוע בדבר קיומה של מערכת העובדות המקנות לה את הזכות לקבל את החשבונות מהנתבעת ( ראה לעניין זה ע"א 1842/90 אורי בר לב נ' פנינה רפופורט, פ"ד מח(5) 221, 234).
משלא עלה בידי התובעת להוכיח את זכותה לקבל את החשבונות מהנתבעת, דין תביעתה למתן חשבונות להדחות:
לעניין קיומה של מערכת יחסים המצדיקים צו למתן חשבונות, כבר נקבע כי סעד זה אפשרי בנסיבות מסוימות גם בתביעת עובד כנגד מעבידו.
ראה בעניין סלפטר:
"אמנם תביעות למתן חשבונות נדירות יותר ביחסי עובד מעביד, אך ניתן להעלות על הדעת בקשה שכזאת מקום בו חלק מהשכר, או כולו נקבע באחוז מהמחזור או באחוז מהרווחים". (ההדגשה הוספה).
בדרך כלל יידרש מתן חשבונות במקרים בהם נגזר שכר העובד מהיקף הכנסות המעביד, ולפיכך מתקשה העובד לכמת את תביעתו. זאת בשעה שהוכח לכאורה קיומם של יחסי עובד מעביד, ומוצג הסכם המעיד כי שכרו של העובד נגזר ממחזור עסקיו של המעביד ( י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, הוצאת ניצן מהדורת 2004, פרק 11 עמ' 22-20).
לא כך המקרה בענייננו. שכר התובעת לא נגזר מהיקף הכנסות הנתבעת, ההפרשים שולמו לאחר בדיקה של משרד החינוך ומשהורה משרך החינוך לשלמם. מהראיות שהוצגו בפנינו, כל הנתונים על בסיסם בוצע תחשיב ההפרשים ששולמו לתובעת נמצאים בידי משרד החינוך ורוה"ח מטעמו, כך שהתובעת לא יכולה לדרוש את "מתן החשבונות" מהנתבעת.
במהלך ההליך בפנינו, ואף טרם הוגשה התביעה, הובהר לתובעת כי החישוב נעשה ע"י משרד החינוך והבודקים מטעמו וכי כל המסמכים אשר היו בידי הנתבעת נמסרו זה מכבר לתובעת.
זאת ועוד, גם בשרשור הדוא"ל אשר הוצג בפנינו מיום 15.09.16 ( נספח יז' לתצהיר התובעת), ניתן להיווכח כי לא היה בידי הנתבעת את החישוב שנערך לתובעת על ידי רוה"ח ולא את הדו"חות.
אשר על כן, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי אין בידיה או בשליטתה (ומטבע הדברים לא אמורים להמצא בידיה) המסמכים אותם דורשת התובעת בתביעתה למתן החשבונות. בל נשכח כי פניית התובעת טרם ההליך הניבה נתונים מדו"ח הבקורת. נוסיף ונציין כי עולה מהראיות שבפנינו כי עסקינן בבדיקה שערך משרד החינוך בין שכרה של התובעת לשכרה הראוי לאור העובדה כי ניתן תקצוב ע"י המשרד. הבסיס לבדיקה, ה"חיצוני" לשכר ששולם בפועל לתובעת – אינו בידי הנתבעת.

הלנת שכר
לטענת הנתבעת שכרה של התובעת לא הולן וכי שילמה את הפרשי שכרה בגין הביקורת עבור השנים 2012- 2015 , מיד עם קבלת ההודעה ממשרד החינוך, וכי היא פעלה בשקיפות ובתום לב ותוך אמונה כי משלמת היא לעובדיה בהתאם להוראות משרד החינוך, שכן הביקורת משנת 2009 הייתה תקינה.
סעיף 18 לחוק הגנת השכר קובע כי:
" בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".
פיצויי ההלנה נועדו לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק ומתן פיצוי הולם לעובד שהתבסס על שכר עבודתו למחייתו.
יש לבצע איזון בין תכלית החוק, הרתעת מעסיקים וחשיבות תשלום השכר במועד ומאידך, משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק. יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה , סיבת ההלנה, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד [ראו ע"ע (ארצי) 56846-05-12 ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ נ' רמי אפללו (פורסם בנבו, 10.02.15); ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד (פורסם בנבו, 01.11.11)].
יישום כללים אלו מלמד על פניו כי בעניין דנא הייתה אי ודאות כנה באשר לשכר שיש לשלם לעובדי הוראה בהתאם להוראות מ שרד החינוך, ורק לאחר ביקורת שערך משרד החינוך נתגלו הליקויים האמורים. יש לקחת בחשבון שהנתבעת שילמה את פערי השכר עם קבלת תחשיב רוה"ח ולא ניתן ל ומר כי פעלה באופן בלתי סביר או בחוסר תום לב.
זאת ועוד, לא ניתן לומר כי התובעת התבססה על השכר הזה למחייתה מבעוד מועד; הפערים ששולמו לא היו ידועים , כך עולה, לתובעת עצמה ומכל מקום , לא טענה אחרת, כשהתובעת קיבלה מדי חודש ובמועד, את שכרה כפי שסוכם עמה ועליו הסתמכה.
לא שוכנענו כי הנתבעת הלינה את שכר התובעת (ושאר המורים) בכוונת תחילה ובמודעות. שוכנענו כי פעלה בהתאם להנחיות משרד החינוך, כבכל השנים והטעויות בשכרה של התובעת בשנים 2012- 2014 (שאגב טיבם וטבעם לא הוברר אף לנו ואין לנו אלא להניח כי נבעו מפערי השכר המוסכם, לתקצוב שנתקבל , להתאמה לשכר מורה בחינוך המוכר) נבעו מתום לב גרידא.
ראשית בביקורת של שנת 2009 לא נמצאו ליקויים בהפרשי השכר. שנית, בשנת 2011 ובשנת 2015, לא נתגלו ליקויי שכר בשכרה של התובעת , על אף שרוה"ח חזר על הסימולציה באפריל 2016 והעלה נתונים זהים (כל זאת לדרישת הנתבעת לאחר הגשת התביעה; נספח ג' לתצהיר הנתבעת) . שלישית, הנתבעת לא קיזזה את שכרה כאשר היה הפרש חיובי.
ע"מ לחשב פיצויי הלנה אין נדרש בנסיבות "מתן חשבונות" (ודאי כשלא נעשתה כל פעולה להעיד גורם רלבנטי למידע) לחישוב חודשי.
למען הסר ספק ייאמר כי אף לו סברנו כי ראוי לחייב בפיצויי הלנה, היינו רואים להעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק , מיום ההפרה עד ליום התשלום בפועל.
אין בידינו הנתונים בדבר הפערים החודשיים בין השכר ששולם לתובעת לבין השכר כעולה מדו"ח משרד החינוך. אך נשוב ונדגיש ובלשון זהירה, כי בהתאם לחישוב מדגמי שערכנו נדמה כי מדובר בפערים גבוהים בשכר עבודתה של התובעת, כשהפרשות לקרן ההשתלמות וגמל המעסיק נעות בין 15 ל- 23 אחוז מסכום הפערים. על כן, ניתן להעריך כי התחשיב כלל הפרשי הצמדה וריבית.
יודגש כי על אף שנערכה סימולציית שכר בגין השנים 2011 ו-2015, לא נמצאו הפרשי שכר, קרי: הנתבעת שילמה לתובעת כדין ובהתאם להנחיות משרד החינוך .
במכתב פירוט התשלומים צוין כי במהלך חודש 03/16 יישלח לתובעת טופס 106 לשנת 2015 ומומלץ לגשת למס הכנסה (עם מכתב זה ותלוש השכר לחודש אוקטובר 2015 ) לבחינת ביצוע החזרי מס.
התובעת לא הציגה כל מידע לפעולתה בהקשר זה ואף העידה כי מס הכנסה לא ביקש ממנה פירוט חודשי ( עמ' 12 שורות 9- 12).
כאן המקום להזכיר כי משעסקינן בהנמקה לענין מ"ה: שלטונות המס בוחנים הכנסה באופן שנתי ולא חודשי. בהכרח, משההפרשים ששולמו, שולמו לאחר תום השנים הנדונות, אין משמעות לשאלת ההפרש החודשי .
עוד נזכיר כי אך ברי כי הנתבעת חייבת היתה בנכוי מס בעת התשלום שביצעה (וממילא, ככל שמדובר היה בזיכוי/חישוב מס שונה, זה יכול להעשות רק בין התובעת ישירות לשלטונות המס).

לאחר כל אלה , דין התביעה בגין הלנת השכר – להדחות.

סוף דבר
התביעה נדחית.

משהתובעת עודנה עובדת הנתבעת ובהתאם להלכת ביה"ד ובהתחשב בנסיבות ההליך מצאנו להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ח, (18 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (עובדים)
מר יהונתן דקל

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (מעסיקים)
מר מאיר בר-אל

נחתם ע"י נציגי ציבור ביום 18.6.18.


מעורבים
תובע: עדה הכט
נתבע: בית אקשטיין
שופט :
עורכי דין: