ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'ילבר ובניו מפעלי מתכת בע"מ נגד צומת כ"ח בע"מ :

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקשת

ג'ילבר ובניו מפעלי מתכת בע"מ

נגד

המשיבות

1.צומת כ"ח בע"מ
2.אריזות מבחר 1973 בע"מ

החלטה

1. בפניי בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבות להסיג את גבולה של המבקשת במקרקעין המצויים במתחם התעשייה בצומת כ"ח, בוארכה של קריית שמונה הידועים כגוש 13499 חלקה 8 מגרש 9 (להלן: "הנכס" או "המבנה"), לאחר שהמשיבות או מי מטעמן פרצו למבנה, עקרו והרסו את קירות וגג המבנה, שהינו בחזקת המבקשת כנטען כבר שנים רבות, שם היא מאחסנת ציוד יקר ערך שלה. בבקשה עתרה המבקשת גם למתן צו עשה זמני המורה למשיבות להשיב על חשבונם את המבנה לקדמותו, באופן שיושב כיסוי גג המבנה והמעטפת. לבקשה צירפה המבקשת תמונות של המבנה מלפני ואחרי מעשי ההרס של המשיבות, וכן נספחים נוספים.

2. ביום 6.6.18 נעתרתי לבקשה באופן חלקי במעמד צד אחד, נתתי צו מניעה ארעי כמבוקש, לא נעתרתי לבקשה לצו עשה, וקבעתי דיון במעמד הצדדים. המשיבות הגישו תגובות מפורטות מטעמן, וכן צירפו לתגובותיהן מסמכים ונספחים, וכן תמונות מהמבנה. המבקשת הגישה תשובה לתגובות, וצירפה לה תצהיר נוסף.

3. בבקשה ובתצהיר נטען כי המבקשת מחזיקה בנכס נשוא המריבה במשך 25 שנה, וכי היא מחזיקה בו מכוח רשות בלתי הדירה. היא טענה כי מעשי המשיבות מהווים עשיית דין עצמי, טרם בירור הזכויות בנכס, ותוך הסגת גבולה של המבקשת, ומבלי שפנו קודם לכן למבקשת בכל פנייה או דרישה. היא טענה כי המשיבות ידעו כי המבקשת מחזיקה בנכס ונמנעו מלפנות אליה, וניצלו את חופשת חג השבועות האחרון וביצעו את הפלישה וההרס.

4. בעקבות מעשי המשיבות פנתה המבקשת באמצעות מנהלה מחוסר ברירה לבית המשפט בקרית שמונה בבקשה למניעת הטרדה מאיימת, ניתן צו במעמד צד אחד, ואף התקיים דיון במעמד הצדדים. המבקשת טענה כי דרוש מתן סעד זמני כדי לשמור על מצב קיים במשך שנים, עד לבירור הזכויות בנכס.

5. מאידך, פירטו המשיבות בתגובותיהן כי משיבה 2 רשומה בספרי רמ"י כבעלת זכות החכירה לדורות בנכס, ואשר הוקנתה לה על פי חוזי חכירה לדורות, שהאחרון בהם מיום 19.3.18 למשך 49 שנה.

6. הן טענו כי הזיקה בין המבקשת לנכס החלה בחוזי שכירות שנערכו בין חברת מבואות החרמון לפיתוח מושבי הגליל בע"מ (להלן: "המשכירה") לבין המבקשת החל מיום 21.9.92 עד יום 31.10.98 למטרת עבודות מתכת. גם באותם מועדים הייתה משיבה מס' 2 החוכרת לדורות של הנכס אלא שחוזי השכירות נערכו בין המבקשת למשכירה מהטעם שמשיבה מס' 2 הייתה משולבת באותה תקופה בחברת המשכירה, וענייניה נוהלו אז ע"י המשכירה.

7. הן טענו כי עם סיום חוזי השכירות דלעיל, לא חודשה תקופת השכירות, אך המבקשת המשיכה להחזיק בנכס ללא זכות, מבלי להסדיר עניין זה, ובלי כל תשלום בגין אותה חזקה. ביום 28.6.11 שלחה משיבה מס' 2 למבקשת מכתב דרישה בו הועמדה המבקשת על היותה מסיגת גבול ופולשת, ונדרשה לפנות את הנכס. לאחר מועד זה אף החלה משיבה מס' 2 להיות המחויבת לתשלום ארנונה בגין הנכס, ואף שילמה מסים אלו בסכום מצטבר של 181,009 ₪ לפי המסמכים שצורפו.

8. ביום 14.9.17 נערך הסכם מכר בין שתי המשיבות, בו מכרה משיבה מס' 2 את זכויותיה בנכס למשיבה מס' 1, ומלוא התמורה שולמה למשיבה 2, ובהתאם לכך נמסרה החזקה בנכס לידי משיבה מס' 1.

9. ביום 18.6.18 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו הסכימו ב"כ הצדדים לוותר על חקירת המצהירים ולסכם בעל פה את טענותיהם, וכך היה.

דיון והכרעה:
10. על מנת שבעל דין יזכה בסעד זמני מן היושר, עליו להוכיח כי יש בידיו זכות לכאורה המזכה אותו בסעד כאמור, תוך התערבות בית המשפט בשלב מקדמי ועל סמך תשתית ראייתית חלקית. כן עליו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וכי אין מניעה מדיני היושר להיעתר לבקשה.

זכות לכאורה:
11. השאלה כעת היא אם קיימת למבקשת זכות לכאורה שמכוחה ניתן לקבל סעד זמני, היינו אם הייתה למבקשת חזקה כדין בנכס, ומהו המקור של אותה חזקה.

12. עיינתי בבקשתה של המבקשת על נספחיה, וכן עיינתי בתגובות המשיבות על נספחיהן, ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים. מכל אלו הגעתי למסקנה כי לא הוכחה זכות לכאורה שמכוחה יתערב בית המשפט בשלב מקדמי זה באמצעות סעד זמני מן היושר.

13. לא מצאתי כל אסמכתא, הוכחה, ראייה, או אחיזה לטענה בדבר חזקה בנכס מכוח רשות בלתי הדירה. הטענה הועלתה בעלמא, ללא ביסוס עובדתי או משפטי מינימלי, והמבקשת הסתפקה בלחזור שוב ושוב על הטענה של רשות בלתי הדירה, ללא פירוט או נימוק כלשהו.

14. במועד הדיון שהתקיים בפניי, שאלתי את ב"כ המבקשת על מקור הטענה של רשות בלתי הדירה, ואז הוא העלה לראשונה טענות עובדתיות חדשות, שלא בא זכרן בבקשה או בתצהיר, לפיהן כביכול במועדים שבהם שכרה המבקשת את המבנה, התגלעו חילוקי דעות בינה לבין המשכירה, בטענות כספיות שהיו למבקשת כנגד המשכירה, שמכוחן כביכול רכשה המבקשת לעצמה רשות בלתי הדירה להמשיך להחזיק בנכס.

15. מעבר לקושי המשפטי בטענה לרשות בלתי הדירה במקרקעין מוסדרים לאחר חקיקתו של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ובזהירות הראויה אציין כי גם לגופ ה לא הוכחה טענה זו ולו לכאורה. הטענה לא מצאה לה כל ביטוי בבקשה, והועלתה כאמור לראשונה במהלך הדיון בפניי. לא הונחה תשתית עובדתית או משפטית לטענה של רשות בלתי הדירה, לא צורפה אותה משכירה כצד להליך כאן, או לכתב התביעה, לא נומקו הטענות בדבר מחלוקת בין המבקשת לבין אותה משכירה עוד משנות התשעים, לא ברור אילו מחלוקות ואילו הסכמות היו בין המבקשת לבין אותה משכירה, לא ברור אם אותה משכירה הייתה מוסמכת כלל להעניק למאן דהוא רשות בלתי הדירה בנכס, או אם העניקה בפועל למבקשת רשות בלתי הדירה בנכס כנטען, כך שטענות המבקשת בעניין זה הועלו בעלמא, ללא כל בסיס.

16. אם כך נותרנו עם מקור אחד אפשרי לחזקת המבקשת בנכס, והוא חוזי השכירות שהיו לה בנכס בתקופה דלעיל. הנה לנו מצב בו החזיקה המבקשת בנכס בתקופה מיום 21.9.92 עד יום 31.10.98 מכוח שני חוזי שכירות שהיו בינה לבין המשכירה, ואשר הסתיימו מזמן ולא חודשו. אין עוד מחלוקת כי המבקשת כבר מזמן אינה מנהלת עסק של מפעל מתכת במ בנה, וספק כלל אם היא פעילה לפי טענת משיבה מס' 1.

17. חוזי השכירות היו במפורש חוזי שכירות בלתי מוגנת, לזמן קצוב, ולהפעלת מפעל מתכת במבנה ע"י המבקשת. תקופת השכירות תמה מזמן, ולא חודשה, ו עולה מהנתונים בפניי כי המבקשת הפסיקה להפעיל מזמן עסק של מפעל מתכת במבנה, אך השאירה שם מכונות וחפצים נוספים משרידי הע סק שהיה לה.

18. אם המבקשת יצאה מהמושכר, הנכס, מלפני שנים רבות, והשאירה בו שרידי העסק הקודם שלה, ולמעשה השתמשה בנכס ללא רשות כמחסן לצורך השארת מכונות וציוד משרידי העסק הקודם שלה, אין להסיק מכך כי היא החזיקה בנכס. השארת חפצים ללא רשות בנכס המושכר לאחר סיום תקופת השכירות, על פני הדברים לא יכולה להיחשב כחזקה כדין המזכה בכל סעד זמני למבקשת, גם אם הותירה המבקשת את המפתחות בידיה, וגם אם השאירה על קירות הנכס מבחוץ את השלטים שלה.

19. יתרה מכך, אין מחלוקת כי המבקשת לא שילמה בגין הנכס למשיבה מס' 2, או לכל גוף אחר, דמי שכירות או דמי שימוש ראויים כלשהם במשך שנים רבות . אין גם מחלוקת כי המבקשת לא שילמה למועצה האזורית מיסים וארנונה במשך השנים, ואף לפי האישור שצורף לבקשה עצמה, עולה כי משנת 2011 ועד היום, משיבה מס' 2 היא שרשומה במועצה האזורית כמי שמחזיקה בנכס, ומשלמת או אמורה לשלם את הארנונה בגינו.

20. ב"כ המבקשת העלה שוב ושוב את הטענה שכיכול משיבה מס' 2 כבעלים של הנכס או בעלת הזכויות בו, ידעה על החזקה של המבקשת בנכס, ואף ראתה את אנשי המבקשת במקום, או לכל הפחות הייתה אמורה לדעת על חזקה זו, ולא נהגה כבעלים סבירים של הנכס. כנגד משיבה מס' 1 טוענת המבקשת כי התרשלה בכך שלא בדקה פיזית את הנכס טרם רכישתו ממשיבה מס' 2.
טענה זו ברמה העובדתית לא הוכחה כראוי, והיא סותרת את המסמכים המעידים על כך שמשיבה מס' 2 היא שנוטלת אחריות על הנכס מול הרשויות. גם בהסכם בין שתי המשיבות, דאגה משיבה מס' 2 להסדיר בהסכם את האחריות לסילוק פולשים או מסיגי גבול אחרים בנכס, ללא כל התייחסות למבקשת. לא הוכחה ידיעה או הסכמה מצד משיבה מס' 2 לחזקה הנטענת של המבקשת בנכס. מפגש אקראי בין מנהל המשיבה למנהל המבקשת או מי מטעמו בקרבת המקום אינה יוצרת לא ידיעה ולא הסכמה לאותה חזקה נטענת.

21. הנטל לא מוטל על המשיבות להוכיח שאין למבקשת חזקה או זכות בנכס כפי שב"כ המבקשת מעלה בטיעוניו. הנטל גם לא מוטל עליהן להוכיח כי נהגו כראוי עובר לכריתת ההסכם ביניהן. הנטל מוטל על המבקשת להוכיח שיש לה זכות חזקה כדין בנכס שמזכה אותה בסעד הזמני, ואת זה כשלה המבקשת מלהוכיח.

22. בנסיבות אלו, ומשלא הוכחה חזקה כדין למבקשת בנכס, הרי שיש להתייחס לנכס כאל נכס ריק, אשר לגביו נחתם ההסכם בין שתי המשיבות, שמזכה את משיבה מס' 1 בקבלת חזקה בו, כפי שניסתה אכן לעשות. בהתאם לכך, אינני מקבלת את הטענה שנעשה כאן ניסיון לעשיית דין עצמי לשינוי המצב בשטח, אשר מחייב או מצדיק כביכול את התערבות בית המשפט בסעד זמני.

23. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. אין חולק לגבי זכותה הקניינית של משיבה מס' 2 בנכס, שמכוחה כרתה הסכם מול משיבה מס' 1 עם כל ההשלכות הכרוכות בכך. בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי האינטרס של המבקשת להשאיר במקום את שרידי העסק הקודם שלה גובר על האינטרס של בעלת זכות הקניין, משיבה מס' 2, בנכס, מלמלא את התחייבויותיה על פי ההסכם מול משיבה מס' 1. גם בתחרות האינטרסים של משיבה מס' 1 מול המבקשת, ידה של משיבה מס' 1 על העליונה. משיבה מס' 1 כרתה הסכם בתוקף עם בעלת הזכויות הקנייניות של הנכס, שילמה את מלוא התמורה הנדרשת, וזכותה גוברת על הזכות הנטענת של המבקשת כשוכרת לשעבר של הנכס.

24. אם תידחה בקשתה הרי הנזק המקסימלי שייגרם למבקשת הוא עלות העברת הציוד והמכונות במקום למקום אחסון אחר, ודמי האחסון של ציוד זה (שממילא הייתה חייבת בו בכל מקרה אם זה בנכס או בכל מקום אחר), נזק כספי בלבד בר תביעה ככל שתוכח זכות כלשהי של המבקשת בנכס.

25. מעבר לכל אלו שוכנעתי כי חל שיהוי בלתי מוסבר ובלתי סביר בהגשת הבקשה הנדונה. אם הפלישה וההרס הנטענים אירעו כנטען בחג השבועות, לא ברור מדוע השתהתה המבקשת בהגשת הבקשה עד יום 5.6.18.
יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבקשת הציגה בפני בית המשפט בבקשתה תמונה חלקית ביותר לגבי מצב הנכס, הזכויות בנכס, הזיקה של המבקשת לנכס וכו', ועל סמך תמונה חלקית ביותר ואף בלתי מדויקת, זכתה היא בצו מניעה ארעי במעמד צד אחד. בעל דין הבא בשעריו של בית המשפט בבקשה לסעד זמני מן היושר, חייב לנהוג בניקיון כפיים ובגילוי נאות לכל העובדות הרלוונטיות על מנת לפרוס בפני בית המשפט את התמונה המלאה, מה שלא נעשה ע"י המבקשת.

26. לסיכום, אני דוחה את הבקשה, מורה על ביטול הצו שניתן ביום 6.6.18, ומחייבת את המבקשת לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

27. ב"כ המבקשת יגיב לבקשת משיבה מס' 1 להפקדת ערובה תוך 30 ימים. כתבי הגנה יוגשו תוך 30 ימים לאחר ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'ילבר ובניו מפעלי מתכת בע"מ
נתבע: צומת כ"ח בע"מ
שופט :
עורכי דין: