ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הפניקס חברה לביטוח בע"מ נגד פורטר מיכאל :

לפני כבוד השופטת אפרת בוסני

התובעת:

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.פורטר מיכאל
2.דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב בגין נזקי רכב יונדאי מס' רישוי 26-168-11 שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 6.12.2013 וניזוק קשות, לאחר שסטה שמאלה והתנגש ברמזור שהיה על אי התנועה משמאל, בניסיון למנוע תאונה בין רכב התובעת לבין אוטובוס מס' רישוי 91-514-01 של הנתבעת, בה נהג נתבע 1 (להלן: "אוטובוס הנתבעת" או "האוטובוס"). רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שבדק את הרכב הוכרז כ"אובדן להלכה" ו בגדרה של התביעה נתבעים הכספים שהתובעת שילמה בגין נזקי רכב התובעת, על פי חוות דעת שמאי, בניכוי שרידיו ובצירוף שכר השמאי.

אין מחלוקת כי התאונה מתרחשת בצומת מרומזר בדרך בן צבי בתל אביב, כאשר רכב התובעת חוצה את הצומת מכיוון מערב למזרח, והאוטובוס מימינו. אין גם מחלוקת לכך שלא היה מגע בין רכב התובעת לבין האוטובוס. סלע המחלוקת הוא בשאלה מי מבין כלי הרכב חצה את הצומת במופע רמזור אור אדום בכיוון נסיעתו ומי מבין כלי הרכב נכנס לצומת לא פנוי, וכן בטענת התובעת כי יש להטיל על נהג האוטובוס את האחריות בגין נזקי רכב התובעת בעקבות סטייתו ופגיעתו ברמזור.

2. לטענת התובעת בכתב התביעה, רכב התובעת חצה את הצומת כדין במופע רמזור אור ירוק. כאשר רכב התובעת הגיע לאמצע הצומת, הגיח לפתע האוטובוס מימין כשהוא חוצה את הצומת כשאור אדום בדרכו. על מנת למנוע תאונה קשה, סטה נהג רכב התובעת שמאלה והתנגש ברמזור על אי תנועה.

לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, אוטובוס הנתבעת עמד לאור מופע רמזור אדום שדלק בדרכו. עת התחלף מופע הרמזור לאור ירוק, החל האוטובוס בנסיעה ונכנס כדין לצומת, לפתע הגיח במהירות גבוהה רכב התובעת ונכנס לצומת לא פנוי, כאשר מופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו. כשהבין נהג רכב התובעת את טעותו, במקום לבלום, הוא הסיט את הרכב לעבר עמוד הרמזור ופגע בו.

3. בישיבת ההוכחות העידו ונחקרו נגדית נהג רכב התובעת, ובתו שנסעה ברכב, הנתבע 1, נהג האוטובוס ונוסעת האוטובוס. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת של בוחנת תאונות אשר נחקרה על חוות דעתה. הוגשו טפסי הדיווח של הנהגים על התאונה במצורף לכתבי הטענות, בדיון הגישה התובעת תמונות להמחשה של זירת התאונה מאתר "גוגל מפות" וכן העתק מכתב האישום שהוגש כנגד נהג רכב התובעת בגין התאונה, וההחלטה על מחיקתו בעקבות בקשת התביעה לביטול כתב האישום. לכתב ההגנה של הנתבעים צורף, ללא התנגדות התובעת, תיק המשטרה, הכולל, בין היתר, הודעות שנגבו, דו"ח פעולה, דו"ח טכוגרף של האוטובוס , תעודת עובד ציבור בנוגע לתוכנית הרמזורים ואישור על תקינותה במועד התאונה ודו"ח בוחן תנועה של המשטרה.

בתום פרשת הראיות סיכמו באי כוח הצדדים טענותיהם בעל פה ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה
4. מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת מרומזר, כאשר רכב התובעת חצה את הצומת בה התרחשה התאונה מכיוון מערב למזרח, והאוטובוס חצה את הצומת מימינו (מכיוון דרום לצפון). כל צד טוען כי רכבו נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור וכי רכב הצד האחר נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור.
בין רכב התובעת לבין אוטובוס הנתבעת לא היה מגע ורכב התובעת ניזוק בעת שסטה שמאלה ופגע בעמוד רמזור שעל אי התנועה. קיימת מחלוקת בשאלה מי מבין כלי הרכב חצה את הצומת כשמופע רמזור אור אדום בכיוון נסיעתו ומי מבניהם נכנס לצומת לא פנוי, וכן בשאלה האם בנסיבות העניין מוטלת אחריות על נהג האוטובוס לסטיית רכב התובעת ופגיעתו בעמוד הרמזור.
5. על התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - היינו הוכחת האירוע, האחריות הנובעת מאותן עובדות, הנזק אשר אירע לתובעת כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. בהקשר לנטל השכנוע נקבע בפסיקה כי "... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 (2003). נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי " הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן ( ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598 (1986)). מ קום בו בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע אינו עומד בנטל או במקרים בהם קיים "ספק שקול", כך שכפות המאזניים מעויינות ולא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע רגיל, לא יצלח בתביעתו וזו תידחה (רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז- מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013)).
בחנתי את העדויות ואת הראיות, נתתי דעתי לטענות באי כוח הצדדים בסיכומים, ועל יסוד כל החומר שעמד בפניי הגעתי למסקנה לדחות את התביעה. אבהיר טעמיי;

6. על יסוד התשתית הראייתית שעמדה בפניי, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי רכב התובעת חצה את הצומת כשמופע רמזור אור ירוק בכיוון נסיעתו . שני הנהגים היו עקביים בגרסתם במשטרה ביום התאונה, בטפסי הדיווח על התאונה ובעדותם בבית המשפט לכך שהם חצו את הצומת כשמופע רמזור אור ירוק בכיוון נסיעתם. גרסאות הנהגים לעניין מופע הרמזור עת חצו את הצומת היו שקולות ולא היה בעדות נהג רכב התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובת גרסתו. יתרה מזו, גרסת נהג רכב התובעת לגבי קיומם של כלי רכב לפני רכב התובעת נסתרה ולא נמצאה סבירה וכך גם גרסתו להימצאות כלי רכב מימין לרכב התובעת, באופן שמקשה מתן אמון בדבריו.

7. לגרסת נהג רכב התובעת בעדותו, רכב התובעת נעצר לפני כלי רכב ברמזור אדום בצומת שקדמה לצומת בה ארעה התאונה, כשהרמזור בצומת "הראשונה" התחלף לירוק הוא המשיך בנסיעה והמשיך בנסיעה וחצה את הצומת בה ארעה התאונה כשהרמזור היה ירוק. כאשר הוא התקרב לצומת הוא ראה את האוטובוס בעצירה, בנתיב הימני ביותר ולאחר שעבר חצי צומת, כשרכב התובעת בנתיב השני מימין מבין ארבעה נתיבי הנסיעה, הוא הבחין בזווית העין שהאוטובוס מתקרב מצד ימין, אז סובב את ההגה שמאלה ופגע ברמזור שבאי התנועה (עמ' 1 שו' 10-25). נהג רכב התובעת אישר שחצה את הצומת בנסיעה רציפה (עמ' 1 שו' 27) לדבריו, במהירות 30-40 קמ"ש (עמ' 2 שו' 9-10) ומסר שלפני רכב התובעת ומימינו היו כלי רכב, אך הנתיבים לשמאלו בתוך הצומת היו פנויים מכלי רכב (עמ' 1 שו' 30).

בעדותו סיפר נהג האוטובוס שהוא היה בעצירה לפני מופע רמזור אדום בנתיב הימני ביותר, והחל בנסיעה כשהרמזור התחלף לירוק. לאחר נסיעה של 2-3 מטרים הוא הבחין ברכב התובעת מגיע במהירות גבוהה בנתיב הימני השני משמאלו, הוא בלם את האוטובוס בלימה פתאומית ונעצר בנתיב הימני ביותר בכיוון נסעת רכב התובעת ("המסלול הראשון", כדבריו) כך שנהג רכב התובעת יכול היה להמשיך בנסיעה מבלי לפגוע באוטובוס (עמ' 7 שו' 9-16, 31). כשנשאל נהג האוטובוס על מצב התנועה הוא השיב "כשנסעתי בהכי ימני, לא היו רכבים משמאלי וגם מאחוריי לא היו. הוא היה בודד בנתיב שלו, לא היו מלפניו או מאחוריו" (עמ' 7 שו' 17-18). עדותו של נהג האוטובוס לכך שהאוטובוס היה בעצירה קודם לחציית הצומת וכי רכב התובעת חצה את הצומת בנסיעה רציפה, נתמכת בעדותו של נהג רכב התובעת.

8. נהג רכב התובעת היה עקבי בעדותו ובחקירתו הנגדית שהוא חצה את הצומת כשמופע רמזור אור ירוק בכיוון נסיעתו. אותה גרסה מסר גם במשטרה. נהג האוטובוס, אף הוא, היה עקבי ואחיד בעדותו ובחקירתו הנגדית וכן בגרסה שמסר ביום התאונה במשטרה ולפיה האוטובוס שהיה בעצירה ראשון בנתיב הנסיעה ולפני מופע רמזור אור אדום, החל בחציית הצומת כאשר מופע אור הרמזור התחלף לירוק. כך שלפניי גרסה מול גרסה. עם זאת, גרסת נהג רכב התובעת בנוגע לתנועת כלי הרכב בכיוון נסיעתו נמצאה תלויה על בלימה, באופן המקשה העדפת גרסתו.
9. לדברי נהג רכב התובעת בעדותו לפני רכב התובעת ומימין לרכב התובעת היו כלי רכב (עמ' 1 שו' 31). נהג האוטובוס ונוסעת רכב התובעת, בתו של נהג רכב התובעת שישבה במושב לימינו, טענו אחרת. נהג האוטובוס העיד שלא היו כלי רכב בכיוון נסיעת רכב התובעת ולדברי נוסעת רכב התובעת , לא זכור לה שהיו כלי רכב לפני רכב התובעת (עמ' 4 שו' 1) . גם במשטרה, סמוך לאחר התאונה, מסרה נוסעת רכב התובעת " מכיוון נסיעתנו היינו היחידים" (שו' 27). הסברו של נהג רכב התובעת לכך שכלי הרכב שנסעו לפני רכב התובעת סיימו את חציית הצומת והיו במרחק של 3 מטרים לערך לפני רכב התובעת כאשר רכב התובעת התקרב לאמצע הצומת (עמ' 1 שו' 30 ועמ' 2 שו' 1) דחוק ולא סביר. נהג רכב התובעת מציין בעדותו כי בצומת שקדמה לצומת בה ארעה התאונה ("הצומת הראשונה", כדבריו) היו כלי הרכב בעצירה במופע רמזור אור אדום, כשלפני רכב התובעת "כמה מכוניות" . לאחר שהרמזור התחלף לירוק בצומת הראשו נה ובהמשך הרמזור בצומת בה ארעה התאונה התחלף לירוק, רכב התובעת חצה בנסיעה רציפה את הצומת הראשונה והצומת בה ארעה התאונה. אילו היו כלי רכב לפני רכב התובעת בעצירה לפני הצומת הראשון וכלי הרכב חצו בנסיעה רציפה את שני הצמתים, לא סביר שכלי הרכב שלגרסת נהג רכב התובעת היו לפניו בעצירה בצומת הראשו נה השלימו את חציית הצומת כשרכב התובעת היה רק במחציתה. סביר יותר שלא היו כלי רכב לפני רכב התובעת, כגרסת נוסעת רכב התובעת ונהג האוטובוס. ניסיונו של נהג רכב התובעת לטעון כי בצומת הראשון רכב התובעת נעצר במרחק של כ-1 מטר מכלי הרכב לפניו, אינו עולה בקנה אחד עם תיאורו את מצב התנועה במקום כ"פקק תנועה בטור מכוניות " בגרסתו במשטרה (עמ' ראשון לחקירתו במשטרה שו' 19) .

למעלה מזה, עדותו של נהג רכב התובעת ובתו לקיומם של כלי רכב מימין לרכב התובעת (עמ' 1 שו' 30 ועמ' 4 שו' 2) מעוררת תמיהה וחוסר אמון. רכב התובעת, על פי עדות נהג רכב התובעת נסע בנתיב השני מימין כשהאוטובוס חצה את הצומת מימינו. אילו היו כלי רכב מימין לרכב התובעת, סביר שהם היו נפגעים מהאוטובוס. הדבר לא נטען.

קיים קושי בנסיבות אלה להסתמך על עדות נהג רכב התובעת ולתת בה אמון .

10. אמנם לדברי נהג האוטובוס בעדותו הראשית לא היו כלי רכב משמאל ומאחורי האוטובוס כשהוא החל בנסיעה (עמ' 7 שו' 17 ), בעוד שבגרסתו הראשונה במשטרה כשנשאל נהג האוטובוס אם נסעו כלי רכב נוספים השיב: " כן, הם עברו אותי כשהתחלף הרמזור לירוק" (שו' 27 לעמ' הראשון של הודעת נהג האוטובוס במשטרה) . בחקירתו הנגדית הבהיר נהג האוטובוס כי כשהאוטובוס "נכנס" לצומת הוא היה "לבד", וכלי הרכב שהיו לשמאלו היו מהירים יותר ועברו את האוטובוס שהוא כבד (עמ' 8 שו' 17-21). הסברו של נהג האוטובוס היה משכנע, הוא נתמך בתשובתה של בוחנת התאונות מטעם הנתבעים כשנשאלה לאפשרות פגיעת כלי רכב שהיו משמאל לאוטובוס ברכב התובעת : תלוי מי יוצא קודם" (עמ' 11 שו' 32) ולא התרשמתי לאורו, כי יש סתירה בעדותו הראשית של נהג האוטובוס. למעלה מזה, בגרסתה במשטרה סמוך לאחר התאונה מאשרת נוסעת רכב התובעת "שהאוטובוס היה היחיד בכיוון נסיעתו" (שו' 26-27).

11. נוסעת רכב התובעת, בתו של נהג רכב התובעת , העידה שרכב התובעת חצה את הצומת ברמזור ירוק (עמ' 4 שו' 3) אולם ק יים קושי להסתמך על עדותה. בגרסתה במשטרה, מס' ימים לאחר אירוע התאונה, השיבה נוסעת רכב התובעת כי היא איננה זוכרת לאיזה רמזור הסתכלה (שו' 24). מדובר בגרסה ראשונה של נוסעת רכב התובעת הנמסרת סמוך לאחר התאונה, ויש לייחס לה משקל רב יותר מעדותה בבית המשפט ארבע וחצי שנים לאחר התאונה, בהיותה הגרסה הקרובה בזמן לאירוע התאונה שניסיון החיים מלמד כי היא הגרסה התואמת יותר את אופן התרחשות הדברים ( ת.א. (מח-ת"א) 2283-05 שקירוב נ' אריה חברה לביטוח ( 25.10.2007)). ההסבר שניתן על ידי נוסעת רכב התובעת בחקירתה הנגדית, ולפיו גרסתה נמסרה בעת היותה בבית החולים ובסערת רגשות , אין בו לתרום להעדפת גרסתה מאוחרת השנים של נוסעת רכב התובעת. בוודאי כאשר מדובר בבתו של נהג רכב התובעת.

קושי נוסף להסתמך על נוסעת רכב התובעת מתעורר לאור עדותה כי מימין לרכב התובעת היו כלי רכב (עמ' 4 שו' 2). לא היה לנוסעת רכב התובעת הסבר מדוע כלי רכב אלה לא נפגעו מהאוטובוס (עמ' 4 שו' 18-20), וגרסתה בעדותה אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה הראשונית במשטרה ולפיה "מכיוון נסיעתנו היינו היחידים" (שו' 27). בנוסף, בגרסתה הראשונה במשטרה, מסרה נוסעת רכב התובעת שאביה, נהג רכב התובעת, האט את מהירות נסיעת הרכב כשהבחין באוטובוס , בטרם סטה שמאלה (שו' 13-15). נהג רכב התובעת לא טען לכך ובחקירתו הנגדית אף שלל שהאט את מהירות נסיעתו כשהבחין באוטובוס ו כשנשאל לגרסת בתו, השיב: "לא זוכר. לא הייתה שום סיבה, לא חושב" (עמ' 2 שו' 31).

12. גרסת נהג האוטובוס לכך שהאוטובוס שהיה בעצירה בנתיב הימני לפני מופע רמזור אור אדום, החל בנסיעה ובחציית הצומת כשהרמזור התחלף לירוק נתמכת על ידי נוסעת האוטובוס, עדה ניטרלית שלא נמצא קשר בינה לבין נהג האוטובוס. בגרסתה במשטרה וכן בעדותה, מאשרת נוסעת האוטובוס שהאוטובוס החל בנסיעה וחצה את הצומת במופע רמזור אור ירוק וכדבריה " הסתכלתי לראות איפה אנחנו, הרמתי עיניים וראיתי את האור הירוק והתחלנו נסיעה" (עמ' 5 שו' 16-17) ו אז האוטובוס נעצר בפתאומיות. נוסעת האוטובוס העידה שהיא ישבה בחלק האחורי של האוטובוס שהיה ריק מנוסעים , בכיסא השמאלי של מושב מרובע שהוא גבוה יותר מהמושבים שלפניו, עם הפנים לכיוון נסיעה ( בחברת בנותיה), וכי ממקום מושבה היא הבחינה דרך השמשה הקדמי של האוטובוס ברמזור בכיוון נסיעת האוטובוס מתחלף לירוק לפני שהאוטובוס החל בחציית הצומת (עמ' 5 שו' 24-27 ועמ' 6 שו' 9-12) . עדותה של נוסעת האוטובוס הייתה אוטנטית, כנה ומעוררת אמון. גרסתה של נוסעת האוטובוס לכך שהאוטובוס שהיה בעצירה החל בנסיעה וחצה את הצומת כשמופע הרמזור התחלף לירוק, הייתה אחידה לגרסה שמסרה במשטרה מספר ימים לאחר התאונה . מדובר בעדה ניטרלית שלעדותה אני מייחסת משקל רב. עם זאת, ועם כל האמון שנתתי בנו סעת האוטובוס, קיים קושי לבסס על עדותה ממצא בדבר מופע אור הרמזור בכיוון נסיעת האוטובוס בעת חצייתו את הצומת , לאור מסקנת בוחן התנועה המשטרתי בשחזור שביצע בזירת התאונה ולפיו הוא שולל את האפשרות שניתן להבחין ממקום מושבה של נוסעת האוטובוס ברמזור בכיוון נסיעת האוטובוס דרך השמשה הקדמית של האוטובוס, דרכה לדברי נוסעת האוטובוס היא ראתה שהרמזור ירוק (ראו תיק המשטרה - מסמך נספח 31 לנספחי כתב ההגנה).

תיק המשטרה הוגש במצורף לכתב ההגנה וללא התנגדות התובעת. הגם שהבוחן המשטרתי התייחס במסקנותיו לשחזור שערך בקו אוטובוס אחר (קו 129 בעוד שהאוטובוס המעורב, על פי הודעת נהג האוטובוס במשטרה, נסע בקו 19), לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי מסקנות הבוחן המשטרתי אינן חלות על אוטובוס הנתבעת. ככל שרצו הנתבעים לטעון לכך שאין במסמך בוחן המשטרתי אותו הגישו לחייב בנוגע לאוטובוס הספציפי הנתבע, היה עליהם לזמן את הבוחן המשטרתי לעדות או למצער להציג תשתית ראייתית לכך שמבנה האוטובוס הספציפי בו נסעה נוסעת האוטובוס היה שונה מהאוטובוס שבדק בוחן המשטרה בהיותו מוגבה מהמושבים שלפניו. הדבר לא נעשה ופוגם בהסתמכות על עדותה של נוסעת האוטובוס בנוגע למופע הרמזור אותו ראתה בעת חציית האוטובוס את הצומת.

13. בוחנת התאונות מטעם הנתבעים בחוות דעתה מסיקה שרכב התובעת ביצע "מחטף רמזור" בעת חציית הצומת. תכנית הרמזורים (צורפה לכתב התביעה ועל פי תעודת עובד ציבור שצורפה לתיק המשטרה הייתה תקינה במועד התאונה), מהלך כלי הרכב ומיקומם לפני חציית הצומת, תומכת בקבלת מסקנתה. מהעדויות עולה שרכב התובעת נסע בנתיב השני מימין מבין ארבע נתיבים בכיוון נסיעתו וחצה את הצומת בנסיעה רציפה, בעוד שהאוטובוס היה בעצירה לפני חציית הצומת, כשהוא בנתיב הימני ביותר מבין ארבעת הנתיבים בכיוון נסיעתו. על פי תכנית הרמזורים, מופע רמזור ירוק בכיוון נסיעת רכב התובעת והאוטובוס מחליפים זה את זה והמרווח ביניהם הוא 5 שניות (מופע הרמזור הירוק בכיוון נסיעת האוטובוס - מופע 2- מקבל ירוק בשנייה ה-38 ומסיים בשנייה ה-80; מופע הרמזור הירוק בכיוון נסיעת רכב התובעת - מופע 4 - מקבל ירוק בשנייה ה-85 ומסיים בשנייה ה-33). היות האוטובוס בעצירה לפני חציית הצומת, אל מול כניסת רכב התובעת בנסיעה רציפה לצומת במרווח זמן זה, מסתבר עם המסקנה שנהג רכב התובעת ביצע "מחטף רמזור" ונכנס לצומת בחסות אור אדום, בניגוד להוראות תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

נהג התובעת העיד כי נסע במהירות 30-40 קמ"ש לפני התאונה ובתו, שנסעה עמו תמכה בכך. בוחנת התאונות מטעם התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי במהירות נסיעה כזו, ובמרווח זמן של 5 שניות בין מופע רמזור אדום בכיוון נסיעת רכב התובעת ומופע רמזור ירוק בכיוון נסיעת האוטובוס, רכב התובעת היה צריך להיות במרחק של 50 מטרים מהצומת בה ארעה התאונה כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לאדום (עמ' 12 שו' 10-14). אינני סבורה כי בכך יש לשנות את המסקנה שרכב התובעת ביצע "מחטף רמזור". תשובתה של בוחנת התאונות יסודה בהנחת מוצא שרכב התובעת נסע במהירות של 30-40 קמ"ש, אלא שלא השתכנעתי שזו הייתה מהירות נסיעת רכב התובעת עובר לתאונה. בהיעדר סימני בלימה, כפי שהעידה בוחנת התאונות, לא ניתן לעשות שיחזור של מהלך התאונה ולקבוע את מהירות נסיעת רכב התובעת (עמ' 12 שו' 19-21) וככל שמהירות נסיעת רכב התובעת גבוהה יותר המרחק שהוא עובר בשנייה מתקצר (עמ' 12 שו' 32) וסביר יותר שמהירות נסיעת רכב התובעת הייתה גבוהה יותר, אחרת היה נהג רכב התובעת בולם במקום לסטות שמאלה לעבר אי התנועה, עולה על אי התנועה הבנוי ופוגע בעמוד הרמזור. עוצמת הפגיעה ברכב התובעת, אשר על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה ניזוק בחזית ובין היתר בקורת שלדה קדמית והוכרז "אובדן להלכה" מחזקת את המסקנה המסתברת למהירות נסיעה גבוהה של רכב התובעת.

14. כך או כך, כאשר אין לתובעת בלתי אם עדות נהג רכב התובעת (כאמור, על גרסת בתו ונוסעת הרכב לא ניתן להסתמך) שעוררה קושי לתת בה אמון, וכאשר אל מול גרסתו של נהג רכב התובעת עומדת גרסתו האיתנה והמשכנעת של נהג האוטובוס ולפיה האוטובוס החל בחציית הצומת בעת שמופע הרמזור התחלף לירוק, לכל הפחות כפות המאזניים שקולות ואין התובעת עומדת בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת גרסת נהג רכב התובעת ולפיה רכב התובעת הוא שחצה את הצומת במופע רמזור ירוק.

15. לא נעלם מעיני שנהג רכב התובעת נחקר באזהרה ואף הוגש נגדו כתב אישום בגין חציית הצומת במופע רמזור אדום. כתב האישום הוגש כראייה, ללא התנגדות הנתבעים, אולם הוא בוטל לבקשת התביעה. לא הוצגה תשתית ראייתית לטעמי התביעה בבקשה לביטול כתב האישום ולא ניתן לקבוע על יסוד כתב אישום שבוטל ממצא או לראות בו ראיה לנכונות האישו ם בו, אלא אך לעצם הגשתו ואין בו לשנות ממסקנתי המבוססת על חומר הראיות שעמד לפניי.

16. אשר לשאלה מי מבין כלי הרכב של הצדדים חצה צומת לא פנוי; נהג רכב התובעת ובתו שנסעה עמו העידו כי כאשר רכב התובעת הגיע לאמצע הצומת, הם הבחינו באוטובוס , שהיה קודם בעצירה, מתחיל בנסיעה ובחציית הצומת מימין לכיוון נסיעת רכב התובעת. נהג האוטובוס מצדו העיד כי הוא מבחין ברכב התובעת סמוך לתחילת נסיעתו בתחילת הצומת, אז בלם את האוטובוס. לדברי נהג האוטובוס הוא עצר בנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעת רכב התובעת. עדותו לא נסתרה.

בנקודה בה שני הנהגים מבחינים בנסיעת הרכב האחר, כשהאוטובוס בנתיב הימני ביותר בתחילת חציית הצומת ורכב התובעת בנתיב השני מימין בכיוון נסיעתו לדבריו (שלא נסתרו) ובאמצע הצומת, בהתאם לתמונות הצומת שהוצגו לתיאור נתיבי הנסיעה בצומת בחוות דעת בוחנת התאונות מטעם הנתבעים ובתיק המשטרה, רכב התובעת כבר חצה מספר נתיבים בתוך הצומת לפני שהאוטובוס החל בנסיעה (2 נתיבי נסיעה בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת האוטובוס ושלושה נתיבי נסיעה משמאל לאוטובוס בכיוון נסיעת האוטובוס) ולמעשה נכנס לצומת לפני האוטובוס. התאונה מתרחשת בצהרי היום ו שני הנהגים אישרו בעדותם כי היה להם שדה ראיה פתוח. אוטובוס הנתבעת הוא גבוה מרכב התובעת (רכב פרטי), ומשרכב התובעת נכנס לצומת לפני האוטובוס, היה על נהג האוטובוס להבחין ברכב התובעת כשהוא חוצה את הצומת בטרם החל בנסיעה וחצה את הצומת. גם אם מופע אור הרמזור בכיוון נסיעת האוטובוס היה ירוק, אין מדובר בזכות מוחלטת שנהג האוטובוס רשאי היה להשתמש בה ב"עיניים עצומות". נהג האוטובוס צריך להיות ער לנעשה בכביש ולא להתחיל בנסיעה אלא אם ברור לו כי ביכולתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה ( ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137 (16.3.1989) ותקנות 51 ,52 ו-65 לתקנות התעבורה). נהג האוטובוס היה צריך להבחין ברכב התובעת חוצה את הצומת ולא להתחיל בנסיעה ולחצות את הצומת .
17. לדברי נהג האוטובוס בחקירתו הנגדית לפני חציית הצומת הוא הסתכל שמאלה. ברגע שהוא התחיל לנסוע לא היו כלי רכב ורק לאחר שהוא החל לנסוע הוא הבחין ברכב התובעת בתוך הצומת (עמ' 9 שו' 15-23). לא השתכנעתי בכך. ראשית; נהג האוטובוס לא טען שהוא הסתכל לשמאל קודם שהחל בחציית הצומת בעדותו הראשית ובגרסתו במשטרה. שנית; בשדה הראיה הפתוח שתואר על ידי נהג האוטובוס עד לצומת שקדמה לצומת בה ארעה התאונה (עמ' 9 שו' 12-14) אילו נהג האוטובוס היה מסתכל לשמאל לפני שהחל בנסיעה היה על נהג האוטובוס ל הבחין ברכב התובעת בנסיעה בתוך הצומת. עם זאת, לא מצאתי להטיל על נהג האוטובוס אחריות ל נזקי רכב התובעת בעקבות סטיית רכב התובעת שמאלה ופגיעתו בעמוד הרמזור באי התנועה משמאל. גם אם לנהג האוטובוס אשם תורם בחציית צומת לא פנוי, אין בכך, מבחינת מדיניות ראויה, להטיל על נהג האוטובוס אחריות בנסיבות המקרה, כאשר התובעת אינה עומדת בנטל להוכיח שנהג רכב התובעת חצה את הצומת במופע רמזור אור אדום . מניתוח הראיות הגעתי למסקנה מסתברת כי רכב התובעת ביצע "מחטף רמזור" ולא היה מגע בין כלי הרכב ו לנהג התובעת אשם מכריע לפגיעת רכב התובעת בעמוד הרמזור.

נהג רכב התובעת העיד כי רכב התובעת חצה את הצומת בנתיב השני מימין. נהג האוטובוס העיד כי כאשר הבחין ברכב התובעת הוא בלם בלימת חירום ונעצר בנתיב הימני ביותר, מימין לנתיב נסיעת רכב התובעת ( עמ' 7 שו' 11-16). עדותו של נהג האוטובוס לא נסתרה והיא נתמכת בתיאורה של נוסעת האוטובוס בעדותה את בלימת האוטובוס כ"בום" שגרם לטלטלת הנוסעים (עמ' 5 שו' 20-24). בכך נקט נהג האוטובוס באמצעים סבירים למניעת פגיעה ברכב התובעת, וכעניין שבעובדה לא היה מגע בין שני כלי הרכב. לעומת זאת החלטתו של נהג רכב התובעת לסטות שמאלה לעבר אי התנועה, חלף ניסיון להאט את מהירות הנסיעה ולבלום, לא הייתה סבירה והיוותה הגורם המכריע לנזקי רכב התובעת . על פי תמונות הצומת בה ארעה התאונה ועדותו של נהג רכב התובעת, מכיוון נסיעת רכב התובעת יש ארבעה נתיבי נסיעה. לדברי נהג רכב התובעת הוא נוסע בנתיב השני מימין מבין ארבעת נתיבי הנסיעה (עמ' 1 שו' 13-14 ), הוא מבחין באוטובוס שהיה בעצירה מתחיל לחצות את הצומת, כאשר רכב התובעת בנסיעה במרכז הצומת בנתיב השני מימין ו משמאלו אין כלי רכב ( עמ' 1 שו' 31 ועמ' 2 שו' 1). נהג התובעת אישר שלא האט את מהירות נסיעתו (עמ' 2 שו' 30-31) ולא טען שניסה לבלום, אפשרות בה מכירות תקנות התעבורה מכירות בבחינת "רע במיעוטו" (ראו; למשל תקנה 53).
במקום להאט, לבלום ולהסיט קלות את ההגה שמאלה לעבר שני הנתיבים הפנויים לשמאלו, נהג רכב התובעת ממשיך בנסיעה לעבר עמוד הרמזור הממוקם על אי התנועה, עולה על אי התנועה ופוגע ברמזור (עדות נוסעת הרכב עמ' 3 שו' 31-32) . זו אינה התנהגות סבירה ותוצאתה נזקי רכב התובעת . אוסיף, כי גם אם סטיית רכב התובעת אל אי התנועה הבנוי הייתה תולדה של מצוקת נהג רכב התובעת מחשש לתאונה בין רכב התובעת לבין האוטובוס, ואף שאין לדרוש מנהג במצוקה אותו סטנדרט של זהירות הנדרש מנהג בנסיבות רגילות , סטיית נהג רכב התובעת לעבר אי התנועה כשלשמאלו שני נתיבים פנויים עולה כדי הפעלת שיקול דעת שגוי ולא סביר. כפי שנקבע בפסק הדין בעניין אטיאס: "ברור שאין לקבוע מראש כללי התנהגות של נהג בשעת דוחק ויש להתייחס לכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. לא פעם התנהגות הנהג היא על הגבול בין מקרה של שיקול דעת מוטעה ובין התנהגות לא סבירה בנהיגת רכבו. כמובן שאין למדוד את התנהגותו של הנהג לפי כללים מדוקדקים שקל לקבעם לאחר מעשה, אך לא תמיד גם נהג סביר יפעל לפיהם בעת המקרה כשהוא פועל בלחץ המאורע ובדוחק הרגע".

19. לאור כל האמור, התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות שכר עדות הנתבע 1 כפי שנפסק בדיון ובשכר טרחת עורכי דין של הנתבעים בסך של 2,000 ₪.

ככל שמחצית השנייה של האגרה לא שולמה, התובעת תשלם זאת תוך 7 ימים.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נתבע: פורטר מיכאל
שופט :
עורכי דין: