ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סיגל רבין נגד המוסד לביטוח לאומי :

22 מאי 2018
לפני:
כבוד השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר: יונה טילמן
נציג ציבור (מעסיקים) גב': לימור קסלר לדלסקי

התובעת:
סיגל רבין
ע"י ב"כ: עו"ד רויטל נבות

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענבל קמיור

החלטה

מבוא
לפנינו תביעת התובעת להכיר בפגיעה בגב שארעה לטענתה ביום 28.1.14 (להלן – האירוע התאונתי) כנובעת מתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 (להלן – החוק).
התובעת היא מורה לחינוך גופני לגיל הרך. לטענתה, במסגרת עבודתה היא עשתה מספר פעמים מועט בשנה שימוש במתקן שעשועים מתנפח המיועד לקפיצה של ילדים עליו ובתוכו. מידות המתקן כ-3 מטר לאורכו, גובהו ועומקו והוא שוקל כ- 30 ק"ג (להלן - המתקן). ביום 28.1.14 היא העבירה שיעור לילדים בגיל הרך, ללא נוכחות הורים (להלן –השיעור). במהלך השיעור כשהרימה את המתקן מעל ספסל תוך כדי הנפת המתקן חשה כאב עז בגבה (להלן - התאונה ). לטענת התובעת היא המשיכה את השיעור, גם אם לא התנהלה כרגיל ולא ביצעה קפיצות, זחילות, ריצות וכיוצ"ב. כתוצאה מכאב הגב הודיעה לגב' דגנית מנהלת הסטודיו (להלן - מנהלת הסטודיו), אשר ישבה מחוץ לסטודיו בפינת העבודה שלה, כי מפאת כאב גב פתאומי היא לא מסוגלת לסחוב את המתקן בחזרה למכוניתה ומשכך היא משאירה אותו בסטודיו ותשוב לקחתו בהמשך. עוד טוענת התובעת כי מספר ימים טיפלה בעצמה באמצעות משככי כאבים וכדורים תוך שהיא לא עובדת ונעזרת בצוותה כדי שיחליף אותה. ביום 12.2.14 פנתה לראשונה לרופאה בשל כאבי הגב. כאבי התובעת הלכו והחמירו ולבסוף באוגוסט 2015 אף נותחה בגבה.
הוכחות התקיימו ביום 11.7.17 ובמהלכן נחקרה התובעת על תצהירה. כן נחקר על תצהירו עד מטעם התובעת, מר ערב לייב (להלן – מר לייב).
טענות הצדדים בתמצית
עיקר טענות התובעת
התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, חרף העובדה שלא היו לתאונה עדים (למעט ילדים בני כשלוש שנים) ועל אף שאופי הפגיעה בתאונה היה כזה שלא הצריך, לתחושת התובעת באותו מועד, טיפול רפואי דחוף.
התובעת נחקרה על ידי חוקר הנתבע (להלן – הנתבע או המוסד) ביום 22.1.15 (ההודעה לחוקר צורפה לכתב ההגנה ותכונה להלן – ההודעה). אירוע התאונה תואר ע"י התובעת באופן עקבי וזהה הן בהודעה, הן בתצהירה והן בעדותה בבית הדין. העובדה שכל הפרטים הנילווים לא נרשמו בכל רישום אינה פוגמת במהימנות, שעה שסיפורה של התובעת, בכל הקשור לליבת האירוע נותר עיקבי ותואם.
בנוסף מלוא הנסיבות מצביעות על קרות התאונה במהלך העבודה – התובעת הגיעה לשיעור עם המתקן הכבד, עובדה המצביעה על כך שלא סבלה מכל בעיה בגב עובר לשיעור ועזבה את השיעור בלי המתקן. עדותו הכנה של העד מטעם התובעת תמכה לגרסתה. התובעת, הייתה ספורטאית כל חייה, לא סבלה מעולם מכאבי גב או ממגבלות כלשהן ולאחר האירוע התאונתי חדלה להתעמל ונדרשה לטיפולים קשים ואף לניתוח בגבה.
התובעת סיפקה הסבר מהימן לעובדת אי ציון קרות האירוע התאונתי במסמך הרפואי הראשון. עוד סיפקה התובעת הסבר מהימן לכך שלא הובאה לעדות מנהלת הסטודיו.
עיקר טענות הנתבע
לטענת הנתבע התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה לכך שאכן התרחשה תאונה כהגדרתה בחוק. הנתבעת לא הביאה אסמכתא לעצם קיומו, החזקתו ותיאורו של המתקן שכתוצאה מהרמתו היא נפגעה.
התובעת לא הזמינה לעדות את מנהלת הסטודיו, על אף שאין לתובעת קשרים עסקיים עימה ועל פניו אין סיבה לאי הזמנתה לעדות. ישנן סתירות עובדתיות בגרסת התובעת לגבי מה שאמרה למנהלת הסטודיו. כך בכתב ההגנה נאמר שהודיעה על פגיעה בגב "עקב ניסיון הרמת המתקן"; בתצהיר התובעת נכתב שנמסר למנהלת הסטודיו כי כאב הגב מקורו " שכנראה מתחתי שריר בגב כתוצאה מהרמת המתקן המתנפח" ובחקירתה הנגדית העידה "ש. את אמרת לה בוודאות שכואב לך הגב בגלל המתנפח? ת. לא. אני לא סיפרתי לה כתוצאה ממה, אני רק אמרתי לה שכואב לי הגב ואני לא מרגישה טוב" [עמ' 8 ש' 27-28].
כן יש פער בין גרסת התובעת לגבי התנהגותה עם קרות התאונה ועד עזיבתה את הסטודיו בכתבי בית הדין מטעמה ובחקירתה הנגדית לבין עדותה לחוקר המוסד כמפורט בהודעה [עמ' 5 ש' 110 להודעה].
העד היחיד שהביאה התובעת הוא מר ערן לייב, שאינו אובייקטיבי גם בהתחשב בכך שעבד אצל התובעת בתקופה הרלבנטית ועדותו הייתה נסיבתית כיוון שהוא לא נכח באירוע וכן חלו סתירות בעדותו.
התובעת סתרה עצמה לגבי נסיבות האירוע. כך בחקירתה על ידי חוקר המוסד טענה "הנחתי את המתקן על הספסל בהנפה. התפניתי לילדים ולאחר מכן הורדתי את המתקן מהספסל לרצפה ואז חשתי בכאבי גב" [עמ' 5 ש' 114-116].
מההודעה עולה כי התובעת אף מסרה גרסה שונה בטופס התביעה שהוגש לנתבע.
בתצהירה מסרה התובעת גרסה שונה לפיה "במהלך השיעור השני רציתי להשתמש במתקן המתנפח, ולצורך כך הרמתי אותו מעל ספסל שהיה שם לצורך הפעילות. תוך כדי ההנפה של המתקן הרגשתי כאב חד בגב" [ס' 10 לתצהיר התובעת].
התובעת שנפגעה לטענתה ביום 28.1.11 פנתה לטיפול רפואי רק ביום 12.2.14 – שבועיים לאחר התאונה. בתיעוד הרפואי הראשון לא מצוין דבר אודות התאונה. מאידך מצוין שהתובעת חזרה לרוץ ריצות של כ-7 ק"מ לאחר תקופה ארוכה בה הפסיקה לרוץ. כך גם בביקורה החוזר אצל ד"ר מאירי לא ציינה התובעת דבר אודות האירוע התאונתי.
דיון והכרעה
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא עצם קיומה של תאונה. הנטל להוכחת התאונה מוטל על התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104).
תאונת עבודה הינה אירוע "פתאומי" שניתן לאתרו במישור הזמן והמקום (עב"ל (ארצי) 6981-11-13 שלמה דרעי נגד המוסד לביטוח לאומי; דב"ע לא/5-0 עפרה ושדי נגד המוסד לביטוח לאומי, כפי שמאוזכר בדב"ע לג/0-157 כרמלה רביע נגד המוסד לביטוח לאומי (4/2/74) ובג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נגד בית הדין הארצי לעבודה (25/3/99)).
"הגדרת המושג "אירוע תאונתי" הקשור למחלות גב נדונה רבות בפסיקה, אולם, הן על פי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן על פי הגישה של צמצומה, חייב המבוטח להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה. השלב הראשון של הדיון במקרים הללו הינו הקביעה המשפטית, אם קיימת ראשית ראיה לאירוע תאונתי, שעל פיה ניתן לשאול מומחה רפואי אם קיים קשר בין אותו האירוע לבין הופעת או החמרת מחלת הגב ממנה סובל המבוטח" (דב"ע (ארצי) נה/0-181 המוסד לביטוח לאומי נגד נפתלי לפידות (14/12/95) ור' עוד דב"ע (ארצי) נו/0-288 אורי עמר נגד המוסד לביטוח לאומי (2/6/97)).
סבורים אנו כי בהתחשב בעדויות שנשמעו ובראיות שהוצגו עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח את עצם קרות האירוע התאונתי. נפרט.
בסעיף 10 לתצהירה ציינה התובעת כי "במהלך השיעור השני רציתי להשתמש במתקן המתנפח ולצורך כך הרמתי אותו מעל ספסל שהיה שם לצורך הפעילות. תוך כדי ההנפה של המתקן הגשתי כאב חד בגב". בחקירתה הנגדית שבה התובעת על גרסתה "עמד ספסל שהייתי צריכה להרים את המתנפח מעליו, הרמתי אותו והרגשתי כאב חד"..."את הספסל גררתי לאמצע ואז הרמתי את המתנפח מעל הספסל"[עמ' 6 ש' 25-26, עמ' 7 ש' 9]. גרסה זו אינה סותרת את גרסת התובעת בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה [נ/1] בו צויין כי "הרגשתי לפתע כאב חד מאוד בזמן הרמת משא (מתקן מתנפח)". גם בחקירתה בפני החוקר ציינה התובעת כי הרימה את המתקן "לשנייה, על מנת להעבירו מעל ספסל" [עמ' 4 ש' 105-106 להודעה] וכן בהמשך החקירה תיארה את התנהלותה "השטות של הרמת המתקן הכבד בהנפה" [עמ' 6 ש' 140 להודעה].
אכן, במסגרת החקירה על ידי חוקר המוסד ציינה התובעת, בין השאר, גרסה שאינה זהה באופן מדוייק לגרסאות האמורות לפיה "הנחתי את המתקן על הספסל בהנפה התפניתי לילדים. לאחר מכן הורדתי את המתקן מהספסל לריצפה ואז חשתי בכאב בגב" [עמ' 5 ש' 114-116להודעה]. לא מצאנו כי יש בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתה. סבורים אנו כי מדובר בהבדל דק אשר לא מצביע בהכרח על חוסר מהימנות של הגרסה. התרשמנו ממהימנות עדותה של התובעת, מכנותה ומהאותנטיות שלה ואף מצאנו לקבל את ההסבר של התובעת לפיו התיאור בהודעה אינו מתאר את השיעור הראשון, אלא שהיא תארה את כניסתה לסטודיו וכן את הפגיעה, אשר אירעה בשיעור השני שהעבירה [עמ' 7 ש' 31-33].
גרסתה של התובעת נתמכת בראיות נסיבתיות שונות אשר הוכחו בפנינו. כך לא נסתרה גרסתה של התובעת כי מדובר במתקן כבד שמשקלו כ 30 ק"ג [עמ' 7 ש' 14 וכן סעיף 5 לתצהיר מר לייב ועמ' 3 ש' 16-21]. עוד לא הופרכה הטענה כי התובעת לא נוהגת להביא את המתקן לשיעורים כדבר שבשגרה אלא שהיא מביאה אותם מספר פעמים בודדות בשנה [סעיף 9 לתצהיר התובעת, עמ' 3 ש' 6-8 לעדות מר לייב]. גרסתה של התובעת לפיה הביאה את המתקן לסטודיו ביום האירוע התאונתי אף היא לא הופרכה. מעדות זו עולה שעובר לקיומו של השיעור סביר להניח כי התובעת לא סבלה מכאב בגבה, שכן אם היתה סובלת מכאב בגב לא היתה מביאה דווקא ביום זה את המתקן הכבד לשיעור.
התובעת העידה כי בסיום השיעור לא לקחה עימה את המתקן מאחר וחשה כאב עז בגבה ולא היתה מסוגלת לסחוב את המתקן הכבד [סעיף 12 לתצהירה, עמ' 8 ש' 22]. עדות זו לא הופרכה ואף נתמכה בעדותו המהימנה של מר לייב, אשר העיד בסעיף 5 לתצהירו כי כאשר נזקק למתקן הוא הגיע לקחת אותו מהסטודיו [עמ' 4 ש' 11-12]. העובדה שהתובעת הגיעה לשיעור עם המתקן ויצאה מהסטודיו בסיום השיעור ללא המתקן תומכת באופן נסיבתי בקרות האירוע התאונתי במהלך השיעור .
מצאנו לקבל את עדות התובעת לפיה היא זוכרת בבירור את מועד האירוע התאונתי, מאחר וזה חל יום אחד לפני יום הולדתה [סעיף 20 לתצהיר התובעת].
בעובדה שהתובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק כשלושה שבועות לאחר האירוע התאונתי ובפניה זו לא ציינה דבר אודות תיאור האירוע אין לדידנו כדי לשמוט את הקרקע תחת תביעתה. מצאנו בנקודה זו לקבל את עדות התובעת אשר הסבירה שכמי שעוסקת בספורט לא מצאה לנכון לפנות לקבלת טיפול רפואי באופן מיידי וניסתה לטפל בעצמה בביתה באמצעות ממשחות וכדורים. בסיכום הביקור אכן מצויין "ללא ביקור מ 2008" רישום התומך בטענה כי התובעת לא נהגה לפנות לטיפול רפואי. בנסיבות הענין הספציפי אף מצאנו לקבל את הסברה של התובעת בסעיף 16 לתצהירה לפיה לא סיפרה לרופאה על האירוע התאונתי "למרות שכך היה באמת. אני חשבתי, באותו זמן, שעשיתי פעילות מאומצת כנראה לאורך מספר ימים ומאותו שיעור כנראה העומס המצטבר על השריר היה רב וגרם למתיחה הקשה והסופית של השריר". עדותה של התובעת לפיה עובר לאירוע התאונתי הייתה ספורטאית לא הופרכה. אכן יש חשיבות רבה למצויין במסמכים הרפואיים, אולם אלה אינם חזות הכל (עב"ל (ארצי) 176/99 גרץ דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי (16.07.2002 ). סבורים אנו כי בנסיבות הענין עלה בידי התובעת, בעדות מהימנה ואותנטית ליתן הסבר משכנע מדוע לא ציינה בפני הרופאה מיד עם הגיעה לטיפול הראשון את עובדת קרות האירוע התאונתי, וזה מופיע לראשונה רק במסמך מאוחר יותר שהונפק על ידי האורטופד. [נ/4]
אשר לטענה שהתובעת לא הציגה אף אסמכתא לקיומו, אחזקתו או תיאורו של המתקן – מקובלת עלינו טענת התובעת לפיה לא שמרה אסמכתא כיוון שעברו מספר שנים מאז שרכשה אותו [עמ' 8 ש' 12-16]. תיאור המתקן על ידי התובעת מתיישב עם תאורו על ידי מר לייב [עמ' 3]. מצאנו את עדותו של מר לייב מהימנה וחרף העובדה שהוא עובד אצל התובעת איננו סבורים כי אין לייחס משקל לעדותו.
באשר לאי זימונה של מנהלת הסטודיו לעדות – מצאנו לקבל את עדותה המהימנה של התובעת, אשר הסבירה כי מנהלת הסטודיו חתמה על תצהיר אצל אולם ביקשה בסופו של יום לא להגיע לעדות בשל נסיבות אישיות [עמ' 10 ש' 1-5]. באשר לאי זימונם של עדים נוספים, הרי שהתובעת הצהירה כי לא היו עדים לתאונה, למעט ילדים בני כשלוש. בנסיבות אלה אין לזקוף לחובת התובעת אי הבאת עדים נוספים.
שוכנענו מכנות עדותה של התובעת ומהימנותה. סבורים אנו כי ראיות נסיבתיות תומכות בגרסת התובעת באופן שעלה בידיה להרים את הנטל הדרוש על מנת להוכיח את עצם קרות האירוע התאונתי.
בנסיבות אלה יש מקום למנות מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת בגבה לבין האירוע התאונתי, על יסוד העובדות הבאות:
התובעת ילידת 1968 מורה לחינוך גופני לגיל הרך.
ביום 28.1.14 בשעות אחה"צ התובעת העבירה שיעור לילדים בני כשלוש בסטודיו (להלן – הסטודיו ו השיעור). התובעת הביאה עימה לשיעור מתקן מתנפח שמידותיו כ-3 מטר לאורכו, גובהו ועומקו והוא שוקל כ- 30 ק"ג (להלן - המתקן).התובעת עשתה שימוש במתקן במסגרת השיעורים אותם העבירה מספר פעמים מועט בשנה.
התובעת גררה את המתקן על הרצפה מהרכב לסטודיו.
כאשר הגיעה לסטודיו העבירה התובעת שיעור בן כחצי שעה לילדים צעירים ולאחר מכן העבירה שיעור בן כ 45 דקות לילדים גדולים יותר בני כשלוש.
במהלך השיעור השני , עת הרימה התובעת את המתקן מעל ספסל שהיה בסטודיו, חשה כאב עז בגבה (להלן – התאונה).
התובעת המשיכה להעביר את השיעור גם לאחר התאונה, אם כי לא היתה מסוגלת לקפוץ, לזחול, לרוץ ולהתנהל כרגיל.
מקרות התאונה סבלה התובעת כאבים עזים בגבה ועברה טיפולים רפואיים, הכל כתואר בתיעוד הרפואי.
עובר לתאונה התובעת ניהלה אורח חיים ספורטיבי, ובין היתר, נהגה לרוץ, לשחות לרכב על אופניים.
הצדדי ם רשאים להגיש תיעוד רפואי נוסף (ו/או לבקש הזמנת חומר רפואי ממוסד רפואי נוסף) – עד יום 17/6/18. לאחר מועד זה יישלח התיק הרפואי למומחה, על יסוד המסמכים המצויים במערכת הממוחשבת בבית הדין.
לאחר קבלת מלוא החומר הרפואי לתיק תינתן החלטה נפרדת על מינוי מומחה.
התיק יובא לעיון ביום 18/6/18.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ח, (22 מאי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נ.צ. עובדים
מר יונה טילמן

כרמית פלד, שופטת
אב"ד

נ.צ. מעסיקים
גב' לימור קסלר לדלסקי


מעורבים
תובע: סיגל רבין
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: