ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק זמיר נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המבקש: יצחק זמיר

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשה למשפט חוזר

תאריך הישיבה: ב' באייר התשנ"ח (28.4.98)

בשם המבקש: עו"ד שמואל פלישמן

בשם המשיבה: מר אליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד אפרת ברזילי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ד. ברלינר, ש. גדות וצ. גורפינקל) בביצוע מעשי אונס ומעשים מגונים בבנותיו הבוגרות, הלוקות בשכלן. כמו-כן הורשע בהטרדת עד, ובהפרת הוראה חוקית, זאת עקב שיחות טלפון שקיים עם בנותיו במהלך החקירה, תוך הפרת התחייבות עליה חתם. בית המשפט המחוזי גזר עליו שלוש שנות מאסר בפועל ושמונה עשר חודשי מאסר על תנאי. ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל חומרת עונשו נדחה על-ידי בית משפט זה (כבוד השופטים א' מצא, מ' חשין וד' ביניש) ביום 8.1.97.

2. מונחת בפני בקשה לקיום משפט חוזר. הבקשה מסתמכת על תמלילי שיחות שקיימה (ב- 10/97) אשת המבקש עם שתי בנותיה, קרבנות האונס והמעשים המגונים. על פי תמלילי שיחות אלה (הקלטות עליהן הוקלטו, לפי הנטען, השיחות לא הובאו בפני) מתכחשות הבנות לטענתן הקודמת, לפיהן אנס אותן האב וביצע בהן מעשים מגונים. לטענת המבקש, ממוטטים תמלילים אלה את הבסיס להרשעתו ולפיכך נתקיימו בבקשתו תנאי סעיף 31 (א) (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. אי-לכך דורש המבקש, כי בנותיו יוזמנו למתן עדות ולמתן התייחסותן לתוכן התמלילים, וכי על בסיס תוצאותיו של בירור זה ייבחנו הראיות שהובילו להרשעתו.

3. היועץ המשפטי לממשלה, שהגיש את חוות דעתו בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט (סדרי הדין במשפט חוזר), התשי"ז1957-, מתנגד לעריכתו של משפט חוזר. עיקרי טיעוניו הם אלה: בפני בית המשפט הוצג תמליל לקוני ומגמתי של שיחה שקיימה אשת המבקש (לגביה חיווה בית המשפט המחוזי דעה ביקורתית בגזר דינו) עם בנותיה הלוקות בשכלן, וזאת כשלוש שנים לאחר מועד ביצוע העבירות בהן הורשע המבקש. המבקש לא המציא לבית המשפט או ליועץ המשפטי לממשלה את הקלטות המקוריות שעל גביהן הוקלטו שיחותיה עם בנותיה. כנגד כל החסרים והליקויים הללו ניצבות עדויות הבנות בבית המשפט המחוזי, עדויות שנמצאו מהימנות על ידי המותב שדן את המבקש, ואשר עובו ונתמכו בעדויות אנשי המקצוע שטיפלו בבנות במועדים הרלוונטיים. בטיעונים בעל-פה בפנינו, חזרה בה באת כוח היועץ המשפטי לממשלה מהטענה בדבר הקלטות המקוריות.

4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כאמור, מסתמך המבקש על הוראת סעיף 31(א)(2) לחוק, לפיה יורה נשיא בית המשפט העליון על קיום משפט חוזר אם "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;". באשר לטיבן ולמשקלן של עובדות וראיות אלו נקבע בפסיקה:

"למותר להדגיש כי על ידי נקיטת לשון "עובדה חדשה" או "ראיה חדשה" לא נתכוון המחוקק לכל טענה אשר בעצם השמעתה הופכת כביכול לראיה חדשה אלא הכוונה לעובדה או לראיה אשר יש בה אמינות לכאורית. הרי מדובר על הליך שיפוטי שנסתיים כבר ואשר ההכרעה בו מעוגנת במערכת ראיות שהיתה אמינה בעיני בתי המשפט בפניהם היא נפרשה. כאשר מבקשים לחדש את הדיון מראשיתו לא די בהשגה על התוצאה או בהעלאת טענה המצביעה על אפשרות קיומה של מערכת עובדות חילופית. אין גם להסתפק בכך שמי שמעורב בענין מעלה תיזה עובדתית חדשה; צריך להיות בהקשר או בנסיבות דבר כלשהו המעניק לעובדות או לראיות החדשות בהן מדבר סעיף 31(א)(2) אמינות לכאורית המצדיקה שקילתן מחדש ליד מערכת הראיות הקודמת. הווה אומר, מי שמחליט על המשפט החוזר איננו פועל פעולה אוטומטית המעוגנת אך ורק בקיומה או העלאתה של טענה עובדתית אלא עליו גם לבחון אם העובדה או הראיה כאמור בסעיף 31(א)(2) שוקלות דיין, על מנת להצדיק ביטולו של הליך שנסתיים כדי להחזיר את הגלגל אחורה." [מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (3) 498, 500-501, וראה גם: מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, פסקה 35].

מקובלת עלי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה תוקפם הראייתי של התמלילים המצורפים לבקשה, כמות שהם, הוא מעורער ומוגבל ביותר. זאת מן הטעמים הבאים: ראשית, התמליל שהוגש לבית המשפט הוא לקוני ולא ניתן להבין ממנו מה קדם לדברים המתומללים ומה נאמר לאחריהם. למותר לציין, כי לנתונים אלה חשיבות של ממש, בפרט נוכח העובדה שההקלטות נערכו, לפי הנאמר בבקשה, על יד אשת המבקש, אם הבנות, ונוכח ליקוייהן השכליים של הבנות (גם העובדה שהמבקש הורשע בהטרדת עד - עקב שיחות שקיים עם בנותיו עובר להגשת כתב האישום נגדו אינה מקלה את הנטל המוטל עליו); שנית : אפילו לא היה די בכך כדי לערער את טענת המבקש ולאיין את משקל הראיות עליהן הוא מסתמך, הרי עיון בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי, שהתרשם מן הבנות באופן בלתי-אמצעי, מעמיד את הטענות בהקשרן הראוי. בהכרעת דינו קובע בית המשפט (מפי השופטת ד. ברלינר):

"יהא המינוח המקצועי לגבי רמת הפיגור של השתיים אשר יהא, לא יכול להיות ספק כי השתיים מפגרות באופן קשה ובולט הניכר כבר ממבט ראשון... כשלעצמי, על סמך התרשמותי בלבד משתי המתלוננות (ואף בלי להתייחס לחווה"ד של אנשי המקצוע) דעתי הינה כי אף אחת מהשתיים אינה מסוגלת לחשיבה שיש בה משום תכנון שניים שלושה צעדים קדימה, כגון החלטה להעליל עלילה על אי מי, כדי שהלה יוענש, וכיו"ב. אפילו היתה מי מהשתיים מסוגלת לכך - אין לי ספק כי הדבר היה מתגלה בשתיים-שלוש שאלות פשוטות ובסיסיות, וחשיפתת השקר היתה קלה כלקיחת צעצוע מידי ילד. התרשמותי הברורה היתה כי אף אחת מהשתיים גם אינה יכולה ל"פנטז" (מונח שהסניגור הרבה לחקור עליו) או לדמיין דברים ולתרגם אותם לתיאור קונקרטי של מעשים שהתרחשו כביכול. במובן מסויים - הפיגור במקרה זה יוצר שסתום כמעט בלתי עביר כנגד האפשרות שהשתיים בדו דברים מלבן. ועל כל אלה: אפילו הייתי מרחיקה לכת ויוצאת מנקודת ההנחה שמי מהן מסוגלת להמציא סיפור ולדבוק בו חרף חקירה נגדית, ודאי שאף אחת מהן לא היתה מסוגלת לחקות סימנים פיזיולוגיים שלדעת אנשי המקצוע אכן מצביעים על טראומה מינית." (עמ' 2-3 להכרעת הדין).

כאמור, מתווספות להתרשמות זו גם עדויות רבות של אנשי מקצוע שונים, פסיכולוגים, מורים ומטפלים, שטיפלו בבנות וחיוו דעתם בדבר ליקוייהן השכליים הקשים של הבנות, בדבר תגובותיהן המילוליות וההתנהגותיות המתקשרות לאירועים נשוא כתב האישום ובדבר אמינות דבריהן, בבית המשפט ומחוצה לו. כך העידה המטפלת הישירה בבת המבוגרת יותר על דברים ששמעה מפי המבקש, לפיהם הוא מורה לבתו שלא לספר למטפלת דבר, שכן "זה סוד בינינו" (עמ' 8 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). עוד סיפרה המטפלת, על דברים שסיפרה לה הבת על המעשים שעשה בה המבקש ועל דברים שאמרה הבת למבקש בשיחות טלפון. שלושה מומחים שבדקו בת זו חיוו דעה מנומקת ומוצקה באשר לאמינות דבריה ולאי-יכולתה לבדות מלבה דברים, דוגמת הדברים שסיפרה על המבקש. גם בהתייחס לעדותה של הבת הצעירה יותר הובאו ראיות תומכות נוספות, כך עדותה של עובדת סוציאלית שעבדה במעון בו שהתה בת זו. עדות זו תוארה על-ידי בית המשפט המחוזי כ"עדות מרשימה". לעדות זו נתווספו עדות של עובדת סוציאלית נוספת, עדות מרפאה באמנות ועדות פסיכולוג קליני. עדים אלה העידו הן על דברים שאמרה להם הבת, הן על התנהגויות ומעשים שליוו דברים אלה והן על הערכתם בדבר אמיתותם של דברים אלה.

5. לאחר שהצבתי ממצאים מנומקים ומבוססים אלה מול "ראשית הראייה" שצרף המבקש לבקשתו, איני רואה אפשרות לקבוע, כי יש בבקשה ובנספחיה בכדי לשנות את תוצאות ההליכים, שבסיומם הורשע המבקש. אכן, כדברי בית המשפט המחוזי בגזר דינו, אין ספק כי המדובר בתיק עצוב וקשה. גורלן של הבנות המר להן ולפיגור הקשה בו לקו נתווספו גם מעשי האונס שעשה בהן אביהן - המבקש. הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה היא מפורטת ומנומקת כדבעי ובית משפט זה לא מצא מקום להתערב בה. אין בשברי הדברים שהוצאו מפי הבנות די לערער מתוקפה של הכרעת דין זו.

הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית איפוא.

ניתנה היום, כ"ח באייר התשנ"ח (24.5.98).

א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98013040.A03/דז/


מעורבים
תובע: יצחק זמיר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: