ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוחיי שוויקי נגד יובל ירין ים :

לפני
כבוד סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי

המערערים

  1. מוחיי שוויקי
  2. כנרת גאלרי בע"מ

נגד

המשיבה

יובל ירין ים - המלח בע"מ

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת כלנית שפירא ברגמן) מיום 17.1.18 במסגרתה נדחתה טענת פרעתי של המערערים והושת עליהם חיוב בהוצאות.

הרקע

2. המערערת 2 התקשרה בזמנו ביום 23.3.14 בהסכם שכירות בלתי מוגנת עם המשיבה – החוכרת מרשות מקרקעי ישראל ומחזיקה בנכס בחוף עין בוקק בשטח של 1,146 מ"ר. על פי הסכם השכירות המערערת שכרה מבנה בשטח של כ- 640 מ"ר מהמשיבה ( לא כולל גג המבנה), לצורך הפעלת חנות לממכר מוצרי קוסמטיקה, תיירות, מזון ומשקאות וכיו"ב, לתקופת שכירות של 10 שנים החל מיום 15.10.13 עד 15.10.2023 . הסכם השכירות הנ"ל נכרת בכפוף להסכם זיכיון. המערער 1 ערב לחיובי המערערת על פי ההסכם.

3. אין מחלוקת כי המערערת לא שילמה את דמי השכירות עבור חודשים מרץ, אפריל ומאי 2016 בהתאם למועדים שנקבעו בהסכם השכירות. על כן, ביום 26.5.16 פתחה המשיבה נגד המערערים (כעושי שטר חוב) תיק הוצל"פ לביצוע שטר חוב שניתן להבטחת קיום חיובי הסכם השכירות.
המשיבה מילאה את הסכום בשטר החוב בסך של 900,000 ₪ ועל פי נספחי בקשת הביצוע עולה כי הסכום הנ"ל מיצג חוב דמי שכירות לחדשים מרץ- מאי 16 ופיצוי מוסכם בגין איחור בתשלומם. בהמשך, ננקט בתיק ההוצל"פ הליך של צו עיכוב היציאה מהארץ נגד המערער 1.

4. ביני לביני, בחודש יוני 2016 שילמו המערערים למשיבה סכום של סך 522,112.5 ₪.
מחצית הסכום הנ"ל שולמה בימים 9 ו- 14 ביוני 2016, עוד לפני שנפתח תיק ההוצל"פ לביצוע שטר החוב ( ביום 26.5.16). המחצית הנוספת שולמה לאחר מכן, כחודש לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולאחר שהתקיים מפגש בין הצדדים ביום 20.6.16 לישוב המחלוקות.

5. כעבור ימים ספורים לאחר המפגש הנ"ל, ולאחר שהצדדים הגיעו להבנות, ביום 23.6.16 הגישה המשיבה לבית משפט השלום ת"א המרצת פתיחה כלפי המערערת ( ה"פ 47096-06-16), שלפיה קיים חוב דמי שכירות למשיבה בסך 522,112.5 ₪ ( ללא ריבית והצמדה); החוב
בגין הפרת הסכם הזיכיון מגיע לסך 1,932,000 ₪ ואילו ה חוב בגין תשלום עריכת הביטוח שהמשיבה נאלצה לעשות במקום המערערת עומד על סך 24,255 ₪.

6. במסגרת המרצת הפתיחה הנ"ל, התבקש אישור בית המשפט להסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים, אשר צורף להמרצת הפתיחה, שלהלן עיקריו וא ושר על ידו בפסק דין מיום 6.7.16.

לפי הסדר הפשרה סוכם כי חוב דמי השכירות יעמוד על סך של 522,112.5 ₪ ( ללא ריבית והצמדה) כשסכום של 250,000 ₪ מתוכו שולם שהוא חלק מהחוב הנ"ל, ואילו יתרת החוב בגין דמי שכירות בסך 272,112.5 ₪ תשולם ביום 28.6.16 בהעברת זה"ב.
עוד סוכם כי בנוסף ולגבי תשלום דמי השכירות לעתיד, המערערת 1 תשלם את דמי השכירות עבור חודש יוני 2016 (בסכום של 174,037.5 ₪) ב- 6 תשלומים שווים ורצופים והחל מחודש יולי 2016 ישולמו דמי השכירות כסדרם כקבוע בהסכם השכירות.
הצדדים נדרשו בהקשר זה לסעיף הסנקציה וקבעו כי:
"אם המשיבה לא תעמוד בהסדרי התשלום המפורטים לעיל, אזי יחזור החוב לעמוד על הסכום המקורי, העומד על סך 1,708,863 ₪."

הצדדים הגיעו באותה מסגרת להסדר גם בנוגע לתשלום עריכת ביטוח וחוב על פי הסכם הזיכיון שהועמד על סך של 1,932,000 ₪ שיסולק ב 3 תשלומים.
עוד נקבע בהסכם כי בגין כל הפרה של הסכם השכירות, הסכם הזיכיון או הסכם הפשרה המערערת תשלם למשיבה כדי להשיב את יחסי האמון בין הצדדים, פיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪, תוך 7 ימים מדרישה. הובהר כי הסעד של פיצוי מוסכם הוא נוסף לכל סעד אחר,
ולאחר מתן תוקף של פסק דין יבוטל הליך ההוצאה לפועל.

7. המשיבה הגישה בסמוך לאחר מכן בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המערער 1.

8. בסמוך לחודש דצמבר 2016 המשיבה החלה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המערערים לאור טענתה כי הפרו את הסכם הפשרה, הפסיקו לשלם דמי שכירות ואף יצאו מהנכס. ביום 31.12.16 הגישה בקשות עיקולים כדי לגבות את המגיע לה לשיטתה מהמערערים. כמו כן צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המערער חודש ביום 5.1.17 .

9. המערערים מנגד הגישו ביום 5.3.17 תביעה כספית בסך 8 מיליון ₪ נגד המשיבה בבימ"ש המחוזי בתל אביב ( ת"א 9249-03-17) [ אציין שהליך זה עוכב עד להכרעה בתביעה נוספת שהגישו המערערים מאוחר יותר, ביום 21.1.18, לבית משפט השלום בתל אביב נגד המשיבה לביטול הסדר הפשרה - ת"א 46018-01-18].

10. המערערים נקטו בהליך נוסף ביום 16.3.17 והגישו בקשה בטענת פרעתי לרשם ההוצאה לפועל במסגרתה נטען כי המערערים פרעו את החוב העומד בבסיסו של תיק ההוצאה לפועל והמשיבה לא עמדה בהתחייבותה בהסכם הפשרה לסגור את התיק הנ"ל עוד בחודש יוני 2016. עוד טענו כי ביום 1.1.17 " פרצה" המשיבה לנכס המושכר " ובפעולה בריונית" נטלה סחורה בשווי של כ- 2.3 מיליון ₪.
בתגובת המשיבה לבקשת המערערים נטען כי האחרונים חייבים יותר מ- 5 מיליון ₪ בגין דמי שכירות חודשיים (1,708,863 ₪) אי תשלום על סחורה ופיצוי מוסכם בגין הפרות הסכם השכירות והסכם הזיכיון, וחלקה על שווי הסחורות שנטלה.

החלטת הרשמת

11. הרשמת נתנה דעתה במסגרת ההחלטה לשלש טענות עיקריות של המערערים.
ראשית דנה בתחולתו ופרשנותו של סעיף 12 להסכם הפשרה ,מכוחו טענו המערערים כי היה על המשיבה לסגור את התיק, שנית נדרשה לטענת הפירעון לגופה ושלישית לזקיפת התשלום שבוצע.

הרשמת קיבלה את פרשנות המשיבה לסעיף 12 בהסכם הפשרה לפיו על המשיבה היה לבטל את הליך עיכוב היציאה שניתן בתיק ההוצאה לפועל כנגד המערער 1,כפי שעשתה בפועל. בעשותה שימוש בדיני פרשנות קבעה הרשמת כי לשון ההסכם ברורה ועל פי האמור בסעיף 12 הנ"ל דובר על ביטול הליך ולא סגירת תיק ההוצאה לפועל. מטעם זה נדחתה טענת המערערים.

אשר לפירעון החוב – קבעה הרשמת כי המערערת לא עמדה בחיובי הסכם השכירות והטעימה (עמ' 4) :
"אין מחלוקת בין הצדדים כי שולם סך של 522,112 ₪. ... ברי כי החייבת לא עמדה בתנאי פסה"ד. אף בסעיף 5 לתצהירו של החייב מס' 2..... הוא הצהיר כי התשלום האחרון לא בוצע. כך, שאף לשיטתו של החייב לא שולמו מלוא התשלומים בהתאם לפסה"ד. מכאן, שבהתאם לסעיף 2.4 כאמור, יש להעמיד את מלוא החוב לפרעון, בקיזוז התשלומים ששולמו".

באשר לזקיפת התשלום שבוצע -הוסיפה כבוד הרשמת כי לפי סעיף 50 בחוק החוזים, ומשהמערערים לא שילמו את הסכומים לתיק ההוצל"פ ואף לא ציינו בעת התשלום את החוב שלחשבונו ייזקף הסכום, על כן, אין להורות על הפחתת הסכום ששולם ( למעלה מ- 500,000 ₪) מתיק ההוצל"פ.
לבסוף, נקבע כי יתרת החוב בתיק ההוצל"פ עומדת על סך 1,037,777 ₪ ועל המערערים לפעול לפירעונה.

טענות הצדדים

12. לטענת המערערים משבוצע תשלום דמי השכירות סולק החוב ביסוד שטר החוב על פי הסדר הפשרה ואילו מסקנות הרשמת שגויות ומצדיקות התערבות ערכאת הערעור לביטולן. כפי שנקבע בסעיף 12 להסדר הנ"ל אמור היה תיק ההוצאה לפועל להסגר לאחר סילוק החוב הנ"ל ולא רק הליך ספציפי כמו צו עיכוב היציאה מן הארץ. מכל מקום, יש להפעיל את כלל הפרשנות נגד המנסח, ובענייננו, היו אלה ב"כ המשיבה שניסחו את הסדר הפשרה.
זאת ועוד, בניגוד לטענת המשיבה בדבר תחולתו של סעיף 2.4 להסדר הנ"ל טענו המערערים כי ביסוד הסדר הפשרה עמדה ההבנה ( של המערערים למצער), כי כנגד הסדרת התשלום בסך כולל של 522,112.5 ₪ בגין חוב תשלום דמי שכירות לחודשים מרץ-אפריל-מאי 2016, ייסגר תיק ההוצל"פ בהתאם להוראת סעיף 12 בהסדר הפשרה שקיבל לאחר מכן תוקף של פסק דין. לשיטת המערערים יתר החובות הנטענים ( חובות שאינם לגביית דמי השכירות עבור חודשים מרץ-אפריל-מאי 2016), אינם קשורים לחוב בגין דמי השכירות החודשיים, חובות שלא התגבשו כלל במועד פתיחת תיק ההוצל"פ ביום 26.5.16, אשר הם גם חובות שנויים במחלוקת ולא יכולים לשמש בסיס לחיוב המערערים. כמו כן, אף אם שווי הסחורה הוא בסך 300,000 ₪ ( טענה מוכחשת של המשיבה), הרי שבכל מקרה יש לזקוף סכום זה לפירעון החוב בתיק ההוצל"פ.
מנגד, עמדת המשיבה היא שנוכח אי עמידת המערערים בתנאי הסדר הפשרה, הרי שיש תחולה להוראת סעיף 2.4, שבהתאם לה, יעמוד החוב של המערערים למשיבה על הסכום המקורי - 1,708,863 ₪. הוראת סעיף 12 הנ"ל מתייחסת לסגירת הליך עיכוב יציאה מהארץ ולא לסגירת תיק ההוצל"פ, ואכן, המשיבה בטלה את הליך עיכוב היציאה המקורי. עוד טענה המשיבה כי שווי הסחורה שניטלה בתחילת 2017 הוא 300,000 ₪ אך אם יקוזז, יש לקזזו מהחוב בגין הפרת הסכם הזיכיון ולא מחוב דמי השכירות.

דיון

13. אקדים מאוחר למוקדם ואציין כבר עתה שלאחר עיון, מצאתי לקבל את הערעור בחלקו.

אין חולק כי בקשת הביצוע שמוגשת ע"י הזוכה בתיק ההוצאה לפועל היא כתב הטענות המגדיר את המחלוקות בין הצדדים. כך אין חולק כי לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל בגין שטר חוב יכולים הצדדים להגיע להסכמות בנוגע לפירעונו של החוב בתיק ההוצאה לפועל יחד עם הסכמות בנוגע לחובות אחרים.
כך גם במקרה דנן.
צדקה כבוד הרשמת בפתיח החלטתה עת ציינה כי מדובר בתיק שנפתח ביום 26.5.16 לביצוע שטר חוב בסך 900,000 ₪, וכי לאחר פתיחתו ולאור מחלוקות נוספות בין הצדדים, נכרת הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתחילת יולי 2016 .
יוטעם כי סמכות רשם ההוצאה לפועל לדון בטענת פרעתי או בכל הליך ביצועי אחר מצויה בגדרי וגבולות בקשת הביצוע כפי שהגדירה הזוכה- המשיבה. העובדה שהמערערים הסתמכו על ההסכמות בהסדר הפשרה במסגרת הדיון בבקשה בטענת פרעתי ואילו המשיבה, מטעמיה היא, לא פעלה לביצועו של הסדר הפשרה בתיק נפרד או למצער לתקן את בקשת הביצוע בתיק דנן, צמצמה את סמכות רשמת ההוצאה לפועל לדון בהסדר הפשרה רק ככל שיש בו להשליך על החוב על פי שטר החוב.

ודוק: הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין התייחס אמנם לחוב בגין אי תשלום דמי שכירות עבור חודשי מרץ-אפריל-מאי 2016 בסך כולל של 522,112.5 ₪, ורכיב זה של החוב הוסדר ברובו ושולם עוד טרם קיבל הסדר הפשרה תוקף של פסק דין. ואולם, הסדר הפשרה לא התייחס רק לחוב בגין דמי השכירות לחודשים הנ"ל, אלא בנוסף הן לתשלומי שכירות עתידיים, כמו עבור חודשים יוני 2016 - יולי 2016 ואילך, הן לתשלום בגין עריכת הביטוח שהמשיבה נאלצה לעשות במקום המערערים והן לחוב על פי הסכם הזיכיון.

14. הצדדים נחלקו בשאלת היקף החוב שהתגבש ונתבע במסגרת תיק ההוצאה לפועל ובעוד שלטענת המערערים נפתח תיק ההוצאה לפועל אך לגביית דמי שכירות בגין שלשת החדשים מרץ- מאי 2016, טענה המשיבה כי התיק נפתח לגביית סך של 900,000 ₪ המהו וה חלק קטן מהיקף כלל חובות המערערים.

אכן תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע שטר חוב שהסכום בו מולא ע"י המשיבה, שריכזה אמנם יהבה בגביית החוב בגין אי תשלום דמי השכירות לשלשת החדשים הנ"ל, אך הוסיפה וכללה במסגרת שטר החוב סכום חוב מעבר לכך בגין פיצוי מוסכם ושווי סחורות.
למסקנה זו ניתן להגיע בנקל הן מעיון בעמודה הימנית בתחשיב שהוגש כנספח לבקשת הביצוע, ואף אלמלא העידו על כך נציגי המשיבה במסגרת הדיון.

15. מקובלת עלי טענת המערערים כי המשיבה לא יכלה להידרש לגבייה במסגרת תיק ההוצאה לפועל דנן מעבר לסכום שטר החוב , מה גם שלא בקשה לתקנו בדרך כלשהי.
כך הודה גם נציג המשיבה (עמ' 30 לפר'):
"אני פעלתי בהתאם להמלצות היועצים המשפטיים שלי. אני לא חושב שיש צורך להגיש הליכים יותר ממה שהוגשו. החייב הפר את הסכמי השכירות והזיכיון כל הסדר אחר שנעשה איתו ובמובן ההסדר במסגרת פסק דין ולכן היועצים המשפטיים שלי הנחו לא לפתח הליכים משפטיים נוספים ולפעול במסגרת הקיימים."
(ראה גם דברי ב"כ המשיבה בעמ' 42 פרוטוקול הדיון בפני כבוד הרשמת מיום 17.1.18)

16. ראינו כי לטענת המערערים המסקנה המתבקשת היא שיש לסגור את תיק ההוצאה לפועל משפרעו את חוב דמי השכירות לשלשת החדשים הנ"ל ואילו חובות שנוצרו לאחר מכן אינם ברי תביעה בתיק זה. יאמר מיד כי ככל שהטענה שובת לב היא מתעלמת מהעובדה שתיק ההוצאה לפועל נפתח כאמור לגביית חוב גבוה יותר שהתגבש, לאותה עת .

אינני מקבלת את טענת המערערים כי טעתה הרשמת עת לא שקלה הטענה כי תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין ובמסגרתו נכללו סכומים כמו דמי השכירות (בסך 526,575 ₪), 44 ימי איחור עבור חודש מרץ ו 13 ימי איחור עבור חודש אפריל (855,000 ₪) וכן חוב סחורות (1,932,138 ₪).
הרשמת לא נדרשה לטענה הנ"ל באשר כלל לא צוינה במסגרת הבקשה בטענת פרעתי ולא בכדי. טענות אלו יפות לעצם ביצוע שטר החוב וככל שחשבו המערערים להתנגד לביצוע השטר היה עליהם לעשות כן במסגרת התנגדות שהוגשה במועד וכזו כנראה לא הוגשה.
משכך, בהעדר התנגדות כנ"ל עומד החוב בתיק ההוצאה לפועל ללא עוררין, כפוף לשאלת פירעונו.

17. המשיבה הסתמכה על סעיף 2.4 להסכם הפשרה עת ביקשה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד המערערים.
צדקה כבוד הרשמת בהטילה על המערערים את הנטל החל על חייב הטוען "פרעתי" והגם שלא צוין מפורשות כי לא עמדו בנטל הנ"ל ,נראה כי ההפניה לדברי המערער 1 שהודה כי לא בוצעו תשלומים על פי הסדר הפשרה מקימה את היסוד למסקנתה, כי במצב דברים זה נועד לתחולה סעיף הסנקציה. ודוק , אין המדובר בהוראת הסנקציה בגין הפרת הסדר הפשרה ( סעיף 6.1 להסדר) , שהוא נפרד ומתייחס בין היתר להוראות ההסדר הנ"ל.
סעיף 2.4 להסדר הפשרה קובע:
"יובהר, כי אם המשיבה לא תעמוד בהסדרי התשלום המפורטים לעיל, אזי יחזור החוב לעמוד על הסכום המקורי, העומד על סך 1,708,863 ₪."

הרשמת קיבלה בהחלטתה את טענת המשיבה על פיה משלא עמדו המערערים בתנאי פסה"ד עומד החוב המקורי לפירעון בהתאם לסעיף 2.4 להסכם וכך הורתה.
לטענת ב"כ המערערים הסכום הנטען בסך של 1,708,863 ₪ הוא חוב שטרם התגבש ומתייחס לח ודשי השכירות שלאחר פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל תוך הנחה שהחוב לא יסולק במלואו. ואילו לגבי הטענה לפיצוי מוסכם בסך של 250,000 ₪ מכח הסכם הפשרה אזי סכום זה נועד להבטחת הסכם הפשרה ולא להבטחת חיובי הסכם השכירות לשלשה חדשים בגינם נפתח תיק ההוצאה לפועל.

הרשמת קבעה דבר תחולתו של סעיף הסנקציה מבלי לעמוד על משמעותו ונפקותו באשר המערערים לא טרחו ליתן הסבר מטעמם לכוונת הצדדים ביסוד הסעיף הנ"ל או מדוע אין לו תחולה בנסיבות. כל שעלה בידי המערערים להצביע בחקירת נציג המשיבה הוא ,כי אינו מסכים לפרשנותם.
לא מצאתי הגיון בטענת המערערים על פיה הסכום הנקוב בסעיף הסנקציה מייצג את החובות העתידיים של המערערים אם לא יעמ דו בתשלומי חודש יוני ויולי 2016. אין שיעור דמי השכירות לחדשים הנ"ל מתיישב עם טענה זו , לעומת טענת המשיבה המסתברת יותר ,כי נאותה להעמיד את החוב על סכומי הקרן של דמי השכירות לשלשת החדשים הנ"ל ובלבד שהמערערים יעמדו בתשלומי העתיד במועדם, שאחרת יושב הסכום המקורי על כנו.
משכך, נראה שלא עלה בידי המערערים להוכיח כי החוב בתיק ההוצאה לפועל נפרע מעצם ביצוע התשלום לשלושת חודשי השכ ירות הנ"ל.

18. טעם נוסף לבקשה בטענת פרעתי נעוץ היה בהסתמכות המערערים על הוראת סעיף 12 בהסדר הפשרה, המביע כאמור, התחייבות של המשיבה לבטל את הליך ההוצאה לפועל התלוי ועומד נגד המערערת לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.
כבוד הרשמת מצאה לקבל את עמדת המשיבה, בנסיבות העניין, בהתבסס על לשון הסעיף כפי שיש לפרשה על פי סעיף 25 לחוק החוזים.

סעיף 12 להסכם מורה:
"לאחר מתן החלטה של בית המשפט אשר תתן תוקף של פסק דין להסכם זה, המבקשת תבטל את הליך ההוצאה לפועל התלוי ועומד נגד המשיבה."

הרשמת בחרה אחד מתוך כללי הפרשנות בדיני חוזים והוא בחינת לשון ההסכם, שלטעמה נמצאה ברורה.
ב"כ המערערים טען כי היה על הרשמת להיזקק לכלל הפרשנות נגד המנסח הואיל והמערערים לא היו מיוצגים בעת כריתת ההסכם.

בצטטה את סעיף 25 לחוק החוזים קבעה הרשמת כי לשון החוזה ברורה.
יוטעם כי גם אם היה מקום לספק, שכן מחד הכתוב מאזכר הליך ולא הליכים ומאידך מצוין הליך ההוצאה לפועל בה' הידיעה - בנסיבות כאן מסקנת הרשמת נכונה, אם כי לא מ כל טעמיה.

על מנת ליתן פרשנות לסעיף הנ"ל יש להידרש לכללי הפרשנות חוזיים המפנים, כמו גם סעיף 25 לחוק החוזים לאומד דעת הצדדים, כפי שהוא משתמע מהחוזה ומנסיבות העניין.
מסקנת המערער 1 כי לשון הוראת סעיף 12 הנ"ל מאפשרת גם את הפרשנות לפיה כנגד קיום חלקי של הסדר הפשרה ולאחר מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, ייסגר תיק ההוצל"פ שנפתח לביצוע שטר החוב, היא סובייקטיבית אך א ינה מתיישבת עם כלל הוראות החוזה, תכליתו והתנהגות הצדדים לפיו.
ראשית, המערער 1 ( בקשה בטענת פרעתי) הצהיר על הבנתו בדבר התחייבות המשיבה לסגור התיק ולא על הסכמת שני הצדדים לכך ורק בחקירתו טרח להרחיב את הגרסה ולטעון להסכמה.
שנית, התשלום בגין דמי השכירות בוצע עוד טרם מתן תוקף להסדר ע"י ביהמ"ש ואילו סעיף הסנקציה שנקבע ע"י הצדדים משיב את החוב המקורי על כנו , למקרה של הפרה, לכן אינו מתיישב עם הסכמה לסגירת התיק.
שלישית, כנגד המערערים היה תלוי ועומד הליך יחיד של עיכוב היציאה בלבד, שבוטל ע"י המשיבה.

19. זאת ועוד, המשיבה העלתה טענה כבדת המשקל לפיה " החייבים כופרים בהסדר הפשרה וטוענים לבטלותו, ולכן אין הם רשאים להסתמך עליו". כלומר, נוכח כך שהמערערים הגישו ביום 21.1.18, תביעה לביטול הסדר הפשרה, לבית משפט השלום בתל אביב - ת"א 46018-01-18, אין הם יכולים לטעון טענות מכוחו במסגרת ההליך שבפניי, כמו הטענה לפיה סגירת תיק ההוצל"פ לביצוע השטר מוצדקת נוכח הוראת סעיף 12 בהסדר הפשרה.
שאלת ההשתק השיפוטי נדונה לא אחת בפסיקה. כך למשל, זה מכבר בעניין ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון ( קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.07) (פסקה ל"ח) נאמר בהקשר זה:
"...כלל ההשתק השיפוטי עיקרו שאין אדם יכול לטעון דבר והיפוכו, ובלטינית – ' quod approbo non reprobo' ('מה שמכירים בו אי אפשר להתנכר לו')... כלל זה עשוי לחול מקום בו אחד מבעלי הדין טוען טענות סותרות מן הבחינה העובדתית או המשפטית, אף אם מדובר בשני הליכים נפרדים... תכלית ההשתק השיפוטי היא, כדברי השופט גרוניס בעניין בית ששון הנזכר בע' 633, 'למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט... ומכורתו בעקרון תום-הלב, ....."
המערערים סומכים ידם על תוקפו של הסדר הפשרה כל עוד לא בוטל ,אך קשה להלום כיצד יבקשו ליהנות רק "מפירותיו" המטיבים עמם לשיטתם ,ולא מחיוביו.

20. לעומת כל האמור מצאתי להתערב בהחלטת הרשמת בנוגע לשאלת זקיפת התשלום.
אימוץ הוראות הסדר הפשרה לתיק ההוצאה לפועל מביא להחלת מלוא הוראותיו לרבות ההוראה שהתשלום הראשון ע"ח דמי השכירות הנ"ל( שנעשה עוד קודם להסדר) מהווה חלק מהחוב, ובוודאי שעה שהתשלום תואם את שיעור החוב בגין דמי השכירות לשלושת החודשים הנ"ל. על כן יש לזקוף את התשלום שבוצע ע"ח החוב בתיק ההוצאה לפועל.

21. טענה נוספת ולא פחות חשובה העלו המערערים בבקשה בטענת פרעתי, אשר לא מצאה ביטוי בהחלטת הרשמת והיא הטענה לקיזוז סכום הנזק שנגרם להם כתוצאה מנטילת סחורה וציוד ע"י המשיבה. עם זאת, גם המערערים מודים, כי בגין טענה זו הגישו תביעה כנגד המשיבה המתבררת עדיין ולכן כל עוד טענותיהם שנויות במחלוקת , ממילא לא ניתן לטעון לקיזוז כנגד החוב בתיק ההוצאה לפועל.

לסיכום
22. הערעור מתקבל בחלקו.
הסכום ששולם ע"י המערערים ייזקף לתיק ההוצאה לפועל במלואו.
יתרת החוב עד לגובה החוב בתיק ההוצאה לפועל (ולא למעלה מזה) תעמוד לפירעון כל עוד לא עוכבו ההליכים במסגרת ההתדיינות שבין הצדדים .
לנוכח התוצאה אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוחיי שוויקי
נתבע: יובל ירין ים
שופט :
עורכי דין: